מפרשי הרמב"ם

הלכות נזירות פרק ד

כסף משנה

[יא] האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו וכו'. בר"פ מי שהוציאוהו דף מ"ג אבעיא דאי יש תחומין למעלה מעשרה ת"ש הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובמימים טובים ואסור לשתות יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות וימים טובים מותר אלא אי אמרת אין תחומין בשבתות וימים טובים אמאי מותר שאני התם דא"ק הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והא לא אתא אליהו מאתמול א"ה בחול כל יומא ויומא נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא מרינן לב"ד הגדול אתא ה"נ לימא לב"ד הגדול אתא כבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ופריך בחד בשבא לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבא לישתרי דלא אתי אליהו בשבת. ופירש"י בחד בשבא לישתרי דודאי לא אתי משיח היום דהא אתמול בשבת לא אתא אליהו ומדקאסר ליה לפשוט דחייש לדילמא אתי אליהו ואין תחומין למעלה מעשרה ומשני האי תנא ספוקי מספקא ליה אם יש תחומין או אין תחומין ולחומרא ופירש"י מהא לא תיפשוט דאין תחומין דדילמא ספוקי מספקא ליה להאי תנא (דדילמא אין תחומין) ומש"ה אסור בחד בשבא ולחומרא. ואמרינן תו בגמ' דקאי אימת דקא נדר אילימא דקאי בחול כיון דחל עליה נזירות היכי אתיא שבת ומפקעא ליה אלא דקאי בשבת וקא נדר וביו"ט וקא נדר וההוא יומא דשרי ליה מכאן ואילך אסיר ליה. ופירש רש"י והא דקתני מותר לשתות בשבתות וי"ט אותו שבת או אותו יום טוב שנדר אבל מכאן ואילך אסור ואפי' בשבת. ויש לתמוה על רבינו שכתב שהטעם שמותר באותו שבת מפני שהוא ספק אם יבא בשבת וספק נזירות להקל ובגמ' לא אמרו כן אלא טעם ההיתר בשבת הוא מפני שקודם יום שבן דוד בא יבא אליהו וברי לנו שאין אליהו בא בע"ש. ועוד שהוא ז"ל כתב שהוא ספק אם יבא בן דוד בשבת ובגמרא אמרינן דודאי לא אתי בן דוד בשבת משום דמובטח להם לישראל שאין אליהו בא בע"ש ומה אמרו שהוא ספק אם יבא בשבת אינו אלא על אליהו. ועוד דבגמ' אמרינן דמספקא ליה לתנא ולחומרא ורבינו כתב שספק נזירות להקל. והתימה מהראב"ד שלא השיגו. ויש לומר דההיא קושיא בתראה הוא דקשיא ליה לרבינו בהאי שהוא ספק בפירוש דספק נזירות להקל ובהאי סוגיא אמרינן דהוי להחמיר ומש"ה פירש דהאי סוגיא אליבא דר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר ולית הלכתא כוותיה והילכך אית לן למימר דתו לא צריכינן למיהב טעמא משום דלא אתא אליהו מאתמול וכן לא צריכינן לההוא דמובטח להם שאין אליהו בא בערבי שבתות וערבי ימים טובים אלא אפילו את"ל שאפשר שיבא בע"ש ובעי"ט אפי' הכי שרי בשבתות וימים טובים משום דמספקא לן אי אתי בן דוד בשבתות וימים טובים משום דאין תחומין או אי לא אתי משום דיש תחומין וספק נזירות להקל. זה נ"ל בדעת רבינו והוא כפתור ופרח:

הלכות מלכים פרק יא, הלכה א

מגדל עוז

המלך המשיח כו' עד שכל הספרים מלאים מדבר זה. פרק עשרה יוחסין ופרק חלק ובמדרשות:

אל יעלה על דעתך שמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ולחדש דברים בעולם או להחיות מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי ר' עקיבא חכם גדול היה ומחכמי המשנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהיה מלך המשיח ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת:

כתב הראב"ד ז"ל והלא בן כוזיבא היה אומר וכו':

ואני אומר מה מקום להשגה זאת והלא כבר כתב ר"מ ז"ל עצמו בזה הפרק שגם החכמים ז"ל היו חלוקים בענינו והוא האמת כי מה שכתב הראב"ד ז"ל הוא בסנהדרין פרק חלק ואנו מפרשים דלאו אינהו קטלוהו כי למה יומת מה עשה ומ"ש ר"מ ז"ל מר' עקיבא הוא באיכה רבתי ובמקומות מהמדרשות וכולם כוונתם לברר ולא נתברר כי אם ע"י ההצלחה כמו שכתב ר"מ ז"ל והוא האמת:

ועיקר הדברים כו' עד סוף הפרק. הם דברים מקובלים ומקובצים מפסוקי הנביאים ומדרשיהם וההגדות שנתפזרו להם בענין וקבצם הוא ז"ל כגון הענין שבא בו מלך המשיח בקדושין פרק עשרה יוחסין וגם בספרים החיצונים המספרים קורות הזמנים ודברי הימים שנתחדשו בימי החכמים וענין אותו אשר עמד אחריו הוגד בספרים החיצונים להודיע תחלתו וסופו ושאר ביאורים במקראות הבאים בנבואות מפי הסברות והדעות המקובלות לכל אחד ממנו:

רדב"ז

[א] המלך המשיח וכו'. כל זה מבואר מן הכתובים ובדברי רז"ל במדרשים ואגדות:

כסף משנה

[א] המלך וכו'. הפרק הזה ושאחריו אמונות טובות בביאת משיחנו ואין לי לפרש בהם דבר רק במה שכתב רבינו אל יעלה בדעתך וכו' עד שנהרג בעונות וכו'. וכתב הראב"ד א"א והלא בן כוזיבא היה אומר וכו'. ודברי הראב"ד אמת והכי איתא בפרק חלק (דף צ"ג:) אבל באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל אומר שנהרג על ידי א"ה וסובר רבינו דהא דאמרו פרק חלק אתיא דלא כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ורבינו סובר כשמואל וכמבואר בפרק שאחר זה ולכן כתב סברת המדרש. ומ"מ מה שכתב שר"ע היה נושא כליו צ"ע היכא מייתי לה:

לחם משנה

[א] ושם נבא בשני המשיחים וכו'. רש"י ז"ל בפירוש החומש בפרשת בלק פירש דפסוק דרך כוכב מיעקב כלו וכן פסוק והיה אדום ירשה מדבר על דוד ופסוק וירד מיעקב וכו' איירי במלך משיחנו ורבינו לא כתב כן ואולי הם מדרשים חלוקים:

לחם יהודה

[א - ג] עיין בהשגות הראב"ד ובמ"ש מרן כ"מ להליץ על רבינו דהך דפ' חלק אתיא דלא כשמואל ותמיה לי עליו דמשמע לדבריו דהא דמורח ודאין הוא חידוש במעשה בראשית ואינו ממנהגו של עולם דאין זה מסוג החכמה והבינה אף על גב דמתרבין הימים ההם ואם תימצי לומר דסברא זו נכונה ועם שהיא נראית רחוקה ח"ו דאינו נקרא חידוש אלא דבר שהוא חידוש כולל לכל העולם כגון בגוף הבריאה וזה אינו אלא פרטי למשיח לבדו מ"מ יש ביישוב זה מהדוחק שנעשה מחלוקת חדשה במה שלא נכתב בדבריהם דהיינו דלשמואל אין לשאול אות ומופת ולאידך מ"ד שהוא רבא דפ' חלק דס"ל דמורח ודאין צריך לשאול אות ומופת ובזה לא אשכחן דפליגי דאין לנו להוליד מחלוקת ביניהם מה שלא נזכר בפירוש. ועוד דאם תימצי לומר דפליגי נמי בהא מ"מ כיון דחזינן דרבא הוא דאמר הך סברא דמורח ודאין ולדידיה לא ס"ל כהך דשמואל הו"ל לרבינו לפסוק כרבא דהוא בתראה ודלא כשמואל:

ועוד אם פירוש הכתוב דוהריחו באמת כרבא אין זה שאלת אות ומופת אלא שצריכין אנו לראות כל אותן הייעודין שייעד עליו הנביא אם הם בו כגון חכמה ובינה ושאר מדות היתכן אם לא נמצא בו אחת מו' מדות הכתובים שם בפסוק דונחה נאמין בו שהוא משיח אתמהה. ואין לומר דכוונת מרן כ"מ היא על שאלת אות ומופת דאם יעשה אותן כששואלין אותו הוי חדוש והילכך לא אתי הך דפ' חלק כשמואל דודאי אין לנו לייחס אליו סברא רעועה כזו מכמה אנפי חדא דהא בפ' חלק לא זכרו משאלת אות ומופת ולא אמרו אלא נחזי אנן אי מורח ודאין ועוד וכי בזמנים של בעלי התלמוד לא היה שום אות ומופת והוא דבר פשוט בודאי דעשיית האות אינו שינוי במנהגו של עולם כיון דאינו אלא לשעה:

אמנם הנראה לענ"ד דאע"ג דהמדרש והגמ' פליגי בגוף המעשה דבן כוזיבא מ"מ נקח ראיה ממה שמצינו לר' עקיבא והרבה מחכמי דורו דחשבו דהוא משיח ולא שאלו אות אלמא דהדין הוא דאין צריך לשאול דודאי חכמים גדולים כמותם לא היו טועים בגוף הדין והנך רבנן דאמרו נחזי אנן לא על צד החיוב עשו כן אלא רצו לנסות ועוד דלפי מה שכתבנו דלא חשיב הך שאלת אות ניחא טפי ועיין בהרב לח"מ ז"ל:

קרית מלך

[א] ובונה המקדש, זבחים מ"ה א' הלכתא למשיחא.

ומקבץ נדחי ישראל, מדרש אגדת משיח באורך ע"ש.

וחוזרין כל המשפטים כו', סנהדרין נ"א ב' הלכתא למשיחא (יד איתן).

ועושין שמטין ויובלות, תו"כ ויקרא פרשה י"ג ה"א עתיד היובל לפסוק ולחזור.

אראנו ולא עתה כו', דרשא זו כמעט כולה במדרש אגדה פ' בלק [ויש שם ט"ס ע"ש].

אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, עי' שמות רבה פ"ל סי' כ"ד אימתי תהי' ישועה א"ל אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב כו'.

דרך כוכב מיעקב זה דוד, בירו' תענית פ"ד ה"ה גבי בר כוזיבא משמע דכולי קרא במשיח וכן משמע בדברים רבה פ"א סי' כ' וכן בתרגום יונתן.

שנא' ותהי אדום לדוד לעבדים, ל' הפסוק ויהי כל אדום עבדים לדוד.

הלכות מלכים פרק יא, הלכה ב

קרית מלך

[ב] אף בערי מקלט הוא אומר כו', ירו' מכות פ"ב ה"ו ולעתיד לבא מפרישין עוד שלש כו'

הלכות מלכים פרק יא, הלכה ב

רדב"ז

[ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. ולענין בן כוזיבא אין ספק שהיה מחלוקת בין החכמים מקצתם לא האמינו שהוא משיח וקצתם האמינו ור"ע מכללם ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מורח ודאין או לא לא חזר בו ר"ע שמא לא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון ע"י הריחו עד שנהרג אז נתברר לכל שלא היה משיח. ומה שנראה מדברי הראב"ד שישראל הרגוהו לא משמע הכי אלא הגוים הרגוהו ויש לפרש הא דאמרינן בפרק חלק כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוה כלומר רפו ידיהם ממנו ובאו הגוים והרגוהו א"נ אגדות חלוקות הן: ועיקר הדברים ככה וכו' עד סוף. הכל מקובץ מהמדרשות ומהכתובים ודברים מקובלים מפי סופרים ומפי ספרים:

לחם משנה

[ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. להשגת הר"א ז"ל תירץ הרב כ"מ דמדראינו באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל דאמרינן התם דנהרג בן כוזיבא על ידי א"ה משמע דאית לן למימר דהא דרבא דאמר בפרק חלק (דף צ"ג ב) דבדקוה לבן כוזיבא אי מורח ודאין אתי דלא כהלכתא והיינו כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות משיחנו אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו'. ואני אומר תירוץ אחר דשם בפרק חלק א"ר אלכסנדרי דוהריחו אינו מלשון ריח אלא מלשון רחיים ואמרו שם שטוענין יסורין ומצות כרחיים ורבא הוא דקאמר דהוא מלשון ריח ומש"ה קאמר דבדקוה לבן כוזיבא בהכי וכיון דחזינן במדרש דנהרג בן כוזיבא ע"י א"ה למדנו דלית הילכתא כרבא אלא כרבי אלכסנדרי ופירוש והריחו הוי מלשון רחיים:

המאיר לארץ

[ג] שהרי ר' עקיבא חכם גדול והוא וכו' היה נושא כליו וכו'. כצ"ל.

חיים ומלך

[ג] ולא גורעין מהן. נ"ב וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוה מפשוטן הרי זה ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס. כך מצאתי בדפוס ישן.

מקורי הרמב"ם לרש"ש

[ג] שהרי ר' עקיבא וכו' והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח. במדרש איכה בפסוק בלע ד' ולא חמל. ונקוה שיקויים בנו מקרא שכתוב ובחמלתו הוא גאלם (ישעיהו ס"ג) ופסוק וחמלתי עליהם (מלאכי ג') במהרה בימינו אמן.

מרכבת המשנה

[ג] ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח וכו'. עיין השגות וכ"מ ולח"מ. ובמדרש רבה איכה ובירושלמי פ"ד דתענית עיין שם. והנכון לדרך רבנו דמפרש דאין פלוגתא בין רבא דבבלי ובין הירושלמי דודאי מודה רבא דהאומות הרגוהו בביתר והיינו הרוגי ביתר אלא דבירושלמי ובמדרש רבה שם מבואר שר' אלעזר המודעי היה מתפלל ג' שנים ומחצה כל יום והיתה זכותו מגן על העיר שלא ילכוד אדריינוס קיסר את העיר ונלאה אדריינוס ורצה לילך מלהביא ביתר במצור. ואמר לו כותי אחד המתן ואני אלך אל העיר שתכבוש אותה. ונכנס הכותי ובא אל ר"א המודעי ומצאו עומד ומתפלל ועשה עצמו כלוחש באזניו ותפסוהו בני העיר והביאוהו אל בן כוזיבא ושאלו בן כוזיבא מה המתקת סוד עם ר"א המודעי והשיב הכותי אם אגיד לך או לא אגיד תהרגני מוטב שאגיד לך ותהרגני ואתה המלך תנצל והגיד בעלילה שר"א המודעי נתייעץ עמו למסור העיר ביד אדריאנוס והרג המלך את ר"א המודעי ולא קבל ממנו התנצלות מיד יצא בת קול הוי רועי אליל וכו' ונלכדה בו ביום ביתר ונהרג בן כוזיבא ע"כ. ולפ"ז הענין כפשוטו דאמר רבא דמורח ודאין דכתיב לא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים פי' דלא יאונה לצדיק כל און לשפוך דם נקי באומד גרוע שהרג בחנם את ר"א המודעי והוברר דאין רוח הקודש שורה עליו לשפוט בצדק דלים והשלימו חכמים עם אדריינוס למסור העיר בידו וקטלוהו וזה נכון. ומ"מ שפיר קאמר רבנו דהם לא רצו לקבל ממנו אות אלא שאמרו נחזי אנן אי מורח ודאין פי' אם לא יבוא מכשול על ידו וכיון שנכשל במשפט ר"א המודעי שוב הסגירו העיר כמ"ש.

קרית מלך

[ג] והוא הי' אומר עליו שהוא המלך המשיח, ירו' תענית פ"ד ה"ה ר"ע כד הוה חמי בר כוזבא הוה אמר דין הוא מלכא משיחא כו' ע"ש. בדברים אלו שהטפשים אומרים אין הדבר כו' ולא גורעין מהן וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצות מפשוטן ה"ז ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס כצ"ל (רד"ש). [ג - ד] הם הלכה א'.

הלכות מלכים פרק יא הלכה ג

רדב"ז

[ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. ולענין בן כוזיבא אין ספק שהיה מחלוקת בין החכמים מקצתם לא האמינו שהוא משיח וקצתם האמינו ור"ע מכללם ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מורח ודאין או לא לא חזר בו ר"ע שמא לא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון ע"י הריחו עד שנהרג אז נתברר לכל שלא היה משיח. ומה שנראה מדברי הראב"ד שישראל הרגוהו לא משמע הכי אלא הגוים הרגוהו ויש לפרש הא דאמרינן בפרק חלק כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוה כלומר רפו ידיהם ממנו ובאו הגוים והרגוהו א"נ אגדות חלוקות הן:

ועיקר הדברים ככה וכו' עד סוף. הכל מקובץ מהמדרשות ומהכתובים ודברים מקובלים מפי סופרים ומפי ספרים:

לחם משנה

[ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. להשגת הר"א ז"ל תירץ הרב כ"מ דמדראינו באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל דאמרינן התם דנהרג בן כוזיבא על ידי א"ה משמע דאית לן למימר דהא דרבא דאמר בפרק חלק (דף צ"ג ב) דבדקוה לבן כוזיבא אי מורח ודאין אתי דלא כהלכתא והיינו כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות משיחנו אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו'. ואני אומר תירוץ אחר דשם בפרק חלק א"ר אלכסנדרי דוהריחו אינו מלשון ריח אלא מלשון רחיים ואמרו שם שטוענין יסורין ומצות כרחיים ורבא הוא דקאמר דהוא מלשון ריח ומש"ה קאמר דבדקוה לבן כוזיבא בהכי וכיון דחזינן במדרש דנהרג בן כוזיבא ע"י א"ה למדנו דלית הילכתא כרבא אלא כרבי אלכסנדרי ופירוש והריחו הוי מלשון רחיים:

המאיר לארץ

[ג] שהרי ר' עקיבא חכם גדול והוא וכו' היה נושא כליו וכו'. כצ"ל.

חיים ומלך

[ג] ולא גורעין מהן. נ"ב וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוה מפשוטן הרי זה ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס. כך מצאתי בדפוס ישן.

מקורי הרמב"ם לרש"ש

[ג] שהרי ר' עקיבא וכו' והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח. במדרש איכה בפסוק בלע ד' ולא חמל. ונקוה שיקויים בנו מקרא שכתוב ובחמלתו הוא גאלם (ישעיהו ס"ג) ופסוק וחמלתי עליהם (מלאכי ג') במהרה בימינו אמן.

מרכבת המשנה

[ג] ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח וכו'. עיין השגות וכ"מ ולח"מ. ובמדרש רבה איכה ובירושלמי פ"ד דתענית עיין שם. והנכון לדרך רבנו דמפרש דאין פלוגתא בין רבא דבבלי ובין הירושלמי דודאי מודה רבא דהאומות הרגוהו בביתר והיינו הרוגי ביתר אלא דבירושלמי ובמדרש רבה שם מבואר שר' אלעזר המודעי היה מתפלל ג' שנים ומחצה כל יום והיתה זכותו מגן על העיר שלא ילכוד אדריינוס קיסר את העיר ונלאה אדריינוס ורצה לילך מלהביא ביתר במצור. ואמר לו כותי אחד המתן ואני אלך אל העיר שתכבוש אותה. ונכנס הכותי ובא אל ר"א המודעי ומצאו עומד ומתפלל ועשה עצמו כלוחש באזניו ותפסוהו בני העיר והביאוהו אל בן כוזיבא ושאלו בן כוזיבא מה המתקת סוד עם ר"א המודעי והשיב הכותי אם אגיד לך או לא אגיד תהרגני מוטב שאגיד לך ותהרגני ואתה המלך תנצל והגיד בעלילה שר"א המודעי נתייעץ עמו למסור העיר ביד אדריאנוס והרג המלך את ר"א המודעי ולא קבל ממנו התנצלות מיד יצא בת קול הוי רועי אליל וכו' ונלכדה בו ביום ביתר ונהרג בן כוזיבא ע"כ. ולפ"ז הענין כפשוטו דאמר רבא דמורח ודאין דכתיב לא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים פי' דלא יאונה לצדיק כל און לשפוך דם נקי באומד גרוע שהרג בחנם את ר"א המודעי והוברר דאין רוח הקודש שורה עליו לשפוט בצדק דלים והשלימו חכמים עם אדריינוס למסור העיר בידו וקטלוהו וזה נכון. ומ"מ שפיר קאמר רבנו דהם לא רצו לקבל ממנו אות אלא שאמרו נחזי אנן אי מורח ודאין פי' אם לא יבוא מכשול על ידו וכיון שנכשל במשפט ר"א המודעי שוב הסגירו העיר כמ"ש.

קרית מלך

[ג] והוא הי' אומר עליו שהוא המלך המשיח, ירו' תענית פ"ד ה"ה ר"ע כד הוה חמי בר כוזבא הוה אמר דין הוא מלכא משיחא כו' ע"ש.

בדברים אלו שהטפשים אומרים אין הדבר כו' ולא גורעין מהן וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצות מפשוטן ה"ז ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס כצ"ל (רד"ש).

[ג - ד] הם הלכה א'.

הלכות מלכים פרק יא הלכה ד

חיים ומלך

[ד] ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבע"פ ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח (ונצח כל האומות שסביביו) ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנא' ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עת למועד אף אותו שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין כבר נתנבא בו דניאל שנא' ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו וכי יש מכשול גדול מזה שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל לישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותם וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם ולעבוד מבלעדי ה' אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגה כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו וכל הדברים האלו ושל זה שעמד אחריו אינו אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנא' כי אז אהפך כל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד כיצד כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב וערלי בשר והם נושאים ונותנים בדברים אלו הסותרות התורה אלו אומרים מצות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן פשוטין וכבר בא המלך וגלה נסתריהם וכשיעמוד מלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הן כולן חוזרים ויודעים ששקר היה. ע"כ מצאתי בדפוס ישן.

קרית מלך

[ד] והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה כו' בודאי וכאן צריך למחוק השאר ונשמט כאן הרבה ע"י הצנזור (רד"ש). ויתקן את העולם כולו כו', ע"ז כ"ד א' מאי קרא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו'.

הלכות מלכים פרק יב הלכה א

רדב"ז

[א] אל יעלה על לב וכו'. השיג הראב"ד ז"ל והלא כתוב בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ ע"כ. ואין זו השגה, כמו ששאר הכתובים משל גם זה משל על אומה רעה כמו שדרשו על חיה רעה אכלתהו. אבל מה שראוי להאמין בזה שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל כדכתיב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ, הארץ הידועה, וכן והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל שכן כתוב ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ובא"י יתקיים הפשט והמשל, וברוך יודע האמת. וגם רבינו לא גמר אומר שהכתובים הם משל למה שכתב הוא אלא בימי המשיח יודע למה הם רומזים:

חיים ומלך

[א] ח"א דף ל"ד ע"ג מספרי זוטא לב חיים.

לחם יהודה

[א] סוגייא בפ"ה דשבת דף ס"ג וז"ל תניא אמרו לו לר' אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן לפי שאינן צריכין שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב וכו' ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מסייע ליה לר' חייא בר אבא דאמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו' ואיכא דאמרי אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן אף לימות המשיח אינן בטלין היינו דשמואל ופליגא דר' חייא בר אבא ע"כ: ויש לדקדק בלישנא קמא דקאמר ופליגא דשמואל היכי מצי שמואל שהוא אמורא למפלג אסברת תנאים דאע"ג דקי"ל דיכול האמורא לחלוק עם התנא בפירוש הכתובים בנדון זה יוצא נפקותא מפלוגתיה לענין דינא דלסברת שמואל דס"ל דאינן בטלין א"כ היוצא בסייף וקשת ושאר כלי זיין אינו חייב חטאת דהא ללישנא בתרא לא הקשו רבנן אדרבי אליעזר אלא מכח דס"ל דבטלין הם לימות המשיח ולכך רבי אליעזר דהשיב להן דאינן בטלין ניחא ליה:

ועוד יש לדקדק בלישנא בתרא דקאמרינן עלה והיינו דשמואל ור"ל מכח סברת רבי אליעזר והוא תימה דאמסייעת ליה מדרבי אליעזר אותביה מדרבנן וה"נ קשה דקאמר ופליגא דר' חייא וכי משום דלא אתי ר' חייא כרבי אליעזר אף על פי שיסבור כרבנן יאמר עליו ופליגא וליכא למימר דהא דקאמר והיינו דשמואל הוא לאפוקי מלישנא קמא דלא אתי שמואל כחד מנייהו ובלישנא בתרא אתי כחד לכך שפיר שייך לומר והיינו וכן לרבי חייא כלפי לישנא קמא דאתי ככו"ע שייך לומר כלישנא בתרא דפליגא דהיינו בערך לישנא קמא דהיא שיטה דחוקה דהא אם היתה במציאות לישנא בתרא ממילא לישנא קמא לא היתה במציאות ולא שייך לומר ופליגא והיינו בערך לשון אחר שאינו במציאות. ועוד קשה קצת למה שינה הש"ס לשונו דלגבי ר' חייא בלישנא קמא תפס לשון מסייע ולגבי שמואל בלישנא בתרא תפס לשון והיינו ולא לשון מסייע ולא לחנם נכנס בשינוי הלשונות:

והנראה לענ"ד כפי מושכל ראשון הוא דמדין המשנה דאמרו חכמים דאינן אלא לגנאי שנא' וכתתו חרבותם לאתים וגו' דכוונתם בראיית הפסוק דאם הן תכשיטין למה יבטלו אין להוכיח היפך מסברת שמואל דלסברתו עיקר ראייתם אינה על הביטול באיזה זמן שיהיה ואפי' לא יחול אלא עד ימות עולם הבא. מ"מ הן תכשיטין למה יבטלו לעוה"ב אמנם מהברייתא שתפסה מפני מה בטלין לימות המשיח שייך לומר דתנא דברייתא פליג אדשמואל ור"ל דרבנן לא אמרו אלא בטלין סתם ותנא דברייתא סבר דאפי' בטלין הוא לימות המשיח ושנאה בברייתא כאילו היא מלשון קושית חכמים וזה ידוקדק מלשון רש"י במשנה ובגמרא דבמשנה פי' וז"ל ואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד ע"כ ור"ל מלישנא דבטלין לימות המשיח השנוי בברייתא קא דייק ולא מגוף הדין וזה פשוט. וכפי הנחה זאת יקשה לנו בלישנא בתרא דתשובת רבי אליעזר היתה אף לימות המשיח אינן בטלין דמה תשובה היא זו דלדידך נמי דאינן בטלין לימות המשיח ומהכרח דהביטול הוא לעוה"ב אכתי קשה דאם תכשיטין הם מפני מה יבטלו בשום זמן ומוכרח לומר דאין עיקר קושייתם תלויה באם הביטול יהיה לימות המשיח בדוקא דהרי במשנה לא תלו הביטול בזמן קבוע דמשמע דאין נפקותת הקושיא אלא מגוף הביטול אימתי שיהיה אלא דהוו סברי רבנן לפי לשון זה דהביטול הוא לימות המשיח וקושטא קאמרי ורבי אליעזר הכחיש סברתם בזמן הביטול דאינה לימות המשיח ומסתמא רבנן קיבלו סברתו והפלפול שהיה ביניהם לבסוף כנזכר בלישנא קמא ור"ל אם תכשיטין הם מפני מה בטלין לעוה"ב והשיב רבי אליעזר לפי שאינן צריכין וכיון שגם חכמים הודו בזה לרבי אליעזר דהא לא פליגי בתרתי אם כן שייך שפיר לומר היינו דשמואל לכו"ע ופליגא אדרבי חייא וק"ל:

ולמה שדקדקנו בשינוי לשון ממסייע לו היינו אפשר לומר דלשמואל כיון ששלל כל דבר שלא יהיה הבדל בין עולם הזה לימות המשיח מוכרח דס"ל דכל נבואות הנביאים אינן אלא לעולם הבא ובכללן נבואת וכתתו חרבותם לאיתים דודאי דאינן בטלין לימות המשיח ולכך תנא דקאמר בהדיא בטלין לימות המשיח ודאי דפליג אדשמואל אמנם לרבי חייא דקאמר כל הנבואות בכלל הם לימות המשיח ולסברתו פשיטא דבטלין לימות המשיח מ"מ תנא דברייתא אינו מוכרח שיסבור דכל הנבואות הם לימות המשיח די"ל דדוקא בהני השייכין למלחמות הוא דיש לקיימן בימות המשיח אבל בשאר נבואות אפשר דיסבור דהם לעוה"ב דאין זה תלוי בזה אלא דמסתמא אפושי פלוגתא לא מפשינן ואין לעשות סברא שלישית שתחלק בין נבואה לנבואה וכיון דאינו מוכרח כ"כ לכך קאמר מסייע דאינו אלא סיוע בעלמא דמשא"כ בלישנא בתרא דקאמר רבי אליעזר דאינן בטלין לימות המשיח על כורחין שיסבור דגם שאר נבואות כולם הם לעוה"ב דאם אותה נבואה של מלחמה פירשה על העוה"ב כל שכן שאר נבואות ולכך בהכרח דס"ל כשמואל והיינו כשמואל:

תוס' ד"ה אין בין העולם הזה וכו' צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא ע"כ. לכאורה קשה כיון דאין בין לאו דוקא א"כ מנלן לומר ופליגא ודילמא ס"ל דבטלין ואין בין לאו דוקא דומיא דירושלים ובית המקדש ועוד קשה היכי מצינן לומר דלאו דוקא דא"כ מאי אהני לן כלל זה דאין ביניהם אלא שעבוד מלכיות דעדיין איני יודע מהו הנעשה בימות המשיח ויש מי שמתרץ דהקסלקא דעתך דהתוס' הוא דכלל שמואל הוא לשני הקצוות דהיינו דכל דבר שישנו בעולם הזה יתחייב להיות גם כן בימות המשיח ולא יתבטל וכל דבר שאינו בעוה"ז ג"כ אינו לימות המשיח דהיינו בין באינו בין בישנו יהיו עולם הזה וימות המשיח שוין חוץ משעבוד מלכיות דאע"פ דעכשיו ישנו לימות המשיח אינו ועל זה הקשו מירושלים ובית המקדש דעכשיו אינו ולימות המשיח ישנו ותירצו דלאו דוקא ר"ל דהכלל שמסר לנו שמואל אינו על שני ראשין כי אם על ראש אחד דהיינו דכל דבר שישנו עכשיו לא יתבטל חוץ משעבוד מלכיות וא"כ גם החרבות והחניתות דישנו עכשיו לא יתבטלו לימות המשיח דאין לומר דמסר לנו הכלל להיפך דמאי חזית דליתא דהא שעבוד מלכיות ישנו ולימות המשיח אינו ועל כורחין לומר דהכלל דאינו אלא על צד אחד הוא על צד דישנו דומיא דשעבוד מלכיות וכן ראיתי בס' עלה דיונה שתירץ כן יעו"ש:

ולי אני הצעיר לא נתיישב תירוץ זה דהא איתא בפסחים בפרק אלו דברים ובפ' חלק רמו קראי אהדדי כתיב וחפרה הלבנה וגו' וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' ומשנו דכאן לימות המשיח והיה אור הלבנה כאן לעולם הבא וחפרה ופריך ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות מאי איכא למימר ומשנינן התם דלשמואל נמי לא קשיא דאידי ואידי לעוה"ב וכאן במחנה שכינה וכו' משמע דלשמואל נמי אור הלבנה ואור החמה דאינן שוין בעוה"ז לא ישתנו לימות המשיח אלמא דכלל זה דשמואל הוא צודק לתרי אנפי אפי' לצד האחר דעל מה שאינו בעוה"ז אינו לימות המשיח וא"כ הדרא קושיין לדוכתא על רבותינו בעלי התוס':

אמנם הנראה לענ"ד הוא דהתוס' באו ללמדנו דכלל שמואל אינו אלא על דבר שלא היה בעולם כלל שלא יהיה לימות המשיח וכן דבר שיהיה כל הימים כגון כלי מלחמה שלא יתבטל אמנם דברים שהיו באיזה זמן ונתבטלו בעוה"ז אם יחזרו ויתהוו לימות המשיח אין זה שינוי כיון דבעוה"ז גם כן היו בשום זמן כגון ירושלים ובית המקדש דהיו בנויין מתחלה וחרבו אז כשיתגלה המשיח ויבוא במהרה בימינו אין זה שינוי מימות המשיח לעולם הזה דהא בעוה"ז היו ג"כ בנויין במקצת מן הזמן ועל זה המין הוא דלא מסר לנו שמואל כלל. וכי תימא דאם כן למה אומרין התוס' דהאי אין בין לאו דוקא הרי הוא דוקא לגבי דברים המחודשים שלא יהיו ולגבי דברים ההווים שלא יתבטלו והוי דוקא, לא קשיא דסוף סוף כיון דשלל שמואל שעבוד מלכיות והשעבוד לא היה כל ימי חיי העולם הזה דהרי בזמן דוד ושלמה וכמה מלכים היו חירות משעבוד מלכיות לכך היה מקום לטעות בכלל שמואל דכולל אף דבר שיהיה ויתבטל דשוב לא יהיה לימות המשיח זולת שעבוד מלכיות ובאו התוס' וחדשו לנו דהאי אין בין לאו דוקא לזה הצד השלישי דוק: וראיתי להרמב"ם ז"ל פסקיו לפי קוצר דעתי מורכבים אתרי רכשי וקשיא הלכתא אהלכתא דבפ"ח מהל' תשובה משמע דפסק כר' חייא שכן כתב וז"ל כבר הודיעונו חכמים הראשונים שטובת העוה"ב אין כח באדם להשיגה על בוריה וכו' ושכל הטובות שמתנבאין בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהם ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב הממשלה לישראל וכו' אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו' ע"כ ואילו בסוף פ"ט מההלכות הנזכרות וכן בריש פי"ב מהלכות אלו מוכח דפסק כשמואל יעויין שם וכבר הקשה מרן בכ"מ קושיא זו והעמידה בצ"ע: ואשר אני אחזה לי בהלצת קושיא זו כשנקדים להניח קושי לדברי רבינו דס"ל דפי' עולם הבא הנזכר בכל מקום הוא על עולם שלאחר המות שהוא לנפש בלבד ואין בו לא אכילה ולא שתיה כמבואר שם בפ"ח בביאור מרן יעו"ש א"כ יקשה לשמואל דס"ל דהנביאים לא נתנבאו לימות המשיח אימתי יתקיימו אותן הנבואות כגון וכתתו חרבותם וחניתותיהם וכיוצא והרי עוה"ב שהוא לאחר המות הוא לכל אחד ואחד בפני עצמו ולנפש לבדה לא שייך מציאות חרב וחנית כלל, ואין לומר דיתקיימו לאחר התחייה, שאותו זמן לסברת רבינו אינו נקרא בשם עולם הבא אלא עולם התחייה ולא שמענו מי שאומר קיום אותן נבואות אלא לאחד משני זמנים הנקראים בשם ימות המשיח ועולם הבא אבל עולם התחייה לא שמענו וכולי האי לא היה לו לשמואל לסתום דבריו דהאמורא אין דרכו לסתום אלא לפרש. לכך מוכרח לומר דלכו"ע קיום הנבואות אינן אלא בימות המשיח ואם ימשכו גם לאחר התחייה הוא נכלל בכלל ימות המשיח דשוב אין להם הפסק אלא דשמואל ס"ל דאותן נבואות לא יתקיימו כפי הנראה מפשטי הכתובים דלעולם לא יבטל דבר ממנהגו של עולם ולא יהיה חידוש כלל ממעשה בראשית אלא דענין אותן הנבואות הם משל וחידה כמו שביאר רבינו ריש פ"ט מהלכות אלו אמנם ר' חייא דאמר בסתם כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח משמע דס"ל דיתקיימו כפשטן ויהיה שינוי והבדל רב בין עוה"ז לימות המשיח ובזה הוא דחולק על סברת שמואל דהיינו במשמעות וביאור הנבואות, אבל בסברה זו דהנביאים לא נתנבאו על עוה"ב דעין לא ראתה, מודה גם שמואל דלא נתנבאו על עוה"ב, וביאור הסוגיא דקאמרא ופליגא דשמואל הוא מכח לשון הברייתא דקתני בטלין לימות המשיח דמשמע בטלין ממש דאילו לסברת שמואל אין פי' הנבואה דוכתתו חרבותם כפשטה שהוא ביטול ממש אלא משל וחידה היא בעלמא ור"ל שלא ירים איש את חרבו ואת חניתו אלא כל ישראל יושבים לבטח ואין מחריד וכן היא סברת רבי אליעזר ללישנא בתרא דהשיב להם לחכמים אף לימות המשיח אינן בטלין ור"ל דאינן אלא משל וחידה ובזה תספיק תשובתו לחכמים דשוב אינן יכולין לחזור ולהקשות לו ולומר ולדידך דמוקמת לה לעוה"ב מי ניחא כפי פשט הסוגיא דכתבנו למעלה דהרי כוונתו דרבי אליעזר אינה אלא כוונת הכתובים דענין משל וחידה ולא על חילוף הזמנים ומה שהביא דברי ר' חייא הוא על ענין עוה"ב דלא נתנבאו עליה הנביאים אף לסברת שמואל משום דעין לא ראתה ולשון דכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח דתפס רבינו הוא לשון מושאל וכוונתו דהמשלים והחידות של הנביאים אינן אלא על ימות המשיח דסמך לו אמה שביאר בשתי המקומות הנזכרים כן נראה לענ"ד:

והרב בעל לח"מ ז"ל הקשה עוד קושיא אחרת דכיון דבהל' שבת פסק רבינו כסברת חכמים דאם יצא בסייף וכו' חייב חטאת ובגמ' משמע דפליגי אדשמואל איך חזר ופסק הלכה כשמואל ותורף תירוצו בקוצר הוא דר' חייא נמי מודה דבימות המשיח לא יבטל דבר שהוא היפך הטבע אף על פי שהוא היפך ממנהג העולם יתבטל כגון ביטול חרבות ורמחים ושמואל ס"ל דלא יהא שום שנוי כלל דהא מייתי ראיה מדכתיב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ דמשמע דאפילו כגון עניות דאם יתבטל אינו היפך הטבע כיון דהוא היפך ממנהגו של עולם לא ישתנה כלל ורבינו פוסק כרבי חייא בר אבא ומה שהוצרך לפרש בנבואות ישעיה דוגר זאב עם כבש וגו' דהוא בדרך משל וחידה משום דאם יפרש כפשטו יהיה היפך הטבע לימות המשיח ולהפיכת הטבע ליכא מאן דפליג דלרבי חייא נמי לא יתהפך ומביא הכרח רבינו לזה מסברת שמואל דלדידיה מוכרח אתה לומר שהוא משל דהא מיירי בנבואות המשיח ומדשמואל נשמע לר' חייא זהו כוונתו בקצור.

ואחרי הקידה והשתחויה אלף פעמים לפני גדולת חכמתו דברים הללו הם רחוקין הרבה מן השכל ומן הסברא ולא ניתנו ליכתב ואין דברי רבינו סובלין פירושו כלל מכמה אנפי חדא דלשיטה זו צריך לידחק ולבאר לשון רבינו דהלכות אלו שכתב וז"ל אל יעלה על לב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם דר"ל מטבעו של עולם דאילו היוצא מהמנהג ואינו יוצא מהטבע יבטל דזו היא סברת ר' חייא: ועוד קשה דהיה לו לרבינו לבאר דמה שאינו יוצא מהטבע יבטל כגון ביטול חרבות דזהו עיקר סברת ר' חייא אמנם עכשיו שסתם משמע דלא יהא שום שינוי כלל דאין מקום לומר דסמך אמה שפסק כרבנן בענין יציאות השבת דדבר זה רחוק וזר. ועוד קשה דהיכן מצינו בשום פסק מפסקי רבינו בכל ספר משנה התורה שיכתוב הכרח הפי' דאין דרכו אלא לכתוב הלכה פסוקה כמשה מפי הגבורה. ועוד דאין במשמעות דבריו שום נטייה שמביא דברי שמואל לראיה שהיה לו לומר בלשון שהרי אמרו חכמים אין בין העולם הזה וכו' ולא לכתוב אמרו חכמים וכו' בסתם:

ועוד קשה דאף אם תדחוק לפרש לשונו שבהלכות אלו שהוא מביא ראיה מ"מ לשונו שבסוף פ"ט מהל' תשובה מורה באצבע דלא העתיק דברי שמואל לשום ראיה דהרי לשם לא דבר דבר שיצטרך להביא עליו ראיה. ועוד קשה על גוף ההכרח דמה היא ראיה זו מדשמואל לרבי חייא דוכי גברא אגברא קרמית. ועוד דלמה הוכרח ר' חייא לחלק בין דברים שהם היפך מן הטבע ובין דברים שהם היפך מן המנהג כיון דס"ל דיש הבדל רב בין עוה"ז לימות המשיח למה לא יהא הבדל גם לדברים היוצאין חוץ מן הטבע, סוף דבר דשיטת הרב לח"מ ז"ל לא יכולתי להולמה והוא ג"כ הרי חזר בו מכח אותה הקושיא דפסחים ודחלק יעו"ש ועל עיקר קושיתו מהך דפסק רבינו כחכמים בהל' שבת אינה קושיא אפי' לגבי פשט הסוגיא כדכתיבנא לעיל דלחכמים אין הקושיא אלא אם תכשיטין הן למה יהיו בטלין על כל זמן שיצוייר ביטולן שפיר תחול קושייתן ומכל שכן לפי מה שביארנו בשיטת רבינו ז"ל דיתיישב ביותר והיא השיטה האמתית לפי חסרון דעתי:

מרכבת המשנה

[א] אל יעלה על הלב וכו'. עיין השגות נראה כוונתו דדברי תורה אין לפרש דרך משל (כמו נביאים) ואין מקרא שבתורה יוצא מידי פשוטו ואין זה קושיא דשפיר בישראל שרויים על אדמתם והיא מיושבת הרי כתיב ונתתי מוראכם וחתכם שהחיות בורחות מהיישוב ואם בחמת קרי ונסתם ואין רודף והארץ תשם אז ירבה חית השדה בטבע וזה פשוט.

קרית מלך

[א] וזה שנאמר בישעי' כו', עי' תו"כ בחוקותי פרק ב' ה"ב וכה"א וגר זאב כו' מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו כו' זו חי' כו' משמע כפי' הראב"ד.

עם רשעי העולם המשולים כו' באלו הדברים הכתובים בענין כו' כ"ה בדפו"י (רד"ש).

בנחת כישראל שנאמר כ"ה בדפו"י (רד"ש).

שולי הגליון - פני מנחם

[א] אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו הולך, וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' משל וחידה וכו', וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היו משל ומה ענין רמוז בהן. ובהשגות הראב"ד: א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ. וברדב"ז: אבל מה שראוי להאמין בזה שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל, כדכתיב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ, הארץ הידועה, וכן והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל וכו'.

ולכו"ע אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דאל"כ היאך יפרש הרמב"ם התורת כהנים פרשת בחוקותי [פרק ב] על הפסוק (כ"ו ו') 'והשבתי חיה רעה' רבי יהודה אומר מעבירם מן העולם, רבי שמעון אומר שלא יזיקו. ודוחק לומר שיפרש הרמב"ם גם את דברי רבי יהודה ורבי שמעון למשל לגויים. ולפירוש הראב"ד בתורת כהנים שם בדברי רבי יהודה - מעבירם מן הארץ, והיינו כרדב"ז כאן שמעבירם מארץ ישראל. ועי"ש ברמב"ן בחוקותי על הפסוק הנ"ל.

ובספרי פרשת עקב [פ"נ] על הפסוק [דברים יא כג] 'והוריש ה' את כל הגוים' מקשה על הפסוק 'פן תרבה עליך חית השדה' אמר ראב"ע למה הם יראים מן החיה והכתיב [איוב ה כג] 'וחית השדה השלמה לך'. ולמה מקשה מהפסוק באיוב ולא מקשה מהכתוב 'והשבתי חיה רעה מן הארץ', ולפירוש הרמב"ם אתי שפיר.