הצגת המקור של הדף "שיחה:זהר פרשת תולדות דף קלז, א"

==השמטות==

===ערבי נחל===

היצר הרע אינו כמו שסוברין ההמון שהשי"ת ברא בתוך בריאות האדם ב' יצירות אחד טוב ומפתהו לטוב ואחד רע ומפתהו לרע, דזהו אינו, דמאתו לא תצא הרעות, אלא היצר הרע הוא כח החשק באדם, וכמו שאמרו רז"ל (זח"א קלח א) אלמלא יצר הרע לא הוי חדוותא דשמעתתא, והאדם הוא המוציא מכח אל הפועל הכח החושק ההוא אל מה שיחשוק, אם משתמש תמיד בדברים טובים אזי הכח החושק ההוא נעשה מורגל ויוצא לפועל וחושק תמיד לדברים טובים כחדוותא דשמעתתא וכדומה, ואם הורגלו להיפוך כו'.{{הערה|דברים שבת שובה - דרוש ז.}}

* נראה שמיירי בזמן הזה.

===מאור עינים===

נודע שיש באדם תרי חללי דלבא משכן יצר טוב בימינו ומשכן יצר הרע בשמאלו ועל ידי טוב ההתגברות נכלל השמאל בימין ונמתק הרע ונעשה טוב ואדרבה מסייעהו לעבודת השי"ת וכמאמר חכמינו זכרונם לברכה אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתתא לא הוי כי עיקר הזריזות והחשק בעבודה בא מצד היצר הרע שנמתק וקטיגור נעשה סניגור שזהו מש"כ{{הערה|דברים ו, ה.}} ואהבת את וגו' בכל לבבך בשני יצריך כו' וכמו שאמר הכתוב{{הערה|שיר השירים ב, ו.}} שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שעיקר התשוקה והחשק לעבודה נעשה מהמתקת היצר הרע שאין לך תענוג שיש לבורא גדול מזה שדבר המונע מתהפך לטוב ומה גם שהוא בעולם המעשה וגשמי המעכבין גם כן ובגוף חומרי ומ"מ עובד ה' על כן יש תענוג גדול להבורא ברוך הוא מזה וכל זה הוא על ידי שהבורא יתברך נתן התורה לישראל שהוא התבלין שמתבלין וממתקין ליצר הרע.

* גם כאן נראה שמיירי בזמן הזה.

=== בן יהוידע === 

הנה אמרו חז"ל (קידושין ל, ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, וקשה דמשכהו משמע שמוליכו עמו לבהמ"ד, ומה יעשה בו שם, והול"ל ''ברח'' לבית המדרש. וע"פ מה שנתבאר במדרש הנעלם כאן יובן המאמר כמין חומר, אם פגע בך מנוול זה להחטיאך בחמדה וקנאה ותאוה גשמית, אל תדחהו ותשליכהו לגמרי, אלא משוך אותו לבית המדרש להשתמש בו בדבר טוב, ששם יהיה לך קנאה מלומדי תורה, וחמה ותאוה להביר סברה ולעשות חדושי תורה, ויהיה לו מכחו חדוותא דשמעתתא, כי כאשר דבר סתום ומוקשה שלא יכלו לפתרו ולפרשו כל חכמי המדרש, ואתה זכית לפרשו ולפתרו במה שעתה יגיע לך מזה, הוא הדבר אשר אמר אדונינו דוד מלך ישראל, שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב.{{הערה|ע"פ בן יהוידע, קידושין דף ל'. ואולי י"ל שהדוגמא שנתן כאן הוא בעולם הזה, אבל לימות המשיח יהי' חדוותא דשמעתתא באופן נעלה יותר. ובהמשך שם: ולזה אמר (קידושין שם) אם אבן הוא נמוח נגד מדת תאוה, שהאבן בהיותה לבינה קודם שריפתה בכבשן, אם תשפוך עליה מים שואבת אותו וחוזרת ושואבת אחר שתיבש, וכן על זה הדרך, ולא נודע כי באו מים אל קרבנה, וכן מדת התאוה עושה פועל באדם, וגם ברזל הוא מתפוצץ כנגד מדת הקנאה, כי הקנאי תמיד משתדל לחתוך מחבירו קניינו וכבוד וכל רכושו, מחמת קנאתו בו, והרי הוא נעשה לו כברזל, שמלאכתו לחתוך ולקצר, ומה שקרה ליצה"ר בשם מנוול, כי נמשך מן ס"מ שמספרו עם הכולל גי' מנוול. ע"כ. (ולהעיר ממש"כ בזהר כאן אבל לא ''מנוולה'' כקדמיתא (העורך).}}

* נראה גם שמיירי בזמן הזה.

===דברי שלום===

חדוותא דשמעתא לא ליהוי - והוא הדין בכל תרי"ג מצוות, ולכן אמר על לבן (דהוא כינוי היצר לעתיד לבא) עם לבן גרת"י בגימטריא תרי"ג. וע"י שמחת החומר תתפעל גם ''הנפש'', וכמשל הבעש"ט בזה על בן מלך שנתן יי"ש לבני הכפר כו'.{{הערה|ע"פ דברי שלום (לרבי שלום פרלוב מבראהין) פ' וישלח.}}

==שונות==

בלקוטי שיחות פ' תצא (ב) אות ט מובא הסיפור א ציעבעלע זאלסטו ווערן כו' ובהערה 69: להעיר שטעמו בפני עצמו מר, אבל '''מתבל המאכל'''. ויש להבין האם פירושו ע"ד בראתי לו תורה תבלין, וגם שם מיירי בחזרת חסידות, או דלמא הכוונה ע"ד עבירה לשמה? (שני הנושאים קשורים בדף זה)

בזהר כאן, האם מדובר כאן על דרגא של בינוני או של צדיק? (דלכאורה אם לא יהיה מנוול כמקודם, הרי הוי צדיק).

----

ראה ס' המאמרים תש"מ - ע' קמא, שבימות המשיח יהיו גופים שיוולדו מאב וגם בתאוה גשמית טבעית עיי"ש.

---

לקו"ש חכ"א ע' 379 בענין עוד ישבו - שלאחר תחה"מ כל אויביו ישלים איתו. 

--- 

הערות וביאורים וישב תשנ"ב (בענין ב' תקופות)

---

מהרש"א סוכה שם. 

----

היום יום ג' אב.

----

אג"ק ח"ב הע' 16 מהרמ"ז - אולי יעשו מצות באותה שעה כו'. ומיירי אחרי תחה"מ

----
----

ברמ"ז פ' וישב ד"ה והנה כ' משהו מעניין לגבי צדיקים: שידוע ששיש נשמות רבות הבאות בסוד עיבור לסייע את אחרות ועליהן כתוב במתים חפשי, להורות שאין עליהן שעבוד ועל יצה"ר והנן קרובות לשכר [ורחוקות לעונש]...


----

לגבי מה שמובא מאדמו"ר הזקן, צ"ב:
א) מהו מקור הדברים?
ב) בלקו"ש ח"א ע' 121 מבואר דקר ולח הוא היפך הקדושה! בדיוק ההיפך מכאן... עיי"ש. 

::בלקו"ש ח"א ע' מסביר כ"ק אדמו"ר שליט"א העבודה דהמכות בעניני קדושה ומסביר מהו הענין של דם הוא להפוך כל המים במצרים מפני שהטבע של מים הוא קר ולח וקרירות הוא היפך הקדושה ומפני שקדושה הוא חיות וחיות הוא ענין של חמימות אבל קרירות הוא היפך החמימות וקדושה וזלה"ק די טבע פון וואסער איז קאלט און נאם בכלל איז קאלטקייט א היפך פון קדושה ווייל קדושה איז חיות לעבעדיקייט וממשיך שחיות ברענגט מיט זיך ווארימקייט אבער קאלטקייט איז דער היפך פון ווארימקייט און קדושה דיקער לעבדיקייט עכ"ל