הצגת המקור של הדף "נספח: לקט מקורות בעניין שורש היצה"ר"

 כדי שיובנו הביאורים בענין שורש היצר הרע שהוזכרו במפרשים ל{{הערה|זהר פרשת תולדות דף קלז, א}}, יובאו כאן כמה מקורות המובאים בדברי ה'''צמח צדק''' שבספר הליקוטים ערך 'יצר טוב, יצר הרע'. 

==זוהר==

'''שרש יצה"ר נמשך מבחינת גבורה דז"א, ולעתיד יאיר בו אור ע"ק'''

וייצר, תרין יודין למה, רזא דעתיקא קדישא ורזא ''דזעיר אנפין''{{הערה|אדרא רבא פרשת נשא דף קמא, ב.}}. 

::'''ורזא דזעיר אנפין''' - יש להבין איך שייך לומר שהיצה"ר שרשו נמשך מבחי' גבורה דז"א, והענין כו' דמבחי' מדת הדין בחי' גבורה נשתלשל בריבוי הצמצומים עד שנתהווה למטה יצר הרע (ובאמת קודם חטא עץ הדעת הי' היצה"ר למטה גם כן גבורות דקדושה רק אחר חטא עה"ד נתקלקל ונעשה רע כו') והוא שפי' הזהר תרין יודין דוייצר הן עתיקא קדישא וז"א.{{הערה|ספר הליקוטים ע' יצ"ט יצה"ר ע' א'רסה.}}  לכן ע"י תורה יש כח לעשות שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה מעט מזעיר מעין שהי' קודם חטא עץ הדעת ... ולעתיד לבוא כתיב למרבה המשרה ולשלום אין קץ שיומשך השלום אף בחיצוניות שיהי' וגר זאב עם כבש. (צמח צדק) {{הערה|שם עמ' א'רעז.}} ולע"ל יבטל ויעבור היצה"ר מאתנו על ידי שיאיר אור ע"ק דלית שמאלא (צמח צדק){{הערה|ראה את הדברים במילואים להלן בדברי השל"ה.}}

'''שרשו בז' מלכין קדמאין דתהו'''

ממלך זקן וכסיל{{הערה|קהלת ד, יג}}, ממלך דא הוא יצר הרע דאיהו אקרי מלך ושליט בעלמא על בני נשא, זקן וכסיל דאיהו זקן ודאי{{הערה|זוהר, פרשת וישב דף קעט עמוד א}}.
 
::'''דאיהו זקן ודאי''' - מפני ששורשו הוא ממלכין קדמאין שהם הזקנים שקדמו לעולם (רמ"ז שם{{הערה|הובא ע"י הצ"צ בס' הליקוטים ע' א'רסח}}).

::::'''שורשו הוא ממלכין קדמאין''' - ומכל מקום נק' כסיל כי בקליפות אין להם מוח הדעת וכתיב גם בלא דעת נפש לא טוב (צמח צדק{{הערה|ס' הליקוטים ע' א'רסח בהמשך לדברי הרמ"ז.}}). 

::::וכן נתבאר בתורה אור (עב, ב), וב[[תורת חיים פרשת נח (ס, ג)]] בארוכה. וב[[תורת חיים פרשת בראשית (טו, ד)]] הקשה ד"לכאורה יפלא האיך יהיה הנפילה ממקום ומדריגה עליונה כזו שבמדות דתוהו להיות בבחי' הגסות ופירוד כמו ה' שרים דנוגה דעשיה שמהם נמשך הנה"ב כו'". עיי"ש הביאור באריכות.{{הערה|וראה סה"מ קונטרסים ג' עמ' כד, דאף ששורש שרשה בתהו, כמו באופנים עצמם. אך המדריגה בתהו שהיא שורש שרשה של הנפש הבהמית היא מדריגה יותר גבוהה בתהו גופא מאשר המדריגה בתהו המהווה שורש האופנים, ולכן נפלה למטה יותר, דהאופנים הם בעשייה הרוחנית, ואילו הנה"ב הוא בעוה"ז התחתון הגשמי, ויכולה להיות גם היפך מאלקות שלא כמו האופנים שנשארו במדריגות הקדושה.}} ובמאמרי אדה"ז מאמרי רז"ל (עמ' שכה) נתבאר שה"נפש הבהמית שרשה מבחינת תהו תקיפי דרא בהמה רבה שלפני אצי' ... אבל לע"ל כתיב אשת חיל עטרת בעלה שיתעלה שם ב"ן דתהו בשרשו בבחי' תהו שלפני תיקון רק שהוא בחינת ריבוי האורות ואעפ"כ יתקיימו יחד ויתכללו ממש מחמת ריבוי גילוי האור א"ס" עיי"ש.

'''לעתיד תחזור יצה"ר להיות שומר לפרי'''

וישלח יעקב מלאכים וגו', רבי יהודה פתח כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך{{הערה|תהלים צא.}} האי קרא אוקמוה חברייא דהא ''בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע'' דאיהו מקטרג ליה לבר נש תדיר ... ויצר הטוב אתי לבר נש מיומא דאתי לאתדכאה ואימתי אתי בר לאתדכאה כד איהו ''בר תליסר שנין'' כדין אזדווג בר נש בתרווייהו  ''חד מימינא וחד משמאלא, יצר טוב לימינא ויצר רע לשמאלא'', ואלין אינון תרין מלאכין ממש ממנן ואינון משתכחין תדיר בהדיה דבר נש, אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצר הרע אתכפיא קמיה ושליט ימינא על שמאלא ''ותרווייהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש'' בכל ארחוי דהוא עביד הדא הוא דכתיב כי מלאכיו יצוה לך ''לשמרך'' בכל דרכיך{{הערה|זוהר, פרשת וישלח דף קסה, ב.}} 

::'''חד מימינא וחד משמאלא, יצ"ט לימינא ויצ"ר לשמאלא''' - חד מימינא שנמשך מבחי' ימין שלמעלה דהיינו מבחי' חסדים, וחד משמאלא מבחי' שמאל שלמעלה דהיינו מבחי' גבורות, ואינו קורא אותם עדיין בשם. יצ"ט ויצר רע, כי היצה"ר כשהוא מצד שרשו משמאל שלמעלה, גבורות דקדושה אינו רע עדיין לכן נקט רק חד וחד, ורק כשנמשכים למטה באדם, שם נעשה יצ"ט ויצר רע. (לקוטי לוי יצחק){{הערה|הערות לזהר, פ' ויצא עמ' קכט.}}

::'''ותרווייהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש''' - ואיך היצה"ר יהי' שומר, י"ל דהנה קודם חטא עה"ד הי' הקליפה שומר לפרי כמ"ש בשל"ה בהקדמה די"ז ע"ב בפי' השומר אחי אנכי{{הערה|של"ה תולדות אדם בית ישראל (תליתאה) אות רכח: והנה הקליפה - קליפת הפרי, נקרא בלשון רבותינו ז"ל (ברכות לו ב) 'שומר', והוא ענין גדול. כבר כתבתי ענין הקליפות, הוא ממותרות הקדושות. והנה אם לא חטא אדם, לא היה הקליפה מתנגד, רק שומר לפרי, כמו המלך שהוא יושב בבית הפנימי, והעבדים שומרים אותו. אבל מצד החטא התעוררה המרירות בהם ונעשים מורדים. ובמסכת סנהדרין פרק ארבע מיתות (נט ב) ... אלמלא נתקלל נחש, כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנים לו שני נחשים טובים ... וכן יהיה לעתיד, הקליפות שהם רעים יחזרו להיותן טובים, בסוד מלאך רע יענה אמן, ורמז על ידי הנביאים בכמה פסוקים: ישעיה אמר וגר זאב עם כבש ... ושעשע יונק על חר פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו וגו', כל זה מורה על כוחותיהם למעלה, כי יכרע כל ברך, ואז הקליפות נקראים 'שומר', כי הם שומר לפרי. וזה שרמז קין בגנבו דעת עליון, אמר (בראשית ד, ט) 'השמר אחי אנכי'. נודע (זהר ח"א דף נ"ד ע"א), קין קינא דמסאבותה, מזוהמת הנחש הבא על חוה (ראה שבת קמו א) ... ואמר 'השומר אחי אנכי', והיא תמיהה מתקיימת ... והוא רצה לגנוב דעת עליון, ואמר שהוא שומר הפרי, עבד נאמן לקונו, וכן באמת יהיה לעתיד.}} ... אלא שאח"כ נעשה הקליפה מתנגד לנגד הקדושה. אך כשמגביר יצה"ט על היצ"ר וממתיק הגבורות חוזר ונעשה שומר. וזהו כי ברבים היו עמדי פי' כי רשות היחיד הוא עולם האצילות ורשות הרבים טורי דפרודא. אך כשמברר היצר הרע מתגלה בו שרשו מעולם התהו שנקרא מקור רשות הרבים הנ"ל, אך שם רבים ריבוי האור כענין רבות עשית וזהו ברבים מקור בחי' רבים. (צמח צדק){{הערה|ספר הליקוטים שם עמ' א'ער}}

::'''מיד אזדמן בהדיה יצר הרע כו' ויצר הטוב אתי לבר נש כו' בר תליסר שנין''' - והטעם י"ל על דרך שעשו הי' הבכור שזהו משום שקליפה קדמה לפרי, כמו בגשמיות הקש והתבן מקדימים להחטה, וכמ"ש במדרש ס"פ וישלח{{הערה|בראשית רבה, פרשת וישלח פרשה פג אות ה' - התבן והקש והמוץ מריבים זה עם זה זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה השדה אמרו החטים המתינו עד שתבואו הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה, באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ ברוח, נטל את התבן והשליכו על הארץ ונטל את הקש ושרפו, נטל את החטים ועשה אותן כרי וכל מי שרואה אותן מנשקן, המד"א (תהלים ב) נשקו בר פן יאנף, כך אומות העולם הללו אומרים אנו עיקר ובשבילנו נקרא העולם, והללו אומרים בשבילנו נברא העולם, אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, הה"ד (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור, ועליהם הוא אומר (ישעיה מא) תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם, אבל ישראל ואתה תגיל בה' קדוש ישראל תתהלל.}}. וזהו ג"כ שקדם עולם התהו לעולם התיקון, ובעמק המלך כתב שעולם התהו הוא מבחי' נפש ועולם התיקון שאחר כך הוא מבחי' רוח והנפש לגבי הורח הוא ג"כ כמו קליפה לגבי מוחא כו' (צמח צדק){{הערה|ספר הליקוטים שם עמ' א'ערב. וראה לקוטי שיחות ח"ה תולדות-א סעיף יא: ידוע לגבי הענין שבלידה היה עשו הבכור וביצירה היה יעקב הראשון, שיעקב ועשו רומזים ליצר הטוב וליצר הרע. בלידה - ''התגלות'', בא תחילה היצר הרע, ואילו ביצירה - ''שורש'' - היצר הטוב הוא הראשון. כך גם לגבי שרשם של יעקב ועשו, כמוסבר בתורהת הקבלה ובתורת החסידות, שהם תוהו ותיקון, שבסדר השתלשלות - גילוי, תוהו קודם לתיקון, אך (בשורש ו)בכוונה הפנימית שלמעלה מהשתלשלות, התיקון קדם (ושם נסמן לקיצורים והערות לתניא עמ' מח ואילך, קונ' ומעין מי"ג, פ"ב. תו"ח ואוה"ת ר"פ וישלח).}}.

==מאורי אור==

'''אופן השתלשלות היצר הרע'''

אות י' סי' כב - "יצר הרע ויצר טוב הם חסדים וגבורות ב' יצרים ''והרע נאחז בגבורות'' ולכן נקרא רע ויצ"ר גי' אלהי"ם במלוי יודי"ן כי משם אחיזת יצה"ר ומיתוקו צר"י צי"ר נאמן". וביאיר נתיב (שם) "סוד יצר הרע ויצר טוב עיין בזוהר פ' וארא דף נ"ו ע"ב וז"ל לבבך יצר טוב ויצר רע וכו' ע"ש וגם בדף כ"ו באריכות ועיין בדרוש הרר"א פאנצרי על ספר התיקונים מ"ש בזה".

::'''והרע נאחז בגבורות''' - נזכר כאן שני שמות הוי' אלקים כי היצ"ט שרשו משם הוי' כמ"ש חלק הוי' עמו וכתיב טוב הוי' לכל ע"כ ממנו נמשך בחי' יצ"ט, ''ומשם אלקים נמשך ומשתלשל הצמצום עד שמשם יש יניקה לק"כ צירופים דנוגה'' בחי' אלקים אחרים ע"כ ממנו נמשך ומשתלשל ג"כ היצה"ר (צמח צדק){{הערה|ספר הליקוטים ע' יצ"ט יצה"ר עמ' א'רסד.}}

==רמ"ז==

'''רצה הקב"ה שיצה"ר יהיה נכלל ביצר הטוב ונכנע לו'''
 
בזוהר פרשת תזריע דף מו, ב, איתא "וייצר הוי' אלקים בתרי יודין, בתרין יצרין יצר טוב ויצר רע חד לקביל מייא וחד לקביל אשא, הוי' אלקים שם מלא". ובד"ה בתרי יודין בתרין יצרין כ' הרמ"ז: "שהם נמשכין מחו"ג ושהם מים ואש, אבל אחד מן היודין נקוד ונדגש ונרגש והשני נסתר, רמז שחפץ ה' שיצה"ר יהיה נכלל ביצר הטוב ונכנע לו". ובד"ה שם מלא: "הפשט הוא הוי' ואלקי"ם חסד וגבורה" כו'.{{הערה|צויין ע"י הצ"צ בס' הליקוטים ע' יצ"ט יצה"ר, עמ' א'רסד.}}

::'''רמז שחפץ ה' שיצה"ר יהיה נכלל ביצר הטוב ונכנע לו ... הוי' אלקים''' - וי"ל כמו ששם אלקים טפל לשם הוי' כך ג"כ בהשתלשלות צ"ל היצה"ר נכנע ובטל ליצ"ט. ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן סד" הוידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים כו' פי' לבבך ב' לבבות שם היצ"ט והיצה"ר הם שניהם כאחד שגם היצה"ר ישוב לעבודת ה' כו'. ומזה וידעת כי כך הוי' הוא האלקים כו'. (צמח צדק){{הערה|ספר הליקוטים  ע' יצ"ט יצה"ר עמ' א'רסד.}}

==של"ה==

'''לפני חטא עה"ד היה היצה"ר כלול ובטל בתכלית ביצ"ט'''

ותכלית בריאת אדם היה למעלה, ולא היה בפרסום בגדר טוב ורע, כי היתה נשמתו למעלה מקצוות, על כן היה כמו מלאך קדוש. ואין כוונתי שלא היתה בו בחירה כלל, דזה אינו, דאם היה מוכרח במעשיו בהכרח מוחלט, לא היה בא לידי חטא, רק הבחירה לא היתה בו בפרסום כל כך, רק בנעלם, כענין ד"ו פרצופין, שהם שורש של הקצוות, הם בבינה בנעלם, ומכל מקום מסטרא דבינה מתערין דינין, אף שבעצם אין שם דין מתגלה, ואדם הראשון היה מתעורר זה להביאו לפועל, והיה נכנס בידיעת טוב ורע הבחירה המפורסמת.{{הערה|הקדמה דף יח, סע"א - תולדות אדם בית ישראל (תליתאה). ובהמשך שם: ואל תתמה על דברי, שהרי מצינו גם כן במלאכי עליון בחינת בחירה קצת, שהרי מלאכי סדום חטאו, שתלאו הגדולה בעצמם, ואמרו (שם יט, יג) 'כי משחתים אנחנו', ונענשו שנדחו ממחיצתם קל"ח שנה, כדאיתא במדרש רבה (בראשית רבה פ"נ ס"ט), 'כי משחיתים אנחנו', רבי לוי בשם רב שמואל בר נחמן, מלאכי השרת על ידי שגילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא, נדחו ממחיצתן קל"ח שנה, אמר רבי חמא בר חנינא, על שנתגאו ואמרו 'כי משחיתים אנחנו את המקום הזה', עד כאן. והסוד, כי כל נברא הוא חסר, ואף אם הוא שלם, מכל מקום יש בו חסרון קצת מצד ההעדר הקודם להויה.}}

::'''מסטרא דבינה מתערין דינין, אף שבעצם אין שם דין מתגלה''' - השל"ה פירש ענין עה"ד טו"ר ע"ד התגלות הגבורה ביותר משא"כ מקודם הי' הדין בטל תוך החסד, וזה ענין בינה, אם כן יש להעיר לזה ממ"ש בדרוש ועברתי בארץ מצרים כו' איך ענין חו"ג כל מה שלמעלה יותר שם הם בהתכללות יותר והיו לאחדים וכל מה שלמטה יותר מתחלקים הגבורות מהחסדים, וא"כ עד"ז באדם קודם חטא עה"ד היה היצר הרע כלול ובטל בתכלית ביצר טוב והיו לאחדים, והיינו לפי שהי' מאיר בחינת ע"ק בז"א ולית שמאלא בהאי עתיקא א"כ אין שם שרש לדין ובז"א מלובש ע"ק, אבל אחר שחטא כו' כנ"ל. ומזה מובן מ"ש במד"ר כי תשא פ' מ"ו{{הערה|הובא להלן במדור 'לעיון נוסף'.}} שלע"ל יבטל ויעבור היצה"ר מאתנו על ידי שיאיר אור ע"ק דלית שמאלא, ומזה למדנו דכל מה שאדם כופה היצה"ר ומשעבדו גבי היצ"ט מעורר ג"כ למעלה כפיית הדין והגברת אור החסד עד דכאשר אתכפיי' סט"א לגמרי אצלו יוכל לעורר גילוי ע"ק דלית שמאלא כו'. (צמח צדק){{הערה|ס' הליקוטים שם ע' יצ"ט יצה"ר עמ' א'רפו. ולהעיר מע"ח שער נ' (היכל אבי"ע) פרק ג' "כי עץ הדעת הוא סוד הדעת הכולל חו"ג אשר בקדושה שינהן טובים וכשהחצונים יונקים אז יכול להיות טוב ורע... ע"י חטא אדה"ר... שהגבורות ירדו תחלה לא נמתקו ע"י החסדים... וכל תוקף השמרים והקליפות נדבקו ונתאחזו בהן והיו רובם קליפות ומעוטם מוח ולכן נעשו רע ואז נקרא רע.}}

'''שרשו הראשון של היצ"ט נעלה יותר משל היצה"ר'''

ודע, כי ענין יצר טוב ויצר הרע, הוא כדמות יעקב ועשו, שלפי הנגלה עשו הוא הבכור מאחר שיצא ראשון, ''אבל באמת יעקב הוא הבכור הטפה ראשונה'', כמו שפירש רש"י פרשת תולדות (בראשית כה, כו), ועשו שיצא ראשונה הוא הקליפה הקודם לפרי, שהוא יעקב. כן, באמת הנשמה קדמה לגוף, כי הנשמות נבראו כבר בבריאת עולם, וגם קודם שנולד משביעין אותו שילך בדרך הטוב, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (נדה ל ב) על פסוק (ישעיה מה, כג) 'תשבע כל לשון', וגם תינוק בזמן שהוא במעי אמו, שנר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, כדאיתא בפרק המפלת (נדה שם). והנר משל האור הבהיר, שהנפש מתלבשת בו ונכללת ממנו, אשר מתוכו צופה ומביט, והיא ההשגה והידיעה ביחוד האל, שהוא מסוף העולם ועד סופו, ראשית המחשבה וסופה, ומזה עומד על סתרי התורה וטעמים המופלאים, וכמו שאמרו שם (בנדה), ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר (משלי ד, ד) 'וירני ויאמר לי' וגו', ואומר (איוב כט, ד) 'בסוד אלוה עלי אהלי', ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (בנדה), וכיון שיצא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחור בטוב, ''ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב, כדרך הקליפה הקודמת לפרי'', ו'אדם עיר פרא יולד' (עפ"י איוב יא, יב), ו'יצר לב האדם רע מנעריו' (בראשית ח, כא), עד אחר זמן בהגיעו לגדלות, פועל בו היצר טוב.{{הערה|של"ה שער האותיות אות יו"ד - יצר טוב.}}

::'''בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב''' - ואע"פ שהיצה"ר קדם לבוא וגם שרשו מעולם התהו שלמע' מעולם התיקון, עכ"ז היצ"ט יש לו שרש גבוה יותר מבחי' שלמע' מהתהו והתיקון היינו מבחי' עקודים{{הערה|עיי"ש דבחי' עקודים זהו אין האמיתי והתהו מבחי' נקודים והתיקון מבחי' ברודים.}}. וע"כ נקרא יצ"ט ששרשו מבחי' שכולו טוב. (צמח צדק){{הערה|קיצורים והערות לתניא פ"א, עיי"ש באריכות גדולה.}}

==לעיון נוסף==
 
* לכללות ענין זה ע"פ חסידות ראה ראה בקיצורים והערות לתניא לפ"א. ובס' הליקוטים ע' יצר טוב, יצה"ר, וש"נ.

* עיין היטב בלקוטי שיחות חלק ט"ו עמודים 13-19 בענין ביטול נפש הבהמית בעבודת ה' בזמן הזה.

* בענין האהבה של הנה"ב ושרשה הגבוה ראה סה"מ קונטרסים ג' עמ' כד. ושם בשם אדמו"ר הרש"ב, דגבהותה של אהבה רואים מגודל הירידה שלה, שכל הסיפורים שאסור לקרוא אותם מפני שהם מורידים את הנפש ומטמאים אותה ר"ל - מיוסדים על אהבה. וזה מצביע על שרשה הגבוהה, כי הגבוה יותר נופל למטה יותר. ולכן יש באהבה כוח עליון לברר את הדרגות הנמוכות ביותר ולהעלותן למדריגה הגבוהה ביותר, עיי"ש. עוד שם, דשורש הנפש הבהמית הוא משמרי האופנים ושורש שרשה בתהו, אך המדריגה בתהו שהיא שורש שרשה של הנפש הבהמית היא מדריגה יותר גבוהה בתהו גופא ויותר בלתי מבוררת מאשר המדריגה בתהו המהווה שורש האופנים, ולכן נפלה למטה יותר, דהאופנים הם בעשייה הרוחנית, ואילו הנה"ב הוא בעוה"ז התחתון הגשמי, ויכולה להיות גם היפך מאלקות שלא כמו האופנים שנשארו במדריגות הקדושה. {{הערה|תורגם ללה"ק בתורת שלום מילואים חלק א' עמ' 355.}}.

==הערות==