שינויים

==מקור מלחמה זו==

==מקור מלחמה זו==

הנבואות בפרטות על מלחמת גוג ומגוג, נאמרו על ידי הנביאים יחזקאל<ref>פרק לח: א. ויהי דבר-ה', אליי לאמור. ב. בן-אדם, שים פניך אל-גוג ארץ המגוג--נשיא, ראש משך ותובל; והינבא, עליו. ג. ואמרת, כה אמר ה' אלוקים: הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל. ד. ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך; והוצאתי אותך ואת-כל-חילך סוסים ופרשים, לבושי מכלול כולם--קהל רב צינה ומגן, תופשי חרבות כולם. ה. פרס כוש ופוט, איתם; כולם, מגן וכובע. ו. גומר, וכל-אגפיה--בית תוגרמה, ירכתי צפון ואת-כל-אגפיו; עמים רבים, איתך. ז. היכון, והכן לך--אתה, וכל-קהלך הנקהלים עליך; והיית להם, למשמר. ח. מימים רבים, תיפקד--באחרית השנים תבוא אל-ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל אשר-היו לחורבה תמיד; והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם. ט. ועלית כשואה תבוא, כענן לכסות הארץ תהיה--אתה, וכל-אגפיך, ועמים רבים, אותך. י. כה אמר, ה' אלוקים: והיה ביום ההוא, יעלו דברים על-לבבך, וחשבת, מחשבת רעה. יא. ואמרת, אעלה על-ארץ פרזות--אבוא השוקטים, יושבי לבטח; כולם, יושבים באין חומה, ובריח ודלתיים, אין להם. יב. לשלול שלל, ולבוז בז--להשיב ידך על-חורבות נושבות, ואל-עם מאוסף מגויים, עושה מקנה וקניין, יושבי על-טבור הארץ. יג שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל-כפיריה, יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז הקהלת קהלך--לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקניין, לשלול, שלל גדול. יד. לכן, הינבא בן-אדם, ואמרת לגוג, כה אמר ה' אלוקים: הלוא ביום ההוא, בשבת עמי ישראל לבטח--תדע. טו. ובאת ממקומך, מירכתי צפון--אתה, ועמים רבים איתך: רוכבי סוסים כולם, קהל גדול וחיל רב. טז. ועלית על-עמי ישראל, כענן לכסות הארץ; באחרית הימים תהיה, והביאותיך על-ארצי, למען דעת הגויים אותי בהיקדשי בך לעיניהם, גוג. יז. כה-אמר ה' אלוקים, האתה-הוא אשר-דיברתי בימים קדמונים ביד עבדיי נביאי ישראל, הניבאים בימים ההם, שנים--להביא אותך, עליהם. יח. והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על-אדמת ישראל--נאום, ה' אלוקים: תעלה חמתי, באפי. יט. ובקנאתי באש-עברתי, דיברתי: אם-לא ביום ההוא, יהיה רעש גדול, על, אדמת ישראל. כ. ורעשו מפניי דגי הים ועוף השמיים וחית השדה, וכל-הרמש הרומש על-האדמה, וכול האדם, אשר על-פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל-חומה, לארץ תיפול. כא. וקראתי עליו לכל-הריי חרב, נאום ה' אלוקים: חרב איש, באחיו תהיה. כב. ונשפטתי איתו, בדבר ובדם; וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגופרית, אמטיר עליו ועל-אגפיו, ועל-עמים רבים, אשר איתו. כג. והתגדלתי, והתקדשתי, ונודעתי, לעיני גויים רבים; וידעו, כי-אני ה'.<br />

הנבואות בפרטות על מלחמת גוג ומגוג, נאמרו על ידי הנביאים יחזקאל<ref>

פרק לט: א. ואתה בן-אדם, הינבא על-גוג, ואמרת, כה אמר ה' אלוקים: הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל. ב. ושובבתיך, ושישאתיך, והעליתיך, מירכתי צפון; והביאותיך, על-הרי ישראל. ג. והכיתי קשתך, מיד שמאלך; וחיציך, מיד ימינך אפיל. ד. על-הרי ישראל תיפול, אתה וכל-אגפיך, ועמים, אשר איתך: לעיט ציפור כל-כנף וחית השדה, נתתיך לאוכלה. ה. על-פני השדה, תיפול: כי אני דיברתי, נאום ה' אלוקים. ו. ושילחתי-אש במגוג, וביושבי האיים לבטח; וידעו, כי-אני ה'. ז. ואת-שם קודשי אודיע, בתוך עמי ישראל, ולא-אחל את-שם-קודשי, עוד; וידעו הגויים כי-אני ה', קדוש בישראל. ח. הנה באה ונהייתה, נאום ה' אלוקים: הוא היום, אשר דיברתי. ט. ויצאו יושבי ערי ישראל, וביערו והשיקו בנשק ומגן וצינה בקשת ובחיצים, ובמקל יד, וברומח; וביערו בהם אש, שבע שנים. י. ולא-ישאו עצים מן-השדה, ולא יחטבו מן-היערים--כי בנשק, יבערו-אש; ושללו את-שולליהם, ובזזו את-בוזזיהם--נאום, ה' אלוקים. יא. והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא, את-העוברים; וקברו שם, את-גוג ואת-כל-המונו, וקראו, גיא המון גוג. יב. וקברום בית ישראל, למען טהר את-הארץ, שבעה, חודשים. יג. וקברו כל-עם הארץ, והיה להם לשם--יום, היכבדי, נאום, ה' אלוקים. יד. ואנשי תמיד יבדילו, עוברים בארץ, מקברים את-העוברים את-הנותרים על-פני הארץ, לטהרה--מקצה שבעה-חודשים, יחקורו. טו. ועברו העוברים, בארץ, וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון--עד קברו אותו המקברים, אל-גיא המון גוג. טז. וגם שם-עיר המונה, וטיהרו הארץ.<br />

[http://www.sefaria.org/Ezekiel.38?welcome=to-sefaria&lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק לח],  

יז. ואתה בן-אדם כה-אמר ה' אלוקים, אמור לציפור כל-כנף ולכול חית השדה היקבצו ובואו היאספו מסביב, על-זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול, על הרי ישראל; ואכלתם בשר, ושתיתם דם. יח. בשר גיבורים תאכלו, ודם-נשיאי הארץ תשתו; אילים כרים ועתודים פרים, מריאי בשן כולם. יט. ואכלתם-חלב לשובעה, ושתיתם דם לשיכרון, מזבחי, אשר-זבחתי לכם. כ. ושבעתם על-שולחני סוס ורכב, גיבור וכל-איש מלחמה--נאום, ה' אלוקים. כא. ונתתי את-כבודי, בגויים; וראו כל-הגויים, את-משפטי אשר עשיתי, ואת-ידי, אשר-שמתי בהם. כב. וידעו בית ישראל, כי אני ה' אלוהיהם, מן-היום ההוא, והלאה. כג. וידעו הגויים כי בעוונם גלו בית-ישראל, על אשר מעלו-בי, ואסתיר פניי, מהם; ואתנם ביד צריהם, וייפלו בחרב כולם. כד. כטומאתם וכפשעיהם, עשיתי אותם; ואסתיר פניי, מהם. כה. לכן, כה אמר ה' אלוקים, עתה אשיב את-שבות יעקוב, וריחמתי כל-בית ישראל; וקינאתי, לשם קודשי. כו. ונשו, את-כלימתם, ואת-כל-מעלם, אשר מעלו-בי--בשבתם על-אדמתם לבטח, ואין מחריד. כז. בשובבי אותם, מן-העמים, וקיבצתי אותם, מארצות אויביהם; ונקדשתי בם, לעיני הגויים רבים. כח. וידעו, כי אני ה' אלוהיהם, בהגלותי אותם אל-הגויים, וכינסתים על-אדמתם; ולא-אותיר עוד מהם, שם. כט. ולא-אסתיר עוד פניי, מהם, אשר שפכתי את-רוחי על-בית ישראל, נאום ה' אלוקים.

[http://www.sefaria.org/Ezekiel.39?welcome=to-sefaria&lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק לט].

</ref>, זכריה<ref>פרק יב:<br />

</ref>, זכריה<ref>

משא דבר-ה' על-ישראל; נאם-ה', נטה שמים ויסד ארץ, ויצר רוח-אדם בקרבו: הנה אנכי שם את-ירושלם סף-רעל לכל-העמים סביב; וגם על-יהודה יהיה במצור על-ירושלם: והיה ביום-ההוא אשים את-ירושלם אבן מעמסה לכל-העמים, כל-עמסיה שרוט ישרטו; ונאספו עליה, כל גויי הארץ: ביום ההוא נאם-ה', אכה כל-סוס בתמהון, ורכבו בשגעון; ועל-בית יהודה אפקח את-עיני, וכל סוס העמים, אכה בעורון: ואמרו אלפי יהודה בלבם; אמצה לי ישבי ירושלם, בה' צבאות אלהיהם: ביום ההוא אשים את-אלפי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על-ימין ועל-שמאול את-כל-העמים סביב; וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם: והושיע ה' את-אהלי יהודה בראשנה; למען לא-תגדל תפארת בית-דויד, ותפארת ישב ירושלם על-יהודה: ביום ההוא, יגן ה' בעד יושב ירושלם, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד; ובית דויד כאלהים, כמלאך ה' לפניהם: והיה ביום ההוא; אבקש, להשמיד את-כל-הגוים, הבאים על-ירושלם: ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלם, רוח חן ותחנונים, והביטו אלי את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו כהמר על-הבכור: ביום ההוא, יגדל המספד בירושלם, כמספד הדד-רמון בבקעת מגדון: וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד; משפחת בית-דויד לבד ונשיהם לבד, משפחת בית-נתן לבד, ונשיהם לבד: משפחת בית-לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד: כל, המשפחות הנשארות, משפחת משפחת לבד; ונשיהם לבד.<br />

[http://www.sefaria.org/Zechariah.12?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק יב],

פרק יג:<br />

[http://www.sefaria.org/Zechariah.13?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק יג],

ביום ההוא, יהיה מקור נפתח, לבית דויד ולישבי ירושלם; לחטאת ולנדה: והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות, אכרית את-שמות העצבים מן-הארץ, ולא יזכרו עוד; וגם את-הנביאים ואת-רוח הטמאה אעביר מן-הארץ: והיה, כי-ינבא איש עוד, ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה, כי שקר דברת בשם ה'; ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו: והיה ביום ההוא, יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו; ולא ילבשו אדרת שער למען כחש: ואמר לא נביא אנכי; איש-עבד אדמה אנכי, כי אדם הקנני מנעורי: ואמר אליו, מה המכות האלה בין ידיך; ואמר אשר הכיתי בית מאהבי: חרב, עורי על-רעי ועל-גבר עמיתי, נאם ה' צבאות; הך את-הרעה ותפוצין הצאן, והשבתי ידי על-הצערים: והיה בכל-הארץ נאם-ה', פי-שנים בה, יכרתו יגועו; והשלשית יותר בה: והבאתי את-השלשית באש, וצרפתים כצרף את-הכסף, ובחנתים כבחן את-הזהב; הוא יקרא בשמי, ואני אענה אתו, אמרתי עמי הוא, והוא יאמר ה' אלהי:<br />

[http://www.sefaria.org/Zechariah.14?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק יד].

פרק יד:<br />

</ref>, ירמיה<ref>פרק ל':<br />

</ref>, ירמיה<ref>פרק ל':<br />

הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת ה' לאמר: כה-אמר ה' אלהי ישראל לאמר; כתב-לך, את כל-הדברים אשר-דברתי אליך אל-ספר: כי הנה ימים באים נאם-ה', ושבתי את-שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה'; והשבתים, אל-הארץ אשר-נתתי לאבותם וירשוה:<br />

הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת ה' לאמר: כה-אמר ה' אלהי ישראל לאמר; כתב-לך, את כל-הדברים אשר-דברתי אליך אל-ספר: כי הנה ימים באים נאם-ה', ושבתי את-שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה'; והשבתים, אל-הארץ אשר-נתתי לאבותם וירשוה:<br />