386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הנה ימים באים׃ חודש ניסן - מדוע תימשך חנוכת הבית השלישי תקופה כה ארוכה? (הצגת מקור)
גרסה מ־20:56, ט' בניסן ה'תש"ף
, 20:56, ט' בניסן ה'תש"ףיצירת דף עם התוכן " כיצד מתווכים בין דברי רבי יהושע ש"בניסן עתידין להיגאל" לדברי רבי אליעזר ש"בתשרי עתידין ל..."
כיצד מתווכים בין דברי רבי יהושע ש"בניסן עתידין להיגאל" לדברי רבי אליעזר ש"בתשרי עתידין להיגאל"? ❖ ומדוע יהיו חגים שבהם לא תהיה תוספת קרבנות? ❖ המשך העיון בדברי יחזקאל הנביא על הקרבנות המיוחדים של חנוכת בית־המקדש השלישי, שמתחילים בימי חודש ניסן ובחג הפסח
קרבנות העתיד — מאמר שלישי
ב[[הנה ימים באים - פרשת החודש, ראש חודש ניסן ושבעת ימי המילואים|מאמר הקודם]] פתחנו בביאור סדר ה"מילואים" שצפוי להיות בעת בניין הבית השלישי, כאשר יקריבו קרבנות מיוחדים שיכפרו על המזבח ויכשירו אותו לעבודת הקודש. במרכז "ימי המילואים" (ויש אומרים - בתחילתם) נמצא ראש־חודש ניסן, ועתה נמשיך בסדר הקרבנות שיובאו ל"חנוכת הבית" בהמשך החודש. לאחר שתתחיל כבר העבודה הרגילה במזבח, ימשיכו, בתחילת התקופה, ויקריבו קרבנות מיוחדים, כפתיחה וחנוכה.
וכך ממשיך הנביא יחזקאל ואומר (מה, כא): "בראשון, בארבעה עשר יום לחודש, יהיה לכם הפסח חג, שבעות [שבוע] ימים מצות יאכל. ועשה הנשיא ביום ההוא, בעדו ובעד כל עם הארץ, פר חטאת. ושבעת ימי החג יעשה עולה לה׳, שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום, שבעת הימים, וחטאת - שעיר עזים ליום. ומנחה, איפה לפר ואיפה לאיל יעשה, ושמן הין לאיפה. בשביעי, בחמשה עשר יום לחדש, בחג, יעשה כאלה שבעת הימים, כחטאת, כעלה וכמנחה וכשמן".
הנביא מפרט כאן את סדר הקרבנות: בי"ד ניסן, ערב פסח, יקריב הנשיא ה'נשיא'{{הערה|כאן מכוון למלך המשיח, שיביא משלו את הקרבנות הללו (אם כי ההקרבה בפועל תהי' ע"י הכהנים, כמובן). אך רש"י (מה, יז) מביא פירוש שהכוונה היא לכהן הגדול.}} פר חטאת. במשך ימי החג - בכל יום שבעה פרים ושבעה אילים לעולה, ושעיר עזים לחטאת. כך גם בשבעת ימי חג הסוכות. הנביא מפרט את מדת המנחה, שתבוא ביחד עם קרבן הבהמה: איפה סולת לכל פר ולכל איל, וביחד עם כל איפת סולת - הין שמן.
כל הפרטים הללו, ללא יוצא מן הכלל, אינם מתאימים למה שנאמר בתורת משה (וכבר אמרו חז"ל - שבת יג, ב - שחכמים ביקשו לגנוז את ספר יחזקאל כיוון שהיו דבריו סותרים לדברי תורה, עד שישב חכם גדול וכתב הסבר לכל הסתירות, אלא שדבריו לא הגיעו לידינו):
לגבי ערב פסח, לא נאמר בתורה שום קרבן מיוחד (חוץ מקרבן הפסח, כמובן), ואילו יחזקאל מדבר על פר חטאת; לגבי שבעת ימי הפסח ציוותה התורה להקריב שני פרים, איל אחד, ושבעה כבשים - ואילו יחזקאל הוסיף בפרים (שבעה במקום שניים) ובאילים (שבעה במקום אחד), ואת הכבשים לא הזכיר כלל. ובלשון האברבנאל: "יחזקאל הוסיף בפרים והוסיף באילים - וגרע ולא זכר כבשים, ועבר אם כן על 'לא תוסיף' ועל 'לא תגרע'"...
במדות המנחה השינוי בולט עוד יותר. בתורה (שלח טו, א ואילך) מפורש, שקיים הבדל בין מדת הסולת שמביאים עם קרבן פר למדת הסולת שמביאים עם קרבן איל, כשמדת השמן גם היא משתנית לפי זה. ואילו יחזקאל קובע שיעור אחיד לפר ולאיל, גדול יותר מהשיעורים המוזכרים בתורה, הן ביין והן בשמן. סתירות דומות הן גם בחג הסוכות, שגם בו הקרבנות אינם מתאימים למה שנאמר בתורה.
== מראש חודש ניסן - עד כ"א תשרי ==
חז"ל התייחסו לשינויים בולטים אלו (מנחות מה, ב), ונאמרו בכך שני תירוצים: "רבי יוחנן אמר: פרשה זו עתיד אליהו לדרשה. רב אשי אמר: מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה". לפי רבי יוחנן, מדובר בפרשה שאין לנו כיום אפשרות להבינה, והיא תתפרש רק לעתיד ע"י אליהו הנביא; ואילו לשיטת רב אשי, אלו קרבנות מיוחדים של 'מילואים'.
כלומר, הקרבנות שכתובים בתורה לגבי חג הפסח וחג הסוכות הם דבר נצחי שלא יחול בו שינוי (והנביא לא צריך להזכיר אותם שכן הדברים פשוטים, ברורים ומפורשים); אלא, שכשם שהקריבו קרבנות מיוחדים בימי משה ע"י הנשיאים ("קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח"), וכשם שהקריבו בימי שלמה המלך ובימי עזרא (חנוכת הבית הראשון והשני), כך יקריבו גם לעתיד. הקרבנות שמזכיר הנביא הם הקרבנות המיוחדים שיביאו בפסח וסוכות של השנה הראשונה לחנוכת הבית.
מה שמעניין ומעורר חידוש, הוא '''הזמן הארוך''' של חנוכת הבית, חצי שנה: מפסח ועד סוכות. לשם השוואה, בחנוכת המשכן, ימי המילואים נמשכו שבעה ימים, וגם הימים שבהם הקריבו הנשיאים את קרבנות החנוכה - היו עוד שנים־עשר ימים בלבד, מראש־חודש ניסן עד י"ב בו (הימים שבהם אנו חוזרים וקוראים את "פרשת הנשיאים"). בבית הראשון, נמשכו ימי המילואים ארבעה־עשר ימים. ובבית השני, היו עשרים ואחד יום - מראש־השנה ועד כ"א בתשרי. ואילו כאן - חצי שנה!
האברבנאל מסביר (בפירושו ליחזקאל): "...מפני שהבית העתיד תגדל מעלתו וקדושתו מהמשכן שעשה משה ומהבית שבנה שלמה ומבית שני - הרבה מאוד, לכן הראה השם יתברך לנביא יחזקאל, שלעתיד לבוא יהיו ימי המילואים מן הזמן אשר עשאם משה [ראש־חודש ניסן] עד הזמן אשר עשאום בבית שני, שהוא מראש־חודש ניסן עד כ"א בתשרי [ביום זה נשלמה החנוכה בבית השני]".
הוא ממשיך ומסביר, שבמשך תקופת זמן זו יושלם תהליך הגאולה: "והיה זה, לפי שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל - כדברי רבי יהושע, ולכן יתחילו המילואים מראש־חודש ניסן ויתווספו בו הקרבנות, ובחג הסוכות שהוא ג"כ בכלל המילואים, יוסיפו גם כן הקרבנות מפני תשועת מלחמת גוג ומגוג שתהיה בימים ההם (ככתוב בזכריה פרק יד) .. ומזה יתבאר שדעות שני השלמים, רבי אליעזר ורבי יהושע, אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי רבי יהושע שיער בתחילת הגאולה שתהיה בניסן, ורבי אליעזר שיער בתכליתה שתהיה בתשרי. בסוף מלחמת האומות וגוג ומגוג".{{הערה|להעיר גם מלקו"ש חל"ב ע' 184. עיי"ש. - ובנוגע לכללות דברי האברבנאל, ראה במלבי"ם כאן חשבון נוסף המסביר בפרוטרוט את מספר ימי חנוכת הבית.}}
== ראש־חודש, שבת והגאולה ==
בנוסף לקרבנות חג הפסח וחג הסוכות, יהיו במשך ימי המילואים - קרי: התקופה שבין חג הפסח לחג הסוכות - קרבנות מיוחדים גם בכל שבת וראש־חודש, שגם ביחס אליהם ברור שאינם הקרבנות האמורים בתורה, כיוון שקיימת סתירה גלויה בין שני המקורות:
בתורה נאמר שקרבן המוסף של יום השבת הוא שני כבשים, ואילו יחזקאל מדבר על שישה כבשים, ומוסיף גם איל - שלא נזכר בתורה (ביחס ליום השבת) כלל. גם מידת המנחה שונה ממה שנאמר בתורה, וכאן מוצאים חידוש גדול יותר, שלא מצאנו לו מקבילות בפרטי דיני הקרבנות, שעם הכבשים יוכל הנשיא להביא מנחה כפי רצונו ונדבת לבו: "ולכבשים מנחה מתת ידו".
מעין זה גם בראש־חודש. בתורה מדובר על שני פרים - ויחזקאל מדבר על פר אחד, בתורה על שבעה כבשים - ויחזקאל מזכיר שישה בלבד. ואף כאן הוא מזכיר לגבי המנחה "ולכבשים - כאשר תשיג ידו". שוב, רואים בבירור כי מדובר על קרבנות מיוחדים שיקריבו רק במשך ימי המילואים.
ובעצם, לא רק בשבת וראש־חודש, אלא בכל יום - במשך חודשים אלו - יוסיפו ויקריבו קרבן מיוחד. הנביא (מו, טו) אומר: "ועשו את הכבש ואת המנחה ואת השמן בבקר בבקר עולת תמיד". בתורה כתוב שעולת התמיד היא גם בבוקר וגם בין הערביים, והעובדה שמוזכר כאן כבש רק "בבקר בבקר", מלמדת שמדובר על קרבן נפרד (בנוסף לעולת התמיד שתוקרב כרגיל, בבוקר ובין הערביים), שיקריבו בכל בוקר מימי המילואים.
האברבנאל מעורר כאן שאלה מעניינת: ראינו שמוסיפים קרבנות לכבוד חנוכת הבית - מלבד הכבש הנוסף שיקריבו בבוקרו של כל יום מימי המילואים - בפסח, סוכות, שבת וראש־חודש. החגים שאינם מוזכרים כאן הם חג השבועות, ראש־השנה, ויום־הכיפורים. מה שונים מועדים אלו, שבהם לא תהיה תוספת מיוחדת בקשר עם ימי המילואים?
והוא מבאר, שלכל הימים הללו שבהם יוסיפו קרבנות, יש קשר מיוחד עם שמחת הגאולה וחנוכת בית־המקדש. פסח, כמובן, שייך לגאולה - שהרי "בניסן עתידין ליגאל"; גם לסוכות יש משמעות מיוחדת בעניין הגאולה, שהרי בו צפויה להיות התשועה מגוג ומגוג (כמתואר בנביאים). שבת וראש־חודש מסמלים אף הם את הגאולה, לפי ש"באה שביתה ומנוחה לישראל [שבת] וחידושין טובים [ראש־חודש]".
כשנתבונן, נראה דירוג בתוך הימים האלו עצמם: בחג הפסח וחג הסוכות, ששייכים באופן ישיר לתחילת תהליך הגאולה וסופו, יקריבו קרבנות רבים נוספים; ואילו בראש־חודש ושבת, שהקשר שלהם עם הגאולה יותר סמלי ובדרך רמז, תהיה התוספת קטנה יותר. ולעומת אלו, בחג השבועות, ראש־השנה ויום־הכיפורים לא נעשה דבר מיוחד בקשר לתהליך הגאולה, ולכן לא יהיו בהם קרבנות מיוחדים בהקשר זה.{{הערה|נציין, שאף שלא יוסיפו בהם קרבנות בהמה, מידות המנחה יהיו מיוחדות, כדברי הנביא (מו, יא): "ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל, ולכבשים מתת ידו, ושמן הין לאיפה".}}
== שינוי זמני או קבוע? ==
זו השיטה המקובלת במפרשים (אברבנאל, מצודות, מלבי"ם) - שכל הפרשה הזו מדברת בקרבנות יוצאים מן הכלל שיקריבו כדי לחנך את הבית, והם מוגבלים לאותם חודשים שבין ניסן לתשרי. [אך לרש"י ישנה שיטה אחרת לגמרי בנושא והוא מסביר את הסתירות בלי קשר לחידושי הגאולה].
הרד"ק לומד גם הוא את הפרשה ביחס לתקופת הגאולה, אך הוא אינו לומד אותה כדבר זמני, (שיהי' רק במהלך ימי החנוכה, שזמנם, כאמור, כמחצית השנה), אלא כחידוש שיהיה קבוע לעתיד לבוא, שהנשיא יוסיף ויביא קרבנרת בכל שבת, ראש־חודש, חג הפסח וחג הסוכות. לפי פירושו, קרבן התמיד - שציוותה התורה להקריב שני כבשים בכל יום - ישתנה, והוא לומד את דברי הנביא כפשוטם, שאז יקריבו רק את עולת הבוקר, ולא את הקרבן של בין־הערביים.
הרמב"ם בספרו (ספ"ב מהל' מעשה הקרבנות) שולל את פירוש הרד"ק, ופוסק כמו הגישה הראשונה שהצגנו:
"כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל, ומניין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם, כולם מילואים הן ואין נוהגין לדורות, אלא הנביא ציווה ופירש כיצד יהיו מקריבין המילואים עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח, כשייבנה בית שלישי.
"וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות והקריבו בשבת, כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד, כאשר מפורש שם. וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי, מילואים היו ואינן נוהגין לדורות. אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו, כמו שהעתיקום מפי משה רבנו, אין להוסיף עליהם ולא לגרוע".
קרבנות העתיד — מאמר שלישי
ב[[הנה ימים באים - פרשת החודש, ראש חודש ניסן ושבעת ימי המילואים|מאמר הקודם]] פתחנו בביאור סדר ה"מילואים" שצפוי להיות בעת בניין הבית השלישי, כאשר יקריבו קרבנות מיוחדים שיכפרו על המזבח ויכשירו אותו לעבודת הקודש. במרכז "ימי המילואים" (ויש אומרים - בתחילתם) נמצא ראש־חודש ניסן, ועתה נמשיך בסדר הקרבנות שיובאו ל"חנוכת הבית" בהמשך החודש. לאחר שתתחיל כבר העבודה הרגילה במזבח, ימשיכו, בתחילת התקופה, ויקריבו קרבנות מיוחדים, כפתיחה וחנוכה.
וכך ממשיך הנביא יחזקאל ואומר (מה, כא): "בראשון, בארבעה עשר יום לחודש, יהיה לכם הפסח חג, שבעות [שבוע] ימים מצות יאכל. ועשה הנשיא ביום ההוא, בעדו ובעד כל עם הארץ, פר חטאת. ושבעת ימי החג יעשה עולה לה׳, שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום, שבעת הימים, וחטאת - שעיר עזים ליום. ומנחה, איפה לפר ואיפה לאיל יעשה, ושמן הין לאיפה. בשביעי, בחמשה עשר יום לחדש, בחג, יעשה כאלה שבעת הימים, כחטאת, כעלה וכמנחה וכשמן".
הנביא מפרט כאן את סדר הקרבנות: בי"ד ניסן, ערב פסח, יקריב הנשיא ה'נשיא'{{הערה|כאן מכוון למלך המשיח, שיביא משלו את הקרבנות הללו (אם כי ההקרבה בפועל תהי' ע"י הכהנים, כמובן). אך רש"י (מה, יז) מביא פירוש שהכוונה היא לכהן הגדול.}} פר חטאת. במשך ימי החג - בכל יום שבעה פרים ושבעה אילים לעולה, ושעיר עזים לחטאת. כך גם בשבעת ימי חג הסוכות. הנביא מפרט את מדת המנחה, שתבוא ביחד עם קרבן הבהמה: איפה סולת לכל פר ולכל איל, וביחד עם כל איפת סולת - הין שמן.
כל הפרטים הללו, ללא יוצא מן הכלל, אינם מתאימים למה שנאמר בתורת משה (וכבר אמרו חז"ל - שבת יג, ב - שחכמים ביקשו לגנוז את ספר יחזקאל כיוון שהיו דבריו סותרים לדברי תורה, עד שישב חכם גדול וכתב הסבר לכל הסתירות, אלא שדבריו לא הגיעו לידינו):
לגבי ערב פסח, לא נאמר בתורה שום קרבן מיוחד (חוץ מקרבן הפסח, כמובן), ואילו יחזקאל מדבר על פר חטאת; לגבי שבעת ימי הפסח ציוותה התורה להקריב שני פרים, איל אחד, ושבעה כבשים - ואילו יחזקאל הוסיף בפרים (שבעה במקום שניים) ובאילים (שבעה במקום אחד), ואת הכבשים לא הזכיר כלל. ובלשון האברבנאל: "יחזקאל הוסיף בפרים והוסיף באילים - וגרע ולא זכר כבשים, ועבר אם כן על 'לא תוסיף' ועל 'לא תגרע'"...
במדות המנחה השינוי בולט עוד יותר. בתורה (שלח טו, א ואילך) מפורש, שקיים הבדל בין מדת הסולת שמביאים עם קרבן פר למדת הסולת שמביאים עם קרבן איל, כשמדת השמן גם היא משתנית לפי זה. ואילו יחזקאל קובע שיעור אחיד לפר ולאיל, גדול יותר מהשיעורים המוזכרים בתורה, הן ביין והן בשמן. סתירות דומות הן גם בחג הסוכות, שגם בו הקרבנות אינם מתאימים למה שנאמר בתורה.
== מראש חודש ניסן - עד כ"א תשרי ==
חז"ל התייחסו לשינויים בולטים אלו (מנחות מה, ב), ונאמרו בכך שני תירוצים: "רבי יוחנן אמר: פרשה זו עתיד אליהו לדרשה. רב אשי אמר: מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה". לפי רבי יוחנן, מדובר בפרשה שאין לנו כיום אפשרות להבינה, והיא תתפרש רק לעתיד ע"י אליהו הנביא; ואילו לשיטת רב אשי, אלו קרבנות מיוחדים של 'מילואים'.
כלומר, הקרבנות שכתובים בתורה לגבי חג הפסח וחג הסוכות הם דבר נצחי שלא יחול בו שינוי (והנביא לא צריך להזכיר אותם שכן הדברים פשוטים, ברורים ומפורשים); אלא, שכשם שהקריבו קרבנות מיוחדים בימי משה ע"י הנשיאים ("קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח"), וכשם שהקריבו בימי שלמה המלך ובימי עזרא (חנוכת הבית הראשון והשני), כך יקריבו גם לעתיד. הקרבנות שמזכיר הנביא הם הקרבנות המיוחדים שיביאו בפסח וסוכות של השנה הראשונה לחנוכת הבית.
מה שמעניין ומעורר חידוש, הוא '''הזמן הארוך''' של חנוכת הבית, חצי שנה: מפסח ועד סוכות. לשם השוואה, בחנוכת המשכן, ימי המילואים נמשכו שבעה ימים, וגם הימים שבהם הקריבו הנשיאים את קרבנות החנוכה - היו עוד שנים־עשר ימים בלבד, מראש־חודש ניסן עד י"ב בו (הימים שבהם אנו חוזרים וקוראים את "פרשת הנשיאים"). בבית הראשון, נמשכו ימי המילואים ארבעה־עשר ימים. ובבית השני, היו עשרים ואחד יום - מראש־השנה ועד כ"א בתשרי. ואילו כאן - חצי שנה!
האברבנאל מסביר (בפירושו ליחזקאל): "...מפני שהבית העתיד תגדל מעלתו וקדושתו מהמשכן שעשה משה ומהבית שבנה שלמה ומבית שני - הרבה מאוד, לכן הראה השם יתברך לנביא יחזקאל, שלעתיד לבוא יהיו ימי המילואים מן הזמן אשר עשאם משה [ראש־חודש ניסן] עד הזמן אשר עשאום בבית שני, שהוא מראש־חודש ניסן עד כ"א בתשרי [ביום זה נשלמה החנוכה בבית השני]".
הוא ממשיך ומסביר, שבמשך תקופת זמן זו יושלם תהליך הגאולה: "והיה זה, לפי שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל - כדברי רבי יהושע, ולכן יתחילו המילואים מראש־חודש ניסן ויתווספו בו הקרבנות, ובחג הסוכות שהוא ג"כ בכלל המילואים, יוסיפו גם כן הקרבנות מפני תשועת מלחמת גוג ומגוג שתהיה בימים ההם (ככתוב בזכריה פרק יד) .. ומזה יתבאר שדעות שני השלמים, רבי אליעזר ורבי יהושע, אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי רבי יהושע שיער בתחילת הגאולה שתהיה בניסן, ורבי אליעזר שיער בתכליתה שתהיה בתשרי. בסוף מלחמת האומות וגוג ומגוג".{{הערה|להעיר גם מלקו"ש חל"ב ע' 184. עיי"ש. - ובנוגע לכללות דברי האברבנאל, ראה במלבי"ם כאן חשבון נוסף המסביר בפרוטרוט את מספר ימי חנוכת הבית.}}
== ראש־חודש, שבת והגאולה ==
בנוסף לקרבנות חג הפסח וחג הסוכות, יהיו במשך ימי המילואים - קרי: התקופה שבין חג הפסח לחג הסוכות - קרבנות מיוחדים גם בכל שבת וראש־חודש, שגם ביחס אליהם ברור שאינם הקרבנות האמורים בתורה, כיוון שקיימת סתירה גלויה בין שני המקורות:
בתורה נאמר שקרבן המוסף של יום השבת הוא שני כבשים, ואילו יחזקאל מדבר על שישה כבשים, ומוסיף גם איל - שלא נזכר בתורה (ביחס ליום השבת) כלל. גם מידת המנחה שונה ממה שנאמר בתורה, וכאן מוצאים חידוש גדול יותר, שלא מצאנו לו מקבילות בפרטי דיני הקרבנות, שעם הכבשים יוכל הנשיא להביא מנחה כפי רצונו ונדבת לבו: "ולכבשים מנחה מתת ידו".
מעין זה גם בראש־חודש. בתורה מדובר על שני פרים - ויחזקאל מדבר על פר אחד, בתורה על שבעה כבשים - ויחזקאל מזכיר שישה בלבד. ואף כאן הוא מזכיר לגבי המנחה "ולכבשים - כאשר תשיג ידו". שוב, רואים בבירור כי מדובר על קרבנות מיוחדים שיקריבו רק במשך ימי המילואים.
ובעצם, לא רק בשבת וראש־חודש, אלא בכל יום - במשך חודשים אלו - יוסיפו ויקריבו קרבן מיוחד. הנביא (מו, טו) אומר: "ועשו את הכבש ואת המנחה ואת השמן בבקר בבקר עולת תמיד". בתורה כתוב שעולת התמיד היא גם בבוקר וגם בין הערביים, והעובדה שמוזכר כאן כבש רק "בבקר בבקר", מלמדת שמדובר על קרבן נפרד (בנוסף לעולת התמיד שתוקרב כרגיל, בבוקר ובין הערביים), שיקריבו בכל בוקר מימי המילואים.
האברבנאל מעורר כאן שאלה מעניינת: ראינו שמוסיפים קרבנות לכבוד חנוכת הבית - מלבד הכבש הנוסף שיקריבו בבוקרו של כל יום מימי המילואים - בפסח, סוכות, שבת וראש־חודש. החגים שאינם מוזכרים כאן הם חג השבועות, ראש־השנה, ויום־הכיפורים. מה שונים מועדים אלו, שבהם לא תהיה תוספת מיוחדת בקשר עם ימי המילואים?
והוא מבאר, שלכל הימים הללו שבהם יוסיפו קרבנות, יש קשר מיוחד עם שמחת הגאולה וחנוכת בית־המקדש. פסח, כמובן, שייך לגאולה - שהרי "בניסן עתידין ליגאל"; גם לסוכות יש משמעות מיוחדת בעניין הגאולה, שהרי בו צפויה להיות התשועה מגוג ומגוג (כמתואר בנביאים). שבת וראש־חודש מסמלים אף הם את הגאולה, לפי ש"באה שביתה ומנוחה לישראל [שבת] וחידושין טובים [ראש־חודש]".
כשנתבונן, נראה דירוג בתוך הימים האלו עצמם: בחג הפסח וחג הסוכות, ששייכים באופן ישיר לתחילת תהליך הגאולה וסופו, יקריבו קרבנות רבים נוספים; ואילו בראש־חודש ושבת, שהקשר שלהם עם הגאולה יותר סמלי ובדרך רמז, תהיה התוספת קטנה יותר. ולעומת אלו, בחג השבועות, ראש־השנה ויום־הכיפורים לא נעשה דבר מיוחד בקשר לתהליך הגאולה, ולכן לא יהיו בהם קרבנות מיוחדים בהקשר זה.{{הערה|נציין, שאף שלא יוסיפו בהם קרבנות בהמה, מידות המנחה יהיו מיוחדות, כדברי הנביא (מו, יא): "ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל, ולכבשים מתת ידו, ושמן הין לאיפה".}}
== שינוי זמני או קבוע? ==
זו השיטה המקובלת במפרשים (אברבנאל, מצודות, מלבי"ם) - שכל הפרשה הזו מדברת בקרבנות יוצאים מן הכלל שיקריבו כדי לחנך את הבית, והם מוגבלים לאותם חודשים שבין ניסן לתשרי. [אך לרש"י ישנה שיטה אחרת לגמרי בנושא והוא מסביר את הסתירות בלי קשר לחידושי הגאולה].
הרד"ק לומד גם הוא את הפרשה ביחס לתקופת הגאולה, אך הוא אינו לומד אותה כדבר זמני, (שיהי' רק במהלך ימי החנוכה, שזמנם, כאמור, כמחצית השנה), אלא כחידוש שיהיה קבוע לעתיד לבוא, שהנשיא יוסיף ויביא קרבנרת בכל שבת, ראש־חודש, חג הפסח וחג הסוכות. לפי פירושו, קרבן התמיד - שציוותה התורה להקריב שני כבשים בכל יום - ישתנה, והוא לומד את דברי הנביא כפשוטם, שאז יקריבו רק את עולת הבוקר, ולא את הקרבן של בין־הערביים.
הרמב"ם בספרו (ספ"ב מהל' מעשה הקרבנות) שולל את פירוש הרד"ק, ופוסק כמו הגישה הראשונה שהצגנו:
"כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל, ומניין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם, כולם מילואים הן ואין נוהגין לדורות, אלא הנביא ציווה ופירש כיצד יהיו מקריבין המילואים עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח, כשייבנה בית שלישי.
"וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות והקריבו בשבת, כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד, כאשר מפורש שם. וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי, מילואים היו ואינן נוהגין לדורות. אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו, כמו שהעתיקום מפי משה רבנו, אין להוסיף עליהם ולא לגרוע".