386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הנה ימים באים׃ ויקהל - מדוע קודמת ברכת "בונה ירושלים" לברכת "את צמח דוד עבדך"? (הצגת מקור)
גרסה מ־22:31, כ"ד באדר ה'תש"ף
, 22:31, כ"ד באדר ה'תש"ףיצירת דף עם התוכן " הרמב"ם פוסק בסיום ספרו כי משיח הוא זה שיבנה את בית־המקדש; כיצד הוא יבאר את המקורות האומרי..."
הרמב"ם פוסק בסיום ספרו כי משיח הוא זה שיבנה את בית־המקדש; כיצד הוא יבאר את המקורות האומרים שבניין המקדש קודם לביאת המשיח? ❖ מה ההבדל בין התואר "דוד מלכא משיחא" לתואר "משיח בן־דוד", ומה הקשר בין עניין זה לחידושו של הרמב"ם בדבר "בחזקת משיח" ו"משיח ודאי"?
בית המקדש - מאמר חמישי
בסיום ספרו (פרק יא מהלכות מלכים) כותב הרמב"ם, שבניין בית־המקדש יהיה ע"י מלך המשיח. זוהי אחת המטרות לשמן בא המשיח, "מלך המשיח בא להחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה '''ובונה המקדש'''", וזהו אחד התפקידים שמשיח מבצע בתקופת היותו "משיח ודאי": "אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו, '''ובנה מקדש במקומו''' וקיבץ נידחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי".
מדברי הרמב"ם עולה בצורה ברורה, כי לבניין בית־המקדש עלינו לחכות לזמן הגאולה, שאז יבנה אותו מלך המשיח; לפני כן, בזמן הגלות, אין זה מתפקידנו לבנותו בצורה עצמאית.{{הערה|אי־אפשר גם לומר, כי הרמב"ם מייעד תפקיד זה למלך המשיח רק במצב שבו בני ישראל לא עשו זאת עדיין לפני כן, אבל גם לדעתו בית־המקדש, מצד הלכות בית המקדש, אכן יכול להיבנות לפני כן - שכן במקום אחר (הל' מעשה הקרבנות פ"ב הי"ד) קושר הרמב"ם בפירוש את בית־המקדש עם זמן הגאולה, ושם הרי אין הדבר נוגע להגדרת תפקידו של מלך המשיח: "בימי מלך המשיח, כשיבנה בית שלישי". מכאן שעצם קיומו של בית־המקדש תלוי בביאת והתגלות המשיח.}} ואם כך לשיטת הרמב"ם, כל־שכן לפי השיטה השנייה, הסוברת שבית־המקדש יירד מהשמים, שלפי זה ברור מאליו שהדבר יקרה רק לעתיד לבוא, לאחר הגאולה. שתי השיטות חולקות, איפוא, בשאלה מי יבנה את בית־המקדש, אבל לא מתי ייבנה בית־המקדש.
אלא שקיימים מקורות שמהם עולה, לכאורה, כי ביודהמקדש צפוי להיבנות עוד קודם הגאולה. במאמר שלפנינו נראה מדוע אין במקורות אלו סתירה לדברי הרמב"ם, ואדרבה - ייתכן שמקורות אלו מהווים אסמכתא לחלוקה שמחדש הרמב"ם בין "חזקת משיח" ל"משיח ודאי", כדלהלן.
== הוכחות מהכתובים ==
בתלמוד ירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ב) נאמר במפורש - "בית־המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד". ובמפרשי הירושלמי מצינו כמה גירסאות, מהיכן מוכיח הירושלמי את הדבר:
לפי שיטה אחת, ההוכחה היא מהפסוק (האזינו לב, יד) "ודם ענב תשתה חמר", ואם כי פסוק זה אינו מדבר כלל על מלך המשיח וזמן הגאולה, מפסוק זה נמצאנו למדים שהטוב בא בשלבים. לא בבת־אחת מגיע השפע כולו, אלא אט־אט: "דם ענב" הוא כינוי ליין (היוצא מהענבים), וגם "חמר" הוא יין, יין משובח יותר.
והסדר הוא שתחילה בא "דם ענב", היין הנחות בדרגה, ואחר־כך "תשתה חמר", שזהו היין המשובח. "וכמו ששם נאמר דמתחילה יבוא להם יין הרבה ואחר־כך יין יותר משובח, כך יהיה לעתיד שמתחילה ייבנה בית־המקדש, ואחר־כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד ותהיה תשועה גמורה במהרה בימינו אמן".
קיימת גירסה נוספת, לפיה ההוכחה היא מפסוק שמדבר ישירות על מלך המשיח. בפרשת ויחי (מט, א), בהמשך לפסוק "עד כי יבא שילה", המדבר על מלך המשיח, נאמר - "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו, כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה".
ובכן, "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו" - מפורש על בניין ירושלים ובית־המקדש. וכפירוש תרגום־אונקלוס - "יסחר ישראל לקרתיה, עמא יבנון היכלי'". לאמור, יסבב את עם ישראל (ה"גפן") סביב ירושלים - עירו של הקב"ה ("עירה"), וישראל (המכונים "שורקה") יבנו את בית־המקדש ("בני" ־ מלשון בניין, "אתונו" - כינוי לבית־המקדש);
ואילו החלק השני של הפסוק, "כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה", מתייחס לתקופה מאוחרת יותר, התגלות מלך המשיח. וכפי שמפורשות מילים אלו בתרגום יונתן בן־עוזיאל ובתרגום ירושלמי, על מלחמותיו של משיח, שבהן בגדיו מתלכלכים בדמם של האויבים (האדום כיין ו'דם ענבים').
מכאן, שבניין בית־המקדש ("אסרי לגפן עירה") קודם לבואו של מלך המשיח ("כבס ביין לבושו"). רמז מעניין נוסף נמצא בפירוש "מראה הפנים", האומר שהמילה "ענבים" עצמה היא נוטריקון: ע׳ת נ׳בנה ב׳ית י׳בוא מ׳שיח.
== בנין ירושלים וכסא דוד - מה הקשר? ==
גם בתלמוד הבבלי נמצאים דברים בתוכן זהה. במסכת מגילה (יז, ב) מבארת הגמרא את סדרן של ברכות תפילת שמונה־עשרה, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, ואומרת כי הברכות מ"תקע בשופר" ואילך מתייחסות לגאולה העתידה:
ההתחלה היא בקיבוץ הגלויות ("מקבץ נדחי עמו ישראל"). כאשר הגלויות מתקבצות - חוזרת הסנהדרין למקומה ("השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה"), ואז מתרוממת קרן הצדיקים - ונעשה דין ברשעים ("שובר אויבים ומכניע זדים", ו"משען ומבטח לצדיקים").
וממשיכה הגמרא לבאר את ברכת "בונה ירושלים" הבאה לאחר מכן: "והיכן מתרוממת קרנם [של הצדיקים]? בירושלים". ולאחר ברכת "בונה ירושלים" באה ברכת "את צמח דוד עבדך" - "אחר שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר (הושע ג, ב) 'אחר ישובו בני־ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דויד מלכם'". כלומר. רק לאחר שיבואו לירושלים, אז ישובו ישראל ויבקשו את מלכות בית דוד, מלך המשיח.
הגמרא מדברת על בניין ירושלים בלבד, כהקדמה לשובה של מלכות דוד; אולם רש"י בפירושו כותב, "אחר שיבואו '''לבית־המקדש''' ובקשו את הקב"ה ואת דויד מלכם". הב"ח (אורח־חיים סי' קיח) מפרש, שרש"י הסתמך על סיום הפסוק "ונהרו אל ה' ואל '''טובו באחרית הימים'''", שמרמז לבית־המקדש (כנאמר - ואתחנן ג, כה - "ההר '''הטוב''' הזה והלבנון", ונאמר עוד - ישעי' ב, ב - "והיה '''באחרית הימים''' נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים").
הב"ח מוסיף ומסביר מדוע באמת הסדר הוא שבניין ירושלים ובית־המקדש קודמים לביאת מלך המשיח, ומבאר שחזרת מלכות בית דוד, התגלות מלך המשיח, היא השלב המסיים והמשלים בבניין ירושלים בבית־המקדש. וזה תוכן הביאור:
באחת הנוסחאות לברכת "בונה ירושלים", מסתיימת הברכה כך: "ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכיסא דוד מהרה בתוכה תכין. ברוך אתה ה', בונה ירושלים". לכאורה, נוסח זה אינו תואם לכלל ההלכתי שבסיום ברכה קרוב לחתימתה צריך להיות תוכן "מעין החתימה", שהרי לפי נוסח זה מזכירים סמוך לחתימה - המדברת על בניין ירושלים - את כיסא דוד (ולא את בניין ירושלים גופא)!
מסביר הב"ח, שבניין ירושלים וכינון כיסא דוד בתוכה מהווים, למעשה, דבר אחד ממש:
"ונראה, ששאלת [בקשת] כסא דוד וכו' היא שאלת בניין ירושלים ממש .. דכשנבנה ירושלים ובית־המקדש הזה, אז דוד בא ויושב על כסאו, כמו שהגון למלך שיהא יושב על כסא מלכותו בעיר ממלכתו. ולכן אמר 'ואת דויד מלכם', כי יבקשו את דוד מלכם שיהא יושב על כסא מלכותו. ואם כן, יאמר הכתוב שיבנה ירושלים ובית־המקדש, ויכונן כסא דוד בתוך ירושלים שיהא הכל מוכן; ואז בא דוד ויושב על כסאו שהכין לו הוא יתברך.
"ונמשך מזה, שכל שאלתנו בברכת ירושלים הוא בבניין ירושלים והנלווה לבניינו. וזהו אמרנו 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב לבנותה ותשכון בתוכה כאשר דברת', והוא שתשכון שכינתך בבית־המקדש. 'ובנה אותה בקרוב' וכו', והוא שיהא בונה אותה הוא יתעלה בעצמו בקרוב וכו', הוא כולל בניין העיר ובניין הבית בכללו. ואחר־כך שואל בפרט 'וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין', שיהא בונה כסא דוד שיהא מוכן כשיבוא דוד לישב על כסאו.
"ואם כן, כל זה - דהיינו, בניין בית־המקדש ובניין כסא דוד, הוא מעניין בונה ירושלים ממש. שהרי בית־המקדש וכסא דוד הכל הוא נבנה בתוך ירושלים, וגם יש להם שייכות אל ירושלים, כי הלוא הבונה עיר שתהיה עיר ממלכה אליו הנה הכרח הוא שיבנה בתוכה בית קדוש לתפילה ולעבודה לפניו יתברך, גם צריך הוא לבנות בית שיהא נקרא בית המלך ובתוכו כסא מלכותו שישב עליה לדון עמו. ובעל כרחנו צריכין אנחנו לפרש כך, דאם לא כן - מה עניין כסא דוד לבניין ירושלים?!"
== שלימות המלכות של מלך המשיח ==
מכל המקורות הללו - דברי הירושלמי, הגמרא במגילה ופירוש הב"ח - עולה, שבניין ירושלים ובית־המקדש קודם לבואו של מלך המשיח. מתוך דברי הב"ח אנו לומדים גם את טעם הדבר, שכן כך ראוי למלך שיבוא וישב על כיסא מלכותו שהכינו לו כבר, קרי: העיר ירושלים כמו שהיא בבניינה ובשלמותה, כולל בית־המקדש שבתוכה.
- האם יש בכל זה סתירה לפסק הרמב"ם, שמשיח הוא זה שיבנה את בית־המקדש??
מסביר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (איגרות־קודש ח"א ע' שיב), שלכל הדעות משיח הוא זה שיבנה את בית־המקדש. כל המקורות המדברים על כך שמשיח יבוא לאחר בניין בית־המקדש, מתייחסים ל'''שלמות''' מלכותו של מלך המשיח; זו אכן תבוא רק לאחר בניין בית־המקדש שעל־ידו, כמובן, אבל עצם התגלותו של משיח תהי' עוד לפני כן.
כ"ק אדמו"ר נ"ע מוסיף ומחזק פירוש זה, על־פי דיוק לשון הגמרא "וכיון שנבנית ירושלים בא '''דוד'''": משיח מכונה לפעמים בשם "בן דוד", ולפעמים בשם "דוד". השם "בן דוד" מתייחס למשיח כמו שהוא בתחילת בואו, כשהוא עדיין לא מולך בכל העולם וכו' (וראה ב"רשימות" חוברת יא, שהתואר "בן דוד" הוא תואר פחות, משום שהוא מסמל שאין מעלתו של האדם בתכונותיו עצמו, אלא רק בייחוסו לאבותיו. וכדוגמת "בן עזאי" ו"בן זומא" שלא כינו אותם בשם "רבי" כי לא הגיעו לכלל סמיכה, ולכן רק ייחסו אותם לאבותיהם - קידושין מט, ב וברש"י.
הרבי מעיר שם דבר מעניין, שלכן ברוב מאמרי חז"ל העוסקים בקשיים ובייסורים וכו' שיבואו בתקופת "עקבתא דמשיחא" משתמשים בלשון "דור '''שבן דוד''' בא בו", כי צרות אלו שייכות למשיח ותקופתו, רק כמו שהוא במדרגה הנמוכה של "בן דוד", לפני הגאולה השלימה).
ובכן, משיח בונה את בית־המקדש בהיותו בדרגה נמוכה זו; ואז, "כיון שנבנית ירושלים '''בא דוד'''", בניין ירושלים ובית־המקדש הם המביאים לתקופה הנעלית יותר של משיח, תקופת שלמות מלכותו, שאז הוא מכונה כבר בשם התואר הנעלה "דוד". לפי זה מדוייק גם לשון הירושלמי, "בית־המקדש עתיד להיבנות קודם '''למלכות בית דוד'''", היינו, קודם למלכות השלמה; אבל עצם בואו של משיח הוא עוד לפני בנין בית־המקדש.
הרבי מוסיף (לקוטי שיחות חי"ח ע' 281), ששני הכינויים הללו שבהם מכונה משיח, כמו שהוא קודם שבנה את בית־המקדש, שאז הוא "בן דוד", וכמו שהוא בדרגתו הנעלית, שאז הוא מכונה "דוד" - מתאימים להגדרתו של הרמב"ם כאן, המחלק את ביאת המשיח לשתי תקופות:
"ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל־פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה' - הרי זה בחזקת שהוא משיח", וזו התקופה הראשונה של ביאת המשיח, בה הוא מכונה "בן דוד";
לאחר מכן באה הגאולה בפועל, ואז מתחילה מלכותו של משיח בשלמותה הנעלית, וכהמשך דברי הרמב"ם: "אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקיבץ נידחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי", וכאן מגיע משיח אל הדרגה הגבוהה, שבה הוא מכונה בשם התואר - "דוד".
"ובמהרה בימינו נזכה לקיום היעוד, אשר יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות וכו' ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת ה', הוא הוא משיח צדקנו, ויבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל, וכפסק־דין הדמב"ם" (אג"ק חכ"ב ע' רפז).
[[Category: הנה ימים באים ספר שמות]]
בית המקדש - מאמר חמישי
בסיום ספרו (פרק יא מהלכות מלכים) כותב הרמב"ם, שבניין בית־המקדש יהיה ע"י מלך המשיח. זוהי אחת המטרות לשמן בא המשיח, "מלך המשיח בא להחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה '''ובונה המקדש'''", וזהו אחד התפקידים שמשיח מבצע בתקופת היותו "משיח ודאי": "אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו, '''ובנה מקדש במקומו''' וקיבץ נידחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי".
מדברי הרמב"ם עולה בצורה ברורה, כי לבניין בית־המקדש עלינו לחכות לזמן הגאולה, שאז יבנה אותו מלך המשיח; לפני כן, בזמן הגלות, אין זה מתפקידנו לבנותו בצורה עצמאית.{{הערה|אי־אפשר גם לומר, כי הרמב"ם מייעד תפקיד זה למלך המשיח רק במצב שבו בני ישראל לא עשו זאת עדיין לפני כן, אבל גם לדעתו בית־המקדש, מצד הלכות בית המקדש, אכן יכול להיבנות לפני כן - שכן במקום אחר (הל' מעשה הקרבנות פ"ב הי"ד) קושר הרמב"ם בפירוש את בית־המקדש עם זמן הגאולה, ושם הרי אין הדבר נוגע להגדרת תפקידו של מלך המשיח: "בימי מלך המשיח, כשיבנה בית שלישי". מכאן שעצם קיומו של בית־המקדש תלוי בביאת והתגלות המשיח.}} ואם כך לשיטת הרמב"ם, כל־שכן לפי השיטה השנייה, הסוברת שבית־המקדש יירד מהשמים, שלפי זה ברור מאליו שהדבר יקרה רק לעתיד לבוא, לאחר הגאולה. שתי השיטות חולקות, איפוא, בשאלה מי יבנה את בית־המקדש, אבל לא מתי ייבנה בית־המקדש.
אלא שקיימים מקורות שמהם עולה, לכאורה, כי ביודהמקדש צפוי להיבנות עוד קודם הגאולה. במאמר שלפנינו נראה מדוע אין במקורות אלו סתירה לדברי הרמב"ם, ואדרבה - ייתכן שמקורות אלו מהווים אסמכתא לחלוקה שמחדש הרמב"ם בין "חזקת משיח" ל"משיח ודאי", כדלהלן.
== הוכחות מהכתובים ==
בתלמוד ירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ב) נאמר במפורש - "בית־המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד". ובמפרשי הירושלמי מצינו כמה גירסאות, מהיכן מוכיח הירושלמי את הדבר:
לפי שיטה אחת, ההוכחה היא מהפסוק (האזינו לב, יד) "ודם ענב תשתה חמר", ואם כי פסוק זה אינו מדבר כלל על מלך המשיח וזמן הגאולה, מפסוק זה נמצאנו למדים שהטוב בא בשלבים. לא בבת־אחת מגיע השפע כולו, אלא אט־אט: "דם ענב" הוא כינוי ליין (היוצא מהענבים), וגם "חמר" הוא יין, יין משובח יותר.
והסדר הוא שתחילה בא "דם ענב", היין הנחות בדרגה, ואחר־כך "תשתה חמר", שזהו היין המשובח. "וכמו ששם נאמר דמתחילה יבוא להם יין הרבה ואחר־כך יין יותר משובח, כך יהיה לעתיד שמתחילה ייבנה בית־המקדש, ואחר־כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד ותהיה תשועה גמורה במהרה בימינו אמן".
קיימת גירסה נוספת, לפיה ההוכחה היא מפסוק שמדבר ישירות על מלך המשיח. בפרשת ויחי (מט, א), בהמשך לפסוק "עד כי יבא שילה", המדבר על מלך המשיח, נאמר - "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו, כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה".
ובכן, "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו" - מפורש על בניין ירושלים ובית־המקדש. וכפירוש תרגום־אונקלוס - "יסחר ישראל לקרתיה, עמא יבנון היכלי'". לאמור, יסבב את עם ישראל (ה"גפן") סביב ירושלים - עירו של הקב"ה ("עירה"), וישראל (המכונים "שורקה") יבנו את בית־המקדש ("בני" ־ מלשון בניין, "אתונו" - כינוי לבית־המקדש);
ואילו החלק השני של הפסוק, "כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה", מתייחס לתקופה מאוחרת יותר, התגלות מלך המשיח. וכפי שמפורשות מילים אלו בתרגום יונתן בן־עוזיאל ובתרגום ירושלמי, על מלחמותיו של משיח, שבהן בגדיו מתלכלכים בדמם של האויבים (האדום כיין ו'דם ענבים').
מכאן, שבניין בית־המקדש ("אסרי לגפן עירה") קודם לבואו של מלך המשיח ("כבס ביין לבושו"). רמז מעניין נוסף נמצא בפירוש "מראה הפנים", האומר שהמילה "ענבים" עצמה היא נוטריקון: ע׳ת נ׳בנה ב׳ית י׳בוא מ׳שיח.
== בנין ירושלים וכסא דוד - מה הקשר? ==
גם בתלמוד הבבלי נמצאים דברים בתוכן זהה. במסכת מגילה (יז, ב) מבארת הגמרא את סדרן של ברכות תפילת שמונה־עשרה, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, ואומרת כי הברכות מ"תקע בשופר" ואילך מתייחסות לגאולה העתידה:
ההתחלה היא בקיבוץ הגלויות ("מקבץ נדחי עמו ישראל"). כאשר הגלויות מתקבצות - חוזרת הסנהדרין למקומה ("השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה"), ואז מתרוממת קרן הצדיקים - ונעשה דין ברשעים ("שובר אויבים ומכניע זדים", ו"משען ומבטח לצדיקים").
וממשיכה הגמרא לבאר את ברכת "בונה ירושלים" הבאה לאחר מכן: "והיכן מתרוממת קרנם [של הצדיקים]? בירושלים". ולאחר ברכת "בונה ירושלים" באה ברכת "את צמח דוד עבדך" - "אחר שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר (הושע ג, ב) 'אחר ישובו בני־ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דויד מלכם'". כלומר. רק לאחר שיבואו לירושלים, אז ישובו ישראל ויבקשו את מלכות בית דוד, מלך המשיח.
הגמרא מדברת על בניין ירושלים בלבד, כהקדמה לשובה של מלכות דוד; אולם רש"י בפירושו כותב, "אחר שיבואו '''לבית־המקדש''' ובקשו את הקב"ה ואת דויד מלכם". הב"ח (אורח־חיים סי' קיח) מפרש, שרש"י הסתמך על סיום הפסוק "ונהרו אל ה' ואל '''טובו באחרית הימים'''", שמרמז לבית־המקדש (כנאמר - ואתחנן ג, כה - "ההר '''הטוב''' הזה והלבנון", ונאמר עוד - ישעי' ב, ב - "והיה '''באחרית הימים''' נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים").
הב"ח מוסיף ומסביר מדוע באמת הסדר הוא שבניין ירושלים ובית־המקדש קודמים לביאת מלך המשיח, ומבאר שחזרת מלכות בית דוד, התגלות מלך המשיח, היא השלב המסיים והמשלים בבניין ירושלים בבית־המקדש. וזה תוכן הביאור:
באחת הנוסחאות לברכת "בונה ירושלים", מסתיימת הברכה כך: "ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכיסא דוד מהרה בתוכה תכין. ברוך אתה ה', בונה ירושלים". לכאורה, נוסח זה אינו תואם לכלל ההלכתי שבסיום ברכה קרוב לחתימתה צריך להיות תוכן "מעין החתימה", שהרי לפי נוסח זה מזכירים סמוך לחתימה - המדברת על בניין ירושלים - את כיסא דוד (ולא את בניין ירושלים גופא)!
מסביר הב"ח, שבניין ירושלים וכינון כיסא דוד בתוכה מהווים, למעשה, דבר אחד ממש:
"ונראה, ששאלת [בקשת] כסא דוד וכו' היא שאלת בניין ירושלים ממש .. דכשנבנה ירושלים ובית־המקדש הזה, אז דוד בא ויושב על כסאו, כמו שהגון למלך שיהא יושב על כסא מלכותו בעיר ממלכתו. ולכן אמר 'ואת דויד מלכם', כי יבקשו את דוד מלכם שיהא יושב על כסא מלכותו. ואם כן, יאמר הכתוב שיבנה ירושלים ובית־המקדש, ויכונן כסא דוד בתוך ירושלים שיהא הכל מוכן; ואז בא דוד ויושב על כסאו שהכין לו הוא יתברך.
"ונמשך מזה, שכל שאלתנו בברכת ירושלים הוא בבניין ירושלים והנלווה לבניינו. וזהו אמרנו 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב לבנותה ותשכון בתוכה כאשר דברת', והוא שתשכון שכינתך בבית־המקדש. 'ובנה אותה בקרוב' וכו', והוא שיהא בונה אותה הוא יתעלה בעצמו בקרוב וכו', הוא כולל בניין העיר ובניין הבית בכללו. ואחר־כך שואל בפרט 'וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין', שיהא בונה כסא דוד שיהא מוכן כשיבוא דוד לישב על כסאו.
"ואם כן, כל זה - דהיינו, בניין בית־המקדש ובניין כסא דוד, הוא מעניין בונה ירושלים ממש. שהרי בית־המקדש וכסא דוד הכל הוא נבנה בתוך ירושלים, וגם יש להם שייכות אל ירושלים, כי הלוא הבונה עיר שתהיה עיר ממלכה אליו הנה הכרח הוא שיבנה בתוכה בית קדוש לתפילה ולעבודה לפניו יתברך, גם צריך הוא לבנות בית שיהא נקרא בית המלך ובתוכו כסא מלכותו שישב עליה לדון עמו. ובעל כרחנו צריכין אנחנו לפרש כך, דאם לא כן - מה עניין כסא דוד לבניין ירושלים?!"
== שלימות המלכות של מלך המשיח ==
מכל המקורות הללו - דברי הירושלמי, הגמרא במגילה ופירוש הב"ח - עולה, שבניין ירושלים ובית־המקדש קודם לבואו של מלך המשיח. מתוך דברי הב"ח אנו לומדים גם את טעם הדבר, שכן כך ראוי למלך שיבוא וישב על כיסא מלכותו שהכינו לו כבר, קרי: העיר ירושלים כמו שהיא בבניינה ובשלמותה, כולל בית־המקדש שבתוכה.
- האם יש בכל זה סתירה לפסק הרמב"ם, שמשיח הוא זה שיבנה את בית־המקדש??
מסביר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (איגרות־קודש ח"א ע' שיב), שלכל הדעות משיח הוא זה שיבנה את בית־המקדש. כל המקורות המדברים על כך שמשיח יבוא לאחר בניין בית־המקדש, מתייחסים ל'''שלמות''' מלכותו של מלך המשיח; זו אכן תבוא רק לאחר בניין בית־המקדש שעל־ידו, כמובן, אבל עצם התגלותו של משיח תהי' עוד לפני כן.
כ"ק אדמו"ר נ"ע מוסיף ומחזק פירוש זה, על־פי דיוק לשון הגמרא "וכיון שנבנית ירושלים בא '''דוד'''": משיח מכונה לפעמים בשם "בן דוד", ולפעמים בשם "דוד". השם "בן דוד" מתייחס למשיח כמו שהוא בתחילת בואו, כשהוא עדיין לא מולך בכל העולם וכו' (וראה ב"רשימות" חוברת יא, שהתואר "בן דוד" הוא תואר פחות, משום שהוא מסמל שאין מעלתו של האדם בתכונותיו עצמו, אלא רק בייחוסו לאבותיו. וכדוגמת "בן עזאי" ו"בן זומא" שלא כינו אותם בשם "רבי" כי לא הגיעו לכלל סמיכה, ולכן רק ייחסו אותם לאבותיהם - קידושין מט, ב וברש"י.
הרבי מעיר שם דבר מעניין, שלכן ברוב מאמרי חז"ל העוסקים בקשיים ובייסורים וכו' שיבואו בתקופת "עקבתא דמשיחא" משתמשים בלשון "דור '''שבן דוד''' בא בו", כי צרות אלו שייכות למשיח ותקופתו, רק כמו שהוא במדרגה הנמוכה של "בן דוד", לפני הגאולה השלימה).
ובכן, משיח בונה את בית־המקדש בהיותו בדרגה נמוכה זו; ואז, "כיון שנבנית ירושלים '''בא דוד'''", בניין ירושלים ובית־המקדש הם המביאים לתקופה הנעלית יותר של משיח, תקופת שלמות מלכותו, שאז הוא מכונה כבר בשם התואר הנעלה "דוד". לפי זה מדוייק גם לשון הירושלמי, "בית־המקדש עתיד להיבנות קודם '''למלכות בית דוד'''", היינו, קודם למלכות השלמה; אבל עצם בואו של משיח הוא עוד לפני בנין בית־המקדש.
הרבי מוסיף (לקוטי שיחות חי"ח ע' 281), ששני הכינויים הללו שבהם מכונה משיח, כמו שהוא קודם שבנה את בית־המקדש, שאז הוא "בן דוד", וכמו שהוא בדרגתו הנעלית, שאז הוא מכונה "דוד" - מתאימים להגדרתו של הרמב"ם כאן, המחלק את ביאת המשיח לשתי תקופות:
"ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל־פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה' - הרי זה בחזקת שהוא משיח", וזו התקופה הראשונה של ביאת המשיח, בה הוא מכונה "בן דוד";
לאחר מכן באה הגאולה בפועל, ואז מתחילה מלכותו של משיח בשלמותה הנעלית, וכהמשך דברי הרמב"ם: "אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקיבץ נידחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי", וכאן מגיע משיח אל הדרגה הגבוהה, שבה הוא מכונה בשם התואר - "דוד".
"ובמהרה בימינו נזכה לקיום היעוד, אשר יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות וכו' ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת ה', הוא הוא משיח צדקנו, ויבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל, וכפסק־דין הדמב"ם" (אג"ק חכ"ב ע' רפז).
[[Category: הנה ימים באים ספר שמות]]