386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הנה ימים באים׃ תצוה - בית המקדש: שילוב של מעשה ידי צדיקים עם פעולתו של הקב"ה (הצגת מקור)
גרסה מ־20:49, י' באדר ה'תש"ף
, 20:49, י' באדר ה'תש"ףיצירת דף עם התוכן " בבית־המקדש יהיה שילוב של מעשי ידי אדם, כי המטרה האלוקית היא בהשראת השכינה בתוך המציאות ה..."
בבית־המקדש יהיה שילוב של מעשי ידי אדם, כי המטרה האלוקית היא בהשראת השכינה בתוך המציאות הגשמית הפשוטה ❖ אבל גם כאשר בית המקדש כולו ירד משמים, יהיה זה בהמשך לעבודת ה' של בני־ישראל שנעשתה מתוך קשיי ומגבלות העולם הזה
בית המקדש - מאמר שלישי
הסברים שונים העניקו לנו המפרשים לתווך בין שתי השיטות העוסקות בשאלה - מי יבנה את בית־המקדש השלישי: הזוהר והמדרשים, שבהם נאמר כי בית־המקדש ייבנה בידי הקב"ה; וכנגד זה, שיטת הירושלמי והרמב"ם, שבית־המקדש ייבנה בידי אדם, מלך המשיח.
הבאנו על כך (במאמרים הקודמים) את הביאור הידוע ('חידושים וביאורים בהלכות בית הבחירה' - ב"פתיחה" ובסי"ט), האומר כי מבחינה מסויימת נכונות שתי השיטות: חלק מבית־המקדש "יגלה ויבוא משמים", וחלק ממנו - ייבנה בידי אדם. וכגון: בני־ישראל יבנו את חלקי בית־המקדש שפרטיהם ברורים מתוך המקורות (בעיקר - ספר יחזקאל), והדברים שאינם ברורים - ירדו משמים. או, המקדש שירד משמים יהיה בעצם מקדש רוחני, שישכון ויתלבש בתוך המקדש הגשמי, שיהיה מעשה ידי אדם. ואפשרות נוספת, שכל בית־המקדש ירד משמים, וישראל יקיימו את חלקם באמצעות העמדת השערים.
הפעם נעסוק בשאלה: מדוע באמת יהיה בניין בית־המקדש משולב משני חלקים (חלק אחד מעשה ידי אדם וחלק שני שיבוא משמים)? לשם מה? הצורך בחלק השמימי מובן יותר. הרי חלק זה הוא שמבדיל בין בית המקדש השלישי לבתי־המקדש שקדמו לו. הם נבנו בידי אדם שמעשיו מוגבלים, ולכן זמן עמידתם היה מוגבל אף הוא, ולבסוף נחרבו, ואילו בית־המקדש השלישי יהיה עשוי בידי הקב"ה הנצחי והאין־סופי, ולכן יישאר בקיומו לעדי־עד.
אך, מהו הצורך בחלק שיהיה בידי אדם? מה הוא מוסיף על החלק השמימי? - על־פי תורת־הנגלה, התשובה פשוטה למדי: מצוות בניין המקדש היא מצוות עשה המוטלת על בני ישראל, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לכן, צריך בית־המקדש להיבנות (גם) בידי אדם, פשוט כדי שתתקיים המצוות הזו. בעומק העניין, קיים היבט פנימי יותר.
== "קב שלו" ==
וכך מסביר הרבי (ראה בשיחות שהובאו ב"שערי גאולה - ימות המשיח", סימנים כו־כז, ובסימן לא סעיף יח):
חז"ל אמרו (בבא־מציעא לח, א), "אדם רוצה בקב שלו - מתשעה קבים של חברו", לאדם חביב יותר דבר שנעשה על־ידו, גם אם הוא פחות בכמות ובאיכות, מדבר שהוא מקבל במתנה מחברו, ואפילו יהיה יקר־ערך ורב־חשיבות.
גם לגבי בית־המקדש, הרי לצד העילוי של מקדש נצחי הבא בידי שמים, אין רצונו של הקב"ה שתהיה זו מתנת־חינם לגמרי, המביישת (במידת מה) את המקבל ונקראת "נהמא דכיסופא" [לחם בושה]. לכן קבע הקב"ה שחלק מבית־המקדש ייבנה ע"י בני־ישראל, וכך תהיינה בבית־המקדש שתי המעלות: גם הנצחיות של מקדש משמים, וגם החביבות המיוחדת של "קב שלו", דבר שנעשה בידי בני־ישראל בכוחות עצמם.
על־פי תורת החסידות יש בזה הסברה נוספת, הקשורה בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (תחילת פי"ב): "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית. אלא, עולם כמנהגו נוהג". ונשאלת השאלה: מדוע חשוב כל־כך שלא יחול שום שינוי במעשה בראשית? מה איכפת לנו אם העולם ישתנה? הרי אדרבה, הדעת נותנת שיהיה חייב אז לחול שינוי בסדר מנהגו של העולם, שכן בביאת המשיח יגיע העולם לידי שלמותו ויש להניח שהעולם המושלם יהיה שונה מהעולם שלנו, הבלתי שלם. אך הרמב"ם עומד ומדגיש: לא ולא! לא יחול אז שום שינוי, אלא עולם כמנהגו נוהג! זאת למה?!
ובכן, הביאור של תורת החסידות בעניין זה, קשור לעצם כוונת הבריאה. המדרש אומר, שכוונת הבריאה היא: "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". לכן ברא הקב"ה את העולם הזה הגשמי התחתון ולא הסתפק בעולמות הרוחניים העליונים. שכן, הוא רצה 'דירה' דווקא בעולם הזה הגשמי, שדווקא כאן יתגלה בכל עצמותו ומהותו, בעוד שבעולמות העליונים הוא מתגלה רק באופן מצומצם ומוגבל.
רצונו זה של הקב"ה ב'דירה בתחתונים' יתמלא בשלמות בביאת המשיח, שאז הוא ישכון ויאיר ויתגלה בעולם הזה בכל עצמותו ומהותו. לאור זאת לא ייתכן שיתבטל מנהגו של עולם והוא יהפוך לעולם אחר, כי אם העולם ישתנה ויהפוך לעולם עליון יותר - הדי איבדנו את התכלית של 'דירה בתחתונים', שכן שוב לא יהיה העולם בגדר 'תחתונים', ואילו כוונת הבריאה היא, שהעולם יישאר עולם גשמי תחתון כמות שהוא היום, ושבתוך המציאות הזאת של העולם יתגלה ויאיר הקב"ה בכבודו ובעצמו.
אמיתות העניין של 'דירה בתחתונים' היא, שהעולם נשאר במציאותו ובמצבו, על כל גדריו וטבעיו, ושבתוך זה מתגלה ומאיר הקב"ה. לכן מדגיש הרמב"ם שבימות המשיח לא ישתנה דבר ממנהגו של עולם, שכן שינוי כזה לא יהיה למעליותא אלא לגריעותא. אם הגילוי האלוקי יבוא דווקא בעולם מסוג שונה, פירוש הדבר הוא שבתוך העולם הגשמי שלנו אין הקב"ה יכול להתגלות. והרי הכוונה היא דווקא בגילוי אלוקי בעולם הזה כמות שהוא!
== לשמור על קשר עם ה'תחתון' ==
בנקודה זו טמון גם ההסבר מדוע בבית־המקדש השלישי יהיה שילוב של מעשי ידי־אדם עם מעשה שמים. בית־המקדש הוא המקום בו מתבצעת הכוונה של 'דירה בתחתונים' בשיא שלמותה. מתוך העולם הזה עצמו, שכולו יהפוך ל'דירה בתחתונים' בביאת המשיח, בחר הקב"ה במיוחד את המשכן ובית־המקדש, ששם שורה השכינה בתוך הגשמיות בצורה מיוחדת במינה.
ובכן, כשם שהכוונה הכללית של 'דירה בתחתונים' מתבצעת דווקא כשה'תחתונים' נשארים בגדרם וטבעם הם, כאמור, כך השראת השכינה המיוחדת שבבית־המקדש, עם כל עליונותה, אינה באה לבטל את המציאות הגשמית. השכינה השורה בבית־המקדש מתאחדת עם ה'תחתון' כמות־שהוא.
עתה מובן, מדוע חשוב כל־כך שבית־המקדש לא יהיה דבר שמימי ועל־טבעי לגמרי. יהיה אמנם חלק בידי שמים, כביטוי להשראה הרוחנית היוצאת־דופן שתהיה בבית־המקדש השלישי; אבל חלק זה יבוא ויתאחד עם מרכיבים פיזיים 'פשוטים' שיהיו מעשי בני־ישראל. כך תיווצר ההרמוניה המושלמת בין הקב"ה וה'תחתונים', בין הקדושה הצרופה לגשמיות הרגילה, 'דירה בתחתונים'.
הביאור הזה מתאים עם התיווך שהזכרנו, לפיו בבית המקדש יהי' חלק בידי שמים וחלק בידי אדם. אולם, קיים הסבר נוסף בעניין זה (שגם אותו אומר הרבי שם{{הערה|וכמותו הסקנו בסיום [[הנה ימים באים׃ תרומה - מדוע ׳מתעלם׳ הרמב"ם מחלקו השמימי של בית־המקדש?|המאמר הקודם]], עיין שם.}}), הקובע כי שתי שיטות אלו, מי יבנה את בית־המקדש, נעוצות במצב הרוחני של בני־ישראל: "זכו" - יירד המקדש כולו משמים; "לא זכו" - יהיה המקדש מעשי ידי אדם. כשנעמיק נראה, כי הביאור שהבאנו עתה מעורר קושי גדול בהבנת הסבר זה:
לפי האמור, שישנה חשיבות מיוחדת לכך שבית־המקדש יהיה מורכב ממעשה ידי אדם, ודווקא כך מתבצעת כוונת הבריאה - כיצד ייתכן שבמצב של "זכו", שאז ייגלה המקדש משמים, יחסר לעם ישראל עילוי זה? האם דווקא במצב כזה לא תתבצע במלואה הכוונה האלוקית של השראת השכינה ב'תחתונים' עצמם?!
ומהיבט שונה במקצת: איך ייתכן לומר שבבית־המקדש הראשון והשני, קיימו ישראל את מצוות "ועשו לי מקדש" בשלמותה; ודווקא בבית השלישי, שנעלה יותר לאין ערוך, לא תתקיים מצווה זו (כי המקדש ייגלה ויבוא משמים, ולא יהיה צורך לבנותו)?
מבאר הרבי (לקוטי שיחות חלק ל, שיחה ג לפ' תולדות - ע' 116 ואילך), כי בעצם, העובדה שבית־המקדש ייגלה ויבוא משמים אינה מבטאת בהכרח חיסרון בחלקם של בני־ישראל בבניין הבית; אדרבה - זה עצמו שהבית נבנה בידי הקב"ה, בא כתוצאה מעבודתם של בני־ישראל.
== על רקע העבודה הרוחנית של הגלות ==
כלומר: אין הפירוש שבית־המקדש השלישי נבנה בידי הקב"ה ויבוא לעולם כדבר מרומם ועל־טבעי לגמרי, שאין לו קשר למעשי בני־ישראל, למצבם של ה'תחתונים'. נהפוך הוא: זה גופא שהבית יבוא משמים, בא כהמשך ישיר של עבודת בני־ישראל. מכיוון שעם ישראל עבד את ה' במסירות־נפש במשך זמן הגלות והגיע למצב רוחני מרומם של 'זכו' - לכן יבנה הקב"ה את הבית ויהיה זה בית נצחי.
הווי אומר: מבחינה גשמית, אמנם, נראה שחלקם של בני־ישראל בבית המקדש הראשון והשני גדול יותר מהשתתפותם בבית השלישי; אבל בפנימיות העניינים, במהות הרוחנית של בית־המקדש, דווקא בבית המקדש השלישי באה לשיא שלמותה עבודתם של בני־ישראל, שהיא המביאה להשראת השכינה המושלמת שתהיה בו.
נמצא, שבית־המקדש השלישי לא יבוא לעולם כדבר קדוש, מופלא ומרומם, שאין לו שייכות למציאות הגשמית; הוא אמנם ירד מהשמים, אך במהותו הוא דבר אחד עם המציאות הפשוטה, הרגילה, של העולם התחתון, שהרי הוא נוצר מתוך עבודת ה' שהתבצעה בתוך התנאים הקשים, המדרגה הרוחנית הנחותה, של זמן הגלות.
ליתר ביאור - באותו מקדש שיבוא משמים קיימת 'עבודה' של בני ישראל, ואף יותר מבית־המקדש הראשון והשני (אף שהם הרי נבנו בפועל ממש בידיהם של בני־ישראל!), מהסיבה הבאה:
חז"ל אמרו (כתובות ה, סע"א), "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ". וההוכחה היא מכך שלגבי מעשה שמים וארץ משתמש הכתוב בדימוי של 'יד' אחת של הקב"ה, ואילו "במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (בשלח טו, יז) 'מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו '''ידיך''''" - שתי ידים. ורש"י במקום מפרש: "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא".
לכאורה, הדבר אינו מובן: אם אכן מדברים כאן על מעשה צדיקים, כיצד זה מצטטים את הפסוק המדבר על "מקדש '''ה' כוננו ידיך'''"? מוסבר ב"שיטה מקובצת" (שם), כי אין בכך סתירה: "מעשה צדיקים קרי מעשיו של הקב"ה". במשמעות הפנימית של הדבר מבואר, שהצדיק אינו מציאות עצמאית אלא הוא בטל לקב"ה; ולכן אין להפריד בין מעשי ידי הצדיק למעשה ידיו של הקב"ה.
ובעומק יותר, בתוך הצדיקים - הבטלים לקב"ה - עצמם, יש כמה מדרגות, עד כמה מעשי ידיהם נעשים 'כלי' למעשה ידיו של ה'. ישנם צדיקים, שלצד התבטלותם לקב"ה, יש בעבודת ה' בה הם עוסקים ביטוי גם למציאות האישית שלהם. אבל שלמות השראת השכינה במעשיו של הצדיק, היא כאשר הוא בטל לגמרי מכל וכל, ולא מרגיש כלל במציאותו הוא, אלא עובד עבודתו רק כדי לבצע את רצון ה'. או־אז יש כאן 'כלי' טהורה לגמרי, שהשכינה יכולה 'להשתקף' בו כמות־שהיא.
"וזהו החידוש שבבית־המקדש הג' לגבי בתי־המקדש שלפניו (שלכן דווקא הוא יהיה מעשה ה') - כי אף שגם בבית־המקדש הא' והב' היה עבודה ועשייה, מכל מקום, כיוון שעבודת ה' אז היתה מתוך הבנה והשגה עמוקה בגדלות ה', שמביאה לאהבתו ויראתו ית' כו' ושכל מכסה ומלביש את העצם - הרי היתה העבודה בגלוי עבודה שכלית, מעורבת בזה מציאות האדם (שכלו והרגש לבו), ולכן לא היה בגלוי 'בניינא דקוב"ה'; ודווקא ע"י העבודה במשך זמן הגלות, שעיקר העבודה היא בדרך קבלת עול מלכות שמים, כעבודת עבד, הרי זה שלמות ואמיתית 'מעשה צדיקים' שהם מעשה ידיו של הקב"ה, ולכן הרי זה פועל בגילוי שהקב"ה יבנה בית זה, 'ה' יבנה בית'".
== שילוב של כל המעלות ==
בבית־המקדש השלישי תהיה, איפוא, שלמות כפולה, שביסודה היא ענין אחד: עבודת ה' מצד בני־ישראל (שבזמן הגלות) המביאה לבניין היא בדרגה הנעלית ביותר, עד כדי התבטלות מוחלטת מכל מציאות אישית; וכתוצאה ישירה - הבניין ייבנה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. כך יהיה שילוב מושלם של "מעשה צדיקים" עם מעשי ידי הקב"ה, "מקדש ה' כוננו ידיך".
לאור כל זה, מתפרש יפה לשון הפסוק "מקדש ה' '''כוננו ידיך'''" (סה"ש תשמ"ט ע' 279):
לא נאמר "מקדש ה' - '''מעשה ידיך'''", כי המקדש מהווה, בעצם, מעשה הצדיקים. בית־המקדש נוצר מתוך עבודת ה' במסירות־נפש של עם ישראל במשך זמן הגלות, וזה מה שיוצר ועושה את בית המקדש. - לקב"ה, מצידו, נשאר רק 'לכונן' אותו, קרי: '''לשכלל''' אותו ולהעמיד אותו על שלמותו... (השווה מפרשים לתהילים פז, ה).
ויהי רצון, שלאחר כל העבודה המאומצת של הגלות, 'יקיים הקב"ה כבר את חלקו', ויכונן את בית המקדש תיכף ומיד ממש.
[[Category: הנה ימים באים ספר שמות]]
בית המקדש - מאמר שלישי
הסברים שונים העניקו לנו המפרשים לתווך בין שתי השיטות העוסקות בשאלה - מי יבנה את בית־המקדש השלישי: הזוהר והמדרשים, שבהם נאמר כי בית־המקדש ייבנה בידי הקב"ה; וכנגד זה, שיטת הירושלמי והרמב"ם, שבית־המקדש ייבנה בידי אדם, מלך המשיח.
הבאנו על כך (במאמרים הקודמים) את הביאור הידוע ('חידושים וביאורים בהלכות בית הבחירה' - ב"פתיחה" ובסי"ט), האומר כי מבחינה מסויימת נכונות שתי השיטות: חלק מבית־המקדש "יגלה ויבוא משמים", וחלק ממנו - ייבנה בידי אדם. וכגון: בני־ישראל יבנו את חלקי בית־המקדש שפרטיהם ברורים מתוך המקורות (בעיקר - ספר יחזקאל), והדברים שאינם ברורים - ירדו משמים. או, המקדש שירד משמים יהיה בעצם מקדש רוחני, שישכון ויתלבש בתוך המקדש הגשמי, שיהיה מעשה ידי אדם. ואפשרות נוספת, שכל בית־המקדש ירד משמים, וישראל יקיימו את חלקם באמצעות העמדת השערים.
הפעם נעסוק בשאלה: מדוע באמת יהיה בניין בית־המקדש משולב משני חלקים (חלק אחד מעשה ידי אדם וחלק שני שיבוא משמים)? לשם מה? הצורך בחלק השמימי מובן יותר. הרי חלק זה הוא שמבדיל בין בית המקדש השלישי לבתי־המקדש שקדמו לו. הם נבנו בידי אדם שמעשיו מוגבלים, ולכן זמן עמידתם היה מוגבל אף הוא, ולבסוף נחרבו, ואילו בית־המקדש השלישי יהיה עשוי בידי הקב"ה הנצחי והאין־סופי, ולכן יישאר בקיומו לעדי־עד.
אך, מהו הצורך בחלק שיהיה בידי אדם? מה הוא מוסיף על החלק השמימי? - על־פי תורת־הנגלה, התשובה פשוטה למדי: מצוות בניין המקדש היא מצוות עשה המוטלת על בני ישראל, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לכן, צריך בית־המקדש להיבנות (גם) בידי אדם, פשוט כדי שתתקיים המצוות הזו. בעומק העניין, קיים היבט פנימי יותר.
== "קב שלו" ==
וכך מסביר הרבי (ראה בשיחות שהובאו ב"שערי גאולה - ימות המשיח", סימנים כו־כז, ובסימן לא סעיף יח):
חז"ל אמרו (בבא־מציעא לח, א), "אדם רוצה בקב שלו - מתשעה קבים של חברו", לאדם חביב יותר דבר שנעשה על־ידו, גם אם הוא פחות בכמות ובאיכות, מדבר שהוא מקבל במתנה מחברו, ואפילו יהיה יקר־ערך ורב־חשיבות.
גם לגבי בית־המקדש, הרי לצד העילוי של מקדש נצחי הבא בידי שמים, אין רצונו של הקב"ה שתהיה זו מתנת־חינם לגמרי, המביישת (במידת מה) את המקבל ונקראת "נהמא דכיסופא" [לחם בושה]. לכן קבע הקב"ה שחלק מבית־המקדש ייבנה ע"י בני־ישראל, וכך תהיינה בבית־המקדש שתי המעלות: גם הנצחיות של מקדש משמים, וגם החביבות המיוחדת של "קב שלו", דבר שנעשה בידי בני־ישראל בכוחות עצמם.
על־פי תורת החסידות יש בזה הסברה נוספת, הקשורה בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (תחילת פי"ב): "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית. אלא, עולם כמנהגו נוהג". ונשאלת השאלה: מדוע חשוב כל־כך שלא יחול שום שינוי במעשה בראשית? מה איכפת לנו אם העולם ישתנה? הרי אדרבה, הדעת נותנת שיהיה חייב אז לחול שינוי בסדר מנהגו של העולם, שכן בביאת המשיח יגיע העולם לידי שלמותו ויש להניח שהעולם המושלם יהיה שונה מהעולם שלנו, הבלתי שלם. אך הרמב"ם עומד ומדגיש: לא ולא! לא יחול אז שום שינוי, אלא עולם כמנהגו נוהג! זאת למה?!
ובכן, הביאור של תורת החסידות בעניין זה, קשור לעצם כוונת הבריאה. המדרש אומר, שכוונת הבריאה היא: "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". לכן ברא הקב"ה את העולם הזה הגשמי התחתון ולא הסתפק בעולמות הרוחניים העליונים. שכן, הוא רצה 'דירה' דווקא בעולם הזה הגשמי, שדווקא כאן יתגלה בכל עצמותו ומהותו, בעוד שבעולמות העליונים הוא מתגלה רק באופן מצומצם ומוגבל.
רצונו זה של הקב"ה ב'דירה בתחתונים' יתמלא בשלמות בביאת המשיח, שאז הוא ישכון ויאיר ויתגלה בעולם הזה בכל עצמותו ומהותו. לאור זאת לא ייתכן שיתבטל מנהגו של עולם והוא יהפוך לעולם אחר, כי אם העולם ישתנה ויהפוך לעולם עליון יותר - הדי איבדנו את התכלית של 'דירה בתחתונים', שכן שוב לא יהיה העולם בגדר 'תחתונים', ואילו כוונת הבריאה היא, שהעולם יישאר עולם גשמי תחתון כמות שהוא היום, ושבתוך המציאות הזאת של העולם יתגלה ויאיר הקב"ה בכבודו ובעצמו.
אמיתות העניין של 'דירה בתחתונים' היא, שהעולם נשאר במציאותו ובמצבו, על כל גדריו וטבעיו, ושבתוך זה מתגלה ומאיר הקב"ה. לכן מדגיש הרמב"ם שבימות המשיח לא ישתנה דבר ממנהגו של עולם, שכן שינוי כזה לא יהיה למעליותא אלא לגריעותא. אם הגילוי האלוקי יבוא דווקא בעולם מסוג שונה, פירוש הדבר הוא שבתוך העולם הגשמי שלנו אין הקב"ה יכול להתגלות. והרי הכוונה היא דווקא בגילוי אלוקי בעולם הזה כמות שהוא!
== לשמור על קשר עם ה'תחתון' ==
בנקודה זו טמון גם ההסבר מדוע בבית־המקדש השלישי יהיה שילוב של מעשי ידי־אדם עם מעשה שמים. בית־המקדש הוא המקום בו מתבצעת הכוונה של 'דירה בתחתונים' בשיא שלמותה. מתוך העולם הזה עצמו, שכולו יהפוך ל'דירה בתחתונים' בביאת המשיח, בחר הקב"ה במיוחד את המשכן ובית־המקדש, ששם שורה השכינה בתוך הגשמיות בצורה מיוחדת במינה.
ובכן, כשם שהכוונה הכללית של 'דירה בתחתונים' מתבצעת דווקא כשה'תחתונים' נשארים בגדרם וטבעם הם, כאמור, כך השראת השכינה המיוחדת שבבית־המקדש, עם כל עליונותה, אינה באה לבטל את המציאות הגשמית. השכינה השורה בבית־המקדש מתאחדת עם ה'תחתון' כמות־שהוא.
עתה מובן, מדוע חשוב כל־כך שבית־המקדש לא יהיה דבר שמימי ועל־טבעי לגמרי. יהיה אמנם חלק בידי שמים, כביטוי להשראה הרוחנית היוצאת־דופן שתהיה בבית־המקדש השלישי; אבל חלק זה יבוא ויתאחד עם מרכיבים פיזיים 'פשוטים' שיהיו מעשי בני־ישראל. כך תיווצר ההרמוניה המושלמת בין הקב"ה וה'תחתונים', בין הקדושה הצרופה לגשמיות הרגילה, 'דירה בתחתונים'.
הביאור הזה מתאים עם התיווך שהזכרנו, לפיו בבית המקדש יהי' חלק בידי שמים וחלק בידי אדם. אולם, קיים הסבר נוסף בעניין זה (שגם אותו אומר הרבי שם{{הערה|וכמותו הסקנו בסיום [[הנה ימים באים׃ תרומה - מדוע ׳מתעלם׳ הרמב"ם מחלקו השמימי של בית־המקדש?|המאמר הקודם]], עיין שם.}}), הקובע כי שתי שיטות אלו, מי יבנה את בית־המקדש, נעוצות במצב הרוחני של בני־ישראל: "זכו" - יירד המקדש כולו משמים; "לא זכו" - יהיה המקדש מעשי ידי אדם. כשנעמיק נראה, כי הביאור שהבאנו עתה מעורר קושי גדול בהבנת הסבר זה:
לפי האמור, שישנה חשיבות מיוחדת לכך שבית־המקדש יהיה מורכב ממעשה ידי אדם, ודווקא כך מתבצעת כוונת הבריאה - כיצד ייתכן שבמצב של "זכו", שאז ייגלה המקדש משמים, יחסר לעם ישראל עילוי זה? האם דווקא במצב כזה לא תתבצע במלואה הכוונה האלוקית של השראת השכינה ב'תחתונים' עצמם?!
ומהיבט שונה במקצת: איך ייתכן לומר שבבית־המקדש הראשון והשני, קיימו ישראל את מצוות "ועשו לי מקדש" בשלמותה; ודווקא בבית השלישי, שנעלה יותר לאין ערוך, לא תתקיים מצווה זו (כי המקדש ייגלה ויבוא משמים, ולא יהיה צורך לבנותו)?
מבאר הרבי (לקוטי שיחות חלק ל, שיחה ג לפ' תולדות - ע' 116 ואילך), כי בעצם, העובדה שבית־המקדש ייגלה ויבוא משמים אינה מבטאת בהכרח חיסרון בחלקם של בני־ישראל בבניין הבית; אדרבה - זה עצמו שהבית נבנה בידי הקב"ה, בא כתוצאה מעבודתם של בני־ישראל.
== על רקע העבודה הרוחנית של הגלות ==
כלומר: אין הפירוש שבית־המקדש השלישי נבנה בידי הקב"ה ויבוא לעולם כדבר מרומם ועל־טבעי לגמרי, שאין לו קשר למעשי בני־ישראל, למצבם של ה'תחתונים'. נהפוך הוא: זה גופא שהבית יבוא משמים, בא כהמשך ישיר של עבודת בני־ישראל. מכיוון שעם ישראל עבד את ה' במסירות־נפש במשך זמן הגלות והגיע למצב רוחני מרומם של 'זכו' - לכן יבנה הקב"ה את הבית ויהיה זה בית נצחי.
הווי אומר: מבחינה גשמית, אמנם, נראה שחלקם של בני־ישראל בבית המקדש הראשון והשני גדול יותר מהשתתפותם בבית השלישי; אבל בפנימיות העניינים, במהות הרוחנית של בית־המקדש, דווקא בבית המקדש השלישי באה לשיא שלמותה עבודתם של בני־ישראל, שהיא המביאה להשראת השכינה המושלמת שתהיה בו.
נמצא, שבית־המקדש השלישי לא יבוא לעולם כדבר קדוש, מופלא ומרומם, שאין לו שייכות למציאות הגשמית; הוא אמנם ירד מהשמים, אך במהותו הוא דבר אחד עם המציאות הפשוטה, הרגילה, של העולם התחתון, שהרי הוא נוצר מתוך עבודת ה' שהתבצעה בתוך התנאים הקשים, המדרגה הרוחנית הנחותה, של זמן הגלות.
ליתר ביאור - באותו מקדש שיבוא משמים קיימת 'עבודה' של בני ישראל, ואף יותר מבית־המקדש הראשון והשני (אף שהם הרי נבנו בפועל ממש בידיהם של בני־ישראל!), מהסיבה הבאה:
חז"ל אמרו (כתובות ה, סע"א), "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ". וההוכחה היא מכך שלגבי מעשה שמים וארץ משתמש הכתוב בדימוי של 'יד' אחת של הקב"ה, ואילו "במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (בשלח טו, יז) 'מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו '''ידיך''''" - שתי ידים. ורש"י במקום מפרש: "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא".
לכאורה, הדבר אינו מובן: אם אכן מדברים כאן על מעשה צדיקים, כיצד זה מצטטים את הפסוק המדבר על "מקדש '''ה' כוננו ידיך'''"? מוסבר ב"שיטה מקובצת" (שם), כי אין בכך סתירה: "מעשה צדיקים קרי מעשיו של הקב"ה". במשמעות הפנימית של הדבר מבואר, שהצדיק אינו מציאות עצמאית אלא הוא בטל לקב"ה; ולכן אין להפריד בין מעשי ידי הצדיק למעשה ידיו של הקב"ה.
ובעומק יותר, בתוך הצדיקים - הבטלים לקב"ה - עצמם, יש כמה מדרגות, עד כמה מעשי ידיהם נעשים 'כלי' למעשה ידיו של ה'. ישנם צדיקים, שלצד התבטלותם לקב"ה, יש בעבודת ה' בה הם עוסקים ביטוי גם למציאות האישית שלהם. אבל שלמות השראת השכינה במעשיו של הצדיק, היא כאשר הוא בטל לגמרי מכל וכל, ולא מרגיש כלל במציאותו הוא, אלא עובד עבודתו רק כדי לבצע את רצון ה'. או־אז יש כאן 'כלי' טהורה לגמרי, שהשכינה יכולה 'להשתקף' בו כמות־שהיא.
"וזהו החידוש שבבית־המקדש הג' לגבי בתי־המקדש שלפניו (שלכן דווקא הוא יהיה מעשה ה') - כי אף שגם בבית־המקדש הא' והב' היה עבודה ועשייה, מכל מקום, כיוון שעבודת ה' אז היתה מתוך הבנה והשגה עמוקה בגדלות ה', שמביאה לאהבתו ויראתו ית' כו' ושכל מכסה ומלביש את העצם - הרי היתה העבודה בגלוי עבודה שכלית, מעורבת בזה מציאות האדם (שכלו והרגש לבו), ולכן לא היה בגלוי 'בניינא דקוב"ה'; ודווקא ע"י העבודה במשך זמן הגלות, שעיקר העבודה היא בדרך קבלת עול מלכות שמים, כעבודת עבד, הרי זה שלמות ואמיתית 'מעשה צדיקים' שהם מעשה ידיו של הקב"ה, ולכן הרי זה פועל בגילוי שהקב"ה יבנה בית זה, 'ה' יבנה בית'".
== שילוב של כל המעלות ==
בבית־המקדש השלישי תהיה, איפוא, שלמות כפולה, שביסודה היא ענין אחד: עבודת ה' מצד בני־ישראל (שבזמן הגלות) המביאה לבניין היא בדרגה הנעלית ביותר, עד כדי התבטלות מוחלטת מכל מציאות אישית; וכתוצאה ישירה - הבניין ייבנה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. כך יהיה שילוב מושלם של "מעשה צדיקים" עם מעשי ידי הקב"ה, "מקדש ה' כוננו ידיך".
לאור כל זה, מתפרש יפה לשון הפסוק "מקדש ה' '''כוננו ידיך'''" (סה"ש תשמ"ט ע' 279):
לא נאמר "מקדש ה' - '''מעשה ידיך'''", כי המקדש מהווה, בעצם, מעשה הצדיקים. בית־המקדש נוצר מתוך עבודת ה' במסירות־נפש של עם ישראל במשך זמן הגלות, וזה מה שיוצר ועושה את בית המקדש. - לקב"ה, מצידו, נשאר רק 'לכונן' אותו, קרי: '''לשכלל''' אותו ולהעמיד אותו על שלמותו... (השווה מפרשים לתהילים פז, ה).
ויהי רצון, שלאחר כל העבודה המאומצת של הגלות, 'יקיים הקב"ה כבר את חלקו', ויכונן את בית המקדש תיכף ומיד ממש.
[[Category: הנה ימים באים ספר שמות]]