386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הנה ימים באים׃ ויחי - למשמעותו של היין המיוחד, שעדיין גנוז בתוך ענביו (הצגת מקור)
גרסה מ־21:59, כ"ז בטבת ה'תש"ף
, 21:59, כ"ז בטבת ה'תש"ףיצירת דף עם התוכן " על "ברכת המזון" שתהיה בסיומה של "סעודת הלווייתן", שמהווה שיא ופסגת הגילוי האלוקי הגדול ❖..."
על "ברכת המזון" שתהיה בסיומה של "סעודת הלווייתן", שמהווה שיא ופסגת הגילוי האלוקי הגדול ❖ מהו הקשר בין הגילוי הגדול ל"יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית"? וכיצד הנושא כולו קשור בפרשת ויחי? ❖ על הסיום הסופי של "סעודת הלווייתן" – שבעצם מציאותה קיימת כבר, וצריך רק "לפתוח את העיניים"
סעודת הלויתן - מאמר תשיעי
בשיחת שבת פרשת ויחי תשנ"ב, תוך תיאור בדבר הגאולה המתקרבת, אומר הרבי:
"...וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה: הנה משיח צדקנו, הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ׳הנה אלקינו זה גו׳ זה הוי׳׳, והנה השולחן־ערוך ומוכן לסעודה דלווייתן ושור הבר ויין המשומר, שבסיומה אמר דוד מלכא משיחא ׳אני אברך ולי נאה לברך׳"...
והרבי מוסיף וקושר את היין המשומר לפרשת השבוע: "להעיר מהשייכות דיין המשומר לפרשתנו, שבברכת יהודה (עליו נאמר - מט, י ובפרש"י - "לא יסור שבט מיהודה גו' עד כי יבא שילה", "מלך המשיח שהמלוכה שלו") כתיב (שם, יא־יב) "אסרי לגפן גו׳ כבס ביין גו' חכלילי עינים מיין גו׳", "ואונקלוס תרגם במלך המשיח" (פרש"י), ובתרגום יונתן: "חכלילי עינים", "מה יאין עינוי דמלכא משיחא" [מה יפים עיניו של מלך המשיח], ואם כן, יש לפרש "מיין" - היינו מכוס של ברכה דלעתיד לבוא על יין המשומר בענביו" (אוה"ת פרשתנו שעא, ב. שעו, א)".
בשורות הבאות נעסוק בייחודה של "כוס" זו, ובמאפייני אותו יין מיוחד - "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" - שיימזג באותה כוס, ועליו יברך דוד מלכא משיחא את ברכת המזון, בסיום "סעודת הלווייתן".
== השיא הגדול ==
אותה "כוס של ברכה" שבה אנו עוסקים, מהווה - במידה רבה ־ את השיא של הגילוי האלוקי המופלא של הגאולה, וכפי שנרמז בדברי הזוהר הק' (ח"ב קפט, ב) על הפסוק (ישעיה ב, ב) "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים": "אחרית הימים" מתייחס, כמובן, לתקופת הגאולה: מתוך תקופה זו עצמה, "נכון יהיה הר בית ה׳", - ולדברי הזוהר הכוונה היא ל"כוס של ברכה" - , שהיא תתנוסס כדבר עליון במיוחד, בתוך תקופת "אחרית הימים" עצמה, "בראש ההרים" (ראה "תורת מנחם - תפארת לוי יצחק" על הזוהר שם).
כפי שהזכרנו (במהלך הסדרה), גם "סעודת הלווייתן" עצמה (עוד לפני ברכת המזון על "כוס של ברכה"), אינה סעודה רגילה כל עיקר. זו סעודה מיוחדת מאוד, ואכילת המאכלים הייחודיים שבה היא בעלת תוכן רוחני־פנימי. אכילת הלווייתן ושור־הבר תביא לעלייה רבה בנשמות ישראל (כל סעודה מביאה להתעלות, אולם בעוד אכילה רגילה מביאה להעלאת המאכלים, שמהם ניזון האדם, כאן הסעודה תביא לעלייה בנשמות עצמן).
ועם זאת, הברכה שלאחר הסעודה מהווה שלב נוסף, 'מתקדם' יותר. כשם שבכל סעודה, הברכה שלאחריה מביאה להתעלות גדולה יותר (אלא שבענייננו, כאמור, גם הסעודה - וגם הברכה שלאחריה, שניהם ברובד עמוק ונעלה יותר):
כל אכילה לשם־שמים מביאה להתעלות ו"בירור" במאכל, שהופך לחלק מגופו של היהודי, המתכוון להשתמש בו למטרות עבודת ה'. ולאחר האכילה, בה האדם '''בפעולתו שלו''' מביא להתעלות במאכל, באה ברכת המזון, שהיא מוסיפה ומביאה '''המשכה עליונה, מהקב"ה''', להעלות ולרומם את המאכל עוד יותר.
וכך גם בסעודה העתידית. לאחר כל העלייה שתחול בנשמות ע"י הפעולה של אכילת הלווייתן ושור הבר, תבוא המשכה עליונה נעלית מהקב"ה, הנמשכת ע"י ברכת המזון. - ואת ברכת המזון הזו, מברכים על "'''כוס''' של ברכה":
ה"כוס" עניינה - פשוטה כמשמעה - להיות כלי קיבול, המחזיק וקולט את מה שנותנים בו. הווי אומר, שה"כוס" מקבלת בתוכה, כביכול, את ההמשכה העליונה המתגלית ע"י ברכת המזון. וכלשון ה"סידור עם דא"ח" (קב, ב ואילך): "הכוס שאמר עליו 'נברך', רצונו בזה כדי שיהיה בחינת כלי, בית קיבול לגבי אור השפע הנשפע מבחינת הבריכה כשאומר נברך כו׳".
ה'צמח־צדק' (אור התורה פ' עקב ע' תקלט ואילך) מסכם זאת במילים קצרות: "כמו שבמזון דעכשיו יש העלאת רפ"ח [העלאת ניצוצות, שירדו לעולם במספר 288], ואחר־כך המשכה ע"י שלושה ברכות [שבברכת המזון] וכוס של ברכה - כמו־כן על דרך זה גם בסעודת לווייתן, אלא שההעלאה היא למקום יותר גבוה הרבה, וכמו כן הברכה וההמשכה יהיה מבחינה עליונה יותר".
== יין שנשמר בטהרתו ==
מעלתה של אותה "כוס של ברכה" תתבאר מתוך מהותו של היין שהיא תכיל, יין מיוחד במינו. יהיה זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, שעליו קוראים חז"ל (ברכות לד, ב) את הפסוק (ישעיה סד, ג), "עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו". על יין זה נאמר (כלשון רש"י בישעיה שם), "עין שום נביא לא ראתה את אשר יעשה הקב"ה למחכה לו, זולתי עיניך אתה אלקים".
כשנרצה להבין את משמעותו המיוחדת של יין זה - במובן הרוחני, הרי לכל לראש מתייחד יין זה בכך שלא פגע בו חטא עץ הדעת שהביא את הרע לעולם. והיינו׃
יין רגיל, שנסחט מתוך הענבים, יכול לשמש לטוב - ולרע. הוא יכול להביא יהודי לשמחה בקב"ה - והוא יכול גם, להבדיל, להביא גוי לשכרות ולהוללות. "ע"י היין יצא הסוד כידוע ויתגלה. אמנם בגילוי זה מעורב טוב ורע, שיוכל להיות בדינין ורוגז גדול עד שיסתעף ממנו הרציחה, והוא השכרות שהיין משכר ומאבד הדעת כו׳. ויש בו גם כן מבחינת הטוב, מה שישמח ויגיל וייטיב חסדו לכל".
כך זה ביין רגיל, שיצא מענביו. היין המשומר, לעומת זאת, מסמל התבטלות מוחלטת לקב"ה, ושלילת כל קשר עם הרע, חלילה. זהו יין שנשמר בדיוק כפי שהקב"ה ברא אותו, שמור וגנוז בתוך הענבים, והוא "משומר מכל יניקת חיצונים". אי אפשר להשתמש בו למטרות שליליות.
היין מהווה, בעצם, רמז לדרגות בתוך האור האלוקי. יש אור אלוקי שיצא מן ההעלם אל הגילוי, ובא לידי ביטוי ממשי בתוך העולם, כך שאפשר להשתמש בו לטוב - אך לאידך, גם ה'חיצונים', הרע והטומאה, יכולים לעשות בו שימוש, כחלק מהירידה הכללית שפעל חטא עץ הדעת בעולם. לאידך, ישנו ה"יין המשומר בענביו", היינו: אור אלוקי שמעולם לא יצא מתוך מקורו, ונשמר באופן כזה שבו "האורות והכלים הם מיוחדין עדיין בתכלית הייחוד ובתכלית הביטול במאצילן".
== אחריות כבדה ==
עד כאן דיברנו על היין, היין שממלא את הכוס עוד קודם ברכת המזון; ברכת המזון ממשיכה ברכה עליונה יותר בתוך אותה "כוס". "שיהיה בחינת הכתר דעכשיו, הנקרא ׳יין המשומר בענביו׳, לעתיד רק בבחינת ׳כוס של ברכה׳; וממילא יהיה בחינת הברכה באומרו נברך כו׳, ממקור וממדריגה הגבוהה ביותר". ובמילים פשוטות: ברכת המזון הזו מביאה ומגלה בעולם דרגה אלוקית שמעולם לא התגלתה, בהיותה מרוממת ונעלית לאין־ערוך.
זהו ההסבר לסירוב, המשונה לכאורה, של האבות, משה רבנו ויהושע להיות אלו שיברכו על "כוס של ברכה", כתיאור חז"ל (פסחים קיט, ב).{{הערה|ראה ביאורים נוספים ב[[הנה ימים באים׃ ויגש - זכות הברכה השלמה על הגאולה השלמה|מאמר הקודם]].}} שכן, לא הרי ברכה זו כהרי כל ברכה. ברכה זו מביאה וממשיכה לעולם דרגה נעלית ומרוממת, כשאפילו ה"כוס" (המהווה בסך־הכל כלי־קיבול) לברכה זו, היא מ"יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית"! אם כן, גם אם בברכה רגילה יכול כל אחד לברך, בברכה זו יש 'אחריות' מיוחדת, שהמשכת אור עליון זה בעולם תהיה באופן הראוי ותופנה אך ורק לטוב ולקדושה.
על כן יסרב אברהם אבינו לברך, בנימוק שיצא ממנו ישמעאל. הווי אומר, אברהם המשיך בחייו אור אלוקי בעולם, אך המשכה זו לא היתה לגמרי כראוי - היא היתה בצורה כזו שגם ישמעאל נטל חלק בהמשכה זו, לכיוון השלילי. לכן יאמר אברהם, שהוא אינו מתאים להמשיך אור אלוקי בדרגה כה עליונה, שמא גם הפעם תהיה תקלה ומכשול, וה'חיצונים' ישאבו גם הם כוח וחיות מאור עליון זה, חלילה. כך גם יצחק, יעקב, משה ויהושע יטענו שהם אינם הראויים להמשכת אור כה גנוז, כשמטבע הדברים דרושה כאן אחריות מיוחדת (כמבואר בארוכה בחסידות, במקורות שנסמנו לעיל).
דווקא דוד מלכא משיחא מסמל את השלמות והעדר החיסרון, והוא זה המתאים להמשיך את האור העליון הזה לעולם, בדרך הנכונה והשלמה, בצורה שהאור יתקבל בתוך העולם ויאיר אור רב לנשמות ישראל.
== "לפתוח את העיניים" ==
נחתום סדרה זו, העוסקת ב"סעודת הלווייתן" והסתעפויותיה, בדברי הרבי (ש"פ וישלח תשנ"ב):
"בימינו אלה ממש צריכים רק לפתוח את העיניים ולראות את המציאות בפועל ממש [ובהערה (שם) מוסיף ומדגיש: "כלומר, לא זו בלבד שנשלמה העבודה וצריכים לפעול הגילוי בעולם, אלא יתירה מזה, שישנו כבר בפועל ובגלוי, וצריכים רק לפתוח את העינים. כי '''מכבר''' "'''נתן לכם''' .. עינים לראות"] -
היינו שיושבים יחד עם הקב"ה ("ישראל וקוב"ה כולא חד"), ב"שולחן־ערוך" לסעודת הנישואין, הסעודה ולווייתן ושור־הבר ויין המשומר, שבסיומה ׳אומר לו (הקב"ה) לדוד (דוד מלכא משיחא) טול (כוס של ברכה) וברך, אומר להן, אני מברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא׳".
[[Category: הנה ימים באים ספר בראשית]]
סעודת הלויתן - מאמר תשיעי
בשיחת שבת פרשת ויחי תשנ"ב, תוך תיאור בדבר הגאולה המתקרבת, אומר הרבי:
"...וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה: הנה משיח צדקנו, הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ׳הנה אלקינו זה גו׳ זה הוי׳׳, והנה השולחן־ערוך ומוכן לסעודה דלווייתן ושור הבר ויין המשומר, שבסיומה אמר דוד מלכא משיחא ׳אני אברך ולי נאה לברך׳"...
והרבי מוסיף וקושר את היין המשומר לפרשת השבוע: "להעיר מהשייכות דיין המשומר לפרשתנו, שבברכת יהודה (עליו נאמר - מט, י ובפרש"י - "לא יסור שבט מיהודה גו' עד כי יבא שילה", "מלך המשיח שהמלוכה שלו") כתיב (שם, יא־יב) "אסרי לגפן גו׳ כבס ביין גו' חכלילי עינים מיין גו׳", "ואונקלוס תרגם במלך המשיח" (פרש"י), ובתרגום יונתן: "חכלילי עינים", "מה יאין עינוי דמלכא משיחא" [מה יפים עיניו של מלך המשיח], ואם כן, יש לפרש "מיין" - היינו מכוס של ברכה דלעתיד לבוא על יין המשומר בענביו" (אוה"ת פרשתנו שעא, ב. שעו, א)".
בשורות הבאות נעסוק בייחודה של "כוס" זו, ובמאפייני אותו יין מיוחד - "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" - שיימזג באותה כוס, ועליו יברך דוד מלכא משיחא את ברכת המזון, בסיום "סעודת הלווייתן".
== השיא הגדול ==
אותה "כוס של ברכה" שבה אנו עוסקים, מהווה - במידה רבה ־ את השיא של הגילוי האלוקי המופלא של הגאולה, וכפי שנרמז בדברי הזוהר הק' (ח"ב קפט, ב) על הפסוק (ישעיה ב, ב) "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים": "אחרית הימים" מתייחס, כמובן, לתקופת הגאולה: מתוך תקופה זו עצמה, "נכון יהיה הר בית ה׳", - ולדברי הזוהר הכוונה היא ל"כוס של ברכה" - , שהיא תתנוסס כדבר עליון במיוחד, בתוך תקופת "אחרית הימים" עצמה, "בראש ההרים" (ראה "תורת מנחם - תפארת לוי יצחק" על הזוהר שם).
כפי שהזכרנו (במהלך הסדרה), גם "סעודת הלווייתן" עצמה (עוד לפני ברכת המזון על "כוס של ברכה"), אינה סעודה רגילה כל עיקר. זו סעודה מיוחדת מאוד, ואכילת המאכלים הייחודיים שבה היא בעלת תוכן רוחני־פנימי. אכילת הלווייתן ושור־הבר תביא לעלייה רבה בנשמות ישראל (כל סעודה מביאה להתעלות, אולם בעוד אכילה רגילה מביאה להעלאת המאכלים, שמהם ניזון האדם, כאן הסעודה תביא לעלייה בנשמות עצמן).
ועם זאת, הברכה שלאחר הסעודה מהווה שלב נוסף, 'מתקדם' יותר. כשם שבכל סעודה, הברכה שלאחריה מביאה להתעלות גדולה יותר (אלא שבענייננו, כאמור, גם הסעודה - וגם הברכה שלאחריה, שניהם ברובד עמוק ונעלה יותר):
כל אכילה לשם־שמים מביאה להתעלות ו"בירור" במאכל, שהופך לחלק מגופו של היהודי, המתכוון להשתמש בו למטרות עבודת ה'. ולאחר האכילה, בה האדם '''בפעולתו שלו''' מביא להתעלות במאכל, באה ברכת המזון, שהיא מוסיפה ומביאה '''המשכה עליונה, מהקב"ה''', להעלות ולרומם את המאכל עוד יותר.
וכך גם בסעודה העתידית. לאחר כל העלייה שתחול בנשמות ע"י הפעולה של אכילת הלווייתן ושור הבר, תבוא המשכה עליונה נעלית מהקב"ה, הנמשכת ע"י ברכת המזון. - ואת ברכת המזון הזו, מברכים על "'''כוס''' של ברכה":
ה"כוס" עניינה - פשוטה כמשמעה - להיות כלי קיבול, המחזיק וקולט את מה שנותנים בו. הווי אומר, שה"כוס" מקבלת בתוכה, כביכול, את ההמשכה העליונה המתגלית ע"י ברכת המזון. וכלשון ה"סידור עם דא"ח" (קב, ב ואילך): "הכוס שאמר עליו 'נברך', רצונו בזה כדי שיהיה בחינת כלי, בית קיבול לגבי אור השפע הנשפע מבחינת הבריכה כשאומר נברך כו׳".
ה'צמח־צדק' (אור התורה פ' עקב ע' תקלט ואילך) מסכם זאת במילים קצרות: "כמו שבמזון דעכשיו יש העלאת רפ"ח [העלאת ניצוצות, שירדו לעולם במספר 288], ואחר־כך המשכה ע"י שלושה ברכות [שבברכת המזון] וכוס של ברכה - כמו־כן על דרך זה גם בסעודת לווייתן, אלא שההעלאה היא למקום יותר גבוה הרבה, וכמו כן הברכה וההמשכה יהיה מבחינה עליונה יותר".
== יין שנשמר בטהרתו ==
מעלתה של אותה "כוס של ברכה" תתבאר מתוך מהותו של היין שהיא תכיל, יין מיוחד במינו. יהיה זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, שעליו קוראים חז"ל (ברכות לד, ב) את הפסוק (ישעיה סד, ג), "עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו". על יין זה נאמר (כלשון רש"י בישעיה שם), "עין שום נביא לא ראתה את אשר יעשה הקב"ה למחכה לו, זולתי עיניך אתה אלקים".
כשנרצה להבין את משמעותו המיוחדת של יין זה - במובן הרוחני, הרי לכל לראש מתייחד יין זה בכך שלא פגע בו חטא עץ הדעת שהביא את הרע לעולם. והיינו׃
יין רגיל, שנסחט מתוך הענבים, יכול לשמש לטוב - ולרע. הוא יכול להביא יהודי לשמחה בקב"ה - והוא יכול גם, להבדיל, להביא גוי לשכרות ולהוללות. "ע"י היין יצא הסוד כידוע ויתגלה. אמנם בגילוי זה מעורב טוב ורע, שיוכל להיות בדינין ורוגז גדול עד שיסתעף ממנו הרציחה, והוא השכרות שהיין משכר ומאבד הדעת כו׳. ויש בו גם כן מבחינת הטוב, מה שישמח ויגיל וייטיב חסדו לכל".
כך זה ביין רגיל, שיצא מענביו. היין המשומר, לעומת זאת, מסמל התבטלות מוחלטת לקב"ה, ושלילת כל קשר עם הרע, חלילה. זהו יין שנשמר בדיוק כפי שהקב"ה ברא אותו, שמור וגנוז בתוך הענבים, והוא "משומר מכל יניקת חיצונים". אי אפשר להשתמש בו למטרות שליליות.
היין מהווה, בעצם, רמז לדרגות בתוך האור האלוקי. יש אור אלוקי שיצא מן ההעלם אל הגילוי, ובא לידי ביטוי ממשי בתוך העולם, כך שאפשר להשתמש בו לטוב - אך לאידך, גם ה'חיצונים', הרע והטומאה, יכולים לעשות בו שימוש, כחלק מהירידה הכללית שפעל חטא עץ הדעת בעולם. לאידך, ישנו ה"יין המשומר בענביו", היינו: אור אלוקי שמעולם לא יצא מתוך מקורו, ונשמר באופן כזה שבו "האורות והכלים הם מיוחדין עדיין בתכלית הייחוד ובתכלית הביטול במאצילן".
== אחריות כבדה ==
עד כאן דיברנו על היין, היין שממלא את הכוס עוד קודם ברכת המזון; ברכת המזון ממשיכה ברכה עליונה יותר בתוך אותה "כוס". "שיהיה בחינת הכתר דעכשיו, הנקרא ׳יין המשומר בענביו׳, לעתיד רק בבחינת ׳כוס של ברכה׳; וממילא יהיה בחינת הברכה באומרו נברך כו׳, ממקור וממדריגה הגבוהה ביותר". ובמילים פשוטות: ברכת המזון הזו מביאה ומגלה בעולם דרגה אלוקית שמעולם לא התגלתה, בהיותה מרוממת ונעלית לאין־ערוך.
זהו ההסבר לסירוב, המשונה לכאורה, של האבות, משה רבנו ויהושע להיות אלו שיברכו על "כוס של ברכה", כתיאור חז"ל (פסחים קיט, ב).{{הערה|ראה ביאורים נוספים ב[[הנה ימים באים׃ ויגש - זכות הברכה השלמה על הגאולה השלמה|מאמר הקודם]].}} שכן, לא הרי ברכה זו כהרי כל ברכה. ברכה זו מביאה וממשיכה לעולם דרגה נעלית ומרוממת, כשאפילו ה"כוס" (המהווה בסך־הכל כלי־קיבול) לברכה זו, היא מ"יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית"! אם כן, גם אם בברכה רגילה יכול כל אחד לברך, בברכה זו יש 'אחריות' מיוחדת, שהמשכת אור עליון זה בעולם תהיה באופן הראוי ותופנה אך ורק לטוב ולקדושה.
על כן יסרב אברהם אבינו לברך, בנימוק שיצא ממנו ישמעאל. הווי אומר, אברהם המשיך בחייו אור אלוקי בעולם, אך המשכה זו לא היתה לגמרי כראוי - היא היתה בצורה כזו שגם ישמעאל נטל חלק בהמשכה זו, לכיוון השלילי. לכן יאמר אברהם, שהוא אינו מתאים להמשיך אור אלוקי בדרגה כה עליונה, שמא גם הפעם תהיה תקלה ומכשול, וה'חיצונים' ישאבו גם הם כוח וחיות מאור עליון זה, חלילה. כך גם יצחק, יעקב, משה ויהושע יטענו שהם אינם הראויים להמשכת אור כה גנוז, כשמטבע הדברים דרושה כאן אחריות מיוחדת (כמבואר בארוכה בחסידות, במקורות שנסמנו לעיל).
דווקא דוד מלכא משיחא מסמל את השלמות והעדר החיסרון, והוא זה המתאים להמשיך את האור העליון הזה לעולם, בדרך הנכונה והשלמה, בצורה שהאור יתקבל בתוך העולם ויאיר אור רב לנשמות ישראל.
== "לפתוח את העיניים" ==
נחתום סדרה זו, העוסקת ב"סעודת הלווייתן" והסתעפויותיה, בדברי הרבי (ש"פ וישלח תשנ"ב):
"בימינו אלה ממש צריכים רק לפתוח את העיניים ולראות את המציאות בפועל ממש [ובהערה (שם) מוסיף ומדגיש: "כלומר, לא זו בלבד שנשלמה העבודה וצריכים לפעול הגילוי בעולם, אלא יתירה מזה, שישנו כבר בפועל ובגלוי, וצריכים רק לפתוח את העינים. כי '''מכבר''' "'''נתן לכם''' .. עינים לראות"] -
היינו שיושבים יחד עם הקב"ה ("ישראל וקוב"ה כולא חד"), ב"שולחן־ערוך" לסעודת הנישואין, הסעודה ולווייתן ושור־הבר ויין המשומר, שבסיומה ׳אומר לו (הקב"ה) לדוד (דוד מלכא משיחא) טול (כוס של ברכה) וברך, אומר להן, אני מברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא׳".
[[Category: הנה ימים באים ספר בראשית]]