386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הנה ימים באים׃ ויגש - היכונו לפגישה עם עשרת השבטים האבודים (הצגת מקור)
גרסה מ־21:28, ו' בטבת ה'תש"ף
, 21:28, ו' בטבת ה'תש"ףיצירת דף עם התוכן " בפרשת השבוע מספרת התורה על בכיו של יוסף בעת התוודעותו לאחיו, ועל הגאולה נאמר ש"בבכי יבוא..."
בפרשת השבוע מספרת התורה על בכיו של יוסף בעת התוודעותו לאחיו, ועל הגאולה נאמר ש"בבכי יבואו ובתחנונים אובילם" * כמה שבטים יהיו בעם־ישראל לעתיד לבוא? האם פירוש הנבואה "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" הוא כפשוטו? * על עתידם של עשרת השבטים
בפרשת ויגש באה לקיצה הפרשה הכואבת של פרידת יוסף מאביו ומאחיו. לאחר שנים ארוכות בהן יוסף היה בודד ומרוחק מבית אביו - מגיע רגע הפגישה הדרמטית של יוסף ואחיו - ״ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו.. ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. ויתן את קולו בבכי״... (פרשתנו מה, א־ב). סוף סוף חוזר יוסף לחיק משפחתו, לאחר זמן רב בו היה מנותק מהם כליל, ומשפחת יעקב חוזרת ומתאחדת.
מאורע מעין זה, בקנה מידה גדול יותר, חוזר ומתרחש עם בניו של יוסף. כשם שעל יוסף נגזרה גזירה להיות נפרד ומנותק מאחיו וממשפחתו, כך נגזר על שבטו של יוסף, ועוד שבטים עמהם, להיות בודדים ומנותקים מתוך קהל ישראל לזמן ארוך. וכשם שיוסף חזר ונפגש לבסוף עם אחיו ושוב התאחדו, כך יבוא יום ושבט יוסף יחזור ויתחבר עם אחיו.
הכוונה היא לעשרת השבטים, שמרכזם היה בשומרון - בהר '''אפרים''' (בן יוסף), אשר גלו בימי בית ראשון ועקבותיהם נעלמו עד היום הזה. כבר למעלה מאלפיים שנה שהם מנותקים לחלוטין מחלקו האחר של העם היהודי! בעת הגאולה השלמה, תהיה הפגישה מחדש עם עשרת השבטים, שיחזרו ויתאחדו עם בני ישראל. וכשם שפגישת יוסף עם אחיו היתה מלווה בבכי, כך כשיבואו עשרת השבטים וייפגשו שוב עם אחיהם, יהיה זה באופן דומה: "בבכי יבואו, ובתחנונים אובילם" (ירמיה לא, ח).
וכך כותב המהר״ל מפראג (בספרו ׳נצח ישראל׳, פרק לד): "ויראה, שבשביל כך היה נבדל יוסף, שממנו שבט אפרים - שהוא עיקר עשרת השבטים וכל מקומם - והיה נבדל מאחיו ולא היו יודעים מקומו כלל, והיה זה גזירה מאת השם יתברך שלא יהיה נודע להם. וכל עניין זה סימן לעתיד, שיהיו עשרת השבטים בארץ אחרת נבדלים מישראל אחרים, עד עלות הרצון לחבר אותם ביחד.
וכך נאמר במדרש (ב״ר פצ״ג): ׳ויתן את קולו בבכי׳ - כשם שלא פייס יוסף את אחיו רק בבכי, כך אין הקב״ה גואל את ישראל אלא בבכי, שנאמר ׳בבכי יבואו ובתחנונים אובילם׳. ופסוק זה נאמר על עשרת השבטים, והיה מה שנודע יוסף לאחיו דרך בכי ותחנונים רמז לעתיד, שכך יתוודעו עשרת השבטים לישראל. כי לעולם אותו שנאבד הוא בוכה, כמו שהיה יוסף נאבד מן אחיו וכשהיה חוזר לאחיו היה בוכה, לכך עשרת השבטים שהם נאבדים מישראל, כשיחזרו נאמר עליהם: בבכי יבואו ובתחנונים אובילם".
== "גוי אחד" ==
אחדות זו שתהיה לעתיד לבוא בין כל עם ישראל, היא גם נושא ההפטרה של פרשתנו (יחזקאל לז): "...הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו, ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי.. הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם, וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם, ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
הווה אומר: עד כה היה מצב של הפרדה והבדלה בין שני החלקים שבעם ישראל. בתחילה העם התחלק לשתי ממלכות, ולאחר מכן נפרדו לגמרי אלו מאלו. ובעת הגאולה שתבוא בקרוב ממש, יקויים הייעוד ״ועשיתי אותם לגוי אחד .. ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
ואולם, כשנעיין במקורות, נגלה שאין הדברים כה פשוטים. אכן, הדעה הרווחת והמקובלת היא, שעשרת השבטים עתידים לחזור מהמקום שאליו הוגלו, ולשוב ולהתאחד עם כל עם ישראל. אבל קיימות גם שיטות נוספות.
כך נאמר במשנה בסנהדרין (קי, ב): "עשרת השבטים אינם עתידין לחזור, שנאמר (נצבים כט, כז) ׳וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה׳. מה היום הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים - דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך עתיד להאיר להן". במשנה אנו מוצאים שתי שיטות בגורלם של עשרת השבטים לעתיד לבוא, ובגמרא מובאת שיטה נוספת - שתולה את עתידם במעשיהם: "רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון, אם מעשיהם כהיום הזה (= ימשיכו במעשיהם הרעים) אינם חוזרים. ואם לאו (= שיחזרו בתשובה) - חוזרים".
== רק חלק קטן נשאר ==
נתחיל בביאור דעתו של רבי עקיבא, הסובר שעשרת השבטים יישארו אבודים לעולם. לכאורה, שיטה זו דורשת ביאור: כיצד אפשר לומר שלעתיד לבוא יהיה עם ישראל מורכב משני שבטים בלבד (יהודה ובנימין), ועשרה הנוספים לא יהיו קיימים עוד, בשעה שיחזקאל מתנבא בפירוש על איחוד "'''עץ יוסף'''" ו"עץ יהודה"? וגם בסיום ספר יחזקאל הוא מתנבא על חלוקת הארץ המחודשת '''לשלושה־עשר שבטים'''!
ובכלל, מהי הראיה מהפסוק "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה׳, כאשר אין כל רמז בפסוק שהוא אמור דווקא לגבי עשרת השבטים, ובפשטות המדובר הוא בכל עם ישראל, שהלך לגלות! האם יאמר רבי עקיבא שכל ישראל לא יחזרו לארצם עולמית, ח״ו?!
האברבנאל, בספרו ׳ישועות משיחו׳ ("העיון הראשון", פרק ד), מיישב קושיות חמורות אלו. הוא מסביר, שסגנון הפרשה שבה נאמר הכתוב "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (פרשת נצבים), מוכיח שהתורה מתכוונת בדברים אלו לחלק מסויים מעם ישראל בלבד. שכן, על החוטאים - עליהם נאמר ״וישליכם״ וגו׳ - אומר הכתוב, "פן יש בכם איש או אשה, או משפחה או שבט". כלומר, לא מדובר בכל עם ישראל שחטא וגלה, אלא רק על חלק ממנו. לכן מפרש זאת רבי עקיבא דוקא על עשרת השבטים, שגלותם קדמה לגלות יהודה, ועליהם נאמר בנבואת עמוס (ה, א־ב וראה במפרשים על אתר) "שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, נטשה על אדמתה אין מקומה״. רבי עקיבא לומד, אפוא, את הדברים כפשוטם - "לא תוסיף קום", לעולם.
האברבנאל מוסיף טעם והיגיון בשיטתו של רבי עקיבא: "...בראותו שמעת גלות השבטים עד זמננו עברו יותר משש מאות שנה, ולא נודע עוד שם ושארית כי נשכח זיכרם. - ואם היו תמים בגלותם ואמונתם, איך לא נמלט מהם איש ולא בא עד ירושלים כל ימי בית שני, לשמע רוב השמועות אשר יגידו עליהם, ששבו בנים לגבולם וישראל עושה חיל וגבורות עצומות על אדמתם?! ולכן חשב רבי עקיבא, שלא היה זה כי אם מפני שספו תמו מן בלהות".
ובאשר לנבואות על קיומם של כל השבטים לעתיד לבוא, יסביר רבי עקיבא, שאם כי רובם של עשרת השבטים הוגלו לנצח ולא ישובו, היו שברחו בעת הגלות, וגם בזמן הזה קיימים בינינו אנשים השייכים לעשרת השבטים. וכמאמר חז״ל (מגילה יד, ב) שירמיהו הלך להחזיר את עשרת השבטים, וחלקם אכן שבו. ואם כן, מובן שהנבואות האמורות מוסבות על חלק זה שבעשרת השבטים, לעומת הרוב הגדול שבשבטים אלו שהקב״ה "השליך" אותם לנצח, ואינם עתידים לחזור.
== עשרת השבטים "נבלעו" ==
זוהי תמצית ההסבר בדעת רבי עקיבא (ולשלמות העניין ראוי לעיין במקורות הדברים באריכות): ואולם, ההלכה נפסקה כדעת רבי אליעזר, שעשרת השבטים עתידים לחזור.
הגמרא מביאה על כך את דברי רבי, המוכיח את שיבתם מהכתוב (ישעיה כז, יג) ״והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור״ - אלו עשרת השבטים שהוגלו לארץ אשור, ונקראים "אובדים" מחמת הניתוק המוחלט שבינם לבין שארית העם היהודי. רבה בר בר חנה אף נוקט ביטוי חריף כלפי דעת רבי עקיבא: ״שבקה רבי עקיבא לחסידותיה״ - כלומר, רבי עקיבא "עזב" את חסידותו, כאשר פסק פסק דין שכזה על עשרת השבטים. כאמור, ההלכה נפסקת כדעת ר׳ אליעזר שעשרת השבטים אכן יחזרו.
כיצד נסביר לפי זה את הכתוב "נפלה לא תוסיף קום"?
האברבנאל מביא לכך כמה הסברים. אפשר לומר, שעשרת השבטים כממלכה בפני עצמה לא יוסיפו לקום, אך כמי שבטלים למלכות יהודה, הם ישובו; אפשרות נוספת: ״לא תוסיף קום״ לפרק זמן ארוך ביותר, אך לאחר מכן, בסופו של דבר - ישובו. והסבר שלישי: "היא לא תקום מעצמה; אבל '''הקב"ה''' יקימנה, בהקים את סוכת דוד".
לאמיתו של דבר, גם רבי אליעזר מודה שגלותם של עשרת השבטים קשה הרבה יותר מגלות יהודה, ודווקא עליהם נאמר "וישליכם אל ארץ אחרת", כאמור. אך הוא סבור, שאף־על־פי־כן בבוא הגאולה תתבטל "השלכה" איומה זו, ויבואו גם "האובדים בארץ אשור, והנדחים בארץ מצרים" שהיו עד כה רחוקים ומנותקים בתכלית.
וכך דרשו במדרש (ילקוט שמעוני ישעיה רמז תסט) את הפסוקים (ישעיה מט, ט־יא): ״לאמור לאסורים צאו, לאשר בחושך - הגלו, על דרכים ירעו, ובכל שפיים מרעיתם. לא ירעבו ולא יצמאו, ולא יכם שרב ושמש, כי מרחמם ינהגם, ועל מבועי מים ינהלם. ושמתי כל הרי לדרך, ומסלותי יראון". מסבירים חז״ל: "מהו ׳לאמר לאסורים צאו׳? שלוש גלויות נעשו בעשרת השבטים; אחת גלתה לסמבטיון, ואחת גלתה לפנים מסמבטיון, וכשם שיש מארץ־ישראל לסמבטיון כך יש מסמבטיון לשם. ואחת גלתה לרכיבה של רבלתה ונבלעה שם.
׳לאמר לאסורים צאו׳ — לאלו שנתונים בסמבטיון. ׳ולאשר בחושך הגלו׳ - לאלו שנתונים לפנים מסמבטיון. ולאלו שנבלעו ברבלתה הקב״ה עושה להם מחילות מחילות מלמטה והם הולכים בהם, עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים והקב״ה עומד עליו והוא נבקע והם עולים מתוכו.. ואלו גלויות אינם לבד, אלא כל מקום שיש שם ישראל מתכנסין ובאין.. ומי שהוא מהלך בדרך הוא רעב וצמא, והם אינם כן, אלא ׳לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש׳. ולא עוד, אלא ׳מרחוק יבואו הנה׳, שהקב״ה משפיל לפניהם את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם, וכן כל מקום שהוא עמוק מגביה לפניהם ועושה אותם מישור".
== הכוח הנעלם יתגלה ==
מהי כוונת חז״ל באמרם שהקב״ה עושה להם מחילות מתחת לקרקע, והקב״ה בוקע את הר הזיתים והם יוצאים מתוכו? מובן מאליו, שאין לפרש זאת כפשוטו. מסביר המהר״ל (׳נצח ישראל׳ פרק לד), שבדברים אלו רומזים חז״ל לגודל ההעלם וההסתר שבו נמצאים עשרת השבטים לפני הגאולה, ואיזה שינוי מהותי תחולל בהם הגאולה.
וכך מסביר המהר״ל: ׳׳... י׳ השבטים - הכוח שיש להם נסתר ונעלם ולא נגלה כאילו אינם כלל, והם בכוח – לא בפועל – עד לעתיד יתגלה כוח שלהם. (ואינו דומה לשבט יהודה אע״ג שאינו בממשלתו, מכל־מקום אין כוח שלהם נסתר וכאילו אינו נמצא לגמרי, רק שהם משועבדים תחת המלכיות, ומכל מקום כתיב ׳לא יסור שבט מיהודה׳ אלו ראשי גלויות). ולפיכך אינו מדבר בעשרת השבטים הפרטיים, אלא בכוח שלהם שהוא נסתר ונעלם ובלתי נמצא עד לעתיד, ואז יתגלה כוח עשרת השבטים ויהיה נמצא מה שלא היה נמצא קודם, ויהיו ישראל הכל אחד ומלך אחד יהיה לכולם.
כי עתה כוח שלהם נסתר ונעלם כאילו אין עשרת השבטים במציאות, עד שלעתיד יתגלה כוחם. ולכך יעשה להם מחילות תחת הקרקע, כי הדבר שהוא נסתר הוא נסתר בארץ .. לכך אמר שבאים מתחת הקרקע עד הר הזיתים והקב״ה עומד והוא נבקע, ודבר זה כי הקב״ה מוציא הכוח אל הפועל. ודבר זה מוכן לו הארץ שהוא מוכן לזה בפרט להוציא אל הפועל, הן הפירות הן שאר דבר, והר הזיתים מיוחד גם כן לדבר זה, ולכך אמר שהם באים עד הר הזיתים, ושם נבקע הר הזיתים והם יוצאים אל הפועל לגמרי".
מדברי המהר״ל מובן, שהגאולה לא רק תגלה '''לנו''' את מקומם של עשרת השבטים; הגאולה תחשוף ותגלה '''בהם עצמם''' את כוחותיהם הנעלמים, שעד אז היו צפונים ונעלמים לגמרי, כאילו שלא היו קיימים כלל. ולכאורה הכוונה בכך היא לומר, שכיום אפילו הם עצמם אינם יודעים על יהדותם. למעשה, זוהי גם המשמעות בכך ש"נבלעו ברבלתה" (כלשון חז״ל): כוחם בלוע ומכוסה לגמרי, כאילו כוח זר "בלע" אותם וכך נתבטלה כביכול הזהות היהודית שבהם.
כולנו ציפייה לרגע שבו נראה אותם באים מ"ארץ אשור" וממקומם מאחורי "נהר הסמבטיון", "והשתחוו לה׳ בהר הקודש בירושלים", "נאו" ממש.
[[Category: הנה ימים באים ספר בראשית]]
בפרשת ויגש באה לקיצה הפרשה הכואבת של פרידת יוסף מאביו ומאחיו. לאחר שנים ארוכות בהן יוסף היה בודד ומרוחק מבית אביו - מגיע רגע הפגישה הדרמטית של יוסף ואחיו - ״ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו.. ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. ויתן את קולו בבכי״... (פרשתנו מה, א־ב). סוף סוף חוזר יוסף לחיק משפחתו, לאחר זמן רב בו היה מנותק מהם כליל, ומשפחת יעקב חוזרת ומתאחדת.
מאורע מעין זה, בקנה מידה גדול יותר, חוזר ומתרחש עם בניו של יוסף. כשם שעל יוסף נגזרה גזירה להיות נפרד ומנותק מאחיו וממשפחתו, כך נגזר על שבטו של יוסף, ועוד שבטים עמהם, להיות בודדים ומנותקים מתוך קהל ישראל לזמן ארוך. וכשם שיוסף חזר ונפגש לבסוף עם אחיו ושוב התאחדו, כך יבוא יום ושבט יוסף יחזור ויתחבר עם אחיו.
הכוונה היא לעשרת השבטים, שמרכזם היה בשומרון - בהר '''אפרים''' (בן יוסף), אשר גלו בימי בית ראשון ועקבותיהם נעלמו עד היום הזה. כבר למעלה מאלפיים שנה שהם מנותקים לחלוטין מחלקו האחר של העם היהודי! בעת הגאולה השלמה, תהיה הפגישה מחדש עם עשרת השבטים, שיחזרו ויתאחדו עם בני ישראל. וכשם שפגישת יוסף עם אחיו היתה מלווה בבכי, כך כשיבואו עשרת השבטים וייפגשו שוב עם אחיהם, יהיה זה באופן דומה: "בבכי יבואו, ובתחנונים אובילם" (ירמיה לא, ח).
וכך כותב המהר״ל מפראג (בספרו ׳נצח ישראל׳, פרק לד): "ויראה, שבשביל כך היה נבדל יוסף, שממנו שבט אפרים - שהוא עיקר עשרת השבטים וכל מקומם - והיה נבדל מאחיו ולא היו יודעים מקומו כלל, והיה זה גזירה מאת השם יתברך שלא יהיה נודע להם. וכל עניין זה סימן לעתיד, שיהיו עשרת השבטים בארץ אחרת נבדלים מישראל אחרים, עד עלות הרצון לחבר אותם ביחד.
וכך נאמר במדרש (ב״ר פצ״ג): ׳ויתן את קולו בבכי׳ - כשם שלא פייס יוסף את אחיו רק בבכי, כך אין הקב״ה גואל את ישראל אלא בבכי, שנאמר ׳בבכי יבואו ובתחנונים אובילם׳. ופסוק זה נאמר על עשרת השבטים, והיה מה שנודע יוסף לאחיו דרך בכי ותחנונים רמז לעתיד, שכך יתוודעו עשרת השבטים לישראל. כי לעולם אותו שנאבד הוא בוכה, כמו שהיה יוסף נאבד מן אחיו וכשהיה חוזר לאחיו היה בוכה, לכך עשרת השבטים שהם נאבדים מישראל, כשיחזרו נאמר עליהם: בבכי יבואו ובתחנונים אובילם".
== "גוי אחד" ==
אחדות זו שתהיה לעתיד לבוא בין כל עם ישראל, היא גם נושא ההפטרה של פרשתנו (יחזקאל לז): "...הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו, ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי.. הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם, וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם, ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
הווה אומר: עד כה היה מצב של הפרדה והבדלה בין שני החלקים שבעם ישראל. בתחילה העם התחלק לשתי ממלכות, ולאחר מכן נפרדו לגמרי אלו מאלו. ובעת הגאולה שתבוא בקרוב ממש, יקויים הייעוד ״ועשיתי אותם לגוי אחד .. ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
ואולם, כשנעיין במקורות, נגלה שאין הדברים כה פשוטים. אכן, הדעה הרווחת והמקובלת היא, שעשרת השבטים עתידים לחזור מהמקום שאליו הוגלו, ולשוב ולהתאחד עם כל עם ישראל. אבל קיימות גם שיטות נוספות.
כך נאמר במשנה בסנהדרין (קי, ב): "עשרת השבטים אינם עתידין לחזור, שנאמר (נצבים כט, כז) ׳וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה׳. מה היום הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים - דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך עתיד להאיר להן". במשנה אנו מוצאים שתי שיטות בגורלם של עשרת השבטים לעתיד לבוא, ובגמרא מובאת שיטה נוספת - שתולה את עתידם במעשיהם: "רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון, אם מעשיהם כהיום הזה (= ימשיכו במעשיהם הרעים) אינם חוזרים. ואם לאו (= שיחזרו בתשובה) - חוזרים".
== רק חלק קטן נשאר ==
נתחיל בביאור דעתו של רבי עקיבא, הסובר שעשרת השבטים יישארו אבודים לעולם. לכאורה, שיטה זו דורשת ביאור: כיצד אפשר לומר שלעתיד לבוא יהיה עם ישראל מורכב משני שבטים בלבד (יהודה ובנימין), ועשרה הנוספים לא יהיו קיימים עוד, בשעה שיחזקאל מתנבא בפירוש על איחוד "'''עץ יוסף'''" ו"עץ יהודה"? וגם בסיום ספר יחזקאל הוא מתנבא על חלוקת הארץ המחודשת '''לשלושה־עשר שבטים'''!
ובכלל, מהי הראיה מהפסוק "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה׳, כאשר אין כל רמז בפסוק שהוא אמור דווקא לגבי עשרת השבטים, ובפשטות המדובר הוא בכל עם ישראל, שהלך לגלות! האם יאמר רבי עקיבא שכל ישראל לא יחזרו לארצם עולמית, ח״ו?!
האברבנאל, בספרו ׳ישועות משיחו׳ ("העיון הראשון", פרק ד), מיישב קושיות חמורות אלו. הוא מסביר, שסגנון הפרשה שבה נאמר הכתוב "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (פרשת נצבים), מוכיח שהתורה מתכוונת בדברים אלו לחלק מסויים מעם ישראל בלבד. שכן, על החוטאים - עליהם נאמר ״וישליכם״ וגו׳ - אומר הכתוב, "פן יש בכם איש או אשה, או משפחה או שבט". כלומר, לא מדובר בכל עם ישראל שחטא וגלה, אלא רק על חלק ממנו. לכן מפרש זאת רבי עקיבא דוקא על עשרת השבטים, שגלותם קדמה לגלות יהודה, ועליהם נאמר בנבואת עמוס (ה, א־ב וראה במפרשים על אתר) "שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, נטשה על אדמתה אין מקומה״. רבי עקיבא לומד, אפוא, את הדברים כפשוטם - "לא תוסיף קום", לעולם.
האברבנאל מוסיף טעם והיגיון בשיטתו של רבי עקיבא: "...בראותו שמעת גלות השבטים עד זמננו עברו יותר משש מאות שנה, ולא נודע עוד שם ושארית כי נשכח זיכרם. - ואם היו תמים בגלותם ואמונתם, איך לא נמלט מהם איש ולא בא עד ירושלים כל ימי בית שני, לשמע רוב השמועות אשר יגידו עליהם, ששבו בנים לגבולם וישראל עושה חיל וגבורות עצומות על אדמתם?! ולכן חשב רבי עקיבא, שלא היה זה כי אם מפני שספו תמו מן בלהות".
ובאשר לנבואות על קיומם של כל השבטים לעתיד לבוא, יסביר רבי עקיבא, שאם כי רובם של עשרת השבטים הוגלו לנצח ולא ישובו, היו שברחו בעת הגלות, וגם בזמן הזה קיימים בינינו אנשים השייכים לעשרת השבטים. וכמאמר חז״ל (מגילה יד, ב) שירמיהו הלך להחזיר את עשרת השבטים, וחלקם אכן שבו. ואם כן, מובן שהנבואות האמורות מוסבות על חלק זה שבעשרת השבטים, לעומת הרוב הגדול שבשבטים אלו שהקב״ה "השליך" אותם לנצח, ואינם עתידים לחזור.
== עשרת השבטים "נבלעו" ==
זוהי תמצית ההסבר בדעת רבי עקיבא (ולשלמות העניין ראוי לעיין במקורות הדברים באריכות): ואולם, ההלכה נפסקה כדעת רבי אליעזר, שעשרת השבטים עתידים לחזור.
הגמרא מביאה על כך את דברי רבי, המוכיח את שיבתם מהכתוב (ישעיה כז, יג) ״והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור״ - אלו עשרת השבטים שהוגלו לארץ אשור, ונקראים "אובדים" מחמת הניתוק המוחלט שבינם לבין שארית העם היהודי. רבה בר בר חנה אף נוקט ביטוי חריף כלפי דעת רבי עקיבא: ״שבקה רבי עקיבא לחסידותיה״ - כלומר, רבי עקיבא "עזב" את חסידותו, כאשר פסק פסק דין שכזה על עשרת השבטים. כאמור, ההלכה נפסקת כדעת ר׳ אליעזר שעשרת השבטים אכן יחזרו.
כיצד נסביר לפי זה את הכתוב "נפלה לא תוסיף קום"?
האברבנאל מביא לכך כמה הסברים. אפשר לומר, שעשרת השבטים כממלכה בפני עצמה לא יוסיפו לקום, אך כמי שבטלים למלכות יהודה, הם ישובו; אפשרות נוספת: ״לא תוסיף קום״ לפרק זמן ארוך ביותר, אך לאחר מכן, בסופו של דבר - ישובו. והסבר שלישי: "היא לא תקום מעצמה; אבל '''הקב"ה''' יקימנה, בהקים את סוכת דוד".
לאמיתו של דבר, גם רבי אליעזר מודה שגלותם של עשרת השבטים קשה הרבה יותר מגלות יהודה, ודווקא עליהם נאמר "וישליכם אל ארץ אחרת", כאמור. אך הוא סבור, שאף־על־פי־כן בבוא הגאולה תתבטל "השלכה" איומה זו, ויבואו גם "האובדים בארץ אשור, והנדחים בארץ מצרים" שהיו עד כה רחוקים ומנותקים בתכלית.
וכך דרשו במדרש (ילקוט שמעוני ישעיה רמז תסט) את הפסוקים (ישעיה מט, ט־יא): ״לאמור לאסורים צאו, לאשר בחושך - הגלו, על דרכים ירעו, ובכל שפיים מרעיתם. לא ירעבו ולא יצמאו, ולא יכם שרב ושמש, כי מרחמם ינהגם, ועל מבועי מים ינהלם. ושמתי כל הרי לדרך, ומסלותי יראון". מסבירים חז״ל: "מהו ׳לאמר לאסורים צאו׳? שלוש גלויות נעשו בעשרת השבטים; אחת גלתה לסמבטיון, ואחת גלתה לפנים מסמבטיון, וכשם שיש מארץ־ישראל לסמבטיון כך יש מסמבטיון לשם. ואחת גלתה לרכיבה של רבלתה ונבלעה שם.
׳לאמר לאסורים צאו׳ — לאלו שנתונים בסמבטיון. ׳ולאשר בחושך הגלו׳ - לאלו שנתונים לפנים מסמבטיון. ולאלו שנבלעו ברבלתה הקב״ה עושה להם מחילות מחילות מלמטה והם הולכים בהם, עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים והקב״ה עומד עליו והוא נבקע והם עולים מתוכו.. ואלו גלויות אינם לבד, אלא כל מקום שיש שם ישראל מתכנסין ובאין.. ומי שהוא מהלך בדרך הוא רעב וצמא, והם אינם כן, אלא ׳לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש׳. ולא עוד, אלא ׳מרחוק יבואו הנה׳, שהקב״ה משפיל לפניהם את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם, וכן כל מקום שהוא עמוק מגביה לפניהם ועושה אותם מישור".
== הכוח הנעלם יתגלה ==
מהי כוונת חז״ל באמרם שהקב״ה עושה להם מחילות מתחת לקרקע, והקב״ה בוקע את הר הזיתים והם יוצאים מתוכו? מובן מאליו, שאין לפרש זאת כפשוטו. מסביר המהר״ל (׳נצח ישראל׳ פרק לד), שבדברים אלו רומזים חז״ל לגודל ההעלם וההסתר שבו נמצאים עשרת השבטים לפני הגאולה, ואיזה שינוי מהותי תחולל בהם הגאולה.
וכך מסביר המהר״ל: ׳׳... י׳ השבטים - הכוח שיש להם נסתר ונעלם ולא נגלה כאילו אינם כלל, והם בכוח – לא בפועל – עד לעתיד יתגלה כוח שלהם. (ואינו דומה לשבט יהודה אע״ג שאינו בממשלתו, מכל־מקום אין כוח שלהם נסתר וכאילו אינו נמצא לגמרי, רק שהם משועבדים תחת המלכיות, ומכל מקום כתיב ׳לא יסור שבט מיהודה׳ אלו ראשי גלויות). ולפיכך אינו מדבר בעשרת השבטים הפרטיים, אלא בכוח שלהם שהוא נסתר ונעלם ובלתי נמצא עד לעתיד, ואז יתגלה כוח עשרת השבטים ויהיה נמצא מה שלא היה נמצא קודם, ויהיו ישראל הכל אחד ומלך אחד יהיה לכולם.
כי עתה כוח שלהם נסתר ונעלם כאילו אין עשרת השבטים במציאות, עד שלעתיד יתגלה כוחם. ולכך יעשה להם מחילות תחת הקרקע, כי הדבר שהוא נסתר הוא נסתר בארץ .. לכך אמר שבאים מתחת הקרקע עד הר הזיתים והקב״ה עומד והוא נבקע, ודבר זה כי הקב״ה מוציא הכוח אל הפועל. ודבר זה מוכן לו הארץ שהוא מוכן לזה בפרט להוציא אל הפועל, הן הפירות הן שאר דבר, והר הזיתים מיוחד גם כן לדבר זה, ולכך אמר שהם באים עד הר הזיתים, ושם נבקע הר הזיתים והם יוצאים אל הפועל לגמרי".
מדברי המהר״ל מובן, שהגאולה לא רק תגלה '''לנו''' את מקומם של עשרת השבטים; הגאולה תחשוף ותגלה '''בהם עצמם''' את כוחותיהם הנעלמים, שעד אז היו צפונים ונעלמים לגמרי, כאילו שלא היו קיימים כלל. ולכאורה הכוונה בכך היא לומר, שכיום אפילו הם עצמם אינם יודעים על יהדותם. למעשה, זוהי גם המשמעות בכך ש"נבלעו ברבלתה" (כלשון חז״ל): כוחם בלוע ומכוסה לגמרי, כאילו כוח זר "בלע" אותם וכך נתבטלה כביכול הזהות היהודית שבהם.
כולנו ציפייה לרגע שבו נראה אותם באים מ"ארץ אשור" וממקומם מאחורי "נהר הסמבטיון", "והשתחוו לה׳ בהר הקודש בירושלים", "נאו" ממש.
[[Category: הנה ימים באים ספר בראשית]]