386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הנה ימים באים׃ תולדות - היכן יאכלו את בשר הלויתן? (הצגת מקור)
גרסה מ־22:19, א' בכסלו ה'תש"ף
, 22:19, א' בכסלו ה'תש"ףיצירת דף עם התוכן " בתוך הסעודה המיוחדת שהכין יעקב ליצחק, הוא טעם ממטעמי 'סעודת הלווייתן' וגם מהמשקה המיוחד -..."
בתוך הסעודה המיוחדת שהכין יעקב ליצחק, הוא טעם ממטעמי 'סעודת הלווייתן' וגם מהמשקה המיוחד - היין המשומר ❖ לכאורה, הדבר מהווה חיזוק לדעה שהסעודה העתידית היא גשמית ומוחשית, מאידך - האין זה סותר לכך שמקום הסעודה הוא בגן־עדן? ומה בכלל פשר הסעודה, והרי כבר אמרו חז"ל ש"העולם הבא אין בו אכילה ושתיה"?
סעודת הלויתן - מאמר שלישי
בפרשת השבוע, פ' תולדות, בתוך דברי יצחק על כך שיעקב הביא לו לאכול ולשתות, וקיבל כבר את הברכות, נאמר (כז, לג): "...מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי, ואכל מכל ואברכהו" - מהו פשרה של ההדגשה "ואכל '''מכל'''"? מסביר רש"י: "מכל טעמים שבקשתי לטעום, טעמתי בו", יצחק טעם במאכלי יעקב את כל הטעמים שרצה.
ובמדרש (ב"ר פס"ז, ב) מבואר: "רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, מכל מה שנברא בששת ימי בראשית. ר' נחמיה אומר, מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבוא". במפרשים ("יפה תואר" הארוך) מבוארת דעת ר' נחמיה: "והיינו טעם סעודת לווייתן שהיא סעודה גשמית לצדיקים, בגוף ונפש, בתחיית המתים".
רעיון זה, לפיו טעם יצחק מטעם סעודת הלווייתן, מובן גם מדברי "תרגום יונתן בן עוזיאל" על הפסוק (כז, כה) "...ויגש לו ויאכל, ויבא לו יין וישת": "ואזדמן ליה מלאכא, ואייתי מן חמרא דאיצטנע בעינבויי מן יומי שירוי עלמא, ויהביה ביד יעקב, ויעקב אמטי ליה לאבוי ושתי". כלומר, הזדמן ליעקב מלאך, שנתן לו מהיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ומיין זה הביא יעקב לאביו לשתות.
ממקורות אלה עולה שוב המסקנה, ש"סעודת הלווייתן" אינה כינוי למושג רוחני מופשט, אלא סעודה פיזית ומוחשית, שאף יצחק אבינו זכה לטעום ממנה.{{הערה|אלא אם כן נפרש גם את המדרשים הללו כרמז למושגים רוחניים בלבד, היינו, שיצחק השיג השגות רוחניות מתוך מה שידעו לעתיד לבוא.}}
== גם לשיטת הרמב"ם ==
הרמב"ם כותב (הל' תשובה פ"ח ה"ד), כי השכר הסופי יינתן בחיים הרוחניים של הנשמה, ושם היא תזכה להשיג השגות נעלות בדעת בוראה. "וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים: 'סעודה', וקורין לה בכל מקום 'העולם הבא'".
הראב"ד בהשגותיו, אינו מקבל את שיטת הרמב"ם וטוען: "ואם זו היא הסעודה - אין כאן כוס של ברכה"! כלומר, חז"ל (פסחים קיט, ב) מספרים על "כוס של ברכה" שעליו יברכו את ברכת־המזון בסיום הסעודה; ואם אכן הסעודה היא מושג רוחני, מה פשר "ברכת המזון" ו"כוס של ברכה"?!...
מסביר הרבי ("שערי גאולה - ימות המשיח" ע' שב), שבעצם גם הרמב"ם סבור שתהיה - בנוסף להשגה הרוחנית - סעודה פיזית, וזוהי משמעות "ברכת המזון" ו"כוס של ברכה". וכדברי הרמב"ן ('איגרת ההתנצלות' על ספר 'מורה נבוכים') ביחס להרמב"ם: "ואמת שמענו, שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן, שכל הדברים יהיו כהווייתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולווייתן".
וכמסקנה זו נוקט גם המהרש"א (חדא"ג ב"ב עד, ב): "ודע, כי יש לנו להאמין בכל הדברים האלו כפשוטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם, יעויין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען".
במפרשים אף מובאת ראיה שהסעודה תתגשם כפשוטה, מלשון חז"ל (בבא־בתרא עה, א): "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים '''מבשרו''' של לווייתן" - הרי שאין ה'לווייתן' משל ורמז, אלא בשר גשמי, שממנו יאכלו לעתיד לבוא.
== שילוב של רוחניות וגשמיות ==
ה'צמח־צדק' (ב"ספר הליקוטים - דא"ח", ערך "לווייתן"), מבאר את מהות השילוב בין הסעודה הגשמית להשגה הרוחנית. הרי גם המאכלים שמזינים אותנו בזמן הזה, אינם נותנים לנו חיות גשמית גרידא; כל כוחו של המאכל הוא הניצוץ האלוקי הקיים בו, כמבואר בקבלה ובחסידות. כך גם לעתיד לבוא, הגילויים הנעלים הרוחניים יתלבשו בתוך בשרו הגשמי של הלווייתן.
אם כי, כמובן, קיים יתרון גדול בבשר הלווייתן: המזון שלנו בזמן הזה, מורכב מניצוץ רוחני - אבל יש בו גם רע ופסולת. בבשר הלווייתן יתלבשו ניצוצות אלוקיים גבוהים יותר, והוא יהיה כולו טוב וקדושה, בדוגמת המן שאכלו ישראל במדבר שלא היתה בו פסולת.
ועוד חידוש שיהיה בבשר הלווייתן, שבו הוא נעלה יותר אף מהמן:
"... התלבשות זו יהיה באופן מעולה יותר מאופן ההתלבשות במזון הגשמי, שמלובש בהעלם והסתר גמור כהעלם הרוחניות מן הגשמיות. ועל־דרך־זה גם במן, היה מוסתר הכוח ושורש התהוותו; אבל בחינת סעודת הלווייתן, מאחר שנאמר 'לשחק בו', שיהיה גילוי התענוג עליון ממש, אם־כן צריך לומר שלא יהיה הרוחניות שבו מוסתר מהגשמיות, רק שיהיה נראה הרוחניות שבו ממש".
כאן עלינו לדון בשאלה נוספת:
אם אכן מדובר בסעודה גשמית, צריך הסבר כיצד נכנס לכאן 'גן־עדן'?, שהוא - בפשטות - מושג רוחני! ['גן־עדן' בקשר לסעודה הזו מוזכר במקורות שבמאמרים הקודמים: בשמו"ר פכ"ה, ז־ח; "מאמר שבתות ה׳" להרמ"ע מפאנו - חלק שני; וראה ברכות לד, ב. ועוד].
אך האמת היא, שאין בכך משום סתירה כלל, ונצטט בעניין זה מדברי הרבי (התוועדות ט"ו באב תשמ"ג), העוסקים במאמר חז"ל נוסף שבו נראית סתירה כעין זו (סוף תענית): "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן־עדן". וגם כאן יש להבין: אם מדובר על הגאולה העתידה, שבה יהיו נשמות בגופים, כיצד מוזכר כאן 'גן־עדן', שמיועד לנשמות בלי גופים?!
== גן־עדן בתוך העולם הזה! ==
"...יש לומר, שזה יהיה אחד החידושים דלעתיד לבוא, שגם נשמות בגופים יוכלו להיות ב'גן־עדן'.
"דהנה, קודם חטא עץ־הדעת היה אדם הראשון ב'גן־עדן', ורק בסיבת חטא עץ־הדעת גורש מ'גן־עדן', כמו שכתוב (בראשית ג, כד) 'ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן־עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור וגו׳'. ולפי זה - לעתיד־לבוא, כאשר 'את רוח הטומאה אעביר מן הארץ', וחטא עץ הדעת יתוקן לגמרי, הרי אין שום סיבה שהאדם לא יוכל להימצא בגן־עדן, כפי שהיה קודם החטא.
"ואדרבה: לעתיד לבוא יהיה העניין ד'באתי לגני, לגנוני, למקום שהיה עיקרי בתחילה', דקאי על גן־עדן, שהוא המקום הכי מובחר בארץ הלזו התחתונה.
"וכאמור - לעתיד לבוא יוכלו להיות בגן־עדן נשמות בגופים, במכל־שכן וקל־וחומר מזה שבהתחלת הבריאה היו אדם הראשון וחוה בגן־עדן באופן של נשמות בגופים דווקא, עם ענייני אכילה ושתייה, כמ"ש 'מכל עץ הגן אכול תאכל', וכיוצא בזה.
"בריאת העולם היתה באופן ד'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם', 'תולדות מלא כתיב', מכיוון ש'עולם על מילואו נברא'. אבל לעתיד לבוא תהיה שלמות נעלית יותר בעולם, באופן נעלה יותר מהשלמות ד'עולם על מילואו נברא', שזהו העניין ד'אלה תולדות פרץ - תולדות מלא כתיב', כמבואר במדרשי רז"ל.{{הערה|ראה מאמרנו לפרשת וישב.}}
"ואם כן, הרי הדברים קל־וחומר: אם 'גן־עדן' היה יכול לסבול נשמות בגופים כאשר שלמות העולם היתה באופן ד'עולם על מילואו נברא' בלבד, הרי על־אחת־כמה־וכמה שלאחרי תחיית המתים, כאשר יהיו גופים חדשים, באופן נעלה יותר, בהתאם לשלמות הבריאה באופן ד'אלה תולדות פרץ', הרי בוודאי שגופים אלו יוכלו להיות ב'גן־עדן'.
"ועל־פי־זה מובן שאין כל סתירה בדבר - מכיוון שלעתיד לבוא, בעולם התחייה, יהיה העניין ד'עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' בגן עדן,, באופן של נשמות בגופים".{{הערה|אגב, בגמרא (ב"ב עה, א) נראה שהסעודה תהיה בתוך העיר ירושלים, כאכילת בשר קודשים שנאכלים "בכל העיר", שכן הגמרא אומרת שמשיירי הלווייתן יעשו סחורה בשוקי ירושלים. וראה במפרשי ה"עין־יעקב" שם, שמחלקים בין רמות שונות בדרגת הצדיקים, הנעלים שבהם יהיו בגן־עדן, והפחות חשובים - "בשוקי ירושלים".}}
== "סעודה המפסקת" ==
עסקנו במקומה של הסעודה; וכעת נדון בזמנה - מתי בדיוק היא תהיה? הרבי מציין ("שערי גאולה" שם): "סעודה זו תהיה בימות המשיח (הר"א בן הרמב"ם בס' מלחמות ה')", וממשיך: "או, בתחילת זמן התחייה". מקור שיטה זו, לפיה תהיה הסעודה בתחילת זמן התחייה, הוא בדברי האבן־עזרא ורבנו בחיי, אם כי אין דבריהם זהים.
האבן־עזרא כותב (בפירושו לדניאל יב, ב): "הצדיקים שמתו בגלות יחיו בבוא הגואל .. ואז יתענגו בלווייתן ובזיז{{הערה|ראה בסיום [[הנה ימים באים׃ וירא - ברכה לא מוכרת: "ברוך אתה .. בורא עץ החיים"|מאמרנו לפרשת וירא]], ובהערה שם.}} ובבהמות, וימותו פעם שנייה ויחיו בתחיית המתים בהיותם בעולם הבא, שאינם אוכלים ושותים רק נהנים מזיו השכינה". - לדעתו, יהי' זה בתחילת התקופה של תחיית המתים (וה"עולם הבא" שאין בו אכילה ושתיי' יבוא רק בתחיי' השני').
אך רבנו בחיי (בפירושו עה"ת בראשית א, כא) מסביר, כי הסעודה הזאת תהיה כעין ה"סעודה המפסקת", הווי אומר, הסעודה האחרונה שממנה עצמה ייכנסו לעולם הבא - בו לא קיימים המושגים של אכילה ושתייה:
"והרב הגדול מורי ר"ש נ"ר [הרשב"א] פירש עניין המדרש הזה, שאין להרחיק להיות לצדיקים לעולם הבא סעודה, כפשט הדברים שבאו לרבותינו במדרשים והגדות .. ואולי הסעודה הזאת המעותדת לצדיקים תהיה בסוף הזמן שנוהג בו עניין פעולות גופניות במאכל ובמשתה. ואחריה, יתבטל מהם הנוהג ההוא ויהיו יושבין ועטרותיהן בראשיהן ומתעדנין מזיו השכינה, ותהיה להם הסעודה ההיא כעניין העצרת, אלא שזה תשלום זמן הקודש - וזה תשלום זמן החול".{{הערה|נראה, שאפשר להטעים את הדברים, על־פי המבואר בספר "מעשי ה׳" [חלק א פרק ט] כי הלווייתן ושור־הבר שנשארו חיים וחזקים כביום היבראם, קרוב לששת אלפי שנים! כוללים בתוכם כוח על־טבעי ובלתי מוגבל, שלא כמו בעלי־חיים אחרים שאינם מחזיקים מעמד זמן כה ארוך. לפי זה, כאשר הצדיקים יאכלו מבשר בעלי־חיים מיוחדים אלו, הם יקבלו לגופם הם כוח עמידה וקיום נצחי ויוכלו להתקיים לעולם ללא אכילה וללא שתייה בחיי העולם הבא.}}
לעומת כל זה, ב"לקוטי־תורה" (ריש פ' צו) נראה שהסעודה תתקיים בתוך תקופת "העולם הבא" עצמה. ועל כך יש לתמוה: חיי העולם הבא הם חיים ללא אכילה ושתייה, כדברי חז"ל (ברכות יז, א) "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה", ומה מקום אז לסעודה פיזית?!
מסביר הרבי ("שערי־גאולה" שם), כי דברי חז"ל אלו אין כוונתם שהמושג של אכילה ושתייה הוא בלתי אפשרי בתקופת העולם הבא. כל כוונת חז"ל היא, שבתקופה זו לא יהיה צורך באכילה ושתייה; בעוד שבזמן הזה אדם אינו מסוגל להתקיים ללא מזון ומשקה, הרי לעתיד לבוא הגוף לא יזדקק לחיות מאכילה ושתייה, ויהיה ניזון מזיו השכינה.
עם זאת, ייתכן שבפועל כן יאכל וישתו, לא למטרות של קיום הגוף, אלא למטרות חשובות אחרות. זהו גם עניינה של סעודת הלווייתן, שאינה באה להזין ולקיים את הגוף, אלא למטרה שונה בתכלית (כמו שנבאר בסדרה זו).
[[Category: הנה ימים באים ספר בראשית]]
סעודת הלויתן - מאמר שלישי
בפרשת השבוע, פ' תולדות, בתוך דברי יצחק על כך שיעקב הביא לו לאכול ולשתות, וקיבל כבר את הברכות, נאמר (כז, לג): "...מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי, ואכל מכל ואברכהו" - מהו פשרה של ההדגשה "ואכל '''מכל'''"? מסביר רש"י: "מכל טעמים שבקשתי לטעום, טעמתי בו", יצחק טעם במאכלי יעקב את כל הטעמים שרצה.
ובמדרש (ב"ר פס"ז, ב) מבואר: "רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, מכל מה שנברא בששת ימי בראשית. ר' נחמיה אומר, מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבוא". במפרשים ("יפה תואר" הארוך) מבוארת דעת ר' נחמיה: "והיינו טעם סעודת לווייתן שהיא סעודה גשמית לצדיקים, בגוף ונפש, בתחיית המתים".
רעיון זה, לפיו טעם יצחק מטעם סעודת הלווייתן, מובן גם מדברי "תרגום יונתן בן עוזיאל" על הפסוק (כז, כה) "...ויגש לו ויאכל, ויבא לו יין וישת": "ואזדמן ליה מלאכא, ואייתי מן חמרא דאיצטנע בעינבויי מן יומי שירוי עלמא, ויהביה ביד יעקב, ויעקב אמטי ליה לאבוי ושתי". כלומר, הזדמן ליעקב מלאך, שנתן לו מהיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ומיין זה הביא יעקב לאביו לשתות.
ממקורות אלה עולה שוב המסקנה, ש"סעודת הלווייתן" אינה כינוי למושג רוחני מופשט, אלא סעודה פיזית ומוחשית, שאף יצחק אבינו זכה לטעום ממנה.{{הערה|אלא אם כן נפרש גם את המדרשים הללו כרמז למושגים רוחניים בלבד, היינו, שיצחק השיג השגות רוחניות מתוך מה שידעו לעתיד לבוא.}}
== גם לשיטת הרמב"ם ==
הרמב"ם כותב (הל' תשובה פ"ח ה"ד), כי השכר הסופי יינתן בחיים הרוחניים של הנשמה, ושם היא תזכה להשיג השגות נעלות בדעת בוראה. "וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים: 'סעודה', וקורין לה בכל מקום 'העולם הבא'".
הראב"ד בהשגותיו, אינו מקבל את שיטת הרמב"ם וטוען: "ואם זו היא הסעודה - אין כאן כוס של ברכה"! כלומר, חז"ל (פסחים קיט, ב) מספרים על "כוס של ברכה" שעליו יברכו את ברכת־המזון בסיום הסעודה; ואם אכן הסעודה היא מושג רוחני, מה פשר "ברכת המזון" ו"כוס של ברכה"?!...
מסביר הרבי ("שערי גאולה - ימות המשיח" ע' שב), שבעצם גם הרמב"ם סבור שתהיה - בנוסף להשגה הרוחנית - סעודה פיזית, וזוהי משמעות "ברכת המזון" ו"כוס של ברכה". וכדברי הרמב"ן ('איגרת ההתנצלות' על ספר 'מורה נבוכים') ביחס להרמב"ם: "ואמת שמענו, שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן, שכל הדברים יהיו כהווייתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולווייתן".
וכמסקנה זו נוקט גם המהרש"א (חדא"ג ב"ב עד, ב): "ודע, כי יש לנו להאמין בכל הדברים האלו כפשוטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם, יעויין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען".
במפרשים אף מובאת ראיה שהסעודה תתגשם כפשוטה, מלשון חז"ל (בבא־בתרא עה, א): "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים '''מבשרו''' של לווייתן" - הרי שאין ה'לווייתן' משל ורמז, אלא בשר גשמי, שממנו יאכלו לעתיד לבוא.
== שילוב של רוחניות וגשמיות ==
ה'צמח־צדק' (ב"ספר הליקוטים - דא"ח", ערך "לווייתן"), מבאר את מהות השילוב בין הסעודה הגשמית להשגה הרוחנית. הרי גם המאכלים שמזינים אותנו בזמן הזה, אינם נותנים לנו חיות גשמית גרידא; כל כוחו של המאכל הוא הניצוץ האלוקי הקיים בו, כמבואר בקבלה ובחסידות. כך גם לעתיד לבוא, הגילויים הנעלים הרוחניים יתלבשו בתוך בשרו הגשמי של הלווייתן.
אם כי, כמובן, קיים יתרון גדול בבשר הלווייתן: המזון שלנו בזמן הזה, מורכב מניצוץ רוחני - אבל יש בו גם רע ופסולת. בבשר הלווייתן יתלבשו ניצוצות אלוקיים גבוהים יותר, והוא יהיה כולו טוב וקדושה, בדוגמת המן שאכלו ישראל במדבר שלא היתה בו פסולת.
ועוד חידוש שיהיה בבשר הלווייתן, שבו הוא נעלה יותר אף מהמן:
"... התלבשות זו יהיה באופן מעולה יותר מאופן ההתלבשות במזון הגשמי, שמלובש בהעלם והסתר גמור כהעלם הרוחניות מן הגשמיות. ועל־דרך־זה גם במן, היה מוסתר הכוח ושורש התהוותו; אבל בחינת סעודת הלווייתן, מאחר שנאמר 'לשחק בו', שיהיה גילוי התענוג עליון ממש, אם־כן צריך לומר שלא יהיה הרוחניות שבו מוסתר מהגשמיות, רק שיהיה נראה הרוחניות שבו ממש".
כאן עלינו לדון בשאלה נוספת:
אם אכן מדובר בסעודה גשמית, צריך הסבר כיצד נכנס לכאן 'גן־עדן'?, שהוא - בפשטות - מושג רוחני! ['גן־עדן' בקשר לסעודה הזו מוזכר במקורות שבמאמרים הקודמים: בשמו"ר פכ"ה, ז־ח; "מאמר שבתות ה׳" להרמ"ע מפאנו - חלק שני; וראה ברכות לד, ב. ועוד].
אך האמת היא, שאין בכך משום סתירה כלל, ונצטט בעניין זה מדברי הרבי (התוועדות ט"ו באב תשמ"ג), העוסקים במאמר חז"ל נוסף שבו נראית סתירה כעין זו (סוף תענית): "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן־עדן". וגם כאן יש להבין: אם מדובר על הגאולה העתידה, שבה יהיו נשמות בגופים, כיצד מוזכר כאן 'גן־עדן', שמיועד לנשמות בלי גופים?!
== גן־עדן בתוך העולם הזה! ==
"...יש לומר, שזה יהיה אחד החידושים דלעתיד לבוא, שגם נשמות בגופים יוכלו להיות ב'גן־עדן'.
"דהנה, קודם חטא עץ־הדעת היה אדם הראשון ב'גן־עדן', ורק בסיבת חטא עץ־הדעת גורש מ'גן־עדן', כמו שכתוב (בראשית ג, כד) 'ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן־עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור וגו׳'. ולפי זה - לעתיד־לבוא, כאשר 'את רוח הטומאה אעביר מן הארץ', וחטא עץ הדעת יתוקן לגמרי, הרי אין שום סיבה שהאדם לא יוכל להימצא בגן־עדן, כפי שהיה קודם החטא.
"ואדרבה: לעתיד לבוא יהיה העניין ד'באתי לגני, לגנוני, למקום שהיה עיקרי בתחילה', דקאי על גן־עדן, שהוא המקום הכי מובחר בארץ הלזו התחתונה.
"וכאמור - לעתיד לבוא יוכלו להיות בגן־עדן נשמות בגופים, במכל־שכן וקל־וחומר מזה שבהתחלת הבריאה היו אדם הראשון וחוה בגן־עדן באופן של נשמות בגופים דווקא, עם ענייני אכילה ושתייה, כמ"ש 'מכל עץ הגן אכול תאכל', וכיוצא בזה.
"בריאת העולם היתה באופן ד'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם', 'תולדות מלא כתיב', מכיוון ש'עולם על מילואו נברא'. אבל לעתיד לבוא תהיה שלמות נעלית יותר בעולם, באופן נעלה יותר מהשלמות ד'עולם על מילואו נברא', שזהו העניין ד'אלה תולדות פרץ - תולדות מלא כתיב', כמבואר במדרשי רז"ל.{{הערה|ראה מאמרנו לפרשת וישב.}}
"ואם כן, הרי הדברים קל־וחומר: אם 'גן־עדן' היה יכול לסבול נשמות בגופים כאשר שלמות העולם היתה באופן ד'עולם על מילואו נברא' בלבד, הרי על־אחת־כמה־וכמה שלאחרי תחיית המתים, כאשר יהיו גופים חדשים, באופן נעלה יותר, בהתאם לשלמות הבריאה באופן ד'אלה תולדות פרץ', הרי בוודאי שגופים אלו יוכלו להיות ב'גן־עדן'.
"ועל־פי־זה מובן שאין כל סתירה בדבר - מכיוון שלעתיד לבוא, בעולם התחייה, יהיה העניין ד'עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' בגן עדן,, באופן של נשמות בגופים".{{הערה|אגב, בגמרא (ב"ב עה, א) נראה שהסעודה תהיה בתוך העיר ירושלים, כאכילת בשר קודשים שנאכלים "בכל העיר", שכן הגמרא אומרת שמשיירי הלווייתן יעשו סחורה בשוקי ירושלים. וראה במפרשי ה"עין־יעקב" שם, שמחלקים בין רמות שונות בדרגת הצדיקים, הנעלים שבהם יהיו בגן־עדן, והפחות חשובים - "בשוקי ירושלים".}}
== "סעודה המפסקת" ==
עסקנו במקומה של הסעודה; וכעת נדון בזמנה - מתי בדיוק היא תהיה? הרבי מציין ("שערי גאולה" שם): "סעודה זו תהיה בימות המשיח (הר"א בן הרמב"ם בס' מלחמות ה')", וממשיך: "או, בתחילת זמן התחייה". מקור שיטה זו, לפיה תהיה הסעודה בתחילת זמן התחייה, הוא בדברי האבן־עזרא ורבנו בחיי, אם כי אין דבריהם זהים.
האבן־עזרא כותב (בפירושו לדניאל יב, ב): "הצדיקים שמתו בגלות יחיו בבוא הגואל .. ואז יתענגו בלווייתן ובזיז{{הערה|ראה בסיום [[הנה ימים באים׃ וירא - ברכה לא מוכרת: "ברוך אתה .. בורא עץ החיים"|מאמרנו לפרשת וירא]], ובהערה שם.}} ובבהמות, וימותו פעם שנייה ויחיו בתחיית המתים בהיותם בעולם הבא, שאינם אוכלים ושותים רק נהנים מזיו השכינה". - לדעתו, יהי' זה בתחילת התקופה של תחיית המתים (וה"עולם הבא" שאין בו אכילה ושתיי' יבוא רק בתחיי' השני').
אך רבנו בחיי (בפירושו עה"ת בראשית א, כא) מסביר, כי הסעודה הזאת תהיה כעין ה"סעודה המפסקת", הווי אומר, הסעודה האחרונה שממנה עצמה ייכנסו לעולם הבא - בו לא קיימים המושגים של אכילה ושתייה:
"והרב הגדול מורי ר"ש נ"ר [הרשב"א] פירש עניין המדרש הזה, שאין להרחיק להיות לצדיקים לעולם הבא סעודה, כפשט הדברים שבאו לרבותינו במדרשים והגדות .. ואולי הסעודה הזאת המעותדת לצדיקים תהיה בסוף הזמן שנוהג בו עניין פעולות גופניות במאכל ובמשתה. ואחריה, יתבטל מהם הנוהג ההוא ויהיו יושבין ועטרותיהן בראשיהן ומתעדנין מזיו השכינה, ותהיה להם הסעודה ההיא כעניין העצרת, אלא שזה תשלום זמן הקודש - וזה תשלום זמן החול".{{הערה|נראה, שאפשר להטעים את הדברים, על־פי המבואר בספר "מעשי ה׳" [חלק א פרק ט] כי הלווייתן ושור־הבר שנשארו חיים וחזקים כביום היבראם, קרוב לששת אלפי שנים! כוללים בתוכם כוח על־טבעי ובלתי מוגבל, שלא כמו בעלי־חיים אחרים שאינם מחזיקים מעמד זמן כה ארוך. לפי זה, כאשר הצדיקים יאכלו מבשר בעלי־חיים מיוחדים אלו, הם יקבלו לגופם הם כוח עמידה וקיום נצחי ויוכלו להתקיים לעולם ללא אכילה וללא שתייה בחיי העולם הבא.}}
לעומת כל זה, ב"לקוטי־תורה" (ריש פ' צו) נראה שהסעודה תתקיים בתוך תקופת "העולם הבא" עצמה. ועל כך יש לתמוה: חיי העולם הבא הם חיים ללא אכילה ושתייה, כדברי חז"ל (ברכות יז, א) "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה", ומה מקום אז לסעודה פיזית?!
מסביר הרבי ("שערי־גאולה" שם), כי דברי חז"ל אלו אין כוונתם שהמושג של אכילה ושתייה הוא בלתי אפשרי בתקופת העולם הבא. כל כוונת חז"ל היא, שבתקופה זו לא יהיה צורך באכילה ושתייה; בעוד שבזמן הזה אדם אינו מסוגל להתקיים ללא מזון ומשקה, הרי לעתיד לבוא הגוף לא יזדקק לחיות מאכילה ושתייה, ויהיה ניזון מזיו השכינה.
עם זאת, ייתכן שבפועל כן יאכל וישתו, לא למטרות של קיום הגוף, אלא למטרות חשובות אחרות. זהו גם עניינה של סעודת הלווייתן, שאינה באה להזין ולקיים את הגוף, אלא למטרה שונה בתכלית (כמו שנבאר בסדרה זו).
[[Category: הנה ימים באים ספר בראשית]]