שינויים

"אמר רבי יוחנן: אין לנו לסתור את האמונה כולה, אלא לקיים אותה, שהרי התורה העידה עליה; ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא? 'נגילה ונשמחה בך' - ולא באכילה. 'נזכירה דודיך – מיין', ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה, וזו היא השמחה והשחוק. 'ואלה תולדות יצחק' - שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא".

"אמר רבי יוחנן: אין לנו לסתור את האמונה כולה, אלא לקיים אותה, שהרי התורה העידה עליה; ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא? 'נגילה ונשמחה בך' - ולא באכילה. 'נזכירה דודיך – מיין', ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה, וזו היא השמחה והשחוק. 'ואלה תולדות יצחק' - שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא".

בעניין זה ידועה שיטת הרמב"ם, שהשכר העיקרי לעתיד לבוא יינתן דווקא לנשמות בלי גופים. וגם את הסעודה העתידית מבאר הרמב"ם (הל' תשובה פ"ח ה"ד) לאור שיטתו זו: "...חיים אלו, לפי שאין עמהם מוות, שאין המוות אלא ממאורעות הגוף - ואין שם גוף, נקראו צרור החיים, שנאמר 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים'. וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה, והוא שהתאוו לה כל הנביאים. וכמה שמות נקראו לה דרך־משל: 'הר ה'', ו'מקום קדשו', ו'דרך הקדש', ו'חצרות ה'', ו'נועם ה'', ו'אוהל ה'' ו'היכל ה'', ו'בית ה'' ו'שער ה''. וחכמים קראו לה דרך משל, לטובה זו המזומנת לצדיקים, 'סעודה', וקורין לה בכל מקום 'העולם־הבא'". מדברי הרמב"ם עולה בפירוש, כי 'סעודה' זו אינה אלא כינוי לשכר רוחני מופשט.

בעניין זה ידועה שיטת הרמב"ם, שהשכר העיקרי לעתיד לבוא יינתן דווקא לנשמות בלי גופים. וגם את הסעודה העתידית מבאר הרמב"ם (הל' תשובה פ"ח ה"ד) לאור שיטתו זו: "...חיים אלו, לפי שאין עמהם מוות, שאין המוות אלא ממאורעות הגוף - ואין שם גוף, נקראו צרור החיים, שנאמר 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים'. וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה, והוא שהתאוו לה כל הנביאים. וכמה שמות נקראו לה דרך־משל: 'הר ה׳', ו'מקום קדשו', ו'דרך הקדש', ו'חצרות ה׳', ו'נועם ה׳', ו'אוהל ה׳' ו'היכל ה׳', ו'בית ה׳' ו'שער ה׳'. וחכמים קראו לה דרך משל, לטובה זו המזומנת לצדיקים, 'סעודה', וקורין לה בכל מקום 'העולם־הבא'". מדברי הרמב"ם עולה בפירוש, כי 'סעודה' זו אינה אלא כינוי לשכר רוחני מופשט.

המהר"ל מפראג (בחידושי־אגדות לבבא־בתרא עד, ב) נוקט אף הוא שיטה זו: "...האדם אינו משיג רק הדבר המוחש, וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים, יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית, ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף. ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא, רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו, דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים.

המהר"ל מפראג (בחידושי־אגדות לבבא־בתרא עד, ב) נוקט אף הוא שיטה זו: "...האדם אינו משיג רק הדבר המוחש, וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים, יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית, ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף. ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא, רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו, דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים.