386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן עא׃ מצות מחצית השקל – האם לעת"ל יתנו שקל שלם? (הצגת מקור)
גרסה מ־22:00, ט"ז באדר א' ה'תשע"ט
, 22:00, ט"ז באדר א' ה'תשע"טיצירת דף עם התוכן "== "אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא" == בס' 'מעשה רוקח' (על משניות) מהגה"ק מוה"..."
== "אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא" ==
בס' 'מעשה רוקח' (על משניות) מהגה"ק מוה"ר אלעזר מרגליות זצ"ל (נדפס בשנת תקע"ו) ריש מס' שקלים כתב וז"ל: טעם לקריאת שם המסכת מסכת שקלים, וגם לכאורה קשה על רבינו הקדוש שבכל המסכתא לא הזכיר מחצית שקל רק 'שקל' או 'שקלים', [הגם שכתב הרע"ב (בפ"א משנה ו') "ושקל האמור היינו מחצית השקל' ועיין בתוי"ט (שם) מה שכתב בשם הרמב"ן בזה]. ולענ"ד נראה שרמזו בזה שלעתיד בביאת משיח צדקנו באמת יתן כל אחד שקל שלם, והטעם, שמצאתי טעם נכון על שציותה התורה מחצית השקל, מפני דשקל הוא באותיות א"ת ב"ש "בדכ" בגימטריא כ"ו כמנין שם הוי"ה, ובגלותינו בעוונינו אין השם שלם, לכן ציוה התורה שיתן כל אחד מחצית השקל לכפר עליהם שגרמו בעוונם שאין השם שלם, ולכך לעתיד שיהיה השם שלם יתנו כל אחד באמת שקל שלם, ודבר זה מרומז בתורה באומרו (שמות ל, יג) מחצית השקל בשקל הקודש, דלכאורה "בשקל הקודש" הוא מיותר? ועיין בפירש"י. לכן נלע"ד שהתורה מרמז שלעתיד יתנו שקל הקודש, ובתורה תיבת 'הקדש' חסר ו', וכשתחשוב שתי תיבות אלו 'שקל הקדש' תמצא מכוון 'בביאת משיח בן דוד', ודבר זה רמזו רבינו הקדוש, ולכך שינה לשון התורה, וגם קריאת המסכת "שקלים" שבו יש שקל שלם, וכן ביוצר מוסף של פרשת שקלים אומרים "ושקל אשא בבית נכון ונישא" עכ"ל.
[כעין זה כתב המחבר הנ"ל במסכת תמיד, שביאר הטעם שנקרא המסכת "תמיד" בל' יחיד, ולא "תמידין" כנגד ב' תמידין שבכל יום, להורות שלעתיד לא יהי' אלא תמיד של שחר,{{הערה|ראה [[ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן לב׃ אם יקריבו תמיד של בין הערבים לעת"ל|לעיל סי' לב]] בענין זה.}} כמו שפי' רד"ק ביחזקאל (מו,יג) בפסוק וכבש בן שנתו תמים עכ"ד, הרי דסב"ל דרבינו הקדוש קרא שם כמה מסכתות ע"ש לע"ל].
== כמה ביאורים למה לעת"ל ישתנה ==
דבר חידוש זה, מצינו בכ"מ בביאורים שונים, דבס' 'דברי מהרי"א' (להג"ר יהודא אסאד זצ"ל) פ' שקלים (ע' צו) כתב וז"ל: בפייט: "אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא" ויש לדייק על מה שאמר "ושקל אשא" הא צריך ליתן רק מחצית השקל? ונ"ל דהנה באמת הא גופא טעמא בעי למה נותנים מחצית השקל ולא שקל שלם? ותירצו המפרשים משום דכל אחד בעצמו בלי חבירו הוא רק כמחצית הגוף, דבין במשא ומתן, ובין בתורה צריך הוא לעזר חברו, כי ללמוד לא יוכל האדם מעצמו, וכן מו"מ לא יוכל לעשות עם עצמו, ולזה צריך ליתן מחצית השקל לרמז כי אינו רק מחצית, והנה לעתיד לבא ב"ב שתתקיים יעודי הנביאים (ישעי' יא,ט) ומלאה הארץ דעה את ה', ולא יצטרך לעזר חבירו, וכן יתקיים איש תחת גפנו ותחת תאנתו (מיכה ד,ד), ויהיה כל אחד מישראל גוף שלם, יצטרכו ליתן שקל שלם, וזה שאמר הפייט "אור פניך עלינו אדון נשא", שה' ישלח לנו במהרה משיח צדקנו, ואז "ושקל אשא בבית נכון ונשא" שקל שלם וכנ"ל עכ"ל.
ועי' גם בס' 'טעמי המנהגים' (אות תתעא) שכתב עד"ז וז"ל: ובספר אהבת שלום כתב טעם מחצית השקל דאיתא בספרים שהוא להורות אחדות, כשהוא בפ"ע הוא רק מחצית השקל וע"י אחדותו עם חבירו נעשה שקל שלם, ובספר ילקוט האורים פי' עפ"ז מה שאנו אומרים בפיוט לפ' שקלים אור פניך עלינו נשא ושקל אשא בבית נכון ונשא. ולכאורה קשה הרי המצוה הי' חצי שקל, (ולפי דעת בעל עקידת יצחק הי' המצוה לחתוך השקל לשנים) וא"כ למה אמר ושקל אשא, דמשמע שקל שלם? ולפי הנ"ל ניחא כי לעתיד יעקור הקב"ה היצה"ר מקרבנו, וכולם ישבו איש תחת גפנו, ויהי' שלום בעולם, ואז ושקל אשא, כי כל אחד מישראל יהי' קומה שלימה ואדם השלם בפ"ע עכ"ל, ובילקוט האורים שם (סו"פ תשא) תירץ עפ"ז גם למה התחיל הפייטן בלשון רבים "אור פניך עלינו נשא" וסיים בלשון יחיד "ושקל אשא", דבזמן הגלות כשחסר בענין האחדות מבקשים אנו דאור פניך עלינו נשא, שתשרה שכינתך בינינו ותעקור היצה"ר מקרבנו הגורם פירוד וכו', ואז נזכה ל"ושקל אשא" שקל שלם בלשון יחיד עיי"ש, וכ"כ בדברי חנוך (על הספר גן רוה) פ' דברים אות א'.
ובס' 'לחם לפי הטף' כתב דהטעם היות מחצית השקל ולא שקל שלם, אפשר דהנה עיקר מצוה זו היא לכפר על הנפש כדכתיב (שמות ל,יב) ונתנו איש כפר נפשו, ולכך שקל בגימטריא נפש כמ"ש המפרשים ז"ל, ואיתא בפ"ק דקדושין (מ,ב) "לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף חובה.." ולכך כל איש יביא מחצית השקל שהוא מחצית הנפש, לכפר על חצי הנפש שהיא חייבת, אבל מחצית השני שהיא זכאית אינה צריכה כפרה, ובאה המצוה הזאת לעורר את עם ישראל שכל אחד מהם יראה את עצמו שחציו זכאי וחציו חייב, להזהר על עצמו מעשות חטא אחד, ויכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, ולהפך יתאמץ לעשות מצוה אחת להכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.. ובזה ניחא למה לעת"ל נותנים שקל שלם, כי אז לא יהיה לנו שום חטא ועון כי את רוח הטומאה יעביר מן הארץ (ע"פ זכרי' יג,ב) ועמך כלם צדיקים (ישעי' ס,כא), ואין אנו צריכים לשום התעוררות ולכך ניתן אז שקל שלם כנגד עצמנו שזכינו להיות צדיקים בשלימות ולא כמקודם שהיה חצינו חייב וחצינו זכאי עכתו"ד.
עוד יש שכתבו דמחצית השקל מורה שנותן רק מחצית, ועי"ז יזכור שצריך תמיד להוסיף בצדקה, וכמ"ש אדה"ז בתניא באגה"ק (סוף סי' י') דלכפרת נפשו אין שום הגבלה לחומש דוקא, דכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (ע"פ איוב ב,ד) וכו', ולכן בזה"ז צריך ליתן צדקה תמיד לכפר על נפשו, משא"כ לעת"ל שיתבטל היצה"ר לא יהי' צורך לצדקה תמידית אלא שקל שלם בפ"א, ועי' גם בילקוט הגרשוני (על אגדות הש"ס) סוף מסכת מגילה שהביא כן מס' עטרת חכמים (סוף דרוש א' לפ' שקלים) ובס' אזור אליהו פ' תשא עה"פ זה יתנו (שמות ל,יג), ועוד, וכולם נקטו דלעת"ל ישתנה המצוה לשקל שלם, וייסדו דבריהם על לשון הפייטן.{{הערה|ראה בס' 'פרי צדיק' ח"ב פרשת שקלים (נט,א) שהאריך בביאור לשון הפייטן באור פניך עלינו אדון נשא, והקדים לזה ד"כיון שנתקבלו הפיוטים בכל ישראל, ראוי להבין בדבריהם ואף שמחברם ומתקנם לא כיוון לזה יכול להיות אמת, וכמו שכתב בספר אורים ותומים שדברי השולחן ערוך וכדומה שנתקבלו בכל ישראל ראוים לפרש בדבריהם הגם שלא כיוונו לזה כי רוח ה' דיבר בם (ע"פ שמואל-ב כג,ב)". וראה לקוטי שיחות חכ"א ע' 291 ובכ"מ.}}
== מחצית השקל בשיחות הרבי ==
והנה בשיחות קודש וכו' מצינו כמה טעמים למה המצוה במחצית השקל דוקא ולא בשקל שלם:
א) בלקוטי שיחות חל"א פ' שקלים (עמ' 132) כתב: ידוע הרמז בענין '''מחצית''' השקל שמציאותו של הנותן אינה אלא "מחצית" וכדי שיהי' דבר שלם ("שקל הקודש"), זקוק הוא ל"מחצית" שני', ואחד הביאורים בזה הוא: שני ה"חצאים" (של "שקל הקודש") מרמזים על הקב"ה ובנ"י,{{הערה|ראה אוה"ת תשא ע' א'תתמז ואילך.}} כי הקב"ה וכנסת ישראל נמשלו כביכול, שכל אחד מהם הוא "פלג גופא" (מחצית), וכתורת הרב המגיד{{הערה|בספרו אור תורה (מה,ד ואילך. ובהוצאת שנת תשס"ו – עמ' קפב-קפג).}} עה"פ{{הערה|בהעלותך י, ב.}} "עשה לך שתי חצוצרות", ד"חצוצרות" היינו "חצאי צורות" ו"שתי חצוצרות" מרמזים על הקב"ה וכנס"י ש"שניהם ביחד הוי צורה שלימה", (וממשיך בעמ' 134) ויומתק הביאור בזה – כי עבודת ה' בשלימות היא דוקא כאשר האדם מרגיש בכל עניניו שאינו אלא "מחצית", דככל אשר הוא עובד את ה' בכל כוחותיו, אין זאת אלא "מחצית", כי אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו{{הערה|סוכה נב, ריש ע"ב. קידושין ל,ב. וראה תניא פי"ג.}} שהקב"ה נותן לאדם את הכחות הדרושים כדי שיוכל לעבוד את השם, ויתרה מזה ע"פ מאחז"ל{{הערה|תנחומא אמור ז. ויק"ר פכ"ז,ב.}} עה"פ (איוב מא,ג) "מי הקדימני ואשלם", עכלה"ק.
ב) בשיחת ש"פ ויקהל כ"ה אד"ר תשנ"ב (ספר השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 440) איתא: ידועה השאלה במ"ש (שמות ל,יג) "עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'" ולכאורה הול"ל שיש ליתן "עשר גרה" ומדוע מדגיש הכתוב שצריך ליתן דוקא מחצית מעשרים גרה? והביאור בזה: מחצית השקל מורה על העבודה דאחדות ישראל, ולכן מדגישים שכאשר יהודי נמצא בפ"ע ה"ה רק "מחצית", ובכדי להיות "שקל הקודש" עליו להתאחד עם יהודי שני, ועד להתאחד עם כאו"א מבנ"י, וזהו קיום המצוה ד"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח) שפירוש "רעך" הוא לא רק יהודי שנמצא קרוב אליו אלא אפי' יהודי שנמצא בקצוי תבל, והסיבה לזה הוא כמ"ש אדה"ז{{הערה|תניא פ"ב.}} שכאו"א מבנ"י הוא "חלק אלוקה ממעל ממש" והרי "העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו",{{הערה|מובא בחסידות כמה פעמים בשם הבעש"ט. ראה: ספר המאמרים – יו"ט של ר"ה תרס"ו עמ' תקכב [בהוצאה החדשה עמ' תרפח הע' 42 וש"נ], מאמר ד"ה ויאמר גו' מה תצעק אלי – ש"פ בשלח תשמ"ו (תורת מנחם – ספר המאמרים באתי לגני ח"ב עמ' תקסא), ועוד. וראה גם ס' כתר שם טוב (הוצאת תשס"ח) עמ' שצז-שצח.}} וא"כ הרי כל בנ"י הם מציאות אחת עכ"ד.
ג) בספר השיחות תשמ"ח (ח"א ע' 260) כתב: ב' החצאין מרמזים על ב' הנפשות נפה"א ונפה"ב, והפירוש ב"זה יתנו גו' מחצית השקל" שע"י העבודה עם עשר כחות – עשר גרה – של נפה"א, בלימוד התורה וקיום המצוות, נעשה העלי' ('''תרומה''' להוי', תרומה מלשון הרמה והעלאה) גם ב"מחצית" השני', בעשר כחות של נפה"ב.{{הערה|וראה בכל זה בס' 'שערי המועדים' (חודש אדר) עמ' קמה ואילך.}} עכ"ד.
ולכאורה אם נפרש טעם הא' והב', שהכוונה הוא בכדי להזכיר את ישראל שהוא רק מחצית בלבד, י"ל דלעת"ל שיהי' כן בדרך ממילא ולא יהי' צורך להזכיר וכו', לכן י"ל כנ"ל שיתנו שקל שלם, אבל אם הפירוש הוא משום דנתינה זו דמחצית השקל היא לגלות מציאות האמיתי של ישראל שהוא רק מחצה, א"כ י"ל דלעת"ל לא שנא, ואילו לפי טעם הג' מסתבר דלע"ל לא יהיו צריכים למחצית השקל דוקא כיון דאז יהי' ומלאה הארץ דעה וכו'.
[אמנם בכלל יל"ע אם אפשר לומר דלעת"ל שלא יהי' שייך הטעם, משום זה ישתנה קיום המצוה, שהרי הרבה ראשונים סב"ל להלכה שבמקום שיש חילוק בדין על פי הטעם, לא דרשינן טעמא דקרא, כיון דזהו פלוגתת רבי יהודא ורבי שמעון אם דרשינן טעמא דקרא או לא (ראה ב"מ קטו,א, וש"נ) ורבי יהודא ורבי שמעון הלכה כרבי יהודא,{{הערה|עירובין מו,ב, ר"ח ורי"ף ורא"ש וריטב"א שם; רש"י מנחות נב רע"א (ד"ה הי מינייהו); רשב"ם ב"ב קלג,ב (ת"ש דא"ל); תוס' פסחים עז,א (ד"ה דלא אשכחן); רא"ש ב"מ פרק ט סי' מג ונדה פרק ו סי' ג; אגודה ערובין סי' ג; המאור שבת פי"ד; רמב"ן במלחמות ב"ק פרק ד (דף יט,ב, מדפי הרי"ף) ופרק ט (דף לד,א, מדפי הרי"ף); מרדכי פסחים פרק ב סי' תקנ; כס"מ הל' שקלים פ"ד ה"ג והל' איסורי מזבח פ"ה הי"ב. ועי' יד מלאכי תקעז שהביא מעוד כמה ראשונים שסוברים כן.}} וכבר הובא ענין זה הכא בכ"מ, וראה לעיל (סי' נא) די"ל דלעת"ל יהי' הלכה כר"ש דדרשינן טעמא דקרא, ואכמ"ל].
== עוד ביאורים בלשון הפייטן ==
אלא שבכל אופן י"ל דאין להוכיח כן מלשון הפייטן "ושקל אשא", שהרי בס' מעשה רוקח שם כתב כנ"ל שיש לתרץ זה גם באופן אחר, וציין להרע"ב והתויו"ט שקלים פ"א מ"ו והרמב"ן, וכוונתו להרמב"ן על התורה (שמות ל,יג) שכתב וז"ל: ודע כי שקלי התורה הם הסלעים האלו שכל סלע מהן ארבעה דינרין, אבל שקל המוזכר בדברי חכמים, כגון ששנינו (שבועות מג,א) שקל הלויתני עליו וסלע היה שוה, סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה, הוא ב' דינרין, חצי הסלע. וטעם זה, מפני שהעם קורין שקלים לחצי הסלעים שהיו שוקלים בכל שנה, וכן הונהג בלשון חכמים במשנה, ועל כן אומר אדם לחברו שקל הלויתני, כלומר המשקל שישראל שוקלים. ויתכן שעשו בזמן בית שני מטבע של כסף של ב' דינרים כדי שיהא מצוי לתת לגזבר ההקדש ולא יצטרכו לקלבון, וקראו לזה המטבע שקל, והיו קורין לשקל של משה שהוא שקל של תורה סלע כתרגומו, עכ"ל.
דמבואר בדבריו דלשון תורה לחוד ולשון המשנה לחוד, דכשהתורה אומרת שקל הוה כפול מלשון חכמים, וא"כ כשהתורה חייבו לתת מחצית השקל הרי בלשון חכמים נקרא שקל, וא"כ י"ל דזהו גם כוונת הפייטן: "ושקל אשא בבית נכון ונשא" דכשיבנה בית מקדש במהרה בימינו, ניתן מחצית השקל שנקרא בלשון חז"ל "שקל" שאז יחזרו ויתנו המחצית השקל כמקדם.
עוד הובא בשם האדמו"ר מהר"י מבעלזא זצ"ל לתרץ לשון הפייטן "ושקל אשא וכו'" ע"פ מה דאיתא בברכות (כ,ב): אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך (דברים י,יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: (במדבר ו,כו) ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: (דברים ח,י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית וכו'", הרי שהקב"ה נושא פנים לישראל בגלל שהם מחמירים ומדקדקים על עצמם, והנה בכל המצוות שייך להדר ולהוסיף, אבל במחצית השקל מה שייך להוסיף בזה הרי כתיב (שמות ל,טו) "העשיר לא ירבה", אלא שבני ישראל נתנו עצה בנפשם ותרמו שקל שלם שני אנשים יחד, והדין הוא שנים שהביאו שקל שלם עליהם להוסיף עוד קלבון (שקלים פ"א משנה ו') ולכן נצטרפו כולם יחדיו ונתנו שקל שלם, כדי שיוכלו להוסיף ולתת גם את הקלבון, וזהו כוונת הפייטן "אור פניך עלינו אדון נשא", פירוש השי"ת נושא להם פנים לישראל, שכן "ושקל אשא" שנתנו יחדיו שקל שלם כדי להוסיף קלבון ולהדר את המצוה עכ"ד.
בס' 'מעשה רוקח' (על משניות) מהגה"ק מוה"ר אלעזר מרגליות זצ"ל (נדפס בשנת תקע"ו) ריש מס' שקלים כתב וז"ל: טעם לקריאת שם המסכת מסכת שקלים, וגם לכאורה קשה על רבינו הקדוש שבכל המסכתא לא הזכיר מחצית שקל רק 'שקל' או 'שקלים', [הגם שכתב הרע"ב (בפ"א משנה ו') "ושקל האמור היינו מחצית השקל' ועיין בתוי"ט (שם) מה שכתב בשם הרמב"ן בזה]. ולענ"ד נראה שרמזו בזה שלעתיד בביאת משיח צדקנו באמת יתן כל אחד שקל שלם, והטעם, שמצאתי טעם נכון על שציותה התורה מחצית השקל, מפני דשקל הוא באותיות א"ת ב"ש "בדכ" בגימטריא כ"ו כמנין שם הוי"ה, ובגלותינו בעוונינו אין השם שלם, לכן ציוה התורה שיתן כל אחד מחצית השקל לכפר עליהם שגרמו בעוונם שאין השם שלם, ולכך לעתיד שיהיה השם שלם יתנו כל אחד באמת שקל שלם, ודבר זה מרומז בתורה באומרו (שמות ל, יג) מחצית השקל בשקל הקודש, דלכאורה "בשקל הקודש" הוא מיותר? ועיין בפירש"י. לכן נלע"ד שהתורה מרמז שלעתיד יתנו שקל הקודש, ובתורה תיבת 'הקדש' חסר ו', וכשתחשוב שתי תיבות אלו 'שקל הקדש' תמצא מכוון 'בביאת משיח בן דוד', ודבר זה רמזו רבינו הקדוש, ולכך שינה לשון התורה, וגם קריאת המסכת "שקלים" שבו יש שקל שלם, וכן ביוצר מוסף של פרשת שקלים אומרים "ושקל אשא בבית נכון ונישא" עכ"ל.
[כעין זה כתב המחבר הנ"ל במסכת תמיד, שביאר הטעם שנקרא המסכת "תמיד" בל' יחיד, ולא "תמידין" כנגד ב' תמידין שבכל יום, להורות שלעתיד לא יהי' אלא תמיד של שחר,{{הערה|ראה [[ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן לב׃ אם יקריבו תמיד של בין הערבים לעת"ל|לעיל סי' לב]] בענין זה.}} כמו שפי' רד"ק ביחזקאל (מו,יג) בפסוק וכבש בן שנתו תמים עכ"ד, הרי דסב"ל דרבינו הקדוש קרא שם כמה מסכתות ע"ש לע"ל].
== כמה ביאורים למה לעת"ל ישתנה ==
דבר חידוש זה, מצינו בכ"מ בביאורים שונים, דבס' 'דברי מהרי"א' (להג"ר יהודא אסאד זצ"ל) פ' שקלים (ע' צו) כתב וז"ל: בפייט: "אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא" ויש לדייק על מה שאמר "ושקל אשא" הא צריך ליתן רק מחצית השקל? ונ"ל דהנה באמת הא גופא טעמא בעי למה נותנים מחצית השקל ולא שקל שלם? ותירצו המפרשים משום דכל אחד בעצמו בלי חבירו הוא רק כמחצית הגוף, דבין במשא ומתן, ובין בתורה צריך הוא לעזר חברו, כי ללמוד לא יוכל האדם מעצמו, וכן מו"מ לא יוכל לעשות עם עצמו, ולזה צריך ליתן מחצית השקל לרמז כי אינו רק מחצית, והנה לעתיד לבא ב"ב שתתקיים יעודי הנביאים (ישעי' יא,ט) ומלאה הארץ דעה את ה', ולא יצטרך לעזר חבירו, וכן יתקיים איש תחת גפנו ותחת תאנתו (מיכה ד,ד), ויהיה כל אחד מישראל גוף שלם, יצטרכו ליתן שקל שלם, וזה שאמר הפייט "אור פניך עלינו אדון נשא", שה' ישלח לנו במהרה משיח צדקנו, ואז "ושקל אשא בבית נכון ונשא" שקל שלם וכנ"ל עכ"ל.
ועי' גם בס' 'טעמי המנהגים' (אות תתעא) שכתב עד"ז וז"ל: ובספר אהבת שלום כתב טעם מחצית השקל דאיתא בספרים שהוא להורות אחדות, כשהוא בפ"ע הוא רק מחצית השקל וע"י אחדותו עם חבירו נעשה שקל שלם, ובספר ילקוט האורים פי' עפ"ז מה שאנו אומרים בפיוט לפ' שקלים אור פניך עלינו נשא ושקל אשא בבית נכון ונשא. ולכאורה קשה הרי המצוה הי' חצי שקל, (ולפי דעת בעל עקידת יצחק הי' המצוה לחתוך השקל לשנים) וא"כ למה אמר ושקל אשא, דמשמע שקל שלם? ולפי הנ"ל ניחא כי לעתיד יעקור הקב"ה היצה"ר מקרבנו, וכולם ישבו איש תחת גפנו, ויהי' שלום בעולם, ואז ושקל אשא, כי כל אחד מישראל יהי' קומה שלימה ואדם השלם בפ"ע עכ"ל, ובילקוט האורים שם (סו"פ תשא) תירץ עפ"ז גם למה התחיל הפייטן בלשון רבים "אור פניך עלינו נשא" וסיים בלשון יחיד "ושקל אשא", דבזמן הגלות כשחסר בענין האחדות מבקשים אנו דאור פניך עלינו נשא, שתשרה שכינתך בינינו ותעקור היצה"ר מקרבנו הגורם פירוד וכו', ואז נזכה ל"ושקל אשא" שקל שלם בלשון יחיד עיי"ש, וכ"כ בדברי חנוך (על הספר גן רוה) פ' דברים אות א'.
ובס' 'לחם לפי הטף' כתב דהטעם היות מחצית השקל ולא שקל שלם, אפשר דהנה עיקר מצוה זו היא לכפר על הנפש כדכתיב (שמות ל,יב) ונתנו איש כפר נפשו, ולכך שקל בגימטריא נפש כמ"ש המפרשים ז"ל, ואיתא בפ"ק דקדושין (מ,ב) "לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף חובה.." ולכך כל איש יביא מחצית השקל שהוא מחצית הנפש, לכפר על חצי הנפש שהיא חייבת, אבל מחצית השני שהיא זכאית אינה צריכה כפרה, ובאה המצוה הזאת לעורר את עם ישראל שכל אחד מהם יראה את עצמו שחציו זכאי וחציו חייב, להזהר על עצמו מעשות חטא אחד, ויכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, ולהפך יתאמץ לעשות מצוה אחת להכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.. ובזה ניחא למה לעת"ל נותנים שקל שלם, כי אז לא יהיה לנו שום חטא ועון כי את רוח הטומאה יעביר מן הארץ (ע"פ זכרי' יג,ב) ועמך כלם צדיקים (ישעי' ס,כא), ואין אנו צריכים לשום התעוררות ולכך ניתן אז שקל שלם כנגד עצמנו שזכינו להיות צדיקים בשלימות ולא כמקודם שהיה חצינו חייב וחצינו זכאי עכתו"ד.
עוד יש שכתבו דמחצית השקל מורה שנותן רק מחצית, ועי"ז יזכור שצריך תמיד להוסיף בצדקה, וכמ"ש אדה"ז בתניא באגה"ק (סוף סי' י') דלכפרת נפשו אין שום הגבלה לחומש דוקא, דכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (ע"פ איוב ב,ד) וכו', ולכן בזה"ז צריך ליתן צדקה תמיד לכפר על נפשו, משא"כ לעת"ל שיתבטל היצה"ר לא יהי' צורך לצדקה תמידית אלא שקל שלם בפ"א, ועי' גם בילקוט הגרשוני (על אגדות הש"ס) סוף מסכת מגילה שהביא כן מס' עטרת חכמים (סוף דרוש א' לפ' שקלים) ובס' אזור אליהו פ' תשא עה"פ זה יתנו (שמות ל,יג), ועוד, וכולם נקטו דלעת"ל ישתנה המצוה לשקל שלם, וייסדו דבריהם על לשון הפייטן.{{הערה|ראה בס' 'פרי צדיק' ח"ב פרשת שקלים (נט,א) שהאריך בביאור לשון הפייטן באור פניך עלינו אדון נשא, והקדים לזה ד"כיון שנתקבלו הפיוטים בכל ישראל, ראוי להבין בדבריהם ואף שמחברם ומתקנם לא כיוון לזה יכול להיות אמת, וכמו שכתב בספר אורים ותומים שדברי השולחן ערוך וכדומה שנתקבלו בכל ישראל ראוים לפרש בדבריהם הגם שלא כיוונו לזה כי רוח ה' דיבר בם (ע"פ שמואל-ב כג,ב)". וראה לקוטי שיחות חכ"א ע' 291 ובכ"מ.}}
== מחצית השקל בשיחות הרבי ==
והנה בשיחות קודש וכו' מצינו כמה טעמים למה המצוה במחצית השקל דוקא ולא בשקל שלם:
א) בלקוטי שיחות חל"א פ' שקלים (עמ' 132) כתב: ידוע הרמז בענין '''מחצית''' השקל שמציאותו של הנותן אינה אלא "מחצית" וכדי שיהי' דבר שלם ("שקל הקודש"), זקוק הוא ל"מחצית" שני', ואחד הביאורים בזה הוא: שני ה"חצאים" (של "שקל הקודש") מרמזים על הקב"ה ובנ"י,{{הערה|ראה אוה"ת תשא ע' א'תתמז ואילך.}} כי הקב"ה וכנסת ישראל נמשלו כביכול, שכל אחד מהם הוא "פלג גופא" (מחצית), וכתורת הרב המגיד{{הערה|בספרו אור תורה (מה,ד ואילך. ובהוצאת שנת תשס"ו – עמ' קפב-קפג).}} עה"פ{{הערה|בהעלותך י, ב.}} "עשה לך שתי חצוצרות", ד"חצוצרות" היינו "חצאי צורות" ו"שתי חצוצרות" מרמזים על הקב"ה וכנס"י ש"שניהם ביחד הוי צורה שלימה", (וממשיך בעמ' 134) ויומתק הביאור בזה – כי עבודת ה' בשלימות היא דוקא כאשר האדם מרגיש בכל עניניו שאינו אלא "מחצית", דככל אשר הוא עובד את ה' בכל כוחותיו, אין זאת אלא "מחצית", כי אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו{{הערה|סוכה נב, ריש ע"ב. קידושין ל,ב. וראה תניא פי"ג.}} שהקב"ה נותן לאדם את הכחות הדרושים כדי שיוכל לעבוד את השם, ויתרה מזה ע"פ מאחז"ל{{הערה|תנחומא אמור ז. ויק"ר פכ"ז,ב.}} עה"פ (איוב מא,ג) "מי הקדימני ואשלם", עכלה"ק.
ב) בשיחת ש"פ ויקהל כ"ה אד"ר תשנ"ב (ספר השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 440) איתא: ידועה השאלה במ"ש (שמות ל,יג) "עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'" ולכאורה הול"ל שיש ליתן "עשר גרה" ומדוע מדגיש הכתוב שצריך ליתן דוקא מחצית מעשרים גרה? והביאור בזה: מחצית השקל מורה על העבודה דאחדות ישראל, ולכן מדגישים שכאשר יהודי נמצא בפ"ע ה"ה רק "מחצית", ובכדי להיות "שקל הקודש" עליו להתאחד עם יהודי שני, ועד להתאחד עם כאו"א מבנ"י, וזהו קיום המצוה ד"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח) שפירוש "רעך" הוא לא רק יהודי שנמצא קרוב אליו אלא אפי' יהודי שנמצא בקצוי תבל, והסיבה לזה הוא כמ"ש אדה"ז{{הערה|תניא פ"ב.}} שכאו"א מבנ"י הוא "חלק אלוקה ממעל ממש" והרי "העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו",{{הערה|מובא בחסידות כמה פעמים בשם הבעש"ט. ראה: ספר המאמרים – יו"ט של ר"ה תרס"ו עמ' תקכב [בהוצאה החדשה עמ' תרפח הע' 42 וש"נ], מאמר ד"ה ויאמר גו' מה תצעק אלי – ש"פ בשלח תשמ"ו (תורת מנחם – ספר המאמרים באתי לגני ח"ב עמ' תקסא), ועוד. וראה גם ס' כתר שם טוב (הוצאת תשס"ח) עמ' שצז-שצח.}} וא"כ הרי כל בנ"י הם מציאות אחת עכ"ד.
ג) בספר השיחות תשמ"ח (ח"א ע' 260) כתב: ב' החצאין מרמזים על ב' הנפשות נפה"א ונפה"ב, והפירוש ב"זה יתנו גו' מחצית השקל" שע"י העבודה עם עשר כחות – עשר גרה – של נפה"א, בלימוד התורה וקיום המצוות, נעשה העלי' ('''תרומה''' להוי', תרומה מלשון הרמה והעלאה) גם ב"מחצית" השני', בעשר כחות של נפה"ב.{{הערה|וראה בכל זה בס' 'שערי המועדים' (חודש אדר) עמ' קמה ואילך.}} עכ"ד.
ולכאורה אם נפרש טעם הא' והב', שהכוונה הוא בכדי להזכיר את ישראל שהוא רק מחצית בלבד, י"ל דלעת"ל שיהי' כן בדרך ממילא ולא יהי' צורך להזכיר וכו', לכן י"ל כנ"ל שיתנו שקל שלם, אבל אם הפירוש הוא משום דנתינה זו דמחצית השקל היא לגלות מציאות האמיתי של ישראל שהוא רק מחצה, א"כ י"ל דלעת"ל לא שנא, ואילו לפי טעם הג' מסתבר דלע"ל לא יהיו צריכים למחצית השקל דוקא כיון דאז יהי' ומלאה הארץ דעה וכו'.
[אמנם בכלל יל"ע אם אפשר לומר דלעת"ל שלא יהי' שייך הטעם, משום זה ישתנה קיום המצוה, שהרי הרבה ראשונים סב"ל להלכה שבמקום שיש חילוק בדין על פי הטעם, לא דרשינן טעמא דקרא, כיון דזהו פלוגתת רבי יהודא ורבי שמעון אם דרשינן טעמא דקרא או לא (ראה ב"מ קטו,א, וש"נ) ורבי יהודא ורבי שמעון הלכה כרבי יהודא,{{הערה|עירובין מו,ב, ר"ח ורי"ף ורא"ש וריטב"א שם; רש"י מנחות נב רע"א (ד"ה הי מינייהו); רשב"ם ב"ב קלג,ב (ת"ש דא"ל); תוס' פסחים עז,א (ד"ה דלא אשכחן); רא"ש ב"מ פרק ט סי' מג ונדה פרק ו סי' ג; אגודה ערובין סי' ג; המאור שבת פי"ד; רמב"ן במלחמות ב"ק פרק ד (דף יט,ב, מדפי הרי"ף) ופרק ט (דף לד,א, מדפי הרי"ף); מרדכי פסחים פרק ב סי' תקנ; כס"מ הל' שקלים פ"ד ה"ג והל' איסורי מזבח פ"ה הי"ב. ועי' יד מלאכי תקעז שהביא מעוד כמה ראשונים שסוברים כן.}} וכבר הובא ענין זה הכא בכ"מ, וראה לעיל (סי' נא) די"ל דלעת"ל יהי' הלכה כר"ש דדרשינן טעמא דקרא, ואכמ"ל].
== עוד ביאורים בלשון הפייטן ==
אלא שבכל אופן י"ל דאין להוכיח כן מלשון הפייטן "ושקל אשא", שהרי בס' מעשה רוקח שם כתב כנ"ל שיש לתרץ זה גם באופן אחר, וציין להרע"ב והתויו"ט שקלים פ"א מ"ו והרמב"ן, וכוונתו להרמב"ן על התורה (שמות ל,יג) שכתב וז"ל: ודע כי שקלי התורה הם הסלעים האלו שכל סלע מהן ארבעה דינרין, אבל שקל המוזכר בדברי חכמים, כגון ששנינו (שבועות מג,א) שקל הלויתני עליו וסלע היה שוה, סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה, הוא ב' דינרין, חצי הסלע. וטעם זה, מפני שהעם קורין שקלים לחצי הסלעים שהיו שוקלים בכל שנה, וכן הונהג בלשון חכמים במשנה, ועל כן אומר אדם לחברו שקל הלויתני, כלומר המשקל שישראל שוקלים. ויתכן שעשו בזמן בית שני מטבע של כסף של ב' דינרים כדי שיהא מצוי לתת לגזבר ההקדש ולא יצטרכו לקלבון, וקראו לזה המטבע שקל, והיו קורין לשקל של משה שהוא שקל של תורה סלע כתרגומו, עכ"ל.
דמבואר בדבריו דלשון תורה לחוד ולשון המשנה לחוד, דכשהתורה אומרת שקל הוה כפול מלשון חכמים, וא"כ כשהתורה חייבו לתת מחצית השקל הרי בלשון חכמים נקרא שקל, וא"כ י"ל דזהו גם כוונת הפייטן: "ושקל אשא בבית נכון ונשא" דכשיבנה בית מקדש במהרה בימינו, ניתן מחצית השקל שנקרא בלשון חז"ל "שקל" שאז יחזרו ויתנו המחצית השקל כמקדם.
עוד הובא בשם האדמו"ר מהר"י מבעלזא זצ"ל לתרץ לשון הפייטן "ושקל אשא וכו'" ע"פ מה דאיתא בברכות (כ,ב): אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך (דברים י,יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: (במדבר ו,כו) ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: (דברים ח,י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית וכו'", הרי שהקב"ה נושא פנים לישראל בגלל שהם מחמירים ומדקדקים על עצמם, והנה בכל המצוות שייך להדר ולהוסיף, אבל במחצית השקל מה שייך להוסיף בזה הרי כתיב (שמות ל,טו) "העשיר לא ירבה", אלא שבני ישראל נתנו עצה בנפשם ותרמו שקל שלם שני אנשים יחד, והדין הוא שנים שהביאו שקל שלם עליהם להוסיף עוד קלבון (שקלים פ"א משנה ו') ולכן נצטרפו כולם יחדיו ונתנו שקל שלם, כדי שיוכלו להוסיף ולתת גם את הקלבון, וזהו כוונת הפייטן "אור פניך עלינו אדון נשא", פירוש השי"ת נושא להם פנים לישראל, שכן "ושקל אשא" שנתנו יחדיו שקל שלם כדי להוסיף קלבון ולהדר את המצוה עכ"ד.