386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן סח׃ חיוב מצות הקהל בביאת משיח לאחר שנת השמיטה (הצגת מקור)
גרסה מ־21:34, ט"ז באדר א' ה'תשע"ט
, 21:34, ט"ז באדר א' ה'תשע"טיצירת דף עם התוכן "== אם קיום מצות שמיטה היא תנאי במצות הקהל == כתיב (דברים לא,י-יב): "מקץ שבע שנים במועד '''שנת הש..."
== אם קיום מצות שמיטה היא תנאי במצות הקהל ==
כתיב (דברים לא,י-יב): "מקץ שבע שנים במועד '''שנת השמיטה''' בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגו' '''הקהל את העם''' האנשים וגו'", ויש להסתפק אם מצות הקהל תלויה במצות שמיטה דוקא, דרק אם נתקיים מצות שמיטה יש אח"כ החיוב דמצות הקהל, או שהיא מצוה בפ"ע, שאינה תלויה בקיום מצות שמיטה דוקא, אלא גילתה התורה דמצוה זו צריכה להתקיים בכל שנה שמינית, '''ולסימנא''' אמרה התורה שהוא בכל שנה לאחר שנת השמיטה, אבל אי"צ שתהי' דוקא לאחר '''קיום מצות שמיטה''', ונפק"מ בזמן הזה אם יבוא משיח לפני חג הסוכות דשנה השמינית ע"פ המנין דעכשיו, ונקטינן כדעת רוב הראשונים דשמיטה בזמן הזה אינה נוהגת אלא '''מדרבנן''' כדעת רבי (מו"ק ב,ב) כיון שאין היובל נוהג דאין רוב יושביה עליה,{{הערה|ראה בס' 'שמיטת קרקעות' פ"א סעי' ל"ב וש"נ, ובס' 'שבת הארץ' במבוא פ"ה - ו, ועוד, ובס' 'לאור הלכה' (עמ' קה) בענין שמיטה בזה"ז הביא ג' טעמים למה הוה שמיטה בזה"ז דרבנן ולעיל סי' טז – יז, ואכ"מ.}} דאי נימא כאופן הא' לא יהי' חיוב מה"ת לקיים מצות הקהל, משא"כ אי נימא כאופן הב'.
ואף דאיתא בסוטה מא,א [לגבי מצות הקהל]: "וכל הני למה לי? צריכי [פירש"י: כל הסימנין הללו מקץ שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד], דאי כתב רחמנא מקץ, הוה אמינא נימנו מהשתא [משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו, ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה, שלא מנו שמיטין עד לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו] ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה, כתב רחמנא שמיטה וכו'", הרי מבואר הכא דמצות הקהל חלה דוקא לאחר קיום מצות שמיטה,{{הערה|ראה גם מאירי שם "קריאת המלך בפרשת הקהל שהוזכרה במשנה לא היתה עד שמנו שמטין לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו שהרי נאמר בה '''שנת השמטה'''".}} ושזהו הטעם דלפני שכבשו וחלקו ולא נתחייבו עדיין במצות שמיטה – לא נתחייבו במצות הקהל, וא"כ הרי מוכח מזה לכאורה כאופן הא' דמצות הקהל באה דוקא לאחר קיום מצות שמיטה.
אמנם מ"מ אפשר לדחות דלפני שכבשו וחלקו שלא הי' עדיין מנין השנים כלל, ומשום זה גם לא נתחייבו עדיין במעשרות דתלוי במנין השנים, כמ"ש רש"י בכתובות כה, ב, (בד"ה ולא נתחייבו), וז"ל: ועוד שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר (דברים כו,יב) ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בסדר עולם ובמסכת ערכין (דף יב,ב) עכ"ל, א"כ צ"ל דלכן לא נצטוו אז במצות הקהל, אבל לאחר שכבשו וחלקו וכבר התחילו למנות השנים, שוב מתקיימת מצות הקהל בכל שנה שמינית גם בלי קיום מצות שמיטה.
וכבר העיר בזה בס' 'שפתי צדיק' (להאדמו"ר רפ"מ מפילץ זצ"ל נכדו של החי' הרי"מ) פ' וילך אות ו וז"ל: בפ' מצות הקהל תלתה התורה במצות שמיטה כמ"ש מקץ שבע שנים וכתיב בשנת השמיטה כפל הלשון, משמע קצת שתלוי במצוות שמיטה, יש לעיין היכא שלא נהגו שמיטה אם שייך מצות הקהל כגון עכשיו שיבנה ביהמ"ק ב"ב במוצאי שביעית, אם יהי' נוהג מצות הקהל, כיון דתלתה התורה במצות שמיטה משמע קצת דדוקא אחר קיום מצות שמיטה שייך מצות הקהל דיש לומר דמצות שמיטה מסייעת שנוכל לקיים מצות הקהל כדאיתא במדרש וכו' עכ"ל, וראה בזה גם בקובץ 'אוצרות ירושלים' (תשס"א) עמ' צט.
ולכאורה יש לדמות זה למה שחקר בשו"ת 'קול אליהו' (ליוורנו תקנ"ב, או"ח סי' כ"ט, הובא גם בס' עיקרי הד"ט סי' כ"א אות ט', ובס' הררי קדם ח"ב סי' קיג) וז"ל: נסתפקתי אם אירע הדבר בזמן הבית שלא מנו ספירת העומר בירושלים אם מקריבין מנחת העומר מן החדש בחג השבועות או לא, ובאתי לידי ספק זה לפי שראיתי לרש"י ז"ל בפי' התורה שבכתב ע"פ וספרת לך שבע שבתות שנים (בהר כה,ח) יכול אם לא מנה שמיטות לא יעשו יובל ת"ל והיו לך וכו', משמע דוקא משום דאייתר לן קרא גמרינן מיניה שיעשה יובל הא לאו הכי לא, וקרא כתיב (ויקרא כג,טז) תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה .. משמע דהא בהא תליא ואין לנו שום ריבוי למגמר הא דאע"ג דלא מנו ימי הספירה יקריבו מנחה חדשה, וראיתי בתו"כ (פ' בהר פרשה ב, ה"ב) דמ"ש רש"י הם דברי ר"י, דאף אם לא מנה שמיטות עושה יובל, וחכמים אומרים דאם לא מנה שמיטות לא יעשה יובל עיי"ש, וכל שכן לפי חכמים מתאמצת היא חקירה זאת, וחפשתי בהרמב"ם ז"ל בענין שמיטה ויובל ולא פסק דין זה לא כר"י ולא כרבנן לא ידענא טעמא דמילתא עכ"ל, ועי' בשו"ת ראשית בכורים (להגר"ב כהן) סי' ג' (עמ' קכד ואילך) שהאריך לדון בדברי הקול אליהו ונקט כדבריו דהקרבת העומר וספיה"ע ושתה"ל תלויים זה בזה.
אבל בשו"ת 'שערי דיעה' (לבוב תרל"ח) סי' ק"ז הביא ספק זה של הקול אליהו אי הוו תלתא מצוות אלו עומר ספירה והקרבת שתי הלחם תלויין זה בזה או לא, ונקט בפשיטות שאינם תלויים זה בזה, ומביא ראי' מהך דשבועות טו,ב, בהא דקס"ד לומר דלקידוש עזרה בעינן מנחת עצרת – שתי הלחם שהוא מחמץ דוקא עיי"ש, וכיון דלפני זה עדיין לא נבנה ביהמ"ק ולא נתקדש העזרה נמצא שלא הקריבו לפני זה קרבן העומר, ומ"מ מבואר בהדיא דמקריבין מנחת העצרת, אלמא שאינו תלוי זה בזה, וראי' זו הביא גם בשו"ת בית יצחק חיו"ד (ח"ב) סי' קי"ט, ודחו זה ע"פ מה שכתבו התוס' שם ד"ה אין עזרה, דאיירי שם כשבאו '''להוסיף''' על העזרה עיי"ש, ובמילא שפיר י"ל שאכן הקריבו מקודם קרבן העומר כיון שגם אז הי' עזרה, ולכן מקריבין אח"כ שתי הלחם, עוד הביאו ראי' מהך דמנחות סח,ב, מהא דקא מיבעיא ליה לרמי בר חמא שם אי עומר ושתי הלחם מתירין רק כסדרן או אפילו שלא כסדרן, ומשמע דאפשר להיות הקרבת שתי הלחם לפני הקרבת העומר עיי"ש, ושניהם מסקי דמקריבין שתי הלחם אפילו בלי הקרבת העומר, כי אינם תלויים זה בזה ולא נימא שאם לא עשה מצוה אחת לא יעשה מצוה האחרת עיי"ש.
והנה כשם שבמצות הבאת שתי הלחם כתיב (ויקרא כג,טו-טז): "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית '''תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה''''" ומ"מ יש מקום לומר כנ"ל שהיא מצוה בפ"ע, כן אפ"ל גם במצות הקהל, דאף דכתיב "מקץ שבע שנים במועד '''שנת השמיטה''' בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגו' '''הקהל את העם וגו''''", מ"מ אפ"ל שהיא מצוה בפ"ע שאינה תלויה דוקא במצות שמיטה.
והנה כאן במצות הקהל לכאורה יש מקום יותר לומר שהוא '''לסימנא''', כיון שהתורה לא איירי הכא אודות מצות שמיטה עצמה,{{הערה|ראה בענין זה לקוטי שיחות חל"ד פ' וילך א' סעי' א' ואילך.}} אבל לאידך גיסא י"ל דכיון '''דבמצות הקהל''' עצמה כתוב "שנת השמיטה" אולי זה תנאי בהמצוה.
== פלוגתת האדר"ת והגרש"ד כהנא ז"ל בקיום מצות הקהל בבית שני ==
ועי' בקונטרס 'זכר למקדש' להגאון האדר"ת ז"ל (נדפס בקונטרס 'הקהל' עמ' כד), שהקשה דלמה לא תיקנו לקיים בזמן הזה מצות הקהל זכר למקדש כפי שתיקנו במצות לולב וכו'?{{הערה|ראה בזה שיחת ש"פ בראשית-ב תשמ"ח (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 366 בארוכה), ובס' 'שערי הלכה ומנהג' ח"ה סי' פ"ט, וראה בקובץ 'הערות וביאורים – אהלי תורה' גליון תיד עמ' ז'.}} ובתוך דבריו רצה לתרץ משום דמצות הקהל גם בבית שני לא היתה מן התורה, כי התורה תלתה המצוה במנין השמיטות כמ"ש בשנת השמיטה, וכל שאין השמיטות נוהגות, גם מצות הקהל אינה נוהגת, וזה גופא שלא נהגה מצות שמיטה מן התורה הוא משום שלא הי' כל יושביה עליה, ולא עבדינן זכר למקדש כי אם בלולב וכיו"ב שגם בזמן בית שני הי' מן התורה עיי"ש.
אבל בקונטרס 'הקהל' שם (עמ' עב) כתב בזה הגאון '''מוה"ר שלמה דוד כהנא ז"ל מווארשא'''{{הערה|מגדולי הרבנים דעיר ווארשא, הגיע לאה"ק בימי השואה, ונתמנה לרבה של העיר העתיקה, ונקרא "אבי העגונות" לאחר השואה. נבל"ע ביום כ"ט כסלו תשי"ד. וראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ט עמ' קכד (אגרת ב'תתצח) וש"נ. אבי מורי ז"ל הכ"מ, קיבל ממנו סמיכה לרבנות בשנת תרצ"ו.}} שלא כהנ"ל, אלא דמה שכתוב "שנת השמיטה" הוא רק '''לסימנא בעלמא''' שלא למנות מקץ שבע שנים מערבות מואב, דהו"א נימני מהשתא אפי' לא איתרמי בשמיטה, ולזה מורה גם לשון רש"י שם ד"ה צריכי שכל '''הסימנים הללו''' צריכים שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד, הרי שהדגיש דשנת השמיטה אינה אלא לסימן לאיזה שבע שנים כוונה התורה,{{הערה|ראה בס' 'מנחת אברהם' ח"א סי' ל' להגר"א הכהן שפירא ז"ל, שהקשה על דבריו וגם על ראייתו מלשון רש"י דהרי "סימנים הללו" קאי גם על "חג הסוכות" וזה בודאי תנאי במצות הקהל עיי"ש.}} וכן אח"כ כתב רש"י ד"ה נימנוהו "'''שלא מנו'''" שמיטין רק לאחר כיבוש וחילוק ולא כתב "שלא נהגה" שמיטה כי אין קפידא רק בהמנין של שמיטין, ולכן לאחר המנין שמנו ישראל למעשרות נתחייבו בהקהל, והוכיח כן גם מהא דמצינו בהדיא דבבית שני קיימו מצות הקהל, אף דלהרבה ראשונים היתה מצות שמיטה אז מדרבנן עיי"ש.
(ודבריו לכאורה צריכים ביאור, דמשמע דבעינן עכ"פ '''מנין שנים מן התורה לגבי מעשרות''', והלא כיון דליכא מצות שמיטה מן התורה, אין כאן מנין שנים מן התורה כלל, וגם שנות המעשרות לא מנו כיון דתרו"מ לא נהגו אז מן התורה לדעת הרמב"ם בהל' תרומות פ"א הכ"ו, נמצא דמן התורה לא הי' שום חלות דין שתלוי במנין השנים, והוה כמו הזמן '''שקודם שכבשו ושחלקו''', ואיך נימא דמצות הקהל בזמן בית שני הי' מן התורה מפני שהיא שנה שמינית?
וכבר הקשו המפרשים{{הערה|ראה בס' 'משכנות הרועים' כתובות ח"ב דף כה,ב, אות תתל"ג.}} כיו"ב על רש"י בכתובות שכתב (כנ"ל) דתלה הכתוב המעשר במנין שנות השמיטה, ולכן בי"ד שנים שכבשו וחלקו לא נתחייבו תרו"מ, דבירושלמי גיטין פ"ד ה"ג איכא למ"ד דאפילו למ"ד דמעשרות בזמן הזה מן התורה, מודה בשמיטה שהיא מדבריהם, ואם איתא דמעשרות תלויים בשמיטה איך יתכן דין זה? ותירצו דאפילו למ"ד דשביעית בזמן הזה דרבנן, היינו רק דיני שביעית, דמותר מן התורה לחרוש ולזרוע ואינו משמט, אבל מנין השנים היא מן התורה, והמעשרות אינם תלוים בדיני השמיטה אלא במנין שנות השמיטין, ולכן יש חיוב מעשרות – למ"ד זה – בזה"ז מן התורה, אבל בשנים שכבשו וחלקו שלא התחילו למנות כלל ממילא לא נתחייבו במעשרות עכ"ד, אבל לכאורה שייך לומר שיש מנין שנים מה"ת, רק למ"ד דמעשרות בזה"ז הוא מן התורה, אבל לדעת הרמב"ם (הל' תרומות כנ"ל) דאפילו '''בבית שני''' לא היו נוהגות אלא מדרבנן שלא הי' ביאת כולכם, א"כ לכאורה לא הי' אז מנין שנים '''מן התורה כלל''' ולמה הוא שנת '''השמינית'''?{{הערה|וראה בחי' הגר"ח הל' שמיטה ויובל פ"י מה שהקשה על הגמ' ערכין יב,ב.}}
אכן לפי מה שנת' לעיל י"ל, דלא בעינן דוקא מנין שנים שנוגע לדיני תורה כמו שמיטות ומעשרות, אלא שהתורה גילתה דבכל שנה שמינית חלה מצות הקהל. ויל"ע בזה עוד).
ולפי דעת האדר"ת הא דאיתא בסוטה מא,א, שקיימו מצות הקהל גם '''בבית שני''', כדתנן שם "אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים וכו'", וכן איתא בתוספתא סוטה פ"ז ה"ח וירושלמי מגילה פ"א ה"י שר' טרפון אמר שראה אחי אמו חיגר עומד ומריע, ואמר לו ר' עקיבא שמא לא ראית אלא בשעת '''הקהל''' שבעלי מומין כשרים בהקהל, וזה הי' בבית שני, הנה כתב שם האדר"ת דעכצ"ל שמצות הקהל אז לא הי' אלא '''מדרבנן'''.
== דברי הרבי ביום ב' דר"ה תשמ"ח ==
והנה בשיחת יום ב' דר"ה תשמ"ח (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח ח"א עמ' 41) אמר הרבי וזלה"ק: ויה"ר שבחג הסוכות השתא נזכה לקיים מצות הקהל "מקץ שבע שנים כמועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו'" '''בפועל ממש''' מכיון שעוד לפני זה, תיכף ומיד ממש יבוא משיח צדקנו ויבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל וכו' עכ"ל,{{הערה|ועד"ז איתא בס' השיחות תשמ"ז ח"א עמ' 85 בשיחת ש"פ וירא.}} דמפשטות הלשון "'''לקיים מצות הקהל'''" משמע דזהו '''מן התורה''' וכאופן הב', אבל יש לדחות גם שהכוונה הוא מדרבנן, וכמ"ש האדר"ת דבזמן בית שני שהשמיטה לא היתה אלא מדרבנן, גם מצות הקהל נתקיימה מדרבנן.
אמנם מצינו בהדיא בלקוטי שיחות דשקו"ט בענין זה, דבלקוטי שיחות חכ"ד פ' וילך-א' (עמ' 201) איתא וז"ל (בתרגום מאידיש): מענינים מופלאים ע"ד ההלכה שאפשר ללמוד מפירש"י זה: בכך שהמצוה של הקהל היא "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה", שהיא השנה שאחרי שנת השמיטה, אפשר להסתפק אם זהו רק '''סימן''' באיזו שנה צריך לקיים מצוות הקהל – בשמינית, בשנה שאחרי שמיטה (כדמשמע לכאורה מפשטות לשון רש"י סוטה שם "כל '''הסימנים''' הללו מקץ שנת השמיטה כו'"), או – '''שתלוי''' ב(קיום של) '''מצות''' שמיטה. הנפק"מ מכך בפועל יוצא בזמן בית שני, לפי הדעות שאז היתה רק מדרבנן: לפי הסברא הראשונה שזהו רק סימן מתי יש לקיים את מצות הקהל, מובן שגם אז היו מחוייבים במצות הקהל '''מה"ת'''; ולפי הסברא השניה, היו אז פטורים מה"ת, עכת"ד. וממשיך שם דלשיטת רש"י בפשש"מ יוצא דמצות הקהל תלוי' בקיום מצות שמיטה מן התורה (וראה רשימות חוברת קסה).
== מצוה דרבנן פועלת גם בדאורייתא ==
ואח"כ כתב בזה עוד וז"ל: אבל זה אינו מוכרח, אפשר לומר שאם רק מקיימים את מצות שמיטה בשנת השבע, אפילו רק מדרבנן, כיון שלפועל שובתים מעבודת האדמה, הנה לגבי מצות הקהל '''מן התורה''' הרי זה נחשב לשנת השמיטה שאינו חורש וכו', וגם אז מחוייבים במצות הקהל, וע"ד שמצינו דקנין מדרבנן מועיל גם לעניני אורייתא,{{הערה|בדמיון זה לכאורה נראה דה"ז רק דוגמא דרבנן פועלים בדאורייתא, כי שם י"ל שהוא מטעם 'הפקר בי"ד הפקר' (ראה בס' מחנה אפרים הל' קנין משיכה סי' ב') ויש לחלק מנידון דידן.}} עכ"ל, ובהערה 33 הוסיף בזה: ראה עד"ז לקוטי שיחות ח"א עמ' 271 ואילך, די"ל דספה"ע דרבנן בתחילת ימי הספירה מהני לחייבו בספה"ע מדאורייתא לאחרי זה, כי לאחר שישנה '''למציאות''' הספירה מצד המצוה דרבנן הרי"ז מועיל לדאורייתא, וראה לקוטי שיחות ח"ח עמ' 54 ואילך, לקוטי שיחות חל"ח חג השבועות (עמ' 7 ואילך), וסה"ש תנש"א ח"א עמ' 452 ואילך, עכ"ל.
והנה בלקוטי שיחות ח"א שם נקט דגם מצוה דרבנן "מצותיה אחשביה" ומועיל גם לגבי ספירה דאורייתא, אבל בח"ח שם (סעי' ז) קאמר דלא מסתבר לומר דמצוה מדרבנן מועילה גם לגבי דאורייתא, כיון דלכמה דעות הרי מצות ואיסורים דרבנן אינן אלא על '''הגברא''' ולא על '''החפצא''', ובחל"ח (סעי' ג') כתב שיש שקו"ט בזה, וכתב גם הטעם די"ל דמצוה מדרבנן אינה מועילה לגבי דאורייתא כי לכמה דעות מצוות ואיסורים דרבנן אינן אלא על הגברא עיי"ש, וראה לקוטי שיחות חכ"ו פ' בא ב' ובהערה 57, ובחכ"ט פ' שופטים ב' בהערה 21 הביא מ"ש בתניא רפ"ח דסב"ל לאדה"ז דגם "איסורי רבנן" הם איסורי '''חפצא''' עיי"ש, וראה שיחת אחש"פ תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו ח"ב עמ' 103 - 112) בענין זה בארוכה ואכ"מ.
נמצא מזה דאי נימא דשמיטה דרבנן פועלת לגבי דאורייתא, לכו"ע תתקיים מצות הקהל מן התורה, ופשוט דמרווח יותר לומר דבבית שני הי' מצוות הקהל '''מדאורייתא''' – אף ששמיטה לא הי' אלא מדרבנן – מלומר שלא הי' אלא מדרבנן, ולפי"ז יש לפרש כן גם כוונת הרבי בהשיחה דיום ב' דר"ה תשמ"ח הנ"ל, דאפילו אי נימא דהקהל תלוי בשמיטה ושמיטה הוא מדרבנן, מ"מ מצות הקהל הוא מדאורייתא.
וכן העיר האדר"ת אח"כ בעצמו (שם עמ' מח) וז"ל: ואולי כשמקיימים מפני תקנת חכמים דבבית שני ממילא נקראת שנת השמיטה גם מן התורה עכ"ל, וראה גם בס' שו"ת היכל יצחק (להגרי"א הלוי הרצוג ז"ל) או"ח סי' נח.
== דעת הג"ר יוסף ענגל בענין שמיטה דרבנן ==
אבל יש להעיר ע"ז במ"ש הג"ר יוסף ענגל בס' 'אוצרות יוסף' (בענין שביעית בזה"ז) עמ' 57, שהוכיח מדברי הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"א) דסב"ל דשמיטה בזמן הזה הוא מדרבנן, שהרי כתב דהמלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר וכו' '''ועושין שמיטין ויובלות''' וכו', ואילו הי' דעת הרמב"ם דגם בזמן הזה שביעית דאורייתא מלבד השמטת כספים, מה שייך לומר דכשיבוא משיח '''עושין''' שמיטין ויובלות, דמה זו עשיית השמיטין אשר תתחדש אז, הרי גם עכשיו עושין שמיטה מן התורה, ואם כוונתו על השמטת כספים לבד, זו הרי איננה עשי' רק העדר פעולה שיושב בטל ואינו תובע חובו וכו' ובשלמא אם כולה שביעית גם שמיטת קרקע בזה"ז דרבנן, שפיר יתכן הלשון '''עושין''' שמיטין, שהרי יש בשמיטין עשיות הרבה, אכילת כל הפירות בקדושת שביעית וביעור והפקר וצריך לפרוץ פרצות בתוך שדהו וכו', דלכל אלה שפיר יתכן הלשון "'''עושין''' שמיטין".
וממשיך דאין להקשות שהרי גם בזה"ז הוא עכ"פ '''מדרבנן''' הרי עושין כל זה מדרבנן, ומהו שכתב הרמב"ם דבזמן המשיח יהיו '''עושין''' שמיטין? ומתרץ דעתה אין העשי' מפאת המצוה האמורה בתורה אלא מפאת חיוב מדרבנן, ולזכר בעלמא שלא תשתכח תורת שביעית, וגם נראה לומר בפשיטות '''דרבנן לגבי דאורייתא אינו נחשב לעשי' כלל''', כיון דמן התורה היא רשות, א"כ מן התורה לא מיחשב עשיית מצוה, והוה כענין אינו מצווה ועושה, ורק בבוא המשיח תתחדש המצוה אז מן התורה, אז תחשב עשיית שמיטה מן התורה, גם יש הרבה חילוקים אם הוא מדאורייתא או מדרבנן כמו לענין ספיקות וכו' דבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, עכתו"ד, דמשמע דסב"ל דשמיטה מדרבנן לא נחשב לשמיטה לגבי דאורייתא.{{הערה|וראה [[ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן טז׃ דין שמיטה דרבנן בביאת משיח בשנת השמיטה|לעיל סי' טז]], שהוקשה על דבריו ממ"ש הוא עצמו באתוון דאורייתא כלל י'.}}
ולפי מה שנת' די"ל דשמיטה דרבנן מועיל גם לדאורייתא, יש לפרש כוונת הרמב"ם בהל' מלכים "ועושין שמיטין וכו'" כפי שפי' בתחילה, דעתה אין העשי' מפאת המצוה האמורה בתורה, אלא מפאת חיוב מדרבנן, ולזכר בעלמא שלא תשתכח תורת שביעית, משא"כ לעת"ל יהי' חיוב שמיטה מצד שמיטה עצמה.
והגה"ח רי"י שי' קופערמאן פירש דברי הרמב"ם ע"פ מ"ש בהל' שמיטה ויובל פ"ג ה"א: "עבודת הארץ בשנה ששית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני, מפני שהוא מתקנה לשביעית, ודבר זה '''בזמן שבית המקדש קיים''' הוא שנאסר מפי השמועה, וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש אלא עד העצרת וכו'", דעפי"ז מובן דבביאת משיח שיבנה ביהמ"ק, יעשו שמיטין – כהמשך הרמב"ם שם – "ככל מצותה האמורה בתורה", היינו גם תוס' שביעית.
ולפי מ"ש הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פי"ב הט"ז): "וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות וכו'" הנה לפי מה שנת' יוצא שכשיבוא משיח לפני חגה"ס תתקיים מצות הקהל, ויהי' גם שנה הראשונה למנין החדש דשמיטין '''ויובלות''', כיון דבפ"י מהל' שמיטה ויובל ה"ד נקט הרמב"ם כהגאונים שמאז שלא הי' היובל נוהג לא מנו שנת החמשים, אלא שבע שבע בלבד בכדי לדעת מתי היא שנת השמיטה, עיי"ש.
כתיב (דברים לא,י-יב): "מקץ שבע שנים במועד '''שנת השמיטה''' בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגו' '''הקהל את העם''' האנשים וגו'", ויש להסתפק אם מצות הקהל תלויה במצות שמיטה דוקא, דרק אם נתקיים מצות שמיטה יש אח"כ החיוב דמצות הקהל, או שהיא מצוה בפ"ע, שאינה תלויה בקיום מצות שמיטה דוקא, אלא גילתה התורה דמצוה זו צריכה להתקיים בכל שנה שמינית, '''ולסימנא''' אמרה התורה שהוא בכל שנה לאחר שנת השמיטה, אבל אי"צ שתהי' דוקא לאחר '''קיום מצות שמיטה''', ונפק"מ בזמן הזה אם יבוא משיח לפני חג הסוכות דשנה השמינית ע"פ המנין דעכשיו, ונקטינן כדעת רוב הראשונים דשמיטה בזמן הזה אינה נוהגת אלא '''מדרבנן''' כדעת רבי (מו"ק ב,ב) כיון שאין היובל נוהג דאין רוב יושביה עליה,{{הערה|ראה בס' 'שמיטת קרקעות' פ"א סעי' ל"ב וש"נ, ובס' 'שבת הארץ' במבוא פ"ה - ו, ועוד, ובס' 'לאור הלכה' (עמ' קה) בענין שמיטה בזה"ז הביא ג' טעמים למה הוה שמיטה בזה"ז דרבנן ולעיל סי' טז – יז, ואכ"מ.}} דאי נימא כאופן הא' לא יהי' חיוב מה"ת לקיים מצות הקהל, משא"כ אי נימא כאופן הב'.
ואף דאיתא בסוטה מא,א [לגבי מצות הקהל]: "וכל הני למה לי? צריכי [פירש"י: כל הסימנין הללו מקץ שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד], דאי כתב רחמנא מקץ, הוה אמינא נימנו מהשתא [משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו, ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה, שלא מנו שמיטין עד לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו] ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה, כתב רחמנא שמיטה וכו'", הרי מבואר הכא דמצות הקהל חלה דוקא לאחר קיום מצות שמיטה,{{הערה|ראה גם מאירי שם "קריאת המלך בפרשת הקהל שהוזכרה במשנה לא היתה עד שמנו שמטין לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו שהרי נאמר בה '''שנת השמטה'''".}} ושזהו הטעם דלפני שכבשו וחלקו ולא נתחייבו עדיין במצות שמיטה – לא נתחייבו במצות הקהל, וא"כ הרי מוכח מזה לכאורה כאופן הא' דמצות הקהל באה דוקא לאחר קיום מצות שמיטה.
אמנם מ"מ אפשר לדחות דלפני שכבשו וחלקו שלא הי' עדיין מנין השנים כלל, ומשום זה גם לא נתחייבו עדיין במעשרות דתלוי במנין השנים, כמ"ש רש"י בכתובות כה, ב, (בד"ה ולא נתחייבו), וז"ל: ועוד שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר (דברים כו,יב) ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בסדר עולם ובמסכת ערכין (דף יב,ב) עכ"ל, א"כ צ"ל דלכן לא נצטוו אז במצות הקהל, אבל לאחר שכבשו וחלקו וכבר התחילו למנות השנים, שוב מתקיימת מצות הקהל בכל שנה שמינית גם בלי קיום מצות שמיטה.
וכבר העיר בזה בס' 'שפתי צדיק' (להאדמו"ר רפ"מ מפילץ זצ"ל נכדו של החי' הרי"מ) פ' וילך אות ו וז"ל: בפ' מצות הקהל תלתה התורה במצות שמיטה כמ"ש מקץ שבע שנים וכתיב בשנת השמיטה כפל הלשון, משמע קצת שתלוי במצוות שמיטה, יש לעיין היכא שלא נהגו שמיטה אם שייך מצות הקהל כגון עכשיו שיבנה ביהמ"ק ב"ב במוצאי שביעית, אם יהי' נוהג מצות הקהל, כיון דתלתה התורה במצות שמיטה משמע קצת דדוקא אחר קיום מצות שמיטה שייך מצות הקהל דיש לומר דמצות שמיטה מסייעת שנוכל לקיים מצות הקהל כדאיתא במדרש וכו' עכ"ל, וראה בזה גם בקובץ 'אוצרות ירושלים' (תשס"א) עמ' צט.
ולכאורה יש לדמות זה למה שחקר בשו"ת 'קול אליהו' (ליוורנו תקנ"ב, או"ח סי' כ"ט, הובא גם בס' עיקרי הד"ט סי' כ"א אות ט', ובס' הררי קדם ח"ב סי' קיג) וז"ל: נסתפקתי אם אירע הדבר בזמן הבית שלא מנו ספירת העומר בירושלים אם מקריבין מנחת העומר מן החדש בחג השבועות או לא, ובאתי לידי ספק זה לפי שראיתי לרש"י ז"ל בפי' התורה שבכתב ע"פ וספרת לך שבע שבתות שנים (בהר כה,ח) יכול אם לא מנה שמיטות לא יעשו יובל ת"ל והיו לך וכו', משמע דוקא משום דאייתר לן קרא גמרינן מיניה שיעשה יובל הא לאו הכי לא, וקרא כתיב (ויקרא כג,טז) תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה .. משמע דהא בהא תליא ואין לנו שום ריבוי למגמר הא דאע"ג דלא מנו ימי הספירה יקריבו מנחה חדשה, וראיתי בתו"כ (פ' בהר פרשה ב, ה"ב) דמ"ש רש"י הם דברי ר"י, דאף אם לא מנה שמיטות עושה יובל, וחכמים אומרים דאם לא מנה שמיטות לא יעשה יובל עיי"ש, וכל שכן לפי חכמים מתאמצת היא חקירה זאת, וחפשתי בהרמב"ם ז"ל בענין שמיטה ויובל ולא פסק דין זה לא כר"י ולא כרבנן לא ידענא טעמא דמילתא עכ"ל, ועי' בשו"ת ראשית בכורים (להגר"ב כהן) סי' ג' (עמ' קכד ואילך) שהאריך לדון בדברי הקול אליהו ונקט כדבריו דהקרבת העומר וספיה"ע ושתה"ל תלויים זה בזה.
אבל בשו"ת 'שערי דיעה' (לבוב תרל"ח) סי' ק"ז הביא ספק זה של הקול אליהו אי הוו תלתא מצוות אלו עומר ספירה והקרבת שתי הלחם תלויין זה בזה או לא, ונקט בפשיטות שאינם תלויים זה בזה, ומביא ראי' מהך דשבועות טו,ב, בהא דקס"ד לומר דלקידוש עזרה בעינן מנחת עצרת – שתי הלחם שהוא מחמץ דוקא עיי"ש, וכיון דלפני זה עדיין לא נבנה ביהמ"ק ולא נתקדש העזרה נמצא שלא הקריבו לפני זה קרבן העומר, ומ"מ מבואר בהדיא דמקריבין מנחת העצרת, אלמא שאינו תלוי זה בזה, וראי' זו הביא גם בשו"ת בית יצחק חיו"ד (ח"ב) סי' קי"ט, ודחו זה ע"פ מה שכתבו התוס' שם ד"ה אין עזרה, דאיירי שם כשבאו '''להוסיף''' על העזרה עיי"ש, ובמילא שפיר י"ל שאכן הקריבו מקודם קרבן העומר כיון שגם אז הי' עזרה, ולכן מקריבין אח"כ שתי הלחם, עוד הביאו ראי' מהך דמנחות סח,ב, מהא דקא מיבעיא ליה לרמי בר חמא שם אי עומר ושתי הלחם מתירין רק כסדרן או אפילו שלא כסדרן, ומשמע דאפשר להיות הקרבת שתי הלחם לפני הקרבת העומר עיי"ש, ושניהם מסקי דמקריבין שתי הלחם אפילו בלי הקרבת העומר, כי אינם תלויים זה בזה ולא נימא שאם לא עשה מצוה אחת לא יעשה מצוה האחרת עיי"ש.
והנה כשם שבמצות הבאת שתי הלחם כתיב (ויקרא כג,טו-טז): "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית '''תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה''''" ומ"מ יש מקום לומר כנ"ל שהיא מצוה בפ"ע, כן אפ"ל גם במצות הקהל, דאף דכתיב "מקץ שבע שנים במועד '''שנת השמיטה''' בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגו' '''הקהל את העם וגו''''", מ"מ אפ"ל שהיא מצוה בפ"ע שאינה תלויה דוקא במצות שמיטה.
והנה כאן במצות הקהל לכאורה יש מקום יותר לומר שהוא '''לסימנא''', כיון שהתורה לא איירי הכא אודות מצות שמיטה עצמה,{{הערה|ראה בענין זה לקוטי שיחות חל"ד פ' וילך א' סעי' א' ואילך.}} אבל לאידך גיסא י"ל דכיון '''דבמצות הקהל''' עצמה כתוב "שנת השמיטה" אולי זה תנאי בהמצוה.
== פלוגתת האדר"ת והגרש"ד כהנא ז"ל בקיום מצות הקהל בבית שני ==
ועי' בקונטרס 'זכר למקדש' להגאון האדר"ת ז"ל (נדפס בקונטרס 'הקהל' עמ' כד), שהקשה דלמה לא תיקנו לקיים בזמן הזה מצות הקהל זכר למקדש כפי שתיקנו במצות לולב וכו'?{{הערה|ראה בזה שיחת ש"פ בראשית-ב תשמ"ח (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 366 בארוכה), ובס' 'שערי הלכה ומנהג' ח"ה סי' פ"ט, וראה בקובץ 'הערות וביאורים – אהלי תורה' גליון תיד עמ' ז'.}} ובתוך דבריו רצה לתרץ משום דמצות הקהל גם בבית שני לא היתה מן התורה, כי התורה תלתה המצוה במנין השמיטות כמ"ש בשנת השמיטה, וכל שאין השמיטות נוהגות, גם מצות הקהל אינה נוהגת, וזה גופא שלא נהגה מצות שמיטה מן התורה הוא משום שלא הי' כל יושביה עליה, ולא עבדינן זכר למקדש כי אם בלולב וכיו"ב שגם בזמן בית שני הי' מן התורה עיי"ש.
אבל בקונטרס 'הקהל' שם (עמ' עב) כתב בזה הגאון '''מוה"ר שלמה דוד כהנא ז"ל מווארשא'''{{הערה|מגדולי הרבנים דעיר ווארשא, הגיע לאה"ק בימי השואה, ונתמנה לרבה של העיר העתיקה, ונקרא "אבי העגונות" לאחר השואה. נבל"ע ביום כ"ט כסלו תשי"ד. וראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ט עמ' קכד (אגרת ב'תתצח) וש"נ. אבי מורי ז"ל הכ"מ, קיבל ממנו סמיכה לרבנות בשנת תרצ"ו.}} שלא כהנ"ל, אלא דמה שכתוב "שנת השמיטה" הוא רק '''לסימנא בעלמא''' שלא למנות מקץ שבע שנים מערבות מואב, דהו"א נימני מהשתא אפי' לא איתרמי בשמיטה, ולזה מורה גם לשון רש"י שם ד"ה צריכי שכל '''הסימנים הללו''' צריכים שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד, הרי שהדגיש דשנת השמיטה אינה אלא לסימן לאיזה שבע שנים כוונה התורה,{{הערה|ראה בס' 'מנחת אברהם' ח"א סי' ל' להגר"א הכהן שפירא ז"ל, שהקשה על דבריו וגם על ראייתו מלשון רש"י דהרי "סימנים הללו" קאי גם על "חג הסוכות" וזה בודאי תנאי במצות הקהל עיי"ש.}} וכן אח"כ כתב רש"י ד"ה נימנוהו "'''שלא מנו'''" שמיטין רק לאחר כיבוש וחילוק ולא כתב "שלא נהגה" שמיטה כי אין קפידא רק בהמנין של שמיטין, ולכן לאחר המנין שמנו ישראל למעשרות נתחייבו בהקהל, והוכיח כן גם מהא דמצינו בהדיא דבבית שני קיימו מצות הקהל, אף דלהרבה ראשונים היתה מצות שמיטה אז מדרבנן עיי"ש.
(ודבריו לכאורה צריכים ביאור, דמשמע דבעינן עכ"פ '''מנין שנים מן התורה לגבי מעשרות''', והלא כיון דליכא מצות שמיטה מן התורה, אין כאן מנין שנים מן התורה כלל, וגם שנות המעשרות לא מנו כיון דתרו"מ לא נהגו אז מן התורה לדעת הרמב"ם בהל' תרומות פ"א הכ"ו, נמצא דמן התורה לא הי' שום חלות דין שתלוי במנין השנים, והוה כמו הזמן '''שקודם שכבשו ושחלקו''', ואיך נימא דמצות הקהל בזמן בית שני הי' מן התורה מפני שהיא שנה שמינית?
וכבר הקשו המפרשים{{הערה|ראה בס' 'משכנות הרועים' כתובות ח"ב דף כה,ב, אות תתל"ג.}} כיו"ב על רש"י בכתובות שכתב (כנ"ל) דתלה הכתוב המעשר במנין שנות השמיטה, ולכן בי"ד שנים שכבשו וחלקו לא נתחייבו תרו"מ, דבירושלמי גיטין פ"ד ה"ג איכא למ"ד דאפילו למ"ד דמעשרות בזמן הזה מן התורה, מודה בשמיטה שהיא מדבריהם, ואם איתא דמעשרות תלויים בשמיטה איך יתכן דין זה? ותירצו דאפילו למ"ד דשביעית בזמן הזה דרבנן, היינו רק דיני שביעית, דמותר מן התורה לחרוש ולזרוע ואינו משמט, אבל מנין השנים היא מן התורה, והמעשרות אינם תלוים בדיני השמיטה אלא במנין שנות השמיטין, ולכן יש חיוב מעשרות – למ"ד זה – בזה"ז מן התורה, אבל בשנים שכבשו וחלקו שלא התחילו למנות כלל ממילא לא נתחייבו במעשרות עכ"ד, אבל לכאורה שייך לומר שיש מנין שנים מה"ת, רק למ"ד דמעשרות בזה"ז הוא מן התורה, אבל לדעת הרמב"ם (הל' תרומות כנ"ל) דאפילו '''בבית שני''' לא היו נוהגות אלא מדרבנן שלא הי' ביאת כולכם, א"כ לכאורה לא הי' אז מנין שנים '''מן התורה כלל''' ולמה הוא שנת '''השמינית'''?{{הערה|וראה בחי' הגר"ח הל' שמיטה ויובל פ"י מה שהקשה על הגמ' ערכין יב,ב.}}
אכן לפי מה שנת' לעיל י"ל, דלא בעינן דוקא מנין שנים שנוגע לדיני תורה כמו שמיטות ומעשרות, אלא שהתורה גילתה דבכל שנה שמינית חלה מצות הקהל. ויל"ע בזה עוד).
ולפי דעת האדר"ת הא דאיתא בסוטה מא,א, שקיימו מצות הקהל גם '''בבית שני''', כדתנן שם "אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים וכו'", וכן איתא בתוספתא סוטה פ"ז ה"ח וירושלמי מגילה פ"א ה"י שר' טרפון אמר שראה אחי אמו חיגר עומד ומריע, ואמר לו ר' עקיבא שמא לא ראית אלא בשעת '''הקהל''' שבעלי מומין כשרים בהקהל, וזה הי' בבית שני, הנה כתב שם האדר"ת דעכצ"ל שמצות הקהל אז לא הי' אלא '''מדרבנן'''.
== דברי הרבי ביום ב' דר"ה תשמ"ח ==
והנה בשיחת יום ב' דר"ה תשמ"ח (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח ח"א עמ' 41) אמר הרבי וזלה"ק: ויה"ר שבחג הסוכות השתא נזכה לקיים מצות הקהל "מקץ שבע שנים כמועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו'" '''בפועל ממש''' מכיון שעוד לפני זה, תיכף ומיד ממש יבוא משיח צדקנו ויבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל וכו' עכ"ל,{{הערה|ועד"ז איתא בס' השיחות תשמ"ז ח"א עמ' 85 בשיחת ש"פ וירא.}} דמפשטות הלשון "'''לקיים מצות הקהל'''" משמע דזהו '''מן התורה''' וכאופן הב', אבל יש לדחות גם שהכוונה הוא מדרבנן, וכמ"ש האדר"ת דבזמן בית שני שהשמיטה לא היתה אלא מדרבנן, גם מצות הקהל נתקיימה מדרבנן.
אמנם מצינו בהדיא בלקוטי שיחות דשקו"ט בענין זה, דבלקוטי שיחות חכ"ד פ' וילך-א' (עמ' 201) איתא וז"ל (בתרגום מאידיש): מענינים מופלאים ע"ד ההלכה שאפשר ללמוד מפירש"י זה: בכך שהמצוה של הקהל היא "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה", שהיא השנה שאחרי שנת השמיטה, אפשר להסתפק אם זהו רק '''סימן''' באיזו שנה צריך לקיים מצוות הקהל – בשמינית, בשנה שאחרי שמיטה (כדמשמע לכאורה מפשטות לשון רש"י סוטה שם "כל '''הסימנים''' הללו מקץ שנת השמיטה כו'"), או – '''שתלוי''' ב(קיום של) '''מצות''' שמיטה. הנפק"מ מכך בפועל יוצא בזמן בית שני, לפי הדעות שאז היתה רק מדרבנן: לפי הסברא הראשונה שזהו רק סימן מתי יש לקיים את מצות הקהל, מובן שגם אז היו מחוייבים במצות הקהל '''מה"ת'''; ולפי הסברא השניה, היו אז פטורים מה"ת, עכת"ד. וממשיך שם דלשיטת רש"י בפשש"מ יוצא דמצות הקהל תלוי' בקיום מצות שמיטה מן התורה (וראה רשימות חוברת קסה).
== מצוה דרבנן פועלת גם בדאורייתא ==
ואח"כ כתב בזה עוד וז"ל: אבל זה אינו מוכרח, אפשר לומר שאם רק מקיימים את מצות שמיטה בשנת השבע, אפילו רק מדרבנן, כיון שלפועל שובתים מעבודת האדמה, הנה לגבי מצות הקהל '''מן התורה''' הרי זה נחשב לשנת השמיטה שאינו חורש וכו', וגם אז מחוייבים במצות הקהל, וע"ד שמצינו דקנין מדרבנן מועיל גם לעניני אורייתא,{{הערה|בדמיון זה לכאורה נראה דה"ז רק דוגמא דרבנן פועלים בדאורייתא, כי שם י"ל שהוא מטעם 'הפקר בי"ד הפקר' (ראה בס' מחנה אפרים הל' קנין משיכה סי' ב') ויש לחלק מנידון דידן.}} עכ"ל, ובהערה 33 הוסיף בזה: ראה עד"ז לקוטי שיחות ח"א עמ' 271 ואילך, די"ל דספה"ע דרבנן בתחילת ימי הספירה מהני לחייבו בספה"ע מדאורייתא לאחרי זה, כי לאחר שישנה '''למציאות''' הספירה מצד המצוה דרבנן הרי"ז מועיל לדאורייתא, וראה לקוטי שיחות ח"ח עמ' 54 ואילך, לקוטי שיחות חל"ח חג השבועות (עמ' 7 ואילך), וסה"ש תנש"א ח"א עמ' 452 ואילך, עכ"ל.
והנה בלקוטי שיחות ח"א שם נקט דגם מצוה דרבנן "מצותיה אחשביה" ומועיל גם לגבי ספירה דאורייתא, אבל בח"ח שם (סעי' ז) קאמר דלא מסתבר לומר דמצוה מדרבנן מועילה גם לגבי דאורייתא, כיון דלכמה דעות הרי מצות ואיסורים דרבנן אינן אלא על '''הגברא''' ולא על '''החפצא''', ובחל"ח (סעי' ג') כתב שיש שקו"ט בזה, וכתב גם הטעם די"ל דמצוה מדרבנן אינה מועילה לגבי דאורייתא כי לכמה דעות מצוות ואיסורים דרבנן אינן אלא על הגברא עיי"ש, וראה לקוטי שיחות חכ"ו פ' בא ב' ובהערה 57, ובחכ"ט פ' שופטים ב' בהערה 21 הביא מ"ש בתניא רפ"ח דסב"ל לאדה"ז דגם "איסורי רבנן" הם איסורי '''חפצא''' עיי"ש, וראה שיחת אחש"פ תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו ח"ב עמ' 103 - 112) בענין זה בארוכה ואכ"מ.
נמצא מזה דאי נימא דשמיטה דרבנן פועלת לגבי דאורייתא, לכו"ע תתקיים מצות הקהל מן התורה, ופשוט דמרווח יותר לומר דבבית שני הי' מצוות הקהל '''מדאורייתא''' – אף ששמיטה לא הי' אלא מדרבנן – מלומר שלא הי' אלא מדרבנן, ולפי"ז יש לפרש כן גם כוונת הרבי בהשיחה דיום ב' דר"ה תשמ"ח הנ"ל, דאפילו אי נימא דהקהל תלוי בשמיטה ושמיטה הוא מדרבנן, מ"מ מצות הקהל הוא מדאורייתא.
וכן העיר האדר"ת אח"כ בעצמו (שם עמ' מח) וז"ל: ואולי כשמקיימים מפני תקנת חכמים דבבית שני ממילא נקראת שנת השמיטה גם מן התורה עכ"ל, וראה גם בס' שו"ת היכל יצחק (להגרי"א הלוי הרצוג ז"ל) או"ח סי' נח.
== דעת הג"ר יוסף ענגל בענין שמיטה דרבנן ==
אבל יש להעיר ע"ז במ"ש הג"ר יוסף ענגל בס' 'אוצרות יוסף' (בענין שביעית בזה"ז) עמ' 57, שהוכיח מדברי הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"א) דסב"ל דשמיטה בזמן הזה הוא מדרבנן, שהרי כתב דהמלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר וכו' '''ועושין שמיטין ויובלות''' וכו', ואילו הי' דעת הרמב"ם דגם בזמן הזה שביעית דאורייתא מלבד השמטת כספים, מה שייך לומר דכשיבוא משיח '''עושין''' שמיטין ויובלות, דמה זו עשיית השמיטין אשר תתחדש אז, הרי גם עכשיו עושין שמיטה מן התורה, ואם כוונתו על השמטת כספים לבד, זו הרי איננה עשי' רק העדר פעולה שיושב בטל ואינו תובע חובו וכו' ובשלמא אם כולה שביעית גם שמיטת קרקע בזה"ז דרבנן, שפיר יתכן הלשון '''עושין''' שמיטין, שהרי יש בשמיטין עשיות הרבה, אכילת כל הפירות בקדושת שביעית וביעור והפקר וצריך לפרוץ פרצות בתוך שדהו וכו', דלכל אלה שפיר יתכן הלשון "'''עושין''' שמיטין".
וממשיך דאין להקשות שהרי גם בזה"ז הוא עכ"פ '''מדרבנן''' הרי עושין כל זה מדרבנן, ומהו שכתב הרמב"ם דבזמן המשיח יהיו '''עושין''' שמיטין? ומתרץ דעתה אין העשי' מפאת המצוה האמורה בתורה אלא מפאת חיוב מדרבנן, ולזכר בעלמא שלא תשתכח תורת שביעית, וגם נראה לומר בפשיטות '''דרבנן לגבי דאורייתא אינו נחשב לעשי' כלל''', כיון דמן התורה היא רשות, א"כ מן התורה לא מיחשב עשיית מצוה, והוה כענין אינו מצווה ועושה, ורק בבוא המשיח תתחדש המצוה אז מן התורה, אז תחשב עשיית שמיטה מן התורה, גם יש הרבה חילוקים אם הוא מדאורייתא או מדרבנן כמו לענין ספיקות וכו' דבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, עכתו"ד, דמשמע דסב"ל דשמיטה מדרבנן לא נחשב לשמיטה לגבי דאורייתא.{{הערה|וראה [[ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן טז׃ דין שמיטה דרבנן בביאת משיח בשנת השמיטה|לעיל סי' טז]], שהוקשה על דבריו ממ"ש הוא עצמו באתוון דאורייתא כלל י'.}}
ולפי מה שנת' די"ל דשמיטה דרבנן מועיל גם לדאורייתא, יש לפרש כוונת הרמב"ם בהל' מלכים "ועושין שמיטין וכו'" כפי שפי' בתחילה, דעתה אין העשי' מפאת המצוה האמורה בתורה, אלא מפאת חיוב מדרבנן, ולזכר בעלמא שלא תשתכח תורת שביעית, משא"כ לעת"ל יהי' חיוב שמיטה מצד שמיטה עצמה.
והגה"ח רי"י שי' קופערמאן פירש דברי הרמב"ם ע"פ מ"ש בהל' שמיטה ויובל פ"ג ה"א: "עבודת הארץ בשנה ששית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני, מפני שהוא מתקנה לשביעית, ודבר זה '''בזמן שבית המקדש קיים''' הוא שנאסר מפי השמועה, וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש אלא עד העצרת וכו'", דעפי"ז מובן דבביאת משיח שיבנה ביהמ"ק, יעשו שמיטין – כהמשך הרמב"ם שם – "ככל מצותה האמורה בתורה", היינו גם תוס' שביעית.
ולפי מ"ש הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פי"ב הט"ז): "וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות וכו'" הנה לפי מה שנת' יוצא שכשיבוא משיח לפני חגה"ס תתקיים מצות הקהל, ויהי' גם שנה הראשונה למנין החדש דשמיטין '''ויובלות''', כיון דבפ"י מהל' שמיטה ויובל ה"ד נקט הרמב"ם כהגאונים שמאז שלא הי' היובל נוהג לא מנו שנת החמשים, אלא שבע שבע בלבד בכדי לדעת מתי היא שנת השמיטה, עיי"ש.