386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן יב׃ מצות זכירת עמלק לעת"ל (הצגת מקור)
גרסה מ־20:10, ט"ו באדר א' ה'תשע"ט
, 20:10, ט"ו באדר א' ה'תשע"טיצירת דף עם התוכן "== מצות זכירה משום מצות מחיי' או מצוה מצ"ע == בספר החינוך (מצוה תרג) במצות "לזכור מה שעשה עמלק..."
== מצות זכירה משום מצות מחיי' או מצוה מצ"ע ==
בספר החינוך (מצוה תרג) במצות "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" סיים: "ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". ובמנחת חינוך שם כתב ע"ז וז"ל: וצריך ראי' לפטור נשים ממ"ע שהזמן גרמא, ובפרט במקום לאו ג"כ, ומה שכתב כי להם לעשות המלחמה ולא לנשים, באמת מלחמת מצוה הכל יוצאים אפילו כלה מחופתה כמבואר בש"ס סוטה מד,ב,{{הערה|ראה בס' מרחשת סי' כ"ב אות ו' ומקראי קודש (פורים) סי' ה' שכתבו לתרץ קושיא זו בכמה אופנים, וראה רדב"ז הל' מלכים פ"ז ה"ד שאין הכוונה שיוצאות להלחם עיי"ש.}} גם מי עמד בסוד ה' יתברך אם הטעם מחמת הנקמה, דאפשר גזירת הכתוב שנזכיר שנאתו מאיזה טעם ואנחנו אין יודעים, ואפשר אף '''בביאת משיחנו''' שיכרת עמלק מכל וכל ולא יהי' זכר להם, מ"מ הזכירה יהי' תמיד מצות עשה לזכור ולא לשכוח, על כן צ"ע דפוטר נשים ממצות עשה זו, ונראה דכל אישי ישראל חייבים כמו כל מ"ע שאין הזמן גרמא, כן נראה. עכ"ל. ועי' גם בשו"ת תורת חסד ח"א סי' לז שהקשה כקושיות המנ"ח על החינוך.
והנראה מזה, דפליגי ביסוד המצוה דזכירת מעשה עמלק, אם היא מצוה בפ"ע שאינה שייכת למצות "מחיית עמלק", או דמצוה זו תכליתה היא כדי לעורר שנאת עמלק דעי"ז נלחום בו ותתקיים מצות מחיית עמלק. דהחינוך סב"ל שהיא כדי לעורר שנאת עמלק ועי"ז נלחום בו וכו' ולכן סב"ל דנשים פטורות ממצוה זו כי נשים אינן עושות מלחמה,{{הערה|והא דכתב החינוך לפני זה: "משרשי המצוה, לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו כמו שאתה מוצא בעמלק כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם, ציונו ברוך הוא לאבד זכרם מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה", וטעם זה לכאורה שייך גם לגבי נשים? – צ"ל דגם זה נוגע רק לזה שמחוייב ללחום ולמחותו, וכמ"ש דציונו ב"ה לאבד זכרם, אבל לא נשים שאינן במלחמה.}} והמנ"ח חולק וסב"ל שהיא מצוה בפ"ע וגם נשים חייבות במצוה זו, כי הוה מ"ע שאין הזמן גרמא. וזהו שכתב דנפק"מ גם '''לעת"ל''' כשכבר יאבד זכר עמלק ולא שייך עוד להלחם בו וכו', אם עדיין תתקיים מצות זכירה או לא, דלדעת החינוך לא תתקיים משא"כ לפי המנ"ח.
והנה גם דעת הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע קפט) הוא כהחינוך וז"ל: שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת, '''ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו''' ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן … הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה, שהוא זכר תחלה מעשהו הרע ואחרי כן צוה להרגם, והוא אמרו יתעלה (ש"א טו,ב) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. עכ"ל.
וכוונת הרמב"ם במה שהביא משמואל "כשהתחיל לעשות '''המצוה הזאת''' איך עשה, שהוא זכר תחלה מעשהו הרע ואחרי כן צוה להרגם" דלכאורה צ"ב הלא שמואל קיים מצות '''מחיית עמלק''', ולמה כתב הרמב"ם כשהתחיל לעשות '''המצוה הזאת''' דקאי במצות '''זכירה'''? אלא הפירוש בזה הוא כנ"ל, דמחיית עמלק הוא התכלית של מצות זכירה, ולכן קודם המלחמה עורר שמואל על מעשי עמלק כיון שהמלחמה היא הקיום של זכירה. וראה בחי' הגרי"ז (שמואל א' טו,יח) שביאר עפ"ז הא דכתיב שם "לך והחרמתה '''את החטאים''' את עמלק" דבמצות מחיית עמלק נצטוינו תחילה לזכור את מעשה עמלק, ושתהיה מלחמת עמלק מחמת מעשיהם הרעים, וזהו דכתיב את החטאים את עמלק, עיי"ש. וכ"כ בס' 'נתיבות רבותינו' שם.
ובהל' מלכים (פ"ה ה"ה) כתב וז"ל: מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר (דברים כה,יט) תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר (שם,יז) זכור את אשר עשה לך עמלק, עכ"ל. וכאן לא הזכיר שזהו כדי להלחם בו, אמנם לכאורה גם הכא משמע דכוונתו הוא דעי"ז תתקיים המלחמה בו וכו', וכן מבואר בפי' הרמב"ן על התורה (דברים כה,יז) וז"ל: ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה וכו', והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק '''עד שנמחה את שמו''' מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו, עכ"ל.{{הערה|וראה שו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א אות ק"א, וב'מקראי קודש' פורים סי' ה' בזה, ובס' 'קרן אורה' ברכות ה,א, כתב הטעם שהמצוה של זכירת עמלק היא לקרוא בציבור, כיון שהזכירה היא לתכלית המחייה, והמלחמה היא מצוה המוטלת על הציבור ולא על היחידים, עיי"ש. וראה שו"ת 'בצל החכמה' (ח"ו סי' מ"ט אות ה') שהביא ראי' לזה ממגילה יח,א.}}
וכן נקט הרבי בלקוטי שיחות חכ"א (ע' 191) שהתכלית דזכירת עמלק היא '''מחיית''' עמלק, וכמבואר בהמשך הכתובים (לאחר "זכור גו'") – "והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך גו' תמחה את זכר עמלק גו'", וכפי שביאר הרמב"ם: "צונו לזכור מה שעשה לנו עמלק .. (ולשנוא אותו) בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים '''להלחם בו'''", עיי"ש. ובהערה 20 כתב: "ראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע נט (רסא,ב) שמטעם זה לא מנה הבה"ג וסייעתו העשה דזכירת עמלק, כי היא בכלל העשה דמחיי'". והרי"פ גם הביא, שכן מוכח בפסיקתא רבתי (פי"ב,ד – פיסקא פרשת זכור): "'''הוו זכורים לו למחות את שמו מן העולם''' זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' תמחה את זכר עמלק". וכן הוא גם למסקנת השיחה שם, אלא שביאר דמ"מ נחשבה מצות זכירה למצוה בפ"ע, כיון שהזכירה עצמה הו"ע עיקרי ונוגע לכאו"א מבנ"י תמיד, עיי"ש בארוכה. וכן כתב בחי"ט ע' 224 ובהערה 30.{{הערה|ועי' בכף החיים סי' תרפ"ה אות כט שכתב דהטעם שאין מברכין על מ"ע דזכירת עמלק, לפי שעל השחתה אין מברכים, ואפילו אהשחתה דאוה"ע, מדחזינן דאמר הקב"ה מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה, וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק סי' של"ו, דעל קלקלה אין מברכים, ובשו"ת דברי ישראל ח"א סי' קכא הביא שכן הובא בספר 'תורי זהב' שלא רצו חכמים לתקן ברכה על זכור מפני שבה מחיית עמלק, והקב"ה אין שמח במפלתן של רשעים עיי"ש, וזה מתאים לשיטת החינוך וכו' דמצות זכירה תכליתה היא בשביל המחייה. ועי' בילקוט מעם לועז סו"פ תצא שכתב טעם אחר מפני שזכירתה אינה גמר תכליתה אלא המחייה, וע"ד שאין מברכים על קידושין עיי"ש, וזה ג"כ מתאים לשיטה זו. אבל עי' שד"ח מערכת ז' כלל יג ושו"ת חתם סופר שכתבו טעמים אחרים. וראה שו"ת גנזי יוסף סי' קמא.}}
== טעם זכירת עמלק גם לאחר שיימחה זכרו ==
אבל בתרגום יונתן איתא (תצא כה,יט): "ויהי כד יניח ה"א לכון מן כל בעלי דבביכון וכו' תמחון ית דוכרנא דעמלק מתחות שמיא, '''ואפילו ליומי מלכא משיחא לא תתנשי'''" – משמע דסב"ל דמצות זכירת מעשה עמלק תתקיים אפילו לעת"ל בימות המשיח, לאחר שכבר אבד זכרם. ולכאורה נראה דסב"ל כדעת המנ"ח שהיא מצוה בפ"ע ואינה שייכת דוקא למצות מחיי'.
ויש לבאר שיטה זו, דהנה בלקוטי שיחות חכ"א שם הערה 19 הביא, שבחרדים (מל"ת התלויות בארץ ישראל פ"ב) ביאר שזכירת עמלק ענינה לזכור שבשביל שרפו ידיהם של ישראל מן התורה ומן המצות בא עמלק. ובהערה 26 ציין לה'מלאכת שלמה' (מגילה פ"ג משנה ד' ד"ה בשניה) שהביא בשם הס' 'חן טוב' פ' בשלח וז"ל: ובזה נתרץ למה אנחנו בגלותינו מצווין לקרות פ' זכור בציבור מן התורה כיון שאין אנו יכולים לעשות עמו מלחמה, אמנם הכוונה היא לזכור הגורם שהוא העון ונשוב לה', שהרי גם בבוא '''משיח צדקנו''' תשאר מצוות זכור קיימת שהוא אחד מתרי"ג מצות והרי נמחה עמלק מן העולם, א"כ מה לו לזוכרו עוד אלא ודאי כמו שכתבנו לזכור את הגורם ביאת עמלק שזאת היתה לו לעמלק תמיד שלא בא על ישראל אלא ע"י תביעת עון כמו ברפידים ע"י רפיון התורה וכו', עכ"ל. דלפי טעם זה יוצא דזכירת עמלק הוא מצוה בפ"ע ואינה קשורה דוקא למחיית עמלק, ולכן תתקיים מצוה זו גם לעת"ל, ועי' גם באלשי"ך סו"פ תצא.
וראה גם בסמ"ק (מצוה כג) שכתב וז"ל: שלא לשכוח מעשה עמלק. דכתיב (דברים כה,יט) לא תשכח. פי' שהקב"ה הצילנו מידו ובעבור זה תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא ובזה יתן לנו כח להנקם ממנו. עכ"ל.
== ביאור דעת המגן אברהם דיוצאים מצות זכירה בפ' ויבוא עמלק ==
ועי' מג"א סי' תרפ"ה שכתב שיוצאים קריאת פ' זכור גם עם קריאת פ' ויבוא עמלק (שמות יז,ח-טז) שבסוף פ' בשלח, וז"ל: וכן בסמ"ק כתב מ"ע זכור את אשר עשה ואם כן צריך ליזהר יותר שישמעו קריאת פרשת זכור בי' ממקרא מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי, עכ"ל, ול"נ ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן כמ"ש הלבוש וא"כ כששומע בפורים פרשת '''ויבא עמלק''' נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח, וכ"ה ברא"ם סי' ב' … ובמגילה דף י"ח [עמ' א] משמע פשטא דתלמודא דפרשת זכור דאורייתא, ומשמע שם דה"ה בפ' ויבא עמלק יצא. עכ"ל. ועי' מחצית השקל שם.{{הערה|הובא בלקוטי שיחות חכ"ו ע' 220 הערה 14, וראה עוד ב'תורת מנחם – התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 466 הערה 3, ועמ' 467 בשוה"ג.}}
אבל במשנה ברורה שם (ס"ק ט"ז) הקשה על המג"א וז"ל: אבל לענ"ד עיקר דינו של המג"א צ"ע, דהא כתיב בתורה זכור את אשר עשה וגו' אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו' תמחה וגו' והכונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו, כמו שכתב הרמב"ן בביאורו, וזה לא נזכר בפרשת ויבא עמלק. עכ"ל.
ועד"ז הקשה בשו"ת ערוגת הבשם או"ח סי' ר"ה (בד"ה במג"א דכששומע), דלפי מה שכתב החינוך הרי עיקר מצוה זו לנקום נקמת עמלק י"ל דבעינן שיזכור דוקא פ' זכור דכתיב ביה תמחה את זכר עמלק, משא"כ בפ' בשלח דלא רמיא רחמנא למצוה, דלא כתיב ביה אלא כי מחה אמחה את זכר עמלק, י"ל דלא יצא ידי חובתו. וראה גם בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ה' (ד"ה והנה הא), ועוד.
ולכאורה נראה דפלוגתא זו תלוי בהנ"ל – דאי נימא דמצות זכירת מעשה עמלק הוא בכדי שתתקיים המחיי' והם ענין אחד וכדעת החינוך וכו', צריך לומר שאין יוצאים בקריאת ויבוא עמלק דפ' בשלח, כיון ששם לא הוזכר אודות מצות מחיי';{{הערה|אף דברש"י (שמות יז,יד) כתב: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ, '''שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו''' … כי מחה אמחה - לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו". וראה בזה בחי' הגרי"ז שם. מ"מ אין הציווי מפורש. וראה ב'תורת מנחם – התוועדויות' תש"נ ח"ב ע' 361 הערה 49 שמבאר החילוק בין פ' ויבא עמלק שבפ' בשלח, לפ' זכור וגו' שבפ' תצא, דבפ' בשלח העיקר הוא פעולת הקב"ה, ובפ' תצא הוא פעולת האדם, עיי"ש.}} אבל אי נימא שהיא מצוה בפ"ע שצריכים לזכור מעשה עמלק וכו', שפיר יוצאים גם בויבוא עמלק, וכדעת המג"א.
== מצות זכירת מעשה עמלק נמנה בתרי"ג מצוות ==
והנה לפי מה דנקט המנ"ח דאם מצות הזכירה היא בשביל קיום מצות מחיי', לא תתקיים מצוה זו לעת"ל כיון שכבר יאבד זכרם מן העולם – יוצא שכן צריך לומר גם לדעת הרמב"ם.
אלא דלפי"ז יש להקשות דידוע מה שהשריש הרמב"ם בסהמ"צ שורש ג' דבתרי"ג מצוות מונין רק מצוות אלו הנוהגות לדורות, אבל מצוה זו שנוהגת רק בזה"ז, נכללה במצוות הנוהגות רק לשעה בלבד. ואי נימא דמצות זכירת עמלק יתבטל לעת"ל למה מנאו בתרי"ג מצוות? וכך הקשה בלקוטי שיחות כיו"ב בחלק ל"ח ע' 105, וחכ"ט ע' 341, ובכ"מ?
ואפ"ל בפשטות כמ"ש בלקוטי שיחות חי"ד ע' 91 (הערה 24) וז"ל: וראה מנ"ח (מצוה תרג): ואפשר אף בביאת משיחנו שיכרת עמלק מכל וכל כו' מ"מ הזכירה יהי' תמיד מ"ע. וצ"ע שכותב זה בדרך אפשר – והרי עפמש"כ הרמב"ם במצות הריגת ז' אומות (סהמ"צ מ"ע קפז.. הובא בחינוך מצוה תכ"ה) לכאורה, ודאי הוא. עכ"ל.{{הערה|וראה גם שיחת קודש ש"פ תצוה פ' זכור תש"מ סעי' ז' (שיחות קודש תש"מ ח"ב עמ' 275) שנת' זה בארוכה.}}
היינו, דכיון שכתב הרמב"ם בסהמ"צ (שם) לגבי מצות הריגת ז' אומות וז"ל: ואולי יחשוב חושב כי זו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבעה עממין כבר אבדו. וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין עניין נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות. וזה כי הצווי שנגמר בהגיע תכליתו מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע לא ייאמר בו אינו נוהג לדורות, אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה במהרה בימינו כמו שהבטיחנו יתעלה (ס"פ בשלח) כי מחה אמחה את זכר עמלק הנאמר אז אינו נוהג לדורות? זה לא ייאמר, אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו … ולא בעבור שנכרתו תהיה המצוה שנצטוינו בה להרגם אינה נוהגת לדורות, כמו שלא נאמר במלחמת עמלק אינה נוהגת לדורות ואפילו אחר כלותם ואבדם, מפני שאלה המצות אינן נקשרות בזמן ולא במקום מיוחד, כמו המצות המיוחדות במדבר (הנז' שרש ג) או במצרים וכו', עכ"ל. א"כ פשוט דגם מצות זכירת עמלק "נוהג לדורות", כיון שאין שום הגבלה בגוף המצוה.
אלא דמה שהקשה הרבי על המנ"ח לכאורה צריך ביאור, כי בפשטות טעמם של החינוך והרמב"ם דמצות זכירת עמלק תכליתה היא משום מחיי' – שלכן פוטר החינוך נשים ממצוה זו אף דקיימ"ל דלא דרשינן טעמא דקרא – ה"ז משום שכן הוא '''משמעות הקרא''', וכמ"ש בלקוטי שיחות דלעיל "שהתכלית דזכירת עמלק היא '''מחיית''' עמלק, '''וכמבואר בהמשך הכתובים''' (לאחר "זכור גו'") – והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך גו' תמחה את זכר עמלק גו'", ובדבר שהטעם מפורש בתורה, אפילו רבי יהודא מודה ד"דרשינן טעמא דקרא" כדאיתא בסנהדרין כא,א. וא"כ כיון דלעת"ל לא יהי' שייך עוד לקיים מחיית עמלק, למה יהי' חיוב '''בפועל''' לזכור מעשה עמלק, הרי לא שייך הטעם דמצות זכירה, ומאי שנא מכל מקום דדרשינן טעמא דקרא דאם ליכא הטעם ליכא החיוב?
ובאמת אין זה סותר למ"ש הרמב"ם בסהמ"צ, דהן אמת שזהו "מצוה הנוהגת לדורות", כיון שאין המניעה מחמת עצם המצוה אלא מצד '''המציאות''', אבל סו"ס כשידעינן שכבר אבד שמו למה יהי' חיוב במצות זכירה? וכמו במצות מחיי' עצמה דביה עסקינן, דהוה מצוה הנוהג לדורות אף שלא תתקיים בפועל.
וראה עד"ז בחלק א' (סי' לא), שהוקשה שם דכיון דתפלה נמנית בתרי"ג מצוות, וא"כ הרי עכצ"ל שנוהג גם לעת"ל, והרי להרמב"ם עיקר מצות התפלה הוא "בקשת צרכיו", ולפי המבואר בכ"מ לא יהי' זה לעת"ל, וא"כ למה נחשבת בתרי"ג מצוות?{{הערה|ראה בס' כתר שם טוב סי' פא שהקשה שם עד"ז ע"פ פנימיות הענינים.}} ונת' שם ע"פ מ"ש הרמב"ם בסהמ"צ הנ"ל שהוא מצוה הנוהג לדורות כשימצא בו אפשרות הדבר ההוא, ועד"ז י"ל במצות תפלה וכן בשאר תרי"ג מצות דאפילו באותן המצוות שמצד המצב דימות המשיח לא יתקיימו בפועל, מ"מ ה"ה מצוות הנוהגות לדורות '''באם יהי'''' אפשרות זו, וכן האריך ביפה תואר [השלם] ויק"ר (פי"ג,ג) סוף פ' שמיני, אודות מצות יבום וכיו"ב כשיהיו חיים נצחיים, עיי"ש.
וא"כ גם הכא י"ל דזהו כוונת המנ"ח, דלפי טעם החינוך לא תתקיים מצות זכירה בפועל כיון שבטל הטעם, משא"כ אי נימא כשאר הטעמים הנ"ל שזה אינו משום מחיית עמלק – שפיר תתקיים בפועל, ויל"ע.
אמנם לפי המבואר בלקוטי שיחות הנ"ל שיש מצות זכירה גם בזמן הזה, אף דלא שייך לקיים מצוות מחיי' בזה"ז, הרי י"ל שמצד טעם זה גופא יהי' שייך גם לעת"ל.
בספר החינוך (מצוה תרג) במצות "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" סיים: "ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". ובמנחת חינוך שם כתב ע"ז וז"ל: וצריך ראי' לפטור נשים ממ"ע שהזמן גרמא, ובפרט במקום לאו ג"כ, ומה שכתב כי להם לעשות המלחמה ולא לנשים, באמת מלחמת מצוה הכל יוצאים אפילו כלה מחופתה כמבואר בש"ס סוטה מד,ב,{{הערה|ראה בס' מרחשת סי' כ"ב אות ו' ומקראי קודש (פורים) סי' ה' שכתבו לתרץ קושיא זו בכמה אופנים, וראה רדב"ז הל' מלכים פ"ז ה"ד שאין הכוונה שיוצאות להלחם עיי"ש.}} גם מי עמד בסוד ה' יתברך אם הטעם מחמת הנקמה, דאפשר גזירת הכתוב שנזכיר שנאתו מאיזה טעם ואנחנו אין יודעים, ואפשר אף '''בביאת משיחנו''' שיכרת עמלק מכל וכל ולא יהי' זכר להם, מ"מ הזכירה יהי' תמיד מצות עשה לזכור ולא לשכוח, על כן צ"ע דפוטר נשים ממצות עשה זו, ונראה דכל אישי ישראל חייבים כמו כל מ"ע שאין הזמן גרמא, כן נראה. עכ"ל. ועי' גם בשו"ת תורת חסד ח"א סי' לז שהקשה כקושיות המנ"ח על החינוך.
והנראה מזה, דפליגי ביסוד המצוה דזכירת מעשה עמלק, אם היא מצוה בפ"ע שאינה שייכת למצות "מחיית עמלק", או דמצוה זו תכליתה היא כדי לעורר שנאת עמלק דעי"ז נלחום בו ותתקיים מצות מחיית עמלק. דהחינוך סב"ל שהיא כדי לעורר שנאת עמלק ועי"ז נלחום בו וכו' ולכן סב"ל דנשים פטורות ממצוה זו כי נשים אינן עושות מלחמה,{{הערה|והא דכתב החינוך לפני זה: "משרשי המצוה, לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו כמו שאתה מוצא בעמלק כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם, ציונו ברוך הוא לאבד זכרם מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה", וטעם זה לכאורה שייך גם לגבי נשים? – צ"ל דגם זה נוגע רק לזה שמחוייב ללחום ולמחותו, וכמ"ש דציונו ב"ה לאבד זכרם, אבל לא נשים שאינן במלחמה.}} והמנ"ח חולק וסב"ל שהיא מצוה בפ"ע וגם נשים חייבות במצוה זו, כי הוה מ"ע שאין הזמן גרמא. וזהו שכתב דנפק"מ גם '''לעת"ל''' כשכבר יאבד זכר עמלק ולא שייך עוד להלחם בו וכו', אם עדיין תתקיים מצות זכירה או לא, דלדעת החינוך לא תתקיים משא"כ לפי המנ"ח.
והנה גם דעת הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע קפט) הוא כהחינוך וז"ל: שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת, '''ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו''' ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן … הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה, שהוא זכר תחלה מעשהו הרע ואחרי כן צוה להרגם, והוא אמרו יתעלה (ש"א טו,ב) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. עכ"ל.
וכוונת הרמב"ם במה שהביא משמואל "כשהתחיל לעשות '''המצוה הזאת''' איך עשה, שהוא זכר תחלה מעשהו הרע ואחרי כן צוה להרגם" דלכאורה צ"ב הלא שמואל קיים מצות '''מחיית עמלק''', ולמה כתב הרמב"ם כשהתחיל לעשות '''המצוה הזאת''' דקאי במצות '''זכירה'''? אלא הפירוש בזה הוא כנ"ל, דמחיית עמלק הוא התכלית של מצות זכירה, ולכן קודם המלחמה עורר שמואל על מעשי עמלק כיון שהמלחמה היא הקיום של זכירה. וראה בחי' הגרי"ז (שמואל א' טו,יח) שביאר עפ"ז הא דכתיב שם "לך והחרמתה '''את החטאים''' את עמלק" דבמצות מחיית עמלק נצטוינו תחילה לזכור את מעשה עמלק, ושתהיה מלחמת עמלק מחמת מעשיהם הרעים, וזהו דכתיב את החטאים את עמלק, עיי"ש. וכ"כ בס' 'נתיבות רבותינו' שם.
ובהל' מלכים (פ"ה ה"ה) כתב וז"ל: מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר (דברים כה,יט) תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר (שם,יז) זכור את אשר עשה לך עמלק, עכ"ל. וכאן לא הזכיר שזהו כדי להלחם בו, אמנם לכאורה גם הכא משמע דכוונתו הוא דעי"ז תתקיים המלחמה בו וכו', וכן מבואר בפי' הרמב"ן על התורה (דברים כה,יז) וז"ל: ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה וכו', והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק '''עד שנמחה את שמו''' מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו, עכ"ל.{{הערה|וראה שו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א אות ק"א, וב'מקראי קודש' פורים סי' ה' בזה, ובס' 'קרן אורה' ברכות ה,א, כתב הטעם שהמצוה של זכירת עמלק היא לקרוא בציבור, כיון שהזכירה היא לתכלית המחייה, והמלחמה היא מצוה המוטלת על הציבור ולא על היחידים, עיי"ש. וראה שו"ת 'בצל החכמה' (ח"ו סי' מ"ט אות ה') שהביא ראי' לזה ממגילה יח,א.}}
וכן נקט הרבי בלקוטי שיחות חכ"א (ע' 191) שהתכלית דזכירת עמלק היא '''מחיית''' עמלק, וכמבואר בהמשך הכתובים (לאחר "זכור גו'") – "והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך גו' תמחה את זכר עמלק גו'", וכפי שביאר הרמב"ם: "צונו לזכור מה שעשה לנו עמלק .. (ולשנוא אותו) בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים '''להלחם בו'''", עיי"ש. ובהערה 20 כתב: "ראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע נט (רסא,ב) שמטעם זה לא מנה הבה"ג וסייעתו העשה דזכירת עמלק, כי היא בכלל העשה דמחיי'". והרי"פ גם הביא, שכן מוכח בפסיקתא רבתי (פי"ב,ד – פיסקא פרשת זכור): "'''הוו זכורים לו למחות את שמו מן העולם''' זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' תמחה את זכר עמלק". וכן הוא גם למסקנת השיחה שם, אלא שביאר דמ"מ נחשבה מצות זכירה למצוה בפ"ע, כיון שהזכירה עצמה הו"ע עיקרי ונוגע לכאו"א מבנ"י תמיד, עיי"ש בארוכה. וכן כתב בחי"ט ע' 224 ובהערה 30.{{הערה|ועי' בכף החיים סי' תרפ"ה אות כט שכתב דהטעם שאין מברכין על מ"ע דזכירת עמלק, לפי שעל השחתה אין מברכים, ואפילו אהשחתה דאוה"ע, מדחזינן דאמר הקב"ה מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה, וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק סי' של"ו, דעל קלקלה אין מברכים, ובשו"ת דברי ישראל ח"א סי' קכא הביא שכן הובא בספר 'תורי זהב' שלא רצו חכמים לתקן ברכה על זכור מפני שבה מחיית עמלק, והקב"ה אין שמח במפלתן של רשעים עיי"ש, וזה מתאים לשיטת החינוך וכו' דמצות זכירה תכליתה היא בשביל המחייה. ועי' בילקוט מעם לועז סו"פ תצא שכתב טעם אחר מפני שזכירתה אינה גמר תכליתה אלא המחייה, וע"ד שאין מברכים על קידושין עיי"ש, וזה ג"כ מתאים לשיטה זו. אבל עי' שד"ח מערכת ז' כלל יג ושו"ת חתם סופר שכתבו טעמים אחרים. וראה שו"ת גנזי יוסף סי' קמא.}}
== טעם זכירת עמלק גם לאחר שיימחה זכרו ==
אבל בתרגום יונתן איתא (תצא כה,יט): "ויהי כד יניח ה"א לכון מן כל בעלי דבביכון וכו' תמחון ית דוכרנא דעמלק מתחות שמיא, '''ואפילו ליומי מלכא משיחא לא תתנשי'''" – משמע דסב"ל דמצות זכירת מעשה עמלק תתקיים אפילו לעת"ל בימות המשיח, לאחר שכבר אבד זכרם. ולכאורה נראה דסב"ל כדעת המנ"ח שהיא מצוה בפ"ע ואינה שייכת דוקא למצות מחיי'.
ויש לבאר שיטה זו, דהנה בלקוטי שיחות חכ"א שם הערה 19 הביא, שבחרדים (מל"ת התלויות בארץ ישראל פ"ב) ביאר שזכירת עמלק ענינה לזכור שבשביל שרפו ידיהם של ישראל מן התורה ומן המצות בא עמלק. ובהערה 26 ציין לה'מלאכת שלמה' (מגילה פ"ג משנה ד' ד"ה בשניה) שהביא בשם הס' 'חן טוב' פ' בשלח וז"ל: ובזה נתרץ למה אנחנו בגלותינו מצווין לקרות פ' זכור בציבור מן התורה כיון שאין אנו יכולים לעשות עמו מלחמה, אמנם הכוונה היא לזכור הגורם שהוא העון ונשוב לה', שהרי גם בבוא '''משיח צדקנו''' תשאר מצוות זכור קיימת שהוא אחד מתרי"ג מצות והרי נמחה עמלק מן העולם, א"כ מה לו לזוכרו עוד אלא ודאי כמו שכתבנו לזכור את הגורם ביאת עמלק שזאת היתה לו לעמלק תמיד שלא בא על ישראל אלא ע"י תביעת עון כמו ברפידים ע"י רפיון התורה וכו', עכ"ל. דלפי טעם זה יוצא דזכירת עמלק הוא מצוה בפ"ע ואינה קשורה דוקא למחיית עמלק, ולכן תתקיים מצוה זו גם לעת"ל, ועי' גם באלשי"ך סו"פ תצא.
וראה גם בסמ"ק (מצוה כג) שכתב וז"ל: שלא לשכוח מעשה עמלק. דכתיב (דברים כה,יט) לא תשכח. פי' שהקב"ה הצילנו מידו ובעבור זה תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא ובזה יתן לנו כח להנקם ממנו. עכ"ל.
== ביאור דעת המגן אברהם דיוצאים מצות זכירה בפ' ויבוא עמלק ==
ועי' מג"א סי' תרפ"ה שכתב שיוצאים קריאת פ' זכור גם עם קריאת פ' ויבוא עמלק (שמות יז,ח-טז) שבסוף פ' בשלח, וז"ל: וכן בסמ"ק כתב מ"ע זכור את אשר עשה ואם כן צריך ליזהר יותר שישמעו קריאת פרשת זכור בי' ממקרא מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי, עכ"ל, ול"נ ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן כמ"ש הלבוש וא"כ כששומע בפורים פרשת '''ויבא עמלק''' נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח, וכ"ה ברא"ם סי' ב' … ובמגילה דף י"ח [עמ' א] משמע פשטא דתלמודא דפרשת זכור דאורייתא, ומשמע שם דה"ה בפ' ויבא עמלק יצא. עכ"ל. ועי' מחצית השקל שם.{{הערה|הובא בלקוטי שיחות חכ"ו ע' 220 הערה 14, וראה עוד ב'תורת מנחם – התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 466 הערה 3, ועמ' 467 בשוה"ג.}}
אבל במשנה ברורה שם (ס"ק ט"ז) הקשה על המג"א וז"ל: אבל לענ"ד עיקר דינו של המג"א צ"ע, דהא כתיב בתורה זכור את אשר עשה וגו' אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו' תמחה וגו' והכונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו, כמו שכתב הרמב"ן בביאורו, וזה לא נזכר בפרשת ויבא עמלק. עכ"ל.
ועד"ז הקשה בשו"ת ערוגת הבשם או"ח סי' ר"ה (בד"ה במג"א דכששומע), דלפי מה שכתב החינוך הרי עיקר מצוה זו לנקום נקמת עמלק י"ל דבעינן שיזכור דוקא פ' זכור דכתיב ביה תמחה את זכר עמלק, משא"כ בפ' בשלח דלא רמיא רחמנא למצוה, דלא כתיב ביה אלא כי מחה אמחה את זכר עמלק, י"ל דלא יצא ידי חובתו. וראה גם בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ה' (ד"ה והנה הא), ועוד.
ולכאורה נראה דפלוגתא זו תלוי בהנ"ל – דאי נימא דמצות זכירת מעשה עמלק הוא בכדי שתתקיים המחיי' והם ענין אחד וכדעת החינוך וכו', צריך לומר שאין יוצאים בקריאת ויבוא עמלק דפ' בשלח, כיון ששם לא הוזכר אודות מצות מחיי';{{הערה|אף דברש"י (שמות יז,יד) כתב: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ, '''שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו''' … כי מחה אמחה - לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו". וראה בזה בחי' הגרי"ז שם. מ"מ אין הציווי מפורש. וראה ב'תורת מנחם – התוועדויות' תש"נ ח"ב ע' 361 הערה 49 שמבאר החילוק בין פ' ויבא עמלק שבפ' בשלח, לפ' זכור וגו' שבפ' תצא, דבפ' בשלח העיקר הוא פעולת הקב"ה, ובפ' תצא הוא פעולת האדם, עיי"ש.}} אבל אי נימא שהיא מצוה בפ"ע שצריכים לזכור מעשה עמלק וכו', שפיר יוצאים גם בויבוא עמלק, וכדעת המג"א.
== מצות זכירת מעשה עמלק נמנה בתרי"ג מצוות ==
והנה לפי מה דנקט המנ"ח דאם מצות הזכירה היא בשביל קיום מצות מחיי', לא תתקיים מצוה זו לעת"ל כיון שכבר יאבד זכרם מן העולם – יוצא שכן צריך לומר גם לדעת הרמב"ם.
אלא דלפי"ז יש להקשות דידוע מה שהשריש הרמב"ם בסהמ"צ שורש ג' דבתרי"ג מצוות מונין רק מצוות אלו הנוהגות לדורות, אבל מצוה זו שנוהגת רק בזה"ז, נכללה במצוות הנוהגות רק לשעה בלבד. ואי נימא דמצות זכירת עמלק יתבטל לעת"ל למה מנאו בתרי"ג מצוות? וכך הקשה בלקוטי שיחות כיו"ב בחלק ל"ח ע' 105, וחכ"ט ע' 341, ובכ"מ?
ואפ"ל בפשטות כמ"ש בלקוטי שיחות חי"ד ע' 91 (הערה 24) וז"ל: וראה מנ"ח (מצוה תרג): ואפשר אף בביאת משיחנו שיכרת עמלק מכל וכל כו' מ"מ הזכירה יהי' תמיד מ"ע. וצ"ע שכותב זה בדרך אפשר – והרי עפמש"כ הרמב"ם במצות הריגת ז' אומות (סהמ"צ מ"ע קפז.. הובא בחינוך מצוה תכ"ה) לכאורה, ודאי הוא. עכ"ל.{{הערה|וראה גם שיחת קודש ש"פ תצוה פ' זכור תש"מ סעי' ז' (שיחות קודש תש"מ ח"ב עמ' 275) שנת' זה בארוכה.}}
היינו, דכיון שכתב הרמב"ם בסהמ"צ (שם) לגבי מצות הריגת ז' אומות וז"ל: ואולי יחשוב חושב כי זו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבעה עממין כבר אבדו. וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין עניין נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות. וזה כי הצווי שנגמר בהגיע תכליתו מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע לא ייאמר בו אינו נוהג לדורות, אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה במהרה בימינו כמו שהבטיחנו יתעלה (ס"פ בשלח) כי מחה אמחה את זכר עמלק הנאמר אז אינו נוהג לדורות? זה לא ייאמר, אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו … ולא בעבור שנכרתו תהיה המצוה שנצטוינו בה להרגם אינה נוהגת לדורות, כמו שלא נאמר במלחמת עמלק אינה נוהגת לדורות ואפילו אחר כלותם ואבדם, מפני שאלה המצות אינן נקשרות בזמן ולא במקום מיוחד, כמו המצות המיוחדות במדבר (הנז' שרש ג) או במצרים וכו', עכ"ל. א"כ פשוט דגם מצות זכירת עמלק "נוהג לדורות", כיון שאין שום הגבלה בגוף המצוה.
אלא דמה שהקשה הרבי על המנ"ח לכאורה צריך ביאור, כי בפשטות טעמם של החינוך והרמב"ם דמצות זכירת עמלק תכליתה היא משום מחיי' – שלכן פוטר החינוך נשים ממצוה זו אף דקיימ"ל דלא דרשינן טעמא דקרא – ה"ז משום שכן הוא '''משמעות הקרא''', וכמ"ש בלקוטי שיחות דלעיל "שהתכלית דזכירת עמלק היא '''מחיית''' עמלק, '''וכמבואר בהמשך הכתובים''' (לאחר "זכור גו'") – והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך גו' תמחה את זכר עמלק גו'", ובדבר שהטעם מפורש בתורה, אפילו רבי יהודא מודה ד"דרשינן טעמא דקרא" כדאיתא בסנהדרין כא,א. וא"כ כיון דלעת"ל לא יהי' שייך עוד לקיים מחיית עמלק, למה יהי' חיוב '''בפועל''' לזכור מעשה עמלק, הרי לא שייך הטעם דמצות זכירה, ומאי שנא מכל מקום דדרשינן טעמא דקרא דאם ליכא הטעם ליכא החיוב?
ובאמת אין זה סותר למ"ש הרמב"ם בסהמ"צ, דהן אמת שזהו "מצוה הנוהגת לדורות", כיון שאין המניעה מחמת עצם המצוה אלא מצד '''המציאות''', אבל סו"ס כשידעינן שכבר אבד שמו למה יהי' חיוב במצות זכירה? וכמו במצות מחיי' עצמה דביה עסקינן, דהוה מצוה הנוהג לדורות אף שלא תתקיים בפועל.
וראה עד"ז בחלק א' (סי' לא), שהוקשה שם דכיון דתפלה נמנית בתרי"ג מצוות, וא"כ הרי עכצ"ל שנוהג גם לעת"ל, והרי להרמב"ם עיקר מצות התפלה הוא "בקשת צרכיו", ולפי המבואר בכ"מ לא יהי' זה לעת"ל, וא"כ למה נחשבת בתרי"ג מצוות?{{הערה|ראה בס' כתר שם טוב סי' פא שהקשה שם עד"ז ע"פ פנימיות הענינים.}} ונת' שם ע"פ מ"ש הרמב"ם בסהמ"צ הנ"ל שהוא מצוה הנוהג לדורות כשימצא בו אפשרות הדבר ההוא, ועד"ז י"ל במצות תפלה וכן בשאר תרי"ג מצות דאפילו באותן המצוות שמצד המצב דימות המשיח לא יתקיימו בפועל, מ"מ ה"ה מצוות הנוהגות לדורות '''באם יהי'''' אפשרות זו, וכן האריך ביפה תואר [השלם] ויק"ר (פי"ג,ג) סוף פ' שמיני, אודות מצות יבום וכיו"ב כשיהיו חיים נצחיים, עיי"ש.
וא"כ גם הכא י"ל דזהו כוונת המנ"ח, דלפי טעם החינוך לא תתקיים מצות זכירה בפועל כיון שבטל הטעם, משא"כ אי נימא כשאר הטעמים הנ"ל שזה אינו משום מחיית עמלק – שפיר תתקיים בפועל, ויל"ע.
אמנם לפי המבואר בלקוטי שיחות הנ"ל שיש מצות זכירה גם בזמן הזה, אף דלא שייך לקיים מצוות מחיי' בזה"ז, הרי י"ל שמצד טעם זה גופא יהי' שייך גם לעת"ל.