386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן סב׃ תחיית המתים ע"י אליהו הנביא או ע"י משיח (הצגת מקור)
גרסה מ־21:31, י"ג באדר א' ה'תשע"ט
, 21:31, י"ג באדר א' ה'תשע"טיצירת דף עם התוכן "בסיום מסכת סוטה (לאחר ה'הדרן עלך'), מובא מאמר רבי פנחס בן יאיר: "זהירות מביא לידי זריזות וכו..."
בסיום מסכת סוטה (לאחר ה'הדרן עלך'), מובא מאמר רבי פנחס בן יאיר: "זהירות מביא לידי זריזות וכו', ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, ותחיית המתים בא ע"י אליהו הנביא ז"ל במהרה בימינו יבוא ויגאלנו כן יהי רצון אמן". היינו דתחיית המתים תהי' ע"י אליהו הנביא, ובירושלמי שקלים (פ"ג ה"ה) מובא מאמר זה ומביא ע"ז הפסוק דסוף מלאכי "הנה אנכי שולח לכם את אלי'ו הנביא לפני בא יום ה' וגו'", וראה מצודת דוד שם עה"פ 'והשיב' וז"ל: "הוא ישיב לב האבות למקום ע"י הבנים וגו', כי תחיית המתים יהי' על ידו, וכמ"ש רז"ל וכשיחיו בני האבות אשר הם חיים וקיימים בזמן ההוא, אז הבנים ההם אשר יעמדו בתחיה יספרו לאבותם אמתת הגמול הנפשי, ועי"ז ישיבם הנביא אל ה' וכן ישיב לב הבנים ע"י אבותם העומדים בתחי', כי הם יספרו לבניהם אמתת הגמול ובזה ישיב אותם לה'", עכ"ל.
ובס' 'גליוני הש"ס' להגר"י ענגל סוטה שם, הביא מס' 'בנין אריאל' סוף פ' ברכה, שביאר הטעם בזה שיהי' ע"י אליהו הנביא דוקא, כיון שנעשה נס זה ראשונה ע"י אליהו וגם אצל אלישע מברכת אליהו ויהא נא פי שנים וגו' (עי' חולין ז,ב), וגם הרי אלישע תלמידו הי', והוא השורש גם למעשה אלישע. נמצא דאליהו הוא השורש לכל הכח דתחיית המתים דצדיקים, ועל כן ראוי הוא ביותר לזה. וגם מפאת שלא מת ולא שלט בו ענין מיתה, לכן הוא הראוי ביותר לסלק המיתה ולהחיות המתים בב"א, ועי' תוס' תענית ב,א (ד"ה שלשה) דמפתח תחיית המתים נמסר לאליהו, עיי"ש עוד.
ועי' גם בשיחת ליל ערב חגה"ש תש"כ בה"הדרן" על מסכת סוטה, שהקשה על מאמר זה דרפב"י, דלמה הזכיר רק הענין דתחיית המתים ולא הזכיר הגאולה ע"י משיח צדקנו, ומבאר שם הענין בעבודה, ובתוך הדברים אמר וזלה"ק (בתרגום מאידיש): "והענין של תחיית המתים בא ע"י אליהו הנביא זכור לטוב, כי אליהו הנביא זיכך את גופו, ועד ש"עלה בסערה השמימה", והרי זהו ענין תחיית המתים, שגם במקום הישות – מיתה – יהי' חדור באלקות כו'", עכלה"ק.
== בלשון הירושלמי תחה"מ מביאה לידי אליהו ==
ואף שבירושלמי (שקלים שם) הלשון הוא: "ותחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב" [ולא כבגמ' סוטה שבא ע"י אליהו הנביא], הרי פי' הר"ש סיריליאו שם, וז"ל: "כלומר דאליהו בא בשביל תחיית המתים, והוא מקדים לבא דכתיב "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' וגו'", דהיינו תחיית המתים, וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו, נמצא דזמן תחיית המתים גורם לאליהו ז"ל שיבוא תחילה", עכ"ל. וכ"כ הר"ן בע"ז כ,ב (ו,א מדפי הרי"ף) שהביא ג"כ לשון הירושלמי ופי' כנ"ל, וכ"כ בפירוש הרא"ה ע"ז שם, היינו דגם בירושלמי הפי' הוא דתחיית המתים תהי' ע"י אליהו הנביא, אלא שהוקשה להם על הלשון דתחיית המתים מביאה לידי אליהו הנביא, דמשמע דאליהו בא אח"כ, ולזה ביארו דכיון שהוא בא בשביל תחיית המתים, והוא מקדים לבא, נמצא דזמן תחיית המתים גורם לביאת אליהו, אבל הכוונה הוא כבסוטה, וראה גם בס' אהל דוד ח"ד מלאכי (ג,כג) שכ"כ.
וראה ב'מאמר תחיית המתים' (שבריש ס' 'מגדים חדשים' על מס' ברכות), שכתב לבאר כוונת הירושלמי בדרך אפשר, דאי נימא דמתים לעתיד צריכים הזאה (ראה נדה סט,ב), א"כ נצטרך לאליהו שהוא יהי' המזה, שהרי אנחנו כולנו טמאי מתים, ולא יהי' בנמצא שום אדם טהור בעולם מלבד אליהו שלא מת, ולפי"ז א"ש שנצטרך לאליהו שיזה עלינו מי חטאת, אבל אין הכוונה דדוקא אליהו יחיה המתים, עכתו"ד.
אבל לכאורה קשה לפרש כן כוונת הירושלמי, כיון דשאלה זו לא נפשטה בגמ' נדה שם, ואי נימא דזהו כוונת הירושלמי, למה לא מצינו בשום מקום למיפשט מיני' שהמתים דלע"ל צריכים הזאה? ועוד, דבמהרש"א נדה שם פי' כוונת הגמ', דמסיק דאין צריכים הזאה לפי שגוף הראשון כבר נתבטל עיי"ש, ואם אין צריכים להזאה ודאי אין לפרש דאליהו הנביא בא בשביל זה. (וראה גם לקוטי שיחות חי"ח פ' חוקת ב' ורשימות חוברת קכט בענין זה), ולכן צ"ל כדפירשו לעיל, דגם לפי לשון הירושלמי הכוונה הוא שאליהו הנביא יחיה את המתים.
אבל בפרקי דר"א (פל"ב) איתא: "מלך המשיח מנין, שנאמר (תהלים עב,יז) לפני שמש ינון שמו, ולמה נקרא שמו ינון שהוא עתיד לינון ישני עפר", דמבואר, דסב"ל דתחיית המתים תהי' ע"י משיח. ועי' גם רש"י סנהדרין נא, ב בד"ה "הכי" שכתב: "כשיבא המשיח ויחיה המתים". וכ"כ בס' 'מגן אבות' ח"ג ד"ה "ואתחיל": "לפי שתחיית המתים תהי' ע"י מלך המשיח". ועי' גם ב'חיבור התשובה' להמאירי (מאמר ב' סוף פ"ז): "בהגדות יעדו שמלך המשיח יחיה מתים" (וראה בס' 'זכות יצחק' חלק ב' סי' כא, ובס' עינים למשפט סנהדרין שם (ד"ה ורש"י) כתב דאף שכתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ג): "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח.. או מחי' מתים", י"ל דכוונתו שם רק לתחי' פרטית בתחילת בואו כמו התחי' שע"י אליהו ואלישע, אבל תחיית המתים הכללית שבא אח"כ, גם לפי הרמב"ם י"ל שהוא ע"י מלך המשיח עיי"ש).
== אולי יש לתווך דאיירי בב' תחיות ==
ואולי אפשר לתווך בזה, עפ"י הידוע שיהיו שתי תחיות לעת"ל, אחת לצדיקים בתחילת ימות המשיח ותחי' שניה לכל ישראל בתקופה השני' שבימות המשיח.{{הערה|כמ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתלט וח"ג סי' תרמד. ובלקוטי שיחות ח"ב ע' 518 ציין בזה לזהר ח"א קלט,א. וראה בחי' הריטב"א ר"ה טז,ב ותענית ל,ב שכ"כ שתהי' תחיית המתים בתחילה לצדיקי ישראל שחיכו לישועה. וראה גם רד"ק יחזקאל לז,א וישעי' כו,יט. וכ"כ ב'ערוך לנר' סנהדרין צ,ב (ד"ה אלא מלמד) דמשאלת הגמ' יומא ה,ב כיצד ילבישום לע"ל, ותשובתה כשיבוא אהרן ובניו ומשה עמהם וזהו לפני תחיית המתים, מוכח מזה, שבתחילה תהי' תחיית המתים לצדיקים לפני זמן התחי' לכל העולם. וכ"כ שם צב,א ברש"י ד"ה לאחר, ובנדה סא,ב, ומביא שכ"כ בזהר עיי"ש. וראה יפה תואר ב"ר פכ"ו, ובס' העקרים מאמר ד' פ"ה, ובשד"ח כללים מערכת מ' כלל רי"ח, וראה לקמן סי' סד.}} ובלקוטי שיחות ח"ב ע' 518 כתב יתירה מזו, דתחיית המתים של יחידים אפשר להיות גם לפני ביאת המשיח (עיי"ש מה שמציין לזה, וראה לשון הגמ' סוטה מח, ב: "כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד"). א"כ אולי אפ"ל דתחיית המתים הא' שלפני ביאת המשיח תהי' ע"י אליהו הנביא דוקא, כיון דמשיח עדיין לא בא{{הערה|ראה אגרות קודש חכ"ד ע' ט"ז (נדפס גם בלקוטי שיחות חל"ד ע' 240) שכתב להגר"ר מרגליות ז"ל וזלה"ק: בנוסח הקדיש (דסיום מס') ולאחיא כו' ולמיבני כו' ולמיעקר כו' - צ"ע שהענינים בו באים שלא ע"ס הזמן, ראה ברכות מט, א. זח"א ס"פ ח"ש וקל"ט, א. רמב"ם מלכים ספי"א. מכ' כ"ק אדנ"ע (נדפס בקובץ מכ' שלו). ובכ"מ שציין כת"ר בניצוצי זוהר שלו ברכות שם. ז"ע ראיתי שציין כ' בזהר שם מס' כתם פז, עכלה"ק, ובס' כתם פז כתב שמכאן (מהזהר שם) אנו למדים כי הנוסח האמיתי בקדיש של רבנן כמנהג הספרדי: "דהוא עתיד לחדתא עלמא ולשכללא היכלא ולמפרק חייא ולאחאה מתייא וכו'". ולכאורה לפי המבואר בפנים אפשר להיות גם תחיית המתים לפני ביאת המשיח ובנין ירושלים והמקדש? אבל י"ל בפשטות דמהלשון: "'''בעלמא דהוא עתיד''' וכו'" משמע דאיירי אודות תחיית המתים שבכל העולם ולא אודות תחי' פרטית, וראה לקמן בסוף סי' ע"ב עוד בענין זה.}} (לפי הדעה שאליהו בא לפני ביאת המשיח, כמבואר ברמב"ם סוף הל' מלכים, ובפרט לפי הביאור שבס' 'הדרנים על הרמב"ם' ע' קיט שלכו"ע הוא בא לפני ביאת המשיח, וראה [[ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן ב׃ מי יסמוך הסנהדרין בביאת המשיח|לעיל סי' ב']]), משא"כ תחי' הכללית בתקופה השני' לאחר ביאת המשיח, תהי' ע"י מלך המשיח עצמו.
== תחה"מ צ"ל בארץ ישראל דוקא ==
והנה בשו"ת 'עטרת צבי' (לבוב תקס"ד, בחלק הדרושים שבסוף הספר דף נד, ב) כתב בהא דמבואר בכתובות קיא, א ובירושלמי פ"ט דכלאים הלכה ג', דתחיית המתים תהי' רק בארץ ישראל, ומתי חו"ל יבואו לא"י בתחילה ע"י מחילות וכו', ואח"כ יחיו. והקשה ה'יפה מראה' שם, הא יחזקאל החיה מתים בבקעת דורא שהיא חו"ל, (יחזקאל פל"ז) וא"כ מאי שנא הכא דבעינן שהתחי' תהי' בא"י דוקא?
ותירץ בשו"ת הנ"ל, עפ"י מ"ש המהרש"א בחדא"ג ערכין י,ב בהא דמבואר שם, שעד שלא נבחרה א"י הוכשרו כל הארצות לומר שירה, ומשנבחרה א"י לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, וכיון שגלו חזרו להתירם הראשון. וביאר המהרש"א שם הטעם - שנס שנעשה ע"י הקב"ה ראוי לומר עליו שירה, אבל נס שנעשה ע"י שליח, אין ראוי לומר עליו שירה, וקודם שנבחרה א"י הי' נעשה הנס אף בחו"ל ע"י הקב"ה, ומשנבחרה א"י אז יקרא אלקי הארץ, ואז אין הקב"ה עושה נס בעצמו בחו"ל אלא ע"י שליח, ואין ראוי לומר עליו שירה. משא"כ כשגלו, שאז גם השכינה בגלות עמהם כביכול וכו', אז לא נקרא הקב"ה אלקי הארץ והי' עושה נס בחו"ל בעצמו, ואז יכולים לומר עליו שירה. עכ"ד המהרש"א.
וכן הוא בנוגע לתחיית המתים, דידוע שמפתח של תחי' לא נמסר ביד שליח (תענית ב,א; סנהדרין קיג,א) וא"כ לא תוכל התחי' להיות בחו"ל, כיון ששם אין הקב"ה עושה נס ע"י עצמו, ותחיית המתים לא נעשית ע"י שליח, והא התחי' דלעתיד תהי' אחרי ביאת המשיח שאז הקב"ה יקרא אלקי הארץ, לכן צ"ל התחי' בא"י דוקא. משא"כ כשגלו, שאז גם השכינה בגלות ויכול לעשות נס ע"י עצמו בחו"ל, והמתים שהחי' יחזקאל הי' בשעה שכבר גלו לבבל ואז הקב"ה עושה נס בחו"ל. עכ"ד.
דלפי"ז יוצא שלפי הנ"ל שיש תחיית המתים לפני ביאת המשיח ה"ז יכול להיות גם '''בחו"ל''' כיון דאז עדיין לא נקרא אלקי הארץ, ולא משמע כן בשום מקום?
אלא דבלאו הכי יש להקשות על דבריו, דהרי רש"י בתענית שם סב"ל - שכל הג' מפתחות '''ביחד''' אין נמסרים ע"י שליח, אבל '''מפתח אחד''' שפיר נמסר לשליח. וכן התוס' שם כתבו שלא נמסר לשליח על עולם, אבל למשך זמן שפיר נמסר לשליח{{הערה|וראה בשיחת י"ג תמוז תשי"א בענין זה בארוכה.}} וא"כ הרי יכול להיות תחיית המתים בחו"ל ע"י שליח, גם בכלל צ"ב דהרי הובא לעיל שתחיית המתים אכן תהי' ע"י אליהו או משיח?
ולכן צריך לומר הטעם דליכא תחיית המתים בחו"ל רק בא"י כדאיתא באגרות קודש ח"ב ע' ע"ב הערה 13 (תשובות וביארים סי' י"א) שהביא טעם על זה מהזהר וזלה"ק: טעם הדבר נתבאר בזהר (ח"א קיד,א) וז"ל: ריב"א שאל לר"ח א"ל מתים שעתיד הקב"ה להחיותם למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן וייתון לאחייא בארעא דישראל א"ל נשבע הקב"ה לבנות ירושלים ושלא תהרס לעולמים כו' לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים כדי שתהי' הנשמה קיימת בגוף לעולמים - וכל ארץ ישראל בכלל ירושלים היא כדאמר שם קודם למאמר זה, עכלה"ק. ועי' גם בס' 'אמונת התחיה' פ"ה בזה בארוכה. ובזה מתורץ גם הקושיא ממתי יחזקאל ששם הי' בחו"ל, כיון ששם לא הי' התחי' לעולם, לכן לא הוצרך התחי' להיות בא"י דוקא, ולפי"ז מובן גם דאפילו בתחי' שהיא '''לפני''' ביאת המשיח צ"ל בא"י דוקא.
עוד יש להוסיף בענין זה, ע"פ מה דמבואר בכ"מ דאם הגאולה תהיה באופן ד'אחישנה' אין הכרח שאליהו הנביא יבוא לפני ביאת המשיח (כמ"ש בכו"פ סי' קי סוף בית הספק, מובא בלקוטי שיחות ח"ח ע' 323, ועוד, וראה לעיל סי' א'), וכיון שצדיקים קמים מיד וכדאיתא ביומא ה,ב, דמשה ואהרן עמהם, הרי אז תצטרך התחיה להיות ע"י משיח ולא ע"י אליהו, משא"כ כשהגאולה היא 'בעתה'.
ובס' 'גליוני הש"ס' להגר"י ענגל סוטה שם, הביא מס' 'בנין אריאל' סוף פ' ברכה, שביאר הטעם בזה שיהי' ע"י אליהו הנביא דוקא, כיון שנעשה נס זה ראשונה ע"י אליהו וגם אצל אלישע מברכת אליהו ויהא נא פי שנים וגו' (עי' חולין ז,ב), וגם הרי אלישע תלמידו הי', והוא השורש גם למעשה אלישע. נמצא דאליהו הוא השורש לכל הכח דתחיית המתים דצדיקים, ועל כן ראוי הוא ביותר לזה. וגם מפאת שלא מת ולא שלט בו ענין מיתה, לכן הוא הראוי ביותר לסלק המיתה ולהחיות המתים בב"א, ועי' תוס' תענית ב,א (ד"ה שלשה) דמפתח תחיית המתים נמסר לאליהו, עיי"ש עוד.
ועי' גם בשיחת ליל ערב חגה"ש תש"כ בה"הדרן" על מסכת סוטה, שהקשה על מאמר זה דרפב"י, דלמה הזכיר רק הענין דתחיית המתים ולא הזכיר הגאולה ע"י משיח צדקנו, ומבאר שם הענין בעבודה, ובתוך הדברים אמר וזלה"ק (בתרגום מאידיש): "והענין של תחיית המתים בא ע"י אליהו הנביא זכור לטוב, כי אליהו הנביא זיכך את גופו, ועד ש"עלה בסערה השמימה", והרי זהו ענין תחיית המתים, שגם במקום הישות – מיתה – יהי' חדור באלקות כו'", עכלה"ק.
== בלשון הירושלמי תחה"מ מביאה לידי אליהו ==
ואף שבירושלמי (שקלים שם) הלשון הוא: "ותחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב" [ולא כבגמ' סוטה שבא ע"י אליהו הנביא], הרי פי' הר"ש סיריליאו שם, וז"ל: "כלומר דאליהו בא בשביל תחיית המתים, והוא מקדים לבא דכתיב "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' וגו'", דהיינו תחיית המתים, וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו, נמצא דזמן תחיית המתים גורם לאליהו ז"ל שיבוא תחילה", עכ"ל. וכ"כ הר"ן בע"ז כ,ב (ו,א מדפי הרי"ף) שהביא ג"כ לשון הירושלמי ופי' כנ"ל, וכ"כ בפירוש הרא"ה ע"ז שם, היינו דגם בירושלמי הפי' הוא דתחיית המתים תהי' ע"י אליהו הנביא, אלא שהוקשה להם על הלשון דתחיית המתים מביאה לידי אליהו הנביא, דמשמע דאליהו בא אח"כ, ולזה ביארו דכיון שהוא בא בשביל תחיית המתים, והוא מקדים לבא, נמצא דזמן תחיית המתים גורם לביאת אליהו, אבל הכוונה הוא כבסוטה, וראה גם בס' אהל דוד ח"ד מלאכי (ג,כג) שכ"כ.
וראה ב'מאמר תחיית המתים' (שבריש ס' 'מגדים חדשים' על מס' ברכות), שכתב לבאר כוונת הירושלמי בדרך אפשר, דאי נימא דמתים לעתיד צריכים הזאה (ראה נדה סט,ב), א"כ נצטרך לאליהו שהוא יהי' המזה, שהרי אנחנו כולנו טמאי מתים, ולא יהי' בנמצא שום אדם טהור בעולם מלבד אליהו שלא מת, ולפי"ז א"ש שנצטרך לאליהו שיזה עלינו מי חטאת, אבל אין הכוונה דדוקא אליהו יחיה המתים, עכתו"ד.
אבל לכאורה קשה לפרש כן כוונת הירושלמי, כיון דשאלה זו לא נפשטה בגמ' נדה שם, ואי נימא דזהו כוונת הירושלמי, למה לא מצינו בשום מקום למיפשט מיני' שהמתים דלע"ל צריכים הזאה? ועוד, דבמהרש"א נדה שם פי' כוונת הגמ', דמסיק דאין צריכים הזאה לפי שגוף הראשון כבר נתבטל עיי"ש, ואם אין צריכים להזאה ודאי אין לפרש דאליהו הנביא בא בשביל זה. (וראה גם לקוטי שיחות חי"ח פ' חוקת ב' ורשימות חוברת קכט בענין זה), ולכן צ"ל כדפירשו לעיל, דגם לפי לשון הירושלמי הכוונה הוא שאליהו הנביא יחיה את המתים.
אבל בפרקי דר"א (פל"ב) איתא: "מלך המשיח מנין, שנאמר (תהלים עב,יז) לפני שמש ינון שמו, ולמה נקרא שמו ינון שהוא עתיד לינון ישני עפר", דמבואר, דסב"ל דתחיית המתים תהי' ע"י משיח. ועי' גם רש"י סנהדרין נא, ב בד"ה "הכי" שכתב: "כשיבא המשיח ויחיה המתים". וכ"כ בס' 'מגן אבות' ח"ג ד"ה "ואתחיל": "לפי שתחיית המתים תהי' ע"י מלך המשיח". ועי' גם ב'חיבור התשובה' להמאירי (מאמר ב' סוף פ"ז): "בהגדות יעדו שמלך המשיח יחיה מתים" (וראה בס' 'זכות יצחק' חלק ב' סי' כא, ובס' עינים למשפט סנהדרין שם (ד"ה ורש"י) כתב דאף שכתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ג): "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח.. או מחי' מתים", י"ל דכוונתו שם רק לתחי' פרטית בתחילת בואו כמו התחי' שע"י אליהו ואלישע, אבל תחיית המתים הכללית שבא אח"כ, גם לפי הרמב"ם י"ל שהוא ע"י מלך המשיח עיי"ש).
== אולי יש לתווך דאיירי בב' תחיות ==
ואולי אפשר לתווך בזה, עפ"י הידוע שיהיו שתי תחיות לעת"ל, אחת לצדיקים בתחילת ימות המשיח ותחי' שניה לכל ישראל בתקופה השני' שבימות המשיח.{{הערה|כמ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתלט וח"ג סי' תרמד. ובלקוטי שיחות ח"ב ע' 518 ציין בזה לזהר ח"א קלט,א. וראה בחי' הריטב"א ר"ה טז,ב ותענית ל,ב שכ"כ שתהי' תחיית המתים בתחילה לצדיקי ישראל שחיכו לישועה. וראה גם רד"ק יחזקאל לז,א וישעי' כו,יט. וכ"כ ב'ערוך לנר' סנהדרין צ,ב (ד"ה אלא מלמד) דמשאלת הגמ' יומא ה,ב כיצד ילבישום לע"ל, ותשובתה כשיבוא אהרן ובניו ומשה עמהם וזהו לפני תחיית המתים, מוכח מזה, שבתחילה תהי' תחיית המתים לצדיקים לפני זמן התחי' לכל העולם. וכ"כ שם צב,א ברש"י ד"ה לאחר, ובנדה סא,ב, ומביא שכ"כ בזהר עיי"ש. וראה יפה תואר ב"ר פכ"ו, ובס' העקרים מאמר ד' פ"ה, ובשד"ח כללים מערכת מ' כלל רי"ח, וראה לקמן סי' סד.}} ובלקוטי שיחות ח"ב ע' 518 כתב יתירה מזו, דתחיית המתים של יחידים אפשר להיות גם לפני ביאת המשיח (עיי"ש מה שמציין לזה, וראה לשון הגמ' סוטה מח, ב: "כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד"). א"כ אולי אפ"ל דתחיית המתים הא' שלפני ביאת המשיח תהי' ע"י אליהו הנביא דוקא, כיון דמשיח עדיין לא בא{{הערה|ראה אגרות קודש חכ"ד ע' ט"ז (נדפס גם בלקוטי שיחות חל"ד ע' 240) שכתב להגר"ר מרגליות ז"ל וזלה"ק: בנוסח הקדיש (דסיום מס') ולאחיא כו' ולמיבני כו' ולמיעקר כו' - צ"ע שהענינים בו באים שלא ע"ס הזמן, ראה ברכות מט, א. זח"א ס"פ ח"ש וקל"ט, א. רמב"ם מלכים ספי"א. מכ' כ"ק אדנ"ע (נדפס בקובץ מכ' שלו). ובכ"מ שציין כת"ר בניצוצי זוהר שלו ברכות שם. ז"ע ראיתי שציין כ' בזהר שם מס' כתם פז, עכלה"ק, ובס' כתם פז כתב שמכאן (מהזהר שם) אנו למדים כי הנוסח האמיתי בקדיש של רבנן כמנהג הספרדי: "דהוא עתיד לחדתא עלמא ולשכללא היכלא ולמפרק חייא ולאחאה מתייא וכו'". ולכאורה לפי המבואר בפנים אפשר להיות גם תחיית המתים לפני ביאת המשיח ובנין ירושלים והמקדש? אבל י"ל בפשטות דמהלשון: "'''בעלמא דהוא עתיד''' וכו'" משמע דאיירי אודות תחיית המתים שבכל העולם ולא אודות תחי' פרטית, וראה לקמן בסוף סי' ע"ב עוד בענין זה.}} (לפי הדעה שאליהו בא לפני ביאת המשיח, כמבואר ברמב"ם סוף הל' מלכים, ובפרט לפי הביאור שבס' 'הדרנים על הרמב"ם' ע' קיט שלכו"ע הוא בא לפני ביאת המשיח, וראה [[ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן ב׃ מי יסמוך הסנהדרין בביאת המשיח|לעיל סי' ב']]), משא"כ תחי' הכללית בתקופה השני' לאחר ביאת המשיח, תהי' ע"י מלך המשיח עצמו.
== תחה"מ צ"ל בארץ ישראל דוקא ==
והנה בשו"ת 'עטרת צבי' (לבוב תקס"ד, בחלק הדרושים שבסוף הספר דף נד, ב) כתב בהא דמבואר בכתובות קיא, א ובירושלמי פ"ט דכלאים הלכה ג', דתחיית המתים תהי' רק בארץ ישראל, ומתי חו"ל יבואו לא"י בתחילה ע"י מחילות וכו', ואח"כ יחיו. והקשה ה'יפה מראה' שם, הא יחזקאל החיה מתים בבקעת דורא שהיא חו"ל, (יחזקאל פל"ז) וא"כ מאי שנא הכא דבעינן שהתחי' תהי' בא"י דוקא?
ותירץ בשו"ת הנ"ל, עפ"י מ"ש המהרש"א בחדא"ג ערכין י,ב בהא דמבואר שם, שעד שלא נבחרה א"י הוכשרו כל הארצות לומר שירה, ומשנבחרה א"י לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, וכיון שגלו חזרו להתירם הראשון. וביאר המהרש"א שם הטעם - שנס שנעשה ע"י הקב"ה ראוי לומר עליו שירה, אבל נס שנעשה ע"י שליח, אין ראוי לומר עליו שירה, וקודם שנבחרה א"י הי' נעשה הנס אף בחו"ל ע"י הקב"ה, ומשנבחרה א"י אז יקרא אלקי הארץ, ואז אין הקב"ה עושה נס בעצמו בחו"ל אלא ע"י שליח, ואין ראוי לומר עליו שירה. משא"כ כשגלו, שאז גם השכינה בגלות עמהם כביכול וכו', אז לא נקרא הקב"ה אלקי הארץ והי' עושה נס בחו"ל בעצמו, ואז יכולים לומר עליו שירה. עכ"ד המהרש"א.
וכן הוא בנוגע לתחיית המתים, דידוע שמפתח של תחי' לא נמסר ביד שליח (תענית ב,א; סנהדרין קיג,א) וא"כ לא תוכל התחי' להיות בחו"ל, כיון ששם אין הקב"ה עושה נס ע"י עצמו, ותחיית המתים לא נעשית ע"י שליח, והא התחי' דלעתיד תהי' אחרי ביאת המשיח שאז הקב"ה יקרא אלקי הארץ, לכן צ"ל התחי' בא"י דוקא. משא"כ כשגלו, שאז גם השכינה בגלות ויכול לעשות נס ע"י עצמו בחו"ל, והמתים שהחי' יחזקאל הי' בשעה שכבר גלו לבבל ואז הקב"ה עושה נס בחו"ל. עכ"ד.
דלפי"ז יוצא שלפי הנ"ל שיש תחיית המתים לפני ביאת המשיח ה"ז יכול להיות גם '''בחו"ל''' כיון דאז עדיין לא נקרא אלקי הארץ, ולא משמע כן בשום מקום?
אלא דבלאו הכי יש להקשות על דבריו, דהרי רש"י בתענית שם סב"ל - שכל הג' מפתחות '''ביחד''' אין נמסרים ע"י שליח, אבל '''מפתח אחד''' שפיר נמסר לשליח. וכן התוס' שם כתבו שלא נמסר לשליח על עולם, אבל למשך זמן שפיר נמסר לשליח{{הערה|וראה בשיחת י"ג תמוז תשי"א בענין זה בארוכה.}} וא"כ הרי יכול להיות תחיית המתים בחו"ל ע"י שליח, גם בכלל צ"ב דהרי הובא לעיל שתחיית המתים אכן תהי' ע"י אליהו או משיח?
ולכן צריך לומר הטעם דליכא תחיית המתים בחו"ל רק בא"י כדאיתא באגרות קודש ח"ב ע' ע"ב הערה 13 (תשובות וביארים סי' י"א) שהביא טעם על זה מהזהר וזלה"ק: טעם הדבר נתבאר בזהר (ח"א קיד,א) וז"ל: ריב"א שאל לר"ח א"ל מתים שעתיד הקב"ה להחיותם למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן וייתון לאחייא בארעא דישראל א"ל נשבע הקב"ה לבנות ירושלים ושלא תהרס לעולמים כו' לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים כדי שתהי' הנשמה קיימת בגוף לעולמים - וכל ארץ ישראל בכלל ירושלים היא כדאמר שם קודם למאמר זה, עכלה"ק. ועי' גם בס' 'אמונת התחיה' פ"ה בזה בארוכה. ובזה מתורץ גם הקושיא ממתי יחזקאל ששם הי' בחו"ל, כיון ששם לא הי' התחי' לעולם, לכן לא הוצרך התחי' להיות בא"י דוקא, ולפי"ז מובן גם דאפילו בתחי' שהיא '''לפני''' ביאת המשיח צ"ל בא"י דוקא.
עוד יש להוסיף בענין זה, ע"פ מה דמבואר בכ"מ דאם הגאולה תהיה באופן ד'אחישנה' אין הכרח שאליהו הנביא יבוא לפני ביאת המשיח (כמ"ש בכו"פ סי' קי סוף בית הספק, מובא בלקוטי שיחות ח"ח ע' 323, ועוד, וראה לעיל סי' א'), וכיון שצדיקים קמים מיד וכדאיתא ביומא ה,ב, דמשה ואהרן עמהם, הרי אז תצטרך התחיה להיות ע"י משיח ולא ע"י אליהו, משא"כ כשהגאולה היא 'בעתה'.