| אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ''ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית'' שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו' והוא חם ויבש{{הערה|צ"ב שהרי דרום הוא בחי' חסד, ונה"ב הרי שרשה מהגבורות כמבואר בכ"מ. ראה [[שיחה:זהר פרשת תולדות דף קלז, א|כאן]] לשקו"ט בזה.}} כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל{{הערה|לעיל במאמר}} וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם ''אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח'' כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל.{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב חלק ב' עמ' שכט-של.}} | | אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ''ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית'' שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו' והוא חם ויבש{{הערה|צ"ב שהרי דרום הוא בחי' חסד, ונה"ב הרי שרשה מהגבורות כמבואר בכ"מ. ראה [[שיחה:זהר פרשת תולדות דף קלז, א|כאן]] לשקו"ט בזה.}} כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל{{הערה|לעיל במאמר}} וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם ''אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח'' כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל.{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב חלק ב' עמ' שכט-של.}} |
− | היצר הרע אינו כמו שסוברין ההמון שהשי"ת ברא בתוך בריאות האדם ב' יצירות אחד טוב ומפתהו לטוב ואחד רע ומפתהו לרע, דזהו אינו, דמאתו לא תצא הרעות, אלא היצר הרע הוא כח החשק באדם, וכמו שאמרו רז"ל (זח"א קלח א) אלמלא יצר הרע לא הוי חדוותא דשמעתתא, והאדם הוא המוציא מכח אל הפועל הכח החושק ההוא אל מה שיחשוק, אם משתמש תמיד בדברים טובים אזי הכח החושק ההוא נעשה מורגל ויוצא לפועל וחושק תמיד לדברים טובים כחדוותא דשמעתתא וכדומה, ואם הורגלו להיפוך כו'.{{הערה|דברים שבת שובה - דרוש ז.}}
| |