| '''[דף קלח עמוד א]''' רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה]. | | '''[דף קלח עמוד א]''' רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה]. |
| + | '''אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי''' - אמרו רז"ל בראשת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדברום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו', והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולב כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מוהת הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסט' דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' פהכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקרי"ס כנ"ל{{הערה|לעיל במאמר}} וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנז' במדרש הנעלם אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה ה"ז שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל. (אדמו"ר הזקן{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב חלק ב' עמ' שכט-של.}}) |