שינויים

וי"ל לפענ"ד כי איתא ברעיא מהימנא על מה דאיתא בש"ס בניסן עתידין להגאל ומהן אמרו בתשרי עתידין להגאל כי אם יזכו יהיה פורקנא מבחינת ניסן שהוא בחינת חסד כי הוא אותיות כסדרן אביב שהוא מורה על חסד ובאם לאו יהיה פורקנא בבחינת תשרי שהוא דין ואותיות למפרע ע"כ. ולפענ"ד הם הם דברי המהרש"א ז"ל ולהבין הטעם לזה דהיינו עם יתעוררו בתשובה מלמטה אזי יהיה בבחי' חסד ע"ד אשה כי תזריע וילדה זכר בחי' חסד ורחמים ולהיפוך אזי יהיה בחי' נקבה שהוא דין, וזהו מבואר בכמה מקומות בש"ס ובזהור ובנביאים שהכל תלוי בזכות ישראל כמו "בעתו אחישנה", וכמו כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון וכן הוא מפורש בזוה"ק אי הוי ישראל חוזרין בתיובתא חד בישי דהווי מטי עליינו הוי מספיק להו".</ref> ביאר, דברי המהרש"א, שאם יזכו ישראל ויתעוררו בתשובה מלמטה, תהיה ביאת משיח בבחינת 'חודש ניסן', וזהו שיהיה בהיסח הדעת בבחינת 'מציאה'. ואם לא יזכו, יהיה בבחינת 'חודש תשרי', וזהו שיהיה בהיסח הדעת באופן של 'עקרב'.

וי"ל לפענ"ד כי איתא ברעיא מהימנא על מה דאיתא בש"ס בניסן עתידין להגאל ומהן אמרו בתשרי עתידין להגאל כי אם יזכו יהיה פורקנא מבחינת ניסן שהוא בחינת חסד כי הוא אותיות כסדרן אביב שהוא מורה על חסד ובאם לאו יהיה פורקנא בבחינת תשרי שהוא דין ואותיות למפרע ע"כ. ולפענ"ד הם הם דברי המהרש"א ז"ל ולהבין הטעם לזה דהיינו עם יתעוררו בתשובה מלמטה אזי יהיה בבחי' חסד ע"ד אשה כי תזריע וילדה זכר בחי' חסד ורחמים ולהיפוך אזי יהיה בחי' נקבה שהוא דין, וזהו מבואר בכמה מקומות בש"ס ובזהור ובנביאים שהכל תלוי בזכות ישראל כמו "בעתו אחישנה", וכמו כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון וכן הוא מפורש בזוה"ק אי הוי ישראל חוזרין בתיובתא חד בישי דהווי מטי עליינו הוי מספיק להו".</ref> ביאר, דברי המהרש"א, שאם יזכו ישראל ויתעוררו בתשובה מלמטה, תהיה ביאת משיח בבחינת 'חודש ניסן', וזהו שיהיה בהיסח הדעת בבחינת 'מציאה'. ואם לא יזכו, יהיה בבחינת 'חודש תשרי', וזהו שיהיה בהיסח הדעת באופן של 'עקרב'.

<strong>ויש שביאר</strong> דברי המהרש"א<ref>עולם עשייה - אגדות חז"ל, ע' 174 "סנהדרין דתנא ג' דברים באין בהיסח הדעת, וז"ל המהרש"א . . עכ"ל. דבריו סתומים כנראה לעיניים, ונראה ביאורו דהיסח הדעת הוי באחד משני אופנים א' שמאמין בדבר שיוכל הדבר להיות ולבוא אבל מפני שהדבר אינו שכיח לכן אינו נותן דעתו עליו ונשכח ממנו הדבר להיות ולבוא אבל מפני שהדבר אינו שכיח לכן אינו נותן דעתו עליו ונשכח ממנו הדבר אבל כשמזכירין לו ושואלים אותו אם יוכל היות הדבר ההוא יענה ויאמר בלא ספק יוכל היות. כמציאה שבדעתו הוא יודע ומאמין שיוכל היות כי במקום הזה ימצא מציאה אבל מפני שמציאות אינן שכיחות כ"כ לכן אינו מעלה אותם על רעיוניו וזכרונו לחשוב בה תמיד כי יקרא פה לפניו מציאה ומסיח דעתו ממנה מלחשוב בה. הב' מחמת שאינו מאמין בהדבר שיוכל לבוא ולהיות לכן מסיח דעתו ממנו. כעקרב. שלא היה מאמין דשכיחי עקרבים במקום הזה או אפי' אם היה מסופק על מציאותם פה לא היה מכניס א"ע במקום סכנה לילך או לעמוד ולישב במקום הזה. אלא מחמת שבדעתו נמנה ונגמר שא"א שימצאו עקרבים במקום הזה לכן הסיח דעתו לבלי לחוש עליהם ולהשמר מהם (ונשוך את האדם פתאום כפרש"י ז"ל).

ויש שביאר דברי המהרש"א<ref>עולם עשייה - אגדות חז"ל, ע' 174 "סנהדרין דתנא ג' דברים באין בהיסח הדעת, וז"ל המהרש"א . . עכ"ל. דבריו סתומים כנראה לעיניים, ונראה ביאורו דהיסח הדעת הוי באחד משני אופנים א' שמאמין בדבר שיוכל הדבר להיות ולבוא אבל מפני שהדבר אינו שכיח לכן אינו נותן דעתו עליו ונשכח ממנו הדבר להיות ולבוא אבל מפני שהדבר אינו שכיח לכן אינו נותן דעתו עליו ונשכח ממנו הדבר אבל כשמזכירין לו ושואלים אותו אם יוכל היות הדבר ההוא יענה ויאמר בלא ספק יוכל היות. כמציאה שבדעתו הוא יודע ומאמין שיוכל היות כי במקום הזה ימצא מציאה אבל מפני שמציאות אינן שכיחות כ"כ לכן אינו מעלה אותם על רעיוניו וזכרונו לחשוב בה תמיד כי יקרא פה לפניו מציאה ומסיח דעתו ממנה מלחשוב בה. הב' מחמת שאינו מאמין בהדבר שיוכל לבוא ולהיות לכן מסיח דעתו ממנו. כעקרב. שלא היה מאמין דשכיחי עקרבים במקום הזה או אפי' אם היה מסופק על מציאותם פה לא היה מכניס א"ע במקום סכנה לילך או לעמוד ולישב במקום הזה. אלא מחמת שבדעתו נמנה ונגמר שא"א שימצאו עקרבים במקום הזה לכן הסיח דעתו לבלי לחוש עליהם ולהשמר מהם (ונשוך את האדם פתאום כפרש"י ז"ל).

ובהיסח הדעת של משיח יש גם כן ב' סוגים אלו. א' שמאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואע"פ שאינו שכיח כי התמהמה מבוא זה אלף ותתל"ה (עד שנת תרס"ג) שנים, עכ"ז מחכה לו בכל יום שיבוא אכן מרוב התלאות והלחץ זו הדחק נשכח מליבו המשיח וניסח דעתו ממנו. אבל אם ישאלו לו המאמין אתה בבית המשיח, יענה ויאמר בטוח ומאמין אנכי שבוודאי יבוא. ב' הפוקרים ומכחישים ביאתו ואינם מאמינים כלל ועיקר שיוכל היות שיבוא ואדרבה עושים מזה לעג ולהג הרבה ובשביל חסרון אמונתם מסיחים דעתם ממנו שבוודאי לא יבוא לעולם.

ובהיסח הדעת של משיח יש גם כן ב' סוגים אלו. א' שמאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואע"פ שאינו שכיח כי התמהמה מבוא זה אלף ותתל"ה (עד שנת תרס"ג) שנים, עכ"ז מחכה לו בכל יום שיבוא אכן מרוב התלאות והלחץ זו הדחק נשכח מליבו המשיח וניסח דעתו ממנו. אבל אם ישאלו לו המאמין אתה בבית המשיח, יענה ויאמר בטוח ומאמין אנכי שבוודאי יבוא. ב' הפוקרים ומכחישים ביאתו ואינם מאמינים כלל ועיקר שיוכל היות שיבוא ואדרבה עושים מזה לעג ולהג הרבה ובשביל חסרון אמונתם מסיחים דעתם ממנו שבוודאי לא יבוא לעולם.

== הסברים ורמזים על פי מאמר חז"ל זה ==

== הסברים ורמזים על פי מאמר חז"ל זה ==

<strong>ורבי יהודה החסיד<ref>ספר גימטריאות לר"י חסיד, רל:

ורבי יהודה החסיד<ref>ספר גימטריאות לר"י חסיד, רל:

"כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם" (משלי כד) ר"ת יאוש, שיבוא משיח ביאוש ואליהו ב"פתאום יבא אל הילכו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי) אז ינקום, "ופיד" על "שניהם" - על ע"ז ועובדיה.

"כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם" (משלי כד) ר"ת יאוש, שיבוא משיח ביאוש ואליהו ב"פתאום יבא אל הילכו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי) אז ינקום, "ופיד" על "שניהם" - על ע"ז ועובדיה.

</ref>,</strong> רמז מהפסוק "כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם", שהוא ראשי תיבות 'יאוש', שאין המשיח בא אלא ביאוש הדעת.

</ref>, רמז מהפסוק "כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם", שהוא ראשי תיבות 'יאוש', שאין המשיח בא אלא ביאוש הדעת.

<strong>ובבן יהוידע<ref>סנהדרין יא - שלשה באין בהסח הדעת, נ"ל בס"ד רמז הכתוב הרימותי בחור מעם, היינו עם ר"ת עקרב מציאה הרימותי בחור מלך המשיח מעם, אות מ"ם היא מ"ם הדימיון ר"ל דוגמת עם ר"ת עקרב מציאה שבאי בהיסח הדעת ולזה סיים מצאתי דוד עבדתי כמו מציאה. </ref>, </strong>רמז שבפסוק "הרימותי בחר מעם", 'מעם' ראשי תיבות, <strong>מ</strong>ציאה,<strong> ע</strong>קרב, <strong>מ</strong>שיח. שבאים בהיסח הדעתף, ולכן סיים שם "מצאת דוד עבדתי", בלשון מציאה.

ובבן יהוידע<ref>סנהדרין יא - שלשה באין בהסח הדעת, נ"ל בס"ד רמז הכתוב הרימותי בחור מעם, היינו עם ר"ת עקרב מציאה הרימותי בחור מלך המשיח מעם, אות מ"ם היא מ"ם הדימיון ר"ל דוגמת עם ר"ת עקרב מציאה שבאי בהיסח הדעת ולזה סיים מצאתי דוד עבדתי כמו מציאה. </ref>, רמז שבפסוק "הרימותי בחר מעם", 'מעם' ראשי תיבות, מציאה, עקרב, משיח. שבאים בהיסח הדעתף, ולכן סיים שם "מצאת דוד עבדתי", בלשון מציאה.

<strong>ביאור נוסף<ref>עיון יעקב, פרק חלק: "ר' הלל אומר אין משיח לישראל קבע זו בגמרא כדי שיתייאשו מן הגאולה ויבא בהיסח הדעת ולא תרחיקו".</ref></strong>על פי מאמר זה, מבאר שזוהי הסיבה שהובאה בגמרא דעת ר' הלל 'שאין משיח לישראל' – כדי לייאש ישראל ואז תבוא הגאולה – 'בהיסח הדעת'.

ביאור נוסף<ref>עיון יעקב, פרק חלק: "ר' הלל אומר אין משיח לישראל קבע זו בגמרא כדי שיתייאשו מן הגאולה ויבא בהיסח הדעת ולא תרחיקו".</ref>על פי מאמר זה, מבאר שזוהי הסיבה שהובאה בגמרא דעת ר' הלל 'שאין משיח לישראל' – כדי לייאש ישראל ואז תבוא הגאולה – 'בהיסח הדעת'.

ו<strong>בבני יששכר</strong><ref>בני יששכר ניסן מאמר ה' אות יט - נ"ל לפרש ליל שמורים הוא לי"י להוציאם מארץ מצרים וכו' שמורים לכל בני ישראל לדורותם היינו לימות המשיח כי משיח בא בהיסח הדעת כמו שאמרו רז"ל ואמר הקדוש מהר"פ מקאריץ זצוק"ל שעל כן אמר חזקיה שהיה משיח הוא יהיה ישן על מטתו והקב"ה יעשה נקמה בשונאיו כי בשינה ניסח הדעת ומתגלה בחינת משיח והנה בלילה הזה ניסח הדעת מן משיח כי מספרים ביציאת מצרים וניסח הדעת מן הגאולה האחרונה ונתגלה בחינת משיח וזהו ליל שמורים וכו' להוציא מארץ מצרים על כן הוא הלילה הזה לי"י שמורים לכל בני ישראל לדורותם וקצרתי.

ובבני יששכר<ref>בני יששכר ניסן מאמר ה' אות יט - נ"ל לפרש ליל שמורים הוא לי"י להוציאם מארץ מצרים וכו' שמורים לכל בני ישראל לדורותם היינו לימות המשיח כי משיח בא בהיסח הדעת כמו שאמרו רז"ל ואמר הקדוש מהר"פ מקאריץ זצוק"ל שעל כן אמר חזקיה שהיה משיח הוא יהיה ישן על מטתו והקב"ה יעשה נקמה בשונאיו כי בשינה ניסח הדעת ומתגלה בחינת משיח והנה בלילה הזה ניסח הדעת מן משיח כי מספרים ביציאת מצרים וניסח הדעת מן הגאולה האחרונה ונתגלה בחינת משיח וזהו ליל שמורים וכו' להוציא מארץ מצרים על כן הוא הלילה הזה לי"י שמורים לכל בני ישראל לדורותם וקצרתי.

וראה גם ב'מגיד תעלומה' דף כח, ב (ברכות) לרב צבי אלימלך שפירא מדינוב: עמוד הימיני נגד מדת הנצח וכיון שר' יוחנן בן זכאי היה בו נשמת חזקיה שהיה משיח כמו שאמרו רז"ל ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיה משיח ואמר הרב הק' מהר"פ מקארעץ ע"כ אמר חזקיה אני ישן על מטתי וכו' כי אין משיח בא אלא בהיסח הדעת ובשעת שינה הנה ניסח הדעת כן הבנתי מדבריו מה שכתבו תלמידיו ועיין בכתבי מרן האריז"ל שכל הגאולות שהיו עד היום היו ע"י מדת הו"ד ע"כ לא תהיה גאולה נצחית משא"כ בזמן המשיח ב"ב תהיה ע"י מדת נצח ומקוימת לעד ע"כ קראו לר' יוחנן בן זכאי שהיה בו נשמת חזקיה שהיה משיח עמוד הימיני נגד יכין מדת נצח שפת אמת תכון לעד וזה שקראוהו פטיש החזק לא יהרס ולא ינתש לעד לעולם.

וראה גם ב'מגיד תעלומה' דף כח, ב (ברכות) לרב צבי אלימלך שפירא מדינוב: עמוד הימיני נגד מדת הנצח וכיון שר' יוחנן בן זכאי היה בו נשמת חזקיה שהיה משיח כמו שאמרו רז"ל ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיה משיח ואמר הרב הק' מהר"פ מקארעץ ע"כ אמר חזקיה אני ישן על מטתי וכו' כי אין משיח בא אלא בהיסח הדעת ובשעת שינה הנה ניסח הדעת כן הבנתי מדבריו מה שכתבו תלמידיו ועיין בכתבי מרן האריז"ל שכל הגאולות שהיו עד היום היו ע"י מדת הו"ד ע"כ לא תהיה גאולה נצחית משא"כ בזמן המשיח ב"ב תהיה ע"י מדת נצח ומקוימת לעד ע"כ קראו לר' יוחנן בן זכאי שהיה בו נשמת חזקיה שהיה משיח עמוד הימיני נגד יכין מדת נצח שפת אמת תכון לעד וזה שקראוהו פטיש החזק לא יהרס ולא ינתש לעד לעולם.

</ref> הביא את ביאורו של רבי פנחס מקוריץ על פי מאמר זה, הסיבה בשלה ישן חזקיה המלך בשעה שצר סנחריב על העיר, כי בעת השינה יש 'היסח הדעת'. ושזוהי הסיבה שבליל הסדר ניעורים ומספרים ביציאת מצריים, ומסיחים הדעת מהגאולה האחרונה, כי על ידי זה מזרזים ביאתה.

</ref> הביא את ביאורו של רבי פנחס מקוריץ על פי מאמר זה, הסיבה בשלה ישן חזקיה המלך בשעה שצר סנחריב על העיר, כי בעת השינה יש 'היסח הדעת'. ושזוהי הסיבה שבליל הסדר ניעורים ומספרים ביציאת מצריים, ומסיחים הדעת מהגאולה האחרונה, כי על ידי זה מזרזים ביאתה.

<strong>בנועם אלימלך ביאר<ref>נועם אלימלך, ליקוטי שושנה: כשצויתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו נרא' לפרש דהנ' בגמ' אמרו מאי מצאתי ומשני מצאתי בסדום והפי' הוא כך שדוד המלך ע"ה נולד ע"י חלק מס"א ע"י לוט ושתי בנותיו וכונתו לא הי' לש"ש והם כוונו עצמם למצוה באמרם ואדם אין בארץ כו' ודבר קדוש' היוצא מהם פי' מהסיטרא השני' הוא כמו מציא' שמוציאין בולעם מפיהם וזו היא אשר נקרא מציאה וזה הוא שאמרו בגמ' מציא' ומשיח ונחש באין בהיסח הדעת ושלשה אלו דבר א' הם שמשיח נולד ע"י שתיהם ע"י מציא' וע"י נחש כנ"ל והם ג"כ אחד שהמציאה הי' ע"י שיצא מחלק הס"א הם הנחש ואח"כ כשנמשח דוד המלך נמשח בקדוש' גדול' בקרן השמן רמה קרני ולא רמ' פכי ולמ' הי' זה באמת שיבא מתחיל' ע"י הנחש אח"כ למשחו כ"כ בקדוש' ובמעל' גדול' נר' לתת טוב טעם כי הכוונ' בזה הי' לפי שקדמה מחשבת בוראינו ית"ש ויתעל' להיות גלות ואם הי' משיח נולד מצדיק אז בודאי לא הי' כח ביד האויב לשלוט עלינו לגלותינו מארצנו ומחשבת ורצון הבורא תי' לזה מחמת כי לא מחשבותי מחשבותיכם וטעמי' ידועי' לכך גלגל הדבר בסיבה שיוולד משיח ד' דווקא ע"י חלקם ואח"כ כשבא דוד רצה לבער הסיטרא שנולד משם כדי לבערם מן העולם ויהי' יכול להיות משיח האמת והקיים שלא יהי' עוד גלות ולא נתקיימ' בידו מחמת שלא הי' לו כח עליהם לפי שנולד מהם כאשר נאמר וירד העיט על הפגרים כו' אברם כו' וכפרש"י שדוד בא ומכל' את האומות וישב כו' ע"ש עד שיבא משיח צדקנו במהר' בימינו אמן ואז תרום קרננו וכדי שיהא לנו שארית בארץ ויהי' לנו קיום בגלות המר והנמהר בין הזאבים הללו לכך נמשח בקרן השמן ובקדוש' גדול' רמה קרני ולא רמה פכי כדי שיגין עלינו בגלות הזה שיהי' לנו קיום כאמרם ז"ל שמשיח יתיב אתרעא דרומי וסובל עבור ישראל ע"ש הלשון היטב ולכשיצמח קרן הודו במהרה אז יהי' נצב וקיים חזק ואמיץ לעד ולנצח וזו הוא מצאתי דוד עבדי פי' ע"י מציא' כנ"ל ע"י נחש כנ"ל עבור זה נקרא מציא' ובשמן קדשי משחתיו שהמשיח' שנמשח הי' בקדוש' גדול' ולמה הי' זה באמת ב' דברים דבר והיפוכו מתרץ הפסוק אשר ידי תכון עמו שהעוה"ז נקרא יד כדכתיב אף ידי יסד' ארץ כו' ופירושו כדי שיהי' לנו קיום בארציות עכשיו בגלותינו שאנחנו בגשמיו' מגושמי' אף זרועי תאמצנו לכשיבא משיח במהר' ואז תאמצנו זרועי שתהי' חזק וקיים לעד.</ref></strong>שדוד המלך נולד דווקא ע"י מעשה לוט ושתי בנותיו כדי שיהיה כח לס"א לשלוט בעם ישראל ולהורידם בגלות כרצון ה'. ואם היה נולד רק מצדיקים לא הייתה עוד גלות, ולא בזה רצה ה'.

בנועם אלימלך ביאר<ref>נועם אלימלך, ליקוטי שושנה: כשצויתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו נרא' לפרש דהנ' בגמ' אמרו מאי מצאתי ומשני מצאתי בסדום והפי' הוא כך שדוד המלך ע"ה נולד ע"י חלק מס"א ע"י לוט ושתי בנותיו וכונתו לא הי' לש"ש והם כוונו עצמם למצוה באמרם ואדם אין בארץ כו' ודבר קדוש' היוצא מהם פי' מהסיטרא השני' הוא כמו מציא' שמוציאין בולעם מפיהם וזו היא אשר נקרא מציאה וזה הוא שאמרו בגמ' מציא' ומשיח ונחש באין בהיסח הדעת ושלשה אלו דבר א' הם שמשיח נולד ע"י שתיהם ע"י מציא' וע"י נחש כנ"ל והם ג"כ אחד שהמציאה הי' ע"י שיצא מחלק הס"א הם הנחש ואח"כ כשנמשח דוד המלך נמשח בקדוש' גדול' בקרן השמן רמה קרני ולא רמ' פכי ולמ' הי' זה באמת שיבא מתחיל' ע"י הנחש אח"כ למשחו כ"כ בקדוש' ובמעל' גדול' נר' לתת טוב טעם כי הכוונ' בזה הי' לפי שקדמה מחשבת בוראינו ית"ש ויתעל' להיות גלות ואם הי' משיח נולד מצדיק אז בודאי לא הי' כח ביד האויב לשלוט עלינו לגלותינו מארצנו ומחשבת ורצון הבורא תי' לזה מחמת כי לא מחשבותי מחשבותיכם וטעמי' ידועי' לכך גלגל הדבר בסיבה שיוולד משיח ד' דווקא ע"י חלקם ואח"כ כשבא דוד רצה לבער הסיטרא שנולד משם כדי לבערם מן העולם ויהי' יכול להיות משיח האמת והקיים שלא יהי' עוד גלות ולא נתקיימ' בידו מחמת שלא הי' לו כח עליהם לפי שנולד מהם כאשר נאמר וירד העיט על הפגרים כו' אברם כו' וכפרש"י שדוד בא ומכל' את האומות וישב כו' ע"ש עד שיבא משיח צדקנו במהר' בימינו אמן ואז תרום קרננו וכדי שיהא לנו שארית בארץ ויהי' לנו קיום בגלות המר והנמהר בין הזאבים הללו לכך נמשח בקרן השמן ובקדוש' גדול' רמה קרני ולא רמה פכי כדי שיגין עלינו בגלות הזה שיהי' לנו קיום כאמרם ז"ל שמשיח יתיב אתרעא דרומי וסובל עבור ישראל ע"ש הלשון היטב ולכשיצמח קרן הודו במהרה אז יהי' נצב וקיים חזק ואמיץ לעד ולנצח וזו הוא מצאתי דוד עבדי פי' ע"י מציא' כנ"ל ע"י נחש כנ"ל עבור זה נקרא מציא' ובשמן קדשי משחתיו שהמשיח' שנמשח הי' בקדוש' גדול' ולמה הי' זה באמת ב' דברים דבר והיפוכו מתרץ הפסוק אשר ידי תכון עמו שהעוה"ז נקרא יד כדכתיב אף ידי יסד' ארץ כו' ופירושו כדי שיהי' לנו קיום בארציות עכשיו בגלותינו שאנחנו בגשמיו' מגושמי' אף זרועי תאמצנו לכשיבא משיח במהר' ואז תאמצנו זרועי שתהי' חזק וקיים לעד.</ref>שדוד המלך נולד דווקא ע"י מעשה לוט ושתי בנותיו כדי שיהיה כח לס"א לשלוט בעם ישראל ולהורידם בגלות כרצון ה'. ואם היה נולד רק מצדיקים לא הייתה עוד גלות, ולא בזה רצה ה'.

<strong>וביאור נוסף<ref>רב ייבי חידושי תהלים ג ע' יג: "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני", נראה לפרש בעזה"י דהנה רז"ל אמרו בפרק חלק "שלשה באין בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב", וזה שייך אצל כל איש אפי' כשיש צרה ליחיד הוא נגאל ממנה אז הוא כאילו בא משיח אצלו וצריך להיות בהסח הדעת וזהו פי הפסוק אדלעיל קאי שאמר דוד שרוצה להיות בצרה שירדפו אותו שונאיו והש"י יעזור לו כשיתפלל אליו הגם שלפעמים יקרא והש"י אינו עונה לו תיכף לעזור לו מצרתו וקודם שיבוא לו הישועה מצריו צר לו מאוד וקל לנטות מדרך הטוב לכן אמר אני שכבתי דהיינו כשאני שוכב לפני שונאי שרודפים אותי ואינני יכול לעלות ולהתגבר עליהם אזי ואישנה דהיינו שאני מסיח דעת ממנה כמו האדם בשעת שינה מסיח דעת מן דברים הצריכים לו ואז כשאני מסיח דעת אני נגאל מן הצרה ודומה לי כאלו בא לי משיח כיון שנגאלתי מן הצרה וזהו הקיצותי והטעם שהגאולה באה בהיסח הדעת דכשהאדם בדעתו אזי מחשב פעולות להנצל מן הצרה ואין לו בטחון גמור על הש"י לכך אין לו עזר מן הש"י שהש"י אומר כיון שאתה רוצה להציל עצמך בפעולות אין אני רוצה לעזור לך ואראה איך אתה תוכל לעזור לך בעצמך אבל כשאדם מסיח דעת מן הצרה ואומר מה לי לעשות פעולות הש"י יעשה מה שרוצה אז עוזר לו הש"י וזהו כי ה יסמכני.</ref></strong> הוא, שכל גאולה שיש לאדם, מכל צרה שהיא, נקרא כאילו משיח בא אצלו. וצריך הוא להיות ב'היסח הדעת' בשביל לזכות לגאולה, כלומר, שיהיה בבטחון גמור בה' שיעזור לו, ולא יסמוך על עצמו בפעולות שונות להנצל מצרה זו.

וביאור נוסף<ref>רב ייבי חידושי תהלים ג ע' יג: "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני", נראה לפרש בעזה"י דהנה רז"ל אמרו בפרק חלק "שלשה באין בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב", וזה שייך אצל כל איש אפי' כשיש צרה ליחיד הוא נגאל ממנה אז הוא כאילו בא משיח אצלו וצריך להיות בהסח הדעת וזהו פי הפסוק אדלעיל קאי שאמר דוד שרוצה להיות בצרה שירדפו אותו שונאיו והש"י יעזור לו כשיתפלל אליו הגם שלפעמים יקרא והש"י אינו עונה לו תיכף לעזור לו מצרתו וקודם שיבוא לו הישועה מצריו צר לו מאוד וקל לנטות מדרך הטוב לכן אמר אני שכבתי דהיינו כשאני שוכב לפני שונאי שרודפים אותי ואינני יכול לעלות ולהתגבר עליהם אזי ואישנה דהיינו שאני מסיח דעת ממנה כמו האדם בשעת שינה מסיח דעת מן דברים הצריכים לו ואז כשאני מסיח דעת אני נגאל מן הצרה ודומה לי כאלו בא לי משיח כיון שנגאלתי מן הצרה וזהו הקיצותי והטעם שהגאולה באה בהיסח הדעת דכשהאדם בדעתו אזי מחשב פעולות להנצל מן הצרה ואין לו בטחון גמור על הש"י לכך אין לו עזר מן הש"י שהש"י אומר כיון שאתה רוצה להציל עצמך בפעולות אין אני רוצה לעזור לך ואראה איך אתה תוכל לעזור לך בעצמך אבל כשאדם מסיח דעת מן הצרה ואומר מה לי לעשות פעולות הש"י יעשה מה שרוצה אז עוזר לו הש"י וזהו כי ה יסמכני.</ref> הוא, שכל גאולה שיש לאדם, מכל צרה שהיא, נקרא כאילו משיח בא אצלו. וצריך הוא להיות ב'היסח הדעת' בשביל לזכות לגאולה, כלומר, שיהיה בבטחון גמור בה' שיעזור לו, ולא יסמוך על עצמו בפעולות שונות להנצל מצרה זו.

<strong>ובתוספות השלם<ref>מגילות "ד"א, ופורץ גדר, זו אדום שהחריבה ירושלים ובית המקדש, ישכנו נחש זה המשיח הבא בהיסח הדעת כנחש, ופרץ גדר בגי' זה נבוכדנצר".</ref></strong>רמז מהפסוק "ופורץ גדר ישכנו נחש", שפורץ גדר זו מלכות אדום שהחריבה את ירושלים, וישכנו נחש – הוא מלך המשיח הבא בהיסח הדעת, כנחש.</p>

ובתוספות השלם<ref>מגילות "ד"א, ופורץ גדר, זו אדום שהחריבה ירושלים ובית המקדש, ישכנו נחש זה המשיח הבא בהיסח הדעת כנחש, ופרץ גדר בגי' זה נבוכדנצר".</ref>רמז מהפסוק "ופורץ גדר ישכנו נחש", שפורץ גדר זו מלכות אדום שהחריבה את ירושלים, וישכנו נחש – הוא מלך המשיח הבא בהיסח הדעת, כנחש.</p>

== בחסידות חב"ד ==

== בחסידות חב"ד ==

<strong>עוד ביאר אדמו"ר<ref>מאמרי אדמוה"ז, נביאים ע' ד "ובזה יובן ג"כ מ"ש שמשיח לא יבא רק בהיסח הדעת דווקא כמ"ש רבי זירא לרבנן במטותא מנייכו לא תדחקוהו כו' לפי ששורש משיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי והוא בבחי' מלך שלמעלה מן הטעם ודעת לגמרי ע"כ בהיסח הדעת שהוא למעלה מן הדעת יבא ובבחי' הדעת הוא נבדל ונעלם וזהו לא תדחקוהו כו' וד"ל ובזה יובן ג"כ מ"ש דביקש יעקב לגלות הקץ ונסתלק ממנו שכינה כמ"ש במ"א בענין צדיק ורשע לא קאמר שהדבר הבא בדבור כן יקום אבל במחשבה יוכל הדבר להשתנות כו' ובחירה דצדיק ורשע למעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור וזהו הכלל גדול דרצון הבא בטעם הוא הבא בדבור ולא ישונה אבל הרצון שלמעלה מהתלבשו' בחכמה לגמרי לא יבא בדיבור כי הדיבור לא ישונה והרצון הזה שבמחשבה למעלה מן השכל יוכל להשתנות כו' וזהו הטעם שקץ משיח להיותו ברצון הפשוט שלמעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור ולכך נאמר בדניאל סתום וחתום כו' ויעקב ביקש לגלות בדבור ונסתלקה שכינה ממנו לפי שאם היה בא בדבור לא היה בו שינוי והוא למעלה מבחי' הדבור כידוע דאין שורש הדבור רק בחכמה דאבא יסד ברתא כו' וע"כ אנו רואים שיש שינויי' למעלה בקץ משיח שהיה הרבה קיצין ונשתנו כמ"ש כל הקיצין כלו כו' וז"ש אוי למחשבי קיצין כו' מטעם הנ"ל שהוא למעלה מן הדעת ע"כ אינו בא רק בהיסח הדעת והכל ענין א' וד"ל.</ref> הזקן<ref>מאמרי אדה"ז הקצרים ע' קץ ע' תקלט: טעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ כי משיח בא בהיסח הדעת כמ"ש ר"ז לרבנן במטותא מנייכו לא כו' לפי שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת לכן א"א להגיע שם ע"י הדעת ויכול הקץ להתאחר מזמן לזמן כי סיבת איחור הגלות מחמת שעדיין לא נשלמו הבירורי' והנה בהמשך הזמן הם חוטאים עוד ע"כ הוא מעכב וחוזר ומתעכב כו' ולכן יש רמז להרבה זמנים על הקץ שאז בזמן יעקב הי' הקץ כך מחמת שלא חטאו כ"כ ואח"כ בימי דניאל נתאחר לפי שחטאו וכן אח"כ בימי רשב"י כו' אך אלו הי' יעקב מגלה להם הקץ בדיבור פי' כפי שהי' אז לפי אותו הזמן אזי גם אח"כ לא הי' יכול להשתנות שלכן צדיק ורשע לא קאמר הגם שבמח' יודע אבל עדיין יוכל האדם לשנות אבל משיצא בדיבור כתי' הוא אמר ויהי כו' שלא יוכל להשתנות.</ref></strong>שזהו הטעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ. ואם היה מגלה להם יעקב את הקץ, לא היה יכול להדחות, כי אז היה מגיע לבחינה שבדעת. ועתה, שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת, יכול הקץ להידחות מזמן לזמן. ששורש המשיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי 'בהיסח הדעת', ולכן לא גילה יעקב את הקץ, כי דבר הבא בדיבור אינו יכול להשתנות, אך הרצון כן.

עוד ביאר אדמו"ר<ref>מאמרי אדמוה"ז, נביאים ע' ד "ובזה יובן ג"כ מ"ש שמשיח לא יבא רק בהיסח הדעת דווקא כמ"ש רבי זירא לרבנן במטותא מנייכו לא תדחקוהו כו' לפי ששורש משיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי והוא בבחי' מלך שלמעלה מן הטעם ודעת לגמרי ע"כ בהיסח הדעת שהוא למעלה מן הדעת יבא ובבחי' הדעת הוא נבדל ונעלם וזהו לא תדחקוהו כו' וד"ל ובזה יובן ג"כ מ"ש דביקש יעקב לגלות הקץ ונסתלק ממנו שכינה כמ"ש במ"א בענין צדיק ורשע לא קאמר שהדבר הבא בדבור כן יקום אבל במחשבה יוכל הדבר להשתנות כו' ובחירה דצדיק ורשע למעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור וזהו הכלל גדול דרצון הבא בטעם הוא הבא בדבור ולא ישונה אבל הרצון שלמעלה מהתלבשו' בחכמה לגמרי לא יבא בדיבור כי הדיבור לא ישונה והרצון הזה שבמחשבה למעלה מן השכל יוכל להשתנות כו' וזהו הטעם שקץ משיח להיותו ברצון הפשוט שלמעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור ולכך נאמר בדניאל סתום וחתום כו' ויעקב ביקש לגלות בדבור ונסתלקה שכינה ממנו לפי שאם היה בא בדבור לא היה בו שינוי והוא למעלה מבחי' הדבור כידוע דאין שורש הדבור רק בחכמה דאבא יסד ברתא כו' וע"כ אנו רואים שיש שינויי' למעלה בקץ משיח שהיה הרבה קיצין ונשתנו כמ"ש כל הקיצין כלו כו' וז"ש אוי למחשבי קיצין כו' מטעם הנ"ל שהוא למעלה מן הדעת ע"כ אינו בא רק בהיסח הדעת והכל ענין א' וד"ל.</ref> הזקן<ref>מאמרי אדה"ז הקצרים ע' קץ ע' תקלט: טעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ כי משיח בא בהיסח הדעת כמ"ש ר"ז לרבנן במטותא מנייכו לא כו' לפי שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת לכן א"א להגיע שם ע"י הדעת ויכול הקץ להתאחר מזמן לזמן כי סיבת איחור הגלות מחמת שעדיין לא נשלמו הבירורי' והנה בהמשך הזמן הם חוטאים עוד ע"כ הוא מעכב וחוזר ומתעכב כו' ולכן יש רמז להרבה זמנים על הקץ שאז בזמן יעקב הי' הקץ כך מחמת שלא חטאו כ"כ ואח"כ בימי דניאל נתאחר לפי שחטאו וכן אח"כ בימי רשב"י כו' אך אלו הי' יעקב מגלה להם הקץ בדיבור פי' כפי שהי' אז לפי אותו הזמן אזי גם אח"כ לא הי' יכול להשתנות שלכן צדיק ורשע לא קאמר הגם שבמח' יודע אבל עדיין יוכל האדם לשנות אבל משיצא בדיבור כתי' הוא אמר ויהי כו' שלא יוכל להשתנות.</ref>שזהו הטעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ. ואם היה מגלה להם יעקב את הקץ, לא היה יכול להדחות, כי אז היה מגיע לבחינה שבדעת. ועתה, שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת, יכול הקץ להידחות מזמן לזמן. ששורש המשיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי 'בהיסח הדעת', ולכן לא גילה יעקב את הקץ, כי דבר הבא בדיבור אינו יכול להשתנות, אך הרצון כן.

<strong>והרבי הרש"ב</strong><ref>בשעה שהקדימו תער"ב תיט: אמנם בחי' מקיף דאו"ח דמשפיע הוא שאינו בא בבחי' השפעה אל המקבל אדרבה עיקר ענינו הוא היפך השפע שלא יומשך למטה לא בגילוי ולא העלם היינו בבחי' המשכה נעלמת כו' אלא להעלים ולהסתיר הדבר עצמו להיות נעלם לגמרי מכל רואה ומכל משיג כו' ולא שמעלים אותו אלא שממילא מתעלם בעצמו וכמשי"ת בסמוך והיינו לפי שזהו מה שנעלם מצד עצמו שאינו בגדר גילוי לא מה שהמקבל לא יוכל לקבל בכלי מוחו כ"א שהדבר בעצם אינו בגדר גילוי וע"כ לא בא בבחי' השפעה וגילוי כלל כו' והן הדברים סתומים ונעלמים שאינם נראים ונגלים כלל אפי' אפס קצהו וכמו ואתה חתום וסתום הדבר כו' דענין הקץ הוא נסתר ונעלם לגמרי שאינו נגלה כלל ואדרבה נראה ח"ו ההיפך מזה כו' כידוע דמשיח בן דוד בא בהיסח הדעת שזהו מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים כו' שהן מצד ההתעלמות כו' והיינו לפי שאמיתי' הגילוי דמשיח הוא שיתגלה בחי' עדן עילאה סתימאה שזהו מה שסתום בעצם כו' ולפי שמתעלם בעצמותו ביותר ע"כ עוד נראה להיפך כו' וכמו משלי שלמה שאינו נראה כלל החכ' שבזה רק מה שאנו יודעים שיש בזה חכ' אבל בהתגלות הרי לא נגלה כלל החכ' שבזה כו' וכמו כח השכל ההיולי העצמי שכלול בעצם הנפש שהוא בבחי' סתום מצ"ע שאינו בבחי' מקור כלל כו' ומה שסתום בעצם תמיד הוא חוזר אל העצמות בהעלם אחר העלם כו'.</ref> כתב שמשיח בא בהיסח הדעת מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים, כי אמיתית עניין המשיח הוא בחינה גבוהה שאין המקבל יכול להשיג.

והרבי הרש"ב<ref>בשעה שהקדימו תער"ב תיט: אמנם בחי' מקיף דאו"ח דמשפיע הוא שאינו בא בבחי' השפעה אל המקבל אדרבה עיקר ענינו הוא היפך השפע שלא יומשך למטה לא בגילוי ולא העלם היינו בבחי' המשכה נעלמת כו' אלא להעלים ולהסתיר הדבר עצמו להיות נעלם לגמרי מכל רואה ומכל משיג כו' ולא שמעלים אותו אלא שממילא מתעלם בעצמו וכמשי"ת בסמוך והיינו לפי שזהו מה שנעלם מצד עצמו שאינו בגדר גילוי לא מה שהמקבל לא יוכל לקבל בכלי מוחו כ"א שהדבר בעצם אינו בגדר גילוי וע"כ לא בא בבחי' השפעה וגילוי כלל כו' והן הדברים סתומים ונעלמים שאינם נראים ונגלים כלל אפי' אפס קצהו וכמו ואתה חתום וסתום הדבר כו' דענין הקץ הוא נסתר ונעלם לגמרי שאינו נגלה כלל ואדרבה נראה ח"ו ההיפך מזה כו' כידוע דמשיח בן דוד בא בהיסח הדעת שזהו מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים כו' שהן מצד ההתעלמות כו' והיינו לפי שאמיתי' הגילוי דמשיח הוא שיתגלה בחי' עדן עילאה סתימאה שזהו מה שסתום בעצם כו' ולפי שמתעלם בעצמותו ביותר ע"כ עוד נראה להיפך כו' וכמו משלי שלמה שאינו נראה כלל החכ' שבזה רק מה שאנו יודעים שיש בזה חכ' אבל בהתגלות הרי לא נגלה כלל החכ' שבזה כו' וכמו כח השכל ההיולי העצמי שכלול בעצם הנפש שהוא בבחי' סתום מצ"ע שאינו בבחי' מקור כלל כו' ומה שסתום בעצם תמיד הוא חוזר אל העצמות בהעלם אחר העלם כו'.</ref> כתב שמשיח בא בהיסח הדעת מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים, כי אמיתית עניין המשיח הוא בחינה גבוהה שאין המקבל יכול להשיג.

<strong>וביאר הרבי<ref>לקו"ש חל"ח בלק ע' 85 - בלק ניבא במשיח, כי עניין הגאולה למעלה מטעם ודעת, אין משיח וכו', שזה עניין הפיכת הברכות.

וביאר הרבי<ref>לקו"ש חל"ח בלק ע' 85 - בלק ניבא במשיח, כי עניין הגאולה למעלה מטעם ודעת, אין משיח וכו', שזה עניין הפיכת הברכות.

והנה כתיב ולא אבה ה"א לשמוע אל בלעם ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה כי אהבך הא כלומר לא זו בלבד שתמורת הקללה הכריח הקב"ה את בלעם לברך את ישראל אלא עוד זאת שהקללה נהפכה לברכה שלכן היו ברכותיו "מעין אותם קללות שביקש לומר כו'. (כהובא בפרש"י).

והנה כתיב ולא אבה ה"א לשמוע אל בלעם ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה כי אהבך הא כלומר לא זו בלבד שתמורת הקללה הכריח הקב"ה את בלעם לברך את ישראל אלא עוד זאת שהקללה נהפכה לברכה שלכן היו ברכותיו "מעין אותם קללות שביקש לומר כו'. (כהובא בפרש"י).

וע"פ הנ"ל יש לומר דכשם ששנאתו של בלעם היתה שנאה בלי טעם ודעת, עד"ז ברכותיו של בלעם באו לבטא את גודל אהבתו של הקב"ה לבני ישראל, שהיא אהבה למעלה מטעם ודעת "אהבתי אתכם אמר ה" שהיא האהבה של הקב"ה לישראל להיותם בנים למקום וזהו גם מה שדוקא בפרשת בלעם נבא במשיח האחרון שעתיד לגאול את ישראל בגאולה האמיתית והשלימה כמבואר ברמב"ם, כי ענין הגאולה הוא למעלה מטעם ודעת כמאמר "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת", כפירוש אדמו"ר הזקן שהוא "למעלה מבחינת הדעת", שזהו בהתאם להענין "דויהפוך ה"א לך" גו', שתמורת השנאה של בלעם לישראל בלי טעם ודעת נתגלו על ידו נבואות הגאולה "שהם למעלה מבחינת הדעת".

וע"פ הנ"ל יש לומר דכשם ששנאתו של בלעם היתה שנאה בלי טעם ודעת, עד"ז ברכותיו של בלעם באו לבטא את גודל אהבתו של הקב"ה לבני ישראל, שהיא אהבה למעלה מטעם ודעת "אהבתי אתכם אמר ה" שהיא האהבה של הקב"ה לישראל להיותם בנים למקום וזהו גם מה שדוקא בפרשת בלעם נבא במשיח האחרון שעתיד לגאול את ישראל בגאולה האמיתית והשלימה כמבואר ברמב"ם, כי ענין הגאולה הוא למעלה מטעם ודעת כמאמר "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת", כפירוש אדמו"ר הזקן שהוא "למעלה מבחינת הדעת", שזהו בהתאם להענין "דויהפוך ה"א לך" גו', שתמורת השנאה של בלעם לישראל בלי טעם ודעת נתגלו על ידו נבואות הגאולה "שהם למעלה מבחינת הדעת".

</ref></strong>, כי הגאולה היא למעלה מטעם ודעת, וזהו 'אין משיח בא אלא בהיסח הדעת'. וזוהי הסיבה שתמורת שנאת בלעם לעם ישראל שהייתה שנאה למעלה מטעם ודעת, התגלה דווקא על ידו הנבואה על הגאולה, שהיא למעלה מטעם ודעת.

</ref>, כי הגאולה היא למעלה מטעם ודעת, וזהו 'אין משיח בא אלא בהיסח הדעת'. וזוהי הסיבה שתמורת שנאת בלעם לעם ישראל שהייתה שנאה למעלה מטעם ודעת, התגלה דווקא על ידו הנבואה על הגאולה, שהיא למעלה מטעם ודעת.

<strong>ובמקום אחר</strong><ref>לקו"ש ח"י ויחי ב ע' 167 (תשובה לאולו האומרים דרובנו אינו ראוי, אמונה שלמעלה מטעם ודעת)

ובמקום אחר<ref>לקו"ש ח"י ויחי ב ע' 167 (תשובה לאולו האומרים דרובנו אינו ראוי, אמונה שלמעלה מטעם ודעת)

"וזוהי גם הוראה בעבודתנו אנו: ישנם כאלו החושבים חשבונו של עולם בירידת הדורות ואומרים: איך אפשרי כי דורנו דור יתום זה יהי' שייך להגילויים של הגאולה העתידה גילויים שלא זכו להם בדורות הנעלים הקודמים ואכשר דרא בתמי'?

"וזוהי גם הוראה בעבודתנו אנו: ישנם כאלו החושבים חשבונו של עולם בירידת הדורות ואומרים: איך אפשרי כי דורנו דור יתום זה יהי' שייך להגילויים של הגאולה העתידה גילויים שלא זכו להם בדורות הנעלים הקודמים ואכשר דרא בתמי'?

כי אין הכוונה - שאין לחשוב ולחכות ח"ו ע"ד הגאולה בכדי שיהי' היסח הדעת אדרבה עיקר גדול באמונת ישראל - "אחכה לו בכל יום שיבא", כ"א הכוונה אשר מבלי הבט על זה שהדעת והשכל הגלוי אין רואה מקום לזה, מאמינים אנו בתוקף האמונה שלמעלה מטעם ודעת - וזהו העבודה של "היסח הדעת". וע"י אמונה זו - בן דוד בא בקרוב ממש.

כי אין הכוונה - שאין לחשוב ולחכות ח"ו ע"ד הגאולה בכדי שיהי' היסח הדעת אדרבה עיקר גדול באמונת ישראל - "אחכה לו בכל יום שיבא", כ"א הכוונה אשר מבלי הבט על זה שהדעת והשכל הגלוי אין רואה מקום לזה, מאמינים אנו בתוקף האמונה שלמעלה מטעם ודעת - וזהו העבודה של "היסח הדעת". וע"י אמונה זו - בן דוד בא בקרוב ממש.

</ref><strong> ביאר, </strong>כי מאמר זה, הוא התשובה לאלו השואלים למה דווקא בדורנו, הנמוך והשפל יבוא משיח. שדווקא בדור בו אין נראית סיבה שכלית שיבוא משיח, אלא רק מצד האמונה הוא 'היסח הדעת', וזה עצמו סיבה להגעת הגאולה.

</ref> ביאר, כי מאמר זה, הוא התשובה לאלו השואלים למה דווקא בדורנו, הנמוך והשפל יבוא משיח. שדווקא בדור בו אין נראית סיבה שכלית שיבוא משיח, אלא רק מצד האמונה הוא 'היסח הדעת', וזה עצמו סיבה להגעת הגאולה.

<strong>והרבי </strong>הוסיף לבאר<ref>סה"מ תשי"ט, ע' פג מאמר ד"ה פדה בשלום: וזהו מ"ש באגה"ק שע"י עבודת התפלה מפנימיות הלב בבחי' היסח הדעת נעשה ענין הגאולה והפדי' בכל ניצוץ אלקות שבכל נפש מישראל פדה גו' נפשי ממאסר החיצונים ועי"ז נעשית גם הגאולה הכללית שזהו שמשיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל והיינו לפי שכללות עבודת התפלה היא העבודה דמס"נ שהיא העבודה שמצד עצם הנפש בחי' היחידה שבנפש ולכן כאשר איש ישראל עובד עבודתו בפנימיות נפשו בבחי' היחידה שבנפשו הרי זה פועל את גילוי היחידה הכללית שזהו ענינו של משיח כידוע מ"ש בכתבי האריז"ל שאצל נש"י בכלל מתגלה רק בחי' נר"נ ואפילו אצל אדה"ר היתה התגלות בחי' חי' אבל במשיח כתיב ירום ונשא וגבה מאר למעלה גם מאדה"ר שאצלו מתגלה גם בחי' היחידה ולכן כאשר העבודה למטה היא באופן של מס"נ מצד גילוי היחידה שבנפש הרי זה פועל גילוי יחידה הכללית דמשיח שעל ידו היא הגאולה הכללית אמנם לאו כל מוחא סביל דא שתהי' העבודה בבחי' היסח הדעת, רעותא דלבא שלמעלה מטו"ד שלזה צריך סייעתא דשמיא הקב"ה עוזרו בבחי' מתנה נתונה מאת ה' באופן של אתערותא דלעילא ועל זה היא האתערותא דלתתא שע"י נתינת הצדקה ועז"נ צדק לפניו יהלך שמוליך את פנימיות הלב לה' כנ"ל ועל זה אמרו רז"ל גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.</ref>, שמשיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל, כי כאשר יהודי עובד ה' בפנימיות נפשו, שהיא בחינת ה'יחידה' שבנפשו שהיא 'היסח הדעת' - רצון הלב שלמעלה מטעם-ודעת, פועל גילוי 'היחידה הכללית' – ביאת מלך המשיח.

והרבי הוסיף לבאר<ref>סה"מ תשי"ט, ע' פג מאמר ד"ה פדה בשלום: וזהו מ"ש באגה"ק שע"י עבודת התפלה מפנימיות הלב בבחי' היסח הדעת נעשה ענין הגאולה והפדי' בכל ניצוץ אלקות שבכל נפש מישראל פדה גו' נפשי ממאסר החיצונים ועי"ז נעשית גם הגאולה הכללית שזהו שמשיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל והיינו לפי שכללות עבודת התפלה היא העבודה דמס"נ שהיא העבודה שמצד עצם הנפש בחי' היחידה שבנפש ולכן כאשר איש ישראל עובד עבודתו בפנימיות נפשו בבחי' היחידה שבנפשו הרי זה פועל את גילוי היחידה הכללית שזהו ענינו של משיח כידוע מ"ש בכתבי האריז"ל שאצל נש"י בכלל מתגלה רק בחי' נר"נ ואפילו אצל אדה"ר היתה התגלות בחי' חי' אבל במשיח כתיב ירום ונשא וגבה מאר למעלה גם מאדה"ר שאצלו מתגלה גם בחי' היחידה ולכן כאשר העבודה למטה היא באופן של מס"נ מצד גילוי היחידה שבנפש הרי זה פועל גילוי יחידה הכללית דמשיח שעל ידו היא הגאולה הכללית אמנם לאו כל מוחא סביל דא שתהי' העבודה בבחי' היסח הדעת, רעותא דלבא שלמעלה מטו"ד שלזה צריך סייעתא דשמיא הקב"ה עוזרו בבחי' מתנה נתונה מאת ה' באופן של אתערותא דלעילא ועל זה היא האתערותא דלתתא שע"י נתינת הצדקה ועז"נ צדק לפניו יהלך שמוליך את פנימיות הלב לה' כנ"ל ועל זה אמרו רז"ל גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.</ref>, שמשיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל, כי כאשר יהודי עובד ה' בפנימיות נפשו, שהיא בחינת ה'יחידה' שבנפשו שהיא 'היסח הדעת' - רצון הלב שלמעלה מטעם-ודעת, פועל גילוי 'היחידה הכללית' – ביאת מלך המשיח.

<strong>ובמקומות נוספים<ref>מאמר ד"ה בורא ניב שפתים תשמ"ח. וע"י היגיעה בכל הנ"ל תהיה ההצלחה בזה באופן דמציאה יגעתי ומצאתי עד שיבואו למציאה העיקרית מצאתי דוד עבדי שקאי על משיח צדקנו הבא בהיסח הדעת וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שאין זה סתירה לזה שצריך לתבוע את ביאת משיח צדקנו לדבר כענין ביאת המשיח לכתוב בענין זה ולהרעיש בזה ואדרבה זהו היסח הדעת האמיתית שמקרב את ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים ובאופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין תיכף ומיד ממש.</ref></strong> כתב<ref>התוועדויות תשמג ח"ד ע' 1783, "והרי ידועה תורת הבעש"ט שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא היינו שע"י המחשבה וההתבוננות בענין הגאולה ובפרט ע"י הצפי' והתשוקה לגאולה כפי שאומרים בתפלת כל יום את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי לישועתך קוינו כל היום וגם בשבת ויו"ט אומרים ותחזינה עינינו בשובך לציון שם הוא נמצא ועד שעי"ז ממהרים ומזרזים את הגאולה בפועל ממש באופן דאחישנה.

ובמקומות נוספים<ref>מאמר ד"ה בורא ניב שפתים תשמ"ח. וע"י היגיעה בכל הנ"ל תהיה ההצלחה בזה באופן דמציאה יגעתי ומצאתי עד שיבואו למציאה העיקרית מצאתי דוד עבדי שקאי על משיח צדקנו הבא בהיסח הדעת וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שאין זה סתירה לזה שצריך לתבוע את ביאת משיח צדקנו לדבר כענין ביאת המשיח לכתוב בענין זה ולהרעיש בזה ואדרבה זהו היסח הדעת האמיתית שמקרב את ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים ובאופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין תיכף ומיד ממש.</ref> כתב<ref>התוועדויות תשמג ח"ד ע' 1783, "והרי ידועה תורת הבעש"ט שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא היינו שע"י המחשבה וההתבוננות בענין הגאולה ובפרט ע"י הצפי' והתשוקה לגאולה כפי שאומרים בתפלת כל יום את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי לישועתך קוינו כל היום וגם בשבת ויו"ט אומרים ותחזינה עינינו בשובך לציון שם הוא נמצא ועד שעי"ז ממהרים ומזרזים את הגאולה בפועל ממש באופן דאחישנה.

ומובן שאין זה בסתירה למארז"ל שמשיח צדקנו יבוא בהיסח הדעת דוקא כידוע שיחת בעל הגאולה שאין הכוונה בזה שלא יחשבו ח"ו אודות הגאולה אלא הפירוש דהיסח הדעת הוא ביחס לענין אחר כו' ובמכרח לומר כן שהרי ענין התשוקה והצפי' לגאולה אינו ענין שנתחדש לאחרונה כאמור לעיל שבכל תפלה מבקשים את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי לישועתך קוינו כל היום וגם בשבת ויו"ט אומרים ותחזינה עינינו בשובך לציון וכפס"ד הרמב"ם הל' מלכים רפי"א כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו כו" היינו שישנו פס"ד מפורש שצריכים לחכות לביאת המשיח וזהו גם מה שהרמב"ם כותב כמה ענינים פרטיים בקשר לביאת המשיח וזאת לא בתור ענין של אגדה או מוסר וכיו"ב כי אם בתור פס"ד להלכה ולכן בהכרח לומר שהפירוש דהיסח הדעת הוא ביחס לענין אחר כו' ועד כדי כך שאפילו הקב"ה ממתין ומצפה לגאולה כמארז"ל מה לו לאב שהגלה את בניו כו"' וכן אמרו חז"ל שם ששכינה מנהמת כיונה ואומרת כו'".

ומובן שאין זה בסתירה למארז"ל שמשיח צדקנו יבוא בהיסח הדעת דוקא כידוע שיחת בעל הגאולה שאין הכוונה בזה שלא יחשבו ח"ו אודות הגאולה אלא הפירוש דהיסח הדעת הוא ביחס לענין אחר כו' ובמכרח לומר כן שהרי ענין התשוקה והצפי' לגאולה אינו ענין שנתחדש לאחרונה כאמור לעיל שבכל תפלה מבקשים את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי לישועתך קוינו כל היום וגם בשבת ויו"ט אומרים ותחזינה עינינו בשובך לציון וכפס"ד הרמב"ם הל' מלכים רפי"א כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו כו" היינו שישנו פס"ד מפורש שצריכים לחכות לביאת המשיח וזהו גם מה שהרמב"ם כותב כמה ענינים פרטיים בקשר לביאת המשיח וזאת לא בתור ענין של אגדה או מוסר וכיו"ב כי אם בתור פס"ד להלכה ולכן בהכרח לומר שהפירוש דהיסח הדעת הוא ביחס לענין אחר כו' ועד כדי כך שאפילו הקב"ה ממתין ומצפה לגאולה כמארז"ל מה לו לאב שהגלה את בניו כו"' וכן אמרו חז"ל שם ששכינה מנהמת כיונה ואומרת כו'".

ויה"ר שנזכה לזה בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו שאז תהי' שלימות העם שלימות התורה ושלימות הארץ וכל ענינים אלו מתוך שמחה בשלימותה בעגלא דידן ממש.

ויה"ר שנזכה לזה בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו שאז תהי' שלימות העם שלימות התורה ושלימות הארץ וכל ענינים אלו מתוך שמחה בשלימותה בעגלא דידן ממש.

</ref>, שעל ידי שיהודי נמצא בתנועה של 'למעלה מטעם ודעת, אז יש העניין של 'היסח הדעת', למעליותא. <strong>ועוד עורר הרבי<ref>תורת מנחם תשמ"ז, ב, ע' 625: ועוד ועיקר מפני החושך הכפול והמכופל עד כדי כך שצריך לעורר ולהתווכח וכו' אודות הזכרת משיח צדקנו וענין הגאולה ולא רק הזכרה בפה אלא גם אודות המחשבה אודות משיח.

</ref>, שעל ידי שיהודי נמצא בתנועה של 'למעלה מטעם ודעת, אז יש העניין של 'היסח הדעת', למעליותא. ועוד עורר הרבי<ref>תורת מנחם תשמ"ז, ב, ע' 625: ועוד ועיקר מפני החושך הכפול והמכופל עד כדי כך שצריך לעורר ולהתווכח וכו' אודות הזכרת משיח צדקנו וענין הגאולה ולא רק הזכרה בפה אלא גם אודות המחשבה אודות משיח.

ויתירה מזו כיון שכל דבר קשור בתורה באה טענה חדשה מכיון שאמרו חז"ל ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה וכמש"נ על משיח מצאתי דוד עבדי אשר לכן הרי אדרבה אסור לדבר על משיח...

ויתירה מזו כיון שכל דבר קשור בתורה באה טענה חדשה מכיון שאמרו חז"ל ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה וכמש"נ על משיח מצאתי דוד עבדי אשר לכן הרי אדרבה אסור לדבר על משיח...

ולכן חוזרים ומדברים על כך פעם אחר פעם כדי לעורר ולהזכיר שאין שום הבדל אם הוא אדם שעסוק בענינים גדולים וטובים או שאיננו עסוק מדובר על כך ששכינתא בגלותא בני ישראל הם בגלות וגם הוא עצמו נמצא בגלות ואי לאו חושך הגלות לא הי' אומר דבר שכזה ואדרבה הא גופא ראי' שנמצא בעמקי הגלות!

ולכן חוזרים ומדברים על כך פעם אחר פעם כדי לעורר ולהזכיר שאין שום הבדל אם הוא אדם שעסוק בענינים גדולים וטובים או שאיננו עסוק מדובר על כך ששכינתא בגלותא בני ישראל הם בגלות וגם הוא עצמו נמצא בגלות ואי לאו חושך הגלות לא הי' אומר דבר שכזה ואדרבה הא גופא ראי' שנמצא בעמקי הגלות!

</ref></strong> שאין להתחשב כלל בטענות שאין לדבר אודות משיח, שאינם אלא מצד היצר, ומהשקיעה בעומק הגלות!

</ref> שאין להתחשב כלל בטענות שאין לדבר אודות משיח, שאינם אלא מצד היצר, ומהשקיעה בעומק הגלות!

ובעת שיחתו עם הרבנים הראשיים דארה"ק, <strong>ביאר הרבי<ref>תורת מנחם תשמ"ו, ח"ב, ע' 832: הרב אליהו שליט"א: אולי יש לומר הפירוש בזה שע"י היגיעה משיגים דברים שהם למעלה מהדעת בבחינת היסח הדעת וזהו הקשר עם מציאה שאף היא באה בהיסח הדעת. כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה שהזכרתם אודות מציאה שבאה בהיסח הדעת קשור גם עם משיח צדקנו כדברי הגמרא ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה כו" ולא עוד אלא שענינו של משיח עצמו הוא באופן של מציאה כלשון הכתובת מצאתי דוד עבדי וגם בענין זה מודגשת המעלה דמציאה לגבי שכר לאחרי ריבוי הצרות והתלאות של בנ"י במשך כל זמן הגלות ע"ד וכדוגמת ריבוי הצרות שהיו לדוד המלך מכף כל אויביו גו" תהי' מעלתה של הגאולה לא רק באופן של שכר שלפי ערך הצער והיגיעה לפום צערא אגרא אלא גם באופן של מציאה שלא לפי ערך הצער והיגיעה דכל משך זמן הגלות!</ref></strong>, שמלבד שמשיח בא בהיסח הדעת, כמציאה, עניינו שלו עצמו הוא מציאה, "מצאתי דוד עבדי", והפירוש: שמודגש השכר שיהיה לעם ישראל אחר כל צרות הגלוץ, לא רק 'לפום צערא אגרא' – שהשכר לפי הצער, אלא באופן של מציאה – הרבה יותר מהצער והיגיעה בגלות.

ובעת שיחתו עם הרבנים הראשיים דארה"ק, ביאר הרבי<ref>תורת מנחם תשמ"ו, ח"ב, ע' 832: הרב אליהו שליט"א: אולי יש לומר הפירוש בזה שע"י היגיעה משיגים דברים שהם למעלה מהדעת בבחינת היסח הדעת וזהו הקשר עם מציאה שאף היא באה בהיסח הדעת. כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה שהזכרתם אודות מציאה שבאה בהיסח הדעת קשור גם עם משיח צדקנו כדברי הגמרא ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה כו" ולא עוד אלא שענינו של משיח עצמו הוא באופן של מציאה כלשון הכתובת מצאתי דוד עבדי וגם בענין זה מודגשת המעלה דמציאה לגבי שכר לאחרי ריבוי הצרות והתלאות של בנ"י במשך כל זמן הגלות ע"ד וכדוגמת ריבוי הצרות שהיו לדוד המלך מכף כל אויביו גו" תהי' מעלתה של הגאולה לא רק באופן של שכר שלפי ערך הצער והיגיעה לפום צערא אגרא אלא גם באופן של מציאה שלא לפי ערך הצער והיגיעה דכל משך זמן הגלות!</ref>, שמלבד שמשיח בא בהיסח הדעת, כמציאה, עניינו שלו עצמו הוא מציאה, "מצאתי דוד עבדי", והפירוש: שמודגש השכר שיהיה לעם ישראל אחר כל צרות הגלוץ, לא רק 'לפום צערא אגרא' – שהשכר לפי הצער, אלא באופן של מציאה – הרבה יותר מהצער והיגיעה בגלות.

'''ובמקום נוסף ביאר הרבי'''<ref> מאמרים תשל"ב ע' 19: דהנשמה כפי שהיא למעלה כתיב בה חי הוי' אשר עמדתי לפניו אבל לאחרי ירידתה למטה ובירור נפש הבהמית הרי היא עולה למעלה משם הוי' וזהו גם מ"ש ימצאהו בארץ מדבר שגילוי זה בא ע"י ירידה למדבר העמים לברר הבירורים דעולם התוהו ונק' בשם מציאה הבאה בהיסח הדעת כי ההמשכה שע"י ירידה זו היא למעלה מסדר ההשתלשלות כנ"ל דזהו גם מ"ש שמשיח ג"כ בא בהיסח הדעת כמ"ש מצאתי דוד עבדי דהגילוי של משיח יהי' למעלה מסדר ההשתלשלות וגילוי זה בא ע"י בירור מדבר העמים דזהו מה שמשיח יכבוש כל ע' אומות וז' עממין שהם שורש הע' אומות וגם ארץ קיני קניזי וקדמוני היינו שיהי' אז גם בירור המוחין וכו' כמבואר במ"א.</ref> שעניין משיח הבא בהיסח הדעת, הוא כי גילויו יהיה למעלה מסדר ההשתלשלות. <strong>ובמקום נוסף</strong><ref>מאמרים תשמז ע' קצט: והנה ארז"ל שהולשה דברים באים בהיסח הדעת ומהם מציאה ומשיח וזהו ענין ומצאת שע"י עבודה הנ"ל מביאים את הגאולה ע"י משיח צדקנו שהיא בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת ואף שצ"ל מעשינו ועבודתינו הרי גם במציאה כפשוטה צ"ל איזה מעשה של האדם דהיינו הגבהת המציאה וכמו"כ הוא גם בנוגע לביאת משיח צדקנו שצ"ל איזה מעשה כו' דמי להוסיף בזה דשלימות מעשינו ועבודתינו היא באופן כזה שלא רק שיהי' בבחי' קב שלו אלא שיהי' לו גם התשעה קבין של חבירו שלימות דמספר עשרה ולא עוד אלא שיהי' לו לא רק תשעה קבין של חבירו אלא את חבירו גופא חבירו זה הקב"ה וכמ"ש רעך ורע אביך אל תעזוב עד שנעשה לדבר אחד עד שישראל ומלכא בלחודוהי ישראל וקוב"ה כולא חד יש האמיתי ויש הנברא כולא חד וכמבואר בכ"מ בשיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר.</ref>, כתב שכמו שבמציאה כפשוטה, צריך שיהיה מעשה של האדם כדי לזכות בה – הגבההת המציאה, כן בביאת משיח, שאינה אלא על ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות.

'''ובמקום נוסף ביאר הרבי'''<ref> מאמרים תשל"ב ע' 19: דהנשמה כפי שהיא למעלה כתיב בה חי הוי' אשר עמדתי לפניו אבל לאחרי ירידתה למטה ובירור נפש הבהמית הרי היא עולה למעלה משם הוי' וזהו גם מ"ש ימצאהו בארץ מדבר שגילוי זה בא ע"י ירידה למדבר העמים לברר הבירורים דעולם התוהו ונק' בשם מציאה הבאה בהיסח הדעת כי ההמשכה שע"י ירידה זו היא למעלה מסדר ההשתלשלות כנ"ל דזהו גם מ"ש שמשיח ג"כ בא בהיסח הדעת כמ"ש מצאתי דוד עבדי דהגילוי של משיח יהי' למעלה מסדר ההשתלשלות וגילוי זה בא ע"י בירור מדבר העמים דזהו מה שמשיח יכבוש כל ע' אומות וז' עממין שהם שורש הע' אומות וגם ארץ קיני קניזי וקדמוני היינו שיהי' אז גם בירור המוחין וכו' כמבואר במ"א.</ref> שעניין משיח הבא בהיסח הדעת, הוא כי גילויו יהיה למעלה מסדר ההשתלשלות. ובמקום נוסף<ref>מאמרים תשמז ע' קצט: והנה ארז"ל שהולשה דברים באים בהיסח הדעת ומהם מציאה ומשיח וזהו ענין ומצאת שע"י עבודה הנ"ל מביאים את הגאולה ע"י משיח צדקנו שהיא בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת ואף שצ"ל מעשינו ועבודתינו הרי גם במציאה כפשוטה צ"ל איזה מעשה של האדם דהיינו הגבהת המציאה וכמו"כ הוא גם בנוגע לביאת משיח צדקנו שצ"ל איזה מעשה כו' דמי להוסיף בזה דשלימות מעשינו ועבודתינו היא באופן כזה שלא רק שיהי' בבחי' קב שלו אלא שיהי' לו גם התשעה קבין של חבירו שלימות דמספר עשרה ולא עוד אלא שיהי' לו לא רק תשעה קבין של חבירו אלא את חבירו גופא חבירו זה הקב"ה וכמ"ש רעך ורע אביך אל תעזוב עד שנעשה לדבר אחד עד שישראל ומלכא בלחודוהי ישראל וקוב"ה כולא חד יש האמיתי ויש הנברא כולא חד וכמבואר בכ"מ בשיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר.</ref>, כתב שכמו שבמציאה כפשוטה, צריך שיהיה מעשה של האדם כדי לזכות בה – הגבההת המציאה, כן בביאת משיח, שאינה אלא על ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות.

'''ויש מקום שביאר'''<ref>מאמר ד"ה וידבר גו' אנכי, יום ב' דחג השבועות תשכ"ח: ויתירה מזו דע"י העיון והיגיעה בהפרטים דתורה שבעל פה מגיעים למעלה גם מבחינת הכלל דזהו מה שאמרו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (לחדש דוקא) כי ע"י היגיעה בתורה ממשיכים מבחינת התורה כמו שהיא מושרשת בהעלם העצמי דא"ס שלמעלה מבחינת התורה כמו שבאה בבחינת המשכה וגילוי וזהו יגעתי ומצאתי דענין מציאה (מצאתי) הוא שמוצא דבר חדש שבתחילה לא הי' אפשר לשער כמו מציאה שבאה בהיסח הדעת וזהו יגעתי ומצאתי שע"י היגיעה בתורה מוצאים ומגלים ענינים חדשים ועד שע"י היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה שהיא מעין תורתו של משיח עכשיו נזכה לגילוי תורתו של משיח שבא בהיסח הדעת מצאתי דוד עבדי מצאתי דוקא שאז יהי' גילוי עצמות אוא"ס בלי לבוש ועד שגם הגילוי בשעת מ"ת הי' רק מעין הגילוי דלעתיד בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.</ref> בו, שכמו שבמציאה הרי מוצא דבר שלא היה יכול לשער, כן הוא שעל ידי 'יגעתי ומצאתי' בתורה מגיעים לגילוי עניינים חדשים, ועל ידי היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה, זוכים לגילוי משים שבא בהיסח הדעת, "מצאתי דוד עבדי".

'''ויש מקום שביאר'''<ref>מאמר ד"ה וידבר גו' אנכי, יום ב' דחג השבועות תשכ"ח: ויתירה מזו דע"י העיון והיגיעה בהפרטים דתורה שבעל פה מגיעים למעלה גם מבחינת הכלל דזהו מה שאמרו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (לחדש דוקא) כי ע"י היגיעה בתורה ממשיכים מבחינת התורה כמו שהיא מושרשת בהעלם העצמי דא"ס שלמעלה מבחינת התורה כמו שבאה בבחינת המשכה וגילוי וזהו יגעתי ומצאתי דענין מציאה (מצאתי) הוא שמוצא דבר חדש שבתחילה לא הי' אפשר לשער כמו מציאה שבאה בהיסח הדעת וזהו יגעתי ומצאתי שע"י היגיעה בתורה מוצאים ומגלים ענינים חדשים ועד שע"י היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה שהיא מעין תורתו של משיח עכשיו נזכה לגילוי תורתו של משיח שבא בהיסח הדעת מצאתי דוד עבדי מצאתי דוקא שאז יהי' גילוי עצמות אוא"ס בלי לבוש ועד שגם הגילוי בשעת מ"ת הי' רק מעין הגילוי דלעתיד בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.</ref> בו, שכמו שבמציאה הרי מוצא דבר שלא היה יכול לשער, כן הוא שעל ידי 'יגעתי ומצאתי' בתורה מגיעים לגילוי עניינים חדשים, ועל ידי היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה, זוכים לגילוי משים שבא בהיסח הדעת, "מצאתי דוד עבדי".