1,956
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 71:
שורה 71: + + + + + + + + + + + +
←ישעיהו פרק כו
יחיו מתיך נבלתי יקומון, שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב"ה עתיד להחיות את המתים? אמר להם מן התורה הוא, ומן הנביאים, ומן הכתובים, ולא קבלו ממנו, "מן התורה", דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם, א"ל, ודילמא וקם העם הזה וזנה. "מן הנביאים", דכתיב יחיו מתיך, א"ל, ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. "מן הכתובים", דכתיב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, א"ל, ודילמא רחושי מרחשי שפתותייהו בעלמא וכרבי יוחנן דאמר כל מי שאומרים דבר הלכה משמו בבית המדרש שפתותיו דובבות בקבר, עד שאמר להם המקרא הזה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, "לתת לכם" לא נאמר אלא - "להם", מכאן לתחיית המתים מן התורה. נבלתי יקומון, אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב, למה? על שמל את בנו, זה נשרף, למה? על ששמר את השבת, זה נהרג, למה? על שקרא בתורה. יחיו מתיך, אלו המתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו המתים שבחוצה לארץ, ועל ידי גלגול מחילות שהקב"ה עושה להם מחילות מחילות בקרקע. הקיצו ורננו שוכני עפר, א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, "שוכני בעפר" לא נאמר, אלא "שוכני עפר", מי שנעשה שכן לעפר בחייו: כי טל אורות טלך, אמר רבי אלעזר עמי הארץ אינם חיים, שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו יכול לכל? תלמוד לומר רפאים בל יקומו, זה המתרפא עצמו מד"ת, א"ל ר' יוחנן לא ניחא ליה למרייהו למימר הכי, אלא היכי מוקמת לה? א"ל במרפא עצמו לאלילים, א"ל רבי, מקרא אחר אני דורש כי טל אורות טלך, כל המשתמש בטל תורה - טל תורה מחייהו, וכל שאינו משתמש בטל תורה - אין טל תורה מחייהו, הוה קא חלשא דעתיה. אמר ליה רבי, מצאתי להם רפואה מן התורה ממקום אחר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו', וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה, והלא נאמר בו אש אוכלה הוא אל קנא הוא? אלא כל המשיא את בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, והמהנה ת"ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה:
יחיו מתיך נבלתי יקומון, שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב"ה עתיד להחיות את המתים? אמר להם מן התורה הוא, ומן הנביאים, ומן הכתובים, ולא קבלו ממנו, "מן התורה", דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם, א"ל, ודילמא וקם העם הזה וזנה. "מן הנביאים", דכתיב יחיו מתיך, א"ל, ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. "מן הכתובים", דכתיב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, א"ל, ודילמא רחושי מרחשי שפתותייהו בעלמא וכרבי יוחנן דאמר כל מי שאומרים דבר הלכה משמו בבית המדרש שפתותיו דובבות בקבר, עד שאמר להם המקרא הזה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, "לתת לכם" לא נאמר אלא - "להם", מכאן לתחיית המתים מן התורה. נבלתי יקומון, אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב, למה? על שמל את בנו, זה נשרף, למה? על ששמר את השבת, זה נהרג, למה? על שקרא בתורה. יחיו מתיך, אלו המתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו המתים שבחוצה לארץ, ועל ידי גלגול מחילות שהקב"ה עושה להם מחילות מחילות בקרקע. הקיצו ורננו שוכני עפר, א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, "שוכני בעפר" לא נאמר, אלא "שוכני עפר", מי שנעשה שכן לעפר בחייו: כי טל אורות טלך, אמר רבי אלעזר עמי הארץ אינם חיים, שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו יכול לכל? תלמוד לומר רפאים בל יקומו, זה המתרפא עצמו מד"ת, א"ל ר' יוחנן לא ניחא ליה למרייהו למימר הכי, אלא היכי מוקמת לה? א"ל במרפא עצמו לאלילים, א"ל רבי, מקרא אחר אני דורש כי טל אורות טלך, כל המשתמש בטל תורה - טל תורה מחייהו, וכל שאינו משתמש בטל תורה - אין טל תורה מחייהו, הוה קא חלשא דעתיה. אמר ליה רבי, מצאתי להם רפואה מן התורה ממקום אחר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו', וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה, והלא נאמר בו אש אוכלה הוא אל קנא הוא? אלא כל המשיא את בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, והמהנה ת"ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה:
==ישעיהו פרק כז==
===ישעיהו רמז תלו ===
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, הרואה שופר בחלום ישכים ויאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, קודם שיקדמנו פסוק אחר תקעו שופר בגבעה חצוצרה ברמה. הרואה שופר בחלום יצפה לישועה, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע וגו'. ר' אליעזר אומר בניסן נגאלו ישראל ממצרים, ובתשרי עתידין להגאל. מנלן? אתיא שופר שופר כתיב (הכא) [התם]. תקעו בחדש שופר, וכתיב (התם) [הכא] והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, מ"ט דאמר קרא ליל שמורים הוא, לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, לילה המשומר לעתיד לבא. א"ר חנינא בן דוסא אותו איל שהקריב אברהם תחת יצחק בנו, לא יצא ממנו דבר לבטלה "גידיו" - עשרה נימין לכנור שהיה דוד מנגן בהם. "עורו" - אזור עור במתניו של אליהו ז"ל. "קרנו של שמאל" - שופר של סיני. ושל ימין - לעתיד לבא וכו' (כתוב בשמואל ברמז פ' וברמז רכ"ד וברמז שי"ג). לפי שנאמר והיה ביום ההוא יתקע, איני יודע מי [התוקע]? ת"ל וה' אלהים בשופר יתקע, ועדיין אינו אומר מאין הוא תוקע? ת"ל קול שאון מעיר קול מהיכל. יתקע בשופר גדול. הרי זה סימן בכתובים, כל מקום שהוא אומר "שופר", הרי זה סימן יפה לישראל, דכתיב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ואומר וה' אלהים בשופר יתקע, (הרימי בכח קולך) ואומר ויהי קול השופר וגו':
==ישעיהו פרק כח==
===רמז תלו ===
ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי, א"ר אלעזר א"ר חנינא עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר יהיה ה' צבאות לעטרת צבי וגו', מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה? לעושים צביונו ולמצפים לתפארתו, יכול לכל? תלמוד לומר לשאר עמו, למשים עצמו כשיריים, ולרוח משפט - זה הרודה על יצרו, ליושב על המשפט - זה דיין שדן דין אמת לאמתו, ולגבורה - זה שמתגבר על יצרו, משיבי מלחמה - זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה, שערה - אלו שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע, מה נשתנו אלו מאלו? שנאמר וגם אלה ביין שגו וגו', ואין פקו אלא גיהנם שנאמר ולא תהיה זאת לך לפוקה, ואין פליליה אלא דיינים, שנאמר ונתן בפלילים: כי כל שולחנות מלאו קיא צואה, ר"ש אומר שלשה שאכלו על שולחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל אם אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום, שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'.
==ישעיהו פרק כח==
==ישעיהו פרק כח==