| ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, אמר רבי יוחנן אין מיתה לעתיד לבא אלא בעובדי אלילים לבד. רבי יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא בעובדי אלילים, שנאמר מעל כל פנים, ומאי עביד ליה רבי חנינא - מעל כל פנים? מעל כל פנים של ישראל, והכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות והא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי? ראוי לכלל עונשים. והא כתיב כצאן לשאול שתו מות ירעם, והא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי? לפי שבעולם הזה פרעה בשעתו, סיסרא בשעתו, סנחריב בשעתו, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה למלאך המות אסטרטינוס שלהם, הה"ד וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו, מלמד ששאול בלה וגופן לא בלה, וכל כך למה? על (ידי) שפשטו ידיהם בזבול ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה. א"ר חלבו, א"ר אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכל אחד מראה עליו באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'. בעולם הזה מי שרואה פני השכינה מתמעט והולך, שנאמר כי לא יראני האדם וחי, וכן אתה מוצא בשבטו של לוי, לפי שהיו רואים את השכינה היו מועטין, ואפילו כשעלו ישראל מן הגולה בקשו מהם ולא מצאו שנאמר ואבינה בעם ומבני לוי לא מצאתי שם, אבל לעולם הבא אני נגלה בכבודי על כל ישראל, והם רואים אותי וחיים לעולם, שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ולא עוד אלא שהם מראים כבודי זה לזה באצבעם, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, וכן הוא אומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות: | | ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, אמר רבי יוחנן אין מיתה לעתיד לבא אלא בעובדי אלילים לבד. רבי יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא בעובדי אלילים, שנאמר מעל כל פנים, ומאי עביד ליה רבי חנינא - מעל כל פנים? מעל כל פנים של ישראל, והכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות והא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי? ראוי לכלל עונשים. והא כתיב כצאן לשאול שתו מות ירעם, והא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי? לפי שבעולם הזה פרעה בשעתו, סיסרא בשעתו, סנחריב בשעתו, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה למלאך המות אסטרטינוס שלהם, הה"ד וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו, מלמד ששאול בלה וגופן לא בלה, וכל כך למה? על (ידי) שפשטו ידיהם בזבול ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה. א"ר חלבו, א"ר אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכל אחד מראה עליו באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'. בעולם הזה מי שרואה פני השכינה מתמעט והולך, שנאמר כי לא יראני האדם וחי, וכן אתה מוצא בשבטו של לוי, לפי שהיו רואים את השכינה היו מועטין, ואפילו כשעלו ישראל מן הגולה בקשו מהם ולא מצאו שנאמר ואבינה בעם ומבני לוי לא מצאתי שם, אבל לעולם הבא אני נגלה בכבודי על כל ישראל, והם רואים אותי וחיים לעולם, שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ולא עוד אלא שהם מראים כבודי זה לזה באצבעם, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, וכן הוא אומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות: |
| + | יחיו מתיך נבלתי יקומון, שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב"ה עתיד להחיות את המתים? אמר להם מן התורה הוא, ומן הנביאים, ומן הכתובים, ולא קבלו ממנו, "מן התורה", דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם, א"ל, ודילמא וקם העם הזה וזנה. "מן הנביאים", דכתיב יחיו מתיך, א"ל, ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. "מן הכתובים", דכתיב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, א"ל, ודילמא רחושי מרחשי שפתותייהו בעלמא וכרבי יוחנן דאמר כל מי שאומרים דבר הלכה משמו בבית המדרש שפתותיו דובבות בקבר, עד שאמר להם המקרא הזה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, "לתת לכם" לא נאמר אלא - "להם", מכאן לתחיית המתים מן התורה. נבלתי יקומון, אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב, למה? על שמל את בנו, זה נשרף, למה? על ששמר את השבת, זה נהרג, למה? על שקרא בתורה. יחיו מתיך, אלו המתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו המתים שבחוצה לארץ, ועל ידי גלגול מחילות שהקב"ה עושה להם מחילות מחילות בקרקע. הקיצו ורננו שוכני עפר, א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, "שוכני בעפר" לא נאמר, אלא "שוכני עפר", מי שנעשה שכן לעפר בחייו: כי טל אורות טלך, אמר רבי אלעזר עמי הארץ אינם חיים, שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו יכול לכל? תלמוד לומר רפאים בל יקומו, זה המתרפא עצמו מד"ת, א"ל ר' יוחנן לא ניחא ליה למרייהו למימר הכי, אלא היכי מוקמת לה? א"ל במרפא עצמו לאלילים, א"ל רבי, מקרא אחר אני דורש כי טל אורות טלך, כל המשתמש בטל תורה - טל תורה מחייהו, וכל שאינו משתמש בטל תורה - אין טל תורה מחייהו, הוה קא חלשא דעתיה. אמר ליה רבי, מצאתי להם רפואה מן התורה ממקום אחר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו', וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה, והלא נאמר בו אש אוכלה הוא אל קנא הוא? אלא כל המשיא את בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, והמהנה ת"ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה: |