שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 25,236 בתים ,  22:35, ב' באייר ה'תשע"ו
אין תקציר עריכה
שורה 124: שורה 124:  
[ד] והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה כו' בודאי וכאן צריך למחוק השאר ונשמט כאן הרבה ע"י הצנזור (רד"ש).
 
[ד] והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה כו' בודאי וכאן צריך למחוק השאר ונשמט כאן הרבה ע"י הצנזור (רד"ש).
 
ויתקן את העולם כולו כו', ע"ז כ"ד א' מאי קרא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו'.
 
ויתקן את העולם כולו כו', ע"ז כ"ד א' מאי קרא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו'.
 +
 +
==הלכות מלכים פרק יב הלכה א==
 +
 +
===רדב"ז===
 +
[א] אל יעלה על לב וכו'. השיג הראב"ד ז"ל והלא כתוב בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ ע"כ. ואין זו השגה, כמו ששאר הכתובים משל גם זה משל על אומה רעה כמו שדרשו על חיה רעה אכלתהו. אבל מה שראוי להאמין בזה שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל כדכתיב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ, הארץ הידועה, וכן והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל שכן כתוב ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ובא"י יתקיים הפשט והמשל, וברוך יודע האמת. וגם רבינו לא גמר אומר שהכתובים הם משל למה שכתב הוא אלא בימי המשיח יודע למה הם רומזים:
 +
 +
===חיים ומלך===
 +
[א] ח"א דף ל"ד ע"ג מספרי זוטא לב חיים.
 +
 +
===לחם יהודה===
 +
[א] סוגייא בפ"ה דשבת דף ס"ג וז"ל תניא אמרו לו לר' אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן לפי שאינן צריכין שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב וכו' ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מסייע ליה לר' חייא בר אבא דאמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו' ואיכא דאמרי אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן אף לימות המשיח אינן בטלין היינו דשמואל ופליגא דר' חייא בר אבא ע"כ:
 +
ויש לדקדק בלישנא קמא דקאמר ופליגא דשמואל היכי מצי שמואל שהוא אמורא למפלג אסברת תנאים דאע"ג דקי"ל דיכול האמורא לחלוק עם התנא בפירוש הכתובים בנדון זה יוצא נפקותא מפלוגתיה לענין דינא דלסברת שמואל דס"ל דאינן בטלין א"כ היוצא בסייף וקשת ושאר כלי זיין אינו חייב חטאת דהא ללישנא בתרא לא הקשו רבנן אדרבי אליעזר אלא מכח דס"ל דבטלין הם לימות המשיח ולכך רבי אליעזר דהשיב להן דאינן בטלין ניחא ליה:
 +
 +
ועוד יש לדקדק בלישנא בתרא דקאמרינן עלה והיינו דשמואל ור"ל מכח סברת רבי אליעזר והוא תימה דאמסייעת ליה מדרבי אליעזר אותביה מדרבנן וה"נ קשה דקאמר ופליגא דר' חייא וכי משום דלא אתי ר' חייא כרבי אליעזר אף על פי שיסבור כרבנן יאמר עליו ופליגא וליכא למימר דהא דקאמר והיינו דשמואל הוא לאפוקי מלישנא קמא דלא אתי שמואל כחד מנייהו ובלישנא בתרא אתי כחד לכך שפיר שייך לומר והיינו וכן לרבי חייא כלפי לישנא קמא דאתי ככו"ע שייך לומר כלישנא בתרא דפליגא דהיינו בערך לישנא קמא דהיא שיטה דחוקה דהא אם היתה במציאות לישנא בתרא ממילא לישנא קמא לא היתה במציאות ולא שייך לומר ופליגא והיינו בערך לשון אחר שאינו במציאות. ועוד קשה קצת למה שינה הש"ס לשונו דלגבי ר' חייא בלישנא קמא תפס לשון מסייע ולגבי שמואל בלישנא בתרא תפס לשון והיינו ולא לשון מסייע ולא לחנם נכנס בשינוי הלשונות:
 +
 +
והנראה לענ"ד כפי מושכל ראשון הוא דמדין המשנה דאמרו חכמים דאינן אלא לגנאי שנא' וכתתו חרבותם לאתים וגו' דכוונתם בראיית הפסוק דאם הן תכשיטין למה יבטלו אין להוכיח היפך מסברת שמואל דלסברתו עיקר ראייתם אינה על הביטול באיזה זמן שיהיה ואפי' לא יחול אלא עד ימות עולם הבא. מ"מ הן תכשיטין למה יבטלו לעוה"ב אמנם מהברייתא שתפסה מפני מה בטלין לימות המשיח שייך לומר דתנא דברייתא פליג אדשמואל ור"ל דרבנן לא אמרו אלא בטלין סתם ותנא דברייתא סבר דאפי' בטלין הוא לימות המשיח ושנאה בברייתא כאילו היא מלשון קושית חכמים וזה ידוקדק מלשון רש"י במשנה ובגמרא דבמשנה פי' וז"ל ואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד ע"כ ור"ל מלישנא דבטלין לימות המשיח השנוי בברייתא קא דייק ולא מגוף הדין וזה פשוט. וכפי הנחה זאת יקשה לנו בלישנא בתרא דתשובת רבי אליעזר היתה אף לימות המשיח אינן בטלין דמה תשובה היא זו דלדידך נמי דאינן בטלין לימות המשיח ומהכרח דהביטול הוא לעוה"ב אכתי קשה דאם תכשיטין הם מפני מה יבטלו בשום זמן ומוכרח לומר דאין עיקר קושייתם תלויה באם הביטול יהיה לימות המשיח בדוקא דהרי במשנה לא תלו הביטול בזמן קבוע דמשמע דאין נפקותת הקושיא אלא מגוף הביטול אימתי שיהיה אלא דהוו סברי רבנן לפי לשון זה דהביטול הוא לימות המשיח וקושטא קאמרי ורבי אליעזר הכחיש סברתם בזמן הביטול דאינה לימות המשיח ומסתמא רבנן קיבלו סברתו והפלפול שהיה ביניהם לבסוף כנזכר בלישנא קמא ור"ל אם תכשיטין הם מפני מה בטלין לעוה"ב והשיב רבי אליעזר לפי שאינן צריכין וכיון שגם חכמים הודו בזה לרבי אליעזר דהא לא פליגי בתרתי אם כן שייך שפיר לומר היינו דשמואל לכו"ע ופליגא אדרבי חייא וק"ל:
 +
 +
ולמה שדקדקנו בשינוי לשון ממסייע לו היינו אפשר לומר דלשמואל כיון ששלל כל דבר שלא יהיה הבדל בין עולם הזה לימות המשיח מוכרח דס"ל דכל נבואות הנביאים אינן אלא לעולם הבא ובכללן נבואת וכתתו חרבותם לאיתים דודאי דאינן בטלין לימות המשיח ולכך תנא דקאמר בהדיא בטלין לימות המשיח ודאי דפליג אדשמואל אמנם לרבי חייא דקאמר כל הנבואות בכלל הם לימות המשיח ולסברתו פשיטא דבטלין לימות המשיח מ"מ תנא דברייתא אינו מוכרח שיסבור דכל הנבואות הם לימות המשיח די"ל דדוקא בהני השייכין למלחמות הוא דיש לקיימן בימות המשיח אבל בשאר נבואות אפשר דיסבור דהם לעוה"ב דאין זה תלוי בזה אלא דמסתמא אפושי פלוגתא לא מפשינן ואין לעשות סברא שלישית שתחלק בין נבואה לנבואה וכיון דאינו מוכרח כ"כ לכך קאמר מסייע דאינו אלא סיוע בעלמא דמשא"כ בלישנא בתרא דקאמר רבי אליעזר דאינן בטלין לימות המשיח על כורחין שיסבור דגם שאר נבואות כולם הם לעוה"ב דאם אותה נבואה של מלחמה פירשה על העוה"ב כל שכן שאר נבואות ולכך בהכרח דס"ל כשמואל והיינו כשמואל:
 +
 +
תוס' ד"ה אין בין העולם הזה וכו' צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא ע"כ. לכאורה קשה כיון דאין בין לאו דוקא א"כ מנלן לומר ופליגא ודילמא ס"ל דבטלין ואין בין לאו דוקא דומיא דירושלים ובית המקדש ועוד קשה היכי מצינן לומר דלאו דוקא דא"כ מאי אהני לן כלל זה דאין ביניהם אלא שעבוד מלכיות דעדיין איני יודע מהו הנעשה בימות המשיח ויש מי שמתרץ דהקסלקא דעתך דהתוס' הוא דכלל שמואל הוא לשני הקצוות דהיינו דכל דבר שישנו בעולם הזה יתחייב להיות גם כן בימות המשיח ולא יתבטל וכל דבר שאינו בעוה"ז ג"כ אינו לימות המשיח דהיינו בין באינו בין בישנו יהיו עולם הזה וימות המשיח שוין חוץ משעבוד מלכיות דאע"פ דעכשיו ישנו לימות המשיח אינו ועל זה הקשו מירושלים ובית המקדש דעכשיו אינו ולימות המשיח ישנו ותירצו דלאו דוקא ר"ל דהכלל שמסר לנו שמואל אינו על שני ראשין כי אם על ראש אחד דהיינו דכל דבר שישנו עכשיו לא יתבטל חוץ משעבוד מלכיות וא"כ גם החרבות והחניתות דישנו עכשיו לא יתבטלו לימות המשיח דאין לומר דמסר לנו הכלל להיפך דמאי חזית דליתא דהא שעבוד מלכיות ישנו ולימות המשיח אינו ועל כורחין לומר דהכלל דאינו אלא על צד אחד הוא על צד דישנו דומיא דשעבוד מלכיות וכן ראיתי בס' עלה דיונה שתירץ כן יעו"ש:
 +
 +
ולי אני הצעיר לא נתיישב תירוץ זה דהא איתא בפסחים בפרק אלו דברים ובפ' חלק רמו קראי אהדדי כתיב וחפרה הלבנה וגו' וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' ומשנו דכאן לימות המשיח והיה אור הלבנה כאן לעולם הבא וחפרה ופריך ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות מאי איכא למימר ומשנינן התם דלשמואל נמי לא קשיא דאידי ואידי לעוה"ב וכאן במחנה שכינה וכו' משמע דלשמואל נמי אור הלבנה ואור החמה דאינן שוין בעוה"ז לא ישתנו לימות המשיח אלמא דכלל זה דשמואל הוא צודק לתרי אנפי אפי' לצד האחר דעל מה שאינו בעוה"ז אינו לימות המשיח וא"כ הדרא קושיין לדוכתא על רבותינו בעלי התוס':
 +
 +
אמנם הנראה לענ"ד הוא דהתוס' באו ללמדנו דכלל שמואל אינו אלא על דבר שלא היה בעולם כלל שלא יהיה לימות המשיח וכן דבר שיהיה כל הימים כגון כלי מלחמה שלא יתבטל אמנם דברים שהיו באיזה זמן ונתבטלו בעוה"ז אם יחזרו ויתהוו לימות המשיח אין זה שינוי כיון דבעוה"ז גם כן היו בשום זמן כגון ירושלים ובית המקדש דהיו בנויין מתחלה וחרבו אז כשיתגלה המשיח ויבוא במהרה בימינו אין זה שינוי מימות המשיח לעולם הזה דהא בעוה"ז היו ג"כ בנויין במקצת מן הזמן ועל זה המין הוא דלא מסר לנו שמואל כלל. וכי תימא דאם כן למה אומרין התוס' דהאי אין בין לאו דוקא הרי הוא דוקא לגבי דברים המחודשים שלא יהיו ולגבי דברים ההווים שלא יתבטלו והוי דוקא, לא קשיא דסוף סוף כיון דשלל שמואל שעבוד מלכיות והשעבוד לא היה כל ימי חיי העולם הזה דהרי בזמן דוד ושלמה וכמה מלכים היו חירות משעבוד מלכיות לכך היה מקום לטעות בכלל שמואל דכולל אף דבר שיהיה ויתבטל דשוב לא יהיה לימות המשיח זולת שעבוד מלכיות ובאו התוס' וחדשו לנו דהאי אין בין לאו דוקא לזה הצד השלישי דוק:
 +
וראיתי להרמב"ם ז"ל פסקיו לפי קוצר דעתי מורכבים אתרי רכשי וקשיא הלכתא אהלכתא דבפ"ח מהל' תשובה משמע דפסק כר' חייא שכן כתב וז"ל כבר הודיעונו חכמים הראשונים שטובת העוה"ב אין כח באדם להשיגה על בוריה וכו' ושכל הטובות שמתנבאין בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהם ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב הממשלה לישראל וכו' אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו' ע"כ ואילו בסוף פ"ט מההלכות הנזכרות וכן בריש פי"ב מהלכות אלו מוכח דפסק כשמואל יעויין שם וכבר הקשה מרן בכ"מ קושיא זו והעמידה בצ"ע:
 +
ואשר אני אחזה לי בהלצת קושיא זו כשנקדים להניח קושי לדברי רבינו דס"ל דפי' עולם הבא הנזכר בכל מקום הוא על עולם שלאחר המות שהוא לנפש בלבד ואין בו לא אכילה ולא שתיה כמבואר שם בפ"ח בביאור מרן יעו"ש א"כ יקשה לשמואל דס"ל דהנביאים לא נתנבאו לימות המשיח אימתי יתקיימו אותן הנבואות כגון וכתתו חרבותם וחניתותיהם וכיוצא והרי עוה"ב שהוא לאחר המות הוא לכל אחד ואחד בפני עצמו ולנפש לבדה לא שייך מציאות חרב וחנית כלל, ואין לומר דיתקיימו לאחר התחייה, שאותו זמן לסברת רבינו אינו נקרא בשם עולם הבא אלא עולם התחייה ולא שמענו מי שאומר קיום אותן נבואות אלא לאחד משני זמנים הנקראים בשם ימות המשיח ועולם הבא אבל עולם התחייה לא שמענו וכולי האי לא היה לו לשמואל לסתום דבריו דהאמורא אין דרכו לסתום אלא לפרש. לכך מוכרח לומר דלכו"ע קיום הנבואות אינן אלא בימות המשיח ואם ימשכו גם לאחר התחייה הוא נכלל בכלל ימות המשיח דשוב אין להם הפסק אלא דשמואל ס"ל דאותן נבואות לא יתקיימו כפי הנראה מפשטי הכתובים דלעולם לא יבטל דבר ממנהגו של עולם ולא יהיה חידוש כלל ממעשה בראשית אלא דענין אותן הנבואות הם משל וחידה כמו שביאר רבינו ריש פ"ט מהלכות אלו אמנם ר' חייא דאמר בסתם כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח משמע דס"ל דיתקיימו כפשטן ויהיה שינוי והבדל רב בין עוה"ז לימות המשיח ובזה הוא דחולק על סברת שמואל דהיינו במשמעות וביאור הנבואות, אבל בסברה זו דהנביאים לא נתנבאו על עוה"ב דעין לא ראתה, מודה גם שמואל דלא נתנבאו על עוה"ב, וביאור הסוגיא דקאמרא ופליגא דשמואל הוא מכח לשון הברייתא דקתני בטלין לימות המשיח דמשמע בטלין ממש דאילו לסברת שמואל אין פי' הנבואה דוכתתו חרבותם כפשטה שהוא ביטול ממש אלא משל וחידה היא בעלמא ור"ל שלא ירים איש את חרבו ואת חניתו אלא כל ישראל יושבים לבטח ואין מחריד וכן היא סברת רבי אליעזר ללישנא בתרא דהשיב להם לחכמים אף לימות המשיח אינן בטלין ור"ל דאינן אלא משל וחידה ובזה תספיק תשובתו לחכמים דשוב אינן יכולין לחזור ולהקשות לו ולומר ולדידך דמוקמת לה לעוה"ב מי ניחא כפי פשט הסוגיא דכתבנו למעלה דהרי כוונתו דרבי אליעזר אינה אלא כוונת הכתובים דענין משל וחידה ולא על חילוף הזמנים ומה שהביא דברי ר' חייא הוא על ענין עוה"ב דלא נתנבאו עליה הנביאים אף לסברת שמואל משום דעין לא ראתה ולשון דכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח דתפס רבינו הוא לשון מושאל וכוונתו דהמשלים והחידות של הנביאים אינן אלא על ימות המשיח דסמך לו אמה שביאר בשתי המקומות הנזכרים כן נראה לענ"ד:
 +
 +
והרב בעל לח"מ ז"ל הקשה עוד קושיא אחרת דכיון דבהל' שבת פסק רבינו כסברת חכמים דאם יצא בסייף וכו' חייב חטאת ובגמ' משמע דפליגי אדשמואל איך חזר ופסק הלכה כשמואל ותורף תירוצו בקוצר הוא דר' חייא נמי מודה דבימות המשיח לא יבטל דבר שהוא היפך הטבע אף על פי שהוא היפך ממנהג העולם יתבטל כגון ביטול חרבות ורמחים ושמואל ס"ל דלא יהא שום שנוי כלל דהא מייתי ראיה מדכתיב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ דמשמע דאפילו כגון עניות דאם יתבטל אינו היפך הטבע כיון דהוא היפך ממנהגו של עולם לא ישתנה כלל ורבינו פוסק כרבי חייא בר אבא ומה שהוצרך לפרש בנבואות ישעיה דוגר זאב עם כבש וגו' דהוא בדרך משל וחידה משום דאם יפרש כפשטו יהיה היפך הטבע לימות המשיח ולהפיכת הטבע ליכא מאן דפליג דלרבי חייא נמי לא יתהפך ומביא הכרח רבינו לזה מסברת שמואל דלדידיה מוכרח אתה לומר שהוא משל דהא מיירי בנבואות המשיח ומדשמואל נשמע לר' חייא זהו כוונתו בקצור.
 +
 +
ואחרי הקידה והשתחויה אלף פעמים לפני גדולת חכמתו דברים הללו הם רחוקין הרבה מן השכל ומן הסברא ולא ניתנו ליכתב ואין דברי רבינו סובלין פירושו כלל מכמה אנפי חדא דלשיטה זו צריך לידחק ולבאר לשון רבינו דהלכות אלו שכתב וז"ל אל יעלה על לב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם דר"ל מטבעו של עולם דאילו היוצא מהמנהג ואינו יוצא מהטבע יבטל דזו היא סברת ר' חייא:
 +
ועוד קשה דהיה לו לרבינו לבאר דמה שאינו יוצא מהטבע יבטל כגון ביטול חרבות דזהו עיקר סברת ר' חייא אמנם עכשיו שסתם משמע דלא יהא שום שינוי כלל דאין מקום לומר דסמך אמה שפסק כרבנן בענין יציאות השבת דדבר זה רחוק וזר. ועוד קשה דהיכן מצינו בשום פסק מפסקי רבינו בכל ספר משנה התורה שיכתוב הכרח הפי' דאין דרכו אלא לכתוב הלכה פסוקה כמשה מפי הגבורה. ועוד דאין במשמעות דבריו שום נטייה שמביא דברי שמואל לראיה שהיה לו לומר בלשון שהרי אמרו חכמים אין בין העולם הזה וכו' ולא לכתוב אמרו חכמים וכו' בסתם:
 +
 +
ועוד קשה דאף אם תדחוק לפרש לשונו שבהלכות אלו שהוא מביא ראיה מ"מ לשונו שבסוף פ"ט מהל' תשובה מורה באצבע דלא העתיק דברי שמואל לשום ראיה דהרי לשם לא דבר דבר שיצטרך להביא עליו ראיה. ועוד קשה על גוף ההכרח דמה היא ראיה זו מדשמואל לרבי חייא דוכי גברא אגברא קרמית. ועוד דלמה הוכרח ר' חייא לחלק בין דברים שהם היפך מן הטבע ובין דברים שהם היפך מן המנהג כיון דס"ל דיש הבדל רב בין עוה"ז לימות המשיח למה לא יהא הבדל גם לדברים היוצאין חוץ מן הטבע, סוף דבר דשיטת הרב לח"מ ז"ל לא יכולתי להולמה והוא ג"כ הרי חזר בו מכח אותה הקושיא דפסחים ודחלק יעו"ש ועל עיקר קושיתו מהך דפסק רבינו כחכמים בהל' שבת אינה קושיא אפי' לגבי פשט הסוגיא כדכתיבנא לעיל דלחכמים אין הקושיא אלא אם תכשיטין הן למה יהיו בטלין על כל זמן שיצוייר ביטולן שפיר תחול קושייתן ומכל שכן לפי מה שביארנו בשיטת רבינו ז"ל דיתיישב ביותר והיא השיטה האמתית לפי חסרון דעתי:
 +
 +
===מרכבת המשנה===
 +
[א] אל יעלה על הלב וכו'. עיין השגות נראה כוונתו דדברי תורה אין לפרש דרך משל (כמו נביאים) ואין מקרא שבתורה יוצא מידי פשוטו ואין זה קושיא דשפיר בישראל שרויים על אדמתם והיא מיושבת הרי כתיב ונתתי מוראכם וחתכם שהחיות בורחות מהיישוב ואם בחמת קרי ונסתם ואין רודף והארץ תשם אז ירבה חית השדה בטבע וזה פשוט.
 +
 +
 +
===קרית מלך===
 +
[א] וזה שנאמר בישעי' כו', עי' תו"כ בחוקותי פרק ב' ה"ב וכה"א וגר זאב כו' מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו כו' זו חי' כו' משמע כפי' הראב"ד.
 +
 +
עם רשעי העולם המשולים כו' באלו הדברים הכתובים בענין כו' כ"ה בדפו"י (רד"ש).
 +
 +
בנחת כישראל שנאמר כ"ה בדפו"י (רד"ש).
 +
 +
===שולי הגליון===
 +
[א] אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו הולך, וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' משל וחידה וכו', וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היו משל ומה ענין רמוז בהן. ובהשגות הראב"ד: א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ. וברדב"ז: אבל מה שראוי להאמין בזה שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל, כדכתיב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ, הארץ הידועה, וכן והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל וכו'.
 +
 +
ולכו"ע אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דאל"כ היאך יפרש הרמב"ם התורת כהנים פרשת בחוקותי [פרק ב] על הפסוק (כ"ו ו') 'והשבתי חיה רעה' רבי יהודה אומר מעבירם מן העולם, רבי שמעון אומר שלא יזיקו. ודוחק לומר שיפרש הרמב"ם גם את דברי רבי יהודה ורבי שמעון למשל לגויים. ולפירוש הראב"ד בתורת כהנים שם בדברי רבי יהודה - מעבירם מן הארץ, והיינו כרדב"ז כאן שמעבירם מארץ ישראל. ועי"ש ברמב"ן בחוקותי על הפסוק הנ"ל.
 +
 +
ובספרי פרשת עקב [פ"נ] על הפסוק [דברים יא כג] 'והוריש ה' את כל הגוים' מקשה על הפסוק 'פן תרבה עליך חית השדה' אמר ראב"ע למה הם יראים מן החיה והכתיב [איוב ה כג] 'וחית השדה השלמה לך'. ולמה מקשה מהפסוק באיוב ולא מקשה מהכתוב 'והשבתי חיה רעה מן הארץ', ולפירוש הרמב"ם אתי שפיר.
    
[[Category:מקורות]]
 
[[Category:מקורות]]

תפריט ניווט