ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן נג׃ ענני הכבוד לעתיד לבוא

על הפסוק (ישעי' ס,יט): "לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך, והי' לך ה' לאור עולם וגו'", איתא בילקוט שמעוני (רמז תקג) ובברייתא דמלאכת המשכן פי"ד: "אמר רבי שמעון בן יוחאי כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה אלא העבים מאירים היו יודעים ששקעה החמה, הלבינו היו יודעים שזרחה החמה, מסתכל בחבית ויודע מה שבתוכה, בטפיח ויודע מה שבתוכה מפני ענן שכינה שביניהם שנאמר לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, אף לעתיד לבא כן שנאמר (ישעי' ס,א) קומי אורי כי בא אורך ואומר לא יהי' לך השמש עוד לאור עולם ואומר (שם פסוק כ) לא יבא עוד שמשך וכו'" (וראה תוס' שבת כב,ב בד"ה וכי, ואור החיים פ' בשלח יג,כא, ותורה שלמה פ' פקודי פרק מ' אות פה), ומפשטות הלשון דלא יהי' לך עוד השמש לאור יומם וכו' משמע שענני הכבוד יוחזרו באופן קבוע ונצחי.

ולפי דעת הרמב"ם שפסק (הל' מלכים רפי"ב) דאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ועולם כמנהגו נוהג, י"ל שזה קאי על תקופה הב' שבימות המשיח לאחרי תחיית המתים שאז גם לדעתו יהי' הנהגה נסית, וכמבואר בלקוטי שיחות חכ"ז פ' בחוקותי א', ובס' הדרנים על הרמב"ם וש"ס ע' ר"י והלאה.

ובישעי' (לה,י) עה"פ ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם כתוב בת"י: "פריקיא דה' יתובון ויתכנשון מביני גלותהון ויעלון לציון בתושבחתא וחדות עלם תהי להון די לא פסקא וענן יקר תהי מטל על רישיהון". וראה גם מכילתא פ' בשלח עה"פ ויסעו מסכות (שמות יג,כ), וכן בילקוט שמעוני שם (רמז רכ"ז) "רבי עקיבא אומר ענני הכבוד היו שנאמר (ישעי' ד,ה) על כל כבוד חופה אין לי אלא לשעבר לע"ל מנין ת"ל (שם,ו) וסוכה תהי' לצל יומם ואומר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם" (וראה גם ילקוט שמעוני יהושע רמז ה'). – הנה הכא איירי בהדיא אודות תחילת הגאולה שה' יוליך את בנ"י לא"י עם ענני הכבוד כמו שהוליכם ביצי"מ במדבר.

[ויש מקום לבאר זה ע"פ מ"ש בכ"מ דלגאולה העתידה ילכו בנ"י במדבר, וכמ"ש ב'רשימות' חוברת כט ע' 10, וראה גם בהגדה של פסח 'מבית לוי' ח"א ע' רסז שכן כתב הגרי"ז עפ"י מ"ש ביחזקאל שם, וביאר עפ"ז מ"ש בשיר השירים ב' פעמים "מי זאת עולה מן המדבר וגו'" (ג,ו, ח,ה) דפסוק אחד קאי על יצי"מ, ופסוק הב' על היציאה מן הגלות, עיי"ש. וע"ז אמרינן דגם אז יהי' לבנ"י ענני הכבוד כמו שהי' בעת שיצאו ממצרים].

ולדעת הרמב"ם לכאורה צ"ל שיפרש שזהו בדרך "משל וחידה", וע"ד שכתב בפיהמ"ש סנהדרין בהקדמה לפ' חלק מאמר חז"ל שבת ל,ב, עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת וכן שאר המימרות שם שלא כפשוטו, עיי"ש, ונת' בלקוטי שיחות חכ"ז שם הערה 77 משום שבא בהמשך לביאת מלך המשיח לכן אין לומר דקאי על תקופה הב', עיי"ש.

ואולי אפ"ל עוד דסב"ל להרמב"ם דכיון שיש פלוגתא דתנאי ואמוראי אם לע"ל עולם כמנהגו נוהג כשמואל או לא (כמבואר בברכות לד,ב, ופסחים סח,א, וסנהדרין צט,א) במילא י"ל דלפי שיטת שמואל לא דרשינן דקאי על ענני הכבוד, והרמב"ם פסק כמותו.

קדה"ח לע"ל עפי הראי'?

והנה לפי מה שהובא לעיל שלע"ל יהיו ישראל מוקפים בענני הכבוד, כדאי להסתפק בכמה דברים איך יהיו נוהגים אז, ולדוגמא מצות קידוש החודש עפ"י הראי' אם יהי' שייך לקדש החודש אז עפ"י הראי' או לא כיון שיהיו מוקפים בענני הכבוד, דאף דמבואר בכ"מ דבימות המשיח יחזרו לקדש ע"י ראי', הנה י"ל שזהו רק בתקופה הראשונה של ימות המשיח, אבל בתקופה שני' לאחר תחיית המתים שיהי' הנהגה נסית ויהיו מוקפין בענני הכבוד כנ"ל, לא תהי' קידוש החודש ע"י ראי', וכן יש להסתפק לענין מצות סוכה אם יהי' שייך קיום מצות סוכה בתוך ענני הכבוד.

ונפק"מ לא רק איך יהי' אופן הקיום של מצוות אלו לפי הדעה דמצוות אינן בטלות אפי' אחר תחיית המתים (דעת הרשב"א בחי' אגדות ברכות יב,א, וכן י"ל גם לדעת הרמב"ם, כמבואר לקמן סי' סד-סה); אלא י"ל דנפק"מ גם לפי מה דנקטינן דמצוות בטלות לע"ל אחר תחיית המתים, כמ"ש בתניא באגה"ק סכ"ו, דכיון שביאר הרבי בקונטרס "הל' של תושבע"פ שאינן בטלים לעולם" (סעי' ה' והלאה) דאין זה אלא בנוגע להציווי להאדם, אבל מציאות דהמצוות כשלעצמן הן בקיום נצחי, דבגמר העבודה שהאדם נעשה מציאות אחת עם אלקות אי"צ ולא שייך ציווי, אלא שבדרך ממילא יתקיימו כיון שהן רצונו של הקב"ה עיי"ש בארוכה – א"כ יש להסתפק איך יתקיימו אז מצוות אלו.

אם קידשו במדבר ע"פ הראי'

והנה ידועה שיטת רבנו חננאל המובא ברבינו בחיי פ' בא (יב,ב) וז"ל: וכתב רבינו חננאל ז"ל קביעת החדשים אינה אלא עפ"י החשבון ולא עפ"י ראיית הלבנה והראי' שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר הי' הענן מכסה אותם ועמוד האש לילה ולא ראה בכולם שמש ביום ולא ירח בלילה והוא שאמר הכתוב (נחמי' ט,יט) ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם, ומהיכן היו קובעים החדשים עפ"י ראיית הלבנה, אלא ודאי עיקר המצוה בכתוב עפ"י החשבון וכו', עכ"ל ועיי"ש עוד (ובהערת המהדיר שם כתב שמקורו של הר"ח הוא מהרס"ג. וראה גם בתורה שלמה חי"ג סוד העיבור פ"ג בארוכה).

ובמה שכתב שכשהיו ישראל במדבר לא ראו לא שמש ביום ולא ירח בלילה, הנה כן מבואר בהדיא במאמר רשב"י הנ"ל בברייתא דמלאכת המשכן, ובתורה שלמה שם הביא גם ממכילתא דרשב"י שמות יג,כב "לא ימוש עמוד הענן, וכי מי נצרך לעמוד הענן וכי מי נצרך לעמוד האש אלא ליתן הפרש לזבין ולזבות וליולדות שהיו ביניהם" – ז.א. שיהיו יודעים מתי יום ומתי לילה לענין טהרה וכו', ומשמע ג"כ דלולי זה לא היו יודעים כיון שהענן היו מכסים אותם.

ועי' מנ"ח (מצוה ד') דנקט בפשיטות דמשה רבינו ע"ה ובית דינו קידשו חדשים ועיברו שנים עפ"י הראי' במדבר, ובמנחת סולת שם (צויין שם בשוה"ג במנ"ח החדש) העיר ע"ז משיטת הר"ח הנ"ל שלא ראו את הירח אלא קידשו עפ"י החשבון עיי"ש.

ובס' זרע אברהם (סי' ו' אות כב) כתב הגר"א לופטביר ז"ל דעפ"י שיטת הר"ח יש לתרץ הא דהקשו התוס' (קידושין לז,ב, ד"ה הואיל) למה לא הקריבו ישראל קרבן פסח כל המ' שנה שהיו במדבר כי אם בשנה השני' (כמ"ש רש"י – בהעלותך ט,ד)? ותירץ הנ"ל, דאיתא במכילתא על הפסוק (שמות יב,כא) ויקרא משה לכל זקני ישראל "מלמד שעשאן בית דין", ופירשו המפרשים שעשאן בי"ד לקידוש החודש, הרי דלהקרבת הפסח הי' צריך קידוש החודש עפ"י הראי', וא"כ במדבר שלא הי' אפשר לקדש החודש עפ"י הראי' לדעת הר"ח, לא הקריבו פסח רק בשנה השנית עפ"י הדיבור. וראה בזה לקוטי שיחות חכ"ג פ' בהעלותך א'.

אלא שהקשה על הר"ח שדבריו סותרים להא דאיתא בתוספתא ר"ה (פ"א ה"י): "וכן אתה מוצא בעומר של מן, אם בא חודש בזמנו מיד הוא כלה ואם לאו מתעכב הוא לג' ימים" פי' שאם בא חודש תשרי בזמנו ביום שלשים מיד הוא כלה דהיינו שהמן שלקט מאתמול כלה מיד ביום השלשים ולא נותר ליום המחרת והי' קיים רק ב' ימים כמו בכל שבת ויו"ט, ואם לאו שלא נתקדש יום ל' לר"ה הוא מתעכב לג' ימים, דהיינו יום כט אלול שנלקט בו, וביום ל' לא הי' המן יורד בו מספק שמא יקדשוהו בי"ד לפנות ערב ויתקדש החודש ויהי' ר"ה למפרע, ולבסוף שלא נתקדש ביום ל' ור"ה הוא ביום ל"א שאז נמי לא ירד המן נמצא שמתעכב ג' ימים. וזה סותר לשיטת ר"ח שלא קידשו במדבר עפ"י הראי'. וכן הקשה גם בחזון יחזקאל בתוספתא שם על הר"ח עיי"ש מ"ש. ובתורה שלמה שם כתב שאכן הוא מחלוקת בין התוספתא למכילתא דרשב"י, עיי"ש ואכמ"ל.

וראה גם בעמק הנצי"ב על הספרי פ' בהעלותך (פיסקא כה) בד"ה על ישראל, שתמה על הר"ח שהרי יכולים לצאת מן המחנה כדי להעיד על ראיית הירח?

- עכ"פ היוצא מכל זה בנוגע ללע"ל, כאשר יהיו בנ"י מוקפין בענני הכבוד אם יקדשו אז עפ"י הראי' או לא, די"ל שזה תלוי בב' שיטות הנ"ל איך הי' בזמן המדבר.

וראה שיחת אחש"פ תשד"מ (נדפס בס' שערי גאולה - ימות המשיח סי' מב) שהקשה בנוגע למצות קידוש החודש (ועיבור שנה) לע"ל, דכיון דאחד היעודים לע"ל הוא כדכתיב (ישעי' ל,כו): "והי' אור הלבנה כאור החמה" היינו שיהי' להלבנה אור עצמי כמו לחמה נמצא שלא שייך כל המושג של שינויים בהלבנה, וא"כ לא יהי' שייך כללות הענין דמולד הלבנה "כזה ראה וקדש" וא"כ איך נמנה מצוה זו דקידוש חדשים (ועיבור שנים) בתרי"ג מצוות שהם נצחיים? וממשיך שם, דבשלמא לפי הרמב"ם דסב"ל דבימות המשיח עולם כמנהגו נוהג וכו' י"ל דגם יעוד זו שיהי' אור הלבנה כאור החמה משל הוא, אבל אכתי קשה לשאר הפוסקים דסב"ל שיעודים אלו הם כפשוטם?

ומתרץ די"ל דיעוד זו תתקיים בהזמן שמצוות בטלות לאחר תחיית המתים, שזה ודאי אינו סותר להא דאמרינן שתרי"ג מצוות הם נצחיים, כי זה קאי רק על כל משך הזמן שישנו כללות הענין דקיום המצוות, אבל לא לאחרי שיתבטל כללות ענין המצוות, אבל מסיים דקשה לתווך זה ע"פ מה דמשמע בחסידות דענין זה דוהי' אור הלבנה יהי' מיד בביאת המשיח, עיי"ש.

דלפי המבואר הכא נמצא שלא יהי' שייך קידוש החודש כלל אפילו עפ"י חשבון, כיון שלא יהי' מולד הלבנה כלל [וכנראה שזה קאי לפי הפירוש דמצוות בטלות לגמרי דאל"כ איך יהי' שייך קביעות יו"ט], ואילו השקו"ט הנ"ל אודות "ענני הכבוד" הוא אם יהי' קידוש עפ"י ראי' או עפ"י חשבון.

מצות ישיבה בסוכה לע"ל

ובנוגע למצות ישיבה בסוכה, הנה ב"משיחות ש"פ תצוה ופורים תשמ"ז" (בענין לחם משנה) סעי' ד' איתא דענינה של מצות סוכה הוא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י וגו'" שהם "ענני הכבוד", ובל"ט שנה שהיו ישראל במדבר בתוך ענני הכבוד לא מסתבר שבמשך זמן מסויים בשנה, מט"ו עד כ"א בתשרי ישבו בסוכות זכר לישיבה בענני הכבוד - בה בשעה שבמשך כל השנה כולה יושבים הם בתוך ענני הכבוד עצמם, כמובן וגם פשוט שאין צורך ב"זכר" כאשר ישנו הדבר עצמו בכל התוקף, ומה גם שע"פ הלכה לא היו יכולים לעשות סוכה בתוך ענני הכבוד משום דהוה סוכה בתוך סוכה, ודוחק הכי גדול לומר שבמשך שבעת ימי הסוכות יצאו מחוץ לענני הכבוד ועשו להם סוכות מפסולת גורן ויקב, עכ"ל.

ובהערה 30 שם ציין לגליוני הש"ס סוכה יא,ב, שהביא מס' בית אלקים להמבי"ט (שער היסודות פל"ז) שכתב: "דאפשר שלא ישבו בסוכה במדבר שהרי היו מסוככים בענני הכבוד ואיך יעשו סוכה תחת סוכה", וכן הביא שם מרוקח סי' רי"ט, ומציין גם לס' כלי חמדה ח"ו (קונטרס המילואים) ע' 124 שכתב דנראה פשוט דמכיון שמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד א"כ כשהיו ישראל במדבר לא יתכן מצוה זו.

ויש להוסיף בזה ג"כ ממ"ש בשו"ת דברי ישראל ח"א סי' קכ"ב שהביא מ"ש בס' אור תורה פ' אמור (כג,לט) עה"פ אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי וגו', דיש להבין מדוע בכל החגים יצוה ה' אשר יעשו בהחג מיד בתחילת הציווי, ובחג הסוכות לא אמר הכתוב כלום מה יעשו בו, כ"א יאמר הכתוב כי ביום הראשון וביום השמיני מקרא קודש ויקריבו קרבנם לשם החג, ואח"כ אמר ה' פרשה מיוחדת: "אך בחמשה עשר וגו' ולקחתם לכם וגו' בסוכות תשבו וגו'", ומדוע לא צוה ה' להם מישיבה בסוכה ומלקיחת ד' מינים מיד?

ומבאר שם משום דבמדבר לא היו צריכים לשבת בסוכה כיון שהיו כל הזמן בענני הכבוד לא היו צריכים זכר לזה, וכן בד' מינים ג"כ לא היו מחוייבים במדבר כי כתוב שהמצוה של הד' מינים הוא רק בבואם אל הארץ באספכם וגו', וע"כ אמר להם משה רבינו בט"ו לחודש השביעי יעשו חג הסוכות רק לענין איסור מלאכה והקרבת קרבנות, ואח"כ אמר להם פרשה מיוחדת שבבואם לארץ ישבו בסוכות ויקחו ד' מינים, עיי"ש.

אבל בשו"ת בנין שלמה בהקדמה שני' לפ' ראה (דברים טז,יג) כתב בזה דבר חדש וז"ל: "חג הסוכות תעשה לך.. מגרנך ומיקבך, לכאורה קשה כיון דמהך קרא ילפינן דצריך לעשות הסכך מפסולת גורן ויקב היינו שיהי' גידולו מן הארץ, א"כ הו"ל לאקדומיה הך קרא בפ' אמור, דהא דין עשיית הסוכה צריך להקדים קמי דין הישיבה, ומ"ש דנטרה התורה לאשמעינן דין זה עד פ' זו שנשנית בערבות מואב?

"...ואולי י"ל דבדור המדבר ישבו תחת ענני הכבוד כל ימות השנה וענני הכבוד היו סכך כשר דהוה גידולי הארץ כדכתיב ואד יעלה מן הארץ וכדאיתא בסוכה י"א, וגם אינו מקבל טומאה, ולא הוצרך לפרש כלל, דכיון דאמר בסוכת תשבו הרי פירוש דבסוכות קאי על ענני הכבוד וזהו דכתיב בסוכת בפת"ח, כלומר בסוכות שאתם יושבים כל השנה אתם מחוייבים לישב בחג הסוכות, רק דבשאר ימות השנה ה"ז רשות ואי בעי אכיל חוץ לענני הכבוד, אבל בימות החג צריך לישב ולאכול ולישן דוקא תחת ענני הכבוד, והדר אמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכת כשיכנסו לארץ ולכן דוקא במשנה תורה הוצרך לפרש להם דיעשו סוכה מדבר שגידולו מן הארץ דאז פסקו ענני הכבוד". עכ"ל.

ויוצא מזה בנוגע לעניננו לע"ל כאשר יהיו בנ"י מוקפין בעמוד הענן, הנה לפי המבואר לעיל בהשיחה ובכ"מ, יוצא לכאורה שלא תתקיים אז מצות ישיבה בסוכה, ולפי מ"ש בבנין שלמה נמצא שתתקיים המצוה ע"י הענני הכבוד עצמם.

ובמה שהובא לעיל שבמדבר לא יכלו לקיים מצות סוכה כיון שהיו תחת ענני הכבוד והוה סוכה תחת סוכה, יש מקשים שהרי איתא בסוכה כג,א, כל סוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' לא שמה סוכה, וענני הכבוד לא היו עומדין ברוח מצוי' כדאיתא ביבמות עב,א שלא מלו במדבר משום שלא נשיב רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני הכבוד, ורוח צפונית היא רוח מצוי' כמ"ש רש"י שם, וא"כ לא הוי כלל סוכה תחת סוכה?

ונראה לתרץ, דכיון שהענני הכבוד היו שם עפ"י ה' במטרה מיוחדת להגן עליהם מזרם וממטר וכו' והיו צריכים לכיסוי זה להפסיק שלא יהיו תחת השמים וכו', ובודאי ניחא להו בהפסק זה, הנה זה גופא פועל דנעשה ע"ז שם מחיצה וחוצץ להסוכה. ודוגמא לזה מצינו בהדין "אחשביה'" בביעור תרומה טמאה ביו"ט, דאף שאין בזה מלאכה מצ"ע, מ"מ מצוותו אחשביה דהוה מלאכה כמבואר ברש"י במתניתין ביצה כז,ב, ד"ה חלה ובכ"מ.

ועי' בתשובות מהר"ם בר ברוך (ח"ב) סי' ש"צ וז"ל: אשר שאלת למ"ד בשבת ניתנה תורה לישראל האיך חזרו לאחריהן י"ב מילין? הא לא קשיא דאפילו למ"ד תחומין דאורייתא מוקפין היו בענני הכבוד והוי כמחיצת בני אדם וכו', ואע"ג דעננים של עכשיו אינם נחשבים בממש, עננים שלהם שאני שהקיפן הקב"ה להגן מפני האומות ובכל מקום שהיו הולכים היו ענני כבוד עליהם וכו', עכ"ל, וזהו כנ"ל.

ובס' הרוקח סי' קע"ח כתב דאיתא בירושלמי בפרק ר"ע, בשבת ניתנה תורה לישראל [וקשה] ואמרינן במכילתא מקול הדיבור חזרו לאחוריהם י"ב מיל, הרי יצאו מתחומין? י"ל הואיל ועננין מקיפין אותם הוי כמחיצות בני אדם כאילו לא יצאו, עכ"ל. וכ"כ בס' פענח רזא פ' יתרו (ע' 228) שהקשה קושיא זו ותירץ: דמכיון שהוקפו בענני הכבוד הרי כאילו היו בחצר אחד, עכ"ל.

ועי' גם בס' דורש לציון דרוש י"ג שחקר הנוב"י אם העננים היו מחיצות לענין שבת, ובשו"ת תורת חסד או"ח סי' לה האריך בזה, ובאבני נזר או"ח סי' רע"ח (אות יב) הקשה על הרוקח כנ"ל דכיון שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה, והרי איתא ביבמות (כנ"ל) דבמדבר לא נשבה רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני הכבוד. ועי' חי' חת"ס שבת ו,א, (ד"ה אך) שכתב דכיון שענני הכבוד נעשו לצורך בני אדם ונסתלקו לצורך בני אדם ה"ה כמחיצות בידי אדם. וראה רשימות חוברת כ"ט בשיטת הרמב"ם בנוגע למדבר בזמן הזה ובזמן שהיו חונים במדבר. והמהר"ם שיק מצוה כ"ד אות ג' ביאר שיטתו דבזמן שהיו שרויין במדבר לא הי' רה"ר כיון שהיו מוקפין בעננים והוו כמוקפין במחיצה, ואין להאריך עוד.

ויש לעיין בפלוגתא הנ"ל האם שייך דין סוכה תחת ענני הכבוד, גם הרי הענני הכבוד מסתמא היו למעלה מעשרים אמה? ועוד דכאשר ענני הכבוד הם למעלה מעשרים אמה הרי ליכא פסול דסוכה ע"ג סוכה כיון שהעליונה למעלה מעשרים אמה, ראה שו"ע אדה"ז סי' תרכ"ח סעי' ב', ויל"ע.