ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן מז׃ יו״ט שני בימות המשיח

הוסיף משה יום אחד מדעתו – יו"ט שני

בקושיא הידועה במה שאנו אומרים בחגה"ש "זמן מתן תורתנו" הלא ששה בסיון שלנו הוא נ"א ימים מט"ו ניסן והתורה ניתנה ביום נ"ב לצאתם מא"י? הנה כתב ע"ז בס' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו (מאמר חקור הדין ח"ב פט"ו מובא במג"א שם), וז"ל: כי אמנם חג ה' לנו ביום מתן תורתינו מקרא קודש לסוף חמשים יום אחר הפסח ופסח מצרים בחמישי בשבת הי' ולכו"ע בשבת ניתנה תורה שהי' לסוף נ"א יום והיא גופא קשיא. אלא ודאי כיון שמתן תורה הי' בחוץ לארץ, ה' חפץ למען צדקו ליתן חלקינו בתורתו שכן הסכימה דעת עליון לחוג בעצמו ובכבודו ביו"ט שני של גליות שהוסיף משה מדעתו כדברי ר' יוסי וכו', ומשום הא לא אשתמיט קרא בשום דוכתא למימר שחג השבועות הוא יום מתן תורה וכו', עכ"ל.

וכוונתו בזה דאותו היום שהי' דעתו של הקב"ה ליתן בו התורה נשאר קיים לדורות, אלא כיון שישראל היו אז בחו"ל במדבר הסכים הקב"ה לדעתו של משה להוסיף יום אחד, וגילה לו עי"ז שאם יהיו ישראל בגולה יש כח ביד חכמים לתקן עבורם יו"ט שני של גליות וע"י הסכמתו ושהואיל בכבודו ובעצמו לחוג יום זה הראה הקב"ה שנותן כח לחכמים לקדש אפילו יום חול.

שיטת החת"ס דלע"ל יהי' יו"ט שני

ובחי' חתם סופר ביצה (ד, ב - מהדו"ק) בד"ה איתמר כתב בענין זה וז"ל: "איתמר יו"ט שני של גליות. לפענ"ד תואר זה השם של גליות הוא על העבר, כי כן שהיו השלוחים מגיעים עד קצה ארץ ישראל וגם לקצת מקומות בחו"ל ולא עשו ב' י"ט, אלא בני גולה הרחוקות. אבל נ"ל כי ירחיב ה' גבולינו במהרה בימינו ואז גם כל הנסים והאיים שבים הגדול שכנגד א"י עד קצה המערב ים אוקינוס הכל שייך לא"י (עי' פ"ק דגיטין ח,א, ובתוד"ה ר' יהודא), ונראה דלע"ל כו"ע לא פליגי שהוא מעשרה עממין עכ"פ, וא"כ באלו נסים שבים אפילו ע"י משיאין משואות א"א להודיע, וע"כ יעשו ב' ימים טובים של גאולתנו ולא של גליות.

"והרווחנו בזה מ"ש מג"א סי' תצ"ד בשם רמ"ע דהתורה ניתנה ביום נ"א לספירה דבא לרמוז לנו י"ט שני של גליות, וחלילה לרמוז בשעת שמחת לבו מתן תורה, יו"ט ב' של גליות ובו ביום נעשו חירות מאומות העולם וגלות מאן דכר שמי'? אע"כ ביו"ט של גאולה האחרונה רמוז לנו אשרי המחכה ויגיע, ואין להשיב הא בקיאין בקביעא דירחא ואז לע"ל ליכא למיחש זימנין דגזרו מלכות גזרה ואתו לקלקולי, וא"כ לא בעי תרי יומי, זה ליתא דכשישבו כסאות למשפט סנהדרי גדולה בעיר ה' שמה אין סומכין שוב על החשבון ומחוייבים לקבל עדות החודש ולהודיע לישראל אימת קדשו החודש וכו', ולכשיבנה ביהמ"ק ב"ב אי אפשר בלי קבלת עדות החודש בשום פנים וא"ש דברי הנ"ל", עכ"ל. וכ"כ שם בדף כד,ב, בד"ה בעירובי, ומהדו"ת שם ד,ב, ובשו"ת או"ח סו"ס קמ"ה.

ועי' גם בס' מכתב סופר מבן החת"ס ח"ב סי' ד' (בד"ה אמנם) שהביא כן בשם אביו דגם בביאת גואל צדק יעשו שני ימים טובים כיון שיתרחב ארץ הקדושה והנסים והאיים שבים יהיו שייכים לארץ הקדושה שאפילו ע"י משואות לא יהי' אפשר להודיע לכל ישראל קביעא דירחא וממילא היו עושים שני יו"ט של גאולה ולא של גליות, עיי"ש.

(ובדרשות החת"ס ח"ב רעב,ב, כתב ג"כ כנ"ל דגם בימות המשיח לא יעקרו ב' יו"ט של גליות, אבל כתב שם טעם אחר לזכר גלותינו וגאולתינו ממנו, וע"ד שכתב הרמב"ן עה"פ החודש הזה לכם שתיקנו נביאי בבל שמות החדשים בשם פרסי לסימן שהיינו בגלות פרס וגאלנו משם, עיי"ש).

היוצא מזה דסב"ל להחת"ס דבימות המשיח ג"כ יעשו ב' ימי יו"ט במקומות הרחוקים משום ספק כיון שירחיב ה' את גבולנו, וגם משואות לא יועילו לכל הנסים והאיים שבים וכו', וביאר שזהו כוונת הרמ"ע מפאנו הנ"ל דבמ"ת הסכים הקב"ה ליו"ט שני, דכוונתו ליו"ט שני שבזמן הגאולה, דלא מסתבר דבעת מ"ת יזכיר הענין של גלות וכו'.

הודעת קדה"ח ע"י אמצעי התקשורת שבזמננו

אלא דלכאורה י"ל בזה דכיון דעכשיו בזמננו נתחדשו אמצעיים חדשים שאפשר להודיע לכל חו"ל תומ"י הידיעה שנתקדש החודש א"כ שוב ידעו מזה מיד בכל העולם ובמילא לא יצטרכו לעשות ב' ימים, וראה בס' תחומין ח"ד ע' 501 שנסתפק בענין זה בדורנו דאפשר להעביר במהירות הבזק מקצה העולם ועד קצהו באמצעות טלפון או רדיו וכיו"ב ואי"צ לשלוח רצים להודיע אישית לכל אתר ואתר מהו גדר שימוש בתקשורת זו להודעת קידוש החודש – האם בעינן ע"ז גדר עדות דוקא ותקשורת זו אינו בגדר עדות, או לא בעינן גדר עדות.

ובתחילה רצה לדייק מדברי הרמב"ם הל' קדוש החודש פ"ג ה"ד ש"עד אחד כשר נאמן עליו" דמשמע מזה דבעינן גדר עדות דוקא, אבל מסיק דרק כשסמכינן על השליח סב"ל להרמב"ם דצריך גדר של עדות, אבל כשאי"צ לשליח אלא שמתפרסם באופנים אחרים ודאי אי"צ לעדות כלל, וכדמוכח מתקופת המשואות ששם לא הי' צריך לעדות כלל דמשואות ודאי אינו בגדר עדות כיון שזה פעל פירסום הכי רב. וא"כ ה"ה לאמצעיים החדשים דבודאי נוכל להודיע על ידם אודת קידוש החודש ובמילא לא יצטרכו לעשות ב' ימים מספק.

וראה בס' דגל התורה (ווארשא) סי' ו' אות ז' שכתב בתוך דבריו וז"ל: אמנם יש לעיין לעתיד כשיהי' סנהדרין ויקדשו עפ"י הראי' בזה"ז שנתחדשו האמצעים שיכולים לעולם להודיע לכל חו"ל באופנים שונים אם יעשו ג"כ שני י"ט מטעם גזרה וצ"ע, עכ"ל. הרי דנקט דבודאי יוכלו להודיע ע"י תקשורת וכו', אלא דמסתפק משום גזרה, ומהח"ס הנ"ל מוכח דאם ידעו בודאי אם קידשו לא גזרינן כלל.

דעת הרבי בענין זה

ובשיחת קודש יום שמח"ת תשמ"ט (אות ז') איתא: היו"ט דשמח"ת ביום בפ"ע הוא בחוץ לארץ, יו"ט של גליות מצד ספיקא דיומא (גם בזמן הזה כשקובעים החדשים עפ"י החשבון שאז אין מקום לספק). ומכיון שכך נהגו בנ"י במשך ריבוי דורות, יש מקום לומר שימשיכו לנהוג כן גם לאחרי שיתחדש קידוש החדשים עפ"י הראי' כשיקויים היעוד ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו', אעפ"י שבזמן ההוא לא יהי' ספיקא דיומא מכיון שיוכלו להודיע על קידוש החודש תומ"י בכל המקומות - וזהו ע"ד שמצינו שחוגגים יו"ט שני דחג השבועות אעפ"י שאין בו ספיקא דיומא מכיון שקביעותו אינה תלויה בימי החודש אלא בחמשים יום לאחרי ט"ו ניסן, ע"כ.

הרי מבואר כאן דעת הרבי שלע"ל אכן ישתמשו באמצעיים חדשים להודיע מיד לכל העולם אודות קידוש החודש, אלא דמ"מ יש מקום לומר שימשיכו לנהוג לעשות ב' ימים כפי שעשו במשך ריבוי הדורות, אלא שלא נתבאר כ"כ הטעם בזה, ואולי יש לומר כמ"ש בדרשות החת"ס הנ"ל, לזכר גלותינו וגאולתינו ממנו.

עתידה א"י שתתפשט בכל הארצות

ויש להוסיף בזה עוד, במה שנתבאר בלקו"ת (דרושים לשמ"ע צא,ג) ד"ה להבין ענין יו"ט שני של גליות, שבחו"ל א"א לקבל הארת קדושת יו"ט ביום אחד וצריך דוקא שני ימים, ונפסק עפ"ז בשו"ע אדה"ז מהדו"ת או"ח סי' א' סעי' ח' דלכן גם בני א"י הבאים לחו"ל חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור, עיי"ש.

והרי אמרו רז"ל: "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות" וא"כ לכאורה גם כל הארצות יוכלו לקבל הארת קדושת יו"ט ביום אחד ולא יצטרכו לב' ימים?

[ומצינו באחרונים שתירצו עפ"י מאמר חז"ל זה כמה ענינים בהלכה, כמו בהא דמבואר ברשב"ם ב"ב קכב,א, דלע"ל נוטל שבט לוי חלק בארץ, ומקשים הרי יש לאו שלא ינחלו נחלה ואיך יכול הלאו להשתנות לע"ל? ותירץ בברית משה על הסמ"ג (לאווין רע"ו) עפ"י פסיקתא הנ"ל (מובא ברוקח הל' ר"ח סי' רכ"ט) דעתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו, שהפירוש הוא דמלך המשיח יכבוש את כל העולם כולו ויתפשט קדושתה על כל העולם, וא"כ י"ל דשבט לוי יטלו חלק בהני ארצות הנכבשות שג"כ ארץ ישראל יקרא. וכתב דזהו גם כוונת התוס' ב"ק פא,ב ד"ה 'אין לך כל שבט ושבט' שכתבו דאיירי אודות חלוקת העולם עיי"ש, וראה לעיל סי' ל"ו.

גם יש שתירצו בזה מה שמקשים על הדין דפסח שבישלו בחמי טבריא (פסחים מא,א, רמב"ם הל' ק"פ פ"ח ה"י) דמאין יש מי חמי טבריה בירושלים והרי הפסח אינו נאכל אלא בירושלים ואם הביאוהו לטבריא נפסל ביוצא, ואם הביאו חמי טבריא לירושלים נצטנן וכו'? ותירץ בס' פרדס יוסף (בא יב, ט' אות נ"א) בשם אחיו דעתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל, ובמילא תהי' טבריא בחוצות ירושלים, עיי"ש, ותירצו בזה עוד כמה ענינים ואכמ"ל].

ההפרש בין כל הארצות לג' הארצות

ואולי אפ"ל בזה עפ"י מ"ש השל"ה בבית דוד (ח"א יח, א – מובא בס' 'הנה ימים באים' ח"א ע' 393) שהקשה דמהו המעלה שיתוסף שלש ארצות הלא כתיב (תהלים עב, ח): "וירד מים עד ים", וא"כ הרי יכבוש כל העולם כולו? ותירץ וז"ל: ע"כ נראה שכל הצלחות הגדולות לא יהי' תיכף בביאת הגאולה רק בהמשך הזמן שתתרבה הדעה בישראל וכו', אז תתבטל הקליפה מכל וכל ויתקיים וירד מים עד ים, עכ"ל. היינו דסב"ל דג' הארצות יכבוש מיד בתחילת ימות המשיח משא"כ שאר הארצות, ולפי"ז אפ"ל דרק בתחילת הזמן דימות המשיח כשעדיין לא תתפשט א"י בכל הארצות יעשו ב' ימים אבל אח"כ לא.

אלא דלכאורה יש להקשות ע"ז עפמ"ש בלקוטי שיחות חכ"ז פ' בחוקותי א' בהערה 77 דמקשה על מ"ש בפנים שם לדעת הרמב"ם שישנם ב' תקופות בימות המשיח, ורק בתקופה הא' סב"ל ד"עולם כמנהגו נוהג" משא"כ בתקופה הב', ומקשה ע"ז ממה שכתב הרמב"ם בפיהמ"ש (סנהדרין בהקדמה לפ' חלק) לפרש מאמר חז"ל שבת ל,ב "עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת כמ"ש יהי' פיסת בר בארץ וגו'" (תהלים עב,טז) - שאין הכוונה כפשוטו אלא בדרך משל עיי"ש, ולפי המבואר בפנים למה לא פי' דקאי על תקופה הב' דאז מודה הרמב"ם שישתנה מנהגו של עולם? ומתרץ משום דפסוק זה בא בהמשך למ"ש שם בפסוק א' "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וגו'" דקאי על מלך המשיח, וכל הפסוקים שלאח"ז באים בהמשך לביאת מלך המשיח והגאולה שעל ידו, וזהו בתקופה הא' ולכן פירש הרמב"ם שהוא בדרך משל, עיי"ש.

ונמצא לפי"ז דגם מ"ש בפסוק ח': "וירד מים עד ים גו'" - איירי בהמשך לביאתו, ואילו השל"ה ביאר כנ"ל דקאי על המשך הזמן דאח"כ? ואולי י"ל דגם לפי השל"ה איירי בתקופה הא' בהמשך לביאת מלך המשיח, אלא דבתקופה הא' עצמה לא יהי' זה מיד אלא אח"כ כשתתרבה הדעה בישראל וכו', משא"כ הכיבוש דג' ארצות יהיו מיד.

ובגוף הקושיא ממארז"ל ד"עתידה אר"י כו'", הנה אפ"ל בזה עוד, דכיון שהארת הקדושה דיו"ט תהי' בימות המשיח באופן נעלה יותר, במילא רק ארץ ישראל שתתעלה לקדושת ירושלים יוכל לקבל הארה נעלית זו ביום אחד, אבל שאר ארצות שלא יתעלו כקדושת ארץ ישראל דאז, יצטרכו לב' ימים. וראה לקוטי שיחות חכ"ה פ' תולדות ב' סעי' ד' (אודות פעולת ישראל על ב"נ לע"ל) דנקט שכל ישראל יהיו בארץ ישראל ולא בחו"ל והפעולה תהי' בדרך ממילא עיי"ש, וראה לקוטי שיחות חל"ט ע' 339 בנוגע למשואות לע"ל שאז אין חשש קלקול הכותים ובמילא יחזרו להודיע ע"י משואות ואז ינהגו כל בני א"י בר"ה כפי שהוא בירושלים, עיי"ש.

וראה בשיחת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ליל שמע"צ תרצ"ט בשם אביו כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע שאמר בנוגע לשמע"צ ושמח"ת: "א רחמנות אויף די בני א"י וואס ביי זיי איז דאס אלץ יום אחד זיי מישן באטשווענע מיט פלייש", ונתבאר בלקוטי שיחות ח"ט ע' 226 ואילך למה הם ב' ענינים נפרדים עיי"ש, ולפי"ז דשמע"צ ושמח"ת הם ב' ענינים אולי הי' כוונת הרבי בשיחה הנ"ל דתשמ"ט בנוגע ללעת"ל רק בנוגע לשמע"צ ושמח"ת בלבד, אלא דמסתימת הלשון שם משמע שכן י"ל בכל יו"ט שני של גליות, ויל"ע. (ובהשיחה שם דתרצ"ט משמע דלע"ל יהי' שמע"צ ושמח"ת יום אחד, שאמר רנ"ע שכשיבוא משיח יתגעגעו להזמן שהי' ב' ימים, ומשמע שכן יהי' בכל מקום).

והעירני הרה"ת וכו' מוה"ר מרדכי שי' פארקאש מדברי הרבי בהתוועדות שבת בראשית תנש"א (ס' התוועדויות תנש"א ח"א ע' 207), וז"ל: יום השבת הוא אסרו חג בחוץ לארץ דוקא, כיון שמצד ספיקא דיומא עושים שמע"צ ושמח"ת ב' ימים, יום חמישי ויום ששי, ויום השבת הוא אסרו חג, משא"כ בארץ ישראל ששמע"צ ושמח"ת הם ביום אחד, הי' אסרו חג ביום ששי, ויש לחקור בנוגע לאסרו-חג בחוץ לארץ אם משיח צדקנו יבוא בו ביום: האם אומרים שאגלאי מילתא למפרע שיו"ט שני דשמע"צ ושמח"ת לא הי' יו"ט, ובמילא אין מקום לדיני אסרו חג ביום שלאחריו, או שכיון שכבר עשו יו"ט שני של גליות, עושים למחרתו אסרו חג אף שעכשיו יודעים כבר שאסרו חג הי' ביום שלפניו, עכלה"ק.

והעיר הנ"ל דמהרצאת הדברים נראה לכאו' שבוודאי לא ינהגו ב' ימים יו"ט, וכל השאלה האם יש מקום לאסרו חג כיון שכבר עשו יו"ט שני, אבל לפי דברי הרבי בשמח"ת תשמ"ט, שימשיכו לנהוג כן (לחגוג שמח"ת כיום טוב בפני עצמו, יום טוב שני) גם לאחרי שיתחדש קידוש החדשים על פי הראי' - הרי בוודאי שאין שאלה בקשר לאסרו חג וכפשוט [ואולי השיחה דתנש"א הוא בגדר 'משנה אחרונה' בענין זה].