ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן ד׃ נבואת אליהו בתחילת ימות המשיח

בסוף מלאכי (ג,כב-כד) כתיב: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציותי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים וגו'", וצריך להבין השייכות בין פסוק זה דהנה אנכי שולח לכם וגו' להפסוק שלפניו זכרו תורת משה עבדי וגו'?

וביאר בזה הגר"ח דאיתא בגמ' (יומא ט,ב, סוטה מח,ב): "משמתו נביאים אחרונים חגי זכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל", וזהו מה שאמר הכתוב בסיום נבואתו של מלאכי כי מעתה תסתיים ותסתלק הנבואה מישראל ולא ישאר לנו אלא התורה ובא להזהיר על שמירתה, וז"ש זכרו תורת משה עבדי וגו', הוא מזהיר אותנו כי מעתה עלינו לזכור כמ"ש בתורת משה כי בה כל סמכותנו ושעד ביאת הגואל אין לנו לקבל שום נבואה או נביא, וא"כ צ"ע כיון שנאמרה נבואה ע"י מלאכי דנסתלקה הנבואה מישראל איך תחזור שוב הנבואה לע"ל, והלא לא שייך עוד הך גזה"כ דאליו תשמעון שנצטוינו בזה להאמין לנביא שאומר שהוא נביא מה' (כמבואר ברמב"ם הל' יסודי התורה פ"ז ה"ז עיי"ש), אחרי שיש לנו נבואה מנביא מוחזק שנסתלקה נבואה מישראל, וע"ז באה התשובה בדברי הכתוב הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא וגו', שהרי הוא כבר נביא מוחזק מקודם ועל ידו תחזור הנבואה לישראל, עכ"ד.

שיטת הרבי בענין נבואה בזמן הזה

אלא דבלקוטי שיחות חי"ד פ' שופטים ב' נתבאר דאף שאמרו משמתו נביאים האחרונים חגי וכו' נסתלקה רוה"ק מישראל, שמזה משמע לכאורה שא"א שיקום נביא בזה"ז, עכצ"ל דזה אינו, דמפורש בכ"מ בדברי חז"ל שהיתה גם לאח"ז השראת רוה"ק. ועכצ"ל דמה שאמרו "נסתלקה" הכוונה שמאז לא היתה מצויה כמקודם אבל לא שבטלה לגמרי, כלומר דמכיון שאין הנבואה שורה אלא במי שעלה והגיע לכו"כ מעלות גדולות אין בני אדם ראוים לנבואה, אבל לא שנפסק גילוי הנבואה באופן של גזרה מלמעלה, ומדוייק בזה הלשון "נסתלקה" ולא "בטלה" או "פסקה" כהלשון בגמ' שם בנוגע לכמה דברים שבטלו, כי לא בטל ולא נפסק גילוי הנבואה אלא שנסתלק מלמטה כיון שאין בנ"א הראוי לקבלת הנבואה, אבל באם יהי' בן אדם הראוי לקבלתה תשרה עליו רוה"ק ונבואה גם בזמן הזה.

ומוכיח שם מכמה מקומות ששייך נבואה בזמן הזה, וכמ"ש הרמב"ם באגרת תימן שתחזור הנבואה לישראל בשנת ד' אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה, וממשיך שם בהאגרת אודות אחד שהי' קרוב לזמנו שניבא על כמה וכמה דברים וכולם נתקיימו, ועיי"ש בסעי' ד' דאם יבוא נביא ויצוה להקריב קרבן בבמה בזמן הזה פשוט שמצווים לשמוע אליו מצד הוראת שעה, עיי"ש בארוכה.

וכן כתב בלקוטי שיחות חל"א תצוה א' הערה 16 לגבי לבישת אפוד גם לפני ביאת משיח, כיון דגם לאחר הזמן שנסתלקה רוה"ק מישראל היו כמה הראוין לרוה"ק ונבואה וכו', עיי"ש. נמצא דשיטת הרבי בענין נבואה בזמן הזה הוא שלא כהגר"ח, דהגר"ח נראה שפי' "נסתלקה" שהוא מצד גזרה מלמעלה, ולכן לשיטתו לא שייך כלל נבואה בזמן הזה ולא שייך הציווי דאליו תשמעון, ולכן בעינן דוקא אליהו הנביא שהוא נביא מוחזק להחזיר נבואה לישראל בימות המשיח; משא"כ לפי הרבי ליכא שום גזרה מלמעלה שיש הפסק נבואה אלא דבפועל לא שכיח נבואה וכו', ולכן נתבאר ששייך נבואה גם בזמן הזה ושבמילא שייך החיוב דאליו תשמעון גם בזמן הזה.

למה נהרג בן כוזיבא

והנה הרמב"ם בפי"א מהל' מלכים ה"ג כתב דבן כוזיבא נהרג ע"י גוים, והראב"ד חולק דבסנהדרין צג,ב איתא דמלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח, א"ל במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו, עיי"ש. הרי מבואר שם שנהרג ע"י ישראל (ועי' כס"מ שתירץ דעת הרמב"ם). ועי' גם בשו"ת הרמב"ם פאר הדור סי' רכ"ה שכתב שם ג"כ שנהרג ע"י חכמי ישראל, והביא גמ' דסנהדרין הנ"ל על שאמר שהוא משיח והוא לא הי' מזרע דוד, ולכאורה צריך להבין דוכי משום שאמר על עצמו שהוא משיח נתחייב מיתה? ועי' ביד רמ"ה שם שכתב וז"ל: איכא למימר דכה"ג נביא שקר הוה, דהא משיח ברוה"ק הוא דמורח ודאין, ואיהו כיון דאמר דמשיח אנא ומורח אנא ודאין הו"ל נביא שקר ומיחייב קטלא, עכ"ל.

ונראה בביאור דבריו, שהרי כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ט ה"ב) שמלך המשיח יהי' נביא גדול קרוב למשה רבינו, וזהו"ע דמורח ודאין ע"י רוה"ק כדפי' הרמ"ה, וזהו מעצם גדרו של משיח, ולכן כשאמר בן כוזיבא על עצמו שהוא מלך המשיח ה"ז כמו שאמר על עצמו שהוא נביא וכיון שלא הי' כן הרי הוא כנביא שקר ולכן נתחייב מיתה. וכמ"ש הרמב"ם באגרת תימן (אות ד') וז"ל: ועוד האינך יודע שמי שאמר על עצמו שהוא נביא שאם נמצא נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה, לפי שסימן לעצמו המעלה הזאת, כמו שיומת המתנבא בשם ע"ז, עכ"ל.

חיוב מיתה בנביא שקר

והמנחת חינוך (מצוה תקי"ז אות ד') כתב דלא שייך נביא שקר רק אם הולך בדרך נביא שראוי להאמין בו על נבואת אמת אם הוא משקר ה"ז נביא שקר, אבל אם בא איזה הדיוט ומתנבא הרי זה לשחוק וללעג ומי יאמין לו ואינו בכלל זה, ועי' ברמב"ם פ"ז מהל' יסודי התורה ה"ז שכתב תנאי הנביא שמחוייבים להאמין בו ואם הוא משקר הוי ליה נביא שקר, אבל אם אינו בגדר הזה לא שייך כלל נביא שקר, וממשיך שכ"כ בס' משנת חסידים ואף שיש איסור לכל אדם לומר בשם הקב"ה ועובר בלאו, אך זה נראה ברור דאינו חייב מיתה דלא נקרא נביא שקר כלל כיון דאין ראוי להאמינו כלל, עכ"ד. ובשוה"ג שם (בהוצאת מכון ירושלים) הביא שכ"כ בהעמק שאלה להנצי"ב דברים יח,כ, ודייק כן מלשון הרמב"ם פ"ט מיסודי התורה ה"ב, וכן משמע מהל' ע"ז פ"ה ה"ט, ואכמ"ל.

ולפי"ז לכאו' יל"ע לפי הגר"ח דמזמנם של חגי זכרי' ומלאכי נפסקה הנבואה לגמרי, והי' לזה נבואה ע"י נביא מוחזק, וזהו כוונת הפסוק דהנה אנכי שולח וגו' שצריך דוקא אליהו הנביא שהוא נביא מוחזק להחזיר הנבואה לישראל – דלכאורה לפי"ז אי אפשר לומר כהרמ"ה שנהרג מפני היותו נביא שקר, כיון שהי' ידוע דלא שייך אז נבואה כלל דעדיין לא בא אליהו הנביא, ודומה למ"ש המנ"ח בהדיוט דכיון דאין מאמינים לו כלל אינו חייב מיתה? ועוד דלמה בדקוהו אם מורח ודאין הרי ודאי אין זה שייך? גם ברמב"ם באגרת תימן הנ"ל מבואר באומר על עצמו שהוא נביא והוה שקר, שיש ע"ז חיוב מיתה גם בזמן הזה עיי"ש, ולפי הגר"ח הלא צ"ל דבודאי לא שייך שם חיוב מיתה, ויל"ע בזה.

אבל אי נימא ד"נסתלקה", אין הפי' שנסתלקה לגמרי בדרך גזרה, ושגם בזה"ז שייך ענין הנבואה, א"ש דברי הרמ"ה שנתחייב בן כוזיבא מיתה, וא"ש גם בהא דבדקוהו אם מורח ודאין.

ביאת משיח לפני אליהו

עוד יל"ע, דהרי הרמב"ם כתב (הל' מלכים פי"ב ה"ב): יראה מפשוטם של דברי הנביאים שבתחלת ימות המשיח תהי' מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אלי' וגו' וכו', ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו, עיי"ש. דלפי פירוש הא' נמצא שאליהו הנביא יבוא לאחרי ביאת משיח, ולפי דעה הב' יבוא לפני ביאת משיח לבשר הגאולה עיי"ש.

וידוע ג"כ מ"ש בכרתי ופלתי יו"ד סי' ק"י סוף בית הספק (מובא בלקוטי שיחות ח"ח ע' 323, ובכ"מ) דהא דאמרינן דההכרח שאליהו יבוא מקודם, זה רק בגאולה של "בעתה" כשהכל מתנהג עפ"י סדר הקבוע, אבל בגאולה של "אחישנה" בזה אין תנאים לעיכובא ויכול לבוא אחרי ביאת משיח עיי"ש (וראה סי' א' וב' בענין זה).

ולפי דברי הגר"ח הנ"ל דחזרת נבואה לישראל אפשר רק ע"י אליהו הנביא לכאו' צ"ב לפי דעה הא' דאליהו הנביא יבוא לאחרי ביאת המשיח, נמצא שעד ביאת אליהו אח"כ יחסר בנבואת משיח שלא יהי' נאמן עדיין בנבואה ובהחיוב דאליו תשמעון? וכן כשיהי' באופן של "אחישנה" אפשר שלא יבוא אליהו מקודם כנ"ל, וקשה ג"כ כהנ"ל. אמנם בזה אפ"ל דסב"ל להגר"ח כשיטת המהרש"א חדא"ג סנהדרין צח,א, ד"ה היום דגם בגאולת אחישנה יבוא אליהו מקודם, כמובא לעיל בסי' א'.

אבל אי נימא דלעולם שייך ענין הנבואה ולא נסתלקה לעולם, ובמילא כשיודעים שהוא ראוי לנבואה וכו' חל מיד החיוב דאליו תשמעון וכו' – א"ש, וראה גם באגרת תחיית המתים אות ו' שכתב דלא יצטרכו ממנו [ממשיח] אות או מופת אחרי שיעדו בו הנביאים אשר התאמתה נבואתם.

שוב ראיתי מ"ש הסמ"ג בהקדמתו למ"ע וז"ל: ואחר פטירת משה רבינו עמדו נביאים לישראל וכו', ועל ידי כך אמרו הגוים כי הנביאים נתנבאו בתורה חדשה שלהם, לכך שלח להם הקב"ה ביד מלאכי שהוא אחרון לכל הנביאים ואמר שני דברים בסוף דבריו לחתום כל הנבואות הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא לפני בא יום הגדול והנורא, כלומר הנני אחרון לכל הנביאים וממני עד שיבוא אליהו לא יעמוד נביא, והנני אומר לכם בשם הקב"ה זכרו תורת משה עבדי אשר ציותי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים, כלומר אל יעלה על לבבכם שהנביאים שעמדו לפני נתנבאו בחילוף תורת משה כי כולם לחזק תורת משה באו, עכ"ל, (ועי' גם במלב"ם שם שכתב וז"ל: זכרו תורת משה: באשר בדבריו אלה חתם הנביא, והיא הנבואה האחרונה שאחריו לא ינבא עוד נביא וחוזה עד עת קץ, הודיע להם שמעתה לא יקוו עוד להשיג דבר ה' בנבואה, רק יזכרו תורת משה לעשות כל הכתוב בה והיא תורם את אשר יעשו, עכ"ל) הרי שמפרש ג"כ קרא זה ע"ד הגר"ח שאמר שממנו עד ביאת אלי' הנביא לא יהי' ביניהם נביא אחר. וצריך לומר דסב"ל כדעה הב' שברמב"ם דבודאי יבוא אליהו לפני משיח, ופירוש זה קאי רק לפי דעה זו, משא"כ דעה הא' שברמב"ם יפרש קרא זה באופן אחר.

אלא דאכתי אפשר לומר ע"פ מ"ש בס' שערי גאולה סי' י"א ובס' הדרנים על הרמב"ם וש"ס הדרן ה', דלכו"ע בא אליהו לפני ביאת משיח, אלא דפליגי בפעולותיו שהוא פועל אם הם חלק מהגאולה, או שהם פעולות בפ"ע שאינם שייכים להגאולה ע"ד פעולותיו שבזמן התנ"ך עיי"ש (מובא לעיל סי' ב', ושכ"כ התויו"ט עיי"ש). דלפי זה יוצא דלכו"ע יבוא אליהו לפני משיח, נמצא דפי' הסמ"ג והגר"ח א"ש גם לדעה הא' שברמב"ם, כיון דלעולם יהי' שם אליהו הנביא לפני ביאת המשיח. ובכ"מ הנ"ל הובאו דברי הגר"ח באופן אחר קצת, עיי"ש.