הנה ימים באים׃ כי תבוא - תתגלה בגויים מעלתם האמיתית

מה פשר התופעה המפליאה שדווקא על־סף הגאולה יש גויים שמסייעים לעם ישראל הרבה יותר מבעבר, ולעומתם יש גויים ולאומים ש״רגשו״ ו״יהמו״ על ישראל? * מה יקרה לאומות העולם בימות המשיח - מי יחיה ומי ימות? * על משפט האומות וגורלן בימות המשיח 

בפרשת השבוע מדובר על ייחודו של עם־ישראל מכל העמים, והכתוב אומר כי הקב״ה בחר בעם־ישראל, "להיות לו לעם סגולה .. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה" (כו, יח־יט).

בדברי הנביאים ובמדרשי חז״ל, מצויים דברים רבים שנאמרו לגבי גורלם של האומות לעתיד לבוא, כאשר מעלתו של עם ישראל על יתר האומות תבוא לידי גילוי. במאמרנו לפרשת בלק, נגענו בשאלה זו וקיימנו דיון בדבר עצם קיומן של אומות העולם לעתיד לבוא.

מסקנת הדברים לאור שיחת קודש של הרבי היתה, שגם אז יהיו עמי העולם קיימים, ואחד מתפקידיו של מלך המשיח יהיה לתקן אותם "לעבוד את ה׳ ביחד". אלא שמבחינת חשיבותם, ייתכן שאז לא יהיה להם שום ערך, אפילו לא בעיני עצמם, אלא הם יחושו שכל מציאותם אינה אלא דבר טפל לעיקר - עם־ישראל.

בשורות הבאות נדון בשאלה מה יעלה בגורלם של אותם העמים שבגלל מעשיהם הרעים יקבלו עונשים וכדומה, וחלק מהם יאבדו מן העולם לגמרי, כאותו רע שאין לו תקנה.

בושה וכלימה

נפתח בדברי המדרש המתאר את הבושה הגדולה שתהיה בימות המשיח לעובדי עבודה־זרה, ולכל אלו שעברו על רצונו של הקב״ה. וכך נאמר במדרש תהילים (מזמור לא): "ר׳ יהושע בן לוי ור׳ שמואל בר נחמני ורבנן אמרי, כשהקב״ה יושב לדון את אומות העולם ואת ישראל לעתיד לבוא, לישראל דן אותם לזכות, ואומות העולם מתביישין. ומה עושה? מכניס יצר־הרע ביניהם, והן אומרים: מבקשין אנו שיהפוך את דיננו, ומה הקב״ה עושה? - דן אותם ומחייבן ומתביישין שנית".

ועוד נאמר במדרש תהילים (מזמור צז): "׳יבושו כל עובדי פסל׳. אמר ר׳ שמואל בר נחמני: לעתיד לבוא יתכנסו כל אומות העולם ופסיליהם בידיהם, ואומר להם הקב״ה: למי האמנתם? אומרים לו: לפלוני ופלוני. אומר להם הקב״ה: והלוא אין בהם ממש .. כשרואין אומות העולם שאין בהם ממש, משליכים אותם מידם. אותה שעה הקב״ה כביכול נותן ממשות לעבודה זרה, ובאין העבודה זרה (-הפסלים עצמם) ומשתחווים להקב״ה, ואומות העולם בושו וגם נכלמו".

בילקוט שמעוני (רמז תנב. וראה גם עבודה זרה ג, ב) מופיע תיאור מפורט של הדו־שיח שיתנהל בין הקב״ה ובין הגויים:

"לעתיד לבוא מביא הקב״ה ספר־תורה ומניחה בחיקו, ואומר: כל מי שעוסק בתורה יבוא ויטול שכרו. ומתקבצין ובאים כל אומות העולם בעירבוביא, שנאמר ׳כל הגויים נקבצו יחדיו׳.. אמר הקב״ה: במה עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה שווקים תיקננו, הרבה מרחצאות עשינו, כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה.

"אומר להם הקב״ה: כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם. שווקים להושיב בהם זונות; מרחצאות - לעדן עצמכם; כסף וזהב - שלי הוא שנאמר ׳לי הכסף ולי הזהב׳. כלום יש בכם יגיד זאת? - ואין זאת אלא תורה שנאמר ׳וזאת התורה׳ .. אומרים לו: רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אומר להם: שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת - מה יאכל בשבת?! ואף־על־פי־כן יש לי מצווה קלה וסוכה שמה, לכו ועשו אותה .. מיד כל אחד ואחד הולך ועושה לו סוכה בראש גגו.

"והקב״ה מקדיר עליהם את החמה כבתקופת תמוז, מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר ׳ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו׳.. מיד הקב״ה יושב ומשחק עליהם שנאמר ׳יושב בשמים ישחק ה׳ ילעג למו׳. ואמר רבי יצחק: אין לו להקב״ה שחוק בעולמו אלא אותו היום בלבד".

ועוד נאמר במדרש (ילקוט שמעוני רמז שצו) שגם בני ישראל יצטרפו לקב״ה כשידון את אומות העולם:

"לעתיד לבוא הקב״ה יושב, והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל והם יושבים ודנין לעובדי אלילים עם הקב״ה, וכן הוא אומר ׳ה׳ במשפט יבא עם זקני עמו׳. ומי הם? - אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר ׳כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד׳. אמר רבי פנחס בשם רבי חלקיה: מהו ׳ועתיק יומין יתיב׳? אלא שהוא יושב ביניהם כאב בית דין ודן את העובדי אלילים .. ואין עובדי אלילים יכולים לפתוח את פיהם".

מי יחיה - ומי ימות?

וממדרשים אלו שמתארים את הבושה והכלימה שתהא מנת חלקם של הגויים לעתיד לבוא, נפנה לברר את אלו מבין האומות יעביר הקב״ה מהעולם לגמרי ואלו מהם יישארו ויתוקנו. ובכן, מפורש בתנא דבי אליהו רבה (פכ״ב):

"פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום. מצאני זקן אחד ואמר לי: וכי יש עובדי כוכבים ומזלות לימות בן דוד? ואמרתי לו כי כל הגויים וכל הממלכות שעינו אותם את ישראל ולחצו אותם, יהיו רואין בשמחתן של ישראל ויצטערו ויכעסו בלבבם ואחר־כך הן הולכין לעפרן, ושוב אינן חוזרין לעולם. - וכל הגויים וכל הממלכות אשר לא עינו את ישראל ולא לחצו אותם, יהיו רואין בשמחתן של ישראל והויין [-ויהיו] איכרים וכורמים לישראל, שנאמר ׳ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר איכריכם וכורמיכם׳".

לפי דברים אלו, כל אלו שהצרו לישראל יאבדו מן העולם בימות המשיח. אך במקום אחר נאמר, שגם הם (חלק מהם, לפחות) יצטרפו לעם ישראל בזמן הגאולה וישתתפו בעבודת ה׳. וכך נאמר בילקוט שמעוני על הפסוק (תהלים קיז, א) "הללו את ה׳ כל גויים, שבחוהו כל האומים": "שאל רבי שמעון בנו של רבינו הקדוש את אביו: מי הם ׳כל גויים׳ ומי הם ׳כל האומים׳? אמר ליה: ׳כל גויים׳ - אלו ששיעבדו בישראל, ׳כל האומים׳ - אלו שלא שיעבדו בהם".

אדמו״ר ה"צמח־צדק", ברשימותיו על התהילים ("יהל אור" מזמור קיז), מבחין בין זרעם של שם ויפת בני נח, שייוותרו קיימים - ובין זרעו של חם בן נח, שיעבור מן העולם משוום שהוא רע גמור שאין לו תקנה. ה"צמח־צדק" מוסיף ואומר, שרמז לכך היא העובדה שפרק קי״ז בתהילים המדבר על תיקונם של האומות לעתיד לבוא (״הללו את ה׳ כל גויים, שבחוהו כל האומים״), מורכב משני פסוקים בלבד - במקביל לשני בני נח, שם ויפת, ולעומתם בני חם יאבדו לגמרי.

לאמיתו של דבר, מדברי הנביאים וחז״ל עולה שאיבודם של אומות אלו לא יהיה בתור פריעה של "חוב ישן", כעונש על העבר. אותם רשעים עתידים להילחם נגד בני ישראל בימות המשיח עצמם, ואז ינצח אותם מלך המשיח.

כך מובן מדברי הנביאים והמדרשים (ראה בעיקר ספר יחזקאל פרקים ל״ח ול״ט), בעניין מלחמת גוג ומגוג על ישראל. לדוגמה, נביא קטע מילקוט שמעוני (רמז תכא): "שלוש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים.. ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן אלו ואלו".

ניצחון מלך המשיח על אויביו, כך מתברר, יהיה בדרך ניסית. וכך נאמר בישעיה (יא, ד): "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע". כלומר, בכוח דיבורו בלבד ינצח את שונאיו. ובפירוש הרד״ק על הפסוק מבואר: "כי יקללם וימותו, כמו שכתבו בצדיקים ׳ותגזור אומר ויקם לך׳, ואמר בשמואל הנביא ׳כל אשר ידבר בא יבוא׳, ונאמר באלישע הנביא ׳ויקללם בשם ה׳ ותצאנה שתים דובים מן היער, ותבקענה מהם ארבעים ושתיים ילדים׳".

וראה גם במדרש תהילים (מזמור כא): "ואומרים לו (-למלך המשיח): איפרכיא פלונית מרדה בך, והוא אומר "ילך מלאך המוות ויחבל אותה". כמו כן, בנבואת יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג, מבטיח הקב״ה: "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש (-ברד), אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו". אם כן, מדובר במלחמה על־טבעית.

משרתים לעם ישראל

עניין זה, גורל האומות לעתיד לבוא, תופס מקום נכבד בהפטרת פרשת השבוע (ישעיה ס). הנביא מבטיח: "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך", ומתאר כיצד יביאו הגויים מתנות לבני ישראל, ישרתו אותם ויכבדו אותם.

וכאן אנו מגיעים לחידוש מפתיע: מסתבר שלא רק אלו שהציקו והזיקו לעם־ישראל ייכרתו מן העולם, אלא, כדברי הנביא, "כי כל הגוי וכל הממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו". זאת אומרת, שעצם העובדה שאומה כלשהי לא תשרת את עם־ישראל תחייב אותה בעונש אבדון.

והדבר אומר דורשני: ידוע שגוי שעובר על אחת ממצוות בני נח, חייב מיתה (רמב״ם הלכות מלכים ספ״ט); מובן גם, שגויים שמתנכלים לעם ישראל ראויים לעונש; אך גוי שכל חטאו מתבטא בכך שהוא אינו מסייע לעם־ישראל - מדוע ראוי הוא שיאבד מן העולם? האם יש מצווה על בני נח לשרת את עם־ישראל, שבגללה אם הם אינם עושים כן - "יאבדו"?!

שאלה זו שואל הרבי (לקו״ש חכ״ד עמ׳ 161), ומסביר: עם־ישראל הוא מטרת כל הבריאה, וכדברי רש״י בתחילת ספר בראשית: "בשביל ישראל שנקראו ׳ראשית׳". העולם כולו, על כל מרכיביו, נברא בשביל בני ישראל, אלא שלעיתים אמת זו אינה גלויה; לעתיד לבוא תתגלה האמת בעולם, ואז אכן יחושו כולם שכל קיומם הוא בשביל עם־ישראל.

וכיוון שכך, גויים אלו שלא ימלאו את תפקידם ויסרבו לשרת את עם ישראל, תאבד מציאותם מאליה. לא תידרש פעולה מיוחדת להשמדתם, אלא באופן טבעי הם לא יהיו קיימים. שכן, כל קיומם נועד כדי שיסייעו לעם ישראל, ואם הם אינם עושים כן – אין להם כל זכות קיום, ולכן הם "יאבדו".

ובעניין זה, אומר הרבי, קשורה ההפטרה בפרשת השבוע. (ולמרות שבשבועות של "שבעה דנחמתא" מפטירים בהפטרות שלכאורה אין להן קשר לפרשיות השבוע, שלא כמו בכל שבתות השנה שבהן ההפטרה היא ״מעניינה של פרשה״ – הרי מאחר שכל ענייני התורה הינם מדוייקים בשיא הדיוק, ברור כי ניתן למצוא גם בהפטרות אלו קשר לפרשת השבוע):

גם בפרשת השבוע מדובר על מעלתם של בני ישראל ביחס לאומות העולם, כמו שכתוב בפסוקים שבהם פתחנו את מאמרנו (כו, יח־יט): "וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצוותיו. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש לה׳ אלוקיך כאשר דבר". ומסביר הש״ך, בפירושו לפסוק זה: "כאילו לא עשאום אלא בשבילך, כמו שאמר בן עזאי (סוף קידושין) ׳לא נבראו כולם אלא לשמשני׳".

והם־הם הדברים האמורים: לעמי העולם אין כל זכות קיום מלבד היותם עזר וסיוע לישראל, ולכן אם אינם ממלאים את תפקידם - "יאבדו".

מסימני הגאולה

עליונות זו של עם ישראל תהיה בגלוי בימות המשיח. אולם, כפי שאמר הרבי בשנים האחרונות, כבר עכשיו כשאנו הולכים ומתקרבים לזמן הגאולה, אנו "טועמים" ממה שיהיה כשתבוא הגאולה.

ואכן, אנו רואים בפועל כיצד בזמננו ישנם גויים רבים שרוחשים כבוד לעם־ישראל, ושמחים לתת להם סיוע לקיום המצוות - תופעה שהיתה בעבר נדירה ביותר. הרבי הביא כדוגמאות מוחשיות את התפוררות הקומוניזם והסיוע שמגישה המדינה - שבעבר לחמה נגד כל עניין יהודי - לעלייתם של יהודים לארץ־הקודש, וכן ציין את ארצות־הברית ואת עזרתה ליהודים.

עם זאת, אמר הרבי כמה פעמים, הרי מצד שני יש מאומות העולם שנלחמות בישראל גם בימים אלו. ובייחוד בעניינה של שלמות ארץ הקודש ת״ו, וכלשון הרבי (בשיחת ש״פ בראשית תנש״א):

"בימים אלה התאספו אומות העולם (שבעים אומות) באופן ד׳רגשו גויים ולאומים יהגו׳ (תהילים ב, א), לטעון לישראל לסטים אתם כו׳, לא רק בנוגע לעזה או שומרון, אלא גם (ולכל לראש) בנוגע ליהודה כולל ירושלים, עיר הבירה של ארץ־ישראל, 'קריית חנה דוד' - בה בשעה שהכל יודעים את התשובה לטענה זו המפורשת בהתחלת פירוש רש״י על התורה, ׳כל הארץ של הקב״ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו - ונתנה לנו׳".

כיצד מתיישבים הדברים זה עם זה?

ובכן, הרבי הזכיר את הכלל הידוע, שדווקא כאשר מתגבר צד הקדושה, הולך החושך וגובר. ולענייננו: מאחר שחלה התגברות בצד החיובי, כהכנה לגאולה - הרי גם "הצד השני" מתאמץ בכל כוחו.

לאמיתו של דבר, דבר זה עצמו הוא מסימני הגאולה, וכדברי רש״י על הפסוק האמור, ״רגשו גויים ולאומים יהגו״ - ״רבותינו דרשו את העניין על מלך המשיח״, אשר יתגלה לעין כל, וילחום מלחמת ה׳ וינצח - ותיכף ומיד ממש.