תחיית המתים

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הבהרה: ערך זה הוא טיוטה ועדיין חסרים בו מראה מקומות.

ערך זה מבוסס על אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ב אגרת ר'.

אחד מייעודי הגאולה, בנוסף לביטול המוות (ע"ע) הוא תחיית המתים. אחרי ביאת המשיח, יקומו לתחייה כל ישראל הראויים לכך.

אין הכוונה שה' יברא גוף חדש לאותם שמתו, אלא אותו הגוף עצמו יקום לתחי' וכמש"נ יחיו מתיך, ולא אמר יברא. כי עצם אחד נשאר מן הגוף, ובזמן התחי' הקב"ה מרככו בטל התחיה, והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף[1].

הטעם מדוע תהיה תחיית המתים, ולא די בנתינת שכר לנשמה לבדה בגן-עדן, הוא: תחיית המתים היא שלמות מין האדם ושלימות השכר על ההנהגה בזמן הגלות כפי רצון הבורא. כי תכלית הבריאה היא שתהיה דירה בתחתונים (ע"ע), ולכן שלמות השכר על העבודה בזמן הזה היא בגוף דווקא, כיוון שאין השכר הניתן כמו שכר פועל, אלא תוצאה מפעולת האדם במשך זמן הגלות.

זמנה

על-פי דברי חז"ל אחר בניית בית המקדש השלישי (ע"ע) וקיבוץ גלויות (ע"ע) תהיה תחיית המתים. במדרש נאמר כי קיבוץ הגלויות קודם 40 שנה לתחיית המתים. יחד עם זאת, יהיו צדיקים שיקומו לתחייה עוד קודם לכן, מיד עם ביאת משיח (ע"ע).

מקומה

בגמ' נחלקו רבי אלעזר ור' אילעא האם מתי חוץ-לארץ חיים או לא, אך לפי מסקנת הגמ' שגם לדעת רבי אלעזר צדיקים שנקברו בחוץ-לארץ קמים לתחייה (על-ידי שבאים במחילות לארץ-ישראל ושם קמים), אפשר לומר שאף לדעת ר' אלעזר כל המתים שנקברו בחוץ-לארץ עתידים לקום, רק שיהיה להם צער גלגול מחילות ויגיעו לארץ ישראל ושם יקומו לתחיה.

הסיבה לכך שדווקא בארץ ישראל תהיה תחיית המתים ולא בחוץ-לארץ, מוסבר בזהר[2] כי דווקא ירושלים (שכל ארץ ישראל עתידה להכלל בה – ע"ע ארץ ישראל לעתיד לבוא) קיימת לנצח, לכן מקבלים את נשמתם במקום הקיים לעולם כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולם.

הזוכים לה

המשנה[3] אומרת בצורה סתמית: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (חוץ מאותם המנויים במשנה). אך גם על אותם שנאמר עליהם בפירוש שאין להם חלק לעולם הבא, מצינו כמה הסברים שאף הם יזכו לכך: לכל לראש במדרש תלפיות[4] נאמר כי הפירוש "אין להם חלק לעוה"ב" שאין להם חלק מיוחד משלהם, אבל ניזונים מאוצרות צדקה הגנוזים לאלו שלא זכו.

נוסף על כך, מבואר ברמב"ם[5] שכל אותן עבירות שנשנו במשנה, מדובר דווקא שלא שב בתשובה לפני מותו, אבל אם חזר בתשובה יש לו חלק לעוה"ב, אפילו אם חזר בתשובה רק בסתר. יתירה מזו, נאמר בגמרא[6] כי בכח הבן לזכות את אביו, ואפילו לא בנו – אלא כל מי שמשתדל עבורו (כמו שמצינו גבי ר' יוחנן לאלישע בן אבויה). עוד, מי שעבר עבירות כאלו שבגינן לא יקום לתחיה, אם נפרעו ממנו בעולם הזה – דבר זה מועיל שיזכה לתחיית המתים.

נשמה אחת – שני גופים

על-פי הזהר [יש להוסיף מקור], נשמה שהייתה בשני גופים שונים, הרי שכל גוף יקום עם אותו חלק בנשמה אותו זכה לברר במשך ימי חייו. אף שלכאורה כתוצאה מכך יהיו אנשים שיהיה להם רק חלק מתוך הנשמה, הרי כל חלק מהנפש כלול מכל החלקים. וכל חלק בפני עצמו הוא ציור קומה שלמה. אף שמצד היותו חלק מנפש יותר כללית אינו אלא בחינה אחת. לדוגמא: אדם אשר הצטיין בקיום מצות ואהבת את ד' אלקיך ותיקן חלק נפשו זה, הנה בקום הגוף לתחי' ובו רק חלק פרטי זה, יהיו בו גם שאר עניני הנפש: נפשו תתבונן בגדולת ד' לקיים מצות וידעת, תהי' בה מדת היראה וכו'. אלא שכל זה יהי' מפני שהוא אוהב ה' ולכן רוצה לקיים רצונו, או, בפנימיות יותר, שמצד האהבה רוצה לדעת גדולת האהוב, ירא הוא להיות נפרד מן האהוב וכדומה [יש להוסיף מקור].

אופן הקימה

חז"ל אמרו: "כשם שאדם הולך כך הוא בא: הולך עור – ובא עור, חרש – ובא חרש, אלם – ובא אלם. כשם שהוא הולך לבוש בא לבוש כו' אמר הקב"ה יעמדו כמו שהלכו ואחר-כך אני מרפא אותן"[7].

נחלקו [יש להוסיף מקור] בכוונת הדברים "כשם שהוא הולך לבוש – בא לבוש", האם הכוונה לאותו בגד ממש איתו נקבר, או שבאים לבושים בבגדים שהיו רגילים בהם בחייהם.

רק לאחר שיקומו לתחייה עם מומיהם, יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה ומרפא בה אותם.

סדרה

מֵתי ארץ-ישראל חיים תחלה ואחר-כך מתי חוץ-לארץ[8]ואח"כ דור המדבר (או לפי דעות אחרות: דור המדבר תחילה), ויש-אומרים[9] האבות. והטעם פי' בס' אבקת רוכל[10] כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה צדיקים וחסידים. אבל יש דעות שהאבות קמים תחילה.

צדיקים קמים תחלה ואח"כ שאר בני-אדם[11], מארי תורה [בעלי תורה] ואח"כ מארי מצות [בעלי מצוות][12]. ובמדרש[13]איתא שיקומו ויקראו אותם על שמם על-פי סדר אלפא ביתא, אבל מי שיש בו מדת ענוה יעמוד תחלה.

האנשים שיהיו בזמן תחה"מ

כתב רבנו סעדי' גאון[14]בעבור שהכתוב לא דבר בזה ולא רבותינו לא קבלו בזה קבלה, נחלקו בזה כו' . . שלשה דרכים: יש מי שאומר שאין מתים כלל, ונתלה באמרו בלע המות לנצח. ויש מי שאומר ימותו ויחיו, כדי להשתוות עם המחויים ההם, ויש מי שאומר יחיו שנים רבות וימותו ולא יחיו עד העולם הבא". אך בזהר נאמר[15]: "עד השתא מותא הוות מסטרא אחרא, מכאן ולהלאה אני אמית ואחי', מכאן דבההוא זמנא כל אינון דלא טעמי טעמא דמותא, מיני (מהקב"ה) תהי לון מותא, ויקים לון מיד. אמאי, בגין דלא ישתאר מההוא זוהמא בעלמא כלל ויהא עלמא חדתא בעובדוי ידוי דקוב"ה".

אך מבארים כי דבר זה יכול להתקיים על-ידי עבודה רוחנית של "ונפשי כעפר לכל תהיה", ולכן שייכת מציאות שלא יצטרכו למות בפועל לפני תחיית המתים, אלא כל אנשי הדור יעברו חיים לגאולה - בלי הפסק בינתיים[16].

החיים אחר תחה"מ

לפי דעת רבים מחכמי ישראל [יש להוסיף מקור], העולם לאחר שיחיו המתים אין בו לא אכילה ולא שתי' ולא פריה-ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה [17] ואינן חוזרים לעפרם[18] וקיימים לעולמים.

אבל לפי דעת הרמב"ם ועוד [יש להוסיף מקור], עניינים אלו מדברים על עולם הנשמות, אך לאחר שיחיו המתים עולם כמנהגו נוהג וימותו אחרי אריכות ימים ושנים.

הקבלה והחסידות [יש להוסיף מקור] נקטו כדעה הראשונה, שעיקר השכר הוא עולם התחייה ולא בגן עדן.

לעיון נוסף

מקורות

  1. (זהר ח"ב כח, ב. וראה שם ח"ג קסט, סע"א)
  2. (ח"א דף קיד, א)
  3. (תחילת פרק חלק בסנהדרין)
  4. (ענף חלק לעוה"ב, בשם הרקנטי ורבינו בחיי)
  5. (הל' תשובה פ"ג)
  6. (סנהדרין קד, א)
  7. (ב"ר פצ"ה. זח"ג צא, א. וראה שם ח"ב קצט, ב)
  8. (ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג וכתובות שם)
  9. (זהר ח"א קיג, א)
  10. (ספר שני, ח"ד)
  11. (זהר שם קמ, א)
  12. (שם קפב, א ובביאורי הזהר)
  13. (הובא בס' אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה)
  14. (בס' אמונות ודעות סוף מאמר ז')
  15. (ח"ב קח, ב)
  16. (תו"מ - התוועדויות שנת תשמ"ח כרך ד' עמוד 112)
  17. (ברכות יז, א)
  18. (סנהדרין צב, א)