לויתן

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לעתיד לבוא עתיד הקדוש-ברוך-הוא לעשות סעודה בה ייאכל מבשרם של שור הבר והלוויתן:

הלויתן (המכונה גם 'התנין הגדול') הוא דג עצום בגודלו, שחי וקיים כיום ומזומן לתפקידו. וכאשר יתגלה מלך המשיח הוא עתיד לעשות קרב (המכונה 'קינגיא') עם שור הבר ושניהם הורגים זה את זה, וכך יוכשר לאכילה בסעודה שעתיד ה' לעשות לעתיד.

מספר ביאורים נאמרו בעניין דג: האם הוא לויתן גשמי כפשוטו, או שמדובר על דרך הסוד, ועניינים רוחניים נעלים טמונים בכך.

בערך זה מתבאר בעיקר עניין לויתן, לביאור עניין שור הבר עיין בערך שור הבר, לביאור עניין המלחמה שבהם עיין ערך מלחמת שור הבר והלויתן, לביאור עניין הסעודה שעושים מבשרם עיין ערך סעודת הצדיקים לעתיד לבוא.

המקור על קיומו של הלויתן

בחומש בראשית[1] "ויברא אלקים את התנינים הגדולים". ופירש רש"י[2] שהכוונה אל הלויתן שמוכן לצדיקים לעתיד.

בספר ישעיה[3] נאמר "ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה והרג על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון את התנין אשר בים".

בגמרא[4] מובא שה' ברא בששת ימי בראשית שני לויתנים, האחד "לויתן נחש בריח", שהוא הזכר, והשניה "לויתן נחש עקלתון", שהיא הנקבה. וכיוון שאם יתרבו ייחרב העולם כולו, הרג ה' את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא, והזכר נותר בחיים.

תכונותיו

מובא בגמרא שם[5]: שהירדן הולך ומתגלגל עד לים הגדול, ויורד לפיו של הלויתן. וכן שבשעה שהוא רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח את מי מצולות הים, וריחו הרע נודף עד שאין כל בריה יכול לעמוד בפני ריח זה, ולכן מכניס ראשו לגן עדן, שריחו טוב.

ומסופר עוד בגמרא, שבשעה שהוא צמא, שותה ממימי הים ומותיר בקרקע סימנים כסימני מחרשה, תלמים תלמים ואין התהום חוזר לכוחו עד שבעים שנה אחרי כן.

הלויתן כה גדול וחזק, עד שאפילו מלאך גבריאל אינו יכול לגבור עליו אלא בעזרת ה'[6], וכן שאר המלאכים אינם יכולים לגבור עליו, וכאשר ה' מצווה על המלאכים להלחם בו הם מתייראים ובורחים, ואף כאשר נלחמים בו ברמחי ברזל וחיצים[7], אין הדבר מזיק לו. ורק שור הבר יכול לפגוע בו.

והוא רבוץ על מקור התהום, שלא יעלו המים וישטפו העולם, ושותה היישר ממימי התהום[8].

מעלותיו

עיניו מאירות כמאור גדול[9], ומעורו היפה ביותר, עושה ה' סוכה לצדיקים לעתיד לבוא[10], ומעור זה היו בגדי החמודות של יעקב אבינו, וממנו נעשו בגדי אדם וחווה[11].

והצדיקים אוכלים מבשרו, כל אחד ואחד לפי המצוות שעשה בעולם הזה, ואין ביניהן מריבה בעת החלוקה[12]. והוא הדג המובחר מכל הדגים[13]:

מהותו

הוא מאכל זך הדומה למן שבמדבר[14], שמעלתו לזכך את הלב ולחדד השכל[15].

המהר"ל מבאר, שהלויתן (ושור הבר) הוא מציאות נבדלת מהבהמות הרגילות שאנו מכירים, כמו שפירות גן עדן שונים באופן מהותי מהפירות שבעולם הזה[16].ולכן אין לה זיווג שה' הרג ומלח הנקבה לעתיד לבוא[17]. כלומר, מציאותם אינה חומרית כמו בעלי החיים שלנו[18].

ועניין הסוכה שעושים מעורו הוא שעור הוא דבר שנמשך אחרי הדבר העיקרי, שהוא הכבוד. כלומר, בשר הלויתן הוא המדרגה הרוחנית שיקבלו הצדיקים, והעור הוא הכבוד הנלווה להם[19].

ובאלשיך כתב שאינו דג פשוט, כי יש בו איכות רוחנית[20].

ביאורים נוספים בעניין זה

ברקאנטי כתב, שהלויתן ובת זוגו רומזים לחיבור כנסת ישראל והקב"ה, והרמז בסירוס הזכר הוא גניזת האור בעולם הזה[21]. ובעקדה כתב שהוא חיבור השכל והחומר בבריאת האדם[22].

ובפרי צדיק מבאר שלויתן הוא סוד יצר הרע של תאווה, ולכן אנו אוכלים בשבת דגים לתקן קלקול זה ולהכניסו לקדושה[23].

אך כל הביאורים אינם מוציאים מפשוטם של דברים: שיש דג ששמו לויתן ויש שור הבר ויאכלו אותם בסעודת הצדיקים[24].

באור-זרוע מובא, שמי שיאכל מאכלים מסוימים או ישתתף עם גוים בציד חיות לא יזכה להשתתף בסעודה ולאכול מבשרו של הלויתן[25].

בחסידות

בלקוטי-תורה מובא, כי יש צדיקים שהם בבחינת 'לויתן', כלומר, עבודתם היא רק ברוחניות כמו רשב"י והאריז"ל[26], ולעתיד יעלו את 'שור הבר הצדיקים שעבודתם בקיום מצוות גשמיות, אך תפעל בהם עליה גם-כן. וביטול צדיקים אלו שמבחינת לויתן הוא ביטול גמור[27]. ולויתן הוא בחינת שמירת רמ"ח מצוות עשה[28].

אדמו"ר האמצעי מבאר, שלויתן הוא בחינת אור התענוג הנעלם שיהיה לעתיד, מבחינת העונג שבעצמות ממש, שזהו עיקר העולם-הבא. וזה מגיע לצדיקים הגמורים ממעשה המצוות שעשו בעולם הזה בתענוג[29].

הרבי מבאר ששתי המעלות יתחברו יחד לעתיד לבוא, מעלת הלויתן ומעלת שור הבר[30]. שלויתן מלשון 'ילווה אישי אלי', הן הצדיקים שמבררים את הרשעים[31].

עוד אומר הרבי[32] שבימינו צריך רק לפקוח את העינים ולראות שכבר יושבים עם הקב"ה בסעודת שור הבר והלויתן.

מקורות

  1. א, כא.
  2. "את התנינים, דגים גדולים שבים ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם".
  3. ישעיה כז, א.
  4. בבא בתרא עד, ב: . . ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו ארזילי דימא (רש"י: ראמים שבים (רבינו חננאל פירש לויתן)) ר' יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח (רש"י: הוא לויתן זכר וזקוף הוא כבריח) ולויתן נחש עקלתון (רש"י: לויתן נקבה שמקיף את העולם) שנאמר ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו': (סימן כל שעה ירדן): אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם (רש"י: כדכתיב נחש בריח ונחש עקלתון) אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו (רש"י: שיהו להן ולדות הרבה גדולים שמחריבין את העולם) מה עשה הקב"ה סירס את הזכר (שלא יזקק לשאר דגים א"נ דלא ליהוי ליה צער תאוה) והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר והרג את התנין אשר בים.
  5. ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו מתקיף לה רבא בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב אלא אמר רבא בר עולא אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות (רש"י: שלא ימותו כל שעה שיגיח ירדן לפיו של לויתן דכל זמן שהוא חי בטוחין הן כמו כן) בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן (סימן ימים גבריאל רעב) . . כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות קניגיא (רש"י: צידת חיות בקשת ורומח או כל מיני צידה קרוי כן וכן בשחיטת חולין וכי משה רבינו רניגי או בליסטרי היה) עם לויתן שנאמר התמשוך (רש"י: וכי אתה יכול לעשות קניגיא עם לויתן מכלל דעתיה לקניגיא) לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר העושו יגש חרבו (רש"י: בבהמו כתיב באיוב וה"ה עם לויתן) כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה שנאמר ירתיח כסיר מצולה ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו (שמתוך שיש לו הבל וחמימות הרבה יוצא ריח קשה) שנאמר ים ישים כמרקחה (רש"י: כבשמים כמו רוקח מרקחת מתוך שהכניס ראשו לגן עדן) ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים (רש"י: שנראים חפירות עמוקות בים כתלמים של מחרשה) שנאמר אחריו (רש"י: כששתה יאיר נתיב הים) יאיר נתיב אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו (מרוב המים שחסרו) עד שבעים שנה שנאמר יחשוב תהום לשיבה ואין שיבה פחותה משבעים אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו עליו חברים ואין כרה אלא סעודה שנאמר ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים שנאמר יחצוהו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים שנאמר כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב ואי בעית אימא מהכא אשר סוחריה שרם כנעניה נכבדי ארץ ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה (רש"י: היינו מלמעלה גג וארבע דפנות מארבע רוחות צל היינו סיכוך בלי מחיצות) לצדיקים מעורו של לויתן שנא' התמלא בסוכות עורו זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו צלצל שנאמר ובצלצל דגים ראשו זכה עושין לו צלצל לא זכה עושין לו ענק שנאמר וענקים לגרגרותיך זכה עושין לו ענק לא זכה עושין לו קמיע שנאמר ותקשרנו לנערותיך (רש"י: היינו דבר מועט שקושרו לתלות בצווארו כמין קמע) והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך:
  6. בגמרא בבא בתרא עד, ב: כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות קניגיא (רש"י: צידת חיות בקשת ורומח או כל מיני צידה קרוי כן וכן בשחיטת חולין וכי משה רבינו רניגי או בליסטרי היה) עם לויתן שנאמר התמשוך (רש"י: וכי אתה יכול לעשות קניגיא עם לויתן מכלל דעתיה לקניגיא) לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר העושו יגש חרבו (רש"י: בבהמות כתיב באיוב וה"ה עם לויתן). תנחומא שמיני ז: תדע שלא נצטוה על השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל כי לעתיד לבוא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה תדע לך לויתן בריה משונה היא והמלאכים יגורו ממנו שנאמר משאתו יגורו אילים והם זורקים עליו כמה רמחים של ברזל כתבן הוא חושבן שנאמר יחשוב לתבן ברזל וכל בהמות שדי קשה שהוא רובץ על אלף הרים. שנאמר בהמות בהררי אלף והיכן הם נשחטים אלא זה לזה מזדווגים שניהם שנאמר אחד באחד יגשו בהמות יגש בלוויתן ואוחז בקרניו ובוקע ולויתן הפך היה מיתתו שמכה אותו בזנבו והרגו וצדיקים הולכין ונוטלין מנות מנות מכאן שחיטה אינה אלא לבדוק ולצרף את ישראל.
  7. תנחומא נצבים ד: ואף לויתן הרובץ על התהום לעולם הבא אומר הקב"ה למלאכי השרת באו והלחמו בו וכיון שהן יורדין להלחם כנגדו הוא תולה עיניו ומביט בהם והם מתיראים ובורחים שנאמר משאתו יגורו אלים משברים יתחטאו. כשהוא מבקש לאכול הוא עושה שבר בים והדגים סבורים שהוא דבר אכילה והולכים לשם והוא פותח ובולען אין אחד מהן נמלט אלא כולן נכנסין לתוך פיו. והקב"ה אומר למלאכי השרת ירו חצים והם זורקים בו ואינו משגיח אלא כקש הם נחשבים לו שנאמר לא יבריחנו בן קשת והקב"ה אומר טלו אבני בלסטרא והשליכו עליו והן עושין והוא סבור קש הן שנאמר כקש נחשבו תותח ואם תאמר היכן הוא רבוץ אמר הקב"ה על טיט שהוא יפה מן הזהב שנאמר ירפד חרוץ עלי טיט רפידתו של חרוץ ואם תאמר שאם מבקש לצאת יוצא תלמוד לומר סגור חותם צר סגרתי לפניו וחתמתי כנגדו וגם הצרתי לו והיאך הצדיקים אוכלים אלא הקב"ה נותן בבהמות וגם בלויתן רוח והן באין ונלחמין זה עם זה שנאמר אחד באחד יגשו זה הפך בארץ ושוקט הבהמות ואלו בוקעים הלויתן מיד הצדיקים מתכנסים עליהם והקב"ה אומר לכל אחד ואחד ואוכל לפי שכרו שנאמר יכרו עליו חברים. ילקוט שמעוני איוב מ תתקכז:
    דבר אחר גאוה אפיקי מגינים שיש לו גאוה של מעלה והקב"ה אומר למלאכי השרת רדו ועשו עמו מלחמה מיד יורדים ועושים עמו מלחמה ולויתן תולה פניו ומלאכי השרת רואים אותו ומתבהלים . . והקב"ה אומר למלאכים טולו חרבות ורדו עליו מיד נוטלים חרבות ונותנים עליו ולא איכפת ליה שנאמר ישיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה כשם שהחנית הזו בורח מן השריון כך היא בורחת מעורו והברזל חשוב לו כתבן שנאמר יחשב לתבן ברזל לעץ ריקבון נחושה ןהם נוטלים עליו קשתות ומורים עליו חצים ולא איכפת לו שנאמר לא יבריחנו בן קשת והם נוטלים אבני קלע וזורקים עליו והוא סבור שהוא קש שנאמר לקש נהפכו לו וכתיב ירתיח כסיר אבני קלע כקש נחשבו תותח וכתיב ירתיח כסיר אבני קלע כקש נחשבו תותח וכתיב ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה. כמעשה בשמים ישים ים. כמו דאת אמר רוקח מרקחת מעשה רוקח אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה. לפי שהוא יושב על תהום סבור ששם הוא יושב מה הקב"ה עושה מביא בהמות ולויתן והם עושים מלחמה זה עם זה
  8. פסיקתא, פרשה שור או כשב:
    דבר אחר אם ארעב וגו'. לויתן התקנתי לך למאכל לעתיד לבא והיית צריך להאכיל אותו אין אתה יכול להספיק אותו אמרו רבותינו אלולי שהוא רבוץ על התהום וכובש עליו היה עולה ומאבד את העולם ומציפו וכיון שהוא מבקש לשתות אינו יכול לשתות מימי אוקיינוס מפני שהם מלוחים מהו עושה תולה אחת מן סנפיריו והתהום עולה והוא שותה ומשהוא שותה הוא מחזיר סנפיריו למקומה וסותם בפני תהום.
  9. תלמוד בבלי בבא בתרא עד, ב: ת"ר מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע (רש"י: חרד חרדה) ר' יהושע וננער ר"א א"ל מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת א"ל מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית דכתיב עיניו כעפעפי שחר.
  10. ילקוט שמעוני איוב מ תתקכז:
    אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא שנאמר התמלא בשכות עורו וגר את מוצא בשעה שבאו יסורין על איוב היה עומד וקורא תגר על מדת הדין שנאמר מי יתן ידעתי ואמצאהו מלים יענני אמר לו הקב"ה איוב מה אתה עומד ואומר מי יתן ואמצאהו הרי עורו של לויתן שאני עתיד ידעתיו לעשות לצדיקים לעתיד לבא אם חסר אני מטלית אחת ממנו יש לך למלאת שנאמר התמלא בשכות עורו ואם תאמר עור של לויתן אינו דבר משובח אמר רבי פנחס הכהן בר חייא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק פספסי הרוחות שלו מכהות גלגל חמה שנאמר האומר לחרס לא יזרח ירפד חרוץ עלי טיט אין לך מזוהם של דג אלא מקום רפידתו ומקום רפידתו של לויתן יפה של זהב לכך נאמר ירפד חרוץ עלי טיט.
  11. של"ה, תורה שבכתב תולדות:
    ראה ריח בני, קשה חוש הראיה מה שייכות יש לו לחוש הריח דבר זה יתבאר על פי מאמר רז"ל בב"ב פרק המוכר את הספינה אמר רבי יונתן בשעה שהלוויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה. . נשמע מזה שעור הלויתן הוא אור גדול ובציוני פרשה זו כתב בשם מדרש כי בגדי חמודות מעור לויתן היו ומסתברא מילתא דכשהרג הקב"ה הנקבה ומלחה לצדיקים בוודאי האור לא לחינם נברא ומזה העור נעשו בגדי אדם וחוה שעליהם כתיב ויעש אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וזה ניחא שאמרו במדרש שבתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור באל"ף, וקשה וכי חס ושלום היה לרבי מאיר תורה אחרת אלא היא היא כי עור לויתן הוא אור המאיר וזיוו הולך בכל העולם וזהו שאמר בכאן ראה ריח בני כי אלו בהגדים מגן עדן שהיו מריחים היו בהם ראיה שהיו מאירים וזוון הולך.
  12. ילקוט שמעוני איוב מ תתקכז: רבי נחמן ורבי הונא ורבי לוי בר שלום אחד מהם אומר מקיש צלצלו ואומר כל מי שעשה מצות יבא ויטול ויאכל מראשו וטעמו כטעם ראש של דג שבים טבריא וחברו אומר מקיש בצלצלו ואומר כל מי שעשה מצוות רגליות יבא ויאכל מראשו וטעמו כטעם הדג שבים הגדול מיד הם באים וכרים עליו שנאמר יכרו עליו חברים מי שחבר עצמו במצוות דבר אחר יכרו עליו חבירים חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים אל תהי קורא בין אלא כבין כנענים אלו הפרגמטוטין כשם שפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים בדמים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבא ויטול שכרו לפי מעשיו.
  13. ילקוט שמעוני שמואל א צד: ובחור אותו מכל שבטי ישראל א"ר לוי ברא לו הקב"ה ימים ובחר לו אחד מהם זה יום השבת שנאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם ברא שנים ובחר לו אחד מהם זה שביעית שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' ברא שביעיות וברר לו אחת מהם זה היובל וקדשתם את שנת החמשים שנה ברא ארצות וברר לו אחת מהם זה ארץ ישראל שנאמר תמיד עיני ה' אלהיך בה ברא רקיעים וברר לו אחד מהם סולו לרוכב בערבות ברא מדברות וברר לו אחד מהם מדבר סיני שנאמר ההר חמד אלהים לשבתו ברא בהמות וברר לו אחד מהם זה בהמות כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ברא עופות וברר לו אחד מהם זה זיז וזיז שדי עמדי ברא דגים וברר לו אחד מהם לויתן זה יצרת לשחק בו ברא אומות וברר לו אחד מהם שנאמר בך בחר ה' אלהיך ברא שבטים וברר לו אחד מהם שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל ברא נביאים וברר לו אחד מהם שנאמר לולי משה בחירו ברא מלכים וברר לו אחד מהם שנאמר ויבחר בדוד עבדו .
  14. רבינו בחיי , כד הקמח, חתן על השלחן: וכן מצינו לעתיד דרשו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים והסעודה ההיא יש לנו להאמין אותה סעודה גופנית ממש כי המאכלים הם מאכלים זכים מוכנים מששת ימי בראשית והם לויתן מן הדגים ומן העופות בר יוכני ומן הבהמות בהמות בהררי אלף ואולי יהיו מתולדות האור העליון כענין המן במדבר ונתכלית העילוי והדקות יותר כי שפע החכמה וההשגה לקבל המושכלות תהיה בהם יותר מכל הזמנים כולם ואחר הסעודות האלה שיהיו בסוף הזמן יתחדש זמן אחר והוא זמן תחיית המתים שכו יהיו ניזונים ומתעדנין מזיו השכינה ושוב אינן חוזרין לעפרן.
  15. רבינו בחיי, שלחן של ארבע שער ד:
    סעודות המתוקנות גופניות ושכליות אלו ואלו בגוף ובנפש ויש סעודות שכליות לנפשות הנצבות לבדנה
    מבלעדי הגוף ומתענגות בהם בקיום נצחי בעולמות שבהם כל אחת ואחת לפי מדרגתם. הסעודות הגופניות הן מעותדות להם מבראשית מהמאכלים הדקים והזכים שנבראו מן האור העליון בסבה אחר סבה והם לויתן בדגים ובר יוכני בעופות שנבראו ביום חמישי ונקרא לויתן על שם שהוא מזומן לצדיקים וכן בהמות בהררי אלף שנבראו ביום ששי עם בריאת האדם וקודם לו ומעלת המאכלים האלה עצומה מאד לחדד השכל ולזכך הלב כענין המן שזכו בו דור המדבר שהיה כצפיחית בדבש והיה מתולדות האור העליון שכתוב עליו ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש ואפשר שתהיה מעלתם גדולה על מעלת אוכלי המן כי כפי שתהיה ההשגה באחרית הימים גדולה ומעולה יותר מכל הזמנים כי יהיו הלבבות רחבים להכיל ידיעת השי"ת על השלמות כמים לים מכסים וזה יהיה בזמנו של משיח יותר ויותר מדור המדבר שהיו יוצאים ממצרים מלומדים בעבודה קשה . . כי הזמן יהיה הזמן השלם המעולה נמשך לרצון שוכני סנה מה שאין כן העולם הזה שאינו נמשך למה שהיה רצונו.
  16. מהר"ל, גור אריה בראשית א כא:
    וענין הסעודה לעתיד לא תהיה אכילה מהכח המתאוה אלא מקיימת וסעודת האדם ונאמר סעודה על הקיום בלבד וכהחלף המדרגות בין עולם הזה ועולם הבא כי גם הרוחני שבאדם מקבל קיום ופרנסה ולויתן בהמות ויין המשומר הם מציאויות ראויות לפי ערך הסעודה וראה שרבי עקיבא סובר שגם המלאכים אוכלים לחם כמו שאמר לחם אבירים אכל איש ורוצה לומר הקיום שהם מקבלים וכן כשהיה אדם הראשון בגן עדן היתה עמו אכילה ואלו ב' דברים לויתן ובהמות מציאויות נבדלים מימים אלו כמו שנבדלים פרות גן עדן מאשר אצלנו ועל ידי דברים אלו יקנו כל השלמה שהלויתן בריאה מתייחסת למים והבהמה מתיחסת לאדם לארץ וזיז שדי באויר השמים הרי מינים מחולקים ומשלימים הכל וחילוף מדרגות האכילה כחילוף מדרגות העולמות אם כן מובן למה הרג הנקבה שלא יהיו זוג שלם ויש לה הכנה למלחמה לצדיקים לעתיד לבא שכל נקבה מוכנה לזולתה והיא בכח ולא בפועל ומזה שאין להם זיווג תדע שאינם מתייחסים לעולם הזה ולא לעתיד.
  17. מהר"ל גור אריה בראשית א כא:
    את התנינים - בענין לויתן דע כי בכל מין שברא הקב"ה בעולם שלמותו הוא הזיווג זכר ונקבה ואמרו חז"ל שהאדם לא נקרא אדם אלא כשיש לו זוג ובא לומר שיש בריות שלמעלתם ולגדולתם אין העולם יכול לקבלם מחמת עילוי מדרגתן ואילו היו לויתן מזדווגין זה לזה שבזה היתה היצירה שלמה לא היה העולם יכול לסבול רוצה לומר אם מזדווגים אין העולם כדאי להם מכח שלהם אבל בפרטיות שלהם הזכר לבד אין לו כח כמו לזיווג וענין הסעודה לעתיד לבא לא תהיה אכילה מהכת המתאווה אלא מקיימת וסועדת ונאמר סעודה על הקיום בלבד וכהחלף האדם המדרגות בין עולם הזה ועולם הבא כן בסעודות ולויתן וגם הרוחני שבאדם מקבל קיום ופרנסה. ולויתן בהמות ויין המשומר הם מציאויות ראויות לפי ערך הסעודה. . ואלו ב' דברים לויתן ובהמות מציאות נבדלים מימים אלו כמו שנבדלים פרות גן עדן מאשר אצלנו ועל ידי דברים אלו יקנו כל השלמה שהלויתן בריאה מתיחסת למים והבהמה מתייחסת לאדם וזיז שדי באויר השמים הרי מינים וחלוף מדרגות האכילה כחילוף מדרגות העולמות אם כן מובן למה הרג הנקבה שלא יהיה זוג שלם ויש לה הכנה למלחה לצדיקים לעתיד לבא שכל נקבה מוכנה לזולתה והיא בכח ולא בפועל ומזה שאין להם זיווג תדע שאינם מתייחסים לעולם הזה ולא לעתיד.
  18. מהר"ל חידושי אגדות בבא בתרא עד:
    אל תפן אל דברי המכחישים ענין הלויתן ומפרשים דברים זרים בו . . אבל החכמים אשר קבלו ון הנביאים ידעו ועמדו על סודו וענינו וגם אין לך לומר כי היה דעת חכמים שיהיה הלויתן בגדלו ובכל הדברים אשר אמרו חכמים שיהיה זה בגוף וכאשר תהיה אכילה גופנית כמו שהוא אכילת האדם הדגים שהם אצלנו כי דבר זה חס ושלום לומר כך חמים שכמותם כי מן הדברים אשר אמרו בכאן כי עפעפיו מזהירים כשחר . . מזה תוכל ללמוד שאין הלויתן חמרי כמו הבעלי חיים שאצלינו רק שמדרגת הדברים הם כמו פירות גן עדן שאין אדם בעולם אשר לו חכמה ותבונה יאמר כי היו פירות גן עדן כמו הפירות שהם אצלינו . . והאכילה בהם כמו אכילה שהוא בפירות גן עדן קודם שחטא האדם והנה מה שאמר כאן כי ר יהושע ראה מאור גדול בים והשיב לו רבי אליעזר שמא מאור עיניו של לויתן ראית כי לפעמים רואה אדם דבר בלתי גשמי ונתגלה לו עיני לויתן . . ויש בים כמו שיש ביבשה ולדעת רבי יונחן לא נאמר הגדלות על גדול הגוף רק על ארכו, וזהו לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שאלו הם גדולים באורך גופן הזכר נקרא נח בריח כי הזכר שהוא פשוט נקרא נחש בריח שהבריח הוא פשוט והנקבה אינה פשוטה נקראת נחש עקלתון.
  19. מהר"ל חידושי אגדות ב"ב עה, ה:
    אמר רבה בר בר חנה וכו' אחר שאמר כי יהיה לצדיקים סעודה מבשרו של לויתן אמר שיהיה לצדיקים סוכה מעורו של לויתן והחלוק שיש בין העור ובין הבשר כל אחד ואחד ענין בפני עצמו וזה כי אחר כל עצם נמשכים דברים שאינם עצם והדבר אשר ימשך לו נקרא כבודו של הדבר כי הכבוד הוא מחובר ומצורף אל הדבר כמו שקראו חכמים למלבושי האדם שהם מכסים אליו מכבדותי . . ולפיכך העור הזה יש לו מדריגות הכבוד כמו שאמרנו כי הכבוד אשר הוא ימשך אחר עצם הדבר מצורף אליו לגמרי והנה חלקו הלויתן לשני דברים האתר הוא עצמו והוא שנקרא בשרו והשני מה שנמשך אחר עצמו והוא נקרא עור והוא כבודו וכשם שאמר כי הבשר שהוא עצמו יהיה לצדיקים סעודה בו בקבלת מדריגת הלויתן והחלק השני שנמשך אחר עצמו והוא עורו שהוא הכבוד יקנו הצדיקים גם כן כבוד וזה שאמר שיעשה מן העור סוכה לצדיקים שהסוכה אשר יושב בה היא כבודו.
  20. אלשיך איוב מא, י:
    עטישותיו - בזה מתאר שאינו דג פשוט כי אם דבר שיש בו איכות רוחנית ויטעמו בסעודתו מעין הקדושה העליונה למען יוסיפו לקבל אור הקדושה בלי לבוש.
  21. רקאנטי בראשית דף ז: "לוינתן ובת זוגו רומזים לתפארת ישראל ולשכינת עוזו . . ולשון לויתן לשון חיבור שנאמר כי לוית חם הם לראשך והרמז לחיבור כנסת ישראל בהקב"ה ואמרו רז"ל סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. והרמז בסירוס הזכר על גניזת האור שאין משתמשין בו בעולם הזה והרג הנקבה רמז לשכינה כי הדין רפה ולא קשה ומלחה לצדיקים לעתיד, תבין מסוד ברית מלח עולם ומה שאמר שהיא לצדיקים לעתיד לבא הוא הרמוז להם שעתידה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק.
  22. עקדה ויקרא יא, א:
    והוא שאמרו חז"ל בהמוכר את הספינה על לויתן שסרס הזכר והרג הנקבה כו'. נראה שלויתן הוא עניין חיבור השכל והחומר בבריאת האדם ואם יזקק השכל לחומר להשלים תאוותו יחריב העולם ויפסד השכלי ויתבטל לגמרי ולהיפך אם יזקק הכח המעורר לשכלי לגמרי ויתבטל הענין הגשמי והזמני ולא יתקיים רצונו יתברך בבריאת האדם לכן נתן כח בשכל לכבוש הכח התאוותני לא לבטלו כי אם לעכבו ועם זאת יקבל ממנו שירות וזה שאמר שסרס השכל שהוא הזכר וחבורו לחומר הנקבה יספיק להרוג אותו רוצה לומר לכבשה להועיל לשכל.
  23. פרי צדיק, שמות יא: מה שאנו אוכלין בשבת בשר ודגים דהנה עיקר קלקול הנחש היה בתאוה וקנאה דשורש הסתת הנחש להכניס תאוה ולהרגיש הנאת עצמו כידוע . . וזה עיקר עבודתנו לתקן קלקולו ולהכניס ב' בחינות אלו להקדושה וכמו שכתוב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום וזה ענין בהמות בהררי אלף והוא שור הבר והלויתן שמזומן לצדיקים לעתיד לבא כשיבוער היצר הרע דהם ב' יצרים דתאוה וכעס והם בב' בעלי חיים אלו כדאיתא ברכות ס"א דבהמה גם כל אית לה יצר הרע דהא חזינן דמוקא ונשכא ובעטא והיינו יצר הרע דרציחה והלויתן הוא תאוה דעיקר גידולו במים וכדאיתא בבא בתרא ע"ד גבי לויתן ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וזה שאנו אוכלין בשר ודגים בשבת לתקן קלקולו על ידי אכילה בקדושה ולהכניס הב' בחינות לקדושה.
  24. אגרא דכלה פרשת בראשית, ע' כד:
    הנה הזהיר המהרש"א ז"ל הגם שיש דרשות על אלו דברים להאמין הדברים כפשטן שיש דג ששמו לויתן ויש שור הבר והם מוכנים לסעודה שיעשה הש"י לצדיקים ועי' ברמב"ם הל' תשובה ומה שהשיג עליו הראב"ד ועי' במדרש הנעלם תולדות ואני אומר שמן החיוב הגדול להאמין הדברין כפשוטן הלא בכל הברואים שנאמר בששת י"ס שנבראו הגם שהדברים נרמזים בעולמות עליונים עכ"ז אנחנו רואים שפשטי הדברים נאמר על עוה"ז וישנם לעינינו והנה מקרא מלא ויברא אלקים את התנינם וחז"ל פירשו לנו שהם לויתן וב"ז והאיך לא נאמין שהם בריות מוגשמות בעוה"ז.
  25. אור זרוע פסקי ע"ז אות ר:
    "ואני המחבר שמעתי מפי הקדוש רבי יהודה החסיד שאמר בלשון זה שכל מי שיאכ בלבוטא (מין דג) לא יזכה לאכול לויתן".
    אור זרוע אלפא ביתא סימן נא:
    "ומכאן אני המחבר אומר שכל מי שהוא צד חיות עם הגוים על ידי כלבים בעולם הזה לא יראה בשמחת בהמות ולויתן שהם קניגיון של צדיקים לעתיד לבוא. (וראה גם הל' שבת פג).
  26. לקו"ת, ריש פרשת שמיני: ולהבין ענין קניגי זו דלויתן עם שור הבר הענין כי יש ב' מיני צדיקים הא' אותן שהם בסתר שעבודתם ברוחניות פי' בכוונת הלב לייחד יחודים עליונים ובבחינת עליות וכגון רשב"י כשהיה במערה י"ג שנה שבודאי לא היה יכול לקיים במעשה כמה מצות מעשיות שהרי לא היו ניזונים רק מחרובא ועינא דמיא דאיברי להן א"כ לא קיים אכילת מצה בפסח וקדוש על היין ואתרוג וסוכה כו' וכן האריז"ל היה ג"כ גם בבחינה זו ר"ל ע"ד מ"ש בזהר ח"ג ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ משא"כ שאר נוני ימא שאינן בארץ רק בים זהו ענין המלאכים כו' והב' הם אותן צדיקים שהן בגילוי שעבודתם בגשמיות בקיום המצות מעשיות ושמחת בחגך שהוא ג"כ המשכת אורות עליונים מועדי הוי' והשמחה הוא הגילוי אור א"ס ב"ה שנמשך ומתגלה כמש"ל בפ' צו והמשכה זך הוא ע"י המצו' בעובדא דוקא כמארז"ל שבזמן הבית אין שמחה אלא בבשר דהיינו מצות שלמי שמחה שהיו מביאים בכל יו"ט כו' ועכשיו אין שמחה אלא ביין וכדלקמן ועיקר ההמשכות בפסח ע"י מצה ובשבועות ע"י מ"ת ובסוכות ע"י סוכה ולולב ומיניו ובלעדי זה א"א להמשיך כלל.. . והןא כי הנה הילוך הצדיקים הנק' נוני ימא היא נפלאה וגבוה מאד כמו עד"מ הדגים ששטים בים כך הם שטים ובטיסה אחת מגיע למעלה מעלה וגדולה הרבה מעבודת הצדיקים שבגשמיות שמחה בבשר כו' שהכל למטה במדרגה משא"כ הילוכם שהוא כמשל דג הים ששט מקצה העולם ועד קצהו כך הילוכם ברוחניות בטיסה אחת (מיט איין שו"פ בל"א) עולים ומגיעים למעלה מעלה ואין זה כלל בבחי' התלהבות ורתיחת הדמים כמו עבודת הצדיקים הנ"ל שבגשמיות שמחה בבשר שמחה ביין בחי' רשפי אש ושלהבת כו' אלא אדרבה בקרירות הדמים ובנחת . .
    ובטיסה אחת מגיעים למעלה מעלה כו' כנ"ל וא"א לבאר דבר זה בדיבור איך ומה הוא ולכן לא קיים רשב"י בהיותו במערה כמה מצות מעשיות כנ"ל אלא הכל ברוחניות למעלה מבחי' שמחה בבשר כו' וזהו ענין סנפיריו של הלויתן הנק' פלו"ש פעדר"ן שבהם הוא שט מן הקצה כו' ולכן העולם כולו עומד על לויתן שמקיף כל העולם כנודע בדברי רז"ל ולעתיד הלויתן יעשה מלחמה עם שור הבר וישחטנו בסנפיריו כי הנה עבודת הצדיקים שבבחי' השנית נק' שור הבר פני שור מהשמאל אלא שהוא בר וזך כו' כי הנה גם עבודתם במעשה גשמיות כמו ושמחת בחגך דיו"ט ואין שמחה אלא בבשר כו' אינו כפשוטו שיאכל בשר השור למלאות בטנו ח"ו וישיש בו אלא בחי' העלאות כענין שלמי שמחה מבשר גשמי שהיה בזמן בהמ"ק שהיו ריח ניחוח ממש לה' ועד"ז הוא שמחה בבשר יו"ט וכמ"ש וישמחו בך כו' בך דייקא אלא שהוא לשון בקשה מפני שחרב בית מקדשנו כו' וזה נק' שור הבר מלשון בר לבב פי' בשר זך ובר דהיינו שמחה לה' הנולד מזה ברשפי אש והתלהבות כו' אלא שאעפ"כ מילתא זוטרתא היא לגבי הילוך הנפלא של הצדיקים הנק' לויתן לפי שבא מדבר גשמי ובעל גבול כו' משא"כ ההילוך שלהם שבטיסה אחת בקרירות ובנחת מגיעים למעלה מעלה שהיא גדולה יותר לאין קץ ולכן הלויתן ישחוט את שור הבר פי שיעלה אותו ע"י הטיסה שלו וזהו בסנפיריו שבהם ועל ידם עיקר העליה שלו כו' שזהו למעלה מכחם עצמם של הצדיקים הנק' שור הבר ע' בפרדס ביה"כ ערד יייתו מענין הסנפירים אך באמת גם שור הבר יעלה את הלויתן כי בבחי' אחת עבודתם נעלית יותר אף שהיא בבחי' עבודה גשמיי' הרי כן צ"ל ע"פ התורה ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין כו' ומצד זה יעלה הוא אותו.
  27. מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"א, עמוד מא: ועתה יובן ג"כ ענין עתיד הקדב"ה לעשות קניגי לצדיקים שהלויתן יעשה מלחמה עם שור הבר וישחטנו בסנפיריו וזהו ענין אחד עם שמחת חתן וכלה פי' לויתו הוא ל' התקשרות כמו לוית חן כו' והיינו בחי' חסדים העליונים שמהם מקור כל שפע חיים לבי"ע בבהי' גילוי אלקות ממש והיינו כענין אספקלריא המאירה הנ"ל שמראית דבר הרחוק בראיית המהות ממש והיינו לפי שאין שום דבר המסתיר כי בחי' לויתן הוא לנוני ימא שהם בחי' הצדיקים הגדולים שמעלמא דאתכסיא שביטולם הוא ביטול אמיתי עד שמובלעי' ממש בתוך הים וכאילו הם עצם א' עם המים שהמים מובלעים בתור תוכם ממש וכנודע.
  28. מאמרי אדמו"ר הזקן על מארז"ל (ש"ס זוהר ותפילה) ויק"ר ע' קמ"ג:
    ידוע שלויתן היא בחי' רמ"ח מ"ע והוא שע"י עשיית המצות תתקשר אוא"ס ב"ה בעולמות מלשון לוי"ת כו' שהמצו' היא המשכה והתקשרות כידוע ושור הבר הוא בחי' שס"ה ל"ת כי פני שור מהשמאל והוא ביעור הרע והפסולת משור דקדושה והוא להבדיל בין הטמא לטהור כו' דהיינו הבדלת גבור' דנוגה מגבו' דקדושה כידוע וזהו המלחמה שבין שור הבר עם לויתן שע"י העדר שמירת הל"ת יכה להלויתן לבין סנפיריו כו'.
  29. מאמרי אדמו"ר האמצעי, במדבר ג עמוד תתקלו:
    ועד"ז יהי' ענין הלויתן שהוא בחי' אור התענוג הנעלם דח"ע העצמי' ממש שבא בבחי' החסדים דתענוג העצמי דאו"י שלמעלה הרבה מן העונג הבא במורגש בהשגה להיות מורגש גם הוא בהגשמה דוקא עיד שיהי' בעוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש דוקא דהיינו שבחי' עונג הנעלם שבעצמות א"ס ממש שלמעלה גם מעונג שבחכמה שיבא ויתלבש בנש"י בהרגשת והגשמת העונג שנק' יש מורגש וזהו עיקר ענין העוה"ב שזהו ג"כ ענין ת' עלמין דכסופין דנהרין לע"ג בעוה"ב כמ"ש בס"א שזהו מיש ליש מיש האמיתי ליש מורגש וזהו בא לב"ג בעוה"ב ממעהמ"צ שעשו באה"ר בתענוגים להתענג על ה' בתענוג העצמי הנעלם שבעצמות שהאור ברצון העליון הפשוט ברמ"ח חסדים דרמ"ח מ"ע כו' והוא ענין הלויתן שהוא מבחי' התענוג הנעלם דחסדים דעצמות התענוג שיבא במורגש להיות למאכל לצ"ג שישבעו ויתענגו בבחי' יש מורגש דוקא.
  30. ספר השיחות תנש"א, ח"ב ע' 582:
    מבואר בדרושי חסידות החילוק שבין לויתן לשור הבר בעבודת האדם שלויתן שמקומו בים עלמא דאתכסייא מורה על העבודה ברוחניות ביחוד יחודים וכוי ושור הבר שנמצא ביבשה עלמא דאתגלייא מורה על העבודה בגשמיות בבירור העולם ויש בזה מה שאין בזה העבודה ברוחניוללויתן היא באופן של העלאה למעלה שמשיגים אורת נעלים ביותר אבל אין בה השלימות דהמשכה למטה ואילו העבודה בגשמיות היא באופן של המשכה למטה אבל אין בה מעלת האורות הנעלים יותר ולעתיד לבוא יתחברו ב המעלות יחדיו שגם למטה יומשכו ויתגלו אורות נעלים ביותר עי"ז שהלויתן ישחט ויעלה אין ושחט אלא ומשך השור הבר היינו שתתגלה מעלת האורות עליוניההעלי שע"י הלויתן בעניני העבודה למטה ששור הבר היינו ששחיטת שור הבר היא תוכן הסך הכל דכללות מעשינו ועבודתינו בבירור העולם ולכן יתגלה בזה תכלית השליטות דכללות העבודה שם הענינים הכי נעלים דהשגת השלילה לויתן עלמא דאתכסייא יומשכו באופן של השגת החיוב (שור הבר עלמא דאתגלייא).
  31. ד"ה לויתן זה יצרת לשחק בו תשי"ב: והעניין בזה מבואר בלקו"ת שלויתן הוא מלשון "הפעם ילווה אישי אלי", היינו לשון התחברות וקאי על נשמות ישראל שעניינן לפעול חיבות העולמות עם אלוקות ועניין השחוק בלויתן הוא עניין התענוג שיש להקב"ה מעבודתם.
    הותענוג הוא דווקא מעבודת ישראל . . והנה לאחר שיושלם העבודה דחיבור העולם עם אלוקות והיה עניין "יושב ומשחק עם לויתן", בדרגא נעלית יותר כדאיתא במדרש "בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעת"ל". וביאור העניין לויתן הוא מהנבראים שבים שאינם יכולים להיפרד ממקור חיותם וכל מציאותם היא להיות כלולים במקורם ויתירה מזו גם כאשר נמצאים בתוך מקורם אינם מציאות בפני עצמם אלא כל מציאותם היא מקור חיותם.
    ובהמות - הם מבוראי היבשה שנפרדים ממקור חיותם ("הכל היה מן העפר") וגם כשנמצאים על האדמה אין הם חלק ממציאות העפר אלא הם מציאות בפני עצמה.
    ועד"ז ההפרש בין הנשמות של עלמא דאתכסייא לנשמות של עלמא דאתגלייא שהנשמות של עלמא דאתכסייא הם מובלעים תמיד במקורם באלוקות וכל מציאותם היא מציאות המקור, כמו רשב"י שאמר אנא סימנא בעלמא (והאבות ומוסיף הצ"צ וכן הבעש"ט ואדמוה"ז ומזה מובן שכן הוא גם ממלאי מקומם) ואילו הנשמות של עלמא דאיתגליא אף שמבינים ומשיגים שכל מציאותם היא מצד המקור מ"מ אינם בטלים במציאות.
    והנה, בנשמות דעלמא דאיתגליא שור הבר יש ג' מדרגות: . . "ולויתן נותץ לבהמות בסנפירו ונוחרו", שהנשמות שהם בבחי' לויתן יפעלו בבהמות שהם הרשעים משיכה ועליה מרשות הקליפה לרשות הקדושה ולכם השחיה (כמארז"ל אין ושחט אלא ומשך) היא בסנפירו כי הם הגדפין שבהם הוא שט שעניינן אהבה ויראה שעל ידם עולה למעלה לא רק בעצמם אלא הם גם פועלים ברשעים שמורדים בצדיקים שגם הם יעלו מרשות הקליפה לרשות הקדושה.
  32. סה"ש תשנ"ב, ע' 165 "ומזה מובן שבימינו אלה ממש צריכים רק לפתוח את העיניים ולראות את המציאות בפועל ממש היינו שיושבים יחד עם הקב"ה בשולחן ערוך לסעודת הנישואין הסעודה דלוויתן ושור הבר ויין המשומר שבסיומהאומר לו הקב"ה לדודדוד מלכא משיחא טול כוס של ברכה וברך אומר להן אני אברך ולי נאה לברך שנאמר "כוס ישועות אשא ובשם ה אקרא".