ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן עח׃ מפתח של תחיית המתים לא נמסר לשליח

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תמיהת הפרשת דרכים על דרשת הגמ' בפ' וירא

על הפסוקים בריש פ' וירא איתא בב"מ פו,ב: "אמר יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו - עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח - עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. (בראשית יח,ז) ואל הבקר רץ אברהם - (במדבר יא,לא) ורוח נסע מאת ה'. (בראשית יח,ח) ויקח חמאה וחלב - (שמות טז,ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. (בראשית יח,ט) והוא עומד עליהם תחת העץ - (שמות יז,ו) הנני עמד לפניך שם על הצור וגו'. (בראשית יח,טז) ואברהם הלך עמם לשלחם (שמות יג,כא) וה' הלך לפניהם יומם. (בראשית יח,ד) יקח נא מעט מים - (שמות יז,ו) והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם" (וכן איתא בשמו"ר פכ"ה,ה).

ותמה ע"ז בס' 'פרשת דרכים' לבעל המל"מ (דרך ה, דרוש כ"א) מהגמ' תענית ב,א: "אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים - דכתיב (דברים כח,יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו. מפתח של חיה מנין - דכתיב (בראשית ל,כב) ויזכר אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. מפתח של תחיית המתים מנין - דכתיב (יחזקאל לז,יג) וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם. במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה, דכתיב (תהלים קמה,טז) פותח את ידך וגו' ורבי יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא? אמר לך: גשמים היינו פרנסה", הרי מוכח מהכא דמפתח של פרנסה לא נמסרה לשליח אלא הוא בידו של הקב"ה בלבד, והמן הלא פשיטא דהוה פרנסה וכדאמרינן בפ"ק דתענית (ט,א): "אמר רבי יוחנן: מטר - בשביל יחיד, דכתיב (דברים כח,יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב... לתת מטר ארצך, פרנסה בשביל רבים - דכתיב (שמות טז,ד) הנני ממטיר לכם לחם" הרי דהמן הוי פרנסה, א"כ היכי אמרינן שכל הטעם שנתן הקב"ה המן בעצמו ולא ע"י שליח הוא בשביל אברהם, תיפוק ליה דבלאו הכי הרי מפתח של פרנסה הוא בידו של הקב"ה ולא נמסר לשליח? ולא תירץ.

תחיית המתים לעת"ל ע"י אליהו

והנה לכאורה יש להקשות עד"ז גם בנוגע לתחיית המתים דלעת"ל, דמבואר הכא דמפתח של תחיית המתים לא נמסר ליד שליח, והרי מצינו בהדיא בסיום מסכת סוטה בנוגע לתחיית המתים דלעת"ל במאמר רבי פנחס בן יאיר: "ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, ותחיית המתים בא ע"י אליהו הנביא ז"ל", ובפרקי דר"א (פל"ב) איתא: "מלך המשיח מנין, שנאמר (תהלים עב,יז) לפני שמש ינון שמו, ולמה נקרא שמו ינון שהוא עתיד לינן ישני עפר",[1] ועי' גם רש"י סנהדרין נא,ב בד"ה "הכי" שכתב: "כשיבא המשיח ויחיה המתים". וכ"כ בס' 'מגן אבות' ח"ג ד"ה "ואתחיל": "לפי שתחיית המתים תהי' ע"י מלך המשיח". ועי' גם ב'חיבור התשובה' להמאירי (מאמר ב' סוף פ"ז): "בהגדות יעדו שמלך המשיח יחיה מתים", (ובפסחים סח,א, איתא: "אמר רב חננאל אמר רב: עתידין צדיקים שיחיו את המתים"), ואיך זה מתאים להמבואר בתענית דמפתח של תחיית המתים לא נמסר לשליח?

שיטת התוס' דלשעה שפיר שייך מסירת המפתח

והנה בפשטות יש לתרץ ע"פ מ"ש התוס' בתענית שם (ב,א ד"ה שלשה) בהא דשלש מפתחות שלא נמסרו לשליח וז"ל: וא"ת והא אמרינן (סנהדרין דף קיג,א) דמפתח הגשמים נמסר לאליהו וכן מפתח של תחיית המתים וכן לאלישע דכתיב (מלכים-א יז,א) ויאמר אליהו.. חי ה' וגו'?.. וי"ל דהא דקאמר שלא נמסרו לשליח אינו ר"ל שלא נמסרו מעולם דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו אלא לא נמסרו לשליח להיות לעולם ממונה עליהם עכ"ל, ועי' גם תוס' נדה טז,ב (בד"ה מלאך) שכתבו: "והנהו שלש מפתחות נמי פעמים מוסרין לשליח לפי שעה שהרי אליהו היה בידו מפתח של גשמים והחייה המת וכן אלישע וכמה צדיקים ואף ברי (איוב לז,יא) שהוא שר מטר אין עושה אלא ברשות הקב"ה",[2] וכן משמע מרש"י סנהדרין קיג,א, (בד"ה שלש מפתחות) שכתב: "שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח, על אוצרו של הקדוש ברוך הוא יש מפתחות, ומסרם ליד שלוחים הממונים, אבל שלש מפתחות יש לו בידו, שלא מינה שליח עליהם מבראשית אלא בידו הם ולא רצה למסור שליח עליהם וקאמר הקדוש ברוך הוא לאליהו: אותם שלש מפתחות עכבתי בידי מבראשית ולא מניתי שליח עליהם אלא אותך שעשיתי ממונה על אחת מהם וכו'" דהיינו שבתחילה לא מסרם לשליח להיות ממונה עליהם לעולם, ולאליהו הנביא מסרם רק לשעה.

ולפי"ז מתורץ קושיית הפר"ד מהמן, כי לולי הנהגת אברהם הי' אפ"ל נתינת המן ע"י שליח כיון שהוא רק לשעה, וכן אפשר לתרץ לגבי תחיית המתים דלעת"ל, דלפי שעה יומסר להם מפתח דתחה"מ, כיון דכוונת הגמ' תענית הוא שלא נמסר לשליח לעולם.

אמנם בנוגע לתחיית המתים דלעת"ל לא מסתבר לומר שזה אינו אלא לפי שעה, כיון שזהו ענין העיקרי של תחה"מ של כל הזמנים והוה דבר קבוע?

שיטת רש"י בתענית ושקו"ט בדבריו

וברש"י תענית שם (ד"ה ואמר רבי יוחנן) כתב באופן אחר: "שלא נמסרו לשליח אחד ביחד", דהיינו דרק שלש המפתחות ביחד לא נמסרו לשליח אבל מפתח אחד שפיר נמסר,[3] וכ"כ ברבינו גרשום שם, וכתב בהגהות הב"ח שם (אות ז') וברי"ף בע"י שם, וחדא"ג מהרש"א ועוד, דכוונת רש"י לתרץ בזה קושיית התוס' מאליהו ואלישע, ששם נמסרו להם רק מפתח אחד וזה שפיר אפשר, ולפי"ז פשוט דלא קשה מתחיית המתים דלעת"ל שיהי' ע"י אליהו או ע"י משיח כיון שיומסר להם רק מפתח אחד, גם לא קשה מהמן, דשפיר אפ"ל דלולי הנהגת אברהם הי' המן נמסר ע"י שליח, כיון שהוא רק מפתח אחד, וכן תירץ בס' שיח יצחק חגיגה בקונטרס חדות יעקב תענית שם.

וצריך לומר שהפרשת דרכים לא רצה לתרץ כהנ"ל, משום דסב"ל כהראב"ד (שהביא הפר"ד לקמן שם) – הובא בפירוש "הכותב" בעין יעקב תענית שם – דגם הראב"ד הקשה כקושיית התוס' מאליהו שנמסר לו מפתח של גשמים, וכתב שיש מתרצים (כנ"ל ברש"י) שמפתח אחד נמסר לשליח ובמילא א"ש, אבל הראב"ד כתב ע"ז דלישנא דגמרא משמע שאף אחד מהם אינו נמסר ביד שליח, ובפר"ד הוסיף ע"ז דהרי על כל מפתח דחיה, גשמים, ותחה"מ, הביא הגמ' קרא בפני עצמו שבא רק ע"י הקב"ה, משמע מזה שכאו"א גם בפ"ע אינו נמסר.

ועי' גם בס' 'גבורת ארי' שם, שהקשה על רש"י דלפי"ז נמצא דהא דאמרי במערבא "אף מפתח של פרנסה" מתפרשי נמי הכי, ואתו למימר דהני ג' מפתחות וגם מפתח של פרנסה דכל הד' לא נמסרו ביחד, אבל אלו הג' שחשב ריו"ח אפשר להמסר לשליח ביחד, א"כ מהו לישנא ד"אף" דנקט, דמשמע דאתו לגרועי כח השליח יותר מריו"ח, והא אדרבה הם מפישים כחו של שליח יותר מריו"ח, דלדידיה אפילו ג' ביחד אינם נמסרין ולבני מערבא רק ד' ביחד אין נמסרין אבל ג' נמסרין עיי"ש, דלפי"ז מובן למה לא ניחא ליה להפר"ד לתרץ כנ"ל לפי דעת רש"י.

ועי' גם 'באר שבע' סנהדרין שם שהקשה על רש"י בתענית, דמרש"י משמע דרק שלש ביחד לא נמסרו לשליח ובסנהדרין שם קאמר דאפילו שנים מהם לא נמסרו לשליח שלא יאמרו שתים ביד תלמיד ואחד ביד הרב, וכתב דבדוחק יש לפרש דהני שלש מפתחות אפילו שנים מהם ביחד לא נמסרו לשליח, אבל מקשה גם על רש"י (כהראב"ד) דמלשון הגמ' תענית משמע דאפילו אחד מהם לבד לא נמסר שליח. (מיהו בקושייתו הראשונה י"ל דמצד גוף הבריאה הטביע הקב"ה דרק ג' מפתחות ביחד אינם נמסרין וכמ"ש רש"י, ובסנהדרין דקאמר דגם שתים לא, ה"ז מטעם אחר בכדי שלא יאמרו שתים ביד התלמיד וכו', וי"ל דטעם זה אינו שייך תמיד).

והא דלא ניחא ליה להפרשת דרכים לתרץ ע"פ תוס' כנ"ל [וכן הראב"ד לא תירץ כן קושייתו] אולי אפ"ל משום דבערוך לנר (נדה שם) הקשה על התוס' שהרי אמר סתם ג' מפתחות בידו של הקב"ה ומשמע שלא נמסרו כלל, ואם לפעמים נמסרו, איזה שיעור יש בדבר? (ועיי"ש שביאר באופן חדש) ובכל אופן צ"ע שהפר"ד לא הביא דברי התוס' כלל.

שיטת הראב"ד

והראב"ד עצמו כתב דהך קושיא ממפתח של גשמים לא קשיא מידי, שלא מצינו שנמסר לאליהו מפתח של גשמים אלא לקנאתו להשי"ת עצר את הגשמים, וקרא מוכח הכי דכשרצה הקב"ה לתת מטר, אמר לאליהו (מלכים-א יח,א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר, אלמא מפתח של נתינת מטר ביד הקב"ה, אלא שאליהו עצר את המטר, וכן מפתח של תחית המתים לא נמסר לאליהו ולאלישע אלא שבתפלה החיה הקב"ה את המת עכ"ד.[4]

אלא דבחדא"ג המהרש"א תענית שם תמה על הראב"ד במ"ש שלא נמסר להם מפתח דגשמים ותחיית המתים, דהרי מפורש בסנהדרין קיג,א, דאכן ניתן לאליהו מפתח של גשמים ומפתח של תחיית המתים, דאיתא שם: "(מלכים-א יז,א) ויאמר אליהו.. חי ה' אלקי ישראל.. אם יהי' השנים האלה טל ומטר וגו' בעי רחמי והבו ליה אקלידא [מפתח] דמטרא וקם ואזל… (שם,ז) ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ, כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא כתיב (שם, ח-ט) ויהי דבר ה' אליו לאמר קום לך צרפתה, וכתיב (שם,יז) ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית, בעא רחמי למיתן ליה אקלידא [מפתח] דתחיית המתים, אמרי ליה: שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים. יאמרו: שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב, אייתי הא ושקיל האי, דכתיב (שם יח,א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר", הרי מפורש בזה דאכן ניתנה לו מפתח של מטר ושל תחיית המתים.[5]

היוצא מכל הנ"ל שיש בזה ג' שיטות: א) שיטת רש"י בתענית דרק שלשתן ביחד לא דעפ"ז אתי שפיר הגמ' דסנהדרין הנ"ל דאיירי אודות מפתח אחד, אלא שהראב"ד והבאר שבע וכו' הקשו ע"ז כמה קושיות כנ"ל, ב) שיטת התוס' דזהו רק לעולם אבל לשעה שפיר נמסר לשליח, וגם עפ"ז א"ש הגמ' דסנהדרין, ולא קשה ע"ז קושיית הבאר שבע וכו' כיון דלשעה אפשר ליתן אפילו יותר מאחד ורק משום שלא יאמרו וכו' לא רצה ליתן לו, ג) שיטת הראב"ד שלא נמסר להם כלל מפתחות של תחה"מ וכו' כנ"ל, אלא דע"ז תמה המהרש"א מהגמ' דסנהדרין.

ואי נימא כהתוס' לכאורה אכתי יש להקשות מתחיית המתים דלעת"ל, דלכאורה עיקר תחיית המתים דלעת"ל הו"ע קבוע ואינו לשעה, וא"כ איך יהי' התחי' ע"י אליהו הנביא וכו'? וכ"ש דקשה לפי שיטת הראב"ד?

חידושו של הרבי בענין זה

ואפ"ל בזה דהנה בשיחת יו"ד שבט תשי"א (תורת מנחם – התוועדויות ח"ב [תשי"א ח"א] ע' 204) אמר הרבי דכלל זה דלאחר י"ב חודש נשמתו עולה ושוב אינה יורדת הוא אצל מי שאינו בעל הבית על העולם, משא"כ צדיקים שנמסרו להם מפתחות של חי' גשמים ותחיית המתים, מפתחות כאלו ששנים מהם בבת אחת אינם נמסרים לאחד (כהגמ' דסנהדרין) ואעפ"כ ראינו שלצדיקים נמסרים גם מפתחות אלו בבת אחת, והם בעלי בתים על הכל, הרי עאכו"כ שיכולים לבחור לעצמם את מקומם להיות היכן שמוצאים לנכון שכך טוב יותר, וכן הוא בלקוטי שיחות ח"ב ע' 494 עיי"ש.

ובשיחת י"ב תמוז שם (תורת מנחם – התוועדויות ח"ג [תשי"א ח"ב] ע' 214 ואילך) אמר שהקשו ע"ז שהרי אפילו באליהו הנביא איתא בגמ' (סנהדרין שם) שלא נמסר לו אלא מפתח אחד, ואיך אפ"ל שאצל צדיקים נמסר להם כל המפתחות בבת אחת?

ונת' שם בארוכה דדברי הגמ' שלא יתכן שיהיו "שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב" נאמרו בנוגע למסירת המפתחות ביד תלמיד בתור שליח, אשר לאחרי כל העילויים של שליח ועד ש"שלוחו של אדם כמותו (קידושין מא,ב)" ה"ז רק "כמותו" כמו המשלח ולא מציאות המשלח בעצמו [ולכן ישנם דברים שהשליח אינו יכול לעשות עבור המשלח כמו מצוות שבגופו וכו'] ובמילא כשנותנים מלמעלה מפתח ביד שליח אין נותנים בידו יותר ממפתח אחד שלא יהי' היפך הכבוד כלפי מעלה, ש"יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב", אבל כאשר כל ג' המפתחות נמצאים בידו של הקב"ה אלא שרצונו של הקב"ה לעשות פעולות אלו (של חי', גשמים, ותחיית המתים) באמצעות איזה דבר [לא בתור שליח אלא הקב"ה בעצמו עושה הפעולה באמצעות דבר זה] ע"י צדיק, ע"י מלאך, פשיטא שיכולה להיות גם פעולת שתים או שלש מפתחות בבת אחת, כיון שאין כאן מסירת מפתח ביד תלמיד אלא כל שלש המפתחות הם ביד הרב ונעשים על ידו.

וענין זה מודגש בגלוי אצל צדיקים הגדולים שעבודתם היא באופן של "עבד פשוט" ו"עבד נאמן"[6] שהוא לעצמו אינו מציאות כלל וכל מציאותו היא מציאות האדון, ועד כדי כך שמצד עצמו אין לו תענוג בעבודתו לגמרי, ואעפ"כ עושה עבודתו בתענוג היותר גדול בגלל תענוג האדון, היינו שהתענוג שלו הוא תענוג האדון וכל מציאותו מציאות האדון, (וכמבואר בחסידות[7] במ"ש רשב"י על עצמו "אנא סימנא בעלמא (זח"א רכה,א)", ור' יהודה הוה קרי לי' שבת (זח"ג קמד,ב), "ומאן פני האדון הוי' (שמות לד,כג) דא רשב"י (זח"ב לח,א)", דלכאורה כיון שרשב"י הוא נברא איך אפשר לומר עליו "האדון הוי'", אלא דזהו משום שרשב"י לעצמו לא הי' מציאות כלל, וכל מציאותו לא היתה אלא מציאות האדון, וכל פעולותיו הם פעולות שנעשות ע"י יד האדון "האדון הוי'"). ועפ"ז מובן איך יתכן שצדיקים יפעלו בכל ג' הענינים הקשורים עם חי' גשמים ותחיית המתים בבת אחת כיון דהמדובר הוא אודות צדיקים שנמצאים במעמד ומצב ד"אנכי עומד בין הוי' וביניכם (דברים ה,ה)" ממוצע המחבר, ואין זה באופן ששלש מפתחות ביד התלמיד, ואף אחד אינו ביד הרב, אלא אדרבה כל הג' מפתחות הם בידו של הרב כיון שכל מציאותו אינה אלא מציאות הרב.

ומבאר דמ"מ לא קשה וכי אליהו הנביא לא הי' בדרגא נעלית כזו? כי אילו הי' - מפתח של גשמים ביד אליהו הנביא לטובה להוריד גשמים, בודאי יכול הי' להחזיק בידו גם שאר המפתחות, באופן שנמצאים כולם בידו של הקב"ה, אבל כיון שאליהו הנביא ביקש מפתח של גשמים בשביל היפך הטובה למנוע ירידת גשמים במשך שלש שנים, אי אפשר לומר שהחזקת מפתח של גשמים בידו של אליהו היתה באופן שידו היא יד האדון, שאז לא היתה יכולה להיות פעולה של היפך הטוב, מפני ש"מפי עליון לא תצא הרעות (איכה ג,לח)" ו"אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה (ב"ר פ"ג,ח)" ועכצ"ל שהחזקת מפתח של גשמים ביד אליהו הי' בתור תלמיד, וכיון ש"תלמיד" הוא מציאות בפ"ע ממציאות הרב, לא הי' יכול להחזיק יותר ממפתח אחד כיון ש"יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב", משא"כ בשעה שאליהו הנביא עשה ענינים אחרים, ענינים של טובה הרי להיותו במעמד ומצב שעבודתו היא עבודה של "עבד נאמן" ו"עבד פשוט" יכולים להיות בידו כל ג' המפתחות עכתוה"ד עיי"ש בארוכה.

[ויש לבאר בזה, דאף דבהא שרצה אליהו מפתח של תחה"מ הי' בכדי להחיות בנה של האלמנה שהו"ע טוב, וא"כ זה הרי הי' יכול לפעול בתור עבד נאמן וכו' וא"כ לא שייך שלא יאמרו וכו', מ"מ כיון דמפתח של גשמים הי' נמצא אצלו בתור תלמיד וכו' שייך שלא יאמרו וכו'].

יוצא מדברי הרבי יסוד חדש, דכל מה דאמר ריו"ח דג' מפתחות לא נמסרו וכו', ה"ז רק בנוגע לשליח, אבל בצדיקים שכל מציאותם הוא מציאות האדון, לא שייך זה כיון שהם יד ה' בעצמו וכפי שנת', ולפי"ז לא קשה כלל מתחיית המתים דלעת"ל, ששם יפעלו אליהו הנביא או משיח בתור ידו של הקב"ה עצמו, ועי' גם קרן אורה תענית שם שתירץ קושיית התוס' מאליהו וכו' וז"ל: עוד י"ל דצדיקים שאני דנאמנים הם בכל ביתו ית', וכן מצינו במדרש תנחומא (בשלח סי' יא) על הפסוק (ירמי' י,ז) בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך עכ"ל, והוא ע"ד דברי הרבי, אלא שהרבי הוסיף שבהם אפשר להיות אפילו ג' מפתחות ביחד ולא שייך החשש שלא יאמרו וכו'.

מיהו לפי"ז עדיין לא יתיישב קושיית הפר"ד ממן, כיון דשם לשון הגמ' הוא שלולי הנהגת אברהם הי' נתינת המן ע"י שליח, וצ"ל כפי שנת' לפי התוס' דכיון ששם הי' לפי שעה לית לן בה, או כרש"י בתענית.
  1. וראה בחלק א' סי' סב בענין זה ומה שיש לתווך בזה.
  2. ראה בפר"ד שם שתמה ע"ז דהרי כל הדברים נעשים ברשות הקב"ה? והפמ"ג (משב"ז או"ח סי' קי"ד ס"ק ט) תירץ דבודאי כל הדברים נמסרו לשליח מתחילה, ומ"מ השגחתו ית' תמיד עליהם, ובלתו אי אפשר להיות לשום הוה רגע אחד, משא"כ במטר לא נתמנה שום שליח רק כשרוצה הקב"ה להמטיר משלשל השפע ע"י 'אף ברי' עיי"ש.
  3. ועי' בהגהות מהר"ץ חיות תענית שם ובספרו 'אמרי בינה' שהוכיח מכאן דרש"י תענית אינו מרש"י עצמו, כיון דבסנהדרין פירש באופ"א, וכבר ידוע השקו"ט אם רש"י במסכת תענית הוא מרש"י, ראה לקוטי שיחות חי"ח (עמ' 257, הע' 47), וחי"ט (ע' 129) וח"כ (ע' 54), וחכ"ד (ע' 47 וע' 246 וחל"ה ע' 223 וש"נ. ואכמ"ל, ועי' שפ"א תענית שם שרצה לגרוס ברש"י "ביחוד" ומתאים למ"ש בסנהדרין.
  4. עיי"ש בפר"ד שביאר דברי הראב"ד למה לא ניחא ליה לומר גם במטר שהי' ע"י תפלה.
  5. ועי' בפר"ד בהמשך דבריו שהאריך לתרץ קושיית הראב"ד ממפתח של מטר דהגשמים מאוצר הטוב לא נמסר לשליח כדכתיב (דברים כח,יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, אבל שאר גשמים נמסרו ל'אף ברי' עיי"ש, אבל גם דבריו צ"ע דהרי בגמ' סנהדרין שם מוכח דמפתח הגשמים שנמסר לאליהו הוא הוא המפתח שעליו אמרו שלא נמסר לשליח והוה חדא מפתח.
  6. ראה ספר המאמרים – יו"ט של ר"ה תרס"ו, עמ' שט – שלג, [ובהוצאה החדשה עמ' תיא - תלט, וש"נ].
  7. ראה מאמר ד"ה להבין ענין רשב"י – תשמ"ה, (ספר המאמרים מלוקט ח"ב עמ' שא ואילך) וש"נ. וראה גם תורת שמואל – ספר המאמרים תרל"א ח"א עמ' שיח ואילך, וגם תרל"ב ח"א עמ' לח ואילך.