ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן כה׃ לעת"ל הכהנים יהיו לויים והלויים יהיו כהנים

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פירוש האריז"ל עה"פ "והכהנים הלוים בני צדוק"

כתוב ביחזקאל (מד, טו): "והכהנים הלוים בני צדוק, אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם ה"א".

וידועים דברי האריז"ל שכתב לפרש פסוק זה (לקוטי תורה, שער הפסוקים יחזקאל בתחילתו) וז"ל: גם זה תבין מ"ש לקמן (שם מד,טו) "והכהנים הלוים בני צדוק" כי הוא תימא כי לא מצינו בשום מקום שקרא אל הכהנים בשם לויים[1] אלא יחזקאל, ואי אפשר לפרש ולומר שהכהנים וגם הלויים יכנסו לעבוד במקדש, לפי שאין הלויים בני צדוק כלל, ואיך קראם בני צדוק, ועוד כי אין העבודה אלא בכהנים ולא בלויים, אבל הענין מבואר במה שאמרנו כי בתחילה היתה העבודה בבכורות כי להם משפט הכהונה, וכשחטאו ניתנה לבני אהרן הכהנים, והנה קין הוא הבכור, ואילו זכה היו לו ג' העטרות הנזכרות והאחת מהן היא הכהונה, כמו שאמר הכתוב (בראשית ד,ז) הלא אם תטיב שאת, וכמש"ה (ויקרא ט,כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכיון שחטא קין אבד בכורתו וכהונתו ונתנה להבל אחיו, וכמו שהודעתיך, כי אהרן הוא משורש הבל, והנה קין הוא גבורות והבל חסדים, ומן הראוי היה שהגבורות והם קין הבכור והם מעולות מן החסדים וכו' וכן הלויים שהם מן הגבורות של קין הי' ראוי שהם יהיו הכהנים כי להם כתר כהונה שהם הבכורות, והכהנים שהם משורש הבל יהיו לויים, אלא שבחטאו של קין נהפך הענין, ע"ד מה שנודע כי משה שהי' בתחילה כהן נהפך ללוי ואהרן שהי' לוי נהפך לכהן, כמ"ש חז"ל (זבחים קב,א) על הפסוק (שמות ד,יד) הלא אהרן אחיך הלוי.

ומסיים שם: "והנה בעוה"ז שנשמות שורש הבל להיותם מן החסדים הם יותר נקיים ורובם טוב ומיעוטם רע היו עתה כהנים, אבל לעת"ל שנשמות שרש קין נטהרו מן הקליפות ונתקנו, יחזור קין ויטול בכורתו הראויה לו, ומה שעתה היו הכהנים עובדים יהיו אז הלויים עובדים בכהונה, באופן שהכהנים יחזרו להיות לויים, והלויים יהיו כהנים, וז"ש והכהנים הלויים בני צדוק וגו', פי' כי הכהנים אשר ישמשו בכהונה לעתיד יהיו מאותם שעתה היו לויים, ואלו הלויים שעתה, יהיו אז כהנים בני צדוק, כי אז יתקיים קרא דכתיב הלא אם תטיב שאת, ואמנם היות נבואה זו ע"י יחזקאל, לפי ששום נביא לא נתנבא בענין העבודה שלעת"ל אלא הוא, לפי שהוא משרש קין שתיקן פגמו לגמרי, וזכה להיות כהן, לכן נתנבא על כל שאר שורש קין שהם יהיו כהנים לעת"ל", עכ"ל.

והחיד"א (בס' 'צוארי שלל' בהפטרת פ' אמור, וראה גם בס' 'מדבר קדמות' מערכת כ' אות יד) פירש פסוק זה לפי האריז"ל, שהפסוק הזה תרתי איתנהו ביה: א) והכהנים הלויים, שהכהנים לעת"ל יהיו הלויים שהם עתה, ב) ועוד הלויים בני צדוק, כלומר דלעתיד הלויים יהיו בני צדוק שהם כהנים עתה יהיו לעתיד הלויים, אשר שמרו את משמרת מקדשי חוזר ללויים שהם עתה, שיהיו כהנים לעתיד, והכהנים לעתיד הם הלויים אשר שמרו את משמרת מקדשי, דהלויים הם שומרי משמרת הקודש במחנה לוי' ואינם מקריבים, ולעתיד הם יקרבו יותר שיהיו במחנה כהונה, ולשרתני בקרבנות ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם שיהיו כהנים עיי"ש.

ועי' בתניא פ"נ שהביא דברי האריז"ל וז"ל: "ולעתיד שהעולם יתעלה יהיו הם [הלויים] - הכהנים, וכמ"ש האר"י ז"ל על פסוק "והכהנים הלוים" שהלוים של עכשיו יהיו כהנים לעתיד" עכ"ל, וראה לקו"ת במדבר ו,א, רשימות חוברות קטו, קסט, והובא הרבה פעמים במאמרי רבותינו נשיאנו, וראה לקוטי שיחות חי"ח עמ' 187 הערה 3 וש"נ.[2]

הסבר חדש בדברי האריז"ל: נשמות הלויים יוולדו לעת"ל לכהנים וכן להיפך

ודייק הרבי בלשון אדה"ז (שיעורים בספר התניא, לקוטי אמרים פרק נ' הערה 14), וזלה"ק: מדייק ומוסיף בזה שהלויים של עכשיו יהיו כהנים דלעתיד - וי"ל דבזה מיישב הקושיא שהרי התורה אמרה (דברים כט,כח) לנו ולבנינו עד עולם שמזה ידעינן שלא יהי' בה שינוי (רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט). ומבאר דאלה שעכשיו (ולא בזמן ההוא) הם לויים - יהיו (כי יולדו) כהנים לעתיד. וא"ת א"כ (דלעת"ל יולדו הלויים לאב כהן) מהו החידוש? וההסברה פשוטה - הלויים (בעניני תומ"צ - היינו אופן עבודתם בביהמ"ק ועד"ז בתפלה וכו') היינו מפני שנשמתם בחי' לוי גבורה וכו', ועד"ז הכהנים - מפני שנשמתם בחי' כהן איש החסד (כדלעיל בפרקין) ולעתיד לבא הנשמה שבבחי' לוי תהי' למעלה מהנשמה שבבחי' כהן. ולכן יולדו בדוקא לאב כהן וכו' עכלה"ק, וראה גם אגרות קודש חכ"ג עמ' עדר שכ"כ להגרי"ד סאלאווייטשיק ז"ל, ולפי"ז נמצא דהפסוק דוהכהנים וגו' קאי על הנשמות, דנשמות הכהנים יהיו לעת"ל לויים בגופם, ונשמות הלוויים יהיו כהנים בגופם – בני צדוק.

ומבואר בזה שבהכהנים והלויים עצמם שיהיו בזמן ביאת משיח לא יהי' בהם שום שינוי, שהכהנים יעבדו העבודה, והלויים ישמרו משמרת הקודש וכו', וכל השינוי יהי' רק אח"כ שנשמות הלויים יוולדו במשפחת כהונה, ונשמות הכהנים יוולדו במשפחות לויים.

אם פקעה קדושת כהונה אחר תחיית המתים

והנה בחלק א' (סי' סח) הובא דבגמ' ברכות (מו,א) איתא רבי זירא חלש, על לגביה רבי אבהו, קביל עליה: אי מתפח קטינא חריך שקי - עבידנא יומא טבא לרבנן. אתפח, עבד סעודתא לכולהו רבנן. כי מטא למשרי, אמר ליה לרבי זירא: לישרי לן מר - אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יוחנן דאמר: בעל הבית בוצע? שרא להו. כי מטא לברוכי, אמר ליה: נבריך לן מר - אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר: בוצע מברך? ואיהו כמאן סבירא ליה? - כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: בעל הבית בוצע ואורח מברך, בעל הבית בוצע - כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך - כדי שיברך בעל הבית ע"כ. ובחי' הרשב"א שם (ד"ה איהו כמאן) הקשה דכיון דאמרינן דר' אבהו סב"ל כר' יוחנן דבעה"ב בוצע ואורח מברך, א"כ ר' אבהו היכי קאמר ליה לר' זירא דליבצע? ותירץ וז"ל: וי"ל דשאני ר' זירא דהוה ליה בסעודה זו כבעל הבית דמחמתיה עביד להו יומא טבא לרבנן עכ"ל.

ובקונטרס "עובר אורח" להגאון האדר"ת ז"ל, (או"ח סי' קס"ז, נדפס בסוף הס' ארחות חיים - ספינקא ח"ב) הקשה דלמה לא תירץ הרשב"א בפשיטות דכיון דר' זירא הי' כהן (כדאיתא בירושלמי ברכות פ"ח ה"ה: "ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשמש בכהונה מעל") לכן כיבד לר' זירא לבצוע? ותירץ וז"ל: ואולי י"ל דסב"ל להרשב"א כרש"י כתובות (מג,ב בד"ה אמר רב זירא) דבבבל קרי ליה רב זירא וכשעלה לא"י נסמך וקראוהו רבי זירא, א"כ י"ל דההוא עובדא שהי' כבר בא"י אצל ר' אבהו הי' לבתר עובדא דרבה במגילה ז,ב, דשחטי' לר"ז והדר אחי', וא"כ י"ל דפקעה קדושת כהונה ממנו עכ"ל, ז.א. דכיון שמת נפקע ממנו קדושת כהונה, ומה שחזר לתחי' ע"י נס פנים חדשות באו לכאן.

ובס' כלי חמדה פ' בראשית (עמ' 12) הביא דברי האדר"ת, ותמה עליו שהרי כל כהן הוא כהן מחמת שהוא בן כהן, וכיון דזה פשיטא שלא נפקע הקורבה ע"י המיתה, א"כ הרי הוא גם עתה בן כהן וממילא הוא כהן עיי"ש.

ולכאורה יפלא יותר, שהרי מפורש בסנהדרין צ,ב: "אמר רבי יוחנן מניין לתחית המתים מן התורה - שנאמר (במדבר יח, כח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים? והלא לא נכנס לארץ ישראל, שנותנין לו תרומה. אלא, מלמד שעתיד לחיות, וישראל נותנין לו תרומה - מכאן לתחיית המתים מן התורה", הרי מבואר בהדיא דגם אחר התחי' לא נפקע ממנו קדושת כהונה?, וכן כתב הגר"ח ברלין ז"ל להאדר"ת (נדפס בס' הזכרון לה'פחד יצחק' עמ' תרס) ששלל דבריו אלו לגמרי, מצד הגמ' דסנהדרין שמפורש להיפך.

עוד יש להעיר מהך דירושלמי ברכות (פ"ג ה"א) דאיתא: "דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בכנישתא וכו'" [ר' זעירא לא רצה ליטמא שהי' כהן ודחפו רחב"א לביהמ"ד שהי' בכרם של צפורי וטמאו], ועיי"ש עוד (פ"ז ה"ג): "רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי" [שלא הי' לוי וחזר ועלה ללוי], דמשמע משם דגם בהיות ר' זירא בארץ ישראל הי' כהן.

גדר קדושת כהן וחיוב לכבדו אחר מיתה

ועי' תשובת הריב"ש (סי' קכ"ד) שנשאל לו אם מותר לקבור כהן ביחד עם שאר מתים וכתב וז"ל: דבר פשוט הוא זה דמותר ואין צריך לפנים. ולמה לא יקברו הכהן בתוך מתי ישראל? אם מפני הטומאה, הא קי"ל כרבי יוחנן, דאמר במסכת נדה (ס"א,ב) "מאי דכתיב: (תהלים פח,ו) במתים חפשי? כיון שמת [אדם], נעשה חפשי מן המצות", ואין אנו מוזהרין עליו מלקוברו בתכריכי כלאים... ועוד, שהוא עצמו טמא טומאה חמורה[3] שאין למעלה הימנה, שהנוגע בו אב הטומאה, ואי אפשר בו להוסיף טומאה על טומאתו... ואם מפני מעלת הכהונה, שיהיו להם קברות מיוחדים, זה לא שמענו, אלא שאין קוברין רשע אצל צדיק עכ"ל, דמשמע מדבריו דסב"ל שלא נפקע ממנו שם כהונה אף כשמת אלא דמ"מ אי"צ לקוברו בפ"ע.[4]

[אמנם בדין "וקדשתו (ויקרא כא,ח)" (גיטין נט,ב, וש"נ) להקדים כהן ללוי וישראל וכו', משמע שאין זה נוהג לאחר מיתה, כגון בשני מתים העומדים לקבורה ואחד מהם כהן, לא מצינו שיש דין קדימה לכהן, וכ"כ בשו"ת ר' שלמה איגר (יו"ד בסופו) אם יש שני אבלים ואחד מהם הוא כהן אם יש דין קדימה להתפלל משום כבודו של כהן הנפטר, וכתב דרק באב ורבו אתרבי לכבדם לאחר מיתה, משא"כ בכהן ליכא שום ריבוי לכבדם לאחר מיתה עיי"ש, עוד יש להביא ראי' מהא דבשו"ע יו"ד סי' שנ"ד הובא כמה אופנים שצריך להקדים קבורת אחד להשני כגון חכם ות"ח, ת"ח ועם הארץ עיי"ש, ולא הוזכר שם אודות הקדמת כהן כמ"ש בסי' רנ"א לגבי צדקה וכו', משמע מזה דליכא דין קדימה.

ועי' שו"ת 'שבט הקהתי' יו"ד (סי' שכ"ב) דמסיק כנ"ל, ומ"מ כתב שיש לדחות ראי' זו, דבחו"מ סי' ט"ו לא הובא גם שיש דין קדימה לכהן לגבי דין תורה עיי"ש, אף שהפוסקים נקטו שיש לו בזה דין קדימה כמ"ש בשו"ת 'חקרי לב' יו"ד סי' ח' עיי"ש, אבל עי' תומים סי' טו ס"ק ג' דנקט דבדין תורה אי"צ להקדים הכהן, ועי' גם בס' 'נחל יצחק' שם (ד"ה האו"ת) שכ"כ, אבל בכל אופן משמע מכל הנ"ל שיש עליו שם כהן גם אחר מיתה אלא דליכא ציווי לכבדם אז, וראה גם בס' 'מגדים חדשים' ברכות מו,א (ד"ה ויש)].

תחיית המתים תהי' באותו הגוף ובאותה הנשמה שבזה"ז

ולפי מה שנת' שהכהנים שיקומו בתחיית המתים יהי' עליהם דין כהנים, נראה לכאורה שגם בהם לא יהי' שום שינוי בעבודתם, כי אלו שגופם היו כהנים לפני התחי' יחזרו להיות כהנים גם אחר התחי' ביחד עם נשמותיהם שהיו בבחי' כהנים לפני התחי', וכן הלויים, כיון דתחיית המתים היא באותו הגוף ואותה הנשמה ביחד שהי' לפני התחי', וכדאיתא בס' 'תורת מנחם – מנחם ציון' (עמ' 390) בביאור הענין דתחיית המתים ע"פ הגמ' (סנהדרין צא,א) אודות המשל ממלך בשר ודם, שהי' לו פרדס נאה והי' בו בכורות נאות, הושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא, אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בוא והרכיבני ונביאם לאכלם, רכב חיגר ע"ג סומא והביאום ואכלום, לימים בא בעל הפרדס אמר להם בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות, מה עשה הרכיב חיגר ע"ג סומא ודן אותם כאחד, וממשיך שזהו אחד הביאורים בענין תחיית המתים בגוף דוקא, כדי שיהי' גם קיבול שכר ע"י הנשמה והגוף כאחד, כיון שכללות קיום תורה ומצוות לא הי' יכול להיות בלעדם (מובא גם באגרות קודש ח"ב עמ' סו, תשובות וביאורים ריש סי' י"א בשוה"ג) ועד"ז נת' בשיחת יום שמח"ת תשי"ט (תורת מנחם – התוועדויות חכ"ד [תשי"ט ח"א] עמ' 149 ואילך) עיי"ש, וראה גם בס' 'בית אלקים' להמבי"ט פרק נו עד"ז, ולפי"ז הרי צריך לומר דאותה הנשמה עצמה ישוב לתחי' עם אותו הגוף שבהם קיים תומ"צ.

וכדמוכח גם ממ"ש באגרות קודש ח"ב (עמ' עג ועמ' צג) וזלה"ק: נשמות ישנות (שכבר היו פעם בעולם) וגופן. א"ר חזקי' אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא, אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחלה בגוף אחד ואח"כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו. א"ר יוסי אינון גופין כו' (זהר ח"א קלא, א. ת"ז תי' מ). ופירש דבריו האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה ד) וז"ל: אם בפעם הא'... לא זכה לתקן אותה (הנפש) כולה ומת... לכן בעת תחה"מ אין לו לגוף הא' אלא אותו החלק הפרטיי (של הנפש) אשר תיקן הוא בחיים. ולכן כשמתגלגלת הנפש הזאת בגוף אחר להשלים תיקונה... בחי' החלקים של הנפש שנתקנו בגוף הזה השני... הם לזה הגוף הב' בזמן התחי'... וזהו ע"ד הנז"ל בסבא דמשפטים (זח"ב ק, א) בענין היבום. עכ"ל, הרי שהגוף שב לתחי' רק עם אותה הנשמה עצמה שפעל בה עבודתו.

ואם כנים הדברים, לא קשה מה שמקשים מגמ' הנ"ל דאהרן הכהן עתיד לחיות, וישראל נותנין לו תרומה, והקשו בשו"ת 'ויצבר יוסף' (סי' מ"ג) ובס' 'ילקוט המאירי' סנהדרין שם ועוד, דהלא לפי האריז"ל יהי' אהרן לוי ואיך יתנו לו תרומה? עיי"ש, ולפי הנ"ל ניחא כיון דקאי רק על אלו שיוולדו אחר ביאת משיח ולא על אלו הקמים בתחיית המתים, גם לא קשה מה שמקשים (ראה ויצבר יוסף שם ובס' ארץ צבי עמ' קנב) מהך דתענית יז,א דכהנים אסורים לשתות יין משום מהרה יבנה ביהמ"ק ולא יוכלו לעשות העבודה, הלא לעתיד לא יעשו העבודה הכהנים אלא הלויים? ועוד דהרי אומרים בנוסח התפלה: "והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם וכו'"? דנוסף ע"ז דמבואר בס' תורת מנחם – התוועדויות תנש"א ח"ד (עמ' 155, שיחת ש"פ עקב - כ' מנ"א) דבתקופה ראשונה דימות המשיח תומשך העבודה באופן דכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וכו', ודברי האריז"ל קאי על משך זמן אחר ביאת משיח[5] – כשיתברר ויזדכך העולם – הנה לפי הנ"ל הרי פשוט שהכהנים שיהיו בזמן הגאולה יעבדו העבודה ביהמ"ק.

והא דאיתא באגרות קודש חט"ו עמ' ק' (אגרת ה' תיח) שכתב הרבי להרה"ח ר' דוד הלוי ז"ל שטאקהאמער: ".. ואשר במהרה נזכה כולנו לקיום היעוד כהפטרת פרשת שבוע זו, והכהנים הלוים וגו' שפירש האריז"ל, אשר בגאולה העתידה במהרה בימינו ממש ולעתיד לבוא, יטלו הלוים עבודת ומעלת הכהנים באופן שהכהנים יהיו לוים והלוים יהיו כהנים (עיין לקו"ת להאריז"ל יחזקאל ובכ"מ)", ושם בחט"ז עמ' קט (אגרת ה' תתפז) כתב להרה"ח הרה"ת מנחם זאב שליט"א הלוי גרינגלאס: "הנה בימיו ובימינו יקוים היעוד וכלשון הספרדים יראה כהן בציון, ובפרט שלו ביחוד נוגע הדבר ככתוב בכתבי האריז"ל, שאז הלוים יהיו כהנים (לקו"ת להאריז"ל - הובא בתניא פרק נו"ן)", ובחכ"א עמ' צה (אגרת ז' תתמא) כתב להרה"ח ר' משה פינחס הכהן ז"ל כ"ץ: "בפ"ש לחותנו הרה"ח וכו' הר"ד שי' הלוי (וכתב האר"י ז"ל ע"פ והכהנים הלוים שהלוים של עכשיו יהיו כהנים לעתיד, "שהעולם יתעלה" - תניא פ"נ)", הנה לפי הנ"ל צריך לפרש הכוונה לגביהם, שאז בכללות יהי' מעלתם על הכהנים כיון שהעולם יתעלה, אבל לא שהם עצמם יהיו כהנים.[6]

הטעם שעבודה בבכורות לעת"ל אינה שינוי בתורה

והנה בהמשך לביאור הנ"ל של הרבי שם כתוב, ששאל הרה"ת הרה"ח ר' יוסף שליט"א הלוי וויינבערג (מחבר הספר), דבהקושיא ד"לנו ולבנינו" הלא שייך להקשות זה גם על שלעתיד תהי' ההלכה כבית שמאי? וע"ז ענה הרבי וזלה"ק: "(זהו קושיא על היסוד דהתורה לא תשתנה - ולא על הביאור הנ"ל) על פי דין - ב"ד הגדול מבי"ד הקודם יכול לפסוק אחרת. ומובן שזהו ג"כ בנוגע למחלוקת ב"ש וב"ה - הלכה כמי. משא"כ בנוגע ללוים וכהנים - אין בזה שייכות כלל לבי"ד ולמחלוקת וכו'".

שוב הקשה הנ"ל מהא דעתיד חזיר ליטהר? וענה הרבי וזלה"ק: "החתם סופר (בס' תורת משה לשמיני) מתרץ שאז ישתנה סימנו ויעלה גרה".

עוד הקשה מהמבואר דלעת"ל הקב"ה יתיר השחיטה שלויתן שוחט לשור הבר בסנפיריו שנאמר על זה (ויקרא רבה יג,ג) "תורה חדשה מאתי תצא - חידוש תורה"? וע"ז ענה וזלה"ק: "קושיא מעיקרא ליכא - כי כאן המדובר על דבר פעם אחת. והוראת שעה[7] - הרי דין התורה שאפילו נביא מורה, וכל שכן הקב"ה מקור הנבואה. זוהי הדיוק "חידוש תורה" - ולא נאמר "שינוי" - חידוש (הוראה) אבל אין בזה שינוי".

והנה לפי כל זה אכתי יוקשה ממה שמצינו כיוצא להנ"ל, דידוע מ"ש ב'אור החיים' (ויחי מט, כח): וז"ל: "ע"ד אמרו ז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות כו' והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ואין מורידין כו'" עכ"ל. וכ"כ בפ' במדבר (ג,מה) עה"פ "והיו לי הלויים" עיי"ש. וכ"כ בס' 'אהבת יונתן' (להג"ר יונתן אייבשיץ) בהפטורה דפ' אמור שכתב: "ולעתיד יכופר עון העגל ויחזור העבודה לבכורות". וביאר בזה פסוקי ההפטרה שם, וכן אמר הרבי בשיחות קודש בכ"מ, וכ"כ באור התורה פ' מקץ עמ' שד"מ ובפ' בא עמ' שמא, ושם בראשית ח"ו תתשו, ח"ז תתתכא, ותתתסה, ובס' 'מאמרי אדמו"ר האמצעי' פ' מקץ (עמ' ד"ש ועמ' שז) כתב דלעת"ל תהי' העבודה בבכורים דוקא ולא בכהנים עיי"ש,[8] ושם פ' תצא עמ' תקצד, ובס' אמרי בינה ח"ג אות קמד [בהוצאה החדשה - עמ' קפה,ג], וראה במאמרי כ"ק אדמו"ר המהר"ש "תורת שמואל – ספר המאמרים תרכ"ז" (עמ' שכב) שכ"כ ועוד, ויוקשה גם מהכא "שהרי התורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם שמזה ידעינן שלא יהי' בה שינוי (רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט)", ומאי שנא?

ועי' מ"ש ב'מאמרי אדהאמ"צ' (בראשית עמ' שיא) שהעבודה בבכורות (לאם) יהי' בתחיית המתים כשתתעלה בחי' המל', אבל בימות המשיח יהי' העבודה בכהנים ולויים עיי"ש[9] ולפי"ז לכאורה אפ"ל דבזמן דתחיית המתים הרי נקטינן דמצוות בטלות, כמ"ש בתניא אגה"ק פכ"ו וז"ל: ומ"ש רז"ל דמצות בטילות לעת"ל היינו בתחיית המתים, אבל לימות המשיח קודם תחיית המתים אין בטלים עכ"ל, לכן לא קשה משם, וכל הקושיא הוא רק מכהנים ולויים שזהו בימות המשיח.

אבל אכתי צ"ב דממ"נ: אם מפרשינן שמצוות בטלות לגמרי מה שייך לומר שתהי' העבודה בבכורות, ועכצ"ל כפי' שפי' הרבי בקונטרס "הל' של תושבע"פ שאינן בטלים לעולם" (נדפס בס' תורת מנחם – הדרנים על הרמב"ם וש"ס עמ' רכט והלאה) משום טעם זה גופא ד"לנו ולבנינו עד עולם" דלא שייך בתומ"צ שום שינוי גם אחר תחה"מ, דאינן בטלות אלא לגבי הציווי להאדם, אבל מציאות דהמצוות כשלעצמן הן בקיום נצחי עיי"ש, וא"כ אכתי קשה דאיך יהי' אז העבודה בבכורות?

עוד צריך להבין שהרי נת' במקומות הנ"ל, דלעת"ל כשלא ישאר רושם מחטא העגל יחזרו הבכורים לעבוד העבודה, ובקונטרס 'תורת חדשה מאתי תצא' סעי' יב (ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 576, נדפס גם בס' 'שערי גאולה – ימות המשיח' עמ' קמ) נת' דבימות המשיח יגיעו לשלימות שהיתה לפני חטא הדעת, אלא דעדיין יהי' אפשריות לענין בלתי רצוי כמו שהי' לפני חטא עה"ד, שהיתה אפשרות לענין החטא, ורק לאח"ז בעולם התחי' יבטל הקב"ה מציאות הרע מן העולם לגמרי שלא יהי' אפילו אפשרות לרע עיי"ש, דלפי"ז לכאורה מובן שכבר בימות המשיח לפני תחיית המתים יתבטל לגמרי הרושם דחטא העגל, כיון שיהי' כבר אז כמו שהי' לפני חטא הדעת, א"כ למה נימא שעבודתם של הבכורים יהיו רק אחר תחה"מ?

ולכאורה אפ"ל דהא דלעת"ל תהי' העבודה בבכורות אינו שינוי בתורה, כי יש לומר דדומה למ"ש באוה"ח פ' שמיני (יא, ז) עה"פ "והוא גרה לא יגר" כתב דתנאי הוא הדבר כ"ז שלא יגר, אבל לעת"ל יעלה גרה ויחזור להיות מותר ולא שישאר בלי גרה כי התורה לא תשונה, (הובא לעיל במענת הרבי בשם החת"ס) וא"כ גם בזה אפ"ל, דכיון שביארו חז"ל הטעם שיצאו הבכורות מעבודה משום שחטאו בעגל, נמצא דלאו זה דזר לא יקרב (במדבר יח,ג) הוא לאו לעולם, אלא דמעיקרא הוה הלאו דזר לא יקרב גם לגבי בכורות שנחשבים לזר משום חטא העגל, אבל לעת"ל שלא ישאר שום רושם מהחטא וישתנה המציאות, נמצא שבדרך ממילא יפקעו הם מלאו זה כיון דאז אינם זרים, ורק מכהנים ולויים הי' שייך להקשות. (וראה בחלק א' סי' מג).

והא דמבואר בלקוטי שיחות חכ"ג פ' קרח ב' (עמ' 131) שהקב"ה כרת ברית עם אהרן שענין הכהונה של אהרן וזרעו אחריו הוא באופן שאי אפשר להיות בזה שום שינוי, כמו שהי' אצל הבכורות שנלקח מהם העבודה עיי"ש, הנה זהו רק בנוגע שהם יעבדו לעולם, ובזה אכן לא שייך שינוי, וכפי שכתב באור החיים הנ"ל שגם הכהנים יעבדו עם הבכורות, והשינוי יהי' רק בזה שיתוספו עליהם הבכורים.

אבל אכתי צ"ב שהרי איתא במכילתא ריש פ' בא עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות וכו', עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל כשרים לכהונה, משנבחר אהרן יצאו כל ישראל שנאמר (במדבר יח,יט) "ברית מלח עולם היא לפני ה'" ואומר (שם כה,יג) "והיתה לו ולזרעו אחריו וכו'", וראה גם בסהמ"צ להרמב"ם מצוה שסב שכתב לגבי מלכות בית דוד שכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לענין מלכות, נכרי קרינן ביה כמו שכל זרע אחר בלתי זרע אהרן לענין עבודה, זר קרינא ביה, ומשמע שאין זה רק שהכהונה לא תתבטל מזרע אהרן, אלא שזכה בו דרק זרעו כשרים לעבודה וכו' ואיך שייך בזה שינוי וצ"ע.

משה רבינו ככהן גדול לעת"ל

ועי' באור התורה (שמות ח"ה עמ' א'תקפו) שכתב וז"ל: ולעת"ל שיהיו הלוים כהנים א"כ קרוב הדבר אשר משה רבינו ע"ה שהוא ג"כ לוי יהי' כהן גדול, ואזי יהי' [ישעי' לג,כ'] אהל בל יצען כו' וכן משמע בהדיא בספר הגלגולים פרק כ"ג יעו"ש באריכות עכ"ל, ולכאורה איך זה מתאים לביאור הרבי דלא שייך שום שינוי בתורה, והלויים עצמם לא יהיו כהנים?

וי"ל דבגמ' זבחים קב,א, פליגי בגדר כהונתו של משה[10] שיש מ"ד דסב"ל שלא נתכהן משה כלל, ויש אומרים שלא נתכהן אלא שבעת ימי המילואים בלבד, ויש מ"ד (זבחים קב,א) דלא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה שנאמר (דה"א כג,יד) "ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט לוי" ואומר (תהלים צט,ו) "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", וא"כ אפ"ל דהצ"צ קאי למ"ד דמשה עצמו הי' כהן לעולם, ובפרט לפי מ"ש בלקוטי שיחות חל"ב פ' צו (סעי' ו') דכו"ע סב"ל שהי' משה בקדושת כהן גדול כל המ' שנה, אלא דפליגי אם הי' בתור קדושת כהונה בפ"ע, ואם הי' רוצה לשרת בתור כה"ג הי' צריך ללבוש בגדי כהונה, או שבכל מ' שנה הי' הכהונה שבו חלק מענינו בתור מקבל התורה מפי ה', ובכל המ' שנה לא הי' צריך ללבוש בגדי כהונה עיי"ש בדברים הנעימים, ולפי"ז דכו"ע סב"ל דמשה עצמו הוא כהן, שפיר יתכן לומר דלעת"ל כשיהי' מעלת הלויים על הכהנים, ישמש משה בתור כהן גדול.
  1. ראה בס' 'בן יהוידע בכורות ד,א, שתמה על זה שהרי איתא בבכורות שם (וביבמות פו,ב, חולין כד,ב, ועוד) "בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים - לויים, וזה אחד מהן והכהנים הלויים בני צדוק" ואיך אפ"ל שלא מצינו כן בשום מקום? ומפרש דבשאר המקומות יש לפרש דקאי על תרווייהו הן על הכהנים והן על הלויים משא"כ הכא אי אפשר לומר כן וכדקאמר שאין העבודה בכהנים אלא בלויים וכו' עיי"ש, וראה עוד בבן יהוידע פסחים נ,א, ד"ה ראיתי, ויל"ע עוד למה לא הביא קרא דלעיל מיני' (שם מג,יט): "ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק"? אבל זה יש להקשות גם על הגמ' גופא, ואולי יש חילוק בין "בני צדוק" ל"זרע צדוק" דאפשר דזהו ע"י בת, ויל"ע.
  2. וזה קשור גם עם מ"ש האריז"ל בס' הליקוטים (תהילים צב,יג) דצדיק כתמר יפרח ס"ת "קרח" דלעת"ל עתיד קרח לעלות כי אז יתעלו הגבורות, וראה עץ יוסף על המד"ר קרח (פי"ח,יג ד"ה וכן חנה), ובס' הליקוטים - צ"צ - מילואים עמ' תקט, ומאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר ח"ד עמ' א' שנ"ה, ובס' פני דוד להחיד"א (פ' קרח יז,כ) עה"פ מטהו יפרח אות ט"ו, ובספרו חומת אנך פ' קרח סוף אות א' ועוד בכ"מ, וראה תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ב ח"ד עמ' 1789, ובכ"מ איתא שהוא יהי' כהן גדול.
  3. ראה ספרי זוטא פ' חוקת (יט,יא) עה"פ הנוגע במת וגו': "נוגע במת טמא ואין מת עצמו טמא", והקשה משם באמבוהא דספרי (אות נה) על הריב"ש, דלפי דברי הספרי זוטא דמת עצמו טהור, א"כ שפיר יהי' מוסיף בו טומאה, דמקודם אין בו טומאה בעצם, אבל עתה יתטמא משום אוהל המת עיי"ש, וכן הקשה הגר"מ זעמבא הי"ד באוצר הספרי עמ' סד, וראה בשו"ת מקדשי ה' ח"א בהוספות (בדבר צבי) סי' ה' מ"ש לתרץ דברי הריב"ש. וראה לקוטי שיחות חי"ח פ' חוקת ב' בארוכה בביאור הספרי זוטא.
  4. וראה בס' פסקי תשובה קונטרס דברי חכמים עמ' כג שהביא ג"כ ראי' זו להוכיח דכהן כשמת לא נפקע ממנו קדושת כהונה.
  5. דלפי"ז מתורץ הקושיא גם מאהרן הכהן כיון שהוא קם מיד.
  6. וכבר עמד ע"ז הרה"ג הרה"ח ר' חיים שיחי' ראפפורט בפרדס חב"ד גליון יב עמ' 28 עיי"ש.
  7. ראה קונטרס 'תורה חדשה מאתי תצא' – משיחת חגה"ש תנש"א – סעי' ה (ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 568 ואילך).
  8. וזהו לא כהאור החיים הנ"ל וצ"ע, ובהא דכתב שם אדמו"ר האמצעי שהעבודה יהיו בבכורות שהם פטרי רחם ולא בבכור לאב, ה"ז כפי שנת' בחלק א' שם.
  9. וראה בס' תורת מנחם – התוועדויות תנש"א ח"ד (שיחת ש"פ עקב כ' מנ"א) עמ' 155 שאמר דבתקופה ראשונה דימות המשיח תומשך העבודה באופן דכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וכו', ובהערה 37 כתב אבל לאחרי זה הרי איתא בכתבי האריז"ל שהלוים של עכשיו יהיו כהנים לעתיד, וכן מבואר שהעבודה תהי' בבכורים? וממשיך וז"ל: וצריך עיון במסקנת הדבר, אע"פ שאין זה נוגע עכשיו כיון שנמצאים עדיין רגע קודם ביאת המשיח, ועאכו"כ קודם תקופה שני' דביאת המשיח, ובמילא תומשך העבודה באופן ד"כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם" ורק לאחרי כן תתעורר השאלה באיזה אופן תהי' העבודה כנ"ל ואין כאן המקום להאריך בזה עכ"ל.
  10. ועי' גם בס' תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ט כרך ג' עמ' 143 (בעת ביקור הרבנים הראשיים באה"ק) איתא שהרבי אמר בנוגע למשה רבינו לעת"ל וז"ל: ויש להוסיף בנוגע למשה רבינו (אהרן ומשה עמהם) השקו"ט הידועה בנוגע לגדר כהונת משה על יסוד הפלוגתא (זבחים קב,א) אם "לא נתכהן אלא שבעת ימי המילואים בלבד" או ש"לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה" אבל משה עצמו נשאר כהן גם לאחרי שבעת ימי המילואים וגם לאחרי יום השמיני למילואים, שבו "הושוו כולם לכהונה" (פירש"י פקודי מ,לא) וביחד עם זה דבר פלא בכהונת משה שלא היתה בבגדי כהונה "לכבוד ולתפארת" כי אם ב"חלוק לבן עכ"ל.