ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן מח׃ ימי חנוכה בימות המשיח

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ימי הפורים אינם בטלים – האם גם חנוכה

ב'עטרת זקנים' בשו"ע או"ח סי' תרע"ו כתב וז"ל: "להדליק כו' עיין מ"ש מו"ח ריש סי' זה בשם רש"ל, וכ' הוא ע"ד רש"ל שמצא כתוב בשם אבי זקני הגאון מוה"ר ליב רופא זצ"ל מק"ק ווינא שכ' בכ"י: ואולי סמך מהרש"ל על דרשת חז"ל שכל המועדות יהיו בטלים חוץ מחנוכה ופורים לרמז זה אנו מברכין להדליק נ"ח, של חנוכה, ומורה גם על העתיד וכו'", עכ"ל (דמבאר בזה מ"ש בשו"ת מהרש"ל סי' פה, דנוסח הברכה הוא "להדליק נר של חנוכה", דכיון דחנוכה לא בטל לעת"ל, מברכין גם על לע"ל, היינו לחנוכה דלע"ל, וכפי שהביא דרשת רז"ל עה"פ מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת וכו'), וראה גם לקוטי שיחות ח"ה ע' 172 וז"ל (בתרגום מאידיש): "עד אפילו לע"ל כאשר "כל המועדים בטלים", אין חנוכה (ופורים) בטל", ובהערה 4 כתב שזהו מדרז"ל הובא באגרת הטיול דרוש אות מ', ובס' החיים (לאחי מהר"ל) ח"ג רפ"ז[1]. ויש להוסיף שכ"כ גם בס' 'מנות הלוי' בההקדמה: "כי לזאת אמרו דחנוכה ופורים אינם בטלים לעולם". וכן איתא בס' 'מגיד מישרים' (פ' ויקהל) בדברי המלאך: "והיינו דאמרו רבנן חנוכה ופורים אינם בטלים לעולם וכו'".

וכבר הקשו ע"ז, דאיפה הוא המקור דגם חנוכה אינה בטילה לע"ל, שהרי במדרש משלי פ"ט ו'ילקוט שמעוני' משלי (סי' תתקמד הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' צג) עה"פ טבחה טבחה איתא: "שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם, א"ר אלעזר אף יום הכפורים לא יבטל לעולם וכו'", אבל לא הוזכר אודות חנוכה, גם הרמב"ם סוף הל' מגילה כתב דימי הפורים קיימים לעולם גם בימות המשיח, ולא הזכיר כלום אודות חנוכה?[2]

וידידי הרה"ג ר' יעקב שי' קופרמן העיר ע"ז במ"ש בספר 'בן איש חיל' ח"ב (להגאון הגרי"ח ז"ל ה'בן איש חי') בדרוש א' לשבת תשובה בדף ב' אודות חנוכה לימות המשיח, ששם נקט דאינו נוהג לימוה"מ וז"ל: ובזה פרשתי בס"ד רמז מאמר רז"ל מן השוק, והיינו דאחר ביאת המשיח בב"א יתקיים בישראל ברכת יעבדוך עמים, שאין צריכין לעשות שום עסק גשמי בידם. וא"כ הליכת רגל המתייחס למהלך השוק תכלה, שאין צריכין עוד למהלך זה. וכן נמי זכרון הנס שעושין בנר חנוכה אינו נוהג אחר ביאת המשיח, דאין מדליקין נר חנוכה עוד, ולזה אמרו רז"ל הדלקתה נוהגת בישראל, עד שתכלה רגל מן השוק עכ"ל, וזה אינו כמ"ש לעיל דנוהג גם בימות המשיח.

פי' הגרי"ז דכל המועדים בטלים קאי על מגילת תענית

והנה בס' 'חי' הגרי"ז עה"ת' ע' 112 עה"פ "וימי הפורים האלה לא יעברו וגו'", הביא לשון הרמב"ם בסוף הל' מגילה (פ"ב הי"ח): "ואעפ"י שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר (ישעי' סה,טז) כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" , ופירש הגרי"ז דבריו וז"ל: "דכל זכרון הצרות יבטל לימות המשיח, ולא ישאר דבר מכל התקנות שנתקנו בשביל הצרות, ומייתי ע"ז קרא דכי נשכחו הצרות הראשונות וגו', דהצרות שסבלו ישראל בגולה יהיו משוכחים לגמרי לימות המשיח, ולא יהי' להם עוד זכרון כלל [ונראה דזהו ביאור מה שאמרו ואם כל המועדות יהיו בטלין, ר"ל המועדות של מגילת תענית שנתקנו בשביל הצרות]. אבל ימי הפורים לא יבטלו, אף שגם הם נתקנו בשביל הצרות". עכ"ל. הרי שפירש מאמר רז"ל דכל המועדים בטלים, דלא איירי אודות המועדים שהם מה"ת, אלא המועדים של מגילת תענית, וכן איתא בסידור 'אוצר התפלות' על 'יוצר לפ' זכור' (מובא דבריו בס' 'תכלת מרדכי' ויקרא כג,ב) דאיתא שם: "ואם כל המועדים יהיו בטלים ימי הפורים לא נבטלים", וכתב ב'עיון תפלה' שם וז"ל: "כן הוא במדרש משלי וכו', ופירש הגאון ר' מרדכי גימפל יפה זצ"ל שאין הכוונה על מועדי ה' הנזכרים בתורה, כי אפילו אות אחת מן התורה אינה עתידה להתבטל, אלא הכוונה על המועדים הנזכרים במגילת תענית, שגם פורים נזכר שם", עכ"ל. וכן ר"ל גם בשו"ת רשב"ן סי' קס"ו, וכן הובא בס' 'פרדס יוסף' תצוה כז,ב, עיי"ש.

דלפי פירוש זה לא קשה קושיית הרשב"א בשו"ת הנ"ל סי' קצ"ג, דאיך שייך שמצוה מן התורה תעקר ח"ו (וכן הקשה בשו"ת הרדב"ז סי' תרסו וסי' תתכח ועוד עיי"ש),[3] דלפי פי' זה ניחא כיון דקאי רק על המועדים שבמגילת תענית.

והנה בר"ה יח,ב, פליגי אי בטלה מגילת תענית או לא, ובדף יט,ב מסיק להלכה, דבטלה מגילת תענית לגבי כל מילי לבד מחנוכה ופורים, ומבאר שם דחנוכה שאני משום דמפרסם ניסא, עיי"ש. וכן הוא בירושלמי תענית פ"ב הי"ב: אפילו תימא בטלה מגילת תענית, חנוכה ופורים לא בטלו (מובא ב'פרדס יוסף' שם), דלפי פירוש זה יש מתרצים שזהו הכוונה בהא דאמרינן כנ"ל דחנוכה ופורים לא יבטלו, דכיון שהטעם בזה דחנוכה לא יתבטל, הוא משום פרסומי ניסא, א"כ גם בימות המשיח יהי' כן, כיון דלפי"ז הרי נקטינן שכל המועדים שמן התורה לא יבטלו בימות המשיח, ויבטלו רק מועדים אלו של מגילת תענית, במילא גם חנוכה לא יבטל משום פרסומי ניסא (ראה בשו"ת רשב"ן שם ובס' 'גבורת יצחק' חנוכה סי' לה).

אלא דלכאורה פירוש זה צריך ביאור, דהרי קיימ"ל בר"ה יט,ב, (כנ"ל) שכבר בטלה מגילת תענית אחר חורבן בית שני, וא"כ איך אמרינן דיבטלו רק לעתיד בימות המשיח?

ואולי יש לפרש זה, לפי שיטת הראב"ד (בהשגותיו על בעל המאור מגילה ד, א, מדפי הרי"ף), דאעפ"י שבטלה מגילת תענית היינו לענין שאין לנו לעשותן יו"ט ולהמנע מהם מהספד, אבל ודאי אין גוזרין בהם תענית ציבור, עיי"ש. וכ"כ הרא"ש סוף פ"ב דתענית ובטור או"ח סי' תקעג בשם הראב"ד בלי שום חולק, וכ"כ בס' 'האשכול' הל' חנוכה ופורים סי' ח, וראה בזה בה'הקדמה' לס' מגילת תענית (ווארשא תרלד), – דלפי"ז נמצא, דגם עכשיו נשאר תקנה ממגילת תענית שלא לקבוע אז תענית ציבור, וא"כ שפיר אמרינן דלע"ל יבטלו.

אמנם אכתי קשה, דכיון דעכ"פ בנוגע שלא לעשותן ליו"ט נתבטלו כלשון הראב"ד, א"כ איך שייך לקרותם בשם "מועדים", ועוד שהרי הר"ן תענית סוף פ"ב חולק על הראב"ד, וכן הריטב"א בתענית י,א, ור"ה יח,ב, עיי"ש, ובב"י שם (וראה גם ב"ח שם) הביא שהר"ן חולק ע"ז, וכתב שאין המנהג כן, ותמה על הטור שהביא דברי הראב"ד בלי חולק עליהם ולא כתבו שאין המנהג כן.

עוד יש להקשות דבילקוט שם איתא (כנ"ל) אר"א אף יוהכ"פ לא יבטל וכו', אלמא דאיירי אודות המועדים שהן מן התורה, וראה גם בס' חסידים סי' שסט שכתב וז"ל: "אל תזכרו ראשונות אלו מועדות ראשונות שבימי משה, אבל פורים אינו בכלל המועדות הראשונות כו', לכן ימי הפורים לא יהיו בטלים", עכ"ל. הרי שפי' בהדיא דקאי על המועדים שבתורה (וראה בס' 'קונטרס המועדים' ע' נז שהקשה כן).

גם אי נימא כהנ"ל, צ"ב דלמה הוזכר בילקוט רק פורים ולא חנוכה, וגם הרמב"ם הזכיר רק פורים בלבד, ובמאי פליגי?

אולי אפ"ל שהמקור הוא מבמדב"ר לפי' הרמב"ן

ואולי אפשר לומר שהמקור לזה הוא, הא דאיתא בבמדבר רבה (פט"ו, ו) ובתנחומא שם (סי' ה), בהא דאהרן לא הקריב עם הנשיאים וחלשה דעתו וכו', אמר לו הקב"ה: "אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן וכו', הקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלים לעולם". ופירש הרמב"ן (ר"פ בהעלותך, הובא במפרשי המדרש שם) דקאי על נרות חנוכת חשמונאי, עיי"ש. והנ"ל פירשו כוונת המדרש שאינם בטלים לעולם גם בימות המשיח, ובפרט שנכלל ביחד עם מצות "ברכת כהנים", דבודאי תתקיים גם לע"ל.

ולפי"ז אפ"ל דהילקוט דקאמר דרק ימי הפורים אינם בטלים, לא סב"ל כהך דרשה שבמדרש, אלא מתרץ הקושיא דלמה נסמכה פ' המנורה לפ' הנשיאים באופן אחר, וכמ"ש במדרש 'לקח טוב' שם (הובא ב'תורה שלימה' ר"פ בהעלותך אות ג), או אפ"ל דאף דסב"ל כהמדרש, מ"מ סב"ל דקאי רק על זמן הגלות ולא על ימות המשיח, או אפשר שמפרש דנרות אינם בטלים לעולם דקאי על נרות שבת ונרות ביהכנ"ס, וכדאיתא בס' 'קדושת לוי' פ' בהעלותך (קדושה שלישית) וב'אמרי יושר' במדרש שם. וראה גם לקוטי שיחות חי"ח פ' בהעלותך א', שנתבאר הענין בהא דאמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם וכו' לפי רש"י בפשוטו של מקרא. – אבל אלו שכתבו דגם ימי חנוכה אינם בטלים, סב"ל כפירוש הרמב"ן דקאי על נרות חנוכה וסב"ל דקאי גם על ימות המשיח.

אם הרמב"ם לשיטתו קאי בזמן תקנת נ"ח

והנה ידוע מה שדייקו באחרונים בלשון הרמב"ם ריש הל' חנוכה (פ"ג ה"ג), שכתב: "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן מליל כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות בערב וכו'". ויש לדייק למה כתב "ומדליקין" ולא "להדליק" בהמשך ל"התקינו חכמים שבאותו הדור"?

ועי' גם שבת כא,ב, דאיתא: "מאי חנוכה: דתנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל כו', לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", עיי"ש. והקשה הרא"ם (על הסמ"ג הל' חנוכה) דלמה לא נזכר בגמ' דקבעום גם במצות הדלקת הנרות?

וישנם אלו שרצו לחדש, דמצות הדלקת הנרות נתתקן רק לאחר חורבן הבית, משא"כ בזמן שביהמ"ק קיים קבעום רק להלל והודאה בלבד, וא"ש למה לא הזכירה הגמ' מצות הדלקת הנרות, כיון דאיירי לשנה האחרת, וכן אתי שפיר לשון הרמב"ם הנ"ל דחכמים שבאותו הדור תיקנוהו רק לשמחה והלל, ובמ"ש "ומדליקין", כוונתו שזה נתתקן אחר החורבן[4].

ובטעם הדבר כתבו, דהרי מבואר דמצות הדלקת נ"ח הוא במקום נרות המקדש, דכיון שהנס קרה בנרות המקדש, תיקנו שכאו"א ידליק כמו נרות המקדש, וראה בר"ן שבת פ"ב ריש הל' חנוכה, דלכן אסור להשתמש לאורה שכן הי' בנרות המקדש. וראה גם ראב"ד הל' ברכות פי"א הט"ו לגבי נוסח הברכה דנר חנוכה שכתב וז"ל: א"נ מפני שזו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה לפיכך עשאוהו כשל תורה עכ"ל, היינו דהדלקת נרות חנוכה הוה כדאורייתא כמו נרות המקדש, ולכן מברכים "להדליק". וכיון שכן, י"ל דבזמן הבית שהי' הדלקת המנורה בביהמ"ק עצמו, לא עשו לזה שום זכר כו', ורק לאחר החורבן דליכא הדלקה בביהמ"ק, תיקנוה לזכר הדלקת הנרות בביהמ"ק. או משום דכיון דאמרו רז"ל עשרה נסים נעשו לאבותינו בביהמ"ק, מהיכי תיתי לתקן מצוה דוקא לנס הנרות בלבד, ולכן רק אחר חורבן הבית תיקנו מצות הדלקה.

ובס' 'קול צופיך' בסופו (ע' תקכ"ד והלאה) ביאר הטעם עפ"י מ"ש הצפע"נ (הל' חנוכה שם), דאחר שבטלה מגילת תענית כנ"ל, ורק חנוכה ופורים נשארו, עיקר החג הוא משום הנרות, כיון שכל עניני המלחמה מצד מגילת תענית בטלו, משא"כ לפני שבטלה מגילת תענית בזמן שביהמ"ק קיים עיקר החג הי' על הנצחון. ולפי"ז י"ל, דכיון דאחר החורבן הוה עיקר החג משום הנרות, תיקנו אז מצות הדלקת הנרות. ומה דאיתא בר"ה יח,א, על ששה חדשים שלוחים יוצאים להודיע קביעות דר"ח, ואחד מהם הוא כסלו משום מצות הדלקת הנרות, עיי"ש, י"ל שהכוונה הוא ללאחר החורבן, שג"כ היו מקדשים עפ"י הראי', וראה בחי' הריטב"א שם. אבל ראה לקוטי שיחות חט"ו ע' 531 וח"כ ע' 632 שכתב על צפע"נ זה: "לע"ע לא מצאתי לו חבר, וצע"ג שהרי אומרים ועל הנסים".

עכ"פ, אי נימא כן בדעת הרמב"ם, לכאורה הי' אפ"ל שהרמב"ם לשיטתו קאי, שלא רצה לפרש המדרש דנרות חנוכה אינם בטלים לעולם דקאי גם על ימות המשיח, שהרי לשיטתו בזמן הבית שמדליקים המנורה עצמה בביהמ"ק, לא תיקנו מצות הדלקה דנ"ח אצל כאו"א וכפי שנת', וא"כ גם בימות המשיח כן.

אבל כבר הקשו על זה ממ"ש הרמב"ם בהדיא בספר המצות שרש א' בתחילתו: "ומונה נר חנוכה, שקבעו אותו חכמים בבית שני", דזה סותר בהדיא למה שכתבו. וראה עוד מה שהאריך להקשות ע"ז בס' 'בינו שנות דור ודור' ע' נב והלאה, ועוד בכ"מ ואכמ"ל.

ולכן י"ל, שהרמב"ם סב"ל כהמדרש דמשלי, דרק ימי הפורים אינם בטלים, ובפ' בהעלותך אפשר דפירש כה'לקח טוב' הנ"ל, או דלא סב"ל דקאי על נרות חנוכה כנ"ל, או דלא קאי על ימות המשיח רק על זמן הגלות בלבד וכפי שנת' (ויל"ע בלשון הרמב"ן עצמו, דלגבי הנרות כתב: "שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותינו", ולגבי ברכת כהנים כתב: "שנוהגת לעולם", וראה 'פרדס יוסף' החדש פ' בהעלותך ח,ב, אות ו). וראה לקוטי שיחות ח"ה שם בהערה 4, דלאחר שהביא דגם חנוכה אינו בטל לע"ל, כתב וז"ל: "ועפ"ז יש להוסיף ביאור במדרז"ל הובא ברמב"ן ר"פ בהעלותך". עכ"ל.

וממה שאמר הרבי כמ"פ (ראה בס' 'מגולה לגאולה' ע' 203) דלע"ל דהלכה כב"ש ידליקו באופן דפוחת והולך וכו', משמע ג"כ דסב"ל שתתקיים גם לע"ל, ועי' גם מנ"ח מצוה שא אות ב שכתב דלע"ל יהי' חנוכה ט' ימים וכו'.
  1. וכן איתא בלקוטי שיחות חלק כ' ע' 456 הערה 7, וראה גם בס' 'שער המועדים' חנוכה סי' נא משיחת חנוכה תשד"מ, ובשיחת ש"פ מקץ שבת חנוכה תשח"י סעי' ד', ועוד בכ"מ.
  2. וראה בס' 'דעת תורה' להמהרש"ם סי' תרעו, ובס' 'יומין דחנוכה' שם שהקשו כן על ה'עטרת זקנים', ובשו"ת רשב"ן סי' קסו, וראה בס' 'חוקי רצונך' ח"א סי' ט' וח"ב סי' ז', ועוד בכ"מ.
  3. וראה גם תורה אור דף צ, ד, ומגילת אסתר שם קכא, ב, ובס' 'שערי מגילה' ע' קצט.
  4. וראה בכ"ז בשו"ת 'דברי סופרים' סי' נח, ובס' 'חסדי אבות' – נדפס בסוף הספר 'יכין דעת' להגרי"י מקוטנא, ובס' 'קול צופיך' בסופו. ועוד.