ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן מה׃ עוד בענין שינוי הקביעות

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בנוגע לספיקות הנ"ל בנוגע לשנת העיבור וראש חודש כשיבואו בי"ד הגדול, האם אפשר להם לשנות הקביעות והובא בזה פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן בנוגע לקידוש החודש ועיבור שנים בזמן הזה, שהרמב"ם סב"ל דבזמן שיש בי"ד, מקדשים חדשים עפ"י הראי' ומעברין שנים מפני אביב ותקופה וכו', ובזמן שאין בי"ד, דין קביעת ר"ח ועיבור שנים תלוי רק בחשבון לבד וכך היא הלמ"מ שבזמן שאין בי"ד, אין מעברין שנים וקובעין חדשים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום, אבל הרמב"ן חולק עליו וסב"ל דלא נאמרה הלכה מסויימת של חשבון בזמן שאין בי"ד, ורק דר' הלל הנשיא שהי' הבי"ד האחרון הוא תיקן את חשבון העיבור שבידינו היום מצד שעת הדחק שידע שלא יהיו בי"ד סמוכים לכן קידש את החדשים ועיבר השנים עד ביאת הגואל, ונת' שם בנוגע לספיקות הנ"ל, די"ל דלפי הרמב"ן שבעצם גם בזה"ז ישנה אותה סוג קביעות של זמן הבי"ד, ולא חל חלות של סוג קביעות חדשה, אלא מפני שעת הדחק הוא שונה, לכן מסתבר לומר דמיד שבא הבי"ד נפקע ההנהגה של שעת הדחק כיון שאפשר לקדש באופן של לכתחילה, משא"כ לפי הרמב"ם שבזמן הזה חל חלות קביעות חדשה מצד הללמ"מ, הנה כיון שההתחלה כבר הי' בזה"ז וכבר נתקדש יום זה לר"ח מצד הללמ"מ, וכן כבר נקבע שנה זו לשנה מעוברת, שוב אין חלות סוג זה משתנה בשנה זו או ביום ר"ח זה עי' בסי' הקודם בארוכה -

ראש חודש מתי חל הקידוש

יש להוסיף בזה עוד, דאיתא בשו"ע או"ח סי' תכ"ב ס"א: "ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה, ואם לא אמרו בערבית אין מחזירין אותו, בין שר"ח יום אחד בין שהם ב' ימים, מפני שאין מקדשים את חודש בלילה", (וראה שו"ע אדה"ז סי' ק"ח סעי' יד, וסי' קפ"ח סעי' י'), וראה גם ברכות ל,ב, בתוד"ה לפי שכתבו: "וי"מ דוקא בלילה ראשונה אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החודש בלילה, אבל בלילה שני' מחזירין אותו שכבר מקודש מיום שלפניו ולא נראה לחלק עכ"ל, ועי' באור שמח הל' תפלה פ"י הי"א שהקשה ע"ז וז"ל: ומעודי הי' לפלא בעיני הלא קיימ"ל בר"ה דף כד,א, כר"א בן צדוק דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים, א"כ ביום שני אין צריך קידוש בי"ד, ולמה אין מחזירין אותו באם לא אמר של ר"ח בלילה (הב') וזה צע"ג, עד שמצאתי להתוס' בסנהדרין י,ב, בד"ה שכבר שכתבו דבי"ד שלמעלה מקדשין אותו "בשחר" יום ל"א, ולפי"ז בערבית שעדיין לא קדשוהו בי"ד שלמעלה אין מחזירין אותו אך מנא להו הא עיי"ש.

ועי' בס' משנת יעבץ (או"ח סי' א') שהקשה שהרי הטעם דאין בי"ד מקדשים בלילה הוא משום דבקידוש החודש כתיב "משפט" מה משפט ביום אף קדה"ח ביום כדאיתא בר"ה כה,ב, אבל בחודש מעובר שאין בי"ד מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים אין ע"ז תורת "משפט" וא"כ למה אינו מתקדש בתחילת הלילה, עוד מקשה דלמה זה תלוי בהא שאין מקדשין את החודש בלילה הלא חלות דין ר"ח חל גם על ליל ר"ח, והא דאין מקדשין בלילה זהו משום דמשפט כתיב ביה, ואין לומר משום דבליל ראשון אכתי אינו ידוע אם יהי' ר"ח דאפשר שיהי' החודש מעובר ולכן אין מחזירין אותו, דא"כ בחודש מעובר בליל ל"א שהוא ודאי ר"ח למה אין מחזירין אותו? גם הקשה מהא דכתב הרמב"ם (הל' קדה"ח פ"ב ה"ט) דשייך קידוש בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצא כוכב ליל ל' עיי"ש, וא"כ שם למה אין מחזירין אותו (אבל ראה בפי' הרשב"ץ ברכות שם בד"ה אמר רבה ענן שהקשה קושיא זו ותירץ: "בתר רוב זמני אזלינן דלא מקדשינן ליה עד למחר, וכיון דכשהיו מקדשין עפ"י הראי' לא היו מזכירין ר"ח בתפילתן עד למחר השתא אע"ג דבקיאינן בקבועא דירחא לא מהדרינן ליה").

ומביא שם שהרמב"ם בספר המצות מ"ע קנ"ג כתב: מנין שאין מעברין ואין מקדשין את החודש אלא ביום, ת"ל (שמות יג,י) מימים ימימה (והוא ממכילתא דרשב"י סו"פ בא), ולאחרי האריכות שם מבאר דעצם קדושת ר"ח כיון שאינו נאסר במלאכה והוא מקודש רק לענין קרבן מוסף, לכן קדושתו חל רק ביום שאז שייך להקריב קרבן מוסף, וע"פ המבואר בשבת כד,א, דיום שיש בהן קרבן מוסף מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו, אבל בימים שאין בהם קרבן מוסף כגון יום שני וחמישי של תעניות וכו' אומר מעין המאורע בשומע תפלה, ואם לא אמר אין מחזירין אותו, שהביאור בזה הוא דביום שיש שם קרבן מוסף משתנה עצומו של היום, ולכן גם נוסח התפלה הוא אחרת דאמירת יעלה ויבוא הוא מעצם נוסח התפלה, ולכן אם לא אמר מחזירין אותו דהוה כאילו לא התפלל, אבל כשאין שם קרבן מוסף צריך רק להזכיר מעין המאורע, אבל אין זה חלק בעצם התפלה אלא תפלה בפני עצמה, ולכן שם אין מחזירין אותו, ועד"ז הוא לגבי ר"ח דרק ביום מתחיל קדושת ר"ח שנשתנה עיצומו של היום דילפינן מ"ימים ימימה" שהוא דין בעצם היום, ולכן רק ביום אם לא אמר מעין המאורע מחזירין אותו, משא"כ בלילה אף דלכתחילה צריך להזכירו, אבל זה דומה ליום שאין שם קרבן מוסף דאם לא אמר אין מחזירין אותו, והביא גם מ"ש בשו"ת אבני נזר או"ח סי' רי"א דאף שאין מקדשין את החודש בלילה מ"מ החודש מקודש למפרע מבלילה, וראה ר"ה כ,ב, ולא כהנ"ל, הנה כתב ע"ז במשנת יעבץ דרק מנין החודש מתחיל מבלילה אבל חלות קידוש היום דר"ח מתחיל ביום עיי"ש בארוכה, וכן שם בחלק יו"ד סי' כ"ה.

וראה גם בס' 'זכר יצחק' סי' יא שהקשה על התורת כהנים פ' אמור (פ"י ה"ד) דלמה מיעט "לילה" לגבי עיבור השנים ולא מיעט לענין קידוש החודש? ותירץ וז"ל: נראה דקידוש החודש בלא זה פסול בלילה כיון דמוכרחים לומר שהקידוש הוא לקדושת ראש חודש וקודם זמנו לא מהני, ונראה דקדושת ר"ח אינה כשאר יו"ט דהתחלתן הוה מבערב, כי אם כדין הקרבן שזמנו ביום (זבחים יב,א) ובלילה אין כאן קדושת ר"ח, וכיון שכן אם מקדשים החודש בלילה הוה כקידשו לפני זמנו עכ"ל ולכן אי"צ ע"ז קרא, וממשיך לבאר הגמ' דר"ה הנ"ל, דמפרש דאין מקדשין בלילה משום ד"משפט" כתיב ביה עיי"ש בארוכה ואכמ"ל.

ובהנוגע לעניננו אי נימא כשיטה זו דעיצומו של ר"ח וקדושתו מתחיל ביום דוקא, י"ל לפי מה שנתבאר בשיטת הרמב"ם דכאשר כבר חלה הקידוש מצד הללמ"מ שוב אינו נפקע, במילא אם יבואו בי"ד הגדול בלילה שהקידוש עדיין לא חלה שפיר י"ל שיוכלו לעברו מיד בבוקר.

וראה בשו"ת דברי נחמי' סי' מ"ו שכתב לא כהנ"ל, אלא דבכל ר"ח הלילה והיום שוים בקדושה לעולם, דכשמקדשים אח"כ ביום חלה הקדושה למפרע מבערב, ותלמוד ערוך במגילה ה,א, ימים אתה מחשב לחדשים ואין אתה מחשב שעות לחדשים, (וזהו כהאבני נזר הנ"ל), וראה גם בסוף המפתחות שם ד"ה ואגב, מ"ש בענין זה הבנין שלמה.

וראה גם ברש"י סנהדרין שם י,ב, דמשמע דסב"ל דאם לא נראה החודש בזמנו כבר קדשוהו שמים מאתמול לילה, וכ"כ בהדיא הסמ"ג מ"ע מ"ו שכבר קדשוהו שמים מתחילת הלילה, ובס' מכתבי תורה סי' סב ביאר הצפע"נ פלוגתת התוס' דסנהדרין הנ"ל ורש"י והסמ"ג [אם בי"ד שלמעלה מקדשים בבוקר או בלילה] דתליא אי דנים בשמים בלילה או רק ביום כיון דבקידוש החודש משפט כתיב ביה עיי"ש, ועי' גם צפע"נ הל' קדה"ח פ"ב ה"ח, דנמצא מזה דמה שכתבו התוס' בסנהדרין דבי"ד שלמעלה מקדש יום ל"א בשחר ה"ז משום דסב"ל דגם בבי"ד שלמעלה שייך הך דינא דאין דנים בלילה.

ומ"מ גם לפי זה אכתי י"ל כנ"ל בנוגע להלילה דר"ח, דלכו"ע הרי ליכא קידוש עד למחר ע"י בי"ד, ורק מאז חל הקידוש למפרע, א"כ לכאורה י"ל שכן הוא גם עכשיו לדעת הרמב"ם כשמקדשים עפ"י החשבון, ונת' בס' הקודם מלקוטי שיחות חכ"ו ע' 65 הערה 54 ומהגרי"ד שהקידוש נעשה ע"י בנ"י, וי"ל דגם בזה"ז נעשה הקידוש באותו האופן שהי' כשהיו מקדשים עפ"י הראי' שמתקדש ביום למפרע, ובמילא י"ל דאם יבואו בי"ד הגדול בליל ר"ח כיון שלא חל עדיין הקידוש, עדיין יוכלו לעברו ולעשות ר"ח ביום ל"א, וזה שייך גם בליל ב' שהרי יום ב' הוא משום ספיקא דאילו יום א' קודש היום השני הוא חול, ואם יום א' הוא יום חול אז היום השני הוא ר"ח וליכא קידוש בלילה, וכמבואר במשנ"ב שם סי' תכ"ב סק"ג. (אבל לשיטת רש"י והסמ"ג דבי"ד שלמעלה מקדשים יום ל"א בלילה נמצא דבליל ל"א חל הקידוש מיד).

אלא דבקובץ שערי תורה ח"א סי' ק"י הקשה דכיון שהיום מקדשים עפ"י החשבון, למה אין מחזירין אותו בערבית אם לא אמר יעלה ויבוא לפי שאין מקדשין בלילה, הלא בזה"ז אין מקדשין החודש כלל? ותירץ שרז"ל אמרו כן להיות זאת למזכרת להזמן שמקדשין ע"פ הראי' דלא לישכח תורת קידוש החודש עפ"י ראי' עיי"ש, דלפי דבריו יוצא דבזמן הזה באמת חל הקידוש בלילה ולא כהנ"ל, אבל לכאורה י"ל כפי שנת', דגם עכשיו חל הקידוש כפי שהי' אז כשהיו מקדשין עפ"י הראי', ועד"ז כתב באבני נזר שם סי' ש"י שגם הוא הקשה כנ"ל דכיון דבזמן הזה אין מקדשין עפ"י הראי' למה אין מחזירין אותו בערבית? ותירץ שהקידוש בזה"ז חל באותו האופן שהי' חל כשמקדשים עפ"י הראי' ונמצא דבלילה ליכא קידוש עדיין עיי"ש, וראה בס' חקרי הלכות ח"ז ע' ט"ז ואילך, ובירחון תורה מציון שנה י' חוברת ב' סי' ד' האריך ג"כ בקושיא זו דעכשיו שמקדשים עפ"י החשבון וכבר קידש הלל למה אין מחזירין אותו בלילה? ורצה להביא מזה ראי' לשיטת הרמב"ם עיי"ש בארוכה.

מתי מתחיל הקביעות דשנה מעוברת בפועל

ואכתי יל"ע בנוגע לשנה מעוברת לפי הנ"ל לשיטת הרמב"ם, מתי נימא שכבר חל שנת העיבור ע"פ החשבון ששוב אין לשנותו, דבהשיחה בתשמ"ט נסתפק גם אודות תחילת השנה כשכבר הכריזו שהיא שנה מעוברת, ואילו בתשד"מ ותשנ"ב דיבר באופן שהכריזו בשבת מברכים שהיא חודש אדר ראשון כנ"ל.

ויש לפרש, דהנה כתב הרמב"ם (הלכות קידוש החודש פרק ד הלכה יג) וז"ל: יש לבית דין לחשב (ולקבוע) ולידע איזה שנה תהיה מעוברת בכל עת שירצה אפילו כמה שנים, אבל אין אומרין שנה פלונית מעוברת אלא אחר ראש השנה הוא שאומרין שנה זו מעוברת, ודבר זה מפני הדחק אבל שלא בשעת הדחק אין מודיעין שהיא מעוברת אלא באדר הוא שאומרין שנה זו מעוברת וחדש הבא אינו ניסן אלא אדר שני, אמרו לפני ראש השנה שנה זו שתכנס מעוברת אינה מעוברת באמירה זו, עכ"ל, שהפירוש בזה הוא דמן התורה יש לעבר השנה מיד בתחילת השנה, אלא דרבנן גזרו שלא לעבר עד חודש אדר שלא ישכחו קודם שתגיע ומזלזלי בחמץ כמ"ש רש"י סנהדרין יב,א, בד"ה אין מעברין, [ובזמן הזה דאזלינן לפי החשבון, הרי בכל אופן ידעינן מקודם ששנה זו היא מעוברת], ולפי"ז יש להסתפק כשעיברוהו בתחילת השנה האם יש כבר חלות דין של שנה מעוברת מיד, או דעד חודש אדר ליכא שום חלות דין דשנה מעוברת ועיברוהו רק משום העתיד. וראה בס' התוועדויות תשמ"ט ח"א (ע' 18) שיחת צום גדלי' שאמר הרבי דאף דבשנה מעוברת מוסיפין חודש אחד רק באמצע השנה, מ"מ מיד בתחילת השנה כבר היא "שנה מעוברת" וכן הוא כל השנה עיי"ש, ולכאורה יש להביא סמוכין לזה מהא דמובא בנו"כ שו"ע או"ח סי' תכ"ג, דבשנה מעוברת נוהגין לומר בתפלת המוסף "ולכפרת פשע" ובס' כף החיים שם אות ח"י כתב שאומרים זה כל השנה כולה, ובשו"ת ויצבר יוסף סי' מ"ד כתב ג"כ דלפי מ"ש בהאליה רבה שם (סק"ו) הטעם כי בשנה פשוטה אומרים י"ב לשונות של ברכה כנגד י"ב חודש, לכן בשנה מעוברת מוסיפין עוד לשון של ברכה כנגד חודש העיבור, ולכן אומרים כן בכל השנה כולה עיי"ש בארוכה, וראה גם בס' בצל החכמה שם (ע' 269 - 270) בענין זה, הרי משמע מזה ג"כ ששנת העיבור מתחיל בפועל מיד בתחילת השנה ונמשך כל השנה.

ולפי הדיעות שאומרים "ולכפרת פשע" רק עד חודש ניסן, (ראה מג"א שם משבצות זהב ס"ק ה'), יש שכתבו דטעמם הוא דהא דמוסיפין "לכפרת פשע" הוא משום דילמא הי' העיבור שלא כהוגן וע"ד המבואר בתוס' חדשים סנהדרין פ"א מ"ב, וזה לא שייך אלא עד חודש העיבור שיש בידינו לתקן, אבל אחריו הרי אתם אפילו שוגגין וכו' וכמ"ש בויצבר יוסף שם, ועי' גם בס' נפש חי' או"ח שם, ועי' גם בס' כף החיים להגר"ח פאלאג'י סי' ל"ד אות ג' ובשו"ת דברי ישראל ח"ב (ע' ס"ד אות מ"ח - מ"ט) בענין זה, ובשו"ת מהר"ם שיק סי' קפ"ד כתב טעם אחר, אלא דלפי טעם זה ליכא הוכחה שכבר מתחיל העיבור בפועל מיד בתחילת השנה, כי אומרים אותו רק בשביל פעולת העיבור אם היתה שלא כהוגן.

אלא דלכאורה לפי מה שנת' לשיטת הרמב"ם, דלאחר שכבר חל קביעות הסוג דזמן הזה שע"פ חשבון ע"י הלכה למשה מסיני בפועל שוב אינו נפקע, י"ל שזה תלוי אם כבר ישנה חודש העיבור בפועל, דרק אז נימא ששוב אינו נפקע.

ועי' ירושלמי מגילה פ"א ה"ה דפליגי איזה חודש הוא הניתוסף ונקרא חודש העיבור, אדר ראשון או אדר שני עיי"ש, ולהלכה נקטינן דאדר ראשון נקרא חודש העיבור והוא שניתוסף על השנה, וכמ"ש רש"י ר"ה יט,ב, ד"ה כמה, וכ"כ בתוס' שם בד"ה אדר שהביאו שם פלוגתא זו דהירושלמי, וראה גם בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ק"נ שכ"כ, וראה לקוטי שיחות ח"ו ע' 358, וראה בס' בצל החכמה (ע' 267 והלאה) מה שדיברו בענין זה כ"ק אדמו"ר עם האדמו"ר מגור זצ"ל.

נמצא דאם היינו אומרים דחודש אדר ראשון הוא חודש אדר של השנה ואדר שני הוא החודש הניתוסף, הי' סברא לומר דבכל חודש אדר ראשון יוכלו בי"ד לשנותו כיון דאכתי לא חל חודש העיבור, אבל כיון דקיימ"ל דאדר ראשון הוא החודש הניתוסף, נמצא שבחודש אדר ראשון כבר חל חודש העיבור בפועל, ובמילא י"ל לפי הנ"ל דמאז אין לשנותו עוד.

וראה בס' התוועדויות תשמ"ו ח"ב שיחת ש"פ משפטים מבה"ח אד"ר (סעי' ח') שאמר הרבי דכיון דאכתי נמצאים לפני ר"ח אדר ראשון, במילא אכתי שייך שיבוא משיח צדקינו תומ"י ויקדשו עפ"י הראי' ויקבעו שהוא חודש אדר הסמוך לניסן עיי"ש, וזהו כפי מה שנת'.