ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן לו׃ נחלת הלויים לע"ל

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דעת הרשב"ם והסמ"ג דלע"ל ינחלו הלויים נחלה

בב"ב קכב,א איתא: "ועוד תניא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ג שבטים, שבתחילה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים...", וברשב"ם שם ד"ה "ועוד תניא וכו'": "שתתחלק לע"ל לי"ג שבטים . . ולקמן מפרש מאי ניהו, אותו חלק דטפי התם, דאי משום לוי דנקיט נחלה כשאר שבטים כדכתיב התם "שער לוי אחד" הא מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד וכו'". יוצא מדבריו דלע"ל יטלו שבט לוי חלק בארץ כמו שאר השבטים. ועיין גם בתוס' שם ד"ה "ואידך" שכ"כ, ועד"ז כתב הסמ"ג (לאוין רע"ו-ז) הובא במל"מ (הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"י): "לא יהי' להכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וכו', ולע"ל נוטלין חלק אף בארץ שנאמר שער לוי אחד, כדאיתא בפרק יש נוחלין", ועי' גם ברדב"ז שם הי"א שהביא זה, וראה לקמן בסי' ל"ח שהובא מ"ש ביד רמ"ה שם, שפי' שער לוי אחד שאפילו ירושלים עצמה עתידה להתחלק לי"ב שבטים וה"ה בשאר ארץ ישראל.

קושיות הר"ן ועוד על שיטה זו

אבל בחי' הר"ן שם (מובא גם בשטמ"ק) תמה ע"ז שהרי מקראות מפורשין שלא כדבריו, שהרי כתוב בסוף יחזקאל (מז, יג) שיטול יוסף שתי חלקים ואיך אפ"ל שיטול רק חלק אחד? וכן מפורש בפרשה שלא יטול שבט לוי חלק בארץ אלא שיהיו לו ערים לשבת בהן, והוא מכלל התרומה אשר ירימו כו' (שם מה,א-ז, מח,י-ד), ואעפ"י שכתוב שער לוי אחד שער יוסף אחד, זה אינו עניין לנחלתן בארץ ישראל, אלא לומר שיהיו בירושלים י"ב שערים כנגד י"ב שבטים, שאע"פ שיוסף נמנה בכל מקום ב' שבטים היינו לענין נחלה, אבל לעניין שאר הדברים אינו אלא שבט אחד, ושבט לוי נמי אע"פ שלא נטל חלק בארץ נמנה הוא במנין השבטים וראוי הוא שיהי' לו זכרון בירושלים כו', ולפיכך איני יכול להעמיד דברי ר"ש ז"ל בזה, אלא כך הוא עיקר הדבר שכשם ששבט לוי לא נטל חלק בראשונה כך לא יטול בשני', אלא שנתנו לו ערים לשבת סמוך לירושלים והם מכלל תרומת הקודש, עיי"ש עוד. ועי' גם רש"ש שם.[1] ועי' גם בקובץ שיעורים שם (ב"ב אות שע), שהקשה דאיך יבטל לאו זה לע"ל, הרי דיני התורה הן לעולמי עולמים, ומביא שכעין זה הקשה הרשב"א בפ' עשרה יוחסין (קידושין עב,ב, ד"ה ממזרי) גבי עתידין ממזרים להטהר דאיך ישתנה דיני התורה, ואי נימא שכן התנו מתחילה שלע"ל יהי' להן חלק כמו שמצינו בבשר נחירה שהותר במדבר ובבואן לארץ נאסרו, א"כ מאי ק"ל להרשב"א לגבי ממזר, אלא עכצ"ל דכיון דקרא סתמא כתיב הוא נוהג לעולם ככל דיני התורה, א"כ גם בנדו"ז איך יטלו נחלה לע"ל? וכן הקשה בשו"ת 'עמודי אור' סי' ע"ד עיי"ש, ובמנ"ח מצוה ת"ח, ובכ"מ.

כמה אופנים לתרץ הקושיות

ומצינו בענין זה כמה ביאורים באחרונים: א) בשו"ת 'עמודי אור' שם כתב: דמ"ש הסמ"ג דלע"ל יטלו שבט לוי נחלה בארץ, אין כוונתו חלק כאחד משבטי ישראל, אלא כוונתו כלפי מה שבחלוקה הראשונה לא לקחו חלק כללי אבל נתנו להם כל שבט ושבט מנחלתו ערים לשבת, אבל לע"ל יתנו להם חלק כללי תחילה כעניין הערים שנטלו אז אבל לא כשאר השבטים, ובמילא מובן דלאו זה לא ישתנה וכו' ולא יתבטל לע"ל. עיי"ש בארוכה.

ב) ב'ברית משה' על הסמ"ג שם ביאר עפ"י מה דאיתא בפסיקתא רבתי אות ג', מובא ברוקח הל' ר"ח סי' רכ"ט: אמר ר' לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו, והפי' הוא דמלך המשיח יכבוש את כל העולם כולו ויתפשט קדושתה על כל העולם. וא"כ י"ל דמה דקאמר הגמ' עתידה א"י שתתחלק לי"ג שבטים הכוונה דשבט לוי יטלו חלק בהני ארצות אשר יכבוש מלך המשיח, שג"כ ארץ ישראל יקרא, ובהני ארצות עפ"י דין נוטלין הלויים חלק כמ"ש ברמב"ם הל' שמיטה ויובל (שם); אבל שאר ארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלויים באותן ארצות ובביזתן ככל ישראל. ופי' זה מפורש כמעט בתוס' ב"ק פא,ב בד"ה 'אין לך כל שבט ושבט', ובפרק יש נוחלין ב"ב דף קכב גבי חלוקת העולם (כן הוא גירסת הב"ח) "גרסינן אין לך כל אחד ואחד מישראל כן נראה לר"ת". עכ"ל. הרי מפורש כאן דבב"ב איירי אודות חלוקת העולם ולא בחלוקת א"י עצמה, עכתו"ד. וכוונתו בזה לפרש כן כוונת הסמ"ג[2].

ועי' בחי' הגר"ח על הש"ס ע' רי"א (וראה גם בס' ליקוטי הגרי"ז ע' מב) שביאר דברי הרמב"ם שכתב דבשאר ארצות הנכבשות לא קאי הלאו, כי הלאו דלא יהי' לשבט לוי חלק וכו', פירושו שלא יהי' לו חלק כשאר השבטים, כיון שדינה של א"י להתחלק לשבטים דוקא (וראה בחי' הגרי"ז עה"ת פ' ויחי שהביא כמה מקורות לזה שכן צריך להיות בעיקר החלוקה), ורק בחלוקה שהוא לשבטים נאמר ששבט לוי לא ינחלו ביחד עם שאר השבטים, אבל בשאר ארצות הנכבשות דליכא בהם דין חלוקה לשבטים דוקא ואפשר גם ליחידים וכו' לא נאמרה הך לאו.

ולפי זה רצה לתרץ שיטת הסמ"ג הנ"ל דלע"ל ינחלו שבט לוי וכו' דלע"ל לא תהי' חלוקה לשבטים דוקא, ולכן מבואר דלע"ל גם גרים ינחלו נחלה, במילא לא שייך כל הלאו לשבט לוי. אבל הקשה ע"ז שהרי מפורש ביחזקאל מז,כא: "וחלקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל", וכן בפסוק יג שם כתיב: "אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל וגו'", וראה גם ברשימות חוברת קלו בזה, וא"כ אין לתרץ כן, עיי"ש.

לע"ל תהי' חלוקה חדשה מה'

ג) בס' 'עינים למשפט' ב"ב שם ביאר: כיון דלע"ל תהי' החלוקה ע"י הקב"ה בעצמו, כמבואר בב"ב שם ומביא שם קרא דיחזקאל (מח,כט): "ואלא מחלוקתם נאום ה'", ובתורה לא נאמר רק בשעה שישראל יחלקו בתוכם שלא ליתן להם בנחלה משא"כ בחלוקת הקב"ה לא קאי לאו זה. וראה גם בחדא"ג שם למהרש"א שכתב עד"ז, וראה גם שיחת ש"פ שלח תנש"א שנת' עד"ז, וראה גם בספר 'ארץ חמדה' הל' ארץ ישראל ע' נה, ובספר 'ניצוצי אור' שם דייק מלשון הפסוק (ראה יד,כז) "כי אין לו חלק" דאיתא בפסיקתא דר"כ (עה"פ עניה סוערה) כל מקום שנאמר "אין לה" הוה לה, וזה קאי על לע"ל.

וכעין זה תירץ בארוכה בספר 'שערי טהר' (ח"א סי' כ"א) שמבאר פלוגתת הרשב"ם והר"ן שיש לחקור אם לע"ל כשיתוספו עוד ג' ארצות חדשות קיני קניזי וקדמוני ותהי' א"י מי' עממין אם תתבטל חלוקה הראשונה, שהרי לע"ל תהי' א"י אחרת ממה שהיתה מקודם; או דילמא הג' ארצות רק יתוספו על הז' הקודמין ויהי' רק בגדר הוספה. ובזה פליגי הרשב"ם והר"ן, דהרשב"ם סב"ל דלע"ל בטלה חלוקה הראשונה ויהי' חלוקה חדשה מה' לעמו, ובחלוקה זו אין למעט שבט לוי, אבל הר"ן סובר שגם לע"ל לא בטלה חלוקת הארץ ולא יתחדש על א"י חלות שם אחר, והג' הנוספות יתחלקו כמו הראשונות ובמילא לא יטלו שבט לוי אז, עיי"ש.

(וראה בספר 'משנת יעבץ' (מועדים סי' מח אות ה) דלשיטת הרמב"ם חלוקה הראשונה שהוקבעה עפ"י אורים ותומים לא בטלה מעולם ונמשכת גם לעתיד, וביאר שלכן לא הביא הרמב"ם הדין שחלוקת הארץ צ"ל עפ"י אורים ותומים משום שאין זה נוהג לדורות כיון שכבר נתחלקה ע"י אורים ותומים בחלוקה הראשונה, אבל לפי מה שהובא לעיל שחלוקה דלעתיד תהי' עפ"י ה' בעצמו, א"ש ג"כ למה לא הובא ברמב"ם הדין דאורים ותומים, כיון שתהי' ע"י ה' בעצמו).

דלפי"ז א"ש דלאו זה הוא לעולם, אלא דקאי רק על חלוקה הראשונה שהי' ע"י בנ"י עצמם, ובחלוקה כזו מתקיים הלאו לעולם, משא"כ בחלוקה החדשה שהיא ע"י ה' לא קאי הלאו כלל. וע"ד המבואר בנוגע למצות מחיית עמלק שהיא מצוה הנוהגת לעולם, ואף דכשכבר נמחה לא שייך הלאו, ה"ז משום דבמציאות ליכא עמלק למחות, אבל הלאו מצ"ע הוא לעולם. ועד"ז הכא דלאו זה כשתהי' חלוקה ע"י בנ"י מתקיים לעולם.

שיטת הרבי בענין זה

ועיין בלקוטי שיחות חל"ח פ' פינחס א', ששם האריך ג"כ בענין זה, והקשה ג"כ דאיך אפ"ל שהלאווין יתבטלו לע"ל, ובהערה 33 הקשה על ה'עמודי אור' ו'הברית משה' הנ"ל: דמלשון הסמ"ג (והרשב"ם) משמע דכוונתו לארץ ישראל ממש ולנחלה ממש ולא רק שיתנו להם חלק כללי לשבת, או בשאר הארצות שיכבשו, עיי"ש.

ולכן ביאר שם כוונת הסמ"ג (וגם הרמב"ם סב"ל כן): שבאמת ינחלו בארץ ישראל עצמה, אלא שהוא בארץ קיני קניזי וקדמוני שיתוספו בימות המשיח, דעלייהו לא קאי הלאווין, וכפי דדייק הרמב"ם שהלאו קאי שלא ינחלו בארץ כנען דוקא, שזהו רק מז' עממין משא"כ בג' הארצות קיני קניזי וקדמוני, ששם יהי' חלוקה גמורה גם לשבט לוי. וי"ל דעפי"ז לא קשה קושית הר"ן הנ"ל ממ"ש ביחזקאל, די"ל דשם איירי בנוגע לז' עממין, משא"כ בג' ארצות לא, ועיין גם במכתב קודש ימי אלול תשמ"ה שכ"כ.

ולכאורה יל"ע במ"ש שם (סו"ס ג') שהרמב"ם לא הביא מפורש דין זה, עפ"י הידוע שאין דרכו לכתוב ענינים מחודשים ואינו אלא מעתיק הגמ', עיי"ש. ולכאורה אם סב"ל כהסמ"ג הרי הסמ"ג הביא מקורו מב"ב שם, וא"כ כשם שהביא הרמב"ם הדין דמלך המשיח נוטל לע"ל חלק אחד מי"ג מכל הארצות שכובשין ישראל (הל' מלכים פ"ד ה"ח) שמקורו הוא מהגמ' דב"ב שם, א"כ לכאורה הי' צריך להביא גם הדין דשבט לוי. וראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' קי"ג שהוכיח מזה שהרמב"ם לא הביא דין זה בנוגע להלויים שהוא חולק ע"ז, עיי"ש. ויל"ע.
  1. וראה שו"ת דברי יציב חלק חו"מ - מקדש וקדשיו סי' פ"ו (אות י) שביאר הך פלוגתא דתליא בטעמא דמילתא שאין ללויים חלק ונחלה, דאי נימא משום שהובדלו לעבודת ה' שלא יהיו עסוקים בעבודת האדמה, כמ"ש הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל ובחינוך מצוה תקד, א"כ י"ל דלע"ל בקיום היעוד (ישעי' סא,ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ומלאכתם נעשה ע"י אחרים (כדאיתא בברכות לה,ב) שפיר יקבלו שדה וכרם כמו כל ישראל, אבל אם נאמר הטעם משום דה' הוא נחלתם, וכמבואר בספרי פ' קרח (פיסקא קיט ד"ה ויאמר ה'): אני חלקך ונחלתך על שולחני אתה אוכל, וכ"כ הרמב"ן שם (יח,כ ד"ה בארצם) דמשמע דאינו רק בשביל שלא יעסקו בעבודה אדמה וכו' אלא עצם הדבר שלא יהא להם שום חלק בעוה"ז דה' הוא נחלתם, א"כ גם לעתיד לא ינחלו עיי"ש, וראה בענין זה בלקוטי שיחות חל"ח פ' פינחס א' סעי' ד' והלאה (הובא לקמן בפנים) שביאר דגם לע"ל יהי' חילוק בין הלויים לשאר ישראל, דאף שלא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד כמ"ש הרמב"ם בסוף הל' מלכים, מ"מ יש הפרש ביניהם, ולכן יהי' נפק"מ ביניהם לענין נחלה עיי"ש.
  2. ועי' גם בספר 'מנחת יחיד' על המנ"ח שם, וראה בס' 'פרדס יוסף' החדש פ' קרח יח,כ, ופ' שופטים יח,ב בענין זה.