ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן יא׃ עוד בענין ״מלך המשיח מזרע דוד ושלמה״

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כתב הרמב"ם בספר המצות (ל"ת שס"ב) וז"ל: אמנם המלכות לבד כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד, ובביאור אמרו (קה"ר רפ"ז וכעי"ז יומא עב,ב) כתר מלכות זכה בה דוד וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אין מלך למי שיאמין תורת משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד וכו', עכ"ל. ועי' גם בפיה"מ (סנהדרין פרק חלק) סוף עיקר י"ב בנוגע לאמונה בביאת המשיח שכתב וז"ל: ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, עכ"ל. וכ"כ באגרת תימן פ"ג.

ובסי' הקודם מבואר דאף שהרמב"ם בס' הי"ד לא הזכיר כלל שמשיח צריך להיות מזרע שלמה דוקא, מ"מ י"ל שכן סב"ל גם בס' הי"ד ולא כמ"ש בס' חמדת ישראל שהרמב"ם חזר בו, די"ל שלא הוצרך הרמב"ם להזכירו בס' הי"ד כיון שבודאי הוא כן, כיון שכתב בהל' מלכים (פ"א ה"ז): "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם". ומבואר בסנהדרין צה,ב, שלא נשתייר מזרעו של דוד אלא יואש בלבד דעתלי' איבדה כל זרע הממלכה, ופירשו המפרשים שאיבדה כל אלו שהיו מבניו הזכרים, וכיון דיואש לבד נשאר מבניו הזכרים משלמה, נמצא שבכל אופן מוכרח לומר שמלך המשיח יהי' מזרע שלמה דוקא, כיון דמשאר בניו של דוד לא נשתייר כלום, ולכן לא הוצרך הרמב"ם להביא דין זה כיון שאין בזה שום חידוש להלכה. ואף שנשתיירו בנים מהנקבות שהן הנשיאים דא"י כדאיתא בסנהדרין ה,א, הרי בלאו הכי אינם ראויים למלכות בית דוד כיון שמלכות בית דוד הוא בבניו הזכרים דוקא, עיי"ש בארוכה.

מצינו ירושה אצל דוד גם ע"י הבנות

ולכאורה אכתי צריך ביאור, שהרי מצינו ענין ירושת שררה במלכות בית דוד, גם באלו שבאו מן הנקיבות וכדאיתא בסנהדרין שם: לא יסור שבט מיהודא אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים וכו'. ובתוס' שם (בד"ה דהכא) ביארו המעלה שיש בריש גלותא שבבבל דאיקרי שבט, על הנשיאים שבא"י דאיקרי מחוקק, משום דאיתא בירושלמי דראש גולה שבבבל מזכרים ונשיא שבא"י מנקבות. ועי' גם בהוריות יא,ב, בנוגע לרבינו הקדוש דאמר לו ר' חייא שאי"צ להביא שעיר נשיא משום ד"צרתך בבבל", ועוד דהתם שבט והכא מחוקק עיי"ש, הרי מוכח מזה שאכן יש איזה ירושת שררה במלכות בית דוד גם באלו הבאים מן הנקבות דבן הבת יורש וכו', וא"כ למה אמרינן לגבי מלכות בית דוד שהוא שייך לבניו הזכרים דוקא?

ועי' גם בתשובת מוהר"ר שאול שבסוף שו"ת הרמ"א שהוכיח מזה דמחוקק מבין רגליו קאי על הנשיאים שבא"י אף שבאים מן הנקבות שיש ירושת שררה גם בבן הבת, וראה גם בחי' היעב"ץ (הוריות שם) שהוכיח משם דמלכות בית דוד שייך לכאו"א אף שאינו מזרע שלמה וכו', עיי"ש.

ויש לבאר בזה, דבשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שי"ב אות עב-עג) דייק בלשון הרמב"ם שם דבתחילה כתב דמאחר שמושחין את המלך הרי זה זוכה לו ולבניו לעולם שהמלכות ירושה להם וכו', ואילו אח"כ כשמדבר אודות מלכות בית דוד כתב כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם וכו', דלמה כאן במלכות בית דוד הדגיש שהוא לזכרים דוקא? והוכיח מכאן שבמלכות בכלל גם בן הבת יורש משא"כ במלכות בית דוד רק בן הבן יורש ולא בן הבת, עיי"ש[1].

ירושה במלכות בית דוד וירושה במלכות סתם

ובס' המצוות להרמב"ם (בל"ת הנ"ל) כתב וז"ל: וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לענין מלכות נכרי קרינן ביה כמו שכל מי שהוא מזולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינן ביה וזה מבואר אין ספק בו, עכ"ל[2].

הרי מבואר בזה שהענין ד"כתר מלכות" שזכה בו דוד -שהוא הענין ד"מלכות בית דוד"- יש בזה הגדר כמו ב"כתר כהונה". ויש לפרש שכוונת הרמב"ם גם דכמו בכתר כהונה ה"ז לזכרים בלבד כמו כן הענין דכתר מלכות ה"ז לזכרים בלבד, וכדכתיב: (ריש פ' במדבר) "למשפחותם לבית אבותם", (ראה ב"ב קט,ב) דרק אם הוא בבניו הזכרים ה"ז נקרא על שמו של דוד - משא"כ אם הוא גם לבן הבת הרי אפשר שהוא משבט אחר ושוב אינו נקרא על שם דוד.

והטעם בזה י"ל דכתיב לא יסור שבט מיהודא וגו', ז.א. שהמלוכה צ"ל אצל שבט יהודא דוקא, ואם גם הנקבות יורשות הרי כשינשאו לשבט אחר יהי' המלוכה נקראת על שבט אחר ולא על שם יהודא, ויש להוסיף גם במ"ש בדברי הימים א' (יז,י) "ואגד לך ובית יבנה לך ה'", ופירש"י שם ובית יבנה לך ה' אתה חשבת לבנות לי בית לשמי, באותה מדה יהי' שכרך, ומבשרך הקב"ה כי בית עשה לך ה' שיתן לך בן שימלוך תחתיך וישב על כסא ישראל במקומך, כל שתתקיים בבן אדם אחריו קרוי בית וכו', עיי"ש (וע"ד דכתיב (שמות א,כא) ויעש להם בתים ופירש"י בתי כהונה ולוי' ומלכות). ז.א. שהובטח לו הענין ד"מלכות בית דוד" שיהי' נקרא על שמו דוקא, וזה אפשר רק כשהוא ע"י בניו הזכרים.

ועי' גם בחי' הגרי"ז פ' וילך שביאר דאמר גבי שבט מיהודא, וגבי מחוקק מבין רגליו, משום דשבט עדיף ממחוקק דראש גולה הוא מן הזכרים ונשיא שבא"י מן הנקבות (כנ"ל), נמצא שהשבט שהוא הראש גולה הי' הוא בעצמו שם יהודא עליו דלמשפחותם לבית אבותיו כתיב, ולהכי קראו הכתוב בשם יהודא, אבל המחוקק הי' רק יוצא משבט יהודא אבל הוא עצמו לא הי' בו שם יהודא, וזהו דקראו הכתוב "מבין רגליו" שהוא רק יוצא מיהודא אבל הוא בעצמו לאו שם יהודא ביה.

ועפ"ז מבואר למה חילק הרמב"ם בלשונו, דלגבי מלוכה בכלל כתב בניו סתם, כי שם גם בן הבת יורש המלוכה, משא"כ במלכות בית דוד כתב "הזכרים", כיון ששם יש דין מיוחד כמו בכהנים שהוא שייך בבניו הזכרים דוקא, דרק אז נקרא על שמו.

מלכות בית דוד – מלכים בעצם מהותם

ויש להוסיף ביאור בזה ע"פ מ"ש בלקוטי שיחות חכ"ח שם שביאר ההפרש בין מלכות סתם למלכות בית דוד, דבענין המלך והמלכות אפ"ל בב' אופנים: א) נקרא מלך משום שממלא בפועל התפקיד של מלך והנהגת המלוכה. ב) שהוא מלך בעצם מציאותו. והמעלה דמלכות בית דוד הוא שיש בהם ענין המלוכה לא רק משום שהם מלכים בפועל, אלא שיש בהם עצם ענין המלכות, ולכן אין זה ענין נוסף על מציאותם, אלא שזה פועל שינוי בעצם מהותם שהם מלכים בעצם. ומבאר שזהו הטעם שכתב הרמב"ם בס' המצוות הנ"ל שכל מי שאינו מזרע הנכבד לענין מלכות נכרי קרינן ביה כמו זרע אחר שאינו מזרע אהרן לענין עבודה זר קרינא ביה, כיון דרק בזרע הנכבד יש הענין דמלך בעצם ושכן הוא גם לגבי אהרן שהכהונה אצלם אינו דבר נוסף אלא שזהו עצם מציאותם, עיי"ש בארוכה.

ועי' גם לקוטי שיחות ח"ל פ' חיי שרה ג' (אות ג' והלאה) שביאר ג"כ כנ"ל, והוסיף לבאר שלכן מלכות בית דוד קיים לעולם, כי אם המלוכה הוא דבר נוסף על מציאותו שייך שיהי' בזה הפסק, משא"כ כשזה עצם מציאותו לא שייך בזה הפסק. ומבאר גם שלכן נמשח שלמה למלך בחיי אביו, ואין בזה סתירה ל"אין שתי מלכים משתמשים בכתר אחד", כי זהו רק בנוגע לההנהגה בפועל אבל לא בנוגע לעצם מציאות המלך דבזה אין סתירה בב' מלכים, עיי"ש.

ולפי"ז י"ל שזהו גם החילוק בין הריש גלותא שבבבל הבאים מבניו הזכרים, לנשיאי א"י הבאים מן הנקבות: דבריש גלותא שיש בהם הענין ד"מלך בעצם" הנה גם הירושה והמשרה שלהם הוא של מלוכה ובמקום מלך הוא ונקראים "שבט", משא"כ בנשיאי א"י שאין בהם הענין ד"מלך בעצם" אין בהם הענין דמלוכה, רק ירושה של שלטון בעלמא כמו בשאר השררות כנ"ל, ונקראים "מחוקק" שהוא נשיאות בענין התורה כמ"ש התוס' שם, כי בודאי לא גרע כחו של דוד משאר המלכים ששייך אצלם ירושה גם ע"י הנקיבות ובמילא בענין זה גם אצל דוד כן, אבל אין זה שייך להענין ד"מלכות בית דוד" ול"כתר מלכות" שהו"ע מיוחד כנ"ל שנעשה מלך בעצם, שזהו רק בבניו הזכרים.

ולכן מצינו חילוק גם בסמכותם, כמ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פ"ד הי"ג דראש גולה במקום מלך הוא ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום וכו' והביא ע"ז קרא דלא יסור שבט מיהודא, משא"כ לגבי הנשיאים דארץ ישראל לא כתב כן, כמ"ש בהל' י"ד, ובהל' ה' כתב דחכמים חלקו כבוד לבית הלל הזקן שלא יהא נסמך אלא ברשות הנשיא, דמשמע מזה שלא הי' בהם ענין המלוכה וכו'. וזהו מה שענה ר' חייא לרבי הרי צרתך בבבל שהוא שבט ורבי הוא מחוקק ולכן אי"צ להביא שעיר נשיא[3].

ולעיל הוזכר שבחי' היעב"ץ הוריות שם, הוכיח מהך ששאל רבי מה אני בשעיר, דכל זרע בית דוד צלחו למלוכה אעפ"י שאינן מזרע שלמה ואילו לא הי' צרתו בבבל הי' חייב בשעיר נשיא עיי"ש עוד וזהו לא כהנ"ל?

אבל י"ל, דהנה בס' חק נתן הוריות שם הקשה על הרמב"ם, דמהרמב"ם (הל' שגגות פט"ו ה"ו) משמע דדין שעיר הוא רק במלך ולא בנשיא, ובגמ' משמע שכל הטעם שרבי לא הי' מחוייב בשעיר הוא משום ד"צרתך בבבל", אבל לולי זה הי' חייב אף שרבי הי' רק נשיא ולא מלך? ועי' גם בס' שער יוסף (להחיד"א) שם בזה.

ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' ס"ד הקשה ג"כ קושיא זו, ומתרץ דבלשון ראשון אמר לו הרי צרתך בבבל, אבל בלשון שני שם איתא ר' ספרא מתני הכי וכו' א"ל התם שבט הכא מחוקק כו', ולכאורה מהו הנפק"מ בין הני ב' הלשונות? ומבאר דלשון ראשון סב"ל שהדין שעיר הוא לא רק במלך אלא גם בנשיא, ולכן ענה לו הרי צרתך בבבל שהוא ריש גלותא שהוא על גביו ולכן אינו בשעיר, ולולי שהי' ריש גלותא הי' באמת חייב, אבל לשון שני סב"ל דבעינן מלך דוקא ולא נשיא, וזהו דקאמר דהתם שבט והכא מחוקק וכיון שרבי אינו בגדר "מלך" לכן אינו שייך להביא שעיר, והרמב"ם פסק כלשון שני, וממשיך לבאר שם הטעם של לשון שני דלא אמרינן גבי' ד"אין על גביו אלא ה"א" כיון שאפשר להעבירו מנשיאותו עיי"ש בארוכה, ולפי"ז אתי שפיר.

וראה שו"ת אבני נזר יו"ד סי' שי"ג אות י"ג שהחלקת יואב הוכיח מהגמ' דהוריות דגם אצל רבי הי' ענין המלוכה דאל"כ איך שאל שיהי' חייב בשעיר דנשיא, והאבנ"ז דחה דבריו ששאל מצד נשיאות, ולכאורה לפי המבואר ברמב"ם הנ"ל שהוא רק במלך מוכח כהחלקת יואב? אבל לפי הנ"ל אפ"ל שבאמת שאל מצד נשיאות והא דפסק הרמב"ם שהוא רק במלך הרי זה לפי המסקנא וללשון שני וכפי' שנת'.

ולפי"ז נמצא בנוגע למלך המשיח שענינו "מלכות בית דוד" בתכלית השלימות, כי מלכותו גדולה מכל המלכים שהיו כמ"ש באגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ד ע' קפ"א ובס' שערי גאולה ימות המשיח סי' י"ד, ועי' גם בס' 'הדרנים על הרמב"ם' ע' קי"ב, ובהערה 37 שהביא שם מהמשך תער"ב שישנם שני אופנים במלך ע"ד הנ"ל, וכתב שם דעפ"ז יובן מה שתואר דמשיח הוא "מלך מבית דוד" כי משיח הו"ע בפני עצמו שלמעלה מענין תיקון העולם בחינת "מלך בעצם" שאינו תלוי בהעם עיי"ש, במילא ודאי הוא צ"ל מבניו הזכרים דוקא כנ"ל, וא"ש מה שנתבאר שלכן לא הוצרך הרמב"ם לכתוב בס' הי"ד שהוא מזרע שלמה דוקא, כיון שמבניו הזכרים נשתייר רק יואש מזרע שלמה בלבד וכפי' שנת', וראה בס' שערי גאולה - ימוה"מ סו"ס כ"ג.
  1. ועי' גם כלי חמדה שופטים אות ז', ובס' משפט המלוכה ע' תנא.
  2. וראה גם ספרי פ' קרח פי' קיט ג' כתרים הם וכו' כתר כהונה זכה אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה דוד ונטלו וכו', ועד"ז איתא ביומא עב,ב, וברמב"ם הל' ת"ת רפ"ג הובא כ"ז בלקוטי שיחות חכ"ח פ' קרח ב'.
  3. וראה לקוטי שיחות חי"ט פ' שופטים א' בההפרש שבין מלך לנשיא, ובהערות שם – הע' 17,27,51.