ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן ט׃ ברכת חכם הרזים לע"ל

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בטור או"ח סי' רכ"ד כתב וז"ל: הרואה ס' רבוא ביחד מישראל אומר בא"י אמ"ה חכם הרזים, ואם רואה אפילו אחד שהוא מופלג בחכמה יברך חכם הרזים דרבי חנינא בריה דרב איקא בריך כד חזי לרב פפא, וי"א שאין בזמן הזה מי שראוי לברך עליו כך, עכ"ל. ועי' גם בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' ר"י שנשאל אם יש לברך בזה"ז ברכת חכם הרזים והשיב אין בזמן הזה רזים ולא חלק לו בינה דאנן הדיוטות אנן, עכ"ל, וכ"כ בשטמ"ק ברכות נח, ב. ולפי"ז מסתבר לומר דרק בזמן הזה אין מברכים ברכה זו, אבל בימות המשיח שאז ודאי יהי' מי שראוי לברך עליו, דנוסף למלך המשיח יהי' גם משה ואהרן עמהם וכו', יברכו ברכה זו.

סיפור עם החתם סופר

אבל ראה בס' זכרון למשה (שיצא לאור בשנת חצר"ת לכבוד שנת המאה להסתלקות החתם סופר) ע' פ"א שמסופר שהחת"ס בנסיעתו דרך פרשבורג הי' מסופק מה לעשות אודות הברכה שחלק מחכמתו ליראיו שהשמיטו הרמב"ם, ובלי ספק דסב"ל להרמב"ם דאין לנו חכמים כאלה הראויים לברך עליהם ברכה זו, אבל זה לא נאמר על גאון כרבינו משולם מטיסמאניץ זצ"ל, והתיישב כן, כי טרם פתח את הדלת אמר בלחש (ברכות נח,א): ת"ר הרואה מחכמי ישראל אומר [ופתח הדלת ואמר בשם ומלכות בקול רם] בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו. ושאלו: רבי למה לא הביא הרמב"ם הלכה זו? וע"ז השיב לו דלא קשה מידי, דלכאורה קשה עוד על הרמב"ם שהשמיט עוד הלכה מפורשת (ב"ב כד,ב) מרחיקין אילן סרק מן העיר חמשים אמה? אבל תירוץ אחד לשני קושיות אלה, דהנה הטור והרי"ף והרא"ש הביא רק מה שהוא הלכה בזמן הזה כנודע, משא"כ הרמב"ם מביא גם הילכתא למשיחא, אבל ענינים שאינם לא בזמן הזה ולא לעתיד רק מה דהוה הוה לא הביא גם הרמב"ם בספרו יד החזקה, והני תרי הלכות ליתנייהו לא בזה"ז ולא לעתיד, בזמן הזה אין לנו ת"ח כזה, ולעתיד הלא יחיו המתים ותמיד נראה את משה ואהרן והתנאים והאמוראים, ואטו אז שייך לומר ברכה בכל שעה לכן לא הביאו הרמב"ם. וכן באילני סרק בזמן הזה אין ידינו תקיפה ואין לנו עיירות של ישראל, ולעתיד לבוא עתידין אילני סרק שיטענו פירות וא"כ לא שייך דינים אלו לא בזה"ז ולא לע"ל, עכ"ד.

דאי נימא כסברא זו דכיון שיהי' כן בתמידיות ובקביעות לא יברכו ברכה זו, א"כ י"ל כן גם לגבי ברכת חכם הרזים. אבל עצם הסברא לכאורה אינה מובנת דלמה לא יצטרכו לברך ברכה זו עכ"פ בפעם הראשון, ועוד שהרי כתב המחבר שם (סעי' יג) שאינו מברך על אותו אדם בתוך שלשים יום, אבל אח"כ מברך שנית, ועי' גם בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' רצ"ו בשם הראב"ד (מובא במג"א שם ס"ק י') לגבי ברכה זו ולגבי הברכה על המלך - דהא שמברך פעם שני' רק אחר ל' יום ה"ז רק אם הוא אותו המלך או אותו החכם, אבל אם הוא חכם אחר מברך עליו אפילו בתוך שלשים יום, ואפילו ראה מאה מלכים או מאה חכמים ביום אחד מברך ברכה בפ"ע על כאו"א עיי"ש, (וראה גם בסדר ברה"נ לאדמו"ר הזקן פי"ג אות יג, ובלוח ברכת הנהנין פי"ב אות יט), וא"כ ה"ה הכא שייך לברך באותו אדם וכו' אחר ל' יום או באדם אחר אפילו בתוך ל' יום?

וראה בס' מנחת שלמה (להגרש"ז אויערבאך ז"ל) סי' צ"א אות כ"ז, דאחד הברכות שנברך בביאת משיח יהי' ברוך שחלק מחכמתו ליראיו.

אלא דבשו"ת דברי ישראל סי' מ"ז הביא סיפור זה בסגנון אחר קצת, שענה לו מו"ה משולם דברכת חכמי ישראל אינו נוהג בזה"ז שאין לנו דין ת"ח, ולעתיד לבוא יהי' מלאה הארץ דעה ולא יהי' דבר חדש עד שיצטרך לברך, ולכן לא הביאו הרמב"ם, וע"ז הוסיף החת"ס מדיליה דלפי"ז תתורץ גם למה השמיט הרמב"ם הדין דמרחיקין אילן סרק מן העיר נ' אמה משום דעכשיו בחורבנה אין כאן משום ישוב א"י ולעת"ל לא יהי' שייך כלל דין זה דהא אמרו בסוף מס' כתובות עתידין אילני סרק שבא"י שיוציאו פירות, ע"כ. דהכא מבואר דכיון דמלאה הארץ דעה ויהיו כולם חכמים וכו' ויהי' זה דבר רגיל ולא יהי' זה חידוש כלל במילא לא יצטרכו לברך ע"ז, ולפי"ז י"ל דברכת חכם הרזים שאני שהוא ברכה מיוחדת על סוג מיוחד דאפילו לע"ל יהי' זה חידוש ובמילא שפיר יברכו ברכה זו.

וראי' לזה דברכה זו שאני, שהרי הרבה פוסקים סב"ל דמברכים ברכת שחלק מחכמתו כו' גם בזמן הזה, וכדהובא דין זה בשו"ע המחבר סי' רכ"ד (וכן בסדר ולוח ברכת הנהנין לאדה"ז שם, וראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' ל"ז אות ג'), ומ"מ לא הביאו שצריך לברך ברכת חכם הרזים על מופלג בחכמה. וביאר בס' פתח הדביר שם בארוכה ובכ"מ דמופלג בחכמה ליכא בזמן הזה שנברך ברכת חכם הרזים וכו' עיי"ש, וראה גם בשו"ת שלמת חיים סי' ק"מ.

תמיהה בסיפור זה

אלא שכל סיפור זה תמוה, שהרי הרמב"ם הביא בהדיא בהל' ברכות פ"י הי"א דין זה דהרואה מחכמי ישראל מברך ברוך וכו' שנתן מחכמתו ליראיו.

ובס' חידושי הגרמ"ז סי' מ"ז בשוה"ג, הביא שם המו"ל הרה"ג ר"ד מנדלבום שי' סיפור זה, ושם בע' רי"ג הקשה אחד ע"ז כנ"ל שהרמב"ם אכן הביא דין זה, (וכן הקשה גם בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' ט"ז), וכתב דכנראה הכוונה למה שהשמיט הרמב"ם ברכת חכם הרזים על יחיד מופלג בחכמה, וע"ז יש ליישב דכיון דהעולם כולם יחכמו נמצא דעל כל חכם יצטרך לברך ב' ברכות שחלק מחכמתו וברוך חכם הרזים, ואין זה מסתבר שיתקנו שני ברכות על ענין אחד כשבכל פעם יברכו ב' הברכות, עכ"ד. אבל דבריו אינם מסתברים כלל דמאי שנא ברכה אחת מב' ברכות, דממ"נ אם יש חיוב לברך ב' ברכות (וכמ"ש בס' דברים אחדים להחיד"א דרוש יג (סב, ב) דשייך לברך ברכת חכם הרזים וברכת שחלק מחכמתו וכו', ואין א' נכלל בהשני, ע"ש הביאור) - למה לא יברכו ב' ברכות, ואם ליכא חיוב אין מברכים כלל.

ויותר טוב הי' לדחוק ולומר שהחת"ס הקשה בנוגע לברכת חכם הרזים לבד, דלמה השמיט הרמב"ם דין זה לגבי חכם מופלג (והביאו רק בנוגע לששים רבוא), וע"ז ענה לו משום דבזמן הזה ליכא חכם מופלג וכו' ולע"ל לא יצטרכו לברך זה משום דומלאה הארץ דעה, משא"כ ברכת שחלק מחכמתו שפיר הביאו כיון דזה נוהג עכ"פ בזמן הזה אף שלא ינהג לע"ל. אבל זה אינו מתאים להסיפור שהחת"ס אמר ובירך בלשון הגמ' דברכות שם, ת"ר הרואה מחכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו וכו', גם י"ל דאפילו לע"ל כשיהי' ומלאה הארץ דעה, יוכלו לברך ברכה זו כיון שהוא על סוג מיוחד וכנ"ל.

ובשו"ת יחוה דעת שם כתב שכל חלק זה של הסיפור אודות השמטת הרמב"ם כו' הוא טעות, והסיפור הוא רק שהחת"ס בירך ברכה זו בלשון הגמ' משום שיש דסב"ל דאין מברכים ברכה זו בזה"ז, ואף דסב"ל להחת"ס עצמו דמברכים מ"מ לרווחא דמילתא אמר זה כדרך לימודו, עיי"ש.

השמטת הרמב"ם ברכת חכם הרזים לגבי חכם מופלג

ואפשר לומר שהרמב"ם השמיט דין זה, משום דסב"ל כהרמב"ן במלחמות ברכות שם שאין ההלכה כלל כן לברך חכם הרזים, משום שמצינו בגמ' שלא עלתה הברכה יפה ששלט בו עין הרע ונח נפשיה, ועי' גם מאירי שם שהוכיח דאין ההלכה כן.

ועי' בחי' החת"ס השלם ברכות שם שהקשה החת"ס בעצמו קושיא זו דלמה השמיטו הפוסקים דין זה דברכת חכם הרזים על חכם מופלג, עוד הקשה דלמה נענש רבי חנינא בריה דרב איקא על שבירך ברכה זו? וביאר דלברכה זו בעינן אחד שיורד לסוף דעת כל אדם של ששים רבוא, ומצינו במדרש (במדב"ר פכ"א אות ב') שזה לא הי' אפילו אצל משה רבינו ולכן אמר (במדבר כז,טז): אלקי הרוחות לכל בשר יפקוד איש על העדה וכו', וכשרב חנינא בריה דרב איקא אמר זה על רב פפא הי' זה פגיעה בכבוד משה רבינו (ראה שו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעי' ל"ו) ולכן נתנו בו עיניהם וכו' ולכן לא הביאו הפוסקים דין זה שהוא שלא כדין, עכ"ד[1]. ולפי"ז דאין ההלכה כן בכלל, י"ל דגם לע"ל לא יברכו ברכה זו, ויברכוהו רק מצד ששים רבוא כמ"ש במנחת שלמה שם.

היוצא מכל זה, דאי נימא דטעמו של המב"ם שהשמיט דין ברכת חכם הרזים הוא משום דס"ל שאין ההלכה כן, כנ"ל, נמצא דגם בימוה"מ לא יברכו ברכה זו (ויברכו רק מצד ששים ריבוא מישראל כמ"ש במנחת שלמה שם); אבל לפי דעת הטור, וכ"כ רבינו יונה שם - שכן הוא להלכה, אפילו לפי הי"א שבטור מברכין ברכה זו.

השמטת הרמב"ם הדין דמרחיקין אילני סרק מן העיר

ומ"ש לעיל אודות השמטת הרמב"ם הדין דמרחיקין אילני סרק מן העיר נ' אמה כדעת אבא שאול (ב"ב כד,ב), עי' בחי' החת"ס ב"ב שם (בד"ה אבא שאול) שכתב כל זה בעצמו, ומביא קושית התויו"ט שם, דכיון דבפיה"מ פסק הרמב"ם כאבא שאול[2] - למה השמיטו בס' היד? ותירץ כנ"ל עפ"י מ"ש בנמוקי יוסף שם שכל הני הילכתא הוא הילכתא למשיחא דבזה"ז ליכא נפקותא בארץ ישראל עד דאתי משיחא בב"א, ונהי דהרמב"ם מביא הדינים דהילכתא למשיחא כאן אין זה נוגע כיון דעתידין כל אילני סרק שיטענו פירות וא"כ שוב אי"צ לדין זה כלל, עיי"ש (ומזה ברור שלא כדהובא בספר זכרון למשה שהג"ר משולם תירץ זה דא"כ ודאי הי' החת"ס מזכיר זה בשמו, ועיי"ש בע' 194 (בהערות המו"ל מחדש) שכן הקשה הגרמ"מ איגר זצ"ל. ואפילו אי נימא שהחת"ס תירץ כן בעצמו עפ"י תירוצו של הג"ר משולם (כמ"ש בדברי ישראל), מ"מ ודאי הי' החת"ס מזכיר שנתעורר לזה ע"י תירוצו של הג"ר משולם אודות השמטת הרמב"ם הברכה עיי"ש, וכל זה מוכיח כנ"ל שהוא טעות השומע). ולפי מ"ש החת"ס שם יש להעיר גם על מ"ש המו"ל שם בחי' הגרמ"ז עיי"ש, ואכמ"ל.

ולכאורה יש להקשות על תירוץ החת"ס, דכיון דלדעת הרמב"ם דלע"ל עולם כמנהגו נוהג נמצא דהענין ד"עתידין אילני סרק שיהיו טעונים פירות" יהי' בתקופה הב' ולא בתקופה הא', א"כ הי' לו להרמב"ם להביא הדין דמרחיקין אילני סרק וכו' בס' היד דאיירי בתקופה הא'?

וי"ל עפ"י מש"כ בלקוטי שיחות חכ"ז פ' בחוקותי א' (ע' 203) דהך דגמ' כתובות דקאמר שזהו באילני סרק דארץ ישראל דוקא - הרי זה שייך גם בתקופה הא', דזה אינו שינוי במעשה בראשית אלא חידוש בא"י דוקא, משא"כ התו"כ דקאמר אילני סרק שבכל העולם שהוא שינוי מנהגו של עולם הוא בתקופה הב', עיי"ש. וכיון דסב"ל להחת"ס בדעת הרמב"ם דדין זה דמרחיקין וכו' נוהג רק בא"י, י"ל גם לפי הרמב"ם דבתקופה הא' עתידין אילני סרק שבא"י להוציא פירות וא"ש.

אבל עי' בהע' 31 שם, דמל' הרמב"ם שכתוב שלא יבטל דבר ממנהגו של עולם, משמע יותר דס"ל בנוגע לתקופה הא' דאפי' בא"י לא יוציאו פירות, עיי"ש.

וראה בס' חידושי ר' עזריאל (יבמות כתובות) בה"הדרן" עמ"ס כתובות בתחילתו שהביא דברי החת"ס אלו וביאר דבריו.
  1. אבל במלחמות שם מבואר שאכן היו חכמים כאלו, ומביא הספרי עה"פ איש אשר רוח בו לגבי יהושע שיכול להלוך כנגד רוחו של כאו"א (מובא גם בההקדמה לספר התניא), כמו ר' ישמעאל ור"ע, עיי"ש. וראה רשימת המנורה ע' ע"ו.
  2. אבל ראה במקורות וציונים ברמב"ם פרנקל הל' שכנים פ"י ה"א שהביאו דבמהדו"ב בפיה"מ כתב שאין ההלכה כאבא שאול.