חמורו של משיח

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נאמר, כי ייתכן מצב שהמשיח יתגלה רכוב על חמור, ובכמה מקורות נאמר כי הוא חמור המיוחד לכך מששת ימי בראשית, ועליו רכבו אברהם אבינו ומשה רבינו.

פירושים שונים נאמרו בעניין זה, ומהם: משיח הוא עניו ומתבטאת מעלתו זאת ברכיבתו על חמור, משיח מגיע על ידי לימוד תורה אותה לומדים מתוך עול - כחמור למשא, משיח מתגלה על ידי 'רכיבה' על חומריות הגוף, משיח ימשול על האומות הדומות לחמור, וכן פירושים נוספים.

הרבי מסביר כי חמורו של משיח מצביע על בירור וזיכוך העולם, תהליך שהחל אצל אברהם אבינו, המשיך על ידי משה רבינו, ומגיע לשלימותו אצל המשיח – בירור מושלם ונצחי של העולם.

מקור הדברים

בספר זכריה[1] נאמר "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות". כלומר: מלך המשיח יבא רכוב על חמור.

וחמור זה - הוא החמור עליו רכבו אברהם ומשה, כנאמר בתורה[2] "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור". ופירש שם רש"י[3] שהוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד להגלות עליו מלך המשיח. כנאמר כן במדרש[4].

ובספר דניאל[5] נאמר "וארו עם עני שמיא כבר אנש אתה". כלומר, שמלך המשיח יגלה על ענני שמיא.

בגמרא[6] נאמר: "אמר רבי אלכסנדרי ריב"ל רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה וכתיב עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו, עני רוכב על חמור. אמר ליה שבור מלכא לשמואל, אמירתו משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקיא דאית לי, אמר לי מי אית לך בר חיור גווני?"[7]

(=אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי שאל, שמצד אחד נאמר בספוק בדניאל "וארו עם אנני שמיא", כלומר מלך המשיח מתגלה על ענן. ומצד שני כתוב בזכריה "עני ורוכב על חמור", כלומר שמלך המשיח יתגלה על חמור.

ותירצו: אם זכו ישראל, יתגלה על ענני שמיא, ואם לא יזכו ישראל יתגלה על החמור.

ובהקשר זה מסופר שאמר פעם המלך 'שבור' לשמואל, אתם אומרים שהמשיח יבוא על חמור, אני מוכן לשלוח לו סוס משובח שירכב עליו. אמר לו שמואל למלך (כדי לדחותו), האם יש לך חמור בן מאה גוונים, כמו שיש למשיח?).

ואם כן, מלך המשיח יתגלה רכוב על חמור, אם תגיע הגאולה במצב של 'לא זכו'.

פירוש הדברים:

רש"י[8] פירש, ש'רוכב על חמור', מדגיש את מידת הענווה של מלך המשיח. וכן פירשו עוד[9] שאכן מלך המשיח יבוא על ענני שמיא, ומה שכתוב שיבוא רוכב על חמור, הכוונה למידת הענווה של מלך המשיח.

ויש שפירשו[10], ש"רוכב על החמור", פירושו שיבוא בהיסח הדעת, כיון שהדור אינו ראוי למשיח, והשטן יעכב ביאתו. ולכן מסיח את דעתו של השטן, ובא על חמור, שהשטן אינו חושב שראוי למשיח לבוא על החמור, אלא על סוס.

פירוש נוסף הוא[11], שהכוונה היא לזכות בשלה מגיע מלך המשיח – זכות התורה. שלומדיה נקרא 'חמורים למשא'. כלומר, התורה נמשלה למים המתירים ומשחררים את הכבולים בחבלים, וכך, בזכות התורה שנמשלה למים משתחרר מלך המשיח וגואל את עם ישראל. ודבר זה נגרם בזכות לומדי התורה, שלומדיה נושאים את עולה כחמור, כנאמר על שבט יששכר שהוא "כחמור גרם", ולכן המשיח קרוי 'רוכב על החמור', על זכות לימוד התורה.

רבי יצחק אברבנאל[12], מדגיש, כי זה שמשיח רוכב על החמור, אינו מדגיש את חסרונותיו. אלא את מעלתו – ששלום יהיה בימיו. שלא ישתמשו עוד בסוסי מלחמה, אלא ירכבו על חמורים.

פירש נוסף שמביא בשם הזוהר: "עני ורוכב על החמור", מלשון "וענית ואמרת", שהמשיח יהיה 'עני' - צועק ומבקש אל ה', ו'רוכב על החמור' - על אומות העולם שהם 'עם הדומה לחמור'.

המהר"ל מפראג[13], מבאר באריכות שמשיח בא על חמור, הוא כיוון שהחמור הוא פשוט יותר מכל בעלי-החיים. וכאשר המשיח רוכב על החמור, הוא מראה בכך שמעלתו גבוהה ונבדלת לגמרי מן העולם. ולכן בגמרא כתוב שיש לו "מאה גוונים", כי הדבר הפשוט, יכול לקבל כל צבע. וזהו שמשיח 'רוכב על החמור', הכוונה היא על החומר הגשמי, שהמשיח מנושא ומרומם ממנו.

ובמקום נוסף[14] כתב, שהוא מורה על התעלות הרוכב על החמור, כמו שכשבני ישראל יצאו ממצרים היו עימם חמורים, להורות על התעלותם. ולכן מצוות 'בכור' שייכת דווקא בחמורים, ולא בשאר בעלי חיים טמאים . והסיבה להתעלותו, היא כמבואר, לפי שהוא פשוט יותר משאר הבהמות.

והוסיף לבאר[15], שהרכיבה מורה על התנשאות והתרוממות, ובעיקר רכיבה על החמור שהוא נוטה אל הפשיטות יותר משאר בהמות, והדבר הפשוט הוא קדום יותר מאשר הדבר המורכב מכמה דברים. ולכן כתוב שחמור זה נברא 'בערב שבת בין השמשות' של בריאת העולם. כי הוא זמן היוצא מדרך הרגיל, וזמן זה מתאים לבריאת החמור. ואין הפירוש החמור נברא ממש בערב שבת של בריאת העולם, כי לא חי כל כך הרבה זמן, אלא שאז נכנס בכוח העולם לברוא חמור זה.

פסוקים נוספים בתורה הנדרשים על כך

בזוהר[16], פירש 'שעני ורוכב על החמור' הוא משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף נקרא 'שור'. וכיון שמשיח בן דוד נופל עם משיח בן יוסף שלכן נקרא 'בר נפלי', נאמר בפסוק "כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור". וכן נאמר במקורות נוספים, שבפסוק זה נרמז משיח בן דוד שנקרא 'חמור'[17].


וכן נאמר שכך רמז יעקב לעשו באמרו "ויהי לי שור וחמור", שרמז על ביאת המשיח[18]. ומהביאורים על זה[19]: ביטול התאוות על ידי משיח בן יוסף שקרוי שור, ואז ביטול ושפלות על ידי משיח בן דוד שנקרא 'חמור' שהוא שפל ועניו.

ביאורים נוספים נאמרו על הפסוק "משלחי הרגל השור והחמור", ומהם: ש'משלחי' הוא אותיות 'למשיח', המגיע על ידי זירוזו ('משלחי') בגמילות חסדים ובצדקה[20].

הרמב"ם[21], כתב על הנאמר בספר דניאל "רכב חמור רכב גמל צמד פרשים", ש'רכב חמור' הוא מלך המשיח הרוכב על החמור, ו'גמל' הוא סימן למלכות ערב, ו'צמד פרשים', הוא רמז למלכות אדום וישמעאל שיעמדו ויתפשטו קודם ביאת משיח.

עניינים נוספים הקשורים לביאת המשיח על החמור

רבי יונתן אייבשיץ[22], כותב, שיש שני מיני קליפות, יש קליפה הנדבקת בסוס, ויש קליפה הנדבקת בחמור. וקל יותר לטומאה להדבק בסוסים שטבעם חם כי יסוד האש מתגבר אצלו, מבחמורים שטבעם קר. ולכן, כאשר נדבקת קליפה וטומאה בחמור, בהכרח שהיא קליפה וטומאה חזקה ביותר.

וכשיבוא מלך המשיח יתגלה 'רוכב על החמור', כלומר, שהמשיח יצליח להכניע את את הטומאה החזקה הזו.

החתם סופר[23] מבאר שאלו שיש בנפשם טוב ורע מעורבבים, נמשל לסוסים – כמו שסוס דרכו להלחם. אך הדרך הטובה היא להיות גופו שלם בטוב, כמו חמור המטה שכמו לסבול ללא מלחמה. ולכן רכבו הצדיקים (אברהם, משה) על החמור. וכן יעשה מלך המשיח, להורות שנשמתו 'רוכבת על החמור', טוב מוחלט, ובמנוחה.

עוד ביאור[24]: החמור מורה על תפקידו של מלך המשיח – להכניס קדושה ותורה בלב בעם, כמו שבט יששכר שהיו לומדי תורה ונמשלו לחמור. ועוד תפקידו של מלך המשיח ולהכניע יצר הרע מעם ישראל.

ביאור נוסף[25] הוא על מנחת יעקב לעשיו שכללה גם אתונות, שהם רמז למשיח שרוכב על החמור. שהוא זכות המאמינים בביאת משיח צדקנו – שבזכותה מגיעה הגאולה.

הגאון הרוגו'צובי[26] כותב, שמחמורו של בלעם נעשה חמורו של מלך המשיח. שהרי בלעם נתנבא על מלך המשיח בדבריו. ומבאר, שלבלעם לא הייתה שליטה על דורו של משיח, כיוון שכוחו התקלקל, וכמו החמור שאין לו בינה.

חמורו של אברהם ושל משה

במדרש[27] מובא, שחמור זה של משיח הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק בנו עליו נאמר "ויחבוש את חמורו, והוא החמור בו השתמש משה כדי להביא את אשתו ובניו למצרים לפני שגאל את עם ישראל, כנאמר "וירכיבם על החמור". והוא החמור שנברא בין השמשות של ששת ימי בראשית.

פירושים רבים נאמרו בעניין זה ומהם[28]: החמור רומז על חיבור החומר עם הרוח. ולכן אצל אברהם נאמר שהשתמש בחמור, כיון שבעקידת יצחק היה צריך לעורר בליבו אהבתו ליצחק, ולהקריבו בכל זאת. וכן במשה, שנבואתו הייתה בעודו בחושיו. וכן במשיח – שתמלא הארץ דעה את ה', גם כאשר יהיה בחושי החומר.

עוד פירוש[29], שכיון שהציפייה והאמונה על ביאת משיח צריכה חיזוק גדול, כמו האמונה שנדרשה מאברהם בעת עקידת יצחק וממשה בעת ששלחו ה' לגאול את עם ישראל. ובחינה זו הוא שיעשה אדם את עצמו כ'חמור'. ולכן נאמר על המשיח 'עני ורוכב על החמור'.

וחמור זה חי לעולם כפשוטו, כיוון שלא היה בגזירת מיתה בחטא עץ הדע[30]. או[31] שאינו חי לעולם, אלא שמרמז שהכל קדושה אחת הוא, שהוא עניין היפוך החומר לקדושה. שהתחיל אצל אברהם, נמשך אצל משה ובא לשלימותו על ידי משיח צדקנו.

בתורת הרבי

בלקוטי שיחות[32], מבאר הרבי ביאור נפלא בכל עניין 'חמורו של משיח':

הרבי מקדים להביא את דברי רש"י המיוסדים על המדרש שלעיל, שחמורו של משיח הוא החמור המיוחד של אברהם ושל משה. ומקשה על כמה כמה קושיות, ומהם: מדוע אכן לקח משה רבינו עבור אשתו וילדיו דווקא את החמור המיוחד של אברהם ולא סתם סוס או גמל? ומדוע אינו מביא מה שנאמר במדרש שהוא החמור שנברא בין השמשות?

אלא, מבאר הרבי, משה לקח את החמור למצריים, כיון שלחמור זה יש תפקיד מכריע בתהליך הבאת הגאולה. ולכן הביא את המדרש שהוא החמור עליו יגלה מלך המשיח.

בתחילה סירב משה לקחת על עצמו את תפקיד גאולתן של ישראל ממצריים, וטען בפני ה' שאינו מוכשר וראוי לכך, וכי "שלח נא ביד תשלח", שלח ביד משיח צדקנו. ולא נכתב מה הייתה תשובתו של ה' לכך. ותשובה זו נרמזת בהגעת משה עם החמור. לומר שאין הגאולה ממצרים והגאולה העתידה – שתי גאולות נפרדות, אלא הם תהליך מתמשך אחד, שלא הגאולה השלימה.

ומה שחשב משה שאינו ראוי לכך, גם תשובה לזה נרמז בשליחתו עם החמור של מלך המשיח, שהרי החמור מורה על מידת הענווה של המשיח. ובזה מרמז ה' למשה שדווקא מצד ביטולו, ראוי הוא להיות מושיען של ישראל.

ממשיך ומדייק הרבי: אצל אברהם נאמר ש"חבש את החמור", אצל משה "וירכיבם על החמור", ואצל משיח כתוב "שעתיד להגלות עליו". שינויים אלו מצביעים על שלשה שלבי ודרגות בהמשכת קדושה בעולם, בתקופות של אברהם, משה ומשיח:

חמור, מרמז על חומרות הגוף והעולם. וזה הקשר בין הגאולה לחמור, כי תוכנה של הגאולה הוא גילוי אור ה' והקדושה, שהוא זיכוך וביטול החומר.

אצל אברהם, שעדיין לא ניתנה התורה, עוד לא הזדככה חומריות העולם, ופעולת אברהם הייתה להכניע ו'לשבור' את העולם, "שחבש אברהם". ולכן לא השתמש בו עבור עצמו, אלא עבור העצים והמאכלת.

אצל משה, כבר יכולים לרכב על החמור, כי אור הקדושה כבר מומשך לפנימיות העולם. אבל החמור עצמו עדיין לא התברר, רק אפשר 'לרכב עליו'. ולכן לא משה עצמו השתמש בו, אלא אשתו ובניו.

אבל לעתיד לבוא, גילוי אור המשיח יהיה אפילו אצל החמור עצמו, "עתיד מלך המשיח להגלות עליו", כי הבירור והזיכוך של העולם יהיה בשלימות, ולכן המשיח עצמו רוכב על החמור. שאז יתגלה ה' באופן של "כמים לים מכסים", תכלית הגילוי.

בשיחה נוספת מביא הרבי[33], את המדרש על דברי יעקב לעשו "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" – "חמור זה מלך המשיח, שנאמר עני ורוכב על חמור".

ושואל הרבי מדוע רמז יעקב את הגאולה העתידה דווקא בעניין זה של חמור, ובעיקר: הרי במצב של 'זכו' מגיע המשיח על ענני שמיא, ומודע לא משתמש יעקב במושג זה?

בכדי לבאר זאת, מסביר הרבי, שאברהם, משה והמשיח מהווים המשך של עניין אחד: בירור החומר הגשמי והכנתו לגאולה. וכשם שהשימוש כפשוטו בחמור הוא כדי להגיע למקום גבוה או רחוק שאין ביכולת האדם להגיע אליו בכוחות עצמו לבד, כך גם הבירור והזיכוך הגשמי מביא את הנשמה לדרגה שהיא איננה יכולה להגיע אליה בכוחות עצמה.

וזהו מה שיעקב אומר "ויהיה לי שור וחמור", כלומר, דווקא עבודתי עם לבן בבירור הדברים הגשמיים והחומרייפ, הוא זו שגורמת להגיע אל הדילוי הנעלה של המשיח. כיון שרק על ידי בירור החומר, אפשר להתעלות למדרגה גבוהה כל כך – "אור חוזר". עוד יותר גבוהה מ'ענני שמיא' – "אור ישר".

והכח זה ניתן לכל אחד ואחד, כמו שמבאר הרבי במקום נוסף[34], שכל יהודי יכול להגיע לגילוי זה של "עני ורוכב על החמור", על ידי הכח שיש בתשובה.

נושאים קשורים

מקורות

  1. ט, ט.
  2. שמות יד.
  3. רש"י שם: חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיך להגלות עליו שנאמר עני ורכב על חמור".
  4. פדר"א פל"א: וירכיבם על החמור, הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו הוא החמור שרכב עליו משה רבינו למצרים שנאמר ויקח משה וגו' הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו". וכן בילקו"ש דניאל תתרסה.
  5. ז, יג.
  6. סנהדרין צח, א
  7. רש"י: עני ורוכב על החמור - כעני הבא על חמורו בעצלות.בר חיור גווני - כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא, במלתא בעלמא דחייה. חיור - מאה בלשון פרסי.
  8. בזכריה שם: הנה מלך יבא לך - אי אפשר לפתרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני. צדיק ונושע - בה'. עני - ענוותן. ורוכב על חמור - מדת ענווה היא.
  9. דניאל שם, פירוש הרס"ג – "זהו משיח צדקנו, והלא כתיב על משיח עני ורוכב על חמור? אלא יבא בענווה כי לא יבא על סוסים בגאות".
  10. ש"ך על התורה, תצא: עוד לא תחרוש בשור וחמור רמז שלא יחשב ויספר וידבר בענין ב' משיחים משיח בן יוסף שנאמר עליו בכור שורו וחמור הוא משיח בן דוד שנאמר עליו עני ורוכב על החמור כלומר שאינו בא במרוצה כמו הסוס ופירוש תחרוש כמו לא תחרוש על רעך רעה ובלשון גמרא רחושי מרחשן שפוותיה שלא יחשוב וידבר בעניין המשיח כמו שאמר אותו חכם כשהיה רואה אותם מספרים בענייין המשיח היה אומר במטותא מינייכו לא תרחקוניה כי הוא יבוא בהיסח הדעת לפי שהדור אינן ראויים והשטן יעכב ולזה הוא רוכב על החמור כי נתקצרו פסיעותיו ולהסיח דעתו של שטן כדי שיאמר שאין לו לבוא על חמור שפל שבבהמות וכן הוא אומר אם יתמהמה אחכה לו כי בא יבא, אמר בא יבא רמז על ב' משיחים.
  11. שיר השירים ז, ו "מלך אסור ברהטים",ובפירוש שושנת העמקים לאלשיך "אלא שבשער הנזכר הוא אסור ברהטים והוא כי נשא המשל אל מלך שהוא קשור בחבלים דקים בשער באמבטיאות של מים שבהמלאות האמבטיאות ויפוצו מימיהם חוצה ישורו החבלים נימוחו ויותר המלך ממאסריו ויבא אל היכלו כשהמלך המשיח הוא אסור וקשור ברהטים בשקתות המים הם זכות תופשי התורה ומלמדים אותה לישראל שנמשלה למים כמאמר רעיא מהימנא עני ורוכב על חמור שזכות ביאת משיח נשען ורוכב על זכות תורה כד"א יששכר חמור גרם וזהו אסור ברהטים של שקתות המים הם זכיות תורה שכאשר יפוצו מלמעלה ימוחו השערות המעכבים ויוקר מאסרו ובא יבא ברנה"
  12. משמיע ישועה, המבשר הארבעה עשר (ע' תקפא): הנה מלכך יבא לך ר"ל מלכך האמיתי שהוא דוד ןזכר מתאריו שיהיה שיהיה צדיק ונושע ר"ל צדיק במעשיו ונושע במלחמותיו אבל לא תהיה תשועתו מכח מלחמתו כי הוא יבא עני ורוכב על חמור ועני הוא כמו עניו ורוכב על חמור אינו לחסרונו אלא להורות ששלום ואמת יהיה בימיו ולזה אמר מיד והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם כלומר שכ"כ יהיה השלום וההשקט בעולם עד שבאפרים שהוא רמז לי' השבטים ובירושלם שהוא רמז למלכות יהודה לא יבטחו עיר בסוס ורכב כי אם בשם ה' ולפי שדרך השרים והסגנים לקחת דוגמא ממנהגי מלכיהם ולעשות כמעשיהם לכן אמר שבהיות מלך המשיח רוכב על חמור לא בגבורת הסוס יחפץ כי אם בשם ה' ולפי שדרך השרים והסגנים לקחת דוגמא ממנהגי מלכיהם ולעשות כמעשיהם, לא יהיה עוד אדם בירשולים וארצות השבטים שירצה לרכוב על סוס. וע"ז אמר והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם ונתן הסבה בזה באמרו ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום הגוים ר"ל שלא תהיה מלחמה בעולם לפי שהוא ידבר שלום לגוים ובדבר שפתיו ישפות שלום להם. בס' הזוהר פי' עני ורוכב על החמור באופן אחר שעני הוא מלשון וענית ואמרת, ר"ל קורא לאלוה צועק אליו ורוכב על חמור שימשול על האומות שהם עם הדומה לחמור. וכדי שלא יחשוב חושב שיהיה אמרו עני ורוכב על חמור דרך גרעון ושהכרתי רכב מאפריים וסוס מירושלים היה דרך קללה לכ"א ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ.
  13. נצח ישראל פרק מ: ועוד מדברי חכמים אשר העמיקו בחכמתם גלו עניין מעלתו של המשיח א"ר אלכסנדרי ריב"ל רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש וכתיב עני רוכב על החמור זכו עם עננא שמיא לא זכו עני רוכב על החמור א"ל שבור מלכא לישראל אמריתו משיח על חמרא אתי אשדר ליה אנא סוסיא ברקא א"ל אית לך בר חיוור גווינא.
    ופירשו מאה גוני כי חיור בל' פרס לשון מאה כמו שפי' רש"י ז"ל ור"ל כי מה שאנו אומרים שהמשיח אתי על חמרא דבר זה מורה על מעלה המשיח מפני שהחמור הוא פשוט יותר מכל ב"ח שהוא בריה פשוטה שאין לו דעת וחכמה וכאשר רוכב הוא על דבר פשוט מורה שהוא נבדל במעלתו לגמרי ואל תשגיח במה שהוא שהחמור חמרי אין זה קשיא דסוף סוף הוא חומר פשוט יתר והוא הפך הנחש שיש בו ערמומית ואין לה הפשיטות והרוכב על הפשוט הוא נבדל לגמרי וכבר הארכנו בזה בחבור גבורת ה' אצל וירכב משה את אשתו ובניו על החמור ושם בארנו לך הטעם למה הובחר לו חמור ע"ש מפני כי שלמעלת המשיח שונא נבדל לגמרי לכך ראוי שירכב על החמור שהוא פשוט בתכלית הפשיטות לכך מוכן לקבל כל הגוונים כי דבר שאינו פשוט אינו מוכן לקבל שהרי יש בו התיחדות במה שהוא מיוחד לפיכך אינו מקבל כל הצורות כאשר הוא מיוחד אבל הפשוט מקבל כל הגוונים מפני שהוא פשוט והרמב"ם בספר מורה נבוכים פי' כי מה שכתוב בתורה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ר"ל ותחת סבתו שמסובב ממנו החומר הראשון ונקרא לבנת הספיר שמפני שהספיר הוא פשוט אין בו גוון כלל לכך מקבל כל הגוונים וכך החומר הראשון לפשיטתו מקבל כל הצורה בזה אחר זה ועם שבעיקר הפי' אין דעתי נחה בפירושו מ"מ מדבריו ראיה לדברינו שהחומר הפשוט שהוא החומר הראשון נקרא ספיר שמקבל כל הגוונים ולכך אמר אית לך אחר שיש לו מאה גווניו ור"ל כי שהחמור הוא למשיח שהוא רוכב עליו מפני שהמשיח מתרומם והוא נבדל מן החומר שהוא פשוט עד כי מפני הפשיטות מתייחס אליו הרבה גוונים וכך פירושו אית לך אחר בר מאה גונים כלומר אין הפי' מה שכתוב עני ורוכב על החמור שהמשיח רוכב על החמור בלבד רק שהוא רוכב על החומר הפשוט לגמרי לכך יש לו מאת גוונין ולפיכך יש לו לרכוב על חמור כמשמעו גם כן ולא סוס שהוא נקרא חמור על שם החומר ויש בו מאה גונין כלומר שהוא מקבל כל הגונים לכך ראוי שיהיה משיח דוקא רוכב על החמור והענינים האלהיים אינם כמו שאר דברים שהם בעולם שהמלך בוחר סוס חשוב לרכוב עליו אבל הדברים העליונים האלהיים אינם תולים בחשיבות רק מה שראוי לפי ענינו ויותר ראוי למשיח חמור מטעם אשר אמרנו למעלה ולפיכך ריב"ל הקשה דכתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש לא זכו רוכב על החמור וכאשר תבין כי הענן והחמור שניהם ענין אחד כי תמיד אלו שניהם מתיחסים אל החמרי ודבר זה בארנו פעמים הרבת מאוד והענן שבו המים נקרא ענן שמים הנה הענן הוא ענין חמרי למעלה ועליו רוכב משיח אם זכו יהיה רוכב שתעלה על חומר העליונים ומתעלה על השמים ואם לא זכו יהיה עני ורוכב על החמור פירש שהוא מתרומם על חומר הראשון הוא חומר העולם התחתון בלבד.
  14. מהר"ל חדא"ג בכורות ה, ב: ועוד שסייעו את ישראל אף כי דבר זה נראה רחוק כי יתן לחמור שכר שטען משאו אבל פירוש זה כי חמור הוא התעלות למי אשר רוכב עליו כמו שהיה אצל אברהם שנאמר בו בראשית כ"ב ויחבוש את חמורו והוא היה מורה על התעלות אברהם כמו שביארנו במסכת אבות פרק ה' כי החמור הוא מורה על התעלות הרוכב עליו וכאשר יצאו ישראל ממצרים ונתעלו ישראל על מצרים ולכך היה להם חמורים בשביל התעלות שלהם ולכך החמורים נשאו ממון מצרים כי התעלות של ישראל מורה כי ממון של מצרים של ישראל וכל דבר שהוא מתנשא שייך אליו חמור כמו חמורו של אברהם של משה חמורו של משיח ומפני כך אף על גב שבשאר בהמות טמאות לא שייך בכור גבי חמור שייך כי החמור בפרט הוא מיוחד שהרוכב מתעלה עליו ואין מתעלה רק על ידי מי שיש בו ענין של ראשית כמו שהוא החמור שאין ראוי שיהיה נקרא ראשית הבהמות רק לפי פשיטתו שהוא פשוט והכל חומר ובשביל זה ראוי שיהיה ראשית לשאר בהמות ומפני כך הרוכב עליו מתעלה.
  15. גור אריה: חמור המיוחד וכו' יש לשאול מה ענין חשיבות החמור הזה משאר חמורים שרכב עליו אברהם ומשה ומשיח דלא שייך בחמור חשיבות ובפרקי דרבי אליעזר יש שם מדרש זה וכן ישנו שם ויחבוש את החמור הוא החמור שנברא בין השמשות והוא החמור שרכב עליו משה והוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו עד כאן. ויש לשאול גם כן על זה דלא עדיף חמור זה שנברא בין השמשות מן החמור אחר אבל דעת רז"ל כך שתמצא דברים באברהם ובמשיח ובמלך המשיח מה שלא תמצא בשום בריאה ונתייחדו בדבר מעלה . . וכן יהיה מלך המשיח לעתיד במהרה בימינו שכל האומות נותנים שי לו וכאשר תדע זה הכל אז תתבונן במה שאמרו כי החמור שרכב עליו אברהם הוא החמור וכו' כי ראוי לך לדעת כי הרכיבה הוא מורה על התנשאות ורוממות כי הרוכב הוא מתנשא על הבהמה ומפני כי אלו היו מתרוממים ומתנשאים כתבה התורה אצלם לשון רכיבה שהיו מתנשאים במעלתם דקאמר בזאת הרכיבה שהיא על החמור דוקא לטעם עמוק מאד וזה תדע בעבור כי אין במין הבהמות הטמאות שהיא מיוחד למצוה כמו החמור שהרי אצלו פטר רחם נוהג מה שאין כן בשאר בהמות טמאות וסוד הדבר הוא דבר נפלא כי מפני שהחמור הוא נוטה אל הפשיטות יותר מכל שאר בהמות טמאות שהוא חומרי יותר והפשוט הוא יותר ראשית ויותר מוקדם לאשר הוא מאוחר וזה ידוע כי יסודות הפשוטים הם קרובים יותר בצד מה אל התחלה מן המורכבים אשר הם מורכבים מהם ולפיכך החמור הזה בעבור פשיטת צורתו הוא ראשית בהמות טמאות ולכך חייבה התורה בהם בפטר רחם שהוא ראשית מן אשר שהוא ראשית ומפני זה כתב אצל אלו השלשה רוכבים על החמור בעבור שהחמור הוא פשוט והפשוט הוא ראשית בענין הפשיטות ולפיכך הם מיוחדים לרכיבה אלו השלשה שהם עוד ראשים ועליונים במעלה וכאשר הם מתנשאים על הפשיטות מתנשאים התנשאות והתרוממות היותר שאפשר במעלה הנבדלת ואף על גב דרכיבת סוסים הוא חשוב יותר מאד זה הוא בשביל ענין הבהמה שהיא חשובה יותר אבל לענין מעלת אלו השלשה שהם מיוחדים במעלת הרוממות שהיו קרובים למעלה אלקית ולכך ראוי להם החמור כי אין מדברים בחשיבות ובעושר מעלת העולם רק מעלה אלקית.
    ולפיכך נברא החמור בין השמשות ולא שהיה החמור חשוב יותר בשביל שנברא בין השמשות כי מפני שהיתה רכיבה זאת מיוחדת והוא רכיבה על העולם הטבע ואלו השלשה היו רוכבים על הטבע ובשביל זה לא היה ראוי שיהיה החמור הזה מסודר מן העולם הזה שאם היה מסודר מן העולם לא היה רכיבתו על הטבע שאין כל מי שרוכב על חמור הוא רוכב על הטבע אבל במה שהוא מסודר מבין השמשות והדברים אשר נבראו בששת ימי המעשה הם דברים טבעים ודברים אשר נבראו בין השמשות הם דברים יוצאים קצת מן הטבע ומכל מקום הם דומים לטבען ולפיכך השדים נבראו בין השמשות אינם טבעים ואמרו רבותינו ז"ל שהם דומים למלאכי השרת ולבני אדם וכן כל הדברים שנבראו בין השמשות הם דברים יוצאים מן הטבע ודומים לטבע כי בין השמשות גם כן ספק יום הוא ומפני שאלו שלשה היו רוכבים על הטבע לגמרי עד שהגיעו למעלה האלקית ראוי לפי סדר הענין שיהיה החמור שלהם שמיוחד לרכיבתם אינו מסודר מן הטבע כמו שכל חמור המיוחד לאדם שהטבע סדר לו אלא הוא מסודר לו בין השמשות שהזמן ההוא מיוחד לדברים שהם על הטבע כי זה ראוי לרכיבת אלו השלשה שהיו רוכבים על עולם הטבעי ואין ראוי בריאת הזמן של ששת ימי בראשית לתת להםהחמור הזה שהיה זה כמו שאר רכיבה אבל סדר הזמן היוצא מן הטבע נותן זה כיון שרכיבת אלו היה להעלותם לגמרי על הטבע ודי בזה.
    ואין הפירוש שהחמור היה חי כל כך אלא שבבין השמשות הושם בכח העולם להוציא רכיבה זאת אל הפועל כי ענין רכיבה זאת היתה ענין אלקית מאוד הוא ההעלות על העולם וזה פירוש דברי חכמים והוא דבר חכמה ובספר גבורות ה' שם נתבאר באריכות יותר עיין שם.
  16. זוהר תצא עב: ובזמן שהנקב פתוח כל מי שנופל שמה אינו עולה ומשיח בן דוד נפל שם עם משיח בן יוסף שאחד הוא עני ורוכב על החמור ואחד הוא בכור שורו שזהו משיח בן יוסף וזה הוא כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור ומשום זה נקרא משיח בר נפלי והיא דהיינו השכינה נפלה עמהם ונאמר עליה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ואתה הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו זהו משיח בן יוסף שעתיד ליהרג.
  17. טעמי המצוות מהאריז"ל: כי יפתח איש בור אם עשה ח"ו עבירות שגורמים לחפור בור שהוא יסוד דנוק' דקליפה הפך הבאר הקודש ונפל שמה שור או חמור משיח בן דוד משיח בן יוסף שלם ישלם.
    מגיד תהלות: אם המצא תמצא בידו הגנבה ע"ד הרמז שהוא יתחייב בעד משיח בן יוסף שנקרא שור ובן דוד הנקרא חמור עד שה המה כנסת ישראל תקנתו שיתפלל תמיד עבורם וזהו שנים ישל"ם ר"ת ישתבח שמך לעד מלכנו שיאמר ב' פעמים בתפלתו שיתגלה ב"ב ותסיר מהם צערם אשר עיניהם כלות כל היום לאמר מתי יבא עת פדות ויתגדל ויתקדש שמו של ממ"ה הקב"ה וישתבח שמו לעד ע"י ב' משיחים הללו ע"כ אנו אומרים ב' פעמים פעם בסוף פסוקי דזמרה ופעם ב' ביוצר אור.
    בעל הטורים:על חמור ב' הכא ואידך עני ורוכב על חמור איירי במשיח כי היכי דכתיב הכא אשר ירשיעון התם נמי איירי במאן דכתיב בי' וברוח שפתיו ימית רשע.
  18. מדרש רבה וישלח, פע"ה.
  19. שם משמואל: ויהי לי שור וחמור במד"ר פ' ע"ה שור זה משוח מלחמה כו' חמור זה מלך המשיח שנאמר עני ורוכב על חמור צאן אלו ישראל כו' ועבד ושפחה הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם ע"כ.
    ביאור הדברים נראה דלכאורה צריכין להבין מה תועלת בשליחות זו כדי להגיד לו כל זה ועוד מדוע נרמזו שני המשיחים בשור ובחמור דווקא.
    וכשנתבונן בענין שיהא צורך לעתיד בשני משיחים הוא דאיתא בספר הישר לר"ת באשר יש באדם שני חלקים גוף ונפש לכן הם מושכים לשני דברים הגוף לדברים גופניים חומריים והנפש לגיאות אחר הנפש היא ממקום עליון גבוה והגיאות בשרשה היא ג"כ ממקום גבוה וכ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק זי"ע אמר שעיקר יצה"ר של גיאות הוא אצל אדם שכבר נסתלקה ממנו התאוה עכתדה"ק.
    וכיון שישראל הם בגלות הם בשפל המצב צריכים לסלק מהם מקודם את גסות החומר והתאוות הגופניות וזה ייעשה ע"י שמירת הברית וזהו כחו של יוסף וזוהי פעולת משיח בן יוסף אצלם ואחר כך כשיסולקו מהם החומר והתאוות שאז מתגבר היצה"ר של גיאות והתנשאות על זה יבוא מלך המשיח שהוא דוד המע"ה ראש בעלי הכנעה להכניע אותם לעבדות השי"ת ולבטל את הישות להיות בטל להשי"ת . . ומשיח בן דוד נרמז בחמור שרומז על הכנעה, עני ורוכב על חמור כמ"ש בראשית מ"ט יששכר חמור גרם וגו' ויט שכמו לסבול וגו' וז"ש במד"ר צאן אלו ישראל וכו' דצאן אין להם אלא קול אחד כךישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים וכמ"ש חז"ל ועבד ושפחה כמ"ש כעיני עבדים אל יד אדוניהם היינו שלא תהי' להם שום מציאות בפני עצמם בלתי פניהם כלפי מעלה וזוהי תכלית המכוון.
  20. רבינו אפרים מבעלי התוס', (ילקוט משיח וגאולה ח ע' 103):ד"א שור זה משיח בן יוסף וחמור זה משיח בן דוד שנא' בו עני ורוכב על חמור זש"ה אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור משלחי אותיות למשיח כלומר ממהרים המשיח בגמילות חסדים ובצדקה.
    וראה מדרש רבה פרשת תצא.
  21. אגרת תימן, תרגום אבן תיבון: ואולם עיתו כבר נתבאר מכל דברי דניאל וישעיה ומכל מה שזכרוהו החכמים ז"ל שהוא יעמוד בהתפשט מלכות רומי ומלכות הערב כאשר הוא היום וזה מה שאין ספק בו. ודניאל באחרית סיפורו למלכות ישמעאל ועמידת המשוגע סמך לו ביאת המשיח. וכן ישעיה באר שהראיה על ביאת המשיח היא עמידת המשוגע, והוא אמרו רכב חמור רכב גמל צמד פרשים. אומר שרכב חמור אשר הוא המשיח כאמרו עני ורוכב על חמור, אמנם יבוא אחר עמוד רכב גמל, והוא מלך הערב ואמרו צמד פרשים הוא הזדווג שתי האומות והם אדום וישמעאל, וכן יתבאר ביאור שאין בו ספק מחלום הצלם ומחלום החיות הנזכרים בדניאל. אלו עניינים גלוים מן הכתוב".
  22. אהבת יונתן, בלק: "והנה מצינו שיש שני מיני קליפות האחד הנדבר בסוס והשני הנדבק בחמור ואותו הנדבק בחמור הקליפה ההיא שורש הטומאה כי השדים הנה מיסוד אש. והסוס גם כן היסוד אש מתגבר אצלו ולבעבור זה הסוס מזומן לזנות כמש"ה וזרמת סוסים זרמתם. וא"כ יותר נוח לשד לדבק בסוס כמו בחמור שהוא בטבעו קר כמ"ד אינשי חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירא ליה, וא"כ אינו נדבק בו כי אם טומאה חזקה בעבור שהם מיסוד האש. וזהו ששאלו לבלעם מאי טעמא לא רכבת אסוסיא שהוא יותר קרוב ממה שיטמא א"ע ע"י תכלית טומאת החמור. והנה לעתיד כשיבא משיח האמתית יכריע בתחילה קליפת החמור ויכניעו כל עיקר וזהו עני ורוכב על החמור וגם יעקב ירא מזה לכנוס למצרים עד ששמע מיוסף בנו שהכשיל קליפת החמור ורמז בזה ששלח לאביו עשרה חמורים . . וזה שאמר הכתוב פה שלעתיד יכרית ה' ע"י משיח האמתיתי קליפת החמור וגם קלפת הסוס תמה ונכרתה וזהו והכרתי סוסיך מקרבך ר"ל שד שמדבק בסוס כי יעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ וק"ל".
  23. דרשות ח"ג ל"ח: בגבורת הסוס יחפץ וגו' המיחלים לחסדו כי הנה יכנה המקבצים בנפשם הטוב והרע כאחד ועושים מחלוקת בעצמם נמשלו לסוסים שאחת ממדותיו שהורג בעלי במלחמה ה"נ סופו להרוג נשמה במלחמה אבל ירגיל גופו להיות כחמור המטה שכמו לסבול מבלי מלחמה וע"כ רכבו הצדיקים על החמור אברהם משה מלך משיח לע"ל להורות כי נשמתם רוכב על החמור וזהו חמורו של ר"פ בן יאיר ואין להאריך".
  24. בראשית וישלח ה: ועל זה אמר ויהי לי שור וחמור שנדרש במדרש רבה שור זה משוח מלחמה והיינו משיח בן יוסף שעסקו היראה להוריק הרע מלב כסיל שעל ידי היצר הרע יש כח בקליפה לשלוט על ישראל וזה שאמר בבראשית רבה שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וחמור מלך המשיח שעסק שלו יהיה להכניס קדושה ותורה בלב חכם לימינו וכן דרשו שור זה יוסף שמדתו היראה והגבורה להיות גבור הכובש את יצרו וחמור זה יששכר שעסקו להכניס חכמה בלב ישראל . . ומשיח בן דוד שנקרא עני ורוכב על החמור והיינו שהוא מנושא מכל חמרות העולם הזה וחומריות הגוף נגד קליפה זו".
    שם, שמות יא: וזה שאמר והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על חמור שהוא יפעול אז שכל ישראל יכבשו החמור שאז ישחוט השי"ת היצר הרע ואז יהיה הגוף מלא קדושה וכתוב עני שזה יפעול על ידי שידע שהכל מהשי"ת ויהיה שפל בעיניו על ידי ענוה זוכין להיות רוכב על חמור שיהיה נכבש תחתיו והוא יפעול כן בכל ישראל שיתגברו על הרע מכל וכל".
  25. נועם אלימלך וישלח: אתונות רמז למשיח צדקינו שיבא במהרה בימינו ע"ד הכתוב אוסרי לגפן כו' בני אתונו שדרשו חז"ל שקאי על משיח עני רוכב על החמור דהיינו זכות המאמינים באמת בביאת משיחנו ומחכים בכל יום יעמוד לנו לשבר כח הקליפות והדינים ולהקימם בית מקדשינו במהרה בימינו כמו שקראו יעקב אבינו ע"ה בית אל שיבנה במהרה בימינו אמן.
  26. צפנת פענח בלק כג: "קום בלק ושמע, משום דכיון דאמר ה דמבואר בנדה דף ל"א, נהפך מחמור לגמל דחמור קולו עבה ואזנים ארוכות עיין חולין דף ע"ט, וע"ש דף ס', ושבת דף ע"ז ע"ב, אבל גמל נגזז ממנו אוזניו עין בסנהדרין דף ק"ו. וקולו נשמע קלוש. ולכך "קום שמע", והוא לא הקריב קרבנות דנעשה סומא בעין א' וכך הך דסנהדרין דף ס"ד דיצה"ר דעבירה נסתמא ע"י בזה. ושוב לא הוה לו הסתכלות בדורו של משיח רק בגדר אושרי, זה רק בגדר דמיון ובזה לא הווה כוח גדול לכך דחמור אין לו בינה, ועיין ב"ב דף ע"ד, וזה ר"ל בהך דבכורות דף כ"ח ע"ב הלכה חמורך. ורק חמור יש לו חכמה תרין זקוקין דנורא ומהחמור של בלעם נעשה חמור של משיח עני וכו' . . ולכך כל מקום שנתן עין שלו קלקל, משא"כ דורו של משיח".
  27. פרקי דרבי אלעזר פרק לא: השכים אברהם בבוקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו וחבש את החמור הוא החמור בן אתון שנבראת בין השמשות שנא' וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרין שנאמר ויקח משה את אשתו ואת בנו וגו'. הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנא' גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא ענו ורכב על חמור ועל עיר בן אתונות.
  28. תכלת מרדכי: ויחבוש את חמורו בעקדה הביא בשם פדר"א פל"א אותו החמור של אאע"ה הוא החמור של משה שנאמר וירכיבם על החמור ושל משיח שנאמר עני ורוכב על החמור וע"ש מ"ש בזה ולענ"ד י"ל דהנה בעת העקדה אם הי' אברהם מפשיט נפשו מחומרו בדביקות אלהי הי' נקל לפניו להקריב את בנו יחידו וכמ"ש החינוך ר"פ אמור בביאור מ"ש לאביו ולאמו לא יטמא כי ענין קירבת קרובים הוא מצד החומר והכ"ג הי' ראוי שיהי' מופשט מחלק החומר ול"ש בי' קורבה וע"ש בעקדה גם בזה.
    והשי"ת רצה שאדרבה יתלבש אברהם עצמו בבחי' החומר ולעורר בלבו אהבת בנו ואעפ"כ יעלהו לעולה וז"ש קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וז"ש ויחבוש את החמור שלבש את חלק חומרו לעורר אהבת בנו בלבו מצד חלק החומר. וגם משה רבינו ע"ה דכתיב בי' וירכיבם על החמור נודע כי נבואת מרע"ה הי' בעודו בתוך חושיו ולא כשאר נביאים שהוכרחו להתפשט מתוך חומרם טרם שהשיגו נבואתם וע' בשמנה פרקים להר"מ וגם במלך המשיח כתיב עני ורוכב על החמור והכוונה ג"כ כנ"ל וכמ"ש כי מלאה הארץ דייקא דיעה את ה' גם בהיותם בחושי חומר הארצי ועי' בנצח ישראל פל"ו והבן.
  29. מהר"מ שיק: וירכיבם על החמור הביא רש"י ז"ל החמור המיוחד הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על חמור.
    ונראה לפרש בדרך מליצה דהנה מי שמהרהר אחר דרכיו של הקב"ה יוקשה לו כמה קושיות מקוצר השגת בן אדם . . ומשה איש האלקים כמה צריך להיות חזק באמונה שיאמין כי הוא יכול להוציא את בני ישראל ממצרים אשר היו כבושים עד מאד תחת ידיהם ואפילו עבד לא הי' יכול לברוח ממצרים כדאיתא במדרש מחמת גודל הכישוף ומכל שכן אומה גדולה של ששים ריבוא לבד מנשים וטף אך חזק הי' באמונה ומאמין בה'.
    וכן אברהם אע"ה הי' צריך לחיזוק גדול באמונה כדי לעשות רצון קונו שאמר לו לשחוט את בנו וכן להאמין שהקב"ה יצוה זאת . . וכן מה שאנו מצפים על ביאת משיח צדקנו ג"כ צריך חיזוק גדול כי באמת כמה כופרים יש אשר אמרו איך אפשר שהקב"ה יגאלנו אחר שמונה עשר מאה שנה אשר נשתקענו בין האומות ואיך ירים קרננו על כל האומות שבכל קצוי תבל אך האדם צריך שיחשוב שהוא חמור שרוכב עליו משה דהיינו מה שעשה עצמו כחמור הוא הסיבה שהלך בשליחותו של מקום. והוא החמור שרכב עליו אברהם אבינו ע"ה ג"כ וכנ"ל וגם הוא החמור שיבוא עליו המלך המשיח כי רק בזה הבחינה נובל לצפות על ביאת הגואל שיבוא בב"א.
  30. מצודת דוד: ויקח את האיל באבות הובא שאותו איל הי' נברא בערב שבת בין השמשות במעשה בראשית נמצא שאותו איל הי' חי מששת ימי בראשית והטעם שהרי אותו איל נברא בין השמשות והי' לאחר חטא אדם וחוה נמצא שלא אכל מעץ הדעת ועיין רש"י בראשית ג' ו' ותתן גם לאשה ורש"י כותב גם לרבות בהמה וחי' ע"ש וא"כ לא הי' בגזירת מיתה ויהי' יכול לחיות לעולם ולפי"ז חמורו של משיח שג"כ נברא בין השמשות עדיין חי וקיים ממש.
    וראה גם בלקוטי שיחות חלק ל"א, שיחה ג' לפרשת שמות (נתבארה לקמן בפנים) הערה 5, שמובן בפסשטות שחמור זה קיים בגשמיות מששת ימי בראשית.
  31. פרי צדיק: וירכיבם על החמור פירש"י חמור המיוחד שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו וכו' וכ"ה בפרקי דרבי אליעזר פ' לא.
    ובודאי אין הפירוש שהחמור חי כמה אלפים שנה רק המכוון שהכל קדושה אחת ועל זה קשה שהרי החמור של אברהם אבינו ע"ה נדרש (יבמות סב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור והרי הוא לגריעותא?
    אך הענין דחמור מרמז לגוף שהוא החומר ובאברהם אבינו כתיב ויחבוש את חמורו שכבש הגוף להיות בו קדושה ובשעה שרכב עליו נהפך לטוב ומרמז לקדושה ומכל מקום אחר כך כשהניחו אצל ישמעאל ואליעזר שהם היו שני נעריו שלקח כמו שנאמר ויקרא רבה פ' כו והובא ברש"י וישמעאל עקרו ושרשו משפחה מצרית והוא קליפת החמור כמושנאמר בזוהר הקדוש אצלם הי' החמור דקליפה קליפת התאוה ועל זה אמר להם עם הדומה לחמור.
    וכן משה רבינו ע"ה מה שלקח אשתו ובניו למצרים אף שהולך להוציא את ישראל משם ולמה הוליכם למצרים וכמו ששאל יתרו כמו שאמרו מדרש רבה סוף פרשה ד אך נתיירא שמא יתקלקלו כשיהיו במדיןבין רשעים ורצה שיקבלו את התורה אחר יציאת מצרים כמו שנאמר שם ועל זה נאמר וירכיבם על החמור שזה הי' המכוון שלו להרכיב אותם ולהמשיל אותם על החומר הגוף והיצר הרע וזה גם כן הקדושה של אברהם אבינו ע"ה דכתיב ויחבוש את חמורו שחשבו להתגבר על היצר הרע ולהכניס קדושה בהגוף. וזה שאמר והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על חמור שהוא יפעול אז שכל ישראל יכבשו החמור שאז ישחוט השם יתברך להיצר הרע מכל וכל כמו שאמרו סוכה נב ואז יהי' הגוף מלא קדושה וכתיב עני שזה יפעול על ידי שידע שהכל מהשם יתברך ויהי' שפל רוח בעיניו ועל ידי ענוה זוכין להיות רוכב על החמור שיהי' נכבש תחתיו והוא יפעל כך בכל ישראל שיתגברו על הרע מכל וכל וכן משה רבינו שהי' ענו מכל האדם פעל לזרעו שיוכל לכבוש את החמור ולהכניס קדושה בהגוף.
  32. לקו"ש חל"א, שיחה ג' לפ' שמות, ע' 15:
    א. ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלקים בידו ופרש"י על החמור חמור המיוחד הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על חמור. בפשטות כוונת רש"י הוא לבאר מ"ש על החמור בה"א הידיעה שמזה מוכח שהכוונה לחמור המיוחד ומפרש רש"י את ייחודו של החמור הוא החמור שחבש אברהם כו'. אבל יש להבין:
    א. בכדי לבאר ייחודו של חמור זה הי' מספיק לכאורה לומר הוא החמור שחבש אברהם ותו לא שבגלל זה הרי הוא כבר חמור מיוחד ומהו הצורך להוסיף שהחמור שחבש אברהם אבינו הי' לעקידת יצחק שהרי לא מצינו בקרא שאברהם חבש חמור בזמן או לענין אחר.
    ומה גם להוסיף עוד שהוא החמור שעתיד מלך המשיח להגלות עליו דבר נפלא ונס גדול ביותר שהחמור יהי' חי וקיים אלפי שנים ובפרט שכ"ז אינו נוגע להבנת הכתוב. ב. לשם מה מעתיק רש"י מהכתוב גם תיבת על הרי לפי הנ"ל מבאר רק תיבת החמור? ב. והנה בגמ' איתא שפסוק זה הוא אחד מהפסוקים ששינו ע"ב הזקנים כשתרגמו את התורה עבור תלמי המלך וכתבו וירכיבם על נושא בני אדם ופרש"י דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא הי' לו סוס או גמל ובראב"ע כאן פירש הטעם לשינוי זה בעבור שהוא דרך גרעון שתרכב אשת הנביא על חמור אחד היא ושני בניה.
    ועפ"ז יש מקום לומר שכוונת רש"י היא גם ליישב השאלות הנ"ל מדוע הרכיב משה את אשתו ושני בניו על חמור אחד ובפרט שכפי שמסתבר בפשטות יחד עם כל חפציהם ולא הרכיבם על סוס או גמל
    או כמה חמורים ולכן מפרש רש"י שלא הי' חמור רגיל אלא חמור המיוחד שהוא החמור שחבש אברהם כו'. וכיון שכן אין פלא איך שחמור פלאי כזה בכוחו לשאת משא כבד שאינו רגיל ובטבע.
    ועפ"ז יש לומר שענין זה מרמז רש"י כמה שהעתיק מן הכתוב גם תיבת על להדגיש שבפירושו בא לבאר וליישב מה שהרכיב והעמיס על כך על החמור.
    אמנם הא גופא טעמא בעי מדוע הוצרך משה לקחת חמור מיוחד ולהרכיב עליו את אשתו ואת שני בניו וכל חפציהם ולא לקח די חמורים או סוס וגמל וכיו"ב?
    ג. גם צריך ביאור דרש זה שבפרש"י מקורו בפרקי דר' אליעזר אבל שם מקדים הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות, ואילו רש"י משמיט פרט זה.
    ואף שגם כשרש"י מביא מדרשי חז"ל אין דרכו להעתיקם בלשונם וכצורתם אלא מביא רק מה שנוגע לפשוטו של מקרא כמשנ"ת כמה פעמים ומה גם בנדו"ד שבפדר"א בא הדרש על הפסוק דאברהם ואילו רש"י כאן מביאו כדי להסביר הפסוק דפרשתנו, מ"מ כיון שתוכן הדרש הוא להסביר ייחודו של חמור זה הו"ל לרש"י להביא הפרט שבו כבר נתייחד החמור והי' ידוע בו שהוא בן האתון שנבראת בין השמשות, הענין שהוא החמור שעתיד מלך המשיח להגלות עליו ה"ז באחרית הימים ואיך יתיישב זה בפשוטו של מקרא.
    ועכצ"ל שכוונת רש"י כאן היא לבאר לא רק את ייחודו של חמור זה בכלל כבפרקי דר"א אלא בעיקר את ייחודו של החמור בנוגע לעניננו לענין הליכת משה ממדין למצרים כדי לגאול את ישראל ולכן הביא גם את הפרט שהוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו כלומר שחמור זה נועד עבור גאולת ישראל שהרי הליכת משה עם אשתו ובניו למצרים היתה כדי לגאול את בני ישראל מארץ מצרים, אבל לפ"ז אינו מובן לאידך הענין דהוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק לכאורה אינו שייך לנדו"ד?
    ד. וי"ל הביאור בזה:
    בפירושו כאן בא רש"י לבאר היתור שבפסוק שלכאורה אינו מובן למה לי' לפרש ולפרט אופן הליכת משה ומשפחתו למצרים וירכיבם על החמור ולא כתב בקיצור ויקח משה את אשתו ואת בניו וישב ארצה מצרים גוש ובביאורו של רש"י מתיישב הקשר רפרט זה לכללות פרשה זו כדלקמן.
    בהשקו"ט בין משה והקב"ה אודות שליחותו לגאול את ישראל שהקב"ה צווהו לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ומשה סירב לקבל את השליחות הנה בסיום הז' ימים שבהם "הי' הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו", אמר משה "שלח נא ביד תשלח" ולפי פירוש רש"י יש במענה זה שני ענינים:
    א. שלא הי' רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהי' גדול הימנו ונביא ולכן אמר שלח נא ביד תשלח ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרן.
    ב. ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, אמנם בסופו של דבר קיבל משה על עצמו את השליחות להוציא את בני ישראל ופירש"י שזהו מפני שקבל עליו אבל לא נתפרש בכתוב במה ואיך נשללה טענת משה הנ"ל ואף שבכתוב ממשיך הלוא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו כפרש"י לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה אינו גלאטיק (חלק) כ"כ כי סירובו של משה לא הי' רק מצד קפידתו של אהרן אלא שלא הי' רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהי' גדול ממנו.
    ולכן י"ל שכאשר הסכים משה לקיים שליחותו של הקב"ה נרמז המענה על טענותיו בזה שסיבב הקב"ה שההליכה לקיום השליחות תהי' ע"י החמור המיוחד שהוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שבזה מבוארים שני ענינים: בעקידת יצחק כשחבש אברהם את חמורו נצטווה "והעלהו שם לעולה", ומ"מ לא הסס אברהם אבינו לרגע למלא את ציווי ה' ואדרבה נזדרז למצוה ועד שחבש את חמורו בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו.
    ומזה מובן בכ"ש וק"ו בנדו"ד אף שיש בזה נטילת גדולה ונוסף לעצם נטילת הגדולה אפשר שיבוא לידי קפידה אצל אהרן או שעכ"פ לא יתרצה ויקבלו בלב שלם איך שצ"ל קיום ציווי השם במילואו ובשמחה ובלב שלם ובשייכות לטענה הב' שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד רמז לו הקב"ה והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו היינו שאין הם שני ענינים וגאולות נפרדות אלא שהגאולה העתידה על ידי מלך המשיח הרי היא המשך לגאולה זו דיצי"מ שעל ידי משה והגאולה העתידה והתגלות מלך המשיח תלוי' בכחו של משה ופעולתו בגאולת מצרים
    ה. ע"פ הנ"ל יש לבאר גם כמה דיוקי לשונות ברש"י:
    א. בענין הא' כתב הוא החמור שחבש אברהם ובענין הב' כ' הוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו ולכאורה כשם שגבי אברהם נקט ע"פ לשון הכתוב ויחבוש את חמורו כך הו"ל לנקוט לשון הכתוב גבי משיח רוכב על חמור והל"ל והוא שעתיד מלך המשיח לרכוב עליו ע"ד לשון הפדר"א. ב. בפדר"א שם שעתיד בן דוד לרכוב עליו ואילו רש"י שינה וכתב מלך המשיח.
    והביאור בזה: נת"ל שבפדר"א כוונתו למנות את כל מעלותיו של החמור שחבש אברהם אבינו לעקידת יצחק שהוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות הוא החמור שרכב עליו משה בבואו למצרים הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו ולא הסתפק בלשון הכתוב שנאמר בו עני ורוכב על חמור וכינהו בשם בן דוד משא"כ כוונת רש"י כאן היא כנ"ל לבאר הקשר דחמור זה לנדו"ד וכנ"ל שבחמור המיוחד הזה נרמזת התשובה על סירובו של משה.
    וזהו דיוק לשון רש"י בשני הפרטים כנ"ל:
    בענין הא' כתב רש"י הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק כי בזה בא לבאר שקיום ציווי ה' צ"ל בלי חשבונות כנ"ל ודבר זה מודגש בעיקר בזה שאברהם אבינו בעצמו חבש חמור לעקידת יצחק כנ"ל שזה מורה על זריזותו ושמחתו לקיים ציווי השם אהבה מקלקלת השורה.
    ובענין הב' שבו כוונתו להדגיש איך שהגאולה עתידה לבוא היא המשך לשליחות זו לגאול את בני ישראל ממצרים לא מספיק לומר סתם שעתיד בן דוד לרכוב עליו כי לשון זו אין בה משמעות מיוחדת בקשר לגאולת ישראל שהרי אפשר שבן דוד ירכוב עליו בכלל לא בתור מושיעם של ישראל דאף שגם זה מורה שהוא חמור מיוחד שבן דוד רגיל לרכוב על חמור זה דוקא מ"מ אינו שייך לענין הגאולה דוקא ולכן מדייק רש"י שעתיד מלך המשיח להשות עליו היינו שהחמור שייך אליו:
    א. בתור מלך המשיח ולא רק בתור בן דוד, ועוד זאת ב. בקשר למעשה הגאולה להגלות עליו ולא רק בשביל לרכוב עליו.
    ו. ועוד יש לומר שגם זה שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שייך לא רק לטענת משה שאין סופו להכניסם לארץ ולגואלם לעתיד אלא גם לטענתו הראשונה והעיקרית שאינו רוצה ליטול גדולה כו' במקום אהרן אחיו הגדול ממנו שבזה התחיל סירובו גם בתחלת דיבור ה' אליו מי אנכי כי אלך אל פרעה ובהקדים דיוק לשון רש"י שהעתיק מהכתוב עני ורוכב על וחמור דלכאורה אמאי העתיק רש"י גם תיבה זו דאם היתה כוונת רש"י להעתיק חלק הכתוב המורה שקאי על מלך המשיח הו"ל להעתיק הלשון שלפנ"ז מלכך יבוא לך צדיק ונושע. ועכצ"לדראין כוונתו כ"א רק לסמן הכתוב שבו מפורש שרוכב על החמור וא"כ למה דייק להביא גם התיבה עני ורוכב על חמור ובפרט שהוא בסתירה לכאורה למה שאומר מלך המשיח.
    והביאור בפירוש הכתוב עני ורוכב על חמור פרש"י עני ענוותן ורוכב על חמור מדת ענוה היא והיינו מפני ששליחות מאת ה' אף שתוכן השליחות הוא להיות גואלם של ישראל הרי זה תלוי דוקא בענין הענוה ותכלית הביטול שלו שעי"ז דוקא נמשכת ושורה עליו מלכותו של הקב"ה בלשון הכתוב "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". ובזה מרומז המענה למשה שלא הי' רוצה ליטול גדולה כו' וטען מי אנכי מה אני חשוב טענה זו מורה על ענוה שלו וא"כ אדרבה דוקא זה הוצרך להיות אצל משה כדי להיות ראוי לשליחות זו דזה שהקב"ה בחר בו לגאול את ישראל הוא דוקא מצד זה שהוא מי אנכי מה אני חשוב.
    ז. מיינה של תורה שבפרש"י:
    ע"פ משנת"ל נמצא שיש חילוק בין חמור דאברהם וחמור דמשה וחמור של מלך המשיח בחמורו של אברהם נאמר שחבש אברהם את החמור בחמורו של משה וירכיבם על החמור ואילו בחמורו של משיח אומר רש"י עתיד מלך המשיח להגלות עליו אף שבקרא נאמר רוכב על חמור.
    ויש לומר שחילוקי לשונות הנ"ל הם בהתאם לג' שלבים ודרגות בהמשכת קדושה בעולם בג' תקופות דאברהם משה ומלך המשיח.
    ביאור הענין:
    מבואר במפרשים שחמור מרמז ומורה על חומר הגוף וחומריות העולם בכלל וכידוע גם פירוש הבעש"ט על הפסוק כי תראה חמור שונאך גו' דקאי על חומר הגוף וזהו כללות הקשר בין ענין הגאולה לחמור דוקא שלכן הן משה גואל ראשון והן מלך המשיח גואל אחרון יהיו רוכבים על חמור כי תוכנה הפנימי והעיקרי של הגאולה היא התגלות קדושתו ית' שבשביל זה צ"ל שבירת וזיכוך ובירור החומר.
    הן חומר הגוף של איש ואשה וישראל בפרט והן חומריות העולם בכלל ובלשון רבינו תוקן בעל ההילולא דכ"ד טבת בספר התניא שתכלית בריאת העולם תהי' לימות המשיח שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה' והנה בפעולת האדם כבירור וזיכוך חומר הגוף יש בכללות ג' אופנים:
    א. עיקר עבודתו של האדם היא לגלות את אור נשמתו שהיא בהעלם והסתר בחומר הגוף כי עיר פרא אדם יולד ובטבעו הרי הוא הולך אחרי תאוות גופו ועבודתו היא לפעול בעצמו שלא לנטות אחרי התאוות כו' אלא לעסוק בתורה ובמצות ולפי אופן זה הרי העבודה היא בדרך כיבוש ושליטה שהאדם שולט על גופו ונפשו הבהמית ומכניע את חומר גופו באופן שחומר הגוף לא יעלים ויסתיר על אור נשמתו.
    ב. למעלה מזה היא העבודה לזכך את חומר הגוף עצמו שהגוף עצמו יהי' עובד ה' שזהו ע"י שינוי מדותיו הטבעיים שלא ירצה תאוות העולם כו'.
    אלא שבבירור וזיכוך חומר הגוף עצמו יש שני אופנים:
    א. בירור וזיכוך הגוף הבא מצד אור הנשמה דהיינו שמסירותו לעניני קדושה היא בתוקף כזה שריבוי אור הקדושה שבנשמה פועל גם על גופו להתברר ולהזדכך שלפי אופן זה הרי הקדושה שבאדם היא קדושת נשמתו אלא שהגוף להיותו מבורר ומזוכך נעשה כלי לאור הנשמה.
    ב. זיכוך הגוף מצד עצמו והיינו שהאדם עובד עם גופו עד שהגוף מצד עצמו נהפך לחפצא של קדושה.
    וכשם שהוא בעבודת כאו"א בפרט כן הוא בכללות חומריות העולם שיש שלשה אופנים בבירור וזיכוך החומריות שעי"ז מתגלה קדושתו ית' בעולם.
    א. הכנעת וביטול גסות וחומריות העולם המונעת השראת הקדושה שביטול ושכירת החומריות נותן מקום שיהי' גילוי קדושה בעולם.
    ב. שגשמיות העולם מתברר ומזדכך עד שנעשה כלי לגילוי אור הקדושה.
    ג. תכלית השלימות בבירור וזיכוך העולם שהגשמיות עצמה תתקדש שזה יהי' לעתיד לבוא כשיקויים היעוד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר היינו שזאת תהי' תכונת הבשר לעתיד לבוא שיזדכך עד שיהי' ביכולתו של הבשר מצד עצמו לראות כי פי ה' דבר.
    ח. וזהו ההפרש בין שלשת התקופות דאברהם משה ומשיח. בימי אברהם כאשר לא ניתנה תורה עדיין עדיין לא נתברר ונזדכך חומריות העולם פעולת אברהם היתה לבטל להכניע ולשבור חומריות העולם שלא יפריע לגילוי אור הקדושה וזהו דיוק לשון רש"י הוא החמור שחבש אברהם" שחבישת החמור מורה על הכנעת החומר בימי משה לאחרי גמר זיכוך בכור הברזל דגלות מצרים שזיכך את ישראל על ידי קושי השעבוד בחומר ובלבנים וכאשר נזדככו ישראל נזדכך ג"כ העולם וגשמיותו וחומריותו הגיע העולם למצב שגשמיותו תהי' כלי לאור הקדושה וזהו שנאמר במשה וירכיבם על החמור שהעבודה דחבישת החמור כבר נעשית על ידי אברהם אבינו וכבר אפשר להיות הרכיבה על החמור שאור הקדושה יומשך תוך חומריות העולם.
    אלא שאז הי' עדיין באופן דוירכיבם על החמור היינו שאור הקדושה רוכב ומאיר על ידי החומריות אבל גילוי אור הקדושה אינו מתייחס לחמור עצמו אלא להרוכב עליו. משא"כ זיכוך גשמיות וחומריות העולם לעתיד לבוא הוא באופן של עתיד מלך המשיח להגלות עליו שגילוי אור המשיח יהי' על ידי החמור עצמו שהחומר יזדכך כ"כ עד שהוא עצמו יגלה את אור הקדושה בעולם.
    ועפ"ז יש לבאר הטעם הפנימי לעוד חילוק בין ג' חמורים דאברהם משה ומשיח באברהם לא נאמר שהוא בעצמו רכב על החמור ומשמע שהחמור נשא רק העצים והמאכלת ואילו הוא ויצחק ושני נעריו לא רכבו על החמור אלא הלכו ברגל במשה נאמר שהרכיב את אשתו ובניו ולא נאמר שהוא בעצמו רכב עליו ואילו אצל מלך המשיח מפורש ורוכב על חמור
    וע"פ משנת"ל יש לומר הטעם בזה - בזמנו של אברהם כשעדיין לא נתברר ונזדכך חומריות העולם לא הי' עדיין קשר בין אברהם עצמו ויצחק עם החמור אצל משה כשכבר נזדכך העולם וגשמיותו וחומריותו באופן שהי' יכול להיות כלי לאור הקדושה הרכיב את אשתו ובניו על החמור אבל כיון שחומריות העולם מצד עצמה עדיין לא נתקדשה ופעולת הזיכוך היא רק בכך שנעשה כלי לאור הקדושה שמאיר מלמעלה לכן עדיין לא הי' קשר בין החמור למשה עצמו
    ודוקא לעתיד לבוא כאשר חומריות העולם עצמה תגלה אור הקדושה עתיד מלך המשיח להתגלות עליו הרי מלך המשיח עצמו ירכוב עליו כי אז תתגלה ובאופן דכמים לים מכסים איך שאמיתת המציאות של כל נברא הוא "אמיתי הימצאו" ית' ובלשון אדמו"ר האמצעי, שאז יתגלה ש"יש הנברא" הוא חד עם "יש האמיתי".
  33. לקו"ש ח"א, פ' וישלח ע' 68: . . במדרש על הפסוק "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" נאמר "חמור זה מלך המשיח שנאמר עני ורוכב על חמור".
    ביאת המשיח תלוי' בעבודת הבירורים - כלומר על ידי כך שכל ישראל מברר ומזכך את גופו נפשו הבהמית וחלקו בעולם ומנצל אותם לקדושה הרי הוא ממשיך את הגילויים שלעתיד וזה מובנו של הקשר בין הפסוקים "עם לבן גרתי", "ויהי לי שור וחמור", משום שלגבי יעקב היו הדברים הגשמיים בבחינת גירות ושימשו כלים ודירה לאלקות גרתי הי' הוא מצדו מוכן לקבלת פני המשיח. "וחמור זה מלך המשיח".
    ולכן שלח מלאכים לעשו להודיע אשר הבירורים המוטלים עליו על יעקב בוצעו והריהו מוכן לקבלת פני המשיח מתוך הנחה שגם עשו הנו במצב שלאחר הבירור ושגם מצדו אפשרית הגאולה,באה תשובת המלאכים באנו אל אחיך אל עשו כלומר נשלחנו על ידך לאחיך במחשבה שהוא כמוך מוכן לגאולה אבל באנו אל עשו הוא שרוי עדיין במצב של קודם הבירור ולכן אין הגאולה אפשרית עדיין.
    . . לפי המדרש המצוטט לעיל וחמור זה מלך המשיח לא מובן מדוע רמז יעקב את הגאולה העתידה בענין של חמור דוקא?
    הקושיא מקבלת חיזוק לאור הנאמר בגמרא כתיב "וארו עם ענני שמיא וכתיב עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור". מכאן שבמצב של זכו תהי' הגאולה עם ענני שמיא ואם כן מדוע משתמש יעקב שהי' כמוסבר מוכן ומזומן לגאולה מתוך השלמת עבודתו במושג של רוכב על חמור ולא במושג של ענני שמיא:
    בפרקי דר' אליעזר נאמר שחמורו של משיח עני ורוכב על חמור הנו אותו חמור שהי' למשה וירכיבם על החמור ושהי' לאברהם אבינו ויחבוש את חמורו משמע שאברהם משה והמשיח מהוים כולם המשכו של ענין אחד אברהם פתח את שנות שני אלפים תורה משה רבנו קיבל את התורה מסיני ומסרה לכל ישראל אף שהפסוק וירכיבם על החמור דן במאורע שאירע קודם מתן תורה הרי קשור הוא בענין יציאת מצרים שהיתה הכנה למתן התורה כמו שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה ותכלית מתן התורה תתגלה ע"י מלך המשיח.
    ברם קיים הבדל בין אופן שימושו של אברהם בחמור לבין זה של משה ולבין זה של המשיח אברהם השתמש בחמור רק לעצים ולמאכלת והוא עצמו ונעריו הלכו ברגליהם כלומר החמור שימש רק את הענינים המהווים סיוע לאדם אבל לא את האדם עצמו משה השתמש בחמור להרכיב עליו את אשתו ובניו. אשתו ובניו של אדם קרובים לו כמובן הרבה יותר מעצים ומאכלת שהרי אשתו היא עזר כנגדו וכגופו דמיא וברא כרעא דאבוה החלק מן האדם עצמו ואילו המשיח ישתמש בחמור לרכיבתו הוא.
    השימוש ורכיבה בחמור הוא להבאת אדם או חפץ אל מקום אשר אין באפשרותם מבלעדי החמור להגיע משום גובהו או ריחוקו וכן הדבר ברכיבה רוחנית על החמור חמור במובן של חומר כפי שידוע פירוש הבעש"ט על הפסוק כי תראה חמור ע"י בירור וזיכוך החומריות והגשמיות קיימת האפשרות לעלות ולהגיע לדרגה שהנשמה כשלעצמה אינה יכולה להגיע לה וכמו שנאמר ורב תבואות בכח שור.
    בימי אברהם אבינו התחלת שני אלפים תורה לא הי' עדיין בכח הגשמי והחומר להעלות את האדם עצמר לקדושה משום שהקדושה לא שרתה אז בגשמיות כפי המוסבר במספר מקומות שאז היתה עדיין בתוקפה הגזירה של בני רומי לא ירדו לסוריה וכו'. העבודה בבירור הגשמיות הועילה איפוא לדברים המסייעים בלבד שישמשו כסיוע לקדושה באותה שעה בימי משה רבנו היתה האפשרות להעלות באמצעות החומר לקדושה גם את עניניו הנחותים של האדם עצמו משום שאחר גלות מצרים ומתן תורה הורגש זיכוך בחומריות העולם כך שניתנה לגשמיות האפשרות להתעלות לקדושה ע"י קיום מצוה.
    זה השוני בין עבודת ה' קודם מתן תורה לבין העבודה לאחר מתן התורה. קודם מתן תורה לא היו הענינים הגשמיים כלים לרוחניות ולכן התבטאה העבודה בהשתדלות שאוירת העולם לא תפריע להשראת הקדושה או אף תסייע לה אך לא שהגשמיות עצמה בפנימיותה תהפוך לקדושה לדוגמא המקלות והרהטים של יעקב אבינו שעל ידם נמשך אור רוחני כבמצות תפלין של עתה בכל זאת לא נמשך בהם האור בבחינת קליטה פנימית והתאחדות שהרי לאחר ביצוע העבודה בהם לא היו הללו כתשמישי קדושה שיש בהם הארת קדושה ואילו לאחר מתן תורה כשמתקיימת מצוה באיזה חפץ גשמי הוא הופך החפץ עצמו לקדושה כי גשמיות העולם מהוה כלי לאלקות.
    אלא שגם לאחר מתן תורה אין ההתעלות אלא בחלקים הטפלים של האדם אשתו כגופו ובניו ברא כרעא דאבוה ובכוחות הגלויים של הנשמה שירדו למטה ונתלבשו בגוף אך בביאת המשיח יתהוה ענין נעלה יותר עני ורוכב על חמור אפילו הדרגות הגבוהות ביותר שבנפש האדם בחינות חיה ויחידה יתעלו ע"י החומר משום שאז יתגלה יתרונו של הגוף על הנשמה אשת חיל עטרת בעלה בביאת המשיח יתגלה שרשו האמתי של היש הנברא שהוא היש האמתי ועל ידי בירור החומר בירור היש הנברא תתהוה התעלותה של עצמות הנשמה.
    לפי האמור הרי הרמז הטמון במארז"ל זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור הוא כך זכו עבודה בענינים זכים ורוחניים בלבד מביאה לדרגת עם ענני שמיא גילוי של אור ישר מלמעלה למטה בהדרגה ואילו עבודה של לא זכו בענינים גשמיים וחומריים לזככם ולבררם מביאה גילוי נעלה יותר של עני ורוכב על חמור גילוי אור חוזר מלמטה למעלה הנותן אפשרות ע"י בירור החומר להגיע לדרגה שהנשמה לכשעצמה אינה יכולה להגיע אליה ואם כן הרי זו משמעות דבריו של יעקב ויהי לי שור וחמור עבודתי עם לבן בבירור הדברים הגשמיים והחומריים הביאה אותי לנכונות לגילוי הנעלה ביותר של עני ורוכב על חמור.
  34. ספר המאמרים תשי"ח, ע' 309: וישלח יעקב מלאכים גו' ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה. ואיתא במד"ר שור זה משוח מלחמה שנאמר בכור שורו הדר לו ויובן זה עפ"י דברי המד"ר שור זה יוסף משיח בן יוסף שעפי"ז יובן שייכות הפסוק בכור שורו הדר לו לענין משוח מלחמה וחמור זה מלך המשיח משיח בן דוד שנאמר עני ורוכב על החמור. צאן אלו ישראל שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי ועבד שפחה הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה.
    והיינו דע"י העבודה בבחי' צאן ועבד ושפחה שהוא עבודתם של ישראל עי"ז ויהי לי שור וחמור שע"י העבודה מגיעים לגילוי המשיח דעבודתם של ישראל הוא בקבלת עול דקבלת עול הוא יסוד העבודה ותכלית העבודה דהתחלת ויסוד העבודה הוא העבודה בדרך עבד פשוט עד שמגיעים לתכלית העבודה והוא העבודה דעבד נאמן ועבודה זו דקב"ע ישנה כמו שהיא בנשמות דדכורא והוא בחי' עבד וישנה בנשמות דנוקבא והוא בחי' שפחה.
    . . והנה התורה היא נצחית בכל זמן ובכל מקום שכאו"א מישראל יכול להגיע לזה וכמו שמבאר רבינו בענין כי קרוב אליך הדבר מאד שזהו קאי על כ"א מישראל גם הפחותים וגם להם קרוב מאד ומדגיש שם תי' מאד שלכאו"א מישראל קרוב מאד להגיע לבחי' צאן ועבד ושפחה ועי"ז ויהי לי שור וחמור וצריך להבין איך אפשר להגיע לזה הרי בזה"ג ישנם כמה העלמות והסתרים ובפרט בדרא דעקבתא דמשיחא שהחושך כפול ומכופל ואיך אפשר לכאו"א להגיע להגילוי דעני ורוכב על החמור?
    אך הענין הוא בכללות כמאמר ישראל שעושים תשובה ומיד הם נגאלים דבלי הבט על כל ההעלמות והסתרים כו' הנה ע"י התשובה אפשר לפעול מיד הגאולה . .
    וזהו ישראל שעושים תשובה ומיד הם נגאלים דגם בזמן הגלות ותוקף ההעלם והסתר מ"מ הנה ע"י עשיית התשובה אז מען גייס ארויס פון אלע ענינים אזי מיד נגאלים דע"י העבודה בבחי' צאן אז ער גייט ארויס מכל עניניו ע"י העבודה דקב"ע בבחי' עבד ושפחה אזי ויהי לי שור וחמור שממשיכים אור הגאולה דבאברהם כתיב וישכם אברהם בבוקר ויחבש את חמורו וגם גבי משה גואל ראשון וגואל אחרון כתיב חמור וגבי משיח עני ורוכב על חמור דע"י העבודה שחובש ורוכב על חמורו הוא חומר הגוף אשר מכל הענינים החומרים מאכט ער דאס פאר אוים ענינים חומריים רק דברים גשמיים מבוררים ומזוככים הנה עי"ז מגיע למעלה בהאור שלמעלה מהשתל' ונמשך לו גם בהשתל' למטה בבקשת צרכיו בכל הענינים ברפואה פרנסה בהרחבה וזרעא חייא וקיימא ועי"ז נמשך גם למטה האור שלמעלה מהשתל' והגילויים דלע"ל ע"י משיח צדקנו שיבוא לגאלנו במהרה בימינו.