הנה ימים באים׃ שופטים - מי ישב בערי המקלט כשיבוא המשיח?

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לשם מה יהיה צורך בערי־מקלט, כאשר העולם יתוקן ולא יהיו בו מעשי הרג ומוות? לכאורה, אפילו ערי המקלט שקיימות בזמן הזה יהיו מיותרות אז, והנה התורה באה ומצווה להוסיף עוד שלוש ערים?! * עיון בדברי המפרשים בעניין זה 

בפרשת שופטים, בתוך הציווי הכללי על הכנת ערי־מקלט, מצווה התורה על ערי־מקלט נוספות שיש להכין בימות המשיח (יט, ח־ט): "ואם ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך .. ויספת לך עוד שלש עדים על השלש האלה".

רש״י מפרש: "׳ואם ירחיב׳ - כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני קניזי וקדמוני. ׳ויספת לך עוד שלש׳ - הרי תשע, שלוש שבעבר הירדן ושלוש שבארץ כנען ושלוש לעתיד לבוא". וכך נפסק בהלכה (רמב״ם הלכות רוצח, פ״ח ה״ד): "בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש .. והיכן מוסיפין אותן? בערי הקיני והקניזי והקדמוני שנכרת לאברהם ברית עליהן".[1]

וכאן מתעוררת מאליה השאלה: לשם מה יהיה צורך בערי־מקלט לעתיד לבוא, בימים שבהם "לא ישא גוי אל גוי חרב" (ישעיה ב, ד), ועל אחת כמה וכמה שבין היהודים לא יהיו מעשי רציחה והרג, חלילה! לכאורה, אפילו ערי המקלט שקיימות בזמן הזה יהיו מיותרות אז, והנה התורה באה ומצווה להוסיף עוד שלוש ערים!

אמנם ערי המקלט מיועדות לאנשים שהרגו בשוגג, אך גם הריגה בשוגג לא תיתכן לעתיד לבוא. שכן, הסיבה לכך שהקב״ה מביא לכך שאדם ייהרג בשוגג, היא מפני שאותו אדם היה חייב מיתה, וכדברי הגמרא (מכות י, ב): "ואשר לא צדה והאלוקים אינה לידו, במה הכתוב מדבר? בשני בני־אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד [-ואין עדים שיעידו עליהם ויחייבו אותם בעונשים המתאימים]. הקב״ה מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונופל עליו והורגו. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה". ברור, אפוא, שלעתיד לבוא כאשר לא יהיו רוצחים במזיד (כמובן), לא יגרום הקב״ה להריגה בשוגג.

בנוסף לכך, גם מצד הרוצח, לא תהיה אפשרית לעתיד לבוא פעולה של הריגה בשוגג. שכן ידוע, שגם על עבירה בשוגג זקוק האדם לכפרה (קרבן חטאת), ומוסבר על כך שעבירה בשוגג היא הוכחה לכך שקיים פגם בנפשו של השוגג ושעבירה על רצון הקב"ה אינה מופרכת בנפשו בצורה מוחלטת, כי אילו הוא היה נתון במצב נפשי שבו לא תיתכן אצלו עשיית איסור - לא היתה תקלה באה תחת ידו.

המסקנה המתקבלת מכך היא, שבימות המשיח כשהרע יחלוף מן העולם - לא יחטאו האנשים אפילו בשוגג, שכן הם יהיו זכים וטהורים מכל שמץ של רע. ושוב נשאלת השאלה: לאיזו מטרה ישמשו אז ערי המקלט?

"גזירת הכתוב היא"

יש מן המפרשים שאומרים, שאכן בימות המשיח לא יהיה כל שימוש בערי המקלט, וכל קיומן הוא גזירת הכתוב. כך אומר ה׳מנחת חינוך׳ (מצווה תקכ): "והוא גזירת הכתוב, כי מצד הסברא לא יצטרכו לערי המקלט לעתיד לבוא, כי רק שלום ואמת וטוב יהיה בימי המלך המקווה במהרה בימינו. רק גזירת הכתוב לעשות המצווה הזאת, וגזירת הכתוב שיהיה סך־הכל תשעה".

ואולם, פירוש זה אינו מתיישב בפשטות המקראות. מהפסוקים המדברים על מצווה זו עולה, שיש לכך סיבה וטעם: לאחר הציווי "ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה", ממשיכה התורה ואומרת - "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך, אשר ה׳ אלוקיך נותן לך נחלה, והיה עליך דמים". הרי שהפרשת שלוש הערים נועדה למנוע שפיכות־דמים, ושוב הדברים אינם מובנים.

יש מפרשים (ראה של״ה בית דוד בסופו - דף כד, ע״א ואילך), שהצורך בערי־מקלט יהיה רק בתקופת תחילת ימות המשיח, שאז "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד". העולם לא ישתנה בצורה על־טבעית, ויישאר כפי שהוא, וכפי שמאריך הרמב״ם (בהלכות מלכים רפי״ב): "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג".

מכיוון שכך, תיתכן גם מציאות של רציחה (ולפחות - בשוגג), ולשם כך יהיה צורך בערי־מקלט. רק בהמשך הזמן, "כשתתרבה הדעה בישראל", לא יהיה עוד צורך בערי מקלט.

אלא שגם לפי ביאור זה, אין הדברים מיושבים די צורכם. אם אכן ערי המקלט בימות המשיח תהיינה מיועדות עבור הרוצחים בשוגג שיהיו אז, היה הרמב״ם יכול להביא ממצווה זו הוכחה חזקה לשיטתו, ש"עולם כמנהגו נוהג", בשעה שמדברי הרמב״ם משמע שאין קשר בין הדברים:

הרמב״ם מזכיר בספרו (הלכות מלכים פי״א ה״ב) את שלוש ערי המקלט שמצווה להוסיפן בימות המשיח, ולאחר מכן - כסוגיה בפני עצמה - הוא מבאר, כי "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים.. אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם", והוא אינו מביא ראיה מהוספת ערי המקלט (שהזכיר קודם לכן).

ואדרבה: מהעובדה שגם לאחר איזכור המצווה הזו - עדיין יש מקום למחשבה שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו הרגיל של העולם (והרמב״ם צריך לשלול מחשבה זו), מובן שאין הוכחה ממצווה זו שיהיו רוצחים (בשוגג) בימות המשיח. וזאת משום שלמצווה זו תהיה לעתיד לבוא משמעות שונה לחלוטין, וכדלהלן.

מצב של "אחישנה"

בכתבי האריז״ל (הובא בשל״ה שם), מבואר העניין על־פי תורת הקבלה. מוסבר שם, שהבל (בנו של אדם הראשון) וכל זרעו נתחייבו מיתה, וכל אלו שנהרגו בשוגג במשך הדורות - הם מזרעו של הבל, ולכן גרם להם הקב״ה שייהרגו.

והנה, יש שתי אפשרויות שבהן תבוא הגאולה: "בעתה" ו"אחישנה", והדבר תלוי בזכותם של בני־ישראל (ראה סנהדרין צח, א). אומר האריז״ל, שאם תבוא הגאולה ״בעתה״, בזמן שנקבע לה מראש - כבר לא יהיה אף אחד מזרעו של הבל בעולם, ואכן לא תהיינה עוד הריגות (גם לא בשוגג).

אבל אם הגאולה תבוא מוקדם, "אחישנה", עדיין לא יכלה זרעו של הבל עם ביאת הגאולה, ובמצב כזה עדיין יהיו מקרים של הריגה בשוגג כדי לכלות את זרעו של הבל מן העולם. - על כך, אפוא, מדברת פרשתנו: על מצב של "אחישנה", כאשר הגאולה תבוא בזמן מוקדם, כתוצאה מזכות מיוחדת של עם ישראל. (והדבר נרמז בכתובים עצמם, שמדברים על "כי תשמור את כל המצווה הזאת לעשותה אשר אנכי מצוך היום" וגו׳ - מצב של שלמות בקיום המצוות המביא ש"אחישנה").

לכן יהיה צורך בערי־מקלט, שיהיו מיועדים לרוצחים אלו שהקב״ה יסבב לכך שהם יהרגו בשוגג, כדי לכלות את זרעו של הבל. (ומובן שהריגה זו של שארית זרע הבל תהיה בשוגג ולא במזיד).

ביאור זה הוא לפי הקבלה; אבל השאלה נשאלת גם לפי פשוטו של מקרא, וידוע הכלל שכאשר רש״י אינו נדרש לשאלה שעולה בפשט הכתובים, הרי זו הוכחה לכך שהדבר מובן מאליו בפשטות.

מסביר על כך הרבי, שבדרך הפשט אין קשר בין ערי המקלט שיוסיפו בימות המשיח, ובין הסוגיה בדבר קיומם של רוצחים בזמן הגאולה. ערי־המקלט שהתורה מדברת עליהם תהיינה מיועדות לצורך אלו שרצחו בזמן הזה. וכפי שמצינו (שבת יב, ב) בנוגע לחיוב חטאת, שרבי ישמעאל כתב על פנקסו ש"כשייבנה בית־המקדש אביא חטאת שמנה", וכך גם לגבי אדם שרצח בשוגג בזמן הזה, שבבוא הגאולה הוא יתחייב לגלות לעיר מקלט.

בשביל הרוצחים שבזמן הזה

אך הדבר עדיין דורש הסבר:

הסיבה לכך שרוצח בשוגג גולה לעיר מקלט היא - החשש "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והכהו נפש". ובכן, האם בימות המשיח יהיה מצב של "יחם לבבו", התלהטות יצרים אצל גואל הדם?! הרי אז לא תהיינה קנאה ותחרות, ובודאי שלא יהיה רגש שכזה!

כאן נכנס הרבי לדיון הלכתי מעמיק, ומוכיח ש"יחם לבבו" אינו רגש שנובע מיצרו הרע של גואל הדם, רגש נקמתי גרידא. בספרי על פרשתנו נאמר במפורש: ״מצווה ביד גואל הדם לרדוף״. - גם לפי הרמב״ם שפוסק (בהלכות רוצח פ״ה ה״י) שזו רשות, אין פירוש הדבר שהתורה מרשה לגואל הדם להתנהג לפי נטיותיו של הלב ויצר־הרע. רגש זה של גואל הדם לנקום את מות קרובו, מוגדר כרגש חיובי, ולכן מתירה אותו התורה.

נוכל להביא לכך דוגמה מהדין של "קנאין פוגעין בו" (סנהדרין פב, א). גם כאן מדובר בהתלהטות יצרים קנאית, ועם זאת התורה מתייחסת לכך כאל רגש חיובי, ומעודדת את האדם בכיוון זה. כך גם בעניננו: רגש הנקמה של גואל הדם הוא רגש חיובי, מה גם שעל־פי דיני התורה אכן יש קשר רגשי בין האדם ובין קרובי משפחתו, והדבר בא לידי ביטוי בהלכות אבילות ועוד.

אם כן, אין סתירה בין העובדה שלעתיד לבוא לא תהיינה קנאה ותחרות - ובין רגש ה"יחם לבבו" שיהיה קיים אצל גואל הדם, כתוצאה מהרגש והקירבה שלו אל הנרצח. ולכך ישמשו ערי המקלט - להגנה מגואל הדם.

ומדוע יהיה צורך להוסיף ערים? גם דבר זה מובן בפשטות:

מכיוון שלעתיד לבוא עם ישראל יגור בשלוש ארצות נוספות, הרי תושבי ארצות אלו יזדקקו למקום שאליו יוכל הרוצח להימלט - במהירות האפשרית - מגואל הדם, ולכן יכינו עוד שלוש ערים - בארצות אלו.

(הסבר דומה, בחלקו, מצוי בפירוש הש״ך על התורה. גם לדעתו ערי המקלט לעתיד לבוא נועדו לאלו שרצחו בזמן הזה, אלא שהוא אינו מפרש שיהיה זה למטרת הגנה מגואל הדם. לדעתו, יש חיוב כפרה על הרוצח בשגגה, ואלו שרצחו בזמן הגלות - ייכנסו לערי המקלט לצורך כפרתם.

על־פי זה נבין גם מדוע יהיה צורך להוסיף ערי־מקלט, משום שמדובר במספר רב של רוצחים - כל אלו שרצחו בשגגה מאז חורבן הבית, כאשר נפסק המושג של ערי מקלט, ועל כן יש להכין עוד שלוש ערים - כדי שיהיה מקום לכולם.

וכך הוא מפרש את הפסוקים שבפרשתנו: "כי תשמור את כל המצווה הזאת לעשותה אשר אנכי מצוך היום" - והכוונה לזמן הגאולה שאז תהיה שמירת המצוות בתכלית השלמות; אזי - "ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה".

והכתוב ממשיך ומסביר את הטעם למצווה: "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה". אכן, לא תהיה אז שפיכות דמים, שתביא לצורך בערי־מקלט. אבל "והיה עליך דמים״ — יש חיוב דמים מהעבר, על כל אלו שרצחו בשוגג בזמן הגלות הארוכה, והישיבה בערים אלו תכפר את העוון).

מצוה שתקויים רק בבוא הגאולה

יהיה ההסבר אשר יהיה, מצווה מן התורה להוסיף שלוש ערי־מקלט בימות המשיח, ועצם קיומה של מצווה בתורה שאפשר לקיימה רק לאחר ביאת המשיח, די בו להגביר את הזעקה ״עד מתי״?! – מתי נוכל כבר לקיים גם את המצווה הזו?

זעקה זו עצמה תחיש ותמהר את הגאולה השלמה, ואז נקיים את הציווי "ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה" בפועל ממש.

מקורות: לקו"ש חכ״ד שיחה ב לפרשתנו. שיחת ש״פ שופטים תשמ״ו. ועוד.
  1. בענין שלוש הארצות הללו, "קיני, קניזי וקדמוני", ראה בהרחבה במאמרינו לפרשיות מטות, דברים ועקב.