הנה ימים באים׃ האם אלו שיקומו השבוע בתחיית המתים יתחייבו בפסח שני?

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"ניתן להם לבנות בית־הבחירה (בין פסח ראשון לפסח שני) .. ציבור עושה פסח שני" ❖ מה דינם של תושבי חו"ל שלא היו בארץ־ישראל בפסח ראשון ובאו רק לאחר מכן, בבוא הגאולה? וכיצד נקריב פסח שני כאשר כולנו טמאי מתים? ❖ שאלה הלכתית, שאנו תקווה כי היא תהיה אקטואלית השבוע, כאשר פסק־הדין הסופי יינתן בידי אליהו ומשיח 

י"ד אייר הוא "פסח שני", המיועד לאנשים שלא היו יכולים להקריב את קרבן הפסח במועדו - בי"ד ניסן - והתורה נתנה אפשרות לשוב ולהשלים זאת: להקריב את קרבן הפסח בי"ד אייר. לפנינו שאלה הלכתית שאנו תקווה שהיא תהיה אקטואלית עוד בשנה זו: משיח בא לפני פסח שני, בית המקדש נבנה, ויש אפשרות להקריב קרבנות - האם נוכל אכן להקריב פסח שני?

בספרי הפוסקים אנו מוצאים "תשובה" שלמה העוסקת בעניין, על כל פרטיו, והיא בשו"ת "יוסף אומץ" (להחיד"א זצ"ל - סימן ו); התשובה נכתבה ע"י חתנו של החיד"א. המשיב מציין אמנם שהשאלה שייכת בעצם לאליהו הנביא, שיבוא ויורה לנו כיצד לנהוג, אבל עם זאת אין הוא נמנע מלדון בפרוטרוט בכל פרטי הדינים, כמו "תשובה" רגילה, הלכה למעשה.

וזה נוסח השאלה: "שנכנסו בעלי תריסין לבית־המדרש בתר חגא דפסחא, נזרקה מפיהם חקירה אחת והיא זאת: ויואל אלו־ה ברחמיו וישלח לנו משיחנו בימים האלו ובזמן הזה, בין פסח ראשון לשני, מהו שנתחייב להקריב את הפסח בשני? אתם בני, תנו עיניכם לחקור זאת לפי כללי השמועה שבידינו היכי סליק, האם נהיה חייבים או פטורים. ואם־תימצי־לומר חייבים, אם יהיה חילוק בין אנשים לנשים, ואם נחלק יושבי הארץ לעולי גולה שיעלו אחר ביאת הגואל מד' כנפות הארץ, ואם נחלק בין גדולים לקטנים, היינו שהיו קטנים בפסח ראשון ויגיעו לגדלות בפסח שני. עוד זאת אדרוש, אם הקב"ה יחי' מתים בזמן הזה בביאת משיחנו, מהו דינם בפסח שני, אם יש לחלק ביניהם לבין החיים שהיו חיים עדנה...

"גם יש לתת לב, אם הגרים שייתוספו עלינו יתחייבו ככל עדת ישראל או לאו. זאת ועוד צריך לעיין, אם יבוא מלך המשיח סמוך לפסח שני .. אם נוכל להקריבו בטומאה, אף־על־גב דבעלמא פסח שני אינו נעשה אלא בטהרה, דילמא הכא דלא אפשר - שאני [שמא כאן, שאין אפשרות אחרת - שונה הדבר]?!"

נושא זה נידון גם בעת שיחתו של הרבי עם הרבנים הראשיים לאה"ק (הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל - י"א אייר תשמ"ט), ואז התבטא הרבי כך: "...גם הפסק־דין של אליהו ומשיח יצטרך להיות מיוסד על ראיות מן התורה, שהרי אי־אפשר לפסוק על־פי נבואה, כי תורה 'לא בשמים היא'. ומכיוון שיש בזה פלפול ושקלא־וטריא - צריך משיח לבוא משך זמן לפני פסח שני, כדי שיספיקו לסיים הפלפול והשקלא וטריא ולבוא למסקנת העניין קודם זמן הקרבת פסח שני".

מחלוקת תנאים

למעשה, השאלה מופיעה כבר ביסודה בתלמוד ירושלמי (פסחים פ"ט ה"א. תוספתא פסחים פ"ח ה"ב): "ניתן לישראל לבנות בית הבחירה - יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שני. ר' יהודה אומר, ציבור עושה פסח שני". מדובר, איפוא, במחלוקת תנאים.

ב"יוסף אומץ" שם, וכן ב"לקוטי שיחות" (חי"ב ע' 220 ואילך), מאריכים לחזק את שיטת רבי יהודה, שכאשר נבנה בית־המקדש בין פסח ראשון לפסח שני חלה המצווה של פסח שני. ואמנם באופן כללי נפסק בהלכה, שפסח שני הוא דין שניתן ליחידים בלבד, כלומר שדוקא כאשר הציבור, רובו ככולו, עשה את הפסח כהלכתו בי"ד ניסן, והיו אנשים שנדחו מהקרבה זו - אז קיימת אפשרות לשוב ולהשלים זאת; בעוד לציבור ככלל, לא נתנה התורה אפשרות כזו. אולם כלל זה לא חל במקרה שלנו, מהסיבה הבאה:

ההגבלה "אין צבור נדחה לפסח שני" משמעותה, שכאשר רוב הציבור היו טמאים בזמן פסח ראשון, ולא הקריבו משום שהתורה דחתה אותם מהקרבה - לא ניתנה להם אפשרות לשוב ולהשלים זאת בפסח שני; אולם כאשר אי הקרבת הציבור את הפסח במועדו לא היתה מפני שדין התורה דחה אותם מלהקריב (בהיותם טמאים, וכדומה), אלא מסיבות צדדיות אחרות - במצב כזה יש כן את האפשרות של פסח שני.

"הא דאמרינן דאין ציבור עושה פסח שני היינו דווקא בטומאת מת [אם נדחה הצבור מפסח ראשון בגלל טומאה]; אם כן בנידון דידן, כיוון דמאי דלא עבדו בראשון אינו אלא מטעמא דאונס [כיוון שהסיבה שלא עשה הציבור פסח ראשון היא מטעם אונס], אנוס על־פי הדיבור, שאין לנו מקדש ולא מזבח ולא כהן להקריב קרבנות חובותינו - הא ודאי אין לך אונס גדול מזה, ואם־כן אפוא למה ניגרע לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו בשני?!"

אגב, לפי מסקנה זו - כשיטת רבי יהודה - מתבארים מספר דברים מעניינים בנוסח הגדה־של־פסח, ונצטט בעניין זה מהשיחה הנ"ל של הרבי עם הרבנים הראשיים:

"הרב שפירא: יש מפרשים שמה שכתוב בהגדה בברכת אשר גאלנו. 'כן .. יגיענו למועדים ולרגלים אחרים' - קאי על פסח שני. היינו, שמתפללים ומבקשים שיבוא משיח צדקנו ונזכה להקריב פסח שני, כהדעה (בהירושלמי, וכן הוא בתוספתא) שגם 'ציבור עושה פסח שני'.

הרבי: אבל, מהמשך הברכה, 'ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים', גם קרבן חגיגה - מוכח שלא מדובר אודות פסח שני, אלא אודות פסח ראשון, היינו, שהתפילה והבקשה היא שנזכה להקריב קרבן פסח בי"ד ניסן דשנה הבאה. ובכל אופן, בנוגע לעצם התפילה והבקשה על ביאת משיח צדקנו לפני פסח שני (והקרבת פסח שני) - בוודאי אין מקום לוויכוח, כולם מסכימים ורוצים שמשיח יבוא תיכף ומיד, ואז, נפלפל בנוגע להקרבת פסח שני בשנה זו.

הרב אליהו: דודי הרה"צ חוסן צדקה פירש מה שאומרים ב'כורך' - 'כן עשה הלל כו' לקיים מה שנאמר (בהעלותך ט, יא) על מצות ומרורים יאכלוהו' - פסוק שנאמר בפסח שני, לרמז, שמבקשים מהשי"ת שכיוון שלא זכינו לאכול הפסח בלילה זה, יזכה אותנו להקריב ולאכול פסח שני, ולכן מסיימים 'כמו שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו'".

עולי חו"ל ומתים שקמו

מכאן לפרטים השונים שבהלכה זו:

האם נשים יהיו חייבות בפסח שני זה?

כתב הרמב"ם (הל' קרבן פסח פ"ה ה"ח): "נשים שנדחו לשני, בין מפני האונס והשגגה בין מפני הטומאה ודרך רחוקה - הרי פסח שני להם רשות; רצו שוחטין, רצו אין שוחטין. לפיכך, אין שוחטין עליהן בפני עצמן בשבת בפסח שני; אבל אם היתה האשה אחת מבני חבורה - מותר".

לפי דברי ה"יוסף אומץ", כוונת הרמב"ם היא שנשים מחוייבות להצטרף לחבורה של אנשים העושים פסח שני, אך אם לא מצאו חבורה כזו, אין עליהן חיוב לשחוט את הפסח בפני עצמן, וזו רשות בלבד.

ומה באשר לילדים שהיו קטנים בזמן פסח ראשון, וגעשו לבני חיוב בין פסח ראשון לפסח שני, האם מחובתם להקריב בשני (שהרי בראשון לא היו מחוייבים)? - הרמב"ם (שם פ"ה ה"ז) מתייחס לשאלה זו, ומגדיר את פסח שני בתור "רגל בפני עצמו", היינו, שפסח שני מטיל חיוב חדש ומיוחד בפני עצמו, (ולא רק כתשלומין לראשון), ולכן גם מי שלא היה חייב בראשון - מתחייב בשני: "גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני, וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים - חייבין לעשות פסח שני".

ומכך נוכל ללמוד גם את דינם של תושבי חו"ל, (היינו, שהיו בחו"ל בזמן פסח ראשון), שלשיטות מסויימות פטורים מקרבן פסח (כי החיוב, לדעתם, הוא רק על מי שנמצא בארץ). גם אלו שהיו בחו"ל בפסח ראשון, ועלו לארץ רק עם בוא הגאולה - יחול עליהם החיוב החדש של פסח שני. וכך גם... מתים שיקים הקב"ה בבוא הגאולה. כמובן, מתים אלו היו פטורים מפסח ראשון, שהרי מת פטור מכל המצוות, אבל בפסח שני - שיהיה לאחר קימתם בתחייה - כן יתחייבו, בהיותו "רגל בפני עצמו".

הקרבה בטומאה

אלא, שבפנינו עומדת בעיה הלכתית קשה, המעמידה בספק את כל האפשרות והחובה להקריב פסח שני, בבוא הגאולה:

הרי כולנו טמאי מתים, ואם הגאולה תבוא פחות משבעה ימים לפני פסח שני, לא נספיק לטהר את עצמנו מטומאה זו (הדורשת הזאת מי־חטאת ביום השלישי וביום השביעי), וכיצד נוכל להקריב את קרבן הפסח?

ובכן, לכל לראש רבי יהודה סובר כי פסח שני דוחה את הטומאה, כלומר: קרב גם במצב של טומאה (כשאין אפשרות להיטהר), וב"יוסף אומץ" שם מסיק להלכה, כי הדבר תלוי במחלוקת של הרמב"ם עם בעלי התוספות (ואכן, הוא עצמו מכריע שפסח שני אינו דוחה את הטומאה, ובמצב כזה בו יבוא משיח פחות משבוע קרוב לי"ד אייר - לא תהיה אפשרות להקריב פסח שני).

לאידך, הרבי מעלה סברא (לקו"ש שם; שיחה עם הגרפ"מ אלתר זצ"ל, האדמו"ר מגור, ד' אייר תשמ"ג) כי במצב מיוחד זה יודו הכל שפסח שני יקרב גם בטומאה, כמו שהדין הוא לגבי פסח ראשון שהוא קרב בטומאה, אם רוב הציבור טמאים. הרבי נתן לחילוק זה את הטעם הבא:

הסיבה לכך שפסח שני שונה מפסח ראשון ואינו דוחה את הטומאה, היא - כלשון הגמרא (פסחים צה, ב) - "מפני טומאה דחיתיו - יחזור ויעשה בטומאה?!" הווי אומר, כל מהותו של פסח שני היא השלמת החסרון שהי' בשעת פסח ראשון - כגון: אדם שהיה טמא בזמן פסח ראשון, דחתה אותו התורה לפסח שני, כדי שעד אז יוכל להיטהר; ואם גם את פסח שני יעשה בטומאה, מה הועילה תקנת פסח שני?!

אם כך, הרי במצב בו הסיבה שלא הקרבנו פסח ראשון אינה קשורה לטומאה שהיתה לנו ולכן דחתה אותנו התורה - אלא שלא היינו מסוגלים לכך מצד בעיה אחרת (חסרונו של בית־המקדש), אין מקום לתמוה מה הועילה תקנת פסח שני: פסח שני בא להתגבר על בעיית חסרון בית המקדש שהיתה בעת פסח ראשון, וייתכן שכן נוכל להשלים זאת בהקרבת פסח שני, אפילו בהיותנו עדיין טמאי־מתים.

פסק ההלכה יכול לפעול

והנה 'גרגרים' נוספים בעניין זה - מתוך השיחה הנ"ל של הרבי עם הרבנים הראשיים:

"הרב אליהו: יצטרכו לברך שהחיינו גם על אכילת פסח שני, וכן הכהן שיקריב הפסח יצטרך לברך שהחיינו גם על ההקרבה.[1] השאלה היא, אבל, איפה, ומניין, ישיגו הכבשים הראויים לקרבן, ואיך יספיקו לבודקם ממום?

הרבי: איתא במדרש (הובא בס' "עשרה מאמרות" מאמר אכ"ח ח"ג סכ"ג), שאליהו הנביא מקריב תמידין בכל יום, וכיוון שכן, בוודאי ישנם גם כבשים הראויים לעוד קרבנות מן המוכן. ובעניין זה יכולים לסמוך גם על אליהו הנביא, שהרי, לא מדובר כאן על פסק־דין הלכתי (שאי־אפשר לפסוק ע"פ נבואה), כי אם, על בירור המציאות (שאין בו מום), וכשנביא אומר שרואה בנבואה שאין בו מום, חשיב בדוק ממום. ועצ"ע.

...הרב שפירא: כשמשיח יבוא - ימצאו עצה לכל דבר, רק שיבוא! כשמשיח יבוא - ישתנה גם טבע העולם, יהיה אור גדול יותר, וראיית העיניים תהיה טובה יותר, ובמילא, יוכלו גם לבדוק מהר יותר".

ונסיים בדברי הרבי בנושא זה (שיחת ד' אייר תשמ"ג, הנ"ל): "נוסף לכך שדין זה נוגע הלכה למעשה, שהרי 'אחכה לו בכל יום שיבוא', הרי ייתכן כי ע"י כך גופא שלומדים ופוסקים את ההלכה - יביא הדבר לכך שהקרבת פסח שני בשנה זו לאחרי ביאת משיח - תהיה בפועל".

כן תהיה לנו בזאת השנה.
  1. ראה מנחות עה, ב: "היה עומד ומקריב מנחות בירושלים (כגון שלא הקריב כהן זה מנחה מימיו. רש"י) אומר: שהחיינו וקיימנו לזמן הזה".