בר נפלי

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

למלך המשיח נקראו שמות רבים, המורים על תכונות שונות בו. חלק מן השמות וחלק מן השמות הם שמות נלווים. שמות אלו נמצאים בתורה, בנביאים, במדרשים ובגמרא. בערך זה יתבאר עניין השם 'בר נפלי'.

משיח נקרא בגמרא (מסכת סנהדרין) בשם 'בר נפלי' כלומר 'בן הנפילה', על שם הפסוק "ביום ההוא אקים סוכת דוד הנופלת".

מספר ביאורים נאמרו בכוונת הדברים, ומהם: בשם זה מרומז כי הוא תיקונם של אדם הראשון ודוד המלך, ובשם זה מרומז כי יבוא המשיח דווקא בדור נמוך במדרגה. ביאורים נוספים: בשם זה טמונה התקווה להקמת מלכות בית דוד מחדש, או שנקרא כך כיון שנולד בעת החורבן, וביאורים נוספים.

מקור השם

מקור שם זה הוא בדרשת חז"ל על הפסוק הנאמר בנביא, (עמוס ט, יא) "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", ופירש שם רש"י[1] שכוונת הדברים היא על מלכות בית דוד, שתקום בעת הגאולה, וכן פירשו מפרשים נוספים[2].

ונאמר בגמרא[3]: "א"ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי א"ל מאן בר נפלי א"ל משיח, משיח בר נפלי קרית ליה, א"ל אין, דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת".

[=אמר לו רב נחמן לרב יצחק, האם שמעת מתי יבוא בר נפלי, אמר לו מי בר נפלי, אמר לו האם אתה קורא למשיח בר נפלי? אמר לו: כן, כמוב שכתוב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת]. וברש"י שם ביאר "מלכות בית דוד שנפלה, להכי קרי משיח בר נפלי".

כלומר, כיון שבפסוק נקראת מלכות בית דוד 'מלכות הנופלת', נקרא מלך המשיח 'בר נפלי' – 'בן הנפילה'. ודרשה זו הובאה במדרשים רבים[4], וכן הובא בזוהר[5], דמשיח נקרא בן נפלי.

וביאר המהרש"א[6] שלשון 'נפילה' היא על שם נפילת ישראל בגלות, ונפילה זו תהיה עד תקומתם בימות המשיח, והמשיח נקרא 'בן נפלי' על שם מלכות בית דוד שנפלה.

ורבי יהודה החסיד[7] ביאר, כי נקרא בשם זה כי נולד המשיח בשעת נפילת וחורבן בית המקדש.

והרמ"ע פאנו ב'עשרה מאמרות'[8] כתב שמשיח נקרא בר נפלי כי הוא סוד גלגול שני נפלים– אדם הראשון, (שנגזרה עליו מיתה ביום היוולדו) ודוד המלך. והוא תיקון שניהם. והובאו דברים כעין אלו במקומות נוספים[9].

ובמגלה עמוקות[10] כתב: שמלבד מה שנקרא המשיח 'בר נפלי', על שם שהוא גלגול אדם הראשון ודוד המלך, ישנה סיבה נוספת: לפי שהמשיח נקרא מדוכא בעוונות עם ישראל, כמאמר הפסוק "חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם", ולכן נקרא בן נפלי – על שם הנפילות הרבות. ולכן נאמר בפסוק "סוכת דוד הנופלת" – שנופלת בתמידות, בכל יום.

ורמז נוסף הביא במגלה עמוקות שם, ש'בר נפלי' בגימטריא 'בן ישי'.

ומהר"ל מפראג ביאר, כי קריאת שם המשיח 'בר נפלי', טומנת בחובה הביטחון כי מלכות בית דוד תקום שוב. כי כמו שכאשר אדם נופל, אנו בטוחים כי יקום שוב, כך מלכות בית דוד נקראה 'נופלת' כי וודאי תקום שוב, כנאמר בתורה "לא יסור שבט מיהודה"[11].

וביאר בהמשך לזה, כי זה הטעם שנקראה מלכות בית דוד 'סוכה' ולא בית, כי כאשר סוכה נופלת ומוקמת מחדש, אינה נקראת סוכה חדשה, אלא סוכה שהוקמה מחדש. אך כאשר בית נפל ונבנה הוא נקרא בית חדש. ולכן נקרה מלכות בית דוד סוכה, שקל וקרוב להקימה מחדש, והיא אותה מלכות שהייתה קודם לכן.

ובערוך לנר[12] ביאר, מדוע קראו למשיח בשם רמז זה 'בר נפלי'. שכונתו לרמוז שפלות הדור בו יבוא משיח, שיהיה בנפילה ובמצב נבזה ושפל. ודווקא אז יגיע המשיח, אחר תכלית הירידה, כי דווקא אחר תכלית הירידה מגיעה קימה גדולה יותר. וכמו הזרע שאינו צומח עד שנרקב כולו באדמה, וא"כ כן הוא ג"כ הגאולה, שאינה באה עד תכלית השפלות, ואז יכול העולם להגיע לשלימותו.

בחסידות

אדמו"ר הזקן[13] הביא שמשיח נקרא 'בר נפלי' – הוא רמז לגלות השכינה שגולה עם ישראל כמאמר חז"ל "גלו לאדום שכינה עימהם".

ובסידור עם דא"ח[14] ביאר, שהמשיח נקרא 'בר נפלי', לפי שעיבורו לא היה שלם, ולא נתעכב כל זמן הראוי. .(וכמו שאומר הרבי[15] שזמן עיבורו של המשיח הוא רק שבעה חודשים, ולא כהריון רגיל של תשעה חודשים).

וב'מאמרי אדמו"ר האמצעי'[16], ביאר, שמה שנקרא המשיח 'בר נפלי', הוא כי הצדיק העליון נופל מלמעלה בבחינת גלות, ודווקא על ידי נפילה זו הוא קם. וכמו יוסף, שדווקא אחר שנפל למצרים נהיה שם המלך, וכן המשיח, דווקא על ידי הנפילה 'בר נפלי', מגיע עד למעלה מעלה.

(וראה ב'פרי צדיק'[17], כביאור זה, שהוצרכו ישראל לגלות כדי שיתוקנו, וכפפסוק "שבע יפול צדיק וקם", ועל זה נקרא המשיח 'בר נפלי').

וב'אור תורה'[18] ביאר על דרך החסידות, שאדם הראשון הוא מבחינת חכמה עילאה, שאינה מתגלה בדיבור. ודוד הוא עניין הדיבור. וכדי שחכמה עילאה (אדם) יוכל להתגלות הוא על ידי נתינת שבעים, כלומר שבע המידות כפי שהם כלולות מעשר ספירות, ואז מתגלה בדיבור (דוד).

וזהו ענין בר נפלי, שכמו שהנפל פירושו שהסתלקה הנשמה והחיות מהגוף, כן הוא בעולם, שיש חיות אלקוית המהווה את הנבראים, אך אינה מתגלה בגלוי, ואין גילוי אלוקות במוחש.

אך לעתיד לבוא, תהיה הקמת סוכת דוד, עניין גילוי הדיבור, גילוי אור ה' בעולם, כנאמר "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".

וב'ספר הליקוטים'[19] ביאר, שנקרא בר נפלי על שם הביטול שיש למשיח, ולכן דווקא עליו נחה רוח ה'.

וב'דרך מצוותיך[20]', הביא, שאכן גם משיח וגם דוד נקראו 'בר נפלי', אך דוד קיבל חייו מאדם-הראשון ומן האבות, אך המשיח מקבל את חיים מהקב"ה – אין סוף, בעצמו.

וב'תורת מנחם'[21], ביאר הרבי, שגם דוד נקרא 'בן נפלי', וקיבל את שנותיו מאדם, אברהם, יעקב ויוסף. וגם המשיח מקבל השפעות מהם, אך לא מיצחק אבינו. והטעם לזה: יצחק עניינו 'דין', והמשיח עניינו מלכות ואינו צריך השפעה מבחינת דין. ועל-פי-זה מבאר הרבי, כי ביאת המשיח תהיה בחסד וברחמים, ולא בבחינת דינים וגבורות.

וביאור זה באריכות יותר[22]: ש'סוכת דוד', ענינה ספירת המלכות, ובזמן הגלות נמצאת ספירת המלכות במצב של 'סוכת דוד הנופלת'. ובפרט ברגעים של 'עקבתא דמשיחא' התקופה שסמוכה לגאולה, שאז נופלת 'סוכת דוד' עד מטה מטה בבחינת 'רגליים ועקביים'.

וכללות עניין הגלות, שייך דווקא בספירת 'המלכות', שמגיעה ויורדת עד לעולם הזה. ולכן יכול להשתשל מזה עניין נפילת 'סוכת דוד'. כמו שדווקא על ידי ספירת המלכות יכלה להיות התהוות בחינת ה'יש' בעולם, היפך הביטול לה'.

וזהו הקשר שבין נפילת סוכת דוד (שמשום זה נקרא משיח בר נפלי) ובין הענין שדוד המלך נקרא 'בר נפלי' כי שני ענינים אלו נעשים מצד הירידה דספירת המלכות למטה.

אך בביאת המשיח, יזדכך העולם, ויהיה בבחינת ביטול ועולם מגולה ('עלמא דאתגלייא'), ולכן תוכל סוכת דוד לקום, ויקויים היעוד "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת".

נושאים קשורים


מקורות

  1. רש"י (ע"פ תרגום יונתן): "מלכותא דבית דוד"
  2. רד"ק: ביום הגאולה אקים את סוכת דוד הנופלת, לפי שאמר מלכות אפריים תבטל אמר כי מלכות בי"ד תקום, והיא הסוכה דרך משל כי היא סוככת על העם".
  3. סנהדרין, צו, ב.
  4. ילקוט שמעוני, עמוס, רמז תקמט.
  5. רעיא מהימנא, כי תצא: ובזמנא דנוקבא פתיחא, כל מאן דהוה נפיל תמן, לא הוה סליק, משיח בן דוד נפל תמן עם משיח בן יוסף. דחד איהו עני ורוכב על חמור. וחד איהו בכור שורו, דא משיח בן יוסף. והאי איהו כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור, ובגין דא אקרי משיח בר נפלי, ואיהי נפלת בתרייהו, ואיתמר עלה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ואנת הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו דא משיח בן יוסף דעתיד לאתקטלא.
  6. שם, וז"ל: "הא ודאי דקרי ליה בלשון נפילה על שם נפילת ישראל בגלות כדכתיב נפלה בתולת ישראל וגו' וקאמר עד אימת יהיה אותה נפילה שיהיה להם תקומה וא"ל מאן בר נפלי ואמאי קרית למשיח בר נפלי דה"ל לקרותו נפלי על שם נפילת ישראל וקאמר על שם מלכות בית דוד שנפלה בגלות קרו ליה בר נפלי כדכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת ועד אימת יהיה אותה נפילה עד שתשוב המלוכה לבן דוד".
  7. ספר גימטריאות, רצ: "וקורא למשיח 'בר נפלי', והוא יקים "סוכת דוד הנופלת", כי נולד בשעת שריפת המקדש, כדאמרינן באיכה רבתי.
  8. מאמר חיקור דין ח"ב, פ"ז: "ויובן מזה כפשוטו אשר יקראוהו באמת בפרק חלק למלך משיחנו בר נפלי שהוא בן שני נפילים ממש כי אדם נעשה נפל ביום אכלו מעץ הדעת, דהיינו ראשון ליצירתו ודוד כדאמרן, והנה משיח לכפרת שניהם ישים אשם נפשו כדכתיב גביה להדיא בפרשת 'הנה ישכיל עבדי' ובפי' 'יד יהודה' שם, אות מט, דיותר היה ראוי לקרותו ע"ש הקימה מעל שם הנפילה אבל האמת הוא שקרא לו כך ע"ד סוד הגלגול שהוא בן אדם הראשון ודוד שניהם נפלים אדם שנגזרה עליו המיתה ביום יצירתו ודוד שהיה נפל מטבעו לכך אמר נפלי לשון רבים".
  9. הרמ"א ב'תורת העולה', פרק פא, וראה ב'מגלה עמוקות' להלן.
  10. מגלה עמוקות, סוכות: "בגמרא סנהדרין צו חלק אימתי אתי בר נפלי א"ל בר נפלי קרית לי' א"ל ביום ההוא אקים לפי שהוא גלגול תליתאי ואדם הי' מסוף העולם והעמידו על ק' ודוד הי' ראוי להיות נפל סנהדרין לו כי אדם נתן לו ע' שנה לכן נקרא משיח בר נפלי בלשון רבים או יאמר לפי שהוא מדוכא בעונותינו אכן (ישעי' נג) חליינו הוא נושא ואין לך יום שהקללה מרובה לכן קרא לי' בר נפלי נפילות הרבה ז"ש (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת בכל יום נופלת דעבידו לה סעידו וסמך בצלותא בר נפלי בגימטריא ב"ן יש"י בזוהר ונפל בתוכה שור דא משיח בן יוסף והנה הוא סובר שעל משיח בל דוד אומרין ז"ש לו בר נפלי קרית לי' הלא בן יוסף יהרג עליו דרז"ל כי יפול שור ולא על בן דוד לכן אמר לו שעל משיח בן דוד אמר כן על שם אקים סוכת דוד הנופלת".
  11. נצח ישראל (הוצאת מכון ירושלים, ב תרנח): במה שקודם התבאר, כי כלהויה חדשה הוא הפסד הויה הראשונה ולפיכך הוא הגורם שיהיה העדר הויה בעולם קודם שיתגלה המשיח עד שיהיה כאן הפסד הויה ראשונה ואז יתחיל הוויה מחדש.
    ולכן אמרו בפרק חלק "אמר ליה רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי, אמר ליה מאן בר נפלי, אמר ליה משיח, משיח בר נפלי קרית ליה, אמר ליה אין, דכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן דור שבן דוד בא, תלמידי חכמים מתמעטין וכו'".
    וביאור דברים אלו, דע שנקרא מלכות בית דוד 'סוכה' כי כל מלכות נקרא 'בית', וכמו שפירשו רז"ל "ויעש להם בתים", בתי כהונה ומלכות, לפי שהדבר שהוא מציאות חזק בעולם נקרא 'בית' שהוא בנון קבוע, וכן המלכות נקרא 'בית' מפני החוזק והקביעות שיש למלכות, וכמו הכהונה נקרא 'בית' מפני חוזק הכהונה, שאין לו הסרה לעולם, ולפיכך קרא מלכות בית דוד 'סוכה' לפי שמלכות בית דוד הוא מלכות אלוקי, לא כמו שאר מלכות שהוא חול, ולפיכך לא קראו אותו 'בית' שהוא בניין קבוע כמו הדברים הטבעים שהם בעולם קבועים, אבל הדברים האלוקיים אינם בעולם זה קבועים רק הם ארעי, כמו הסוכה שהיא ארעי, ולפיכך קיי"ח סוכה דירת ארעי בענין, מפני שהסוכה מצוה אלוקית ראויה שתהיה הדירה שבה ארעי ולא קבע, ואמר "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת".
    ועוד, הבית כאשר נופל נתבטל ענינו הראשון שהיה לו, ואם חוזר לבנות הוא בית חדש, ולא נקרא שהקים בית נופל, שכבר נתבטל, רק כאילו בנה בית חדש מתחילה, אבל הסוכה שאינו בית, שהוא בנין גמור וקבוע, ובקלות הוא חוזר ומעמדיו, לכך אם נפל שייך בו הקמה והוא חוזר לעניין הראשון בקלות. וכו מלכות בי"ד שהוא עומד להקמה אחר נפילת המלכות, נקרא המלכות 'סוכת דוד הנופלת' ואף בשעת נפילתה יש עליה שם 'סוכה' כיון שהסוכה עומדת להקים אותה, וקרוב מאוד הוא להקימו בקלות.
    ומה שקרא רב נחמן משיח בשם 'בר נפלי' בא לגלות על מה שאמר הכתוב "לא יסור שבט מיהודה", כי משיח מקרא 'בר נפלי' שהמלכות נפלה ועומד להקימה, כמו האדם שנופל שוודאי יעמוד, ולא יהיה נופל לעולם, וכל מלכות בי"ד נקרא 'נפל' שהוא עומד להקמה, ואמר שהוא כך אם כן לא סר שבט מיהודה, שכאשר יבוא מלך המשיח אין זה רק שיקים סוכת דוד הנופלת, שהוא ראוי להקמה, ולא יהיה מלכות חדש, כמו מי שבונה בית שהוא בנין חדש - כאילו לא היה כאן בית, אבל מלכות בי"ד היא כמו סוכה הנופלת, שעומד להקים אותה מנפילתה, ולא נקרא הקמת בנין מחדש, רק שמקים אותה, ושם ראשון עדיין עליה, והרי לא סר שבט מיהודה, אף כי בעוונותינו הרבים כבר סר הממשלה מן יהודה, כיו ושתחזור השבט ליהודה כמו בראשונה, נקרא זה "לא יסור שבט". ואילו כתיב 'יהיה שבט מיהודה' אז יש להקשות הרי עתה אין שבט מיהודה, אבל "לא יסור" כתיב, שלשון זה משמש שלא יוסר מכל וכל עד שלא תחזור הממשלה אליו, זו הוא הסרה בודאי, אבל כאשר היא לזמן ותחזור הממשלה ליהודה, הרי לא סר, שאילו סר- לא חזרה אליו הממשלה . ולכך אמר "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת". ומדברי רז"ל נראה לפרש, כמו הסוכה כשהיא נופלת נראה רושם מה אל הסוכה, וזהו אמרו רז"ל "לא יסור שבט מיהודה", אלו ראשי גלויות שבבל, ודבר זה רושם סוכה הנופלת, וכבר פירשנו כי לאו דווקא ראשי גליות שבבבל הוא הדין נמי כאשר אין ראשי גליות זוכה שבט יהודה להעמיד בני אדם חשובים, סוף סוף לא סר השבט מכל וכל כי 'לא יסור' פירושו לא יסור לגמרי מכל וכל, וזהו שאמר "אימת אתי בר נפלי".
  12. י"ל אמאי קרי' ליה בר נפלי בלשון רמז ולא משיח וגם מה ענין השם של בר נפלי? וי"ל דודאי ידע הגדול השואל שאין איש מי שיודע עת ביאת המשיח דהקדוש ב"ה ליבא לפומיה לא גלי, ורצה להראות שאין כוונת שאלתו על העת, אלא לידע איך יהיה ענין שפלות העולם לעת שיבא.
    ולכן הי' שאלתו אימת אתי בר נפלי מלשון נפילה שהוא האיש שיבא בעת שהגיע הדור ע"י הצרות שעברו עליהם על מצב השפל והנבזה.
    והנה בפסוק ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגדרתי את פרצותיהן גו' ובניתיה כימי עולם פסוק זה יש לבאר דהנה הטבע נותן שכל דבר טוב כשיעלה ויוסיף על שלימותו לא יהיה כן בעת שלימותו אלא בתחלה ירד למטה ממעלתו ויפסד ואחר כך יעלה למעלה. כמו החטה הנזרעת שהיא מתחלה אוכל ואם ירצו שתוליד עוד כמותה בתחלה תזרע ותפסד. וכן ענין האדם בעולם הזה כשיעלה במעלתו לבא לידי חיי עולם הבא שאחר תחיית המתים בתחלה יפסד ויכלה בארץ ואח"כ יחיה ויוסיף במעלתו.
    ובזה יש ליתן טעם למה בתחלה היה נבנה ביהמ"ק ונחרב דודאי עיקר מעלת ביהמ"ק הוא מקדש שלעתיד מקדש ה' כוננו ידיך והוא אחד מז' דברים שנבראו קודם בריאת העולם אבל למען יראה במעלה זו בארץ בתחלה הוצרך להבנות ולהפסד ואח"כ יוסיף במעלה הרבה על מה שהיה כשיצא לע"ל.
    וזה הפי' ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת פירוש ע"י שהיתה נופלת בתחלה אקים אותה אבל לא יהיה לה קימה בלבד באותה מדריגה כמה שהיתה אלא ובניתיה כימי עולם כמו שהיה נבנה לפנים בימי עולם שהוא קודם בריאת העולם.
    ובזה יש ליתן טעם למה בעקבות משיחא יהי' שפלות הדור כ"כ גדול ויתמעטו הצדיקים ות"ח ותורה מונחת בקרן זוית שקודם שתבא המעלה העליונה יהיה הפסד מהשלמות שהיתה וכמו שאמרנו שהמקדש רק נחרב בערך לפי חק הטבע להקימו לבנין עולם כן גם משרתי ה' והנושאים עול התורה והמצות יתמעטו כדי שיקומו לגורלם ונהנים זיו השכינה ועטרות אור הקב"ה בראשם. וזהו שרמז בשאלתו אימתי אתי בר נפלי פירוש מתי יבא משיח שיצא בשלימותו ע"י הנפילה המוקדמת אימתי יבא כמה תהיה נפילת התורה כשיבא ולזה השיב כשימעטו ת"ח וצרות רבות וכו' כשיהיה כך אז מקויימת הנפילה אשר עליה נאמר אקים את סוכת דוד הנופלת ובניתיה כימי עולם, ע"כ.
  13. מאמרי אדמוה"ז תקסח א ע' רעט: "אך הענין הוא כידוע דבחי' מל' דאצי' הוא מקור כללות נ"י למעלה כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם והנה כאשר גלו ישראל באוה"ע גם שרשם ומקור מצבם בחי' מל' דאצי' מתלבשת בע' שרים בסוד גלות השכינה כנודע וכמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם כו' כו' ונק' סוכת דוד הנופלת (ולזה רמזו באמרו אימתי אתי בר נפלי שהוא משיח בן דוד שנופל בגלות בע' שרים).
  14. שער הלולב, ע' רסג: דהנה עד"מ בגשמיות יש חילוקים הרבה במינים הצומחי' מן הארץ שיש הרבה מינים שגדלים וצומחין ונגמרי' במעט זמן מאד כי לתכלית גידולן יספוק זמן מועט ויש הרבה מינים שלא יספיק זמן מועט לתכלית גידולין אלא זמן רב . . וכמו שהגידול הוא באריכות זמן ומיעוטו, כן הזריעה שקוד' הגידול והצמחיה יש שהזריעה נקלטת במעט זמן ואינה מתעכבת הרבה בארץ . . ויש שהזירעה מתעכבת הרבה בארץ באריכות הזמן מאוד עד שתצמיח הגם שנקלטה מיד עכ"ז מתעכבת לאחר הקליטה טמונחת בארץ זמן רב עד שיתלבש בה כח הצומח להצמיחה . . אך זה הכלל עפ"י הרוב בכל מיני הצומח דכל שהזריעה מתעכבת זמן רב יותר בארץ אזי תעלה יותר צמיחת הזרע למעלה בגידול רב ובאיכות הטוב והבריאות ביותר . . וכן הוא בגשמיות גופו של אדם (וגם אור נפשו שמתעכב בבטן אמו בשהיית ט' חודשים דוקא אז נקרא ולד של קיימא בריא וחזק אבל כל שאינו מתעכב ט"ח רק ששה או ז' חודשים אינו נקרא בן קיימא דהיינו שאינו בריא וחזק כ"כ אלא חלוש בטבעו הרי כל ששהה יותר בעיבור יצמח תולדתו בטוב יותר איכותו ומהותו . . וכידוע בעניין מ"ש אליהו חי ה' אשר עמדתי לפניו פי' עמדתי עניין עיכוב שנתעכב ועמד הרבה כי שורש נשמתו בבטן הנוק' נתעכבב בבחי' עיבור זמן רב יותר מכל הנשמות, וכידוע שיש עיבור ז' חודשים ועיבור ט"ח ועיבור י"ב חודש, כמו ההוא דאשתהי כו' וכמ"ש בע"ח, וע"כ הייתה נשמת אליהו במעלה יותר עליונה במה שגם גופו עלה למרום, וכן חנוך שנאמר בו ואיננו כו', לפי שנשרש בו בחי' הארה האלקית ביותר בהיות בבטן המ"ל בזמן רב.
    (ולהיפך, יש נשמות שנקר' נפל, כמו אימתי אתי בר נפלי כו', שלא נתעכבו כל זמן העיבור הראוי כו').
  15. ספר השיחות תשנ"ב, א ע' 228 הערה 36 "ולהעיר שזמן העיבור הוא (לכל הפחות) ז' חודשים לפני הלידה, ועפ"ז י"ל שזמן העיבור דמשיח הוא בעשרה בטבת ז' חודשים לפני תשעה באב (יום לידת משיח).
  16. טו, אסתר, ע' שנה: "וכמו"כ אמר כי שבע יפול צדיק וקם, שהוא בחינת צ"ע שיורד ונופל מלמעלה למטה בבחי' גלות כנ"ל וגם מכח עזר וסיוע העליון כמו ביוסף צ"ע שקם מנפילתו ועלה למעלה למלוך על מצרים וכך הוא בכל דוד ודור שבחינת צ"ע יורד ונופל למטה בגלות בע"ש וז"פ הופל כנגד ז"מ וקם בכל נפילה בעלי' גדולה ביותר כמו במשיח שא' ישכיל עבדי כו' וגבה מאד (ומשיח נקרא בר נפלי שנופל וקם כו' והוא עניין וישתחו ז' פעמים עד גשתו דאבות סי' לבנים שע"ז א' כי שבע יפול צ"ע ד"ת ויסוד וקם וכו' וד"ל).
  17. ויגש, ע' קסא: "שגלות הראשון היה למצרים שהיא ערות הארץ ולשם נמשכו ע"י יוסף שבא ראשונה למצרים . . וז"ש שמשך זרעו של אביו כו' היינו שיתוקנו כולם שיהיו בכלל ועמך כולם וגו' ובאמת נבררו שם הכל. אך מ"מ הוצרכו עוד לגליות ע"ד מש"נ כי שבע יפול צדיק וקם והוא שיש ז' נפילות ש"עי יתבררו היטב במידה זו וזש"נ ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת ועל שם זה נקרא משיח בר נפלי".
  18. אור התורה נ"ך תעא ואילך: ביאור גמ' סנהדרין דמשיח איקרי בר נפלי בגמרא סנהדרין פרק חלק דף צ"ו מע"ב א"ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיעא לך אימתי אתי בר נפלי א"ל מאן בר נפלי א"ל משיח משיח בר נפלי קרית לי' אין דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת מלכות דוד שנפלה להכי קרי לי' בר נפלי.
    וענין נפל זהו ע"ד מארז"ל הובא בילקוט פ' בראשית ע"פ זה ספר תולדות אדם שהקב"ה העביר לפני אדה"ר כל הדורות הראהו דוד חייו חקוקין לו ג' שעות כו' כך עלתה במחשבה לפני כו' א"ל ע' שנין משנותי יהי' למול זה כו' וע' מזה ג"כ בזח"א פ' וישלח דק"ח מע"א דדוד מלכא עד לא הוה לא הוו לי' חיים כלל בר דאדם קדמאה יהב לי' שבעים שנין מדיליי כו'.
    ופי' אדמו"ר נ"ע בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית כי דוד הוא בחי' דבור והדבור נמשך מבחי' חכמה עילאה שהוא אדה"ר וקודם שנמשך בבחי' גילוי בדבור הי' הדבור כלול ובטל במקורו בחי' חכמה ולא הי' מהות בפ"ע כלל וזהו שהי' דוד בר נפלי עד שאדה"ר שהוא ח"ע נתן לו ע' שנין שהם ז' מדות הכלולים מיו"ד בהם ועל ידם נמשך ההשפעה מחכמה עילאה דבור עכת"ד. ואפשר להבין זה עפמ"ש בענין משה שהי' כבד פה דהיינו שמפני שנמשך מחכמה עילאה לכן לא יוכל לישפל א"ע בבחי' דבור שהוא בחי' יש כי איידי דטריד למיבלע לא פליט וכמ"ש מזה בסידור בדרוש בהמ"ז ובת"א מ"פ בשלח בענין לחם משנה גם ע"ד הנז' בקי"ס ואתם תחרישון כי חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו' לכן ע"י גילוי סוכ"ע בעת קי"ס נמשך הסתלקות הדבור שמבחי' ממכ"ע, וזהו עניין אגלידו מיא...
    ולפי"ז מה שנק' סוכת דוד היינו כי מבחי' הדיבור נעשה אור מקיף, כמ"ש בתניא ספ"ה וכמ"ש ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, שמבחי' ואשים דברי שהיא התורה נמשך מבחי' מקיף העליון להיות ובצל ידי כו' וזה ועניין גדול תלמוד שמביא לידי מעשה בד"ה ביום השמע"צ, גם כמ"ש ועתה יגדל נא בפי' כאשר דברת לאמר היינו מה שמבחינ' דבור ומלכ' דאצי' נעשה כתר דבריאה שהוא אור מקיף וזהו ענין מלך יחיד בביאור ע"פ כי אתה נרי ועכשיו אין דבור העליון בהתגלות וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה סד"ה אלה מסעי.
    וזהו ענין בר נפלי כמו הנפל שמסתלק הנשמה והחיות מהגוף כמו"כ ענין אותותינו לא ראינו נמצא אף שיש בחי' אותיות המחיי עולמות הם רק כגוף בלי נשמה שאין נגלה בהם החיות ע"ד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי ה' דבר כו' שזה יהי' לע"ל משא"כ עכשיו נראה העולם יש ודבר כו' וזהו ענין כד אנת תסתלק מינייהו אשתארן כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא ולפי"ז ענין אקים את סוכת דוד הנופלת היינו ע"ד מלך יחיד עליית מל' דאצי' ע"ד מל' דא"ס שהוא עתיק דאצילות כו'.
  19. ספר הליקוטים, דא"ח צ"צ פ-צ, ע' קח:
    "הנה דהמע"ה אמר ואנכי תולעת ולא איש כי דוד לא הי' לו חיים כלל רק אדה"ר נתן לו ע' שנים לכן אומרי' בעת קידוש לבנה דוד מלך ישראל חי וקיים כי הנה סיהרא ל"ל מג"כ זולת מה שמקבלת מהשמש וכן דוד הוא בחי' מל' שלא הי' שום בחי' יש בפ"ע שהי' לו ביטול גדול עד שאמר על עצמו ואנכי תולעת ולא איש וכן על משיח אי' בגמ' שהוא בר נפלא כי חיים שאל ממך נתת לו בו' ובן על כללות ישראל כ' אל תירא תולעת יעקב כו' שצ"ל בבחי' ביטול גמור כתולעת ואז מה תולעת כחו בפה כך ישראל יש להם כח בפה קול דתורה וקול של תפלה וע"י התורה ממשיכים הגילוי למטה כמו גבי משיח שנק' בר נפלי שהוא בבחי' ביטול ולכן כ' גבי' ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה כו' וכמו"כ בכללות נש"י כשיש להם הביטול כתולעת אז מה תולעת כחו בפה כך ישראל כחם בפה של' תורה ומצות שעל ידי זה ממשיכים הגילוי למטה בפנימי'".
  20. מצוות מינוי מלך (בסוף): ושם יהיה שורש המשיח, וזהו וגדה מא"ד, שנאמר בו, ועליו נאמר חיים שאל ממך נתתה לו, ולא כמו בדוד שהי' ממלכ' דאצי' שקבל חיים מאדה"ר והאבות שהם הספי' דאצי' כנ"ל פ"ב משא"כ במשיח נתת אתה הא"ס בעצמו כו' ומצד זה יהי' בחי' מלך על ישראל הגם שיהיו ת"ח והגם שיתגלו טעמי מצות אבל לא כל מה שיתגלה לו. ולכן נק' רב ומלך מפני מה שיגלה טעמי מצוות בהשגה לישראל יהיה נק' רב ומפני מה שישאר מבחי' מקיף עליהן נק' מלך, ועד"ז יובן ג"כ עוד ענין מל' דא"ס כתר לא"ק כו' והמ"י". וראה שהרבי הביא ביאור זה, ספר השיחות תשמ"ח ח"ב, ע' 393 הערה 81: להעיר שדוד ושמשיח נקרא בר נפלי . . וראה סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך בסופה . . שנאמר על משיח "חיים שאל ממך נתתה לו" . . וקבל חיים מ"הא"ס שבעצמו" (ולא כמו דוד שקבל חיים מאדה"ר והאבות כו').
  21. תפארת לוי יצחק ח"א בראשית עמוד קצ:א. אודות תוכן כללות הענין שדוד לית לי' חיים מדילי' כלום ובלשון הידוע בר נפלי, יש להעיר שענין זה הובא בגמרא בנוגע למשיח צדקנו: "אמר לי' רב נחמן לרבי יצחק מי שמיעא לך אימת אתי בר נפלי אמר לי' מאן בר נפלי א"ל משיח משיח בר נפלי קרית לי' א"ל אין דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת מלכות דוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלי".
    ואף שבטעם השם בר נפלי חלוקים הם זה מזה כי בנוגע לדוד הטעם הוא מפני שלית לי' חיים מדילי' כלום כמו נפל שאין בו רוח חיים ובנוגע למשיח הטעם הוא ע"ש הנפילה דסוכת דוד מ"מ מכיון שנקראים בשם אחד מובן שיש קשר ושייכות ביניהם.
    ב. והענין בזה הטעם לכך שדוד לית לי' חיים מדילי' כלום הוא לפי שדוד הוא בחי' דיבור והדיבור נמשך מבחי' חכמה עילאה, וקודם שנמשך בבחי' גילוי בדיבור הי' הדיבור כלול ובטל במקורו בחי' חכמה ולא הי' מהות בפ"ע כלל, וזהו שהי' דוד בר נפלי עד שאדה"ר שהוא חכמה עילאה נתן לו ע' שנין שהם ז' מדות הכלולים מיו"ד שבהם ועל ידם נמשך ההשפעה מחכמה עילאה בהדיבור וזהו הקשר עם ענין דסוכת דוד הנפלת שע"ש זה נקרא משיח בר נפלי מפני שבזמן הגלות שאז נפלה סוכת דוד כו' אין דיבור העליון בהתגלות וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה וזהו ענין בר נפלי כמו הנפל שמסתלק הנשמה והחיות מהגוף כמו"כ ענין אותותינו לא ראינו נמצא אף שיש בחי' אותיות המחי' עולמות הם רק כגוף בלי נשמה שאין נגלה בהם החיות ע"ד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר כו' שזה יהי' לע"ל, משא"כ עכשיו נראה העולם יש ודבר כו".
    כלומר סיבת הענין דבר נפלי אצל דוד ומשיח היא העדר הגילוי דבחי' הדיבור והתיקון לזה ע"י ההמשכה והגילוי מבחי' החכמה שבחי' הדיבור יתגלה מהעלמו בבחי' החכמה להיות מהות בפ"ע ואז יוכל להיות מקור להתהוות בי"ע וביחד עם זה לא יהי' העולם בחי' יש ודבר בפ"ע אלא באופן של ביטול היש מכיון שחכמה היא בחי' הביטול, וכן בנוגע לדוד שע"י ההמשכה וההתגלות מבחי' החכמה בבחי' הדיבור נעשה מהות בפ"ע ענין החיים.
    ג. ויש להוסיף שעפ"ז צ"ל ההמשכה מאדה"ר והאבות "חיים שאל ממך נתת לו" גס בנוגע למשיח, ובפרטיות ההמשכה מאדה"ר אברהם יעקב ויוסף ולא מיצחק.
    בהטעם שדוד המלך קיבל שבעים שנותיו מאדה"ר מאברהם יעקב ויוסף ולא מיצחק מבאר הצ"צ לפי שמדרגתו הוא דין כמ"ש ופחד יצחק הי' לי, ואין מהצורך לדוד לקבל הארה והשפעה דבחי' דינים אלו ממנו כי בלא"ה הרי דינא דמלכותא דינא כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ, ובענין זה ישנו לימוד נפלא שבנוגע לביאת משיח צדקנו אין צורך בדינים וגבורות ח"ו ובפרט בימינו אלה שלכל הדעות כבר יצאו י"ח בכל עניני הדינים וגבורות באופן דדי והותר ועד שבנ"י צועקים עד מתי אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אלי ובודאי שהגאולה באה תיכף ומיד בחסד וכרחמים דוקא יפקון בי' מן גלותא ברחמי"
  22. תורת מנחם בשלח תשמב, ח"א ע' 489: בהערות אאמו"ר על הזהר דפרשת וישלח (לקוטי לוי"צ לזח"א ע' קל) מביא מאמר הזהר (פרשת וישלח קסח א) אודות דוד המלך פתח ואמר חיים שאל ממך נתת לו וגו' חיים שאל ממך דא דוד מלכא וכו' ומאדם קדמאה הוו שבעין שנין דאתקיים דוד מלכא בעלמא תו אבהן שבקו לי' מחייהון כל חד וחד אברהם שבק לי' וכן יעקב ויוסף כו"'
    ומבאר בהערות דיוקי הלשונות וכו' וצריך להבין בספר המצוות להצ"צ מצות מינוי מלך מבאר שדוד הי' בר נפלא היינו שמצד עצמו לא הי' אצלו ענין החיים ולכן קבל ע' שנה מאדה"ר ועד"ז מהאבות אברהם ויעקב ויוסף כמבואר שם בארוכה.
    והנה הלשון בר נפלא בנוגע לדוד המלך אינו מובא בזהר אלא כמפרשי הזהר כו' ולעומת זאת מובא הלשון בר נפלי בגמרא בנוגע למשיח צדקנו מסכת סנהדרין צו סע"נ ואילך בסוגיא המדברת אודות משיח צדקנו והגאולה העתידה כו' איתא אמר לי' רב נחמן לרבי יצחק מי שמעי לך אימת אתי בר נפלי אמר לי' מאן בר נפלי א"ל משיח משיח בר נפלי קרית לי' א"ל אין דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת מלכות רוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלא פרש"י.
    וצריך להבין מהו הקשר בין הענין שדוד המלך נקרא בר נפלא ע"ש שמצ"ע לא הי' אצלו ענין החיים כו' ובין הענין שמשיח צדקנו נקרא בר נפלי ע"ש הכתוב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת.
    באוה"ת נ"ך ע' תעא ואילך מביא הצ"צ את ב' הענינים שנתבאר לעיל הן מ"ש בגמרא שמשיח נקרא בר נפלי ע"ש הכתוב ביום ההוא אקים את סוכת רוד הנופלת והן מה שדוד המלך נקרא בר נפלא משום שמצ"ע לא הוו לי' חיים כלל בר דאדם קדמאה יהב לי' שכעין שנה מדילי"' וע"פ המבואר שם מובן קשר הענינים והביאור בזה:
    כללות ענין החיים שייך לבחי' החכמה דוקא כמ"ש החכמה תחי' גו" ומאחר שחכמה ענינה ביטול כח מ"ה מובן שע"י הביטול דוקא נמשך ענין החיים כו'.
    והנה דוד המלך ענינו ספירת המלכות ומאחר שע"י ספירת המלכות נפעל כללות הענין דהתהוות מציאות היש היפך החכמה שענינה ביטול היש מובן שאצל דוד המלך מצ"ע לא הי' יכול להיות כללות ענין החיים אלא עי"ז שקיבל את שנותיו מאדה"ר שענינו ספירת החכמה וזהו הענין דשבעים שנה נתן אדה"ר ז' מדות שבחכמה שכ"א מהם כלול מעשר ונוסף לזה הי' דוד המלך צריך לקבל את ההמשכה מהאבות (אברהם יעקב ויוסף) - כי המשכת החכמה מאדה"ר היא עצמיות החכמה כו' ונוסף לזה צריך להיות החכמה שבמדות ו' ועפ"ז מובן הקשר עם כללות הענין שמשיח נקרא בר נפלי ע"ש שענינו להקים את סוכת דוד הנופלת.
    סוכת דוד ענינה ספירת המלכות ובזמן הגלות נמצא ספירת המלכות במעמד ומצב דסוכת דוד הנופלת ובפרט בעקבות משיחא שנפלה סוכת דוד עד בחי' רגלים ועקביים כו"' (אגה"ק ס"ט), והנה כללות ענין הגלות כו' שייך בספירת המלכות דוקא כי ספירת המלכות דאצילות רגלי' יורדות לבי"ע כו' ולכן יכול להשתלשל מזה כללות הענין דנפילת סוכת דוד בדוגמת כללות הענין דהתהוות היש ע"י ספירת המלכות היפך הענין דביטול היש, וזהו הקשר שבין נפילת סוכת דוד שמשום זה נקרא משיח בר נפלי ובין הענין שדוד המלך נקרא בר נפלי כי ב' ענינים אלו נעשים מצד הירידה דספירת המלכות למטה.
    ולעתיד לבוא יקויים היעוד ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת שזהו כללות הענין דהזדככות העולם כו' שלא יהי' עלמא דאתגלייא בחי' יש ודבר נפרד (אוה"ת שם) שזהו בדוגמת המשכת החכמה מאדה"ר בחי' הביטול כו'.