אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נושאים קשורים

אין בן דוד בא אלא. משיח. גלות. זמן הגלות. עקבתא דמשיחא. קץ. חישוב קיצין. ההכנה לביאת משיח. זכו ולא זכו. מציאה. מעלת המשיח. מצב ישראל בזמן הגלות. שלשה באים בהיסח הדעת, ייחוסו של מלך המשיח.

בקצרה

נאמר במקורות, כי "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת", משמעותם הפשוטה של הדברים: המשיח יגיע בזמן כה ירוד, עד כי עם ישראל יתייאש מלבקשו.

פירושים רבים נוספים נאמרו בביאור מאמר זה, ומהם: המשיח מגיע על ידי התעסקות יתירה בביאת משיח – עד שנעשה 'למעלה מן הדעת', משיח מגיע על-ידי שהמקטרג מסיח ממנו את הדעת, משיח יגיע על ידי אמונה פשוטה שלמעלה מהבנה ומדעת, משיח מגיע על ידי שהקב"ה מסיח דעת מן הרשעים, וכן פירושים נוספים.

הרבי מבאר כי יש לעסוק בהתלהבות בקירוב הגאולה ולצפות בכל עת לביאתה, וכי אין הדברים עומדים בסתירה למאמר חז"ל זה, ואדרבה – משמעותו שיש להתעסק עוד ועוד בביאת המשיח הקריבה.

בהרחבה

נאמר בגמרא [1] "אין בן דוד בא . . עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרב זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב". וברש"י שם: "דמיעסקי בה - לידע מתי יבוא".

(=אין בן דוד בא, עד שיתייאשו ישראל מן הגאולה, כפי שמובן מן הפסוק "ואפס עצור ועזוב", כלומר שלא יהיה עוזר וסומך לעם ישראל, ואפילו הגאולה לא תחזק את עם ישראל. כמו הסיפור שאירע עם רב זירא שכאשר מצא חכמים שעסקו בסוגיית זמן הגעת המשיח, אמר להם "בבקשה מכם, אל תרחיקו אותו", ומכאן מובן שהעיסוק בשאלה מתי יבוא משיח – מרחק הגעתו. דבר זה מקבל חיזוק ממקור נוסף, בו מובאים שלשה דברים הבאים 'בהיסח הדעת' – משיח, מציאה ועקרב). דברים אלו הובאו במקורות נוספים[2].

שני סוגי היסח הדעת – מציאה ועקרב

המהרש"א [3] ביאר, כי פירוש הדברים הוא שהמשיח יכול לבוא באחד משני האופנים: אם יזכו ישראל יבוא המשיח באופן של 'זכו', ואז יהיה זה כהיסח דעת של מציאה, ששמחה וטובה היא לאדם. ואם לא יזכו ישראל, יבוא המשיח באופן של 'לא זכו', ואז יהיה זה כהיסח הדעת של נשיכת עקרב, שרעה היא לאדם.

ובדגל מחנה אפרים [4] ביאר, דברי המהרש"א, שאם יזכו ישראל ויתעוררו בתשובה מלמטה, תהיה ביאת משיח בבחינת 'חודש ניסן', וזהו שיהיה בהיסח הדעת בבחינת 'מציאה'. ואם לא יזכו, יהיה בבחינת 'חודש תשרי', וזהו שיהיה בהיסח הדעת באופן של 'עקרב'.

ויש שביאר דברי המהרש"א[5], שעקרב ומציאה הם שני סוגים של היסח הדעת: יש היסח דעת שמאמין שהדבר יכול לקרות, אך איננו נותן ליבו לכך, כמו אדם שמאמין שיכול למצוא מציאה, אך איננו מחכה ומצפה לרגע זה. ויש היסח דעת של עקרב, שאיננו מאמין שדבר זה יכול לקרות, כמו שאינו מאמין שיבאו עקרב ויכישו, ולכן אינו מפחד לעמוד במקום זה.

וגם בהמתנה והציפייה למשיח ישנם שני סוגים אלו: יש המאמין במשיח אך אינו מחכה לו בכל רגע, ויש מי שאינו מאמין בו כלל ומלעיג על המצפים לו. והמאמין בו – הוא הזוכה ומקבל המשיח באופן של מציאה, ששמח בביאתו. ומי שאינו מאמין בו – מקבל באופן של עקרב שאינו נהנה מביאתו.

ביאורים נוספים

הרמח"ל[6]ביאר כי יש צורת הנהגה וסדר מסויים לכל אור ושפע רוחני שיורד מלמעלה, ועניין 'אבידה' הוא שכח מסויים נעלם ואינו שייך להנהגת העולם, ומתגלה כח זה בזמן אחר. וגילוי זה נקרא 'מציאה', הבאה 'בהיסח הדעת', כיוון שאינו בדרך הגילוי הרגיל. וכן הוא בביאת המשיח, שרוחו נעלמה, ולעתיד לבוא יתגלה ב'היסח הדעת'.

והמהר"ל מפראג[7] הסביר שמשיח הוא מהדברים שאינם בסדר הנהגת העולם ורחוקים ממנו, ולכן נקראים באים ב'היסח הדעת'. שחוץ מהנהגת העולם הרגילה, יש מקרים חריגים לטוב – 'מציאה', ויש מקרים חריגים לרע – 'עקרב'. ומשיח הוא דבר מיוחד – שאינו בסדר הנהגת העולם הרגילה כלל.

ורמ"ע פאנו[8], ביאר באריכות, שמה שחטאו בנות לוט כדי להוליד מהן המשיח, הוא כדי שיהיה משורש החיצונים, ולא יקטרגו עליו להזכיר עוונות ראשונים, ויכול לבוא.

בשם הבעל שם טוב[9] מובא שמשיח 'בא בהיסח הדעת', הוא כי יבוא כשכל אחד ואחד יהיה עסוק בעבודתו, ופתאום יבוא משיח.

ויש שביארו[10], שהפירוש שמשיח מגיע בהיסח הדעת, הוא שמגיע במהירות ויכול להתגלות גם ללא סימנים מקדימים, וכמו עקרב ומציאה, שקודם לכן לא היה סימן כלל על העתיד לקרות. והטעם לזה: כי ביאת המשיח איננו עניין טבעי ההולך בסדר והנהגת הטבע.

וביאור נוסף[11] מהו 'היסח הדעת', כי יש אנשים המסיחים דעת ואינם מקווים לביאתו שחוששים שיבוא משיח, שמא יסבלו מחבלי משיח. וכמו שאינו מקווה למצוא מציאה, שמא בגלל זה יקחו את רכושו, וכן עקרב שאינו מצפה לו.

ביאור נוסף[12]הוא, שלא יועיל החשבונות לביאת המשיח, כשם שלא מועיל הזהירות מרע הבא בלי הכנה כעקרב, או המחשבה על עניין טוב בלתי צפוי, כמציאה.

ביאור נוסף[13]הוא, שאין הפירוש 'היסח הדעת' על עם ישראל, שהרי שאנו מצפים ומתכוננים לביאת המשיח. אלא הוא היסח הדעת של המשיח עצמו, שיראה שאין הדור ראוי ויסיח דעתו מלגאול את עם ישראל, אלא שאז ישלחהו ה'.

עוד ביאור[14] הוא שהכוונה הוא להיסח הדעת של ה', שיסיח דעתו מהרשעים, ואז יהיה הדור כולו זכאי, ויבוא המשיח.

ויש מי שהסביר[15] הדברים, ש'אין משיח בא אלא בהיסח הדעת', הוא בהיסח הדעת של השטן המקטרג שלא יבוא משיח, והקב"ה מסיח את דעתו שלא יפריע להתגלות הגאולה. וזוהי הסיבה שייחוסו של מלך המשיח היא באופן שהמתבונן חושב שיש בו איזה פגם וכו'. כי כך מגיע המשיח מצד שאין המקטרג ממתין לו.

ובשפת אמת כתב, ש'היסח הדעת' הוא שהגאלה האחרונה תהיה בישועת ה' בלבד, וכמו שלידת המשיח הייתה בשעת החורבן, שהיו כולם טרודים בצערם[16].

ואדמו"ר הזקן ב'תניא'[17], ביאר שמשיח הוא גילוי נקודה פנימית וכללית, ויציאת השכינה הכללית מהגלות. וכיון שנקודה זו היא בעומק הלב, נקראת למעלה מדעת האדם. וזהו 'אין משיח בא אלא בהיסח הדעת'. והרבי[18], ביאר בכמה מקומות, על פי ביאור רבינו הזקן, ש'היסח הדעת', הוא תקיעה בחוזק בדעתו, עד שנעשה 'למעלה מן הדעת'. כלומר, על ידי המחשבה וההתבוננות התמידית בענייני משיח וגאולה, כולל המחשבה וההתבוננות בכך שעומדים כבר בכניסה לימות המשיח, ו'הנה זה בא'. נעשה אצל האדם באופן שבהיסח ולמעלה מן הדעת.

ועוד ביאר הרבי[19], ש"הסחת הדעת', הוא עבודה בדבר הפכי מהדבר אותו רוצים, ואם-כן, 'הסחת דעת' מהמשיח, הוא עבודת ה' בבירור הניצוצות דווקא בדברים רחוקים, ואפילו הפכיים מקדושה, ולכן משיח נמנה יחד עם 'מציאה', ו'עקרב'. כמשל לכך שצריך לחפש את המציאה דווקא במקום שנאבדה, ב'עקרב', המסמל דברים הרחוקים והפוכים מן הקדושה.

הסברים ורמזים על פי מאמר חז"ל זה

ורבי יהודה החסיד[20], רמז מהפסוק "כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם", שהוא ראשי תיבות 'יאוש', שאין המשיח בא אלא ביאוש הדעת.

ובבן יהוידע[21], רמז שבפסוק "הרימותי בחר מעם", 'מעם' ראשי תיבות, מציאה, עקרב, משיח. שבאים בהיסח הדעתף, ולכן סיים שם "מצאת דוד עבדתי", בלשון מציאה.

ביאור נוסף[22]על פי מאמר זה, מבאר שזוהי הסיבה שהובאה בגמרא דעת ר' הלל 'שאין משיח לישראל' – כדי לייאש ישראל ואז תבוא הגאולה – 'בהיסח הדעת'.

ובבני יששכר[23] הביא את ביאורו של רבי פנחס מקוריץ על פי מאמר זה, הסיבה בשלה ישן חזקיה המלך בשעה שצר סנחריב על העיר, כי בעת השינה יש 'היסח הדעת'. ושזוהי הסיבה שבליל הסדר ניעורים ומספרים ביציאת מצריים, ומסיחים הדעת מהגאולה האחרונה, כי על ידי זה מזרזים ביאתה.

בנועם אלימלך ביאר[24]שדוד המלך נולד דווקא ע"י מעשה לוט ושתי בנותיו כדי שיהיה כח לס"א לשלוט בעם ישראל ולהורידם בגלות כרצון ה'. ואם היה נולד רק מצדיקים לא הייתה עוד גלות, ולא בזה רצה ה'.

וביאור נוסף[25] הוא, שכל גאולה שיש לאדם, מכל צרה שהיא, נקרא כאילו משיח בא אצלו. וצריך הוא להיות ב'היסח הדעת' בשביל לזכות לגאולה, כלומר, שיהיה בבטחון גמור בה' שיעזור לו, ולא יסמוך על עצמו בפעולות שונות להנצל מצרה זו.

ובתוספות השלם[26] רמז מהפסוק "ופורץ גדר ישכנו נחש", שפורץ גדר זו מלכות אדום שהחריבה את ירושלים, וישכנו נחש – הוא מלך המשיח הבא בהיסח הדעת, כנחש.

בחסידות חב"ד

עוד ביאר אדמו"ר[27] הזקן[28]שזהו הטעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ. ואם היה מגלה להם יעקב את הקץ, לא היה יכול להדחות, כי אז היה מגיע לבחינה שבדעת. ועתה, שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת, יכול הקץ להידחות מזמן לזמן. ששורש המשיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי 'בהיסח הדעת', ולכן לא גילה יעקב את הקץ, כי דבר הבא בדיבור אינו יכול להשתנות, אך הרצון כן. והרבי הרש"ב[29] כתב שמשיח בא בהיסח הדעת מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים, כי אמיתית עניין המשיח הוא בחינה גבוהה שאין המקבל יכול להשיג. וביאר הרבי[30], כי הגאולה היא למעלה מטעם ודעת, וזהו 'אין משיח בא אלא בהיסח הדעת'. וזוהי הסיבה שתמורת שנאת בלעם לעם ישראל שהייתה שנאה למעלה מטעם ודעת, התגלה דווקא על ידו הנבואה על הגאולה, שהיא למעלה מטעם ודעת.

ובמקום אחר[31] ביאר, כי מאמר זה, הוא התשובה לאלו השואלים למה דווקא בדורנו, הנמוך והשפל יבוא משיח. שדווקא בדור בו אין נראית סיבה שכלית שיבוא משיח, אלא רק מצד האמונה הוא 'היסח הדעת', וזה עצמו סיבה להגעת הגאולה.

והרבי הוסיף לבאר[32], שמשיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל, כי כאשר יהודי עובד ה' בפנימיות נפשו, שהיא בחינת ה'יחידה' שבנפשו שהיא 'היסח הדעת' - רצון הלב שלמעלה מטעם-ודעת, פועל גילוי 'היחידה הכללית' – ביאת מלך המשיח.

ובמקומות נוספים[33] כתב[34], שאין סתירה בין 'היסח הדעת' לבין הצפיה, התשוקה והגעגועים למשיח, ובהכרח לומר כן, שהרי אנו מתפללים בכל יום על הגאולה. והעצה לזה[35], שעל ידי שיהודי נמצא בתנועה של 'למעלה מטעם ודעת, אז יש העניין של 'היסח הדעת', למעליותא. ועוד עורר הרבי[36] שאין להתחשב כלל בטענות שאין לדבר אודות משיח, שאינם אלא מצד היצר, ומהשקיעה בעומק הגלות!

ובעת שיחתו עם הרבנים הראשיים דארה"ק, ביאר הרבי[37], שמלבד שמשיח בא בהיסח הדעת, כמציאה, עניינו שלו עצמו הוא מציאה, "מצאתי דוד עבדי", והפירוש: שמודגש השכר שיהיה לעם ישראל אחר כל צרות הגלוץ, לא רק 'לפום צערא אגרא' – שהשכר לפי הצער, אלא באופן של מציאה – הרבה יותר מהצער והיגיעה בגלות.

ובמקום נוסף ביאר הרבי [38] שעניין משיח הבא בהיסח הדעת, הוא כי גילויו יהיה למעלה מסדר ההשתלשלות. ובמקום נוסף[39], כתב שכמו שבמציאה כפשוטה, צריך שיהיה מעשה של האדם כדי לזכות בה – הגבההת המציאה, כן בביאת משיח, שאינה אלא על ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות.

ויש מקום שביאר [40] בו, שכמו שבמציאה הרי מוצא דבר שלא היה יכול לשער, כן הוא שעל ידי 'יגעתי ומצאתי' בתורה מגיעים לגילוי עניינים חדשים, ועל ידי היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה, זוכים לגילוי משים שבא בהיסח הדעת, "מצאתי דוד עבדי".

מקורות

  1. (סנהדרין צז, א)
  2. ילקו"ש, דברים האזינו רמז תתקמו "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין עוזר וסמומך לישראל כי הא דרב זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה א"ל במטותא מיניכיו לא תירחקוניה דתניא שלשה באין בהיסח הדעת ואלו הן משיח מציאה ועקרב". שם סוף עמוס.
  3. חדא"ג, שם: "שלשה באין - כלל אלו השלשה בעניין זה: אם זכה בהיסח הדעת של משיח - יבא לו משיח כהיסח הדעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו. לא זכה - יהיה לו ביאת המשיח כהיסח הדעת דנשיכת עקרב, לרעה לו.
  4. בלק: "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו ותינשא מלכותו, י"ל בזה ע"ד שלשה באין בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב, ופי' מהרא"ש ז"ל יזכה יבוא משיח בהיסח הדעת של מציאה, לא יזכה יבוא משיח בהיסח הדעת של עקרב והוא תמוה. וי"ל לפענ"ד כי איתא ברעיא מהימנא על מה דאיתא בש"ס בניסן עתידין להגאל ומהן אמרו בתשרי עתידין להגאל כי אם יזכו יהיה פורקנא מבחינת ניסן שהוא בחינת חסד כי הוא אותיות כסדרן אביב שהוא מורה על חסד ובאם לאו יהיה פורקנא בבחינת תשרי שהוא דין ואותיות למפרע ע"כ. ולפענ"ד הם הם דברי המהרש"א ז"ל ולהבין הטעם לזה דהיינו עם יתעוררו בתשובה מלמטה אזי יהיה בבחי' חסד ע"ד אשה כי תזריע וילדה זכר בחי' חסד ורחמים ולהיפוך אזי יהיה בחי' נקבה שהוא דין, וזהו מבואר בכמה מקומות בש"ס ובזהור ובנביאים שהכל תלוי בזכות ישראל כמו "בעתו אחישנה", וכמו כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון וכן הוא מפורש בזוה"ק אי הוי ישראל חוזרין בתיובתא חד בישי דהווי מטי עליינו הוי מספיק להו".
  5. עולם עשייה - אגדות חז"ל, ע' 174 "סנהדרין דתנא ג' דברים באין בהיסח הדעת, וז"ל המהרש"א . . עכ"ל. דבריו סתומים כנראה לעיניים, ונראה ביאורו דהיסח הדעת הוי באחד משני אופנים א' שמאמין בדבר שיוכל הדבר להיות ולבוא אבל מפני שהדבר אינו שכיח לכן אינו נותן דעתו עליו ונשכח ממנו הדבר להיות ולבוא אבל מפני שהדבר אינו שכיח לכן אינו נותן דעתו עליו ונשכח ממנו הדבר אבל כשמזכירין לו ושואלים אותו אם יוכל היות הדבר ההוא יענה ויאמר בלא ספק יוכל היות. כמציאה שבדעתו הוא יודע ומאמין שיוכל היות כי במקום הזה ימצא מציאה אבל מפני שמציאות אינן שכיחות כ"כ לכן אינו מעלה אותם על רעיוניו וזכרונו לחשוב בה תמיד כי יקרא פה לפניו מציאה ומסיח דעתו ממנה מלחשוב בה. הב' מחמת שאינו מאמין בהדבר שיוכל לבוא ולהיות לכן מסיח דעתו ממנו. כעקרב. שלא היה מאמין דשכיחי עקרבים במקום הזה או אפי' אם היה מסופק על מציאותם פה לא היה מכניס א"ע במקום סכנה לילך או לעמוד ולישב במקום הזה. אלא מחמת שבדעתו נמנה ונגמר שא"א שימצאו עקרבים במקום הזה לכן הסיח דעתו לבלי לחוש עליהם ולהשמר מהם (ונשוך את האדם פתאום כפרש"י ז"ל). ובהיסח הדעת של משיח יש גם כן ב' סוגים אלו. א' שמאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואע"פ שאינו שכיח כי התמהמה מבוא זה אלף ותתל"ה (עד שנת תרס"ג) שנים, עכ"ז מחכה לו בכל יום שיבוא אכן מרוב התלאות והלחץ זו הדחק נשכח מליבו המשיח וניסח דעתו ממנו. אבל אם ישאלו לו המאמין אתה בבית המשיח, יענה ויאמר בטוח ומאמין אנכי שבוודאי יבוא. ב' הפוקרים ומכחישים ביאתו ואינם מאמינים כלל ועיקר שיוכל היות שיבוא ואדרבה עושים מזה לעג ולהג הרבה ובשביל חסרון אמונתם מסיחים דעתם ממנו שבוודאי לא יבוא לעולם. ובזה יבוארו היטב דברי קדשו של המהרש"א זצ"ל. זכה להיות מהמאמינים בביאתו אבל היסח דעתם ממנו הוא רק כהיסח הדעת של מציאה דהיינו מחמת אורך והמשכת הגלות ברבות הימים הכל נשכח. אבל כשמזכירים לו דהיינו בעת אמרו הי"ג עיקרי' כפיו כן לבו להאמין בביאתו באמונה שלימה בלא שום ספק. אז נעשה לו ביאתו של משיח והיסח דעתו טעם בואו כהיסח הדעת של מציאה שבעת מוצאה הוא שש ושמח כן יזכה איה"ש לראות ולשמוח השמחת בואו ששמחה וטובה היא לו. לא זכה, פי' שהסה"ד שלו ממשית מחמת חסרון אמונתו בביאתו אז נעשה לו ויהיה לו ביאת המשיח כהיסח הדעת דנשכית עקרב לרעה לו כי איך ישא פניו ואנה יברח מפני הבושה והכלימה שתכסנו ותשיגנו אז ויראה הנחמה אבל לא יזכה להנות ממנה וכעניין השליש במעשה דאלישע הנביא שרמסוהו בשער. ה' ית"ש ברחמיו יחיינו ויזכנו לגאולת ולימות המשיח וביפיו תחזינה עינינו וישמח ליבנו ותגל נפשינו בב"א.
  6. אדיר במרום ח"א, בריך ברי לעתיק יומין: "וסוד העניין הוא מה שאמרו חז"ל: משיח מציאה ועקרב באים בהיסח הדעת סנהדרין צז וצריך להבין מהו ענין האבידה כדי להבין מהו ענין המציאה. אך הענין הוא כי כל המאורות הצריכים להנהגה כבר נסדרו בסדר זה אחר זה לפי ענין הנהגתם ולכן הפעולה המגעת אל המאורות הנה תתגלגל ממאור למאור עד המקום אשר יהיה לה כח להגיע אמנם לפעמים יהיה שמאור א' לא ימצא והענין הוא כי ההנהגה היא בזו"ן כמו ששמעת כבר אך אימא היא העומדת על ההנהגה להניעה כרצונה בסוד כי אלהים שופט ובאמת הדעת של הז"א שם הוא ענין הידיעה פירוש כי מה שנסדר בכחו הוא המנהג והנה לפעמים מתחזק כח אימא על אחד מן המאורות ותאסוף אליה שליטתו כי הכל ממנה יוצא והיא הנותנת הכח וכאשר תטול היא המאור ההוא בעצמו או חלק מכח המאור ההוא אז המאור נקרא שהוא כמו אבד ולא נמצא ולכן ההתעוררות התחתון לא יגיע אליו כלל. . . ונחזור לענין כי אבידה נקרא מה שכח אימא מבליע השורש ואינו שייך בהנהגה כלל ועכשיו תבין ענין המציאה כי הוא ממש היפך האבידה והוא כי אלו המאורות שנתעלמו בכח אימא הנה בזמנים אחרים תוציאם מה שאינו לפי סדר המאורות כלל וזהו מציאה הבאה בהיסח הדעת כי באמת אין הדעת מגיע אל זה הענין כי אינו תחת סדר המאורות כלל והוא כמו חידוש בריאה אלא שבאמת אינו חידוש כי הם מאורות שכבר היו אלא שנתעלמו ועכשיו חוזרים ומתגלים ובאמת מכאן נמשכים הדברים שנראים כמו מקרים למטה ואינם מקרים כי אין שום דבר במקרה אלא מאלו המאורות שמתעלמים ומאלה שמתגלים יש תמיד ואלו עושין האבידות והמציאות והם דברים הצריכין להיות כך לצורך תקון ההנהגה ותדע שראשי התיקונים היותר עיקרים צריכים להיות בסוד בנוי חרוב ובנוי החורבן נעשה בכח האבידה והבנין השני בסוד מציאה וזהו משיח הבא בהיסח הדעת בסוד מציאה גם כן והוא כי עכשיו יום הגאולה נעלם מאד בסוד יום נקם בלבי ורוחו של משיח הוא גם כן נעלם ולע"ל יתגלו בהיסח הדעת בבחינת מציאה כנ"ל וכן דוד נאמר בו מצאתי דוד עבדי תהלים פט כא והבן היטב. ואמנם צריך שתדע מהיכן נמשך יציאת המקריים האלה באותו הזמן שהם יוצאין ולא בזמן אחר אך סוד הענין הוא התנאים שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית כמו שארז"ל מדרש הגדול וזה כי כאשר מסר כל הדברים בסוד העת ביד הרגעימ כנ"ל שם גם כן התנה תנאי על הרגעים שרצה שבשליטתם יניחו ההנהגה לאימא לגלות אלו המאורות אשר נסתלקו כבר מן ההנהגה ונמצא שמכח העת היא הכל אלא שאין העת מעורר המאורות האלה כלל שאין לו קשר עמהם אלא עם אימא שהיא תגלה מה שתחפוץ ועל כן נקראים מקרים ובאים בהיסח הדעת מפני ריחוקם מן הזמן.
  7. נצח ישראל מ: "בפרק חלק "ואפס עצור ועזוב". כביכול אין עוזר ואין סומך לישראל כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה אמרו להו במטותא מנייהו לא תרחקוה דתני ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב. וביאור ענין זה כי כאשר לא יהיה עצור ועזוב אז יתייאשו מן הגאולה ולא יחשבו כלל שיהיו נגאלים ואז יבא הגואל. כי ג' באים בהסח הדעת וכו' וביאור זה כי הדברים אשר הם מסדר הנהגת העולם באים בסדר ובמחשבה עליהם לפי שהם קרובים אל העולם אבל הדברים אשר הם רחוקים מן העולם יש בהם היסח הדעת שהרי הם רחוקים מן סדר העולם ולכך אינם באים רק בהיסח הדעת ודבר אשר הם יוצאים מסדר העולם הם שלשה כי הדברי' שאינם בעצם רק שהם מקריים יוצאים מסדר העולם שהמקרה אינו מסדר המציאות. והמקריים הם שנים האחד הוא מקרה הטוב והשני הפך זה המקרה הרע. השלישי יוצא מסדר מסדר לא שהוא מקרה רק הוא מצד עלוי המעלה שהוא על סדר עולם הזה ולפיכך הדברים אשר הם רחוקים מסדר העולם הם אלו האחד הוא המציאה שלא בא לידו רק במקרה ולא כן שאר פרנסתו ומחייתו של אדם שהוא כסדר העולם אבל המציאה אינה כסדר העולם רק במקרה קרה והוא לטוב וכן העקרב שנושך את האדם איש מסדר העולם רק במקרה והוא לרע לא כן הכלב שאין הכלב ממית וגם הנחש אינו ממית כ"כ כמו העקרב. והוא יתברך ברא סדר העולם לא הטוב המקרה הפתאומי וגם לא ינהג ברע הגמור שהוא עקיצת עקרב המקרה הרע. אמנם המשיח הוא מדה שלישית מצד המעלה היותר גדולה והעליונה ואין זה מסדר העולם והנהגתו ולפיכך אלו ג' דברים מיוחדים לבא בהיסח הדעת כי הדבר כאשר מסיח דעתו מן הדבר הוא נבדל ממנו שהרי הסיח דעתו ממנו בא הרי בא מן המדריג' שיש לו דהיינו שהוא רחוק מן מדריגת האדם ודבר זה הוא דרך פתאומית דהיינו ענין פתאומי שכל ענין פתאומי אינו מסדר העולם ולפיכך א"א לבא כאשר מתעסקין בו כי אז לא היו מסיחין דעת ממנו ואין זה שייך למשיח כי במה שאלו ג' דברים הם נבדלים מן סדר הנהגת העולם הוא בא בהסח הדעת דוקא כי דבר שהוא בהסח הדעת ופתאומי הוא נבדל מן סדר העולם ופי' זה ברור בלי ספק. ומזה תבין המעלה העליונה שיהיה נבדל מכל סדר העולם וזה מעלתו העליונה של משיח כאשר תבין את הדברים האלו מאוד.
  8. מאמר העיתים סימן י"ט: ויש אמנם לנפש הממזר יחס עם מולידיו כגון עמון ומואב עם לוט ובנותיו בסוד תרי מגו תלתא ממעלי הגרה בלבד שהגמל והוא בן האמה קדם אלהים בתולדות והזמינו בנות לוט את עצמן ולכך והוא עצמו היה משרש הנחש הקדמוני ארור כשמו ועוד מלשון ובלע בהר הזה פני הלוט והוא היצר הרע כנרמז במדרש הנעלם וכבר אמרו עליו שמאל דוחה וימין מקרבת שהרי גדל במצות אצל אברהם ונתחכמו בנותיו במקום שאין אנשים לפי סברתן לחיות זרע מאביהן ופירשו חז"ל כי אין זרע האמור כאן אלא משיח צדקנו לא שתהא להם ידיעה פרטית בזה אלא כיון שתקעו מחשבתן לחיות זרע יהא ממלא את העולם שהיה שמם לגמרי לפי דעתן אם כן כוונו לזרע שהוא עצמו מלא כל הארץ הוא הדבר האמור בסוף רות רבתי בבראשית רבה כשנולד שת בצלם ודמות שנסתכלה חוה בזרע הבא ממקום אחר ודי בזה והנה השתדלה הבכירה תחלה לשלוט על אביה ועל עצמה לפיכך תקונה קשה דלית לה אבטחותא דוק ותשכח בדבר הלמד מענינו ועיין מאמר המלואים גבי ארבעה מיני בעלי חים שיש לכל אחד מהם סימן אחד של טהרה בלבד מכל הולך על ארבע והצעירה גם היא נמשכה אחר עצתה למדה ממעשיה והנה אשה מזרעת תחילה יולדת זכר והן היו מזידות בזה אף על פי שהיו מוטעין וכוונו לשם מצווה מכל מקום להיותו מעשה מגונה ביותר ועברה חמורה כמותה לא יספיק להיתרה היותה לשמה לפיכך נתרחקו הזכרים שלהן ולוט היה שוגג או אנוס בשכרותו לפיכך הנקבות הבאות מאיש מזריע תחלה מותרות לאלתר לבא בקהל ועם זה הגזירה הקדומה דידה עבדה להוציא יקר מזולל כטעם מצאתי דוד עבדי ואמרו חז"ל היכן מצאתנו בסדום דכתיב שתי בנותיך הנמצאות המשיח היוצא מהם הוא מציאה ועקרב בהיסח הדעת בלא הזמנה מושלמת כפי הראוי לדור שבן דוד בא שיהא כולו זכאי ויועיל אז היותו נולד משרש החצונים שלא יקטרגו עליו להזכיר עונות ראשונים וגם הנה קליפה קשה של עמון ומואב היתה לו ובסוד עקרב שפירושו מעיק רב בשתים דעות כמאמרם ז"ל דמחי בתר דמחי והוצרך צירוף אחר קודם שיצא לאויר העולם בקדושה ובטהרה ואם יבא בדור שכולו חייב תכתב זאת לדור אחרת בסוד מציאה ועקרב הן הם חבלי משיח.
  9. בעש"ט עה"ת, פ' ויגש (מילקוט משה פ' ויחי): ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים בשם הבעל שם טוב אשר יקרא דרך מקרה שכל אחד ואחד ישב על עבודתו בהיסח הדעת ופתאום יבא משיח.
  10. קונטרס עניינו של מלך המשיח - (שערי ישיבה יג) - ע' 387, ושם 395 ביאור הרשד"ב וואלף. ונפקא מינה פשוטה בין אם נאמר שהענין דמשיח הוא ענין שסיבתו טבעית או אלקית - לענין המהירות דביאת המשיח. כי הנה אמרו חז"ל ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב. שבדרך כלל כל המאורעות שבעולם אינם קורים ברגע אחד אלא בשלבים מתמשכים ועל כל דבר יש סימנים מקדימים מהם אפשר לדעת על העומד לקרות בקרוב אך ג' דברים אלו שמנו חז"ל באים לאדם בהפתעה גמורה היסח הדעת וגם אם רגע לפני כן לא היה להם כל סימן שבישר על העומד לקרות הרי ברגע שלאחרי זה כבר נמצאה המציאה או חלילה הכיש העקרב או שזכינו ובא משיח צדקנו. והסיבה לזה מובנת בפשטות על פי הנ"ל: כי כל ענין טבעי היינו ענין הקורה מחמת סיבות הקיימות בטבע וסיבות אלו הם הם הסימנים שהעידו על כך שהדבר עומד לקרות וזוהי גם הסיבה שהדבר נמשך משך זמן כיון שהצטברות הסיבות והשפעתם וכו' זהו דבר המורכב משלבים רבים שיחד אורכים זמן מה או גם זמן רב. וע"ד כל מהפיכה שלטונית שיש סיבות שגרמו לה ואורך זמן רב להצטברות הסיבות שיביאו למהפיכה ואח"כ ההתארגנות למהפיכה והמהפיכה עצמה כל שלב מוכרח לקחת משך זמן מסויים וככל שהמהפיכה תהי' גדולה יותר כך ידרש זמן ארוך יותר ליצירתה אך ביאת המשיח אף שהיא המהפיכה הכי גדולה שעם ישראל שבזמן הזה הם דווין סחופין ומטורפין - ישלטו על העולם כולו ומלך המשיח ירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, בכל זאת לא יארך הדבר זמן רב אלא יתרחש בהפתעה גמורה ובתוך זמן קצר ביותר. והטעם לזה כנ"ל שביאת המשיח איננה ענין טבעי היינו שאינה קורית מחמת סיבות הקיימות בטבע אלא מחמת רצון ה' ולכן איננה דורשת סיבות טבעיות שיזמנו את התרחשותה ולכן גם לא צריך להיות לה כל סימנים מקדימים במציאות העולם ולכן ג"כ הדבר אינו צריך לארוך זמן אלא ברצות ה' לגאול את ישראל בו ברגע על כנפי נשרים הוא גואל אותם וזהו שאמרו חז"ל שמשיח בא בהיסח הדעת שגם כאשר נמצאים במצב כזה שאין הדעת והשכל הגלוי רואה שום מקום איך תבוא הגאולה הרי אדרבה היסח הדעת זה סימן מובהק הוא לגאולה הקרובה ונמצא שמאמר חז"ל זה אין כוונתו כפי שאפשר להבין משטחיות הלשון שאין לחשוב ולחכות ח"ו ע"ד הגאולה בכדי שיה' היסח הדעת אדרבה עיקר גדול באמונת ישראל אחכה לו בכל יום שיבוא כי אם הכוונה אשר מבלי הבט על זה שהדעת והשכל הגלוי אין רואה מקום לזה מאמינים אנו בתוקף האמונה שלמעלה מטעם ודעת.
  11. עיון יעקב, סנהדרין צז, א: "אפשר דנקט אלו ג' שיבאו בלי שיאמר מתי יבא כי משיח אי יאמר מתי יבוא דאולי יבוא לרעתו שיסבלו חבלו של משיח כדלקמן, וכן מציאה אולי ישמע למלך ויקחו כל אשר לו כדאי' בברכות דף ס', וכן עקרב כדאמרינן בשבת דף קכא נזדמן לו נחשים ועקרבים הרגן בידוע שנזדמן לו להרגן לא הרגן בידוע שיצאו להרגו, לכן על ג' דברים אלו לא יאמר מתי יבוא, כיון שאינו יודע אם הוא לרעה או לטובה, רק אם מעצמן באין לו בלי רעה ישמח בטובתו.
  12. עין יעקב, בפי' עין אברהם, פרק חלק: עי' רש"א שיגע בזה לפרש שיהי' ג' העניינים בעניין אחד, ול"נ לפרש כפושטו שמלמדינו בזה לבלי נחשוב בדבר המקרים אשר המה רחוקים שימצא כ"א לפעמים באיזה זמן, הן לטובה כגון מציאה או לירא מרעה כגון נשיכת עקרב כי א"א ליזהר מן הרע הבאה בלי הכנה וא"א לחפש ולחשוב בדבר טובה כמציאה הבאה וכן בעניין ביאת המשיח לא יועיל מה שיחשוב חשבונות ביאתו כי לא יוכל האדם לדעת זאת ע"כ בא יבוא פתאום ביאת אשר לא חשבנו עליו מאומה.
  13. מאורי אור (שיכון סקוור תשס"א ע רמ) - בתוך 'מרגליות הש"ס' סנהדרין תלט : הרה"ק ר' אהרן מטשערנאביל זצוק"ל אמר על מה שאיתא בגמ' שלשה באין בהיסח הדעת ואלו הן משיח מציאה ועקרב וקשה דבשלמא מציאה ועקרב שלא עלה דעתו לחשוב ע"ז ולהתכונן לזה כיון שלא ידע מאומה מובן שפיר שבאין בהיסח הדעת אך על משיח איך אמרו שבא בהיסח הדעת הרי כל היום מצפים אנו לביאת משיח צדקנו שיהיה בקרוב ואיך קרי ליה בהיסח הדעת רי"ל ע"פ דידוע דכמו שכלל ישראל מצפים לביאת המשיח כמו כן רוצה משיח צדקנו לבוא אלינו וחפץ להתגלות בכל עת ועידן ובכל דור ודור שולחים אותו לראות פני הדור אם הוא דור הראוי לקבל את פניו ואחר שרואה אותם אף שתשוקתו גדולה לבוא ממתין הוא לאות מאת השי"ת שיתגלה אליהם אך אם השעה עדיין לא הגיעה אזי אין ה' מצווה לו וכן בכל דור ודור. וכן יהיה כשיגיע קץ הגאולה כאשר השי"ת יחפוץ לשלוח את משיח לגאלינו בגאולה שלימה ישלח אותו כדרכו שיראה את הדור אם הוא דור ראוי אבל כאשר הדור לא יהיה בבחי' כזאת ח"ו יחשוב משיח שבודאי לא יצוה לו השי"ת להתנלות אך מכיון שהשי"ת כבר החליט שהגיע שעת הגאולה אזי הוא יצוה עליו להתנלות ולגאול את כלל ישראל וזהו הכוונה בהיסח הדעת היינו בהיסח הדעת של משיח צדקנו שהגם שיחשוב שעדיין לא ראויים ישראל להיגאל מ"מ יצוה עליו השי"ת שיבא אז אל עם ה' לגאלינו גאולת עולם בב"א
  14. בישישים חכמה ירושלים תשנ"ד ע' קכ"א (בתוך: מרגליות הש"ס סנהדרין). הרה"ק רבי דוד מטאלנא זצ"ל אמר איתא אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת וגם אמרו שבא בדור שכולו זכאי או כולו חייב ולכן כאשר יבוא העת שיהיו מוכרחים כבר לגאול את ישראל אזי יסיח הקב"ה דעתו מהרשעים וממילא ישארו זכאים.
  15. ש"ך עה"ת פרשת וישב - "שמעתי בשם ה' יעקב ארי"ז ז"ל שקבל מרבותיו למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהיה על זה הדרך שהרואה יראה שח"ו יש בו צד ממזרות וכן עניין בועז שלא הוליד מאשה אחרת אלא מבת של עגלון שהוא ממואב וכבר ידעת מואב מאין בא, ודוד ג"כ אמרו שנתאה ישי לאמתו ואמר לה שתטהר מטומאתה והלכה ואמרה לגבירתה והלכה גבירתה וטהרה עצמה ובאה ולנה בבית האמה ובא ישי ושכב עמה בחושבו שהיא האמה ואח"כ נמצאת אשתו מעוברת ובחשבו שאינה מעוברת ממנו ולזה עשה לדוד רועה כדי שהארי או הדב יהרגנו כי היה שונא אותו ואמו ג"כ שנאתו ולזה אבן מאסו הבונים שהם אבי ואמו הייתה לראש פינה, ורחבעם ג"כ מנעמה העמונית אלא שעשה הקב"ה כן כדי להביא מלך המשיח בהיסח הדעת כדי שלא יקטרג המקטרג כמו שאמר בזוהר ת"ח תיאובתא דדרגין מסאבין לאו איהו אלא לקטרגא בסטרין קדישין יעקב דאיהו קדישא כלהו כמן ליה וקטרגו בהדיה בקדמיתא נשכיה חויא כד"א ויגע בכף ירכו וגו' ולזה רמזו ז"ל נחש מציאה משיח באין בהיסח הדעת של מקטרג הלא תראה שנתנה תורה בהיסח דעתו של השטן כמו שאמרו פרק ר' עקיבא בא שטן לפני הקב"ה ואמר לו תורה היכן וכו א"כ עשה הקב"ה כן כדי שיסיח השטן דעתו ויאמר השררה והמשיח לא יבאו אלא מהיחס והקדושה ולא יבא על זה הדרך, וכן תמר במלואה תי"ו מ"מ רי"ש, גי' זה"ו כד"י להסי"ח דע"ת השט"ן ע' ג' האותיות והכל כמוס. טכן תמר במלואה בגי' אלף ו' אותיות פלא"ו, אל"ף פירוש מכוסה וכמוס כמו כי יפלא תרגום ארי יתכסי וכו', וסימן ולא ידע כי לוט הוא השטן מארי שלוטין לא ידע בשכבה שיצא משם מי שנאמר בו כרע רבץ כארי שהוא על שלמה ובקומה על מלך המשיח לא ידע שאלו יוצאים ממנה כי הי"ת הסיח דעתו. ויט אליה נטה ליבו לה ונתאוה כמו שאחז"ל במדרש אמז הקב"ה לשר של תאוה ולזה אמר לה הבה נא אבוא אליך הב"ה ה"א בי"ת ה"א גימ' התאו"ה בא"ה גם ז"ה בי"ת ולא בית שוע גם י"ב ב"ית בך יושלם ביתו של יעקב שהוא י"ב. ותאמר מה תתן וגו' ויאמר אנכי שהוא הקב"ה כביכול ישל גד"י עזי"ם מ"ן הצא"ן גימ' זהו המשיח ע"ה ותאמר אם תתן ערבון עד שלח"ך, גימ' משיח"ח. מכאן עד שיבוא משיח מי ירעה העם וינהג ויתן להם רעבונם, ויאמר מה הערבון אשר אתן לך . . ותהר לו לא שח"ו כוונה לאתנן שכוונה ג"כ היא לו להעמיד ממנו מלכים ונביאים ויצא ממנו פרץ שפרץ ובר שכשראה השטן שהוציא ידו זרח הסיח דעתו לומר מאחר שלא יצא ראשונה אין לו מלכות ובהיסח דעתו פרץ ויצא וזרח השמש. . ".
  16. בראשית וישב תרמג - במדרש כי אנכי ידעתי את המחשבות כו' כולם עסוקין בשקן ותעניתן כו' והקב"ה היה עסוק לברוא אורו של משיח הענין הוא דאיתא משיח בא בהיסח הדעת פירוש שגאולה אחרונה היא בישועת השם יתברך בלי השגת שכל אנושי וכמו כן לידת משיח היה בהיסח הדעת שהיו כולם טרודים בצערם ויש להבין כי בודאי כל מחלוקת של השבטים היה לשם שמים לכן נתקיים שיש משיח בן יוסף ובן דוד וכל אחד היה תופס לפי דעתו כי המלכות מגיע ליהודה או ליוסף וכולם כיוונו לשמים אלו ואלו דברי אלקים חיים וצריך להיות ב' הבחינות משיח בן יוסף המתחיל ובן דוד הגומר ולכן היה הסדר כן שמקודם נכסה מהם יוסף הצדיק ואז נולד משיח בן דוד והקב"ה יודע המחשבות ראה דעת כולם למצוא האמת ונפלו במבוכה בדבר שאין ביבולת בני אדם לקיים בפועל בשלימות וצירף הקב"ה מחשבה טובה שלהם וברא אורו של משיח.
  17. אדה"ז - אגה"ק ס"ד: והנה על מילת הערלה ממש כתי' ומלתם את ערלת לבבכם אתם בעצמכם אך להסיר הקליפה הדקה זהו דבר הקשה על האדם וע"ז נא' בביאת המשיח ומל ה' אלהיך את לבבך כו' לאהבה את ה' אלהיך בכל ללבך ובכל נפשך למען חייך כלומר למען כי ה' לבדו הוא כל חייך ממש, שלכן אהבה זו היא מעומקא דלבא מנקודה פנימית ממש כנ"ל ולמעלה מבחינת הדעת ולכן משיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל והיא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים וכן כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשביה לפי שעה בחיי שעה זו תפילה ועבודה שבלב מעומקא דלבא מבחינת נקודה הפנימית הנגלית מהערלה ועולה למעלה לדבקה בו בתשוקה עזה בבחינת למען חייך והוא גם כן בבחי' היסח הדעת האדם כי בחנה זו היא למעלה מדעת האדם והתבוננתו בגדולת ה' רק היא בחינת מתנה נתונה מאת ה' מן השמים מהארת בחי' פנים העליונים כמ"ש יאר ה' פניו אליך וכמ"ש ומל ה' אלקיך כו'. וראה ביאור ע"ז בספר הליקוטים צ"צ ח ע' רנז "בנימין זאב יטרף כו' במדרש מה הזאב חוטף ובבחיי כ' שזהו מ"ש סוף שופטים בענין שבט בנימין וחטפתם לכם נשים וע' כה"ג פ"ט דב"מ דק"ד א' ובשעת כניסתם לחופה כו' וחוטפים אותם כו' וה"ע מהירות הענין שלא ילך במתון ולאט לאט כ"א בזריזות ומהירות וגם בא בהיסח הדעת של הנחטף וא"כ יש בזה מעלה כי ענין המהירות ע"ד אחישנה וכמ"ש בענין ויגמול שקדים כו' שיש ב' המשכות כו' כמ"ש הרמ"ז פ' שלח דקנ"ח וכך היחוד העליון שלמעלה מההשתלשלות בא במהירות ע"ד קול דודי כו' מדלג כו' וכענין קפיצת הדרך דאליעזר כו' . . וענין היסח הדעת הנה משיח בא בהיסח הדעת ופי' הטעם באג"ה סי' ד' לפי שהוא בחי' שלמעלה מהדעת היינו גילוי פנימית נקודת הלב שהיא למעלה מהדעת וה"ע יציאת השכינה מהשביה . . ועד"ז ענין וחטפתם בהיסח הדעת אשר הנשמה נק' בנות ירושלים ושיצאו מגלותם בגוף ונה"ב להתייחד באור ה' להיות בחי' אשה אש ה' המקבל מאיש אש יו"ד זה בא בהיסח הדעת רק בתורת מתנה כו' ע"ש . . לפי שהיא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת ע"כ אין שייך בזה הכנה והזמנה ועד"ז י"ל משארז"ל מה הזאב חוטף כך המזבח חוטף קרבנות...".
  18. כ"ק אד"ש - בלק, י"ז תמוז תנש"א: ויש להוסיף בביאור הצורך והמעלה דלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ובנין ביהמ"ק השלישי ככניסה להתחלת ימות המשיח - ובהקדמה: אף שאמרו חזל שמשיח בא "בהיסח הדעת" אין זה בסתירה ח"ו למחשבה והתבוננות באופן של "דעת" ("שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק") בעניני משיח וגאולה [ולכל לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח "הנה זה בא", כיון שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, וסיימו כל עניני העבודה בשלימות, ככל פרטי הדברים האמורים לעיל . . - כי "היסח הדעת" פירושו "למעלה מן הדעת", היינו שלאחרי שענין זה חודר בדעתו (ע"י המחשבה וההתבוננות כו)' ה"ז נעשה אצלו באופן ש(בהיסח ו)למעלה מן הדעת. ובנוגע לפועל למרות השטורעם שבדבר בתקופה האחרונה בשנה זו תהא שנת נפלאות אראנו לאחרי ראיית הנפלאות המעידות שזוהי ה"שנה שמלך המשיח נגלה בו", רואים שישנו קושי ("עס קומט שווער") להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו "לחיות" בעניני משיח וגאולה".
  19. התוועדויות תשי"ג חלק ג' ע' 95 - ישנם השואלים על זה שמדברים תמיד שצריכים להתכונן למשיח ממאמר רז"ל "ג' באין בהיסח הדעת . . משיח". כנראה שהם מחמירים גדולים ובמילא מחמירים ביותר גם בענין דהיסח הדעת שאסור לחשוב על משיח לגמרי כי המחשבה על משיח וההכנה לביאתו - טוענים הם - מעכבים ח"ו את ביאת המשיח! אך הענין הוא שמשיח בא בהיסח הדעת פירושו שההכנה לביאת המשיח היא ע"י עבודה שהיא באופן של היסח הדעת, שזהו"ע בירור הניצוצות אפילו בדברים הפכיים ע"ד שנתבאר לעיל ס"ו בפירוש הלשון "היסח הדעת" שהוא עקירת המחשבה לענין הפכי (וכנ"ל שמשום זה נקרא הגלות בשם נסיעה כי נסיעה הוא אותו הענין ד"היסח (הדעת)"), וזהו גם שמשיח בא בהיסח הדעת, היינו, ע"י העבודה דבירור הניצוצות גם בדברים הפכיים. ובפרטיות יותר - כללות העבודה דבירור דברים גשמיים שהם בגדר "ענינים הפכיים", ואפילו בירור הענינים דלעו"ז שהם הפכיים לגמרי היינו בירור הניצוצות שנאבדו בלעו"ז כנ"ל ס"י שבירור הניצוצות הוא כמשל המציאה שצריכים לחפשה במקום שנאבדה - "במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו"", כידוע ש"עקרב" ענינו קרירות והוא הבלבול היותר גדול לעבודת התפלה שלכן "נחש כרוך על עקבו לא יפסיק", "אבל עקרב פוסק". ויומתק יותר שגם "מציאה" "ועקרב" הם מהענינים שבאים בהיסח הדעת (ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב), והיינו שביאת המשיח היא ע"י העבודה באופן של היסח הדעת שהו"ע בירור הניצוצות שבדברים ההפכיים עניני לעו"ז שמנגדים לקדושה כמו עקרב שבירורם הוא כמשל המציאה.
  20. ספר גימטריאות לר"י חסיד, רל: "כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם" (משלי כד) ר"ת יאוש, שיבוא משיח ביאוש ואליהו ב"פתאום יבא אל הילכו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי) אז ינקום, "ופיד" על "שניהם" - על ע"ז ועובדיה.
  21. סנהדרין יא - שלשה באין בהסח הדעת, נ"ל בס"ד רמז הכתוב הרימותי בחור מעם, היינו עם ר"ת עקרב מציאה הרימותי בחור מלך המשיח מעם, אות מ"ם היא מ"ם הדימיון ר"ל דוגמת עם ר"ת עקרב מציאה שבאי בהיסח הדעת ולזה סיים מצאתי דוד עבדתי כמו מציאה.
  22. עיון יעקב, פרק חלק: "ר' הלל אומר אין משיח לישראל קבע זו בגמרא כדי שיתייאשו מן הגאולה ויבא בהיסח הדעת ולא תרחיקו".
  23. בני יששכר ניסן מאמר ה' אות יט - נ"ל לפרש ליל שמורים הוא לי"י להוציאם מארץ מצרים וכו' שמורים לכל בני ישראל לדורותם היינו לימות המשיח כי משיח בא בהיסח הדעת כמו שאמרו רז"ל ואמר הקדוש מהר"פ מקאריץ זצוק"ל שעל כן אמר חזקיה שהיה משיח הוא יהיה ישן על מטתו והקב"ה יעשה נקמה בשונאיו כי בשינה ניסח הדעת ומתגלה בחינת משיח והנה בלילה הזה ניסח הדעת מן משיח כי מספרים ביציאת מצרים וניסח הדעת מן הגאולה האחרונה ונתגלה בחינת משיח וזהו ליל שמורים וכו' להוציא מארץ מצרים על כן הוא הלילה הזה לי"י שמורים לכל בני ישראל לדורותם וקצרתי. וראה גם ב'מגיד תעלומה' דף כח, ב (ברכות) לרב צבי אלימלך שפירא מדינוב: עמוד הימיני נגד מדת הנצח וכיון שר' יוחנן בן זכאי היה בו נשמת חזקיה שהיה משיח כמו שאמרו רז"ל ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיה משיח ואמר הרב הק' מהר"פ מקארעץ ע"כ אמר חזקיה אני ישן על מטתי וכו' כי אין משיח בא אלא בהיסח הדעת ובשעת שינה הנה ניסח הדעת כן הבנתי מדבריו מה שכתבו תלמידיו ועיין בכתבי מרן האריז"ל שכל הגאולות שהיו עד היום היו ע"י מדת הו"ד ע"כ לא תהיה גאולה נצחית משא"כ בזמן המשיח ב"ב תהיה ע"י מדת נצח ומקוימת לעד ע"כ קראו לר' יוחנן בן זכאי שהיה בו נשמת חזקיה שהיה משיח עמוד הימיני נגד יכין מדת נצח שפת אמת תכון לעד וזה שקראוהו פטיש החזק לא יהרס ולא ינתש לעד לעולם.
  24. נועם אלימלך, ליקוטי שושנה: כשצויתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו נרא' לפרש דהנ' בגמ' אמרו מאי מצאתי ומשני מצאתי בסדום והפי' הוא כך שדוד המלך ע"ה נולד ע"י חלק מס"א ע"י לוט ושתי בנותיו וכונתו לא הי' לש"ש והם כוונו עצמם למצוה באמרם ואדם אין בארץ כו' ודבר קדוש' היוצא מהם פי' מהסיטרא השני' הוא כמו מציא' שמוציאין בולעם מפיהם וזו היא אשר נקרא מציאה וזה הוא שאמרו בגמ' מציא' ומשיח ונחש באין בהיסח הדעת ושלשה אלו דבר א' הם שמשיח נולד ע"י שתיהם ע"י מציא' וע"י נחש כנ"ל והם ג"כ אחד שהמציאה הי' ע"י שיצא מחלק הס"א הם הנחש ואח"כ כשנמשח דוד המלך נמשח בקדוש' גדול' בקרן השמן רמה קרני ולא רמ' פכי ולמ' הי' זה באמת שיבא מתחיל' ע"י הנחש אח"כ למשחו כ"כ בקדוש' ובמעל' גדול' נר' לתת טוב טעם כי הכוונ' בזה הי' לפי שקדמה מחשבת בוראינו ית"ש ויתעל' להיות גלות ואם הי' משיח נולד מצדיק אז בודאי לא הי' כח ביד האויב לשלוט עלינו לגלותינו מארצנו ומחשבת ורצון הבורא תי' לזה מחמת כי לא מחשבותי מחשבותיכם וטעמי' ידועי' לכך גלגל הדבר בסיבה שיוולד משיח ד' דווקא ע"י חלקם ואח"כ כשבא דוד רצה לבער הסיטרא שנולד משם כדי לבערם מן העולם ויהי' יכול להיות משיח האמת והקיים שלא יהי' עוד גלות ולא נתקיימ' בידו מחמת שלא הי' לו כח עליהם לפי שנולד מהם כאשר נאמר וירד העיט על הפגרים כו' אברם כו' וכפרש"י שדוד בא ומכל' את האומות וישב כו' ע"ש עד שיבא משיח צדקנו במהר' בימינו אמן ואז תרום קרננו וכדי שיהא לנו שארית בארץ ויהי' לנו קיום בגלות המר והנמהר בין הזאבים הללו לכך נמשח בקרן השמן ובקדוש' גדול' רמה קרני ולא רמה פכי כדי שיגין עלינו בגלות הזה שיהי' לנו קיום כאמרם ז"ל שמשיח יתיב אתרעא דרומי וסובל עבור ישראל ע"ש הלשון היטב ולכשיצמח קרן הודו במהרה אז יהי' נצב וקיים חזק ואמיץ לעד ולנצח וזו הוא מצאתי דוד עבדי פי' ע"י מציא' כנ"ל ע"י נחש כנ"ל עבור זה נקרא מציא' ובשמן קדשי משחתיו שהמשיח' שנמשח הי' בקדוש' גדול' ולמה הי' זה באמת ב' דברים דבר והיפוכו מתרץ הפסוק אשר ידי תכון עמו שהעוה"ז נקרא יד כדכתיב אף ידי יסד' ארץ כו' ופירושו כדי שיהי' לנו קיום בארציות עכשיו בגלותינו שאנחנו בגשמיו' מגושמי' אף זרועי תאמצנו לכשיבא משיח במהר' ואז תאמצנו זרועי שתהי' חזק וקיים לעד.
  25. רב ייבי חידושי תהלים ג ע' יג: "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני", נראה לפרש בעזה"י דהנה רז"ל אמרו בפרק חלק "שלשה באין בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב", וזה שייך אצל כל איש אפי' כשיש צרה ליחיד הוא נגאל ממנה אז הוא כאילו בא משיח אצלו וצריך להיות בהסח הדעת וזהו פי הפסוק אדלעיל קאי שאמר דוד שרוצה להיות בצרה שירדפו אותו שונאיו והש"י יעזור לו כשיתפלל אליו הגם שלפעמים יקרא והש"י אינו עונה לו תיכף לעזור לו מצרתו וקודם שיבוא לו הישועה מצריו צר לו מאוד וקל לנטות מדרך הטוב לכן אמר אני שכבתי דהיינו כשאני שוכב לפני שונאי שרודפים אותי ואינני יכול לעלות ולהתגבר עליהם אזי ואישנה דהיינו שאני מסיח דעת ממנה כמו האדם בשעת שינה מסיח דעת מן דברים הצריכים לו ואז כשאני מסיח דעת אני נגאל מן הצרה ודומה לי כאלו בא לי משיח כיון שנגאלתי מן הצרה וזהו הקיצותי והטעם שהגאולה באה בהיסח הדעת דכשהאדם בדעתו אזי מחשב פעולות להנצל מן הצרה ואין לו בטחון גמור על הש"י לכך אין לו עזר מן הש"י שהש"י אומר כיון שאתה רוצה להציל עצמך בפעולות אין אני רוצה לעזור לך ואראה איך אתה תוכל לעזור לך בעצמך אבל כשאדם מסיח דעת מן הצרה ואומר מה לי לעשות פעולות הש"י יעשה מה שרוצה אז עוזר לו הש"י וזהו כי ה יסמכני.
  26. מגילות "ד"א, ופורץ גדר, זו אדום שהחריבה ירושלים ובית המקדש, ישכנו נחש זה המשיח הבא בהיסח הדעת כנחש, ופרץ גדר בגי' זה נבוכדנצר".
  27. מאמרי אדמוה"ז, נביאים ע' ד "ובזה יובן ג"כ מ"ש שמשיח לא יבא רק בהיסח הדעת דווקא כמ"ש רבי זירא לרבנן במטותא מנייכו לא תדחקוהו כו' לפי ששורש משיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי והוא בבחי' מלך שלמעלה מן הטעם ודעת לגמרי ע"כ בהיסח הדעת שהוא למעלה מן הדעת יבא ובבחי' הדעת הוא נבדל ונעלם וזהו לא תדחקוהו כו' וד"ל ובזה יובן ג"כ מ"ש דביקש יעקב לגלות הקץ ונסתלק ממנו שכינה כמ"ש במ"א בענין צדיק ורשע לא קאמר שהדבר הבא בדבור כן יקום אבל במחשבה יוכל הדבר להשתנות כו' ובחירה דצדיק ורשע למעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור וזהו הכלל גדול דרצון הבא בטעם הוא הבא בדבור ולא ישונה אבל הרצון שלמעלה מהתלבשו' בחכמה לגמרי לא יבא בדיבור כי הדיבור לא ישונה והרצון הזה שבמחשבה למעלה מן השכל יוכל להשתנות כו' וזהו הטעם שקץ משיח להיותו ברצון הפשוט שלמעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור ולכך נאמר בדניאל סתום וחתום כו' ויעקב ביקש לגלות בדבור ונסתלקה שכינה ממנו לפי שאם היה בא בדבור לא היה בו שינוי והוא למעלה מבחי' הדבור כידוע דאין שורש הדבור רק בחכמה דאבא יסד ברתא כו' וע"כ אנו רואים שיש שינויי' למעלה בקץ משיח שהיה הרבה קיצין ונשתנו כמ"ש כל הקיצין כלו כו' וז"ש אוי למחשבי קיצין כו' מטעם הנ"ל שהוא למעלה מן הדעת ע"כ אינו בא רק בהיסח הדעת והכל ענין א' וד"ל.
  28. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' קץ ע' תקלט: טעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ כי משיח בא בהיסח הדעת כמ"ש ר"ז לרבנן במטותא מנייכו לא כו' לפי שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת לכן א"א להגיע שם ע"י הדעת ויכול הקץ להתאחר מזמן לזמן כי סיבת איחור הגלות מחמת שעדיין לא נשלמו הבירורי' והנה בהמשך הזמן הם חוטאים עוד ע"כ הוא מעכב וחוזר ומתעכב כו' ולכן יש רמז להרבה זמנים על הקץ שאז בזמן יעקב הי' הקץ כך מחמת שלא חטאו כ"כ ואח"כ בימי דניאל נתאחר לפי שחטאו וכן אח"כ בימי רשב"י כו' אך אלו הי' יעקב מגלה להם הקץ בדיבור פי' כפי שהי' אז לפי אותו הזמן אזי גם אח"כ לא הי' יכול להשתנות שלכן צדיק ורשע לא קאמר הגם שבמח' יודע אבל עדיין יוכל האדם לשנות אבל משיצא בדיבור כתי' הוא אמר ויהי כו' שלא יוכל להשתנות.
  29. בשעה שהקדימו תער"ב תיט: אמנם בחי' מקיף דאו"ח דמשפיע הוא שאינו בא בבחי' השפעה אל המקבל אדרבה עיקר ענינו הוא היפך השפע שלא יומשך למטה לא בגילוי ולא העלם היינו בבחי' המשכה נעלמת כו' אלא להעלים ולהסתיר הדבר עצמו להיות נעלם לגמרי מכל רואה ומכל משיג כו' ולא שמעלים אותו אלא שממילא מתעלם בעצמו וכמשי"ת בסמוך והיינו לפי שזהו מה שנעלם מצד עצמו שאינו בגדר גילוי לא מה שהמקבל לא יוכל לקבל בכלי מוחו כ"א שהדבר בעצם אינו בגדר גילוי וע"כ לא בא בבחי' השפעה וגילוי כלל כו' והן הדברים סתומים ונעלמים שאינם נראים ונגלים כלל אפי' אפס קצהו וכמו ואתה חתום וסתום הדבר כו' דענין הקץ הוא נסתר ונעלם לגמרי שאינו נגלה כלל ואדרבה נראה ח"ו ההיפך מזה כו' כידוע דמשיח בן דוד בא בהיסח הדעת שזהו מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים כו' שהן מצד ההתעלמות כו' והיינו לפי שאמיתי' הגילוי דמשיח הוא שיתגלה בחי' עדן עילאה סתימאה שזהו מה שסתום בעצם כו' ולפי שמתעלם בעצמותו ביותר ע"כ עוד נראה להיפך כו' וכמו משלי שלמה שאינו נראה כלל החכ' שבזה רק מה שאנו יודעים שיש בזה חכ' אבל בהתגלות הרי לא נגלה כלל החכ' שבזה כו' וכמו כח השכל ההיולי העצמי שכלול בעצם הנפש שהוא בבחי' סתום מצ"ע שאינו בבחי' מקור כלל כו' ומה שסתום בעצם תמיד הוא חוזר אל העצמות בהעלם אחר העלם כו'.
  30. לקו"ש חל"ח בלק ע' 85 - בלק ניבא במשיח, כי עניין הגאולה למעלה מטעם ודעת, אין משיח וכו', שזה עניין הפיכת הברכות. והנה כתיב ולא אבה ה"א לשמוע אל בלעם ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה כי אהבך הא כלומר לא זו בלבד שתמורת הקללה הכריח הקב"ה את בלעם לברך את ישראל אלא עוד זאת שהקללה נהפכה לברכה שלכן היו ברכותיו "מעין אותם קללות שביקש לומר כו'. (כהובא בפרש"י). וע"פ הנ"ל יש לומר דכשם ששנאתו של בלעם היתה שנאה בלי טעם ודעת, עד"ז ברכותיו של בלעם באו לבטא את גודל אהבתו של הקב"ה לבני ישראל, שהיא אהבה למעלה מטעם ודעת "אהבתי אתכם אמר ה" שהיא האהבה של הקב"ה לישראל להיותם בנים למקום וזהו גם מה שדוקא בפרשת בלעם נבא במשיח האחרון שעתיד לגאול את ישראל בגאולה האמיתית והשלימה כמבואר ברמב"ם, כי ענין הגאולה הוא למעלה מטעם ודעת כמאמר "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת", כפירוש אדמו"ר הזקן שהוא "למעלה מבחינת הדעת", שזהו בהתאם להענין "דויהפוך ה"א לך" גו', שתמורת השנאה של בלעם לישראל בלי טעם ודעת נתגלו על ידו נבואות הגאולה "שהם למעלה מבחינת הדעת".
  31. לקו"ש ח"י ויחי ב ע' 167 (תשובה לאולו האומרים דרובנו אינו ראוי, אמונה שלמעלה מטעם ודעת) "וזוהי גם הוראה בעבודתנו אנו: ישנם כאלו החושבים חשבונו של עולם בירידת הדורות ואומרים: איך אפשרי כי דורנו דור יתום זה יהי' שייך להגילויים של הגאולה העתידה גילויים שלא זכו להם בדורות הנעלים הקודמים ואכשר דרא בתמי'? ועל זה באה ההוראה כי ע"י שיעקב ביקש לגלות לבניו קץ הימין נתן כח לכל בנ"י בכל הזמנים להזמן שנסתלקה ממנו שכינה ועד להסילוק והעלם היותר גדול שבדורנו זה, כאשר החושך הוא כפול ומכופל - אשר גם עכשיו ישנו הכח התמידי לפעול בשעתא חדא וברגעא חדא, שיוכלו לגלות את הקץ בגאולה האמיתית והשלימה. ובאמת, הנה זה שטוענים שאין הדור ראוי וכו' זה גופא הוכחה כי עכשיו הוא זמן גילוי המשיח, וכמרז"ל שמשיח בא בהיסח הדעת: כאשר נמצאים במצב כזה שאין הדעת והשכל הגלוי רואה שום מקום איך תבא הגאולה הרי "היסח הדעת" זה סימן מובהק הוא לגאולה הקרובה. כי אין הכוונה - שאין לחשוב ולחכות ח"ו ע"ד הגאולה בכדי שיהי' היסח הדעת אדרבה עיקר גדול באמונת ישראל - "אחכה לו בכל יום שיבא", כ"א הכוונה אשר מבלי הבט על זה שהדעת והשכל הגלוי אין רואה מקום לזה, מאמינים אנו בתוקף האמונה שלמעלה מטעם ודעת - וזהו העבודה של "היסח הדעת". וע"י אמונה זו - בן דוד בא בקרוב ממש.
  32. סה"מ תשי"ט, ע' פג מאמר ד"ה פדה בשלום: וזהו מ"ש באגה"ק שע"י עבודת התפלה מפנימיות הלב בבחי' היסח הדעת נעשה ענין הגאולה והפדי' בכל ניצוץ אלקות שבכל נפש מישראל פדה גו' נפשי ממאסר החיצונים ועי"ז נעשית גם הגאולה הכללית שזהו שמשיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל והיינו לפי שכללות עבודת התפלה היא העבודה דמס"נ שהיא העבודה שמצד עצם הנפש בחי' היחידה שבנפש ולכן כאשר איש ישראל עובד עבודתו בפנימיות נפשו בבחי' היחידה שבנפשו הרי זה פועל את גילוי היחידה הכללית שזהו ענינו של משיח כידוע מ"ש בכתבי האריז"ל שאצל נש"י בכלל מתגלה רק בחי' נר"נ ואפילו אצל אדה"ר היתה התגלות בחי' חי' אבל במשיח כתיב ירום ונשא וגבה מאר למעלה גם מאדה"ר שאצלו מתגלה גם בחי' היחידה ולכן כאשר העבודה למטה היא באופן של מס"נ מצד גילוי היחידה שבנפש הרי זה פועל גילוי יחידה הכללית דמשיח שעל ידו היא הגאולה הכללית אמנם לאו כל מוחא סביל דא שתהי' העבודה בבחי' היסח הדעת, רעותא דלבא שלמעלה מטו"ד שלזה צריך סייעתא דשמיא הקב"ה עוזרו בבחי' מתנה נתונה מאת ה' באופן של אתערותא דלעילא ועל זה היא האתערותא דלתתא שע"י נתינת הצדקה ועז"נ צדק לפניו יהלך שמוליך את פנימיות הלב לה' כנ"ל ועל זה אמרו רז"ל גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.
  33. מאמר ד"ה בורא ניב שפתים תשמ"ח. וע"י היגיעה בכל הנ"ל תהיה ההצלחה בזה באופן דמציאה יגעתי ומצאתי עד שיבואו למציאה העיקרית מצאתי דוד עבדי שקאי על משיח צדקנו הבא בהיסח הדעת וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שאין זה סתירה לזה שצריך לתבוע את ביאת משיח צדקנו לדבר כענין ביאת המשיח לכתוב בענין זה ולהרעיש בזה ואדרבה זהו היסח הדעת האמיתית שמקרב את ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים ובאופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין תיכף ומיד ממש.
  34. התוועדויות תשמג ח"ד ע' 1783, "והרי ידועה תורת הבעש"ט שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא היינו שע"י המחשבה וההתבוננות בענין הגאולה ובפרט ע"י הצפי' והתשוקה לגאולה כפי שאומרים בתפלת כל יום את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי לישועתך קוינו כל היום וגם בשבת ויו"ט אומרים ותחזינה עינינו בשובך לציון שם הוא נמצא ועד שעי"ז ממהרים ומזרזים את הגאולה בפועל ממש באופן דאחישנה. ומובן שאין זה בסתירה למארז"ל שמשיח צדקנו יבוא בהיסח הדעת דוקא כידוע שיחת בעל הגאולה שאין הכוונה בזה שלא יחשבו ח"ו אודות הגאולה אלא הפירוש דהיסח הדעת הוא ביחס לענין אחר כו' ובמכרח לומר כן שהרי ענין התשוקה והצפי' לגאולה אינו ענין שנתחדש לאחרונה כאמור לעיל שבכל תפלה מבקשים את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי לישועתך קוינו כל היום וגם בשבת ויו"ט אומרים ותחזינה עינינו בשובך לציון וכפס"ד הרמב"ם הל' מלכים רפי"א כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו כו" היינו שישנו פס"ד מפורש שצריכים לחכות לביאת המשיח וזהו גם מה שהרמב"ם כותב כמה ענינים פרטיים בקשר לביאת המשיח וזאת לא בתור ענין של אגדה או מוסר וכיו"ב כי אם בתור פס"ד להלכה ולכן בהכרח לומר שהפירוש דהיסח הדעת הוא ביחס לענין אחר כו' ועד כדי כך שאפילו הקב"ה ממתין ומצפה לגאולה כמארז"ל מה לו לאב שהגלה את בניו כו"' וכן אמרו חז"ל שם ששכינה מנהמת כיונה ואומרת כו'".
  35. תורת מנחם תשד"מ א ע' 301: ומזה באים לענין דמצאתי דוד עבדי ביאת דוד מלכא משיחא באופן של מציאה שהרי משיח בא כהיסח הדעת וגם בזה מצינו ב' תנועות הפכיות מצד אחד צריכים לדבר תמיד אודות משיח צדקנו כציווי והוראת נשיא דורנו וכיחד עם זה בא משיח בהיסח הדעת דוקא והעצה לזה עי"ז שיהודי נמצא כתנועה שלמעלה מטעם ודעת שאז ישנו הענין דהיסח הדעת למעליותא. ויה"ר שנזכה לזה בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו שאז תהי' שלימות העם שלימות התורה ושלימות הארץ וכל ענינים אלו מתוך שמחה בשלימותה בעגלא דידן ממש.
  36. תורת מנחם תשמ"ז, ב, ע' 625: ועוד ועיקר מפני החושך הכפול והמכופל עד כדי כך שצריך לעורר ולהתווכח וכו' אודות הזכרת משיח צדקנו וענין הגאולה ולא רק הזכרה בפה אלא גם אודות המחשבה אודות משיח. ויתירה מזו כיון שכל דבר קשור בתורה באה טענה חדשה מכיון שאמרו חז"ל ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה וכמש"נ על משיח מצאתי דוד עבדי אשר לכן הרי אדרבה אסור לדבר על משיח... ואולם נשיא דורנו בודאי ידע מחז"ל זה ואעפ"כ ציוה להדפיס את ההכרזה דלאלתר לתשובה לאלתר לגאולה ובכוונה שיתבוננו בדבר מתוך התעניינות ועד לתוצאות במעשה בפועל! ע"פ כל האמור לעיל מובן בפשטות הטעם לאריכות הדיבור לעתים קרובות הן בענין הגאולה והן בענין ההשפעה על אוה"ע לקיים שבע מצוות בני נח: ריבוי הדיבור אודות הגאולה הוא מפני שעצם הדיבור בדבר מבטל את פיתויי הייצר הרע שבא וטוען שעדיין חסרים לו ענינים אחרים ולמה לו לדאוג אודות משיח צדקנו והגאולה בני ישראל כבר היו בגלות כל כך הרבה שנים ובמילא מהיכי תיתי שישהו בגלות עוד כמה שנים ואפילו אם הגלות תמשך עוד אלף ותשע מאות שנה גם לא איכפת לו הוא עסוק בענינים חשובים! ולכן חוזרים ומדברים על כך פעם אחר פעם כדי לעורר ולהזכיר שאין שום הבדל אם הוא אדם שעסוק בענינים גדולים וטובים או שאיננו עסוק מדובר על כך ששכינתא בגלותא בני ישראל הם בגלות וגם הוא עצמו נמצא בגלות ואי לאו חושך הגלות לא הי' אומר דבר שכזה ואדרבה הא גופא ראי' שנמצא בעמקי הגלות!
  37. תורת מנחם תשמ"ו, ח"ב, ע' 832: הרב אליהו שליט"א: אולי יש לומר הפירוש בזה שע"י היגיעה משיגים דברים שהם למעלה מהדעת בבחינת היסח הדעת וזהו הקשר עם מציאה שאף היא באה בהיסח הדעת. כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה שהזכרתם אודות מציאה שבאה בהיסח הדעת קשור גם עם משיח צדקנו כדברי הגמרא ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה כו" ולא עוד אלא שענינו של משיח עצמו הוא באופן של מציאה כלשון הכתובת מצאתי דוד עבדי וגם בענין זה מודגשת המעלה דמציאה לגבי שכר לאחרי ריבוי הצרות והתלאות של בנ"י במשך כל זמן הגלות ע"ד וכדוגמת ריבוי הצרות שהיו לדוד המלך מכף כל אויביו גו" תהי' מעלתה של הגאולה לא רק באופן של שכר שלפי ערך הצער והיגיעה לפום צערא אגרא אלא גם באופן של מציאה שלא לפי ערך הצער והיגיעה דכל משך זמן הגלות!
  38. מאמרים תשל"ב ע' 19: דהנשמה כפי שהיא למעלה כתיב בה חי הוי' אשר עמדתי לפניו אבל לאחרי ירידתה למטה ובירור נפש הבהמית הרי היא עולה למעלה משם הוי' וזהו גם מ"ש ימצאהו בארץ מדבר שגילוי זה בא ע"י ירידה למדבר העמים לברר הבירורים דעולם התוהו ונק' בשם מציאה הבאה בהיסח הדעת כי ההמשכה שע"י ירידה זו היא למעלה מסדר ההשתלשלות כנ"ל דזהו גם מ"ש שמשיח ג"כ בא בהיסח הדעת כמ"ש מצאתי דוד עבדי דהגילוי של משיח יהי' למעלה מסדר ההשתלשלות וגילוי זה בא ע"י בירור מדבר העמים דזהו מה שמשיח יכבוש כל ע' אומות וז' עממין שהם שורש הע' אומות וגם ארץ קיני קניזי וקדמוני היינו שיהי' אז גם בירור המוחין וכו' כמבואר במ"א.
  39. מאמרים תשמז ע' קצט: והנה ארז"ל שהולשה דברים באים בהיסח הדעת ומהם מציאה ומשיח וזהו ענין ומצאת שע"י עבודה הנ"ל מביאים את הגאולה ע"י משיח צדקנו שהיא בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת ואף שצ"ל מעשינו ועבודתינו הרי גם במציאה כפשוטה צ"ל איזה מעשה של האדם דהיינו הגבהת המציאה וכמו"כ הוא גם בנוגע לביאת משיח צדקנו שצ"ל איזה מעשה כו' דמי להוסיף בזה דשלימות מעשינו ועבודתינו היא באופן כזה שלא רק שיהי' בבחי' קב שלו אלא שיהי' לו גם התשעה קבין של חבירו שלימות דמספר עשרה ולא עוד אלא שיהי' לו לא רק תשעה קבין של חבירו אלא את חבירו גופא חבירו זה הקב"ה וכמ"ש רעך ורע אביך אל תעזוב עד שנעשה לדבר אחד עד שישראל ומלכא בלחודוהי ישראל וקוב"ה כולא חד יש האמיתי ויש הנברא כולא חד וכמבואר בכ"מ בשיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר.
  40. מאמר ד"ה וידבר גו' אנכי, יום ב' דחג השבועות תשכ"ח: ויתירה מזו דע"י העיון והיגיעה בהפרטים דתורה שבעל פה מגיעים למעלה גם מבחינת הכלל דזהו מה שאמרו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (לחדש דוקא) כי ע"י היגיעה בתורה ממשיכים מבחינת התורה כמו שהיא מושרשת בהעלם העצמי דא"ס שלמעלה מבחינת התורה כמו שבאה בבחינת המשכה וגילוי וזהו יגעתי ומצאתי דענין מציאה (מצאתי) הוא שמוצא דבר חדש שבתחילה לא הי' אפשר לשער כמו מציאה שבאה בהיסח הדעת וזהו יגעתי ומצאתי שע"י היגיעה בתורה מוצאים ומגלים ענינים חדשים ועד שע"י היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה שהיא מעין תורתו של משיח עכשיו נזכה לגילוי תורתו של משיח שבא בהיסח הדעת מצאתי דוד עבדי מצאתי דוקא שאז יהי' גילוי עצמות אוא"ס בלי לבוש ועד שגם הגילוי בשעת מ"ת הי' רק מעין הגילוי דלעתיד בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.