אין בין דוד בא עד שיכלו נשמות מהגוף

מתוך תורת הגאולה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נאמר במקורות, כי אין בן דוד בא עד "שיכלו כל נשמות שבגוף". פירוש הדברים הפשוט: אוצר הנשמות בשמים נקרא 'גוף', ואין המשיח מתגלה עד שירדו כל הנשמות לעולם, ולכן יש לקיים מצוות פריה ורביה ככל האפשר, כדי לזרז ולמהר את ביאת המשיח.

פירושים נוספים נאמרו בדבר זה, ומהם: עד שיתוקנו כל הנשמות שנתקלקלו בעוונות האדם, עד שירדו לעולם נשמות חדשות שגבוהות יותר ממדרגת הגוף, עד שירדו לעולם נשמות חדשות שלא היו בגלגול וכן פירושים נוספים.


מקור הדברים

בגמרא[1] נאמר "איתמר, היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר: קיים פריה ורביה, רבי יוחנן אמר: לא קיים. רב הונא אמר קיים, משום דרב אסי, דאמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי".

(כלומר, נחלקו רב הונא ורבי יוחנן, במי שנולדו לו בנים ומתו בעודו בחיים, האם נחשב לו שקיים מצוות 'פרו ורבו', או לא. דעת רב הונא שאותו אדם קיים את המצוה. ומוכיח את דבריו מאמרתו של רב אסי, שאין המשיח בא עד שירדו כל הנשמות אל העולם. ומכאן, שאותו אדם שהוריד נשמות לעולם[2], ובכך קירב וזירז את ביאת המשיח, עשה כראוי).

דברים אלו מובאים בגמרא[3], בעוד מספר מקומות[4], ואף במקורות נוספים[5] בשם תנאים אחרים.

ההוכחה לכך שאין המשיח מגיע עד שיכלו הנשמות מן הגוף, הינה מפסוק בישעיה, ט "כי רוח מלפני יעטוף, ונשמות אני עשיתי". פירוש הדברים: הרוח – מלך המשיח, יאחר הגעתו על ידי הנשמות שעשה ה'"[6]. או: הרוחות – הנשמות, שגזר ה' שיעכבו את הגאולה, כלומר: נשמות אשר עשיתי שיעטפו-יעכבו הגאולה[7].

כמתבאר, 'גוף' זה הינו אוצר שבו ניתנו הנשמות בעת בריאת העולם[8], ונראה[9], כי יש סוגים שונים של 'אוצרות' כאלו, ישנו 'אוצר' המיוחד לנשמות ישראל, וישנו 'אוצר' לנשמות הגויים. ויש שכתבו[10] שכל אומה מסודרת לבדה. הרבי מבאר[11], כי ישנם שתי דרגות באוצר זה אחת הקשורה לעולם הגשמי, ואחת למעלה ממנו.

ביאור מאמר חז"ל זה

כאמור, פירוש מאמר חז"ל באופן הפשוט הוא שעל ידי הולדת צאצאים רבים והמשכת נשמות לעולם, מתקרבת התגלות מלך המשיח. ובזוהר מוסבר, שאוצר זה נקרא גוף, כי לנשמות באוצר זה דמות גוף[12].

יש שביאר[13] מאמר חז"ל זה, שרק הנשמות המתוקנות כלות מן האוצר, אבל נשמות הרשעים חוזרות לאוצר עד שיתוקנו. ולכן נאמר ש"תשובה מקרבת את הגאולה", כי על ידי עשיית תשובה, הנשמה עולה למעלה ואינה חוזרת לאוצר, וכך האוצר נגמר במהירות.

וכן כתבו עוד[14], שהטעם לכך שהנשמות לא כלו עדיין, ולא התגלה מלך המשיח, לפי שהנשמות חוזרות בכל פעם בגלגול, שוב אל האוצר. ודבר זה יכול לקרות פעמים רבות, כי לפעמים צריכה הנשמה להשלים רק פגם מועט[15]. אך תיקון הנשמות יכול לקרות במהירות[16].

ויש מי שביאר[17] שטעם אריכות הגלות הוא כי כל הנשמות בדורנו באות בגלגול, ולוקח זמן לתקנם ושיכלה אוצר הנשמות 'גוף', אך ביציאת מצרים הייתה הגאולה במהירות, כי אז היו נשמות חדשות.

ובספר חסידים ביאר[18] באופן מעט שונה ביטוי זה "עד שיכלו נשמות מן הגוף": שבעת שברא ה' את אדם הראשון, היה מגיע מסוף העולם ועד סופו, ומיעט ה' את גודלו של אדם הראשון. ואחר שהתרעם על כך, פיצהו ה' את בכך שריבה את זרעו, ועשה זאת על ידי שפיזר חתיכות מגופו של אדם הראשון בעולם. וזהו "מן הגוף" – גופו של אדם הראשון.

ורבי חיים ויטאל[19] ביאר, כי כל הנשמות שבעולם היו כלולות בגופו של אדם הראשון, ולכן נקרא האוצר "גוף". ולעתיד יתגלו נשמות חדשות.

ויש מי שביאר מאמר בזה באופנים אחרים[20]: או שאחר ביאת משיח יתבטל היצר הרע, וממילא לא יהיו עוד לידות, ואט-אט ימותו כולם, וישארו חיים רק הקדושים, אליהם יצטרפו הצדיקים הקמים לתחיה, וזו "עד שיכלו הנשמות מן הגוף". ביאור נוסף: עד שיכלו כל הנשמות שנמשכו בחייהם אחרי תענוגי הגוף.

ומהר"ל מפראג[21] ביאר, כי פירוש הביטוי הוא, כי הנשמות שלפני ביאת משיח שייכות עדיין לגוף, אבל הנשמות שלאחר ביאת המשיח, יהיו נעלות יותר ולא שייכות כלל אל הגוף. או שדרגת העולם הוא גוף המדרגה ששייכת לנשמות כעת. ובביאת משיח "יכלו הנשמות מן הגוף", כי תתגלה מדרגה חדשה בעולם.

ויש שכתבו[22], שכיוון שנגמרות לפני הגאולה כל הנשמות מהאוצר, לעתיד לבוא הנולדים יהיו מנשמות חדשות.


התאמת מאמר זה למאמרי חז"ל אחרים

כמה מן המפרשים[23], הקשו על מאמר זה, ממאמרי חז"ל אחרים מהם משתמע, כי אין הגאולה תלויה בלידת כל הנשמות, אלא בשמירת שתי שבתות כהלכתם ""אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן – מיד הם נגאלים"?

יש שתירצו[24] שבמקרה כזה, שישמרו ישראל שתי שבתות, תלד כל אשה במהירות רבה, ויכלו הנשמות מן האוצר 'גוף'. ויש שביארו[25] שאם ישמרו ישראל שתי שבתות, תבוא הגאולה אף מבלי שיכלו הנשמות מן הגוף. ויש שיישבו[26] שיזכו ישראל ותלד אשה נשמה גבוה כנשמתו של משה רבינו, ששקולה כמו ששים ריבוא (600,000) נשמות, וכך יכלה האוצר במהירות, אך יש שהקשו[27] על ביאור זה, ודחוהו.


פירושים וביאורים נוספים על מאמר חז"ל זה

יש מי שכתב[28], כי רק בעת ברית המילה נחשב התינוק בכלל הנשמות של אותו דור, ורק אז יורד ממניין הנשמות שבגוף.

ובאחת הפעמים אמר הרבי[29], כי עניין זה קשור עם נתינת השם לילד או לילדה, ולכן יש להזדרז בנתינת השם ככל שניתן.

השל"ה כתב[30], כי על ידי תיקון חטאים החמורים, חוזרות למקומם הנשמות שירדו בחטא, ויכול לבוא מלך המשיח.

והמהרש"א[31] ביאר את הפסוק "כל הנשמה תהלל י-ה" - שכל עוד הנשמות עדיין באוצר 'גוף', אין שמו של ה' שלם, אלא נכתב רק 'י-ה'. כמו שנאמר שכל עוד לא ימחה שמו של עמלק, לא יהיה שמו של ה' שלם, ודבר זה יקרה רק בגאולה, כאשר יכלו הנשמות.

ויש שהסבירו[32], שביאת המשיח תלויה בסיום הנשמות, כי רק אז יכולה נשמתו של המשיח לרדת לעולם. ומכל מקום[33], מי שגרם ללידת פחות נשמות, מעכב ביאת המשיח.

הרבי מבאר[34], כי מכך שכבר בימי הגמרא שנאמר כי "אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף", ובכל זאת כבר אז נאמר "שכלו כל הקיצין", מוכח שכבר אז כלו כל הנשמות שבגוף, אלא, שברבות השנים נתווספו עוד נשמות לאוצר זה. אך סוף-כל-סוף גם הם כלו, ומשיח צריך להגיע.


בחסידות

אדמו"ר האמצעי[35], מסביר ששורש הנשמות הוא מבחינת העולם המכוסה 'עלמא דאתכסייא', ומשם ירדו לעולם המגולה 'עלמא דאתגלייא', וזה הפירוש "עד שיכלו הנשמות מן האוצר ששמו גוף". שהיא המלכות שנקרא 'אוצר הנשמות' - ואותם אורות שנזרעו באוצר ירדו למטה ויצמחו יותר ממה שהיו, שהמשיח בא להמשיך נשמות חדשות לגמרי.

אדמו"ר הצמח-צדק[36] מסביר, שדווקא על ידי הירידה לגוף, אפשר לקבל הארה הגדולה של 'סובב כל העלמין', בעולם. וזוהי תכלית ירידת האדם לעולם, לגלות האור-אין-סוף בעולם, דכן יהיה לעתיד לבוא. ולכן נצטווינו לפרות ולרבות עד ש'יכלו הנשמות שבגוף'.

ובספר הליקוטים[37] כתב, שבכללות הדורות מתחלקים ל'גוף שלם'. ראש, הוא בחינת חב"ד, וזה היה בימי התנאים. גוף – בחינת חג"ת הוא בימי האמוראים, והרגלים – בחינת נה"י, והוא מזמן הגאונים עד דורות אלו. וכאשר יתבררו גם הניצוצות של עקבי הרגליים – "יכלו נשמות שבגוף", יתגלה משיח.

ומבואר בחסידות[38] שזמן לידת הנשמות הוא בשביעי של פסח, ולכן באחרון של פסח הוא זמן הארת גילוי המשיח.


לסיכום, מעשה לפועל

הרבי, מדגיש פעמים רבות, את גודל המעלה והזכות שבהולדת כל ילד חדש בעם ישראל, ובכך שבעצם העובדה שהילד יצא לאוויר העולם ונולד ילד יהודי – מתקרבת הגאולה האמיתית והשלימה, לכל עם ישראל כולו בכל הדורות.

ומכאן[39], שיש ליתן לב לחינוכו של כל תינוק מיד עם לידתו, ולא רק משיגדל וידבר, שכן כבר ברגע הלידה תלויה בו גאולת כלל ישראל.

הרבי מבאר[40], כי הסיבה לכך שצריך שכל הנשמות ירדו לעולם הזה, הוא כי החידוש של משיח הוא שתהיה לה' דירה פה, בתחתונים. ולכן, גם הנשמות צריכות לרדת פה למטה, למקום בו ה' רוצה שתהיה לו דירה.

ומכיוון שכל לידה קשורה עם גאולה לכלל ישראל, צריך לקשר את שמחת הלידה עם מעשים הקשורים לתורה ולמצוותיה.

והסיבה שתלוי חז"ל את הגאולה דווקא בעניין של לידה, הוא כי על ידי הלידה נעשה בניין שלם לה' בעולם, שמתגלה בו מלכות ה'[41].

הרבי מחדש[42], כי כל המצוות בתורה עניינם 'פרו ורבו'. כי מהותם של כל המצוות הוא להמשיך את הנשמה ולגלות אותה למטה, כמו במצות פריה ורביה, שממשיכים ומגלים את הנשמה שהייתה קיימת כבר ב'אוצר'. וזוהי הסיבה שבכוחו של כל יהודי לקרב את הגאולה על ידי כל מצווה.

מקורות

  1. יבמות סב, א.
  2. ע"פ רש"י, ד"ה משום דרב אסי: "כלומר, טעמא דפריה ורביה משום שרב אסי והאי כיוון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף, הרי קיים מצוות פריה ורביה".
  3. יבמות סג, ב: "אמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי". ופירש שם רש"י: שנאמר כי רוח מלפני יעטוף – הגאולה ונשמות שאני עשיתי. יעטוף – לשון עכבה, כדכתיב והיו העטופים ללבן ורישיה משתעי בגאולה כי לא לעולם אריב וגו'".
  4. ע"ז, ה, א: וא"ר יוסי, אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף, כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי". ופירש שם רש"י: "אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להוולד ונתנם לשם".
    נדה, יג, ב: "דא"ר יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי". ופירש רש"י: שבגוף – חדר, כי גוף שם מום המיוחד לנשמות העתידים להיות נולדים. כי רוח – הרוחות שלפני גזרתי להיות נולדים קודם יעטוף, מעכבים את הגאולה, דקר בגאולה כתיב כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף וגו', נשמות שאני עשיתי יעטוף, ומסיפיה לרישיה מדריש, יעטוף כמו העטופים ללבן".
  5. ילקוט שמעוני ישעיה, רמז ריט,. "אמר רבי יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי". שם, תהילים רמז תתלא: בשם רב אמי, ויקרא רבה פרק טו "אר"ח בר"ח וא"ל בשם רבנן, אין מלך המשיח בא עד שיכלו כל הנפשות שעלו במחשבה להבראות.
  6. ע"פ תוס' ע"ז, ה, א ד"ה כי רוח: משיח נקרא רוח, כדכתיב "רוח אפינו משיח ה'", והכי-פירושי' דקרא, המשיח מלפני יאחר כמו העטופים ללבן על ידי נשמות אשר עשיתי".
  7. ע"פ רש"י נדה יג, ב. הובא לעיל.
  8. רש"י, ע"ז ה, א ד"ה עד שיכלו: ופירש שם רש"י: "אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להוולד ונתנם לשם".
  9. ע"ז, ה, א, ד"ה "אין בן דוד בא": "ואם תאמר, מכל מקום יכלו על ידי עובדי כוכבים שיהיו מולידים, ואומר הר"ר אלחנן דנשמות של ישראל ושל עובדי כוכבים אינן בגוף אחד. והא דאמר "עתידה אשה שתלד בכל יום לימות המשיח", שמא יש-לומר גוף חדש ונשמות חדשות יהיו.
  10. ספר גימטריאות לרבי יהודה החסיד (קס): "ומה נקרא גוף, שגוף האדם מצוייר אחר גוף של מעלה היא הנשמה, נפש באלב"ם גוי, שהנשמות של גוים מסודרים בגוף של מעלה, כל אומה ואומה לבד".
  11. התוועדויות תשי"ד, א, ע' 190: " . . כפי שהנשמה באה בסדר השתלשלות - ישנה הדרגא שעלי' אמרו חז"ל שהנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד וכן אוצר הנשמות הנקרא בשם גוף שעל זה אמרו חז"ל "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף" ("אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להוולד ונתנם לשם").
    ובפרטיות יותר: בפירוש גוף איתא בפרש"י "פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים", ומזה משמע לכאורה שהנשמות בהיותן באוצר ששמו גוף הם למעלה מכמו שהם גזורות מתחת כסא הכבוד כי האוצר ששמו גוף שהוא בין שכינה למלאכים היינו בין מלכות דאצילות שכינה לעולמות בי"ע מקומם של המלאכים הוא למעלה מכסא הכבוד שמקומו בעולם הבריאה.
    אבל באמת אי אפשר לומר כן מב' טעמים:
    א. הטעם שאוצר הנשמות נקרא בשם גוף הוא לפי שבו נותנים להנשמה את תכונות הגוף שבו צריכה להתלבש והיינו שבאוצר הנשמות נמצאת הנשמה בדרגא כזו שיש לה כבר שייכות להגוף שזהו למטה מכמו שהיא גזורה מתחת כסא הכבוד.
    ב. איתא בתוס' ש"נשמות של ישראל ושל עכו"ם אינן בגוף א"' והיינו שגם בנשמות אוה"ע ישנו האוצר ששמו גוף אלא שהאוצר דנשמות ישראל הוא בבחי' עליונה יותר ומזה מוכח שאוצר הנשמות הוא למטה במדרגה מזה שהנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד.
    ענין זה הי' תמיד מוקשה אצלי עד שמצאתי 'בעמק המלך' שיש ב' מדריגות בגוף מדריגה הא' בהיות הגוף בגן עדן העליון דעולם הבריאה ומדריגה הב' בהיות הגוף בגן עדן התחתון דעולם היצירה וכאשר הנשמה נמצאת באוצר ששמו גוף במדריגה הב' אזי יש לה שייכות להגוף דלמטה.
    וזהו סדר השתלשלות דהנשמה לאחרי היותה בשרשה קמי' מלכא קדישא בעולם האצילות בתחילה גזורה היא מתחת כסא הכבוד והוא בבחי' קדש הקדשים דעולם הבריאה שבחי' קה"ק שבכל עולם הוא למעלה מהעולם עצמו ושייך לסוף העולם שלמעלה הימנו כמובא בתניא מע"ח, ואח"כ באה לאוצר הנשמות הנקרא גוף ובזה גופא ישנם ב' מדריגות בעולם הבריאה ובעולם היצירה.
  12. זוהר חדש, ח"א, י"ח סע"א: "כשברא הקב"ה את העולם צפה וראה שעתידין ישראל לעמוד ולקבל תורתו וגזר מכסאו כל אותם הנשמות העתידות להנתן בהם ועשה למעלה אוצר אחד אשר כל הנשמות הגזורות מכסאו עומדות שם, וקרא לו 'ופי הנשמות', ולמה נקרא גוף הנשמות, אמר רבי בא מפני שכל הנשמות כשיוצאות מן העולם הזה עושה להם הקב"ה דיוקנא של גופות כמו שהיה בזה העולם ומניחם בזה האוצר . . א"ר יוחנן לא תקשי לך שני אוצרות הם, אוצר הנשמות שעתידים להנתן בבני אדם דהא תנינן בההוא צורא ובההיא דיוקנא ממש שעתיד לעמוד בזה העולם, בההוא דיוקנא הוא שם, ונקרא גוף הנשמות, מפני שעושה להם גוף כמו שעתידין להיות".
  13. מדרש שמואל, על מסכת אבות לרבי שמואל די אוזידא, א, א: ולתרץ שאר הקושיות אומר אני שכוונת התנא תובן כשנפרש דעוה"ב הנזכר כאן הוא עולם התחיה והכי משמע בגמ' דקאמר גבי אלו שאין להם חלק לעוה"ב הכופר בתחיית המתים שהוא יתברך מודד מדה כנגד מדה הוא כופר בתחיית המתים ולכן לא יזכה לתחיית המתים ועם זה נאמר שכיון שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כידוע לחכמי האמת ולא ישא אלהים נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים ועולה ושוב אינה יורדת וכן על זה הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם וידוע שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף דהיינו אוצר שהנשמות העתידות לבוא לזה העולם בתוכו והוא נקרא גוף וברבות רשעים בעולם אי אפשר שיכלו הנשמות שבגוף עד שיתוקנו ואין נשמות שבאוצר באים כדי שיכלו אבל אם יעשו תשובה שאז הנשמה עולה ואינה יורדת יבאו לעולם מן הנשמות שבאוצר ויכלו במהרה ועם זה מובן מה שאמרו רז"ל גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה ולא אמר שמביאה את הגאולה ועל דרך זה שמעתי מהחסיד הקדוש כה"ר יצחק לוריא זצוק"ל על משה"כ הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה דאיכא למידק דנראה שהם שתי תיבות זה הפך זה אם אחישנה אין זה עתה ואם הוא בעתה אין זה אחישנה עד שהוכרחו רז"ל לומר זכו אחישנה לא זכו בעתה ואף כי דבריהם נכונים אפשר לומר כי בהיות הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום זה יעשה הוא ית' שתלד אשה אחת רבוי גדול בכרס אחד באופן שיכלו כל הנשמות שבאוצר והרי כשתבא אחר כך הגאולה הרי היא באה בעתה שכבר כלו כל הנשמות שבגוף וזהו אחישנה כי המהירות הוא יתברך עשאו בנה שנתן לקטן אחד אלף בנים ולצעיר גוי עצום נמצא כשיכלו כל הנשמות שבגוף בהכרח הוא שכל הנשמות הם מתוקנות וצדקניות וכולם אחר ביאת המשיח בעולם התחיה יש להם חלק לעוה"ב וזה מה שאמר התנא הכא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דאז כבר נתקנו כל הנשמות וז"ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא יתברך חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וכבר נתקנו כולם ואז לעולם יירשו ארץ ואמר הקב"ה למה אני עושה כל זה לפי שהם נצר מטעי וא"כ מוכרח הוא שמעשה ידי יהיו להתפאר ומה שאמר נצר בלשון יחיד הוא על דרך כל הנפש הבאה ליעקב לפי שכל הנשמות של ישראל הם באות מהעשר ספירות כנודע וכמו שהספירות הם כולם אחדות אחד כן כל הנשמות הם אחדות אחד לפי שהם נצר אחד של מטעי כלומר של אותם עשר נטיעות אשר האציל הוא יתברך וא"כ ראוי הוא שמעשה ידי יהיו להתפאר.
  14. חתן סופר סדר ההגדה (ד' קושיות) "ועוד יש לרמז בתשובה הזאת מה שפי' האר"י יצאו מה שיצאו ואין בן דוד בא כי הן פעמים יפועל אל עם גבר כי הנשמה אם לא הושלמה בפעם הראשון כאשר נשלחה לגוף אזי צריכה להתגלגל ולבוא עוד פעם שני אל הגוף לרחוץ ולהזדכך עד שתטהר, וא"כ תמיד חוזרות הנשמות אשר כבר היו בעולם, והנשמות החדשות נשארות באוצר הנשמות, ואמרו ז"ל "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבאוצר", זה יצאו מה שיצא כבר פעם אחת חוזרות ויוצאות לכן אין ב"ד בא. וז"ש טעם על אריכת הגלות כי אנו מטבילין את הנשמות שתי פעמים, צריכים לבוא בגלגול פעם שני לטהר, ואין הנשמות שבאוצר כלות לכן אין ב"ד בא".
  15. מאור ושמש, ויקרא פט"ז: נראה לפרש ע"פ זוה"ק וכדומה שכך פי' הזוהר הקדש זה הפסוק דהנה איתא בספרי האר"י הקדוש על זה הגמרא אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף איתא שם שעדיין לא יצאו כל הנשמות מהחדר הנ"ל כי כל הנשמות שהם בזה העולם הם כולם נשמות בסוד הגלגולים שצריכים כל נשמות לתקן מה שפגמו בגלגולים העברו ויש נשמות הרבה שנתגלגלו פעמים הרבה עד אין שיעור כי אם חסר אפי' מצוה דרבנן צריך להתגלגל עבורו לתקן, נמצא אותו נשמה שבא בסוד הגלגול זה הנשמה טועמה בכל פעם בעת הסתלקות מזה העולם טועמת טעם מיתה וכשנבראה פעם אחרת לתקן מה שפגמה בגלגול הקדום ונקצב לה שנים להיות הזה העולם עד שיתקן מה שצריכה לתקן בזה הגלגול...".
  16. של"ה: ג' עניינים המוזכרים בדברי רז"ל בפרי' ורבי' כו' גורם לשכינה כו' הנשמות יקויים ושכנתי בתוכם ותהי' השכינה בישראל דהיינו לעתיד לימי הגאולה ועל גילוי השכינה שלעתיד נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו וגו' ודבר זה תלוי בענין רבוא השתלשלות הנשמות וע"ד שפירש האר"י ז"ל פסוק הקטון יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום נאם ה' בעתה אחישנה וכבר נודע מה שהקשו רז"ל אם בעתה דוקא א"כ מה זה אחישנה ורז"ל פי' מה שפי'. והרב ז"ל פי' שרומז למ"ש רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף הכוונה כי עתה בגלות לא יש נשמות חדשות על הרוב ורובא דרובא רק כולם מגולגלי' אבל כשיכלו אלו הנשמות ויבואו נשמות חדשות אז יהי' הגאולה וההתחדשות אור הגנוז ויהיו נשמות חדשות זהו שאמר הקטן יהי לאלף וגו' כלומר הש"י אומר אני מפרה ומרבה אותם שיהיו הנולדים הרבה והרבה כדי שיכלו כל הנשמות שבגוף ואז הוא עת הגאולה ואומר הקב"ה אני אחישנה כי הוא ית' ימהר עת הגאולה דהיינו מה שמיהר ונתן הקטן לאלף וכו' הרי ענין גרם לשכינה מהפרי' ורבי'.
  17. ש"ך עה"ת (פרשת בא): ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים - ויש להקשות למה בגאולת מצרים אחר שגזר אומר ואמר כמה הוא קץ הגלות דלג על הקץ הנגזר וחסר ממנו אפילו שלא היו ראויים שהרי אז"ל שהיו עובדי ע"א וגדלי בלורית ולא הי' בהם תורה ולא מצות וזה הגלות נחתם ונסתם קצו ונתארך? . . עוד יש תשובה אחרת לשאלתנו בקצור והוא כי אותם נשמות של יוצאי מצרים היו נשמות חדשות ראויות לגאולה אמנם בגלות זה הם מגולגלים עד שיכלה גלגולם יהיו ראויים כמו שאז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף כלומר שלא יצטרכו לגלגול להתלבש בגוף.
  18. ספר חסידים תק: המוליד ממזר לא קיים פו"ר, אדה"ר היה מסוף העולם ועד סופו ובקשו מלאכי השרת לומר לפני קדוש קדוש כי היה מלא כל הארץ, בא הקב"ה ומיעטו ונטל מאבריו קצת והיו מונחים חתיכות בשרו סביבותיו אמר אדם לרב"ה רבש"ע, למה אתה גוזלני, הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפך, וכתיב ותשת עלי כפכה. אמר לו אני אחזיר לך פרו ורבו ומלאו את הארץ כבראשונה, והיינו דאמרינן אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.
    א"ל הקב"ה טול חתיכות ותפזרם בכל הארץ, ומקום שתוליך ותשליך אותם שם ישובו לעפר כשיהיה מתיישב המקום מזרעך, ובמקום שתגזור לזרעך, לישראל שם יהיו ולגויים שם יהיו, והיינו שנאמר "ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם", שלא זרע שם מבשרו.
    מכאן יש לומר למוליד ממזר לא מבעיא דלא קיים מצות פו"ר אלא שמעכב את המשיח, דקאמר ממזר לא ואותו ממזר שמוליד לא יוליד בנים דלא חיי כטרפה דלא חיה ואילו אותו הזרע שהזריע בפסול היה מזריעו בכשרות והיה מוליד בן או בת שהיו מתקיימים והיו מולידים בנים אחרים נמצא שהפסיד כל זה וחסר מגוף אדם הראשון.
  19. עץ הדעת טוב, (לרח"ו ויטאל) סוף פרשת בהר: את ספיח וכו' הודיע כאן מה שכתוב בספר הזהר פרשת פקודי ובפרשת שמות כי בהני שיתא אלפי שני בתחלתם נברא אדם כלול מכל הנשמות ומאז ואילך נתגלגלו הנשמות וכולן נשמות ישנות וימשך זה עד ביאת המשיח כמו שכתוב אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף רצה לומר הנשמות הישנות שהיו כלולות בגוף אדם הראשון ומאז ועד סוף אלף הששי יבואו נשמות הנקראות חדשות בצד מה אותם שלא נתגלגלו בימי החורבן והגלות אמנם כבר באו כלולות באדם הראשון כמבואר אצלינו ובאלף הז' יבואו נשמות חדשות לגמרי אפילו באדם לא נכללו כלל והם הנשמות המעולות לאין קץ. זה שכתוב את ספיח קצירך הם הנשמות שנקצרו ומתו כבר וחזרו לרדת להזרע בארץ הזו בסוד ספיחים ומאלו לא תקצור באלף השביעי כלל יען כי אז הוא שנת שבתון יהיו לארץ ואינם אז עולם המעשה ואם כן מה תועלת בגלגול כי הגלגול אינו אלא לתקן את אשר עוות ומי שלא טרח בערב שבת אין לו תקנה לטרוח בשבת האמנם הנשמות שיתחדשו אז על ישראל הן אותן החדשות שנבראו מחדש באלף השביעי הנקראת שבת הארץ והוא אשר יהיו לכם לאכלה לך לעבדך וכו' וירצה כי אף על פי שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אין יד כולן שוה על דרך מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים כל אחד כפי ערכו תהיו הנשמה החדשה שתוסף אז לה, וזה שכתוב לך ולעבדך וכו'.
  20. ארבעה קנינים לרבי יהודה קנפנטון, ע' קלד: המאמר הרביעי ביאת המשיח ובנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
    גרסינן בפ"ק דע"ז תנא דבי אליהו שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב שני אלפים תהו שני אלפים התורה שקבלו ישראל ושני אלפים ימות המשיח שהוא ראוי לבא ומי מעכב אותו שלא בעונותינו.
    ואשלים ענין זה ואחר כך אפרש וחד חרוב. אמר רב יוסף אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי ויש מפרשים אוצר אחד יש בשמים ושמו גוף. הנה יש להתבונן במאמר החכם כי הוא מאמר נפלא ואינן מתבוננים ואינם נותנים ללבם מה היתה כוונת רב יוסף בזה ומה רצה להודיענו במה שאמר אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.
    אם רוצה לומר שבביאת בן דוד יתחדש העולם חידוש נפלא ותפסק אחר בריאתו ההויה וההפסד, רצוני לומר שיפסק מן העולם כל ענין הבא בסבת יצר הרע ואחר שלא יהיה היצר הרע לא יהיה אדם חומד אל האשה ולא יבוא עליה ואם כן לא יהיה שם הריון ולידה ואם כן יהיה העולם מתקיים באותם שנתקדשו ויהי בהם קידוש י"י וזהו שאמר "כל הנשמות שבגוף", שלאחר שיכלו ויצאו לפועל כל אותן הנשמות אז יתבררו ויתלבנו ישראל וישארו כל הכתובים לחיים והם אחד מעיר ושנים ממשפחה ואז יבוא משיח בן דוד ויחיה לאותם שמתו על קדושת השם ומסרו עצמם למיתה ואותם שמתו בתשובה ואין יכול זה הענין להיות אלא בישראל אבל לא בשאר האומות.
    או אם רצה להודיענו שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כלומר אותם נשמות שנמשכו אחר גופם והם הרשעים ויכלו כל הנשמות שבגוף כלומר אותם נשמות שנמשכו אחר גופם והם הרשעים ויכלו מלשון ועוזבי י"י יכלו וכליה אע"פ שנוטה להשלמת ענין מכל מקום כליה בא בעד הנפסד והנאבד קודם זמן כמו ואכלה אותם כרגע. אבל הדבר הנשלם בזמנו כמו האדם שעושה איזה ענין ומשלימו אמר בו לשון כליה כמו כלו תפלות דוד בן ישי אמר יכלו לפי שנתמעטה חכמתו ודעתו מלומר שבחות לנגד בוראו יתברך וכמי שהיה על זה דואג ומתאונן לפיכך אמר כלו תפלות דוד בן ישי וכן כלו מעשיכם דבר יום ביומו במעט זמן כאשר בהיות אלפים תוהו ושני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח ובעתותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו ועדיין משיח לא בא.
  21. מהר"ל, נצח ישראל פרק לב: ובפרק הבא על יבמתו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אשר עשיתי". וביאור ענין זה כי הנשמות שהם קודם ימות המשיח נקרא המקום שבאו משם גוף כי קודם ימי המשיח יש לנשמות הצירוף אל הגוף אבל לימות המשיח לא יהיו הנשמות מוטבעות בגוף אבל יהיו נבדלים מן הגוף ובפירוש אמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות מן הגוף שאז יהיו הנשמות באות לעולם נבדלים ועוד שהנשמות אשר באים לעולם הזה המדרגה הזאת נקראת גוף מפני שמדרגה הזאת הוא גוף המקום אשר ראוי לנשמות אשר הם בעולם הזה בלא תוספות ובלא חסרון אבל לימות המשיח יבואו הנשמות ממדריגה יותר עליונה ואין זה גוף המדרגה אשר היא ראויה לעולם הזה ומזה תבין הטעם שהמלך המשיח יהיה נולד מאומה אחרת שהרי דוד ממואביה ושלמה מעמונית שכאשר השי"ת רוצה להוציא הויה חדשה אל זה צריך הרכבה מן נטיעה אחרת".
  22. ספר השם (לר"א מגרמייזא בעל הרוקח), עמוד פא: "עתידה אשה שתלד בכל יום, לא מאותם נשמות שבגוף, שאותן נשמות כבר כלו קודם שבא בן דוד ועליהם נגזר יצר הרע, אלא נשמות חדשות שעליהם אמר "נעשה אדם בצלמינו, ויברא ה' את האדם בצלמו", אותם שעתידין להיות בצלם אלוקים כמו אדם הראשון, ולעתיד אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, שלא ימותו לעולם, זהו ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
  23. תוס' ישנים ביבמות סא: "תימה, דאמרינן אלמלא ישראל משמרים שתי שבתות מיד נגאלין, והלא צריך שיכלו כל הנשמות שבגוף, וי"ל שהיו יולדות ששה בכרס אחד ויכלו הנשמות שבגוף מיד". תוס' בנדה, יג: עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, והא דאמר "אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים, י"ל דהרבה היו יולדות בכרס אחד".
  24. תוס' לעיל.
  25. תוספי הרא"ש בנדה, יג: "והא דאמרינן בפרק כל כתבי אלמלי שומרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלין שמא אותה גזירה דעד שיכלו הייתה בטלה בזכות שהיו שומרין שתי שבתות כהלכתן, א"נ היו יולדות הנשים ששה בכרס אחד כדי למהר לכלות הנשמות".
  26. מהרש"א, חדא"ג, נדה יג, ב: בתוס' בד"ה עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והא' כו', וי"ל דהרבה היו יולדות בכרס אחד, עכ"ל. וכן יש ליישב ההיא דזכו אחישב. אבל האי לישנא דקאמר מיד הן נגאלין אכתי דחוק, שאיך יהיו יולדות כ"כ הרבה ככל הנשמות שבגוף שהיו ראויין להוליד בעתיד ואולי שהוא כעניין שאמרו שהייתה אשה אחת יולדת במצריים שישים ריבוא בכרס אחת והוא משה שהיה שקול ככל ישראל, כן אם יזכו ישראל תלד אשה בעניין זה ס' ריבוא בכרס אחד שהנולד יהיה כשישים ריבוא נשמות שבגוף. ולפי זה יתפרש הרי קרא דמייתי טפי, שאמר כי רוח אחד מלפני יעטוף, כנשמות אני עשיתי בגוף, כי אותו רוח יהיה שקול ככל אותן נשמות ורוח נאמר על מי שיש לו מעלה יתירה כמ"ש ונחה עליו רוח ה' וגו' ולזה אמר רוח בלשון יחיד ונשמות בלשון רבים, וק"ל.
  27. חת"ס נדה, יג ב: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כתבו תוס' והא דאמר אלמלי שמרו ב' שבתות כו' י"ל דהיו יולדות הרבה בכרס אחד. וכתב מהרשא בח"א דהיינו שתלד בן אחד ששקול כס' ריבוא ע"ש. וא"נ גרים י"ל דיכלו הנשמות ע"י גרים שיתווספו. וע"ד זה יש לומר הפסוק "כה אמר הה' לסרירסים אשר ישמרו את שבתותי, דמיניה ילפינן שאלמלי שמרו ב' שבתות מיד נגאלין, וקאמר שאפילו אם יהיו סריסים שאינם ראויים להוליד ולא יכלו נשמות שבגוף, מ"מ אם ישמרו שבתותי יגאלו מיד, הא כיצד ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, וזה יהיה טוב מבנים ובנות, כי יהיו הם שקולים ככמה רבבות ונוסף לזה עוד וגם בני הנכר המלוים אל ה' וגו' אלה הגרים. אמנם באמת דברי המהרש"א צע"ג, דבפ"ק דע"ז קאמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלי הם חטאו לא באנו לעולם, ע"ש. ופריך והא אין ב"ד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. והשתא מאי פריך הא אפשר שיכלו נשמות ע"י שיהיו שקולים כס' ריבוא, אלא ע"כ דזהו ליתא, ומה שהקשה על תי' תוס' דמה שייך לומר מיד נגאלים י"ל דאמרינן במס' שבת עתידה אשה שתלד בכל יום, וא"כ אלמלי שמרו ב' שבתות הייתה אשה יולדת מיד ביומו הרבה בכרס אחד ומיד נגאלין.
  28. דרשות ומאמרים לרבינו בצלאל אשכנזי: נחזור למאמרינו דניחא דנקט הכא במאמרינו גדולה מילה שדוחה את השבת ואפשר עוד דה"ק גדולה מילה שדוחה את השבת ורבותא טובא היא למילה שתדחה את השבת כלל מעתה די לנו שנאמר כן במילה בזמנה אבל אי עביד נמי מילה שלא בזמנה מחייב וכדכתיבנא. ואם תשאל כיון דעדיפא שבת כולי האי דאין גוף המצוה של מילה דוחה אותה והיא שקולה כנגד כל מצות התורה ואפי' מילה בכלל וכדאמרי' היכי דחי לה לשבת כלל מפני הזמן לבד? כיון דעיקר המצוה אינו דוחה אותה ימול בתשיעי והרי קיימת מצות שבת ומצות מילה. ואיפשר דבהמשל של המטרוניות מתורץ זה, אבל אין לנו עסק בנסתרות וצריך לתרץ על דרך הפשט. תשובתך, זה מתורץ במאמרינו ולכך אסמיך הכא גדולה מילה שאין התינוק נכנס למנין הדורות וכו', ה"פ גרסינן בפרק הבא על יבמתו אמר ר' אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שנא' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי ופרש"י ז"ל גוף פרגוד שחוצץ בין מחנה שכינה למלאכים ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשיים העתידות לינתן בגופים העתידות ליבראות שנא' כי רוח מלפני יעטוף הגאולה ונשמות שאני עשיתי יעטוף לשון עכבה כדכתיב והיה העטופים וגר ורישיה משתעי בגאולה כי לא לעולם אריב וכו' ע"כ והלכך הכא נמי ה"ק שאין התינוק נכנס למנין הדורות פי' שיחשב בכלל הדור כדי שנאמר דכלו ביה נשמות שבגוף וישלימו בו מנין הדורות העתידין לבא אלא עד שימול וכיון שכן לכן ראוי להקפיד בזמן דכשחל שמיני שלו בשבת דידחתה שבת דחיישינן שאם לא ימולו אותו בשבת וימתין עד למחרת ליום התשיעי שמא יגרום החטא וימות ונמצא שיעוכב בן דור מלכא לכך דוחה שבת.
  29. התועדויות תש"נ חלק ג עמ' 364: "קריאת השם לילדה היא בקריאת התורה ומנהגנו ליתן השם בקריאת התורה הראשונה גם אם היא בימי החול ולא להמתין להקריאה דיום השבת והלואי שיתפשט מנהג זה בכל תפוצות ישראל להקדים נתינת השם ככל האפשרי אשר ענין זה קשור גם עם זירוז הגאולה כמאמר רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף אוצר ששמו גוף והרי חיבור הנשמה בגוף הוא על ידי אותיות השם".
  30. של"ה, הלכות תשובה, עמוד קפב: עניין שנהגו להתענות ולעשות תשובה מצאתי בקונטריסים דהאר"י סודם ועקרם של תעניות ארבעים יום אלו נתקנו על עון של זרע לבטלה ילדים הנקרא שוחטי ילדים כו' . . וזהו סוד שובו בנים שובבים, פירוש אותן הבנים שמסר אל הקליפות ונעשו שובבים ועתה שובו בנים השובבים הנזכרים מתוך הקליפות ושובו על הקדושה . . עוד מצאתי במגילת סתרים על ענין הבנים הנ"ל כתיב ובא לציון גואל ואמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, גואל ולשבי פשע ראשי תיבות גו"ף כי המוציא שז"ל מוסר את בניו ביד החיצונים וכשישוב בתשובה יחזרו אותן הבנים למקום תוך האוצר נקרא גוף . . כי כל זה הם מעכבים את המשיח, והשב מחזירם למקומם וגורם ובא לציון גואל".
  31. מהרש"א חדא"ג עירובין יח, ב: שנאמר כל הנשמה תהלל י-ה: . . ועי"ל ע"פ מ"ש בפרק כל היד אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, וז"ש כל שהנשמות עדיין הם בגוף ולא כלו ממנו תהלל יה, ואחר שיכלו מן הגוף הנשמות ובן דוד בא אז יהללו בשם של ה' מלא, כדאמרינן כי יד על כס י-ה שאין השם מלא עד שיכלה זרעו של עמלק, ע"י בן דוד וק"ל. וראה שם תענית טו, א.
  32. ספר הבהיר ע' יא: ובשעה שישראל טובים, אוצרות הנשמות זוכין לצאת ולבוא בעולם הזה, ואם אין טובים לא יצאו, והיינו דאמרי רז"ל "אין בין דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", הוי אומר כל הנשמות שבגוף האדם ויזכו החדשות לצאת ואז בן דוד זוכה להיוולד כי נשמתו יוצאה בכלל האחרים.
  33. ספר חסידים [כ]: כל מי שחבירו נענש על ידו מעכב משיח, שאילו היה חי היה מוליד ויתמעטו נשמות שבגוף.
  34. התוועדיות תשמ"ט, ש"ק פרשת שמות כ"ג טבת מבה"ח שבט: ומזה הלימוד תמידי כולל גם לימוד לדורנו בגלות זה האחרון: מבלי הבט על כך שבנ"י היו בגלות וידעו אודות הגזירה שיהיו שם רד"ו שנה לא התפעלו מוה ועשו כל התלוי בהם לא רק להתחזק ולא ליפול ברוחם אלא אדרבה שיהי' פרו וישרצו וירבו גו' במאד מאד באופן של עלי' וריבוי יותר ויותר וקבלו על זה ברכת ה' שיהי' כן בפועל בפועל ממש. וכן הוא גם בנוגע לגלות זה שכל הגליות נקראו על שם מצרים שמבלי הבט על המיצרים וגבולים וכו' צריכים יהודים לקיים בלי כל חשבונות ציווי השם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה. ובפרט כאשר מתבוננים בהזדמנות היקרה והנעלית ביותר להיות הורים לילדים יהודיים והנחת רוח הגדולה שיש להקב"ה נוסף לזה שמקיים הציווי שלו מזה שנולד עוד ילד יהודי. ועד"ז בנוגע לפרו וישרצו וגו' ברוחניות שאפילו כאשר נמצאים עדיין בחושך כפול ומכופל דהגלות עושים את הכל ומוסיפים ומתעלים בכל הענינים של יהדות ובאופן דפרו וישרצו גו' במאד מאד. ויה"ר והוא העיקר שע"י מעשינו ועבודתינו ברגעי הגלות האחרונים שגם בארץ מצרים נעשה מצב דפרו וישרצו גו"' ממהרים ומזרזים עוד יותר את היציאה ממצרים ובלשון המדרש ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ובזה נכלל גם ובעיקר הענין דפרו וישרצו גו" כפשוטו ממש לידת ריבוי בנים ובנות כמארז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף אוצר ששמו גוף. ולהעיר שמכיון שבזמן הגמרא כבר כלו כל הקיצין הרי בהכרח לומר שבזמן הגמרא כבר כלו כל נשמות שבגוף אלא מאי (כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך ואמר:) מכיון שבמשך הדורות נולדו עוד ריבוי בנ"י מובן שניתוספו עוד נשמות באוצר ששמו גוף ולהעיר גם מענין הגלגולים כו'. אמנם לאחרי שנולדו כל בנ"י במשך כל הדורות שבינתיים עד לימינו אלו כולל גם אלו שנולדו אתמול והיום בודאי כבר כלו כל הנשמות שבגוף. ומכיון שכן צריך משיח צדקנו לבוא תיכף ומיד בעיצומו של יום השבת!
  35. מאמרי אדמו"ר האמצעי, ויקרא ב', עמוד תקלד: "וכך יובן בדוגמ' זו בבחי' ים ויבשה העליוני' הרוחני' (שנק' עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגליא כידוע) דהנה ידוע ששרש ומקור כל הנשמות הן נמשכי' מבחי' אור הזרוע לע"ע כו' שזהו בחי' מ"ע שמעל לרקיע העליון כו' כמו בנשמת משה שא' כי מן המים משיתהו מבחי' מ"ע הנ"ל וכה"ג ומשם ירדו למטה בארץ העליונה בחי' עלמא דאתגליי' ובל' הגמ' הוא מה שא' אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות מל' האוצר ששמו גוף שהוא בחי' המל' שנק' אוצ"ר הנשמות ששם נזרעו מבחי' מ"ד דדכורא שנק' מ"ע כנ"ל ומתעכבי' שם בבחי' עיבור ט"ח ונולדי' מאין ליש והן נשמות דבי"ע שנולדי' ממ"ן ומ"ד דזו"נ כו' וכמו כמה נשמות שהי' מבחי' עלמא דנוק' כנשמת דוד המלך כידוע וכנשמת אלי' שהי' בבחי' עיבור בבטן המל' יב"ח כו' כמ"ש בע"ח וז"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו שנתעכב שם הרבה ונקלט בנשמתו אור האלקי דבחי' המל' ע"כ גם גופו עלה לשמים כו' מאמרי אדמו"ר האמצעי, במדבר א רלח: ומ"ש יברכך ה' הוא ברכה בלתי מוגבלת כלל וכלל בגשמיות בברכת פרי הבטן שהי' ברבוי והגדלה בתוס' יותר מן השרש עצמו כו' כמו לא ימוד ולא יספר וכן בפרי טוב מעשיהם בתו"מ ובתפלתם העושים פרי למעלה ביחו"ע בתוס' מרובה על העיקר האור הזרוע כנ"ל ומ"ש אין ב"ד בא עד שיכלו כו' היינו שאותו מספר אורות וניצוצות שנזרעו באוצר יכלו כולם ויבואו למטה ויצמח בתוס' יותר מן השרש וקודם שיכלו כולם לבוא בצמיחה אין ב"ד בא לפי שמשיח יבוא להמשיך נשמות חדשות לגמרי שלא הי' בשרש או"א וזו"נ וד"ל ואמנם אין ברכה זו נמשך מלמעלה כ"א ע"י מעשה התחתוני' דוקא עכ"פ דלית ברכתא שרי' באתר ריקניי' כנ"ל משא"כ ברכת ה' בעוה"ב שנאמר לעולם ירשו ארץ ארץ החיים בלי מעשה כלל וכמשי"ת.
  36. דרך מצוותיך, פריה ורביה: וזאת היא תכלית ירידת האדם לעוה"ז להמשיך גילוי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע מההעלם אל הגילוי בבחי' פנימית ממש וענין גילוי זה איך ומה הוא אין בכוחינו להשיג אך נודע שכן יהי' לע"ל בבחי' גילוי וזוהי הבטחת הנביאים ולא יכנף עוד וגו' ישעי' ל' כ' ונגלה כבוד ה' וגו' שם מ' ה' והיא המעלה הנפלאה ועיקר ההבטחה כי הרי כל בחי' הג"ע עם היות כי רבה היא כנ"ל באורך המענה כבר נח"ל שלגבי עצמותו ית' הוא כטיפה מן הים ואצי' עם עשי' שוי' בהשוואה א' ממש כי הרי הא"ס הבבע"ג כל בחי' בע"ג שוי' אצלו ואינו מערכם עם היות כי כשהם נערכים בינן לבין עצמן יש ביניהם מרחקים רבים עד שילאה הדעת לסובלו ולהעריכו במוחו וזאת המעלה א"א להגיע כ"א ע"י ירידת הנשמה לגוף דוקא בהיות כי בחי' אא"ס ב"ה הסוכ"ע הרי בו נאמר ומתחת זרועות עולם וגו' כ"ז ועד"מ העיגול שלמטה מאיר כמו למעלה בראשית הקו כו' ועם היות כי אורו בבחי' מקיף הרי גם למעלה הוא מקיף כו' ונת' כ"ז היטב במ"א וגם כי הנה נודע מענין שבה"כ שנפלו ניצוצים דתהו בנוגה דבי"ע וכל מה שנפל למטה יותר הוא בשרשו מאד נעלה ומזה הוא סוד היצה"ר ונפש הבהמית וכל המאכלים וצרכי הגוף ועם כי הם מסתירים על אור קדושת ה' אבל כשהאדם יגביר נפשו האלקית ותבררם ע"ד מ"ש וכל מעשיך יהיו לש"ש וכמו שביאר זה הרמב"ם ובפרט באהבת ה' ברשפי אש בבחי' מאדך הנה יתגלה בהם כחם ואורם מעולם התהו ששם היו האורות מרובים בבחי' בלי גבול כידוע ויעורר גילוי אלקות הסוכ"ע וזוהי ענין באתעדל"ת אתעדל"ע שבזהר וענין מ"ן ומ"ד שבע"ח וזהו ענין ירידה צורך עלי' עם כי הירידה רבה היא מאיגרא רמא אבל מה מאד נפלאה העלי' שלא בהדרגה ודילוג רב ועצום אשר כמוהו לא נהייתה רצוני לומר ההעתקה מהשגות גבוליי' לבחי' גילוי אא"ס הבבע"ג כנ"ל וזהו שנצטוינו לפרות ולרבות ואין משיח בא עד שיכלו נשמות שבאוצר כי בחי' משיח ותח"ה הוא ענין גילוי הסובב כנ"ל וזהו ע"י שירדו הנשמות בגוף דוקא שבו ועל ידו מגיע הכח הנפלא הזה לעצור ולקבל הארה זו.
  37. ספר הליקוטים, ב ע' קעט: אמרו רז"ל אין משיח בא עד שיכלו נשמות שבגוף דהיינו בירור המ"נ ולהיות שז' מלכין הנ"ל הן בחי' ציור אדם וציור אדם נחלק לג' בחי' ראש גוף ורגלים שהם חב"ד חג"ת נה"י ובי"ע כמו"כ בנשמות שנפלו בקליפות שהן מ"נ דנוק' הנ"ל שלא הוברר שהוא מז' מלכין הנ"ל נחלקים ג"כ לג' בחיי אלו דרך כלל דהיינו בימי התנאים שאחר החורבן הי' הבירור והתיקון נשמות שמבחי' חב"ד בחי' בריאה ובזמן האמוראים הי' הבירור והתיקון בנשמות שמבחי' חג"ת והוא בחי' יצי' ואח"כ בימי הגאונים עד דורות האחרונים הכל נחשב בחי' עקבות משיחא בחי' נה"י שהוא בחי' עשי' וכאשר יתבררו ויעלו גם הניצוצות אשר ברגלים אז יושלם להתתקן כל בחי' המ"נ דנוק' ואז יבא משיח וז"ש ועמדו רגליו כו' דמטו רגלין ברגלין כו'.
  38. ספר השיחות תרצ"ו-ת"ש, ע' 275: ידוע כי באחרון של פסח הוא גילוי המשיח. והטעם בזה להיות כי בשביעי של פסח הוא זמן לידת הנשמות, ואמרז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף וע"כ אחרי שביעי של פסח באחרון של פסח הוא מאיר גלוי המשיח.
    שיחת אחרון של פסח תשח"י: איתא בתניא שבשביעי של פסח הו"ע לידת הנשמות לאחרי העיבור במשך כל ז' חדשים מהזיווג של שמיני עצרת ועפ"ז מבאר הצ"צ שייכות הענינים דשביעי של פסח ואחרון של פסח שהרי אמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף ולכן הנה לאחרי לידת הנשמות בשביעי של פסח בא גילוי המשיח באחרון של פסח.
    . . דובר לעיל . . ששש"פ הוא זמן לידת הנשמות וכיון שאין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף לכן שש"פ הוא הכנה לגילוי הארת המשיח באחש"פ - כל ענין צריך להביא לידי פועל לידה הו"ע גילוי ההעלם לידת הנשמות הוא ע"י לימוד התורה וקיום המצוות כי תכלית ירידת הנשמה למטה היא אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. ולכן ענין לידת הנשמות בעבודה בפועל הוא שיהיו הבנים לומדי תורה וכשם שמ"ת הי' ע"י חינוך הבנים כמאמרת בנינו ערבים בעדינו כך גם גילוי פנימיות התורה דלעתיד הוא ע"י חינוך הבנים שיעמידו דור של "זרע ברך הוי"' אשר עמהם יצאו לקראת משיח צדקנו.
  39. שיחת י' שבט תשל"ו (ספר השליחות ע' 589): ועד שבזכות לידתו של ילד יהודי תבוא הגאולה העתידה וכמארז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף באוצר ששמו גוף כלומר אפילו קודם גיל החינוך אפילו לפני גיל משהתינוק מתחיל לדבר הרי הגאולה תבוא ע"י עצם העובדה שהילד יצא לאויר העולם שהנשמה יצאה מהאוצר ששמו גוף ונולד למטה גוף יהודי.
    שהרי רבנו הזקן מבאר בספר התניא שהמלים ובנו בחרת מכוונות לגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם כי רק בו שייך לבחור. אין לומר ובנו בחרת בנשמה שהרי אין שייך לבחור בין נשמה יהודית לכזו שאינה יהודית אין ביניהם שום דמיון כלל אלא ובנו בחרת היינו בגוף היהודי.
    נמצא שמיד בצאת הגוף היהודי לאויר העולם הריהו גוף קדוש הקשור עם נשמה קדושה.
    כלומר מעלתו של יהודי בעצם ישנה גם לפני ענין קיום התורה ומצוותי' וכדאיתא במדרש הוכחה לכך ממה שכתוב צו את בני ישראל ודבר אל בני ישראל היינו תחילה ישנם ישראל ורק אח"כ שייך לצוותם ולדבר אליהם את התומ"צ.
    אלא שיכול לבוא הרוצה לטעות ולטעון שאין הדברים אמורים אלא ביהודי השייך בכלל לתומ"צ ולא בתינוק שיצא לאויר העולם כנגד זה מלמדנו מארז"ל הנ"ל אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף שביאת המשיח תלויה בכך שילד יהודי נוסף יצא לאויר העולם,
    בסגנון אחר ברגע שנולד ילד יהודי הריהו מביא גאולה לשכינתא בגלותא ולכל הששים ריבוא נשמות כלליות עם כל הניצוצות שלהם הנמצאים בגלות שכן ברגע שתצא הנשמה האחרונה מהאוצר הנקרא גוף ותכנס לגוף קדוש של יהודי יבוא מיד משיח צדקנו וכהרף עין תגאל השכינתא יחד עם כל גדולי ישראל מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך ובאופן דנגאלין מיד. מהנ"ל אפשר גם להבין את גודל אחריותם של ההורים בחינוך ילדיהם לא כאותם הטועים שיש די זמן לחשוב כיצד לחנך את הילד ואם הוא ירא שמים במיוחד חושב הוא יתחיל כשהתינוק מתחיל לדבר אין הדבר כך יש לזכור שמיד בלידתו של הילד הריהו מביא גאולה כנ"ל וא"כ הרי חשוב מאד לשים לב כיצד מתלבשת אז הנשמה כגופו ויש לדאוג שיהי' לכך קיום ע"י הכנה מתאימה וכל הפרטים שבזה. ע"כ.
    הוספת העורך: אין להקשות מהמבואר אות כט כי רק ברגע הברית ונתינת השם נכנסת הנשמה בתינוק, שב' שלבים הם, עיין בשיחת פ' בהר-בחוקותי תשנ"א, בהערה 9.
  40. תורת מנחם תשי"ז, ג, ע' 21: אודות הגאולה העתידה אמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף ופירש רש"י דקאי על אוצר הנשמות ששמו גוף.
    ולכאורה צריך להבין מה נוגע כ"כ שיכלו כל נשמות שבגוף הרי כל מקום שבו נמצאים הנשמות נמצאים הם בבי גזא דרחמנא, ומהו ההכרח שיכלו כל הנשמות שבגוף שיומשכו ויבואו למטה דוקא?
    והביאור בזה דכיון שהחידוש של משיח בן דוד הוא שתהי' דירה לו ית' בתחתונים לכן יש צורך שכל הענינים ובכללם גם הנשמות יבואו להמקום שבו רוצה הקב"ה שתהי' לו דירה דהיינו בתחתונים.
    כלומר אע"פ שמקום זה הוא תחתון במדריגה כפי שמבאר אדמו"ר הזקן שלא שייך לפניו ית' בחי' מעלה ומטה אלא הוא התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' כו"' מ"מ כיון שבמקום זה רוצה הקב"ה שתהי' דירתו יש צורך שכל הענינים יהיו במקום זה דוקא.
    ולכן לא מספיקה מציאותם ועבודתם של הנשמות כפי שהם למעלה שכן אף שעבודתם שם היא בתכלית העילוי כמ"ש חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו ואין עמידה אלא תפלה מ"מ כיון שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים צריכה להיות מציאות הנשמות ועבודתם למטה דוקא שעי"ז פועלים שתהי' הגאולה העתידה במהרה בימינו שאז תושלם הכוונה דדירה בתחתונים.
    עפ"ז מובן שכאשר נולד ילד יהודי הרי זה לא רק שמחה פרטית אצל ההורים המשפחה הסביבה או אפילו כלל ישראל בדור זה אלא זוהי שמחה עבור כל סדר ההשתלשלות וכל הענינים שבמשך כל הדורות דכיון שענין זה יכלו כל נשמות שבגוף מביא את הגאולה העתידה הרי זו שמחה עבור כל עניני ההשתלשלות הצמאים לביאת המשיח שזוהי תכליתם.
    וככל ענין של שמחה שכדי שתהי' שמחה שלימה ללא תערובות כו' צריכים לקשר זאת עם עניני תומ"צ לכן בלידת בת קורין לה שם בעת העלי' לתורה ובלידת בן עושים ברית מילה שזהו"ע ההתקשרות של הקב"ה עם נש"י ועל ידם גם עם כל סדר ההשתלשלות ועי"ז שמקשרים שמחה זו עם תומ"צ שאז נעשית השמחה שלימה הרי זה נתינת כח לגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים שכן בענין זה ישנם קשיים אמנם השמחה השלימה הקשורה עם תומ"צ נותנת כח לגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים.
  41. לקו"ש ח"ל ע' 30: יש לבאר הטעם שחז"ל תלו הגאולה דלעתיד בקיום מצות פו"ר כמאמר אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שב אוצר ששמו גוף ואמרו כמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהן פרים ורבים אין ישראל נגאלין אלא א"כ הם פרים ורבים ויהיו מלא כל העולם.
    כי ע"י סיום קיום מצות פו"ר הן בגשמיות עי"ז שכאו"א לא יבטל מקיום מצוה זו כל זמן שיש בו כח כפסק דין ברור של הרמב"ם והן ברוחניות שמקרבים כאו"א מישראל לה' ולתורתו ולמצוותיו באים לשלימות בנין העולם כולו דהיינו שתתגלה בו מלכותו של הקב"ה
    וזה יהי' בתכלית השלימות לעתיד לבא כאשר יקויים היעוד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר ואף שכל הגילויים דלעתיד תלויים בכל מעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות הרי מובן שבפרטיות בנין העולם מחדש נעשה ע"י הוספה בקיום מצות פו"ר בגשמיות וברוחניות בנין העולם שבזמן הגלות שע"י הוספת נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם וכ"ש וק"ו ע"י הוספת כו"כ נפשות מישראל וזה ממהר ומזרז בנין עולם חדש השמים החדשים והארץ החדשה דלעת"ל והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד.
  42. תורת מנחם תשכ"ב, ג ע' 102: וכוונת הדברים באותיות פשוטות שיש בכחו של כל אחד מישראל ע"י תורה ומצוות לקרב ולהביא גילוי המשיח בפועל כי ע"י התורה ומצוות הרי הוא פועל זיכוך בעולם ממעט את רוח הטומאה מעט מעט אגרשנו עד שיקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר לגמרי מן הארץ בביאת המשיח והוא מגלה טוב וקדושה בעולם עד שיקויים היעוד מלאה הארץ שתהי' מלאה לגמרי דעה את הוי' כמים לים מכסים. וכן איתא בגמרא בנוגע למצוה הראשונה שבתורה מצות פרו ורבו, "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף". כלומר שכל הנשמות שבאוצר העליון ששמו גוף יומשכו ויתלבשו בגופים כאן למטה וכשם שענין זה נאמר בגמרא בנוגע למצוה הראשונה פרו ורבו, כן הוא גם בנוגע כל המצוות שבתורה כי כל המצוות ענינם הוא מצות פרו ורבו:
    מצות פרו ורבו ענינה שממשיכים את הנשמה ומגלים אותה כאן למטה שהרי הנשמה היתה גם מקודם לכן אלא שהיתה באוצר הנשמות וע"י קיום מצות פרי' ורבי' ממשיכים ומגלים אותה כאן למטה וכן הוא גם ענין כל המצוות שמגלים את הניצוץ אלקי שנמצא בהדבר הגשמי שבו נעשית המצוה ע"י קיום המצוה בא הניצוץ בגלוי כקטן שנולד, וזהו שיש בכחו של כל אחד מישראל לקרב את הגאולה ע"י קיום כל מצוה